לחם תירס אישי פלוס רומזרין

אחד הדברים הנחמדים בבית שבו כולם מבשלים היא העובדה שתמיד יש משהו במקרר. פסטו עגבניות מיובשות שהוא הכין לפני כמה ימים. פשטידת פטריות שהכנתי אתמול. מרק שהכנתי כשהוא היה חולה. מלפפונים שהוא כבש. זה לא לגמרי פותר את בעיית ה"מה בא לי לאכול עכשיו", כי לפעמים דווקא בא לך משהו מתוק וכולם הכינו דברים מלוחים, או להיפך. אבל ברוב הפעמים, אם אתה מקשיב מספיק למקרר, תוכל למצוא שם חיוך שמחכה לך. הלחמים האישיים האלו יהיו תוספת מבורכת, אני בטוחה. ולא, זה לא רק בגלל שהמתכון הזה נותן הזדמנות לקנות תבניות לחם אישיות. אני דוחה בשאט נפש את הרמז הזה. המתכון והתמונה של "מאכלים רציניים"

זה הרבה יותר חמוד מהחלות האישיות שמוכרים בשוק

רכיבים ל-10 כיכרות אישיות

  • 2 כוסות פולנטה
  • 2 כוסות קמח
  • 2 כפיות מלח
  • 2 כפיות סוכר
  • 2 כפות אבקת אפייה
  • 2 כפות רוזמרין, קצוץ דק
  • 2 ביצים, טרופות קלות
  • 1 כוס שמן זית
  • 1.5 כוסות חלב

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-220 מעלות. משמנים את כל תבניות הלחם האישיות
  2. בקערה גדולה מערבבים פולנטה, קמח, מלח, סוכר, אבתק אפייה ורוזמרין
  3. בקערה בינונית מערבבים ביצים, שמן זית וחלב
  4. מוסיפים את הרכיבים הרטובים לתערובת הפולנטה ומערבבים היטב
  5. מוזגים את התערוכת לתבניות הלחם. אופים עד שהלחם מזהיב והחלק העליון שלו מתחיל להיסדק, כ-10 דקות

מזון למוח + לחם שום ורוזמרין

זה היה לפני חצי שנה בערך, שיושבת הבית חשבה על הרעיון הבא: בלוגים זה נחמד, אבל צריך לנסות דברים חדשים. והדברים החדשים האלו צריכים לכלול אנשים אמיתיים, לא רק כאלו שמגיעים מעבר למסך המחשב. אני יודעת, אמרה לעצמה, אני אעשה סוג של TED. רק בישראל. וקצר יותר.
וכך נולדו ערבי 12 דקות. היא שכנעה גם את אסף דבורי ואת לירון מילשטיין שיעזרו לה, וביחד הם מארגנים כל כמה חודשים ערב של הרצאות קצרות. בכל ערב של 12 דקות משתתפים שישה מרצים ומרצות מתחומים שונים, שכל אחד מספר על משהו שמעניין אותו. תרבות. שירה. קולנוע. מתמטיקה. מדעי המחשב. משחקי מחשב. כלכלה. קעקועים. ארכיטקטורה. תכנון תאורה. וכל המוסיף מוסיף.
הערב הקרוב מתרחש היום. בשעה שמונה בערב. בלבונטין 7 בתל-אביב. הערבים הקודמים היו ממש קסומים והיום הולך להיות קסום גם כן. הנה ההזמנה:

יוצא שהיום הוא היום חופשי שלי, כך שכל שנותר לי הוא לחכות בהתרגשות לערב. נשמע כמו זמן מצויין להכין לחם שנראה כמו לחם אחיד, אבל יש בו הפתעות מרעננות. המתכון והתמונה של "מאכלים של חיים טובים".

