מרק סבתא וכרוב

יושב הבית חולה. עוד בברלין הוא הרגיש ככה ככה, אבל חיזק את עצמו בעוד שכבה לבגדים ובצעיף מהודק. ואז חזרנו, והוא התכחש עוד קצת למחלה שלו, וכל הזמן הלך בבית ואמר: "אני רק שותה את התה ג'ינג'ר הזה ומייד מבריא", שנשמעה דווקא טענה הגיונית, אבל היום הרופא פסק סופית: עד סוף השבוע בבית, ויש גם אנטיביוטיקה. מחלה עם אנטיביוטיקה בהחלט דורשת מרק, שאינו המרק הרגיל של כל ירקות השורש שהיו בבית פלוס ציר מהמקפיא. וזה מרק של סבתא. זה בטוח טוב. המתכון והתמונה של "בישול כן".

אלו הידיים. את המרק אפשר למצוא במתכון המקורי

רכיבים לסיר גדול

  • 3 לפתות גדולות (320 גרם), קלופות וחתוכות לקוביות בגודל 3 סנטימטרים
  • 2-3 תפוחי אדמה אדומים גדולים (420 גרם), קלופים וחתוים לקוביות באותו גודל
  • 2 בצלים לבנים בינוניים (220 גרם), קלופים וחתוכים לקוביות באותו גודל
  • 4 גזרים גדולים (420 גרם), קלופים וחתוכים לקוביות באותו הגודל
  • 6 כוסות מים
  • 2 כרובים בינוניים (680 גרם), חתוכים לרצועות גסות
  • 1.5 כוסות שעועית לבנה מבושלת
  • 0.5 כפית מלח
  • שמן זית

אופן ההכנה

  1. מרתיחים מים בסיר גדול על אש גבוהה. כשהמים רותחים, מוסיפים לפת, תפוחי אדמה, בצלים וגזרים. מנמיכים את האש, מוסיפים מלח ומבשלים מכוסה, על אש נמוכה, 15-20 דקות, עד שהירקות רכים
  2. בעזרת בלנדר מוט מרסקים את כל הירקות עד שהם חלקים, ונוצר ציר קרמי ומעט סמיך. טועמים ומוסיפים עוד קצת מלח אם צריך. מוסיפים את רצועות הכרוב לסיר ומבשלים עוד חמש דקות, עד שהכרוב רך, אבל עדיין בעל מרקם יציב
  3. מסירים מהאש ומוסיפים את השעועית המבושלת
  4. מגישים את המרק בקערות קטנות ומפזרים מעט שמן זית בכל קערה. מושלם בצירוף לחם בעל קרום עז נוכחות

 

מרק כרוב וכל טוב

יושבי הבית חתמו אתמול על התכניות שלהם לעתיד הקרוב, בארוחת ערב מאוחרת בזוזוזברה. אלף, טעים בזוזוברה. בית, התכניות שלנו נחמדות גם. אם כי, עליי להודות, שיש משהו אדיוטי בתכנית שנתית עבור זוג אנשים שאפילו לא מוכנים להתחייב שהערב הם אכן ירצו לאכול מרק כרוב לארוחת ערב. ואף על פי כן, נוע תנוע הסכין לעבר הכרוב, כי המרק נראה טעים מאד. המתכון והתמונה של אתר המתכונים החביב עליי לאחרונה: "בישול כן".

ידי סבתא מונחות בכל רחבי המקום

רכיבים לסיר מרק ענקי, בערך לשש מנות

  • 3 לפתות בינוניות (320 גרם), קלופות, וחתוכות לקוביות של שלושה סנטימטרים
  • 2-3 תפוחי אדמה גדולים (420 גרם), קלופים, וחתוכים לקוביות של שלושה סנטימטר
  • 2 בצלים בינוניים (220 גרם), קלופים וחתוכים לקוביות של שלושה סנטימטר
  • 4 גזרים גדולים (420 גרם)קלופים וחתוכים לקוביות של שלושה סנטימטר
  • 6 כוסות (1.5 ליטר) מים
  • 2 כרובים בינוניים (680 גרם), חתוכים לפסים
  • 1.5 כוסות (320 גרם) שעועית לבנה אפויה
  • 0.5 כפית מלח
  • שמן זית

אופן ההכנה

  1. מביאים מים לרתיחה בסיר גדול על אש גבוהה. אחרי שהמים רותחים, מוסיפים לפתות, תפוחי אדמה, בצלים וגזרים. מנמיכים את האש, ממליחים ומבשלים, בסיר מכוסה, 15-20 דקות, או עד שהירקות רכים
  2. בעזרת בלנדר מוט מועכים את כל הרכיבים עד שהם חלקים לגמרי. צריך להגיע לציר סמיך. טועמים ומוסיפים מלח אם צריך. מוסיפים את רצועות הכרוב לסיר ומבשלים חמש דקות נוספות, או עד שהכרוב מבושל, אבל עדיין שומר על מרקמו
  3. כשהכרוב סיים להתבשל, מוסיפים את השעועית המבושלת
  4. מגישים בקעריות, ומזליפים מעט שמן זית בכל קערית. מרק מושלם לצד לחם עב קרום

 

שעועית לבנה עם תרד וסומאק

בושה היא אחד מהרגשות האידיוטיים ביותר שקיימים. זה לא סתם שאין הביישן למד, הוא גם לא מדבר עם זרים, לא מדבר באוניברסיטה, לא מדבר בעבודה, לא מדבר בארוחות רבות משתתפים, ואפילו לא מדבר עם המוכרים בשוק. באלוהים שאין לי מושג למה התכונה הזו טובה, מלבד  להבטיח שכנראה לעולם לא אהיה בהמה בציבור. ולמה אני מספרת את כל זה? מצאתי לי מתכון ובו דיוויד לייבוביץ', הדיוויד לייבוביץ' של ספרי הקינוחים שאמורים להיות המעולים בעולם, מבשל מתכון עם חמציצים. כן, אותו עשב מצדי הדרכים שאמור לגדול ממש עכשיו! ככה, גבוה ונמוך בהנאה רבה. רק מה? הייתי אמורה ללכת לשוק ולבקש מהמוכר חמציצים, שזה מביך אותי מאד. התאמנתי בבית ובדרך לשוק. אבל לא הצלחתי לבקש. על כן, הכנתי את המנה הזו עם תרד. יצא טעים מאד, אבל עכשיו לעולם לא אדע האם החמציצים היו עושים את כל זה אחרת. המתכון הוא בעצם של יותם אוטולנגי, השף הירושלמי שמצליח מאד בלונדון, והוא מתפרסם גם בבלוג של דיוויד לייבוביץ'. התמונה של יושב הבית.

רכיבים לארבע מנות עיקריות

  • 450 גרם שעועית לבנה
  • קומץ סודה לשתייה
  • 8 בצל ירוק, חתוכים לפיסות באורך 7 סנטימטרים
  • 1 שן שום, קלופה ופרוסה
  • 200 גרם חמציצים או תרד טורקי, חתוכים לרצועות ברוחב שני סנטימטרים
  • 2 כפיות מלח
  • 1.5 כפות מיץ לימון טרי (או שלוש כפות אם משתמשים בתרד)
  • 150 גרם פטה
  • 2 כפיות סומאק
  • ערימת עשבי תיבול טריים כמו שרוויל, שמיר, נענע או פטרוזיליה

לטיגון השעועית

  • 0.25 כוס שמן זית
  • 4 כפות חמאה

אופן ההכנה

  1. שוטפים את השעועית ושמים אותה בקערה גדולה להשריה ללילה. אני השריתי אותה לשעתיים והיא היתה בסדר גמור, אז לא צריך להתחשב ברגשותיה כל כך
  2. מוסיפים קומץ סודה לשתייה ומבשלים את השעועית עד שהיא רכה. הזמן נע בין 30 דקות לשעה וחצי, תלוי בשעועית
  3. ברגע שהיא מבושלת, מייבשים היטב, ומערבבים עם מעט שמן זית, שמונע מהקליפה להתקלף, ומעט מלח
  4. מטגנים את השעועית בשכבה אחת. אם המחבת לא מספיק גדולה מטגנים בשני חלקים, ומשתמשים בחצי מהשמן והחמאה לחלק הראשון וחצי לחלק השני. מאדים את השעועית ומשתדלים לא לערבב יותר מדי, עד שהיא משחימה. מערבבים ומשחימים גם את הצד השני
  5. משחימים את יתר השעועית ובדקה האחרונה של הבישול, מוסיפים את הבצל הירוק, השום והחמציצים. מבשלים עד שהירקות הירוקים מתרככים, מה שאמור לקחת עוד דקה
  6. מסירים מהאש ומוסיפים את יתר השעועית וחצי כפית מלח. מצננים לטמפרטורת החדר
  7. מוסיפים את מיץ הלימון, הסומאק ועשבי התיבול שנקצצו גס. מפוררים מעל פטה ומגישים

קדרה צמחונית עם פירורי לחם שומיים

יושבי הבית אמנם צמחוניים, אבל גם הם יודעים להעריך קדירה שהתבשלה לאורך זמן, וממלאת את הבית בניחוחות שעועית, במיוחד אם היא מתוייגת תחת "בישול צרפתי" וקוראים לה קסולה, ולא נגיד טשולנט או חמין. סתם, יושבת הבית לא נורא אוהבת קדרות. תמיד נראה לה אוכל שנולד בזמנים אחרים, כשכל מה שבני אדם רצו היה לנצל את הבשר שעמד לרשותם ולצבור עוד ועוד שומן כדי להתמודד עם החורף הקשה ועם הריחות הקשים של אנשים שלא מתרחצים, ששלטו ברחובות. אבל הקדרה הספציפית הזאת נראית פחות עתיקה. המתכון והתמונה של גורמה.קום.

רכיבים

לקדרה

  • 3 כרישות בינוניות, החלק הלבן והחיוור בלבד
  • 4 גזרים בינוניים, חצויים לאורך וחתוכים לפיסות ברוחב 2.5 סנטימטרים
  • 3 סלרי, חתוכים לחתיכות בגודל 2.5 סנטימטרים
  • 4 שיני שום, קצוצות
  • 0.25 כוס שמן זית
  • 4 ענפי טימין
  • 2 ענפי פטרוזיליה
  • 1 עלה דפנה
  • שמינית כפית אבקת ציפורן (נשמע מצחיק!)
  • 3 קופסאות (500 גרם) של שעועית לבנה, שטופה ומיובשת
  • 1 ליטר מים

לפירורי שום

  • 4 כוסות פירורי לחם טריים מבאגט
  • 0.3 כוס שמן זית
  • 1 כף שום קצוץ
  • 0.25 כוס פטרוזיליה קצוצה

אופן ההכנה

  1. מכינים את הקסולה. חותכים את הכרישות לאורך וחותכים פיסות בעובי 1.5 סנטימטרים, ואז שוטפים הכל ומייבשים
  2. מבשלים כרישות, גזרים, סלרי ושום בשמן עם עשבי תיבול, עלה דפנה, ציפורן ומלח ופלפל בסיר גדול וכבד על אש בינונית, ומערבבים מדי פעם, עד שהתערובת רכה ומוזהבת, כ-15 דקות. מוסיפים שעועית ומים ומבשלים, בכיסוי חלקי, עד שהגזרים רכים אבל לא מתפרקים, כ-30 דקות
  3. מכינים פירורי לחם שום. מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים פירורי לחם עם שמן, שום, מלח ופלפל. מפזרים בתבנית וקולים עד שהם קריספיים מוזהבים, 12-15 דקות. מערבבים פעם אחת באמצע. מצננים את פירורי הלחם ומערבבים פנימה את הפטרוזיליה
  4. חוזרים לקסולה. מוציאים את עשבי התיבול ואת עלה הדפנה. מועכים חלק מהשעועית עם כזה לפירה או עם גב של כף כדי להסמיך את הציר. מתבלים במלח ופלפל. ממש לפני ההגשה, מפזרים מעל פירורי שום
לפחות לא אמורים לחכות יומיים כדי לאכול את זה
לפחות לא אמורים לחכות יומיים כדי לאכול את זה

שעועית ביין אדום

יושבי הבית קמו הבוקר עם חשק עז לשעועית. וכל זאת למה? על שום ארוחות הצהריים בעבודה. תמיד צריך לבחור בין שפע של מנות מבאסות: סלט חצי טרי שחוזר על עצמו מדי יום או צלחת תוספות במקום שמגיש אוכל ביתי והוא תמיד מסריח מבשר צלוי, משמן משומש ומאנשים צועקים או פלאפל. אופקי האוכל של האדם מתרחבים מדי יום, ובכל זאת, ב-12:30 הוא חוזר לבחור בין חמגשית סלט או פלאפל. זה נחמד? מה עם איזו צלחת חומוס טרייה עם קצת אורז עם שעועית, סלט ירקות קצוץ דק, ציזיקי וזוקיני צרובים מוחמצים קלות? לא יכול לקבל? המתכון הארוך למדי והתמונה של "מרחב הטעם".
רכיבים

  • 1.5 כוסות שעועית, שהושרתה ללילה
  • שמן זית
  • בצל קטן, קצוץ
  • גזר קטן, קצוץ
  • מלח ופלפל
  • 4 כפות רסק עגבניות
  • 3 שיני שום, קצוצות
  • 0.25 כפית צ'ילי
  • 0.5 כוס יין אדום
  • 1 כפית חומץ בלסמי
  • 1 עלה דפנה
  • עשבי תיבול (אפשר למשל 1-2 ענפי פטרוזיליה, טרגון, רוזמרין ובזיליקום)

אופן ההכנה

  1. מסננים את השעועית מהמים שהייתה בהם. מוסיפים לסיר עם ארבע כוסות מים ומחממים על אש בינונית. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים, מכוסה חלקית, שעה. ייתכן שיהיה צורך להוסיף מים באמצע הדרך, כדי שהשעועית לא תתייבש
  2. בערך 20 דקות לפני תום השעה מחממים תנור ל-140 מעלות. מחממים שמן בסיר שאפשר להכניס לתנור, ומבשלים בצל וגזר, עם קמצוץ מלח, חמש דקות. מוסיפים שום וצ'ילי, ומבשלים עוד דקה. מוסיפים רסק עגבניות ומשחימים. מערבבים מדי פעם כדי ששום דבר לא יידבק, אבל החומר החום בתחתית הסיר הוא תמצית הטעם, לא אויב
  3. מוסיפים יין אדום, מגבירים את האש ומביאים לרתיחה. מוסיפים את החומץ ואת עלה הדפנה וגם את השעועית עם המים שלה. קושרים את עשבי התיבול ומוסיפים. המים צריכים לכסות את השעועית. אם אין מספיק, מוסיפים
  4. מביאים את התערובת לרתיחה, ואז מכסים ומעבירים לתנור. אופים בתנור שעה וחצי ואז מסירים את המכסה ואופים עוד חצי שעה. מוציאים את צרור עשבי התיבול ואת עלה הדפנה ומתבלים במלח ופלפל. מגישים
תמונה מהממת
תמונה מהממת

מרק שעועית ובטטה רכה רכה

בדרך כלל אין כאן מתכונים שדורשים הכנה מראש. אין לי התנגדות עקרונית לזה, פשוט יוצא שאני אף פעם לא יודעת ביום שני מה יבוא לי ביום שלישי או ביום שלישי מה יבוא לי ברביעי וכו'. אבל לפעמים יש סוף שבוע. וסוף שבוע אומר שאפשר להתחיל לבשל ביום שישי בבוקר ולאכול ביום שישי בערב. אפשר גם להזמין חברים, שיאכלו מרק שעועית מחמם לב, ביחד עם יין אדום כבד, וסלק שהוכנס לתנור ביחד עם הבטטה, ופאי תפוחים לקינוח. זאת אומרת אם יש חברים שמעוניינים בזה. המתכון והתמונה של "לא פאי דרבי".

רכיבים לשתי מנות

  • 1 בטטה
  • 1 כוס שעועית לבנה
  • 2 שאלוטס, קצוצים
  • 0.5 כפית שבבי צ'ילי
  • 0.5 כפית פפריקה חריפה
  • 0.5 כפית זרעי כוסברה
  • קומץ זעפרן
  • 1 עלה דפנה
  • 3 כוסות מים
  • שמן זית

אופן ההכנה

  1. עוטפים בטטה בקליפתה בנייר אלומיניום וזורקים לתנור ב-180-200 מעלות (אנחנו גמישים). נותנים לה לפחות שעה, וכמה שיותר יותר טוב. אני השארתי את שלי שעתיים ורבע, והיא הייתה רכה כמו פודינג
  2. משרים את השעועית במים ללילה או לשלוש שעות לפחות. מייבשים ושטפים. מניחים בצד
  3. בסיר בינוני מאדים שאלוטס קצוצים בשתי כפות שמן זית. מוסיפים זרעי כוסברה, פפריקה, צ'ילי ועלה דפנה. מערבבים ומוסיפים את השעועית. מערבבים ומוסיפים את המים. מורידים את האש לבינונית-נמוכה ומניחים לשעועית להתבשל, מכוסה, כשעתיים. מוסיפים עוד מים במקרה הצורך
  4. כאשר השעועית רכה למגע מזלג אבל לא מתפרקת, מוזגים מנה מהמרק לקערה, ומניחים בה גם חצי בטטה. אפשר גם להוסיף פרמז'ן מגוררת
היא אומרת שהמרק היה טעים מכדי לצלם אותו בסוף, עם הבטטה
היא אומרת שהמרק היה טעים מכדי לצלם אותו בסוף, עם הבטטה