שבלולי טחינה וסילאן

אין דבר משונה יותר מלהפוך בית של שניים לבית לשלושה. במיוחד אם השלישי הוא כל כך בלתי מוכר ועם צרכים כל כך מיוחדים. כלומר, יש מלא מדריכים אאוט ד'ר שאומרים לך מה צריך ומה לא צריך, וכמה תינוק צריך וחייב שיהיה לו מובייל מעל המיטה. אבל אם אתה בנאדם כמונו, אז אתה תמיד גם מפקפק ותוהה: האם באמת הוא חייב מובייל ליד המיטה? או שמא זו איזו מוסכמה שלא חייבים להיענות לה? ובכלל, כמה מהצרכים שלו הם צרכים שלו וכמה הם מוסכמות של תרבות שאוהבת לקנות? זה ברור שאפשר לגדל תינוק גם במדבר. אבל אנחנו גם אוהבים לקנות! אז כמה? ומתי? ואיפה? עולם חדש מופלא של קניות באינטרנט ושל תהיות צרכניות קיומיות.

בין לבין צריך גם לאכול משהו, במיוחד אם את בהריון ואוכלת כל שעתיים. אז הפעם מתכון לבצק מוצלח ממש ממש, שיושב הבית רוצה לתלות על המקרר, כדי שיהיה זמין לפני העיניים כל הזמן, למקרה שיהיה לי כח. אפשר גם למלא אותו בריבה ואגוזים או אפילו, כמו שיושב הבית מפנטז, בתרד וטולום. המתכון של "אוצרות המטבח שלי", וקצת שיניתי אותו על פי המציאות, והתמונה של יושב הבית.

דמיינו בצק פריך פריך וחמים. עכשיו שימו עליו חלבה. מה רע?

רכיבים
לבצק

  • 30 גרם שמרים טריים או 15 גרם שמרים יבשים
  • 1 כף סוכר
  • 450 גרם קמח
  • 1 ביצה
  • 1 כוס חלב
  • 0.5 כפית מלח

למילוי

  • 200 גרם טחינה
  • 100 גרם סילאן נוזלי (אפשר גם דבש. אני שונאת דבש)

לקישוט

  • 2 כפות שמן
  • 1 חלמון
  • שומשום

אופן ההכנה

  1. מערבבים קמח ומלח בקערת מיקסר, או בקערת לישה אם לשים ביד. יוצרים חור במרכז הקמח ומוסיפים את הביצה והחלב. מערבבים את הרכיבים הרטובים עם קצת קמח ליצירת ביצה טובענית, ושופכים פנימה את השמרים
  2. לשים בוו לישה 6-8 דקות או מעבירים למשטח מקומח ולשים ביד 10 דקות. אם הבצק נראה יבש מוסיפים כף חלב כל פעם. אם הבצק דביק מדי מוסיפים קמח. הבצק מוכן כאשר הוא רך ואלסטי
  3. יוצרים כדור מהבצק ומשאירים בקערה לתפוח כשלושים דקות
  4. מערבבים את הטחינה עם הסילאן או הדבש
  5. מקמחים את משטח העבודה, לשים את הבצק ומחלקים אותו ל-12 חלקים שווים. מרדדים כל חלק לעיגול דק דק של 20-22 סנטימטרים. מורחים שתי כפות מילוי על כל עיגול, מגלגלים את הבצק פנימה לרולדה, ומגלגלים את הרולדה לסהרון
  6. מניחים את הסהרונים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומניחים לתפיחה שנייה של 20-30 דקות
  7. מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים חלמון עם שמן ומושחים כל סהרון בתערובת. מפזרים מעל שומשום. אופים 25 דקות

לחמניות תלתן

אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים מה הדבר שאני הכי גרועה בו, התשובה הראשונה שלי בטח הייתה להרוויח כסף. התשובה השנייה הייתה להתקשר לאנשים. אני לא יודעת מה בפעולה הפשוטה הזו גורם לי לחרדות כל כך עמוקות, אבל אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר האנשים שאני מתקשרת אליהם בנינוחות שאינם בני משפחה קרובה שלי. לעתים, אמנם רק בימים של שיגעון, אפילו ליושב הבית אני מהססת. על כל פנים, אז הגיעה לחיי 12 דקות, ובשביל לארגן אירוע של 12 דקות צריך להתקשר לאנשים. אז אחרי שאני מחלקת את ההתקשרויות עם כל האחרים ואחרי שאני מטילה על יושב הבית לעזור לי עם זה, ואחרי שאני נעזרת בסמסים, עדיין יש כמה טלפונים שאני חייבת לעשות. אז לפני כל טלפון אני מטמטמת את עצמי מול הפייסבוק איזה כמה דקות, כדי שאני לא אשים לב שאני מתקשרת, ואחרי כל טלפון אני חייבת חייבת להעסיק את עצמי עם משהו אחר שאינו קשור לעולם הרוח. לחמניות זה מעולה. ולחמניות כל כך חינניות זה הרבה יותר טוב. המתכון של epicurious, התמונה שלי.

רכיבים ל-18 לחמניות

  • 3 כפות מים חמימים (45-50 מעלות)
  • 2.5 כפיות שמרים יבשים
  • 3 כפות סוכר
  • מאה גרם חמאה
  • 1 כוס חלב
  • 2 כוסות קמח לחם (השתמשתי ברגיל)
  • 1.5 כפיות מלח
  • 1.5-2 כוסות קמח
  • 1 ביצה, טרופה עם מעט מים
  • 1 כף שומשום או פרג

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. מערבבים ביחד מים חמימים, שמרים וכף סוכר בקערה קטנה, עד שהשמרים נמסים. מניחים לשמרים ליצור קצף חמש דקות. אם התערובת לא מקציפה, השמרים מתים וצריך לעשות מחדש עם שמרים אחרים
  2. ממיסים 100 גרם חמאה בסיר קטן, מוסיפים חלב ומחממים עד חמימות. בקערה גדולה שמים את תערובת השמרים, את תערובת החלב, שתי כפות סוכר, 2 כוסות קמח לחם ומלח. מערבבים בכף עץ עד שהכל מעורבב, ואז מוסיפים כוס וחצי של קמח רגיל, או מספיק קמח כדי לעשות בצק קצת קצת דביק
  3. משמנים קערה גדולה. לשים את הבצק על משטח מקומח קלות, ומוסיפים קמח במקרה הצורך, עד שהבצק חלק ואלסטי, כ-10 דקות. יוצרים כדור ומניחים בקערה המשומנת. מסובבים כך שכל הצדדים משומנים. מכסים את הקערה בפלסטיק נצמד. מניחים לתפוח בטמפרטורת החדר עד שהבצק מכפיל את נפחו, כשעה
  4. מכינים את הלחמניות. משמנים 18 חורי מאפין בחמאה
  5. הופכים את הבצק על משטח מקומח ומחלקים לשלישים. עובדים עם שליש אחד בכל פעם, ואת השאר שומרים תחת פלסטיק נצמד. לוקחים כף בצק, יוצרים ממנה כדור ומניחים במאפין. בכל מאפין מניחים שלושה כדורים. מניחים לכדורונים לתפוח, עם מגבת עליהם, עד שהם כמעט מכפילים את נפחם, 30-40 דקות
  6. אופים. מחממים תנור ל-200 מעלות. מברישים את הלחמניות בביצה ומפזרים מעל שומשום או פרג. אופים עד שהן מזהיבות, 15-20 דקות
  7. את הלחמניות אפשר להכין יום לפני, לצנן לחלוטין, לארוז בנייר כסף, ולאז למחרת להכניס את הלחמניות בתוך ניר הכסף לתנור שחומם ל-180 מעלות כ-10-15 דקות

סברינה. או: שנות השישים

אז מד מן חזרה לעונה חמישית. אני מודה, הייתה התרגשות בבית. אפילו אצלי, למרות שאני תמיד חושבת שהסדרה הזאת מהוללת יותר ממה שמגיע לה. ארבע עונות של דון דרייפר, ועדיין אי אפשר באמת לדעת מה האיש הזה רוצה ומרגיש, מלבד הידיעה על הסוד הנורא מעברו. אז התכנסנו עם חברים כדי לצפות בפרק הראשון והשני. היינו צריכים הרבה סבלנות, כי בכל זאת מדובר בשעה וחצי של סדרה שההתמחות הכי גדולה שלה היא עיצוב חללים ותלבושות. על כל פנים, התכנסנו.
אני החלטתי להכין קינוח תקופתי, וחשבתי שזאת תהיה הזדמנות מעולה, שלא לומד חד פעמית, להכין סברינה. עשיתי מחקר קטן באינטרנט, שגילה שמדובר בסך הכל בעוגה עם הרבה מאד שמרים שספוגה ברום. שום דבר ממחוזות המרגרינה וההדלדלות שזכורים לכם מילדתכם. יצא מעולה. עד כדי כך ששרדנו את כל השעה וחצי. זו לא עוגה מהירה להכנה, אבל היא בהחלט פשוטה, על אף טריליון השלבים.
המתכון של "רשת האוכל" והתמונות שלי ושל יושב הבית.

לפני ואחרי הקצפת

רכיבים
לעוגה

  • 0.5 כוס חלב
  • 4 כפות שמרים יבשים (14 גרם)
  • 2 כוסות קמח לחם (אני השתמשתי ברמח חיטה לבן רגיל)
  • 3 ביצים
  • 2 כפיות סוכר
  • קמצוץ מלח
  • 1 כפית גרידת תפוז
  • 1 כפית גרידת לימון
  • 100 גרם חמאה, נמסה

לסירופ רום

  • 2 כוסות מים
  • 1.25 כוסות סוכר
  • 2 כפיות גרידת לימון
  • 2 כפיות גרידת תפוז
  • 0.5 מקל וניל, חצוי לאורכו
  • 5 כפות רום

להגשה

  • שמנת מתוקה לקצפת
  • פירות יער, אם רוצים

אופן ההכנה

  1. מחממים חלב בסיר קטן, לטמפרטורה של כחמישים מעלות (אני עשיתי את זה במיקרו, עד שיצא פושר)
  2. בקעה של מיסר (או בעזרת מיקסר ידני) מערבבים חלב, שמרים וחצי כוס קמח. מניחים לתערובת להכפיל את נפחה ולהסמיך, כעשרים דקות
  3. מכינים את הסירופ. מערבבים את כל חומרי הסירופ חוץ מהרום בסיר בינוני. מביאים לרתיחה ומערבבים כדי להמיס את הסוכר. מסירים מהאש ומניחים ל-30 דקות. מוסיפים את הרום. מסננים כדי להוציא את המוצקים. מכסים ומשאירים חמים
  4. מוסיפים ביצה ביצה, ואז כוס וחצי קמח, סוכר, מלח וגרידות לימון ותפוז. טורפים בעזרת המיקסר או המיקסר הידני עד לקבלת בצק רך. מוסיפים בעדינות את החמאה. מניחים לעוד עשרים דקות
  5. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים ומקמחים תבנית פלא (אפשר גם בתבנית קישוטית אחרת. או בתבנית מאפינס, אבל אז צריך לקצר את משך האפייה)
  6. מעבירים את הבצק לתבנית, מכסים בניילון נצמד, ומניחים לתפוח במקום חמים, עד שהבצק כמעט מגיע לקצה התבנית, כ-40 דקות
  7. אופים 30 דקות, או עד שהחלק העליון מזהיב והצדדים החלו להיפרד מהתבנית. מוציאים מהתנור ומעבירים לצינון על רשת עשר דקות. מחוררים את הסברינה בעזרת קיסם שיניים ומציפים ברום. מניחים לה לספוג את הרום חמש דקות
  8. הופכים את סברינה על רשת, שמתחתיה צלחת. מחוררים שוב ומוזגים את שארית הרום, בשתי מנות. נותנים לה לנזול חצי שעה
  9. מעבירים לצלחת. מגישים עם שמנת מתוקה מוקצפת ועם פירות יער (אם אוהבים. אני לא)

חלה של הגננת של הברילנרית

איך שראיתי את הפוסט הזה של הברלינרית ידעתי שבסוף אני אכין חלה. לא שיש סיבה כלשהי בחיים האלו להכין חלה במקום לקנות אותה. מדובר בלחם זול שמתייבש אחרי יום וחצי ואנחנו שני אנשים בבית, כך שאין שום סיכוי שיש כמות בצק קטנה מספיק כדי להתאים. אבל היה משהו שם, בשילוב בין הפשטות של גן ילדים לסמכותיות של הגננת. ובין זיעת הלישה לחדוות קליעת הצמות, שפשוט הפנט אותי וגרם לי להכין חלה למחרת היום בו קראתי את הפוסט. מה אגיד? יצא מעולה. וכן, מלא חיוניות.
אז המתכון פה, ביחד עם ההוראות לשזירת צמות שאפילו בחורות עם כתב מכוער יכולות לבצע בנאמנות. רק לומר שהכנתי חצי מכמות הבצק שם, ויצאו לי שתי חלות נאות פלוס לחמניות, אז בלי להשתגע.
והנה קצת תמונות:
מעשה קליעת הצמה הושלם!
שתי צמותחלות, מחשבות את קיצן לאחור
החלה! יום שלם של גאווה.

לחם בלי עבודה

תבטלו כל תכניות אפייה שהיו לכם לסופשבוע הקרוב, כי אתם חייבים לכם וליושבי ביתכם את הלחם הזה. מה הקטע בו? הקטע הוא שלא צריך לעבוד בכלל כמעט, ובכל זאת מקבלים לחם במרקם הנכון בפנים, במרקם הנכון בחוץ, ועם טעם של לחם כמו שהוא אמור להיות. בלי התחכמויות, ובלי מתיקות, ובלי שטויות. פשוט לחם כמו שאלוהים התכוון. מה הבעיה, אתם שואלים? הבעיה היא שזה לוקח בערך 20 שעות. אבל יש גם גרסה לממהרים. גם היא לא קצרה. אבל באלוהים שזה מגניב בטירוף. את המתכון פרסם מרק ביטמן אהוב לבי, מתוך אפליקציית האייפון שלו, שאני חייבת כזאת זה ברור, והוא של ג'ים לאהיי, הבעלים של מאפיית רחוב סוליבן בניו-יורק. התמונות, תאמינו או לא, שלי.

הבצק בשלב המנוחה לרבע שעה. נראה שנעים לו
הלחם אחרי שנרגעתי מהקפיצות בבית

רכיבים לכיכר לחם

  • 4 כוסות קמח רגיל או קמח ללחם
  • 0.5 כפית שמרים מהירים
  • 2 כפיות מלח
  • 2 כוסות מים ב-21 מעלות בערך
  • 2 כפות שמן זית (לא חובה – אני שמתי)
  • קמח תירס או סמולינה לפי הצורך (השתמשתי ברגיל)

אופן ההכנה – ארוך

  1. מערבבים את הקמח, השמרים והמלח בקערה גדולה. מוסיפים את המים ומערבבים עד שנהיה בצק דביק
  2. מכסים את הקערה בניילון נצמד או שמים שתי כפות שמן זית בקערה אחרת ומעבירים את הבצק אליה. מערבבים את הבצק עם השמן ומכסים בניילון נצמד. מניחים לבצק לנוח כ-18 שעות ב-21 מעלות. הבצק מוכן כאשר פני השטח שלו מכוסים בועות (אני עשיתי קצת פחות מ-18 כי בכל זאת, תל אביב וזה, ואפילו בחורף זה קצת יותר מ-21 מעלות)
  3. מקמחים קלות משטח עבודה, מעבירים אליו את הבצק ומקפלים פעם או פעמיים. הבצק יהיה רך, אבל אם מפזרים עליו קצת קמח הוא לא יהיה נורא נורא דביק. מכסים בניילון נצמד רופף ומניחים לו לעוד רבע שעה
  4. מקמחים את הידיים ומעצבים את הבצק בצורת כדור. מקמחים בנדיבות מגבת כותנה בקמח תירס או סמולינה. מניחים את הצד המכוער של הבצק למטה ומקמחים מלמעלה. עוטפים במגבת כותנה אחרת או בניילון נצמד ומניחים לעוד שעתיים. בתום השעתיים הבצק יותר מיכפיל את נפחו ולא ייכנע בקלות למגע אצבע
  5. לפחות חצי שעה לפני שהבצק מוכן, מחממים תנור ל-230 מעלות. מכניסים לתנור תבנית או סיר או קערה עם מכסה. הם יכולים להיות עשויים מתכת, אמייל, פיירקס או קרמיקה. כאשר הבצק מוכן, מוציאים את המיכל מהתנור ומחליקים פנימה את הבצק, עם הצד המכוער כלפי מעלה. פשוט פותחים את המגבת וזורקים פנימה את הבצק. זה יהיה קצת מכוער, אבל זה מסתדר באפייה
  6. אופים 30 דקות, ואז מסירים את המכסה ואופים עוד 20-30 דקות עד שהלחם משחים. אם מריחים שהוא נשרף קצת, מנמיכים מעט את חום התנור
  7. מחכים לפחות חצי שעה לפני שחותכים (אין מצב. אני חתכתי די מייד. ואכלתי את הפרוסה עם גבינה צהובה הכי מספקת שאכלתי הרבה זמן)

אופן ההכנה – קצר

  • מפחיתים את זמן התפיחה הראשונה ל-8 שעות, מוותרים על שלב המנוחה ל-15 דקות, מעצבים לכדור כמו בשלב 3 וממשיכים ישר לשלב 4

פיצה פוסט

כל פעם שאבי מכין ארוחת ערב, הפיצות שלו נהיות טעימות יותר. הפעם זה היה ממש ממש ממש טעים, אז ביקשנו ממנו להתארח.

ביום חמישי בערב, הזוג מהבלוג באו לערב פיצה אצלנו בגבעתיים. אחרי שאכלו, שתו, נהנו והלכו להשתכר כל הסופשבוע, הם הציעו שאני אמתכן להם בבלוג את הפיצה. אז לא צילמנו בזמן ולכן התמונה היחידה שיש היא של התנור, האבן הרשת והפירורים.

והפיצה? הייתה לא רעה בכלל. אחרי כמה נסיונות מוצלחים יותר וגרועים פחות, ואחרי סקירה של לא מעט מתכוני פיצה באינטרנט, ומסתבר שיש לא מעט כאלה, הגעתי למתכון הפשוט אך המוצלח למדי הזה:

(המתכון מתאים לארבע פיצות שמנמנות גדולות או חמש פיצות דקות – שלדעתי מוצלחות יותר)

לבצק:

  • 1 קילו קמח רגיל
  • 50 ג’ שמרים טריים (שקית שמרית או קוביה)
  • 2 כוסות מים פושרים
  • 2 כפות סוכר
  • 1 כף מלח
  • 4 כפות שמן

לרוטב:

  • 5-6 עגבניות רכות (אפשר להחליף בקופסת עגבניות מקולפות – זה בסדר גמור)
  • 3 שיני שום
  • אורגנו – לפי הטעם
  • מלח
  • פלפל שחור
  • צ’ילי – לפי הטעם
  • שוט של וודקה
  • שמן זית

לכיסוי:

  • גבינת מוצרלה מגורדת
  • פתיתי גבינת עמק
  • תוספות תוספות תוספות

מה עושים

  1. מערבבים בקערה את הקמח השמרים והסוכר, מוסיפים בהדרגה את המים ולשים כל הזמן. סיכוי טוב שכוס וחצי יספיקו אך אם עדיין לא נוצר בצק אחיד, תוסיפו עוד חצי כוס מים. כשמתקבל מרקם של בצק, להוסיף את המלח והשמן. כשמוסיפים את השמן בשלב הזה, זה משפר את הבצק (אין לי באמת הסבר הגיוני לזה)
  2. לשים לשים לשים, מכסים במגבת ומתפיחים עד להכפלת הנפח – בערך שעה
  3. ועוברים להכין את הרוטב: מבשלים את העגבניות בסיר עם מים רותחים כחמש דקות. מסננים, מקררים ומקלפים בעדינות את העגבניות ואז קוצצים אותן לקוביות קטנות (חשוב לשמור גם את הנוזלים שלהן). קצת שמן זית לתוך הסיר, ועל אש קטנה מטגנים את שיני השום הקצוצות. מוסיפים את העגבניות ואת התבלינים ומבשלים על אש קטנה כרבע שעה. אז מוסיפים את הוודקה ומבשלים עוד כעשר דקות. אם הרוטב סמיך מדי, אפשר להוסיף קצת מים (אבל ממש טיפה). זהו. מורידים מהאש
  4. אחרי שעה, מעבירים את הבצק למשטח מקומח, לשים עוד קצת כדי להוציא אוויר ומחלקים לארבעה או חמישה כדורים. מכסים במגבת ומתפיחים שוב עוד כחצי שעה
  5. לאחר ההתפחה, מרדדים במערוך מלכותי מצופה זהב, (אפשר להשתמש גם במערוך רגיל) כל כדור לעיגול שטוח דק או שמנמן לבחירתם (שוב, דק יותר טעים) מניחים על רשת או תבנית, יוצקים שכבה דקה של רוטב, כשמשאירים שוליים יבשים של כ-2 ס”מ. מפזרים פתיתי עמק ומוצרלה ביד נדיבה, תוספות כאהבת והופ לתנור שחומם ל-180 מעלות, למשך כעשר דקות (עד שהגבינה מבעבעת משמחה (או מחום)

כחלק מהכבוד שאני רוכש לזוג מהבלוג, נתתי להם את הכבוד לעתר את הפיצות בתוספות לבחירתם וזו התוצאה:

הוא: עגבניות, עלי בזיליקום וגבינת עיזים.
היא:חצי פלפלים קלויים וגבינת עיזים וחצי עם פטריות.

אחרי כל זה עוד היה קצת מקום לקינוח – עוגת מנגו שההיא מהבלוג הכינה והבטיחה שתכתוב עליה כאן. ואלברטים קטנים (קצפיות הפתעה שאשתי יקירתי קנתה מאלברט בשוק לוינסקי). אחר כך, הם הלכו להשתכר, אנחנו הלכנו לישון. זקנים.

לחמניות בשעה

פעם פחדתי משמרים. ואז קראתי בספר לחמים של אורי שפט ש"ללחם אין באמת סודות, רק כללים קטנים שפעם היו ידועים לכול ועם השנים נשכחו". זה היה מאד מרגיע, והחלטתי ללכת על זה. ניסיתי את הפוקאצ'ה של שפט. היא לא יצאה נורא טעימה, אבל אני הייתי הכי גאה שיש. אחר כך לקחתי הפסקה ואז החלטתי שאני צריכה להכין לחמניות. אבל לא היה לי כוח לששים התפחות ושמונים שעות, אז מצאתי משהו שעושה קיצור דרך. זה משהו ששפט לא אוהב. הוא חושב שכדי ללמוד את הכללים, צריך לחזור עליהם שוב ושוב עד שאתה יכול להרשות לעצמך לעשות קיצורי דרך. אבל הוא לא גר במטבח שלי, אז הרשיתי לעצמי. זה יצא מהמם! הבצק היה רך וחייכני והלחמניות תפוחות ומעררות חיבה. ביחד עם הילד-עני של נדב, זו יצאה ארוחת הארוחות. המתכון והתמונה של "היה הייתה צלחת".

רכיבים ל-12-16 לחמניות

  • 1 כוס חלב
  • 0.5 כוס מים
  • 1 כף דבש
  • 60 גרם חמאה
  • 1 ביצה, בטמפרטורת החדר
  • 4.5 כוסות קמח (אני עשיתי חצי רגיל חצי מלא)
  • 2.25 כפיות שמרים יבשים
  • 1.5 כפית מלח

אופן ההכנה

  1. מחממים חלב, מים, דבש וחמאה, עד שהחמאה נמסה. בודקים את הטמפרטורה. אם אפשר לגעת בבלילה, טורפים פנימה ביצה
  2. מערבבים שתי כוסות קמח, שמרים ומלח. מערבבים את התערובת לתערובת החלב. מוסיפים את יתרת הקמח, חצי כוס בכל פעם
  3. כאשר הבצק נאסף אל עצמו (הוא הופך לכדור רך) מוציאים אותו למשטח מקומח ולשים עד שהוא רך ואלסטי, כחמש דקות
  4. מחלקים אותו ל-12-16 חלקים שווים, בהתאם לגודל הלחמניה המבוקשת. יוצרים כדורים חלקים, משטחים אותם מעט ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה
  5. מכסים ומתפיחים 30-35 דקות, עד שהלחמניות כמעט מכפילות את נפחן. אם רוצים, מורחים בביצה טרופה ומוסיפים שומשום, בצל מקורמל או מלח גס
  6. אופים ב-200 מעלות 10-12 דקות
מה שכן, הן מתייבשות ממש מהר

פוקאצ'ה צנונית

פעם בכמה זמן אני מתאהבת ברכיב. זו אהבה קלה יחסית: היא לא דורשת ממני הרבה, ואין כל חובת נאמנות. אז אני זורמת עם זה, וקונה בכמויות, ומכינה, וכשנמאס זורקת ועוברת הלאה. פשוט, יש הרבה דברים שאני לא אוהבת. ואז, אחת לזמן מה, אני מגלה שאני בעצם כן אוהבת אותם. יושב הבית חושב שזה תלוי בו, שהוא יכול להשפיע עליי בדרכים נסתרות יותר או פחות, אבל במקרה של הרכיב הנוכחי אפילו הוא מודה שהוא כבר ניסה בעבר ללא הצלחה, ועכשיו זה לגמרי אני. מדובר בצנונית. כן, הדבר הלבן אדום הזה, שתמיד נראה לי יפה, אבל היה לו טעם של אטב כביסה שהושרה במיץ חריף. ובכן, עכשיו הספק חריפות ספק מתקתקות והמרקם הצנוני הזה מתאימים לי. ולכן, כמעט מטבע הדברים, כמו שאומרים, שאשים פה מייד מתכון עם צנוניות. המתכון והתמונה של "נמר של תרד".

רכיבים

  • 0.25+0.75 מים חמימים
  • 2.25 כפיות שמרים יבשים
  • 3.25 כוסות קמח
  • 1.5 כפית מלח ים
  • 2 כפות שמן זית לבצק
  • 2-4 כפות שמן זית לאפייה
  • 1 צרור נאה של צנוניות
  • 1 צרור של בצל ירוק
  • 2 כפות מלח ים (עדיף כזה עם טעם אהוב. אבל אפשר גם סתם מלח ים)

אופן ההכנה

  1. ממיסים שמרים ברבע כוס מים חמימים ומשהים עשר דקות. מוסיפים כוס קמח, מלח, שתי כפות שמן זית ומערבבים היטב בידיים. מוסיפים את יתרת הקמח ושלושת רבעי כוס מים. לשים במשך עשר דקות עד שהבצק רך ונמתח
  2. מתפיחים שעה וחצי עד שעתיים בקערה מכוסה עד שהבצק מכפיל את נפחו
  3. חותכים דק את הצנוניות ומשרים בשמן זית ומלח בטעמים.
  4. חצי שעה לפני סוף ההתפחה מחממים תנור ל-200 מעלות
  5. מכים בבצק ומניחים אותו בתבנית, בגובה של בערך חמישה סנטימטרים. מטביעים טביעות אצבע ושמים בתוכן מתערובת השמן/מלח. אופים 15 דקות
  6. מוציאים מהתנור ומוסיפים את הצנוניות והבצל הירוק. הצנוניות יתכווצו בכביסה, אז כדאי לשים הרבה. אופים עוד עשר דקות
יש בפוסט המקורי עוד תמונות מהממות שכאלו

לחם גבינה גבינתי

יושבת הבית אוהבת לקנות באינטרנט. היא מתה על השיטוט באתרים, על הטבלאות המשוות, על התמונות המטושטשות ושאינן מטושטשות, על מילוי הפרטים, על ההתרגשות הקטנה עד שהחבילה מגיעה ועל ההתרגשות הגדולה כשהחבילה מגיעה. נראה לה הרבה יותר כיף מלקנות במחסני חשמל או משהו. בכל אופן, בפעם האחרונה רכשה ליושב הבית אופה לחם. ביום שישי הוא הגיע, וביום שבת הכנו את הלחם הראשון שלנו: לחם מקמח מלא. יצא נחמד, לא בלתי זהה ללחם ארומה, והתייבש, כמו כל חבריו מאופה הלחם, תוך יום. אבל בזה ההרפתקאות רק מתחילות, כמו שאפשר לנחש. המתכון והתמונה של "בישול עוקצני

".

רכיבים לכיכר של 680 גרם

  • 0.75 כוס מים חמימים
  • 0.5 כוס קוטג'
  • 0.5 כוס צ'דר, מגוררת
  • 3 כפות פרמז'ן, מגוררת
  • 2 כפות סוכר
  • 1 כף חמאה
  • 1.5 כפיות מלח
  • 3 כוסות קמח
  • 2 כפיות שמרים יבשים

אופן ההכנה

  1. מכניסים את הרכיבים לתבנית של אופה הלחם, ומכניסים את התבנית לאופה הלחם
  2. בוחרים תכנית ללחם בהיר או כהה. התכנית אורכת 3.5 שעות
חמים וטעים
חמים וטעים