בא לי כזה מייד

רכיבים לשני כיכרות

  • 2 כוסות מים חמימים, בערך 43 מעלות
  • 0.25 כוס שמן זית
  • 2.5 כפיות שמרים יבשים
  • 2.75-3 קמח לבן
  • 2.5 כוסות קמח מלא
  • 6 שיני שום, קצוצות
  • 0.3 כוס רוזמרין טרי, קצוץ
  • 4 כפיות מלח
  • 0.25 כוס קמח לקימוח הכיכרות
  • קמח תירס לתבנית

אופן ההכנה

  1. שמים שתי כוסות מים בקערה קטנה. מפזרים את השמרים ומניחים להם לעמוד שלוש דקות לפני שמערבבים. אחרי שהם נמסים, מערבבים פנימה את שמן הזית
  2. במעבד מזון עם להב בצק (כלומר לא ממתכת, אלא מפלסטיק. למי שיש כמובן. למי שאין, בידיים) מערבבים שתיים ושלושת רבעי כוסות קמח רגיל ושתיים וחצי כוסות קמח מלא, שום, רוזמרין ומלח. מוסיפים את תערובת המים והשמן ומעבדים ליצירת בצק חלק, אלסטי ודביק מעט, כ-45 שניות. מוסיפים את רבע כוס הקמח הנותרת, כף אחת בכל פעם, אם הבצק רך מדי
  3. מעבירים את הבצק לקערה משומנת והופכים את הבצק כך שהחלק העליון משומן. מכסים בניילון נצמד ומניחים לבצק להכפיל את נפחו
  4. לעיצוב הכיכרות, מגרדים את הבצק על משטח מקומח ולוחצים כדי לשטח אותו. חוצים את הבצק ומעצבים חצי אחד בכל פעם. יוצרים מהבצק מרובע, ומגלגלים אותו. מגלגלים ב-90 מעלות ומגלגלים שוב מהקצה הקצר. מניחים את הבצק כשהתפר שלו בחלק התחתון, מכסים בניילון נצמד או מגבת, ונותנים לו לנוח חמש דקות. מעצבים גם את הכיכר השנייה
  5. מקמחים תבנית 30*45 בקמח תירס. מגלגלים כל כיכר בכפות הידיים כדי להאריך אותה. מותחים מאמצע הכיכר החוצה, ומחדדים מעט את הקצה. מניחים את הכיכרות על נייר אפיה ומקמחים כל כיכר בנדיבות, רבע כוס קמח לשתי הכיכרות. מכסים בניילון נצמד או מגבת ומניחים להתפחה שנייה, עד להכפלת הבצק
  6. כ-30 דקות לפני האפייה, מחממים תנור ל-260 מעלות ומעבירים את הרשת לשליש האמצעי והתחתון. מניחים תבנית על תחתית התנור כדי לספוג חלק מהחום, ולוודא שתחתית הלחם לא נשרפת
  7. מחזיקים סכין חדה מאד ב-30 מעלות לכיכר הלחם ויוצרים שלושה חתכים אלכסוניים בכל כיכר. מניחים את שני הכיכרות בתנור ומנמיכים את הטמפרטורה ל-230 מעלות. אחרי 20 דקות, מנמיכים את הטמפטורה ל-180 מעלות ואופים עוד 20-30 דקות

 

דג וזיתים במעטפה

הכל התחיל מוויכוח על פסטה שמנת פטריות. יושב הבית, שהכין פסטה שמנת פטריות מהממת, טען שהיא לא טובה כי לא נותר בה רוטב שנקווה בתחתית הקערה. פתחתי את הספר של באטאלי כדי להוכיח לו שלא אמור להיות רוטב כזה (בכוונה הלכתי לשם. באטאלי הזה בכלל לא מכין רטבים, אלא רק מיצוי של). בדרך לפסטה, נתקלתי בצילום מגיר רכות של דג במעטפה, שזו צורת ההכנה הכי מושלמת בעיניי לדג. למחרת, הפלא ופלא, נשאו אותי רגליי למשה הדייג בכרמל. שני דניסים שמנמנים וחתיכים הונחו אצלי בשקית ואני התחלתי את הספירה לאחור לרגע שבו אטעם אותו. אז ככה עשיתי, ויצאה אחת מארוחות הערב הטעימות שנוצרו בבית הזה. המתכון במקור הוא של באטאלי, אבל קצת שיניתי. התמונה של יושב הבית.

תראו אותו, שלשום הוא עוד שחה בים, עיוור לגורלו

רכיבים לשני דניסים

  • מלח ים
  • פלפל שחור
  • 5 זיתים ירוקים חריפים, קצוצים
  • 4 שיני שום, פרוסות
  • כמה עלי רוזמרין
  • 1 לימון
  • יין לבן
  • שמן זית

הערה

  • לנו היו זיתים חריפים שקנינו בשוק האיכרים. טעימים לאללה. אבל אפשר גם זיתים רגילים. פשוט צריך להוסיף חריפות ממקור אחר
  • מגישים עם צ'יפס רוזמרין גפרורי ועם סלט עגבניות וצנוניות

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-250 מעלות
  2. מניחים דניס מנוקה על נייר אפייה. ממליחים ומפלפלים אותו באגרסיביות מכל צדדיו, כולל בפנים
  3. דוחפים בפנים חצי מהזיתים, חצי מהרוזמרין וחצי מהשום
  4. מזלפים מעל ומתחת קצת שמן זית, מיץ מחצי לימון, וקצת יין לבן
  5. מקפלים היטב את נייר האפייה ומניחים בתבנית ככה שהנייר לא ייפתח
  6. מכינים גם את הדג השני
  7. מכניסים לתנור ל-20 דקות. פותחים בזהירות את נייר האפייה כי הוא אחושילינג חם

צ'יפס רוזמרין גפרורי

אתמול הכנתי פירה מתפוחי אדמה ובטטה בשלל צבעים. בעודי מסדרת את הפירה הצהוב-סגול-כתום ברינג (כן, לפעמים, בנוח עליי הרוח, אני מסדרת ליושב הבית צלחות שישמחו אותו), חשבתי לעצמי איזה יבש זה תפוח אדמה. כאילו, כן, הוא טעים, והא מנחם, במיוחד עם הרבה חמאה או שמן, אבל לרוב הוא פשוט יבש, וממש צריך לזכור את זה כשמצרפים אותו לדברים אחרים בצלחת, שלא תצא ארוחת אלוהים-תביאו-לי-ג'ין-טוניק-לפני-שאני-נחנקת. והנה, ביקור חפוז באתר של ג'יימי אוליבר, מציע משהו, שנראה מאד מאד לא יבש. לא בלתי מלא בשמן, אבל יחסית לתפוחי אדמה, ממש שובב. המתכון והתמונה של ג'יימי אוליבר.

כזה, עם מטבל בצל. בקרוב אצלנו

רכיבים
למלח לימון

  • גרידה מלימון אחד
  • 4 כפות מלח ים

לתפוחי האדמה

  • שמן צמחי
  • 800 גרם תפוחי אדמה, קלופים, וחתוכים לגפרורים בעובי חצי סנטימטר
  • עלים מכמה ענפי רוזמרין

אופן ההכנה

  1. מכינים את מלח הלימון. מועכים ומערבבים את גרידת הלימון עם המלח בעזרת מכתש ועלי עד שהמלח הופך דק ומקבל טעם וצבע לימוניים. מניחים בקערה. משתמשים בכמה שצריכים מייד או מייבשים אותו בקערה כמה שעות לפני שמאחסנים.
  2. מכינים את תפוחי האדמה. מחממים 6-8 סנטימטרים של שמן צמחי במחבת ומביאים לטמפרטורה של טיגון עמוק. אפשר לעשות זאת באמצעות תרמומטר או באמצעות הנחת גפרור תפוח אדמה אחד במחבת כשהשמן עוד קר. כשהגפרור יצוף ויהיה מוזהב שחום, השמן הגיע לטמפרטורה של 180 מעלות ואפשר להתחיל לטגן
  3. מייבשים את גפרורי תפוחי האדמה בעזרת מגבת נייר. מניחים בזהירות כמה מהגפרורים בשמן, לשתי דקות, עד שהם שחומים וקריספיים. מטגנים את תפוחי האדמה בקבוצות עד שהם מבושלים כולם. מוסיפים את הרוזמרין לשלושים השניות האחרונות
  4. מנגבים את תפוחי האדמה והרוזמרין במגבת נייר. מפזרים מעל מלח לימון ומגישים מייד

פטריות במעטפה

אני לא יודעת איך אצלכם, אבל פה כל השווקים מלאים בפטריות. שמפיניון קטנות, שנטרל צהבהבות, פורטבלו גדולות, יער אפרפרות. וכולן נמכרות בשווקים במין סלסלות עץ מלבבות. לעתים בתוספת ענף פרוזיליה שובב. זה עשה לי חשק לאיזה מאכל פטריות שאינו ריזוטו. ונראה לי שאם עושים את הירקות האלו באלומיניום, ואז אוכלים אותם עם אורז בחלב קוקוס, אז מאד מאד מאד יכולים ליהנות. המתכון והתמונה של הניו יורק טיימס.

אולי כזה אני אכין ליושב הבית כשהוא יבוא מחר

רכיבים לארבע מנות

  • 0.5 קילו פטריות (שמפיניון, פורטבלו, בר, או כל שילוב), נקיות, וחתוכות לקוביות של סנטימטר
  • 2 כפות טימין, נענע, מרווה, רוזמרין או מיורן קצוצים
  • 2-4 שיני שום, קצוצות
  • מלח ופלפל
  • 2 כפות שמן זית

אופן ההכנה

  1. חותכים שמונה ריבועים של 30 על 30 סנטימטרים מנייר אלומיניום
  2. בקערה גדולה מערבבים את הפטריות, עשבי התיבול, השום, המלח, הפלפל ושמן הזית. מערבבים היטב
  3. שמים ריבוע אלומיניום על ריבוע אלומיניום. מברישים את החלק הפנימי בשמן זית ושמים רבע מהפטריות במרכז. מקפלים וסוגרים את הקצוות היטב. עושים ככה ארבעה ריבועים. שמים בגריל או בתנור במאתיים מעלות ל-20-25 דקות. פותחים בזהירות. הפטריות אמורות להיות רכות ומלאות מיץ. מגישים עם אורז בחלב קוקוס, כאמור, או עם הרבה לחם

שעועית ביין אדום

יושבי הבית קמו הבוקר עם חשק עז לשעועית. וכל זאת למה? על שום ארוחות הצהריים בעבודה. תמיד צריך לבחור בין שפע של מנות מבאסות: סלט חצי טרי שחוזר על עצמו מדי יום או צלחת תוספות במקום שמגיש אוכל ביתי והוא תמיד מסריח מבשר צלוי, משמן משומש ומאנשים צועקים או פלאפל. אופקי האוכל של האדם מתרחבים מדי יום, ובכל זאת, ב-12:30 הוא חוזר לבחור בין חמגשית סלט או פלאפל. זה נחמד? מה עם איזו צלחת חומוס טרייה עם קצת אורז עם שעועית, סלט ירקות קצוץ דק, ציזיקי וזוקיני צרובים מוחמצים קלות? לא יכול לקבל? המתכון הארוך למדי והתמונה של "מרחב הטעם".
רכיבים

  • 1.5 כוסות שעועית, שהושרתה ללילה
  • שמן זית
  • בצל קטן, קצוץ
  • גזר קטן, קצוץ
  • מלח ופלפל
  • 4 כפות רסק עגבניות
  • 3 שיני שום, קצוצות
  • 0.25 כפית צ'ילי
  • 0.5 כוס יין אדום
  • 1 כפית חומץ בלסמי
  • 1 עלה דפנה
  • עשבי תיבול (אפשר למשל 1-2 ענפי פטרוזיליה, טרגון, רוזמרין ובזיליקום)

אופן ההכנה

  1. מסננים את השעועית מהמים שהייתה בהם. מוסיפים לסיר עם ארבע כוסות מים ומחממים על אש בינונית. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים, מכוסה חלקית, שעה. ייתכן שיהיה צורך להוסיף מים באמצע הדרך, כדי שהשעועית לא תתייבש
  2. בערך 20 דקות לפני תום השעה מחממים תנור ל-140 מעלות. מחממים שמן בסיר שאפשר להכניס לתנור, ומבשלים בצל וגזר, עם קמצוץ מלח, חמש דקות. מוסיפים שום וצ'ילי, ומבשלים עוד דקה. מוסיפים רסק עגבניות ומשחימים. מערבבים מדי פעם כדי ששום דבר לא יידבק, אבל החומר החום בתחתית הסיר הוא תמצית הטעם, לא אויב
  3. מוסיפים יין אדום, מגבירים את האש ומביאים לרתיחה. מוסיפים את החומץ ואת עלה הדפנה וגם את השעועית עם המים שלה. קושרים את עשבי התיבול ומוסיפים. המים צריכים לכסות את השעועית. אם אין מספיק, מוסיפים
  4. מביאים את התערובת לרתיחה, ואז מכסים ומעבירים לתנור. אופים בתנור שעה וחצי ואז מסירים את המכסה ואופים עוד חצי שעה. מוציאים את צרור עשבי התיבול ואת עלה הדפנה ומתבלים במלח ופלפל. מגישים
תמונה מהממת
תמונה מהממת

עגבניות, תירס, עשבי תיבול, גבינת עיזים – תענוג