פוקצ'ה עם רוקט ושרימפס

בפנטזיה על מקום האוכל הקטן שיהיה לי בגיל 40, כשיהיה לי כבר מספיק כסף פנוי ויימאס לי מעבודה, אני רואה את האייטם הזה מעכבר העיר או טיים אאוט או איך שיקראו לזה אז. ומספרים שם בהתרגשות קומוניקטים על האיש הזה שעזב את העבודה והלך להאכיל את האנשים. ומתארים את המנות, ואת זה שיש תפריט אלכוהול קטן אבל מדוייק, ושהכל מאוד לא פורמלי, ואפשר לבוא, לאכול פוקצ'ה אישית עם רוקט ושרימפס (ברוטב קיסר) ולשתות גוורצטרמינר קר, ושאיזה מגניב זה.

במתכון המקורי, מתשמשים בשרימפסים טריים ובפאניני חצי אפוי. בהתאמות למצרכים שבמקרר, השתמשתי בפוקצ'ה, ובייבי שרימפס. אז לא יצא מושלם, אבל עוד פעם או פעמיים ואני חותם לכם שגם יושבת הבית תתפתה לגנוב איזה ביס. בינתיים, אני אכתוב שצריך להשתמש בפוקצ'ה, ואתם תרגישו חופשי להחליף בכל לחם שיש לכם שאפשר לקלות אותו קצת, ואם ממש תתעצלו (או תחשבו על אייל שני) אז אפילו בחצי פיתה.

חשבתי על זה, הפוקצ'ה בר בירושלים היה מקום מושלם לגדול בו

פוקצ'ה עם רוקט ושרימפס ברוטב קיסר

  • פוקצ'ה אישית, חמה ופריכה.
  • 8-10 שרימפסים, קלופים ובלי ראש (או כוס של בייבי שרימפס)
  • כף מיץ לימון
  • חצי שן שום, כתושה
  • פילה אנשובי משומר, מעוך
  • כף מיונז
  • חצי כפית חרדל, רגיל או דיז'ון
  • חצי כוס רוקט, שטוף ומיובש
  • מעט פרמזן מגוררת
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מטגנים את השרימפסים בכפית שמן זית, עד שהם משנים את צבעם לוורוד, 2-3 דקות. מוציאים ומניחים להתקרר מעט.
  2. בקערה, מערבבים את האנשובי, המיונז, החרדל ומיץ הלימון לרוטב קיסר זריז.
  3. מערבבים את השרימפסים ברוטב.
  4. מפזרים על הפוקצ'ה את עלי הרוקט, ועליהם את השרימפסים. אוכלים מייד.

צפון אברקסס

את יום הולדתה של יושבת הבית, שחל ממש היום (א', כלומר. איחולים בתגובות, בבקשה) התחלנו לחגוג כבר בערב שישי. יושבת הבית אינה חובבת חגיגות גדולה, אך קחו אותה למסעדה טובה והנה לכם כמה נקודות של זכות. לומר את האמת, גם חובבת טרנדים איננה (אוקי, ליידי גאגא), אך יודעת לזהות איכות ממרחקים. מכאן, שכבר בתחילת השבוע הזמנתי לנו מקומות לארוחה בצפון אברקסס, המדוברת החדשה של אייל שני.

צפון אברקסס היא מסעדה קטנה, שלה מרפסת עם כמה שולחנות, באר שמכיל כ 12 מקומות ישיבה וקומת גלריה צנועה. אנחנו קיבלנו את שני הכסאות הקיצוניים בבאר, הסמוכים למטבח הקטן והגלוי של המסעדה, מה שאיפשר לנו לצפות בצוות ולסרוק את המנות היוצאות ממנו.
לפני שיצאנו מהבית, עוד הספקנו לראות את הסרט "מסעדה בנקודת רתיחה" ב yes doco, על המסעדה הדנית "נומה" המדורגת עשירית בעולם ועל השף הקפריזי שמנהל אותה. המנות בנומה, כמו גם האווירה, רשמיות מאוד, מדוייקות וטובעות במינימליזם על הצלחת. השף הראשי, לעומת זאת, אינו מהסס לצעוק על העובדים, להעליב אותם ולגרום להם רגשות אשמה קשים אם בטעות פספסו קצת את "נקודת ההתייחסות" הנכונה בצלחת. אחד המוטיבים הבולטים ביותר בסרט הוא הלחץ הקיומי מול אותם סועדים שהזמינו מקומות שלושה חודשים מראש, והסיכוי שמא ייצאו מן המסעדה כשאינם מרוצים. בדרך לצפון אברקסס, לא יכולתי שלא לחשוב על השוני העצום בין התפיסה הדנית הזאת לתפיסה הישראלית ועל אווירת ה"ביחד" של עולם המסעדות הישראלי, שמחלחלת גם למקומות הטובים ביותר. צפון אברקסס, בהקשר הזה, הוא ההיפך הגמור של נומה. המלצרים מתחבקים, המוזיקה פופ טהור, הווליום גבוה, האוכל שמח ומוגש ביד רחבה, ויש בהחלט מקום לטעויות, הן הרי יתקבלו בהבנה. כל עניין חוסר הרשמיות הזה מתעצם כשיושבים קרוב כל כך למטבח, שכן הוא חושף את התנהלות הצוות בשקיפות מלאה. פה מבט תועה שיוצר קשר עין, שם חיבוק עם אחד המלצרים שגדלנו יחד באותה העיר, זמזום משותף של שיר. יש מקומות שבהם ישיבה על הבאר שומרת על אותו איפוק של המסעדה, אך לא כך בצפון אברקסס. זה משמח.

אוקיי, אוכל. בעצם, שתייה. בקבוק קר של גמלא ברוט (115 ש"ח) ליווה את הארוחה שלנו, ועשה בדיוק את מה שהיה מצופה ממנו. קצת נעים בראש, לא מכביד מדי, ומספק שמחה בריאה של יומולדת. יחד איתו הזמנו צלחת עגבניות (14 ש"ח), פיתה עם ירקות חריפים (25 ש"ח) ומנת שרימפס בפיתה (44 ש"ח). צלחת העגניות, אחרי שסיימה את תפקידה הקוריוזי על אייל שני ויחסיו עם עולם העגבניות, הכילה פרוסות דקות של עגבניית ערבה טרייה ומצויינת ופלחי עגבניות שרי אדומות וצהובות, עם מעט שמן זית, מלח וטבעות דקיקות של פלפל ירוק חריף. זו הייתה צלוחית שכל מטרתה לעשות כבוד לעגבניה, והיא עושה גם עושה. שתי הפיתות שהזמנו התעכבו במטבח כחצי שעה, ובאמת שכבר חשבנו לוותר עליהן. כששאלנו את הברמן לשלומן, נענינו כי הפיתות נאפות במקום ולכן מתעכבות. עכשיו, שלא ישתמע אחרת, חצי שעה למנה ראשונה זו שערוריה בכל קנה מידה. ניחא, החלטנו לוותר ולהמשיך. פיתת הירקות הגיעה ראשונה, כשהיא מחבקת בתוכה בצל קצוץ דק, פרוסות עגבניה, טחינה טובה ושני סוגים של חריף (אדום וירוק). תענוג. מנת השרימפס התעכבה עוד כמה דקות, והיתה בעייתית יותר. הפעם הפיתה החמה מולאה בחתיכות שרימפס גדולות אך קרות, טחינה עם עגבניות, נדמה לי, הרבה מאוד בצל. הפרש הטמפרטורה בין הפיתה לשרימפס היה גדול מדי, והשרימפסים הורגשו כאילו יצאו מהמקרר זה עתה. קצת חריפות במנה הייתה מוציאה אותה מאדישותה והייתה מאוד נחוצה פה. כאן יש הפסקת סיגריה.

לאחר ששבנו מהפסקת הסיגריה, המשכנו לשתות את היין וביקשנו להמתין עם הזמנת המנות הנוספות. לזכותם של אנשי צפון אברקסס ייאמר כי איש לא דחק בנו, אף אחד לא עשה פרצופים, וכל פעם שהתרוקנה הכוס דאג הברמן שליווה אותנו למלא אותה. לאחר התלבטות קצרה החלטנו ללכת על מנה של לוקוס מעמקים (54 ש"ח למאה גרם). גם כאן, נדרשנו להמתנה אינסופית, ולאחר ששבנו מהפסקת סיגריה נוספת דרשנו בשלומו של הדג. כאן נענינו שהדג שלנו הוכן בטעות כמנת חריימה, ושעובדים על מנה חדשה עבורנו. לאחר כרבע שעה נוספת, שסגרה כמעט 40 דקות מרגע ההזמנה, קיבלנו את הדג. בתוך מחבת גדול ועמוק, נח לו הלוקוס שלנו כשהוא שוחה ברוטב עגבניות מצויין, עם חתיכות של בצל אפוי בקליפתו, רווי בעשב ומעל כל זה, צרור עלי טימין בוער באש גדולה. לאחר שכבתה האש יכולנו להתפנות למנה ולעמוד על טיבם של הדג והרוטב. הדג הוגש כשהוא על העצם, מה שהפחית משמעותית ממשקלו. במחיר של 54 ש"ח למאה גרם, אפשר היה לפלט את הדג או לתמחר בצורה הוגנת יותר, אבל בכל מקרה היה מדובר בדג מצויין, טרי ובעל טעם עז של ים. רוטב העגבניות שבינתיים התקרר קצת היה מתוק, וחמוץ, ואצר בתוכו טעמים של מדבר וים, והיה פשוט מצוין. חתיכת לחם טרי שנקרעה ביד הייתה בדיוק מה שדרוש כדי לנקות את המחבת.

בשלב הזה שמנו לב שישבנו כבר יותר משעתיים במסעדה, והחלטנו לקנח את הארוחה במקום אחר. הצוות ששם לב לזמני ההמתנה הארוכים בין המנות שלנו, שלח לנו קינוח על חשבון הבית: פודינג עם ריבת תותים פשוטה, שמעליהם שברי בצק פריך מתוקים ופריכים מאוד. זה היה קינוח לא רשמי, אך הוא עשה את שהוטל עליו ושלח אותנו הביתה שמחים מאוד, קצת שתויים ומדסקסים עוד קצת צפון אברקסס. סיכומה של השיחה היה שצפון אברקסס הוא לאו דווקא המקום לארוחת ערב רשמית. מצד שני, אם מחפשים מקום לאוכל טוב, לא מאוד יקר ושאפשר לאכול בו על הדרך (בהנחה ויטפלו שם בזמני ההגשה האינסופיים), זהו מקום מצויין. אנחנו עוד נשוב לכאן.

———————

אהובתי, מזל טוב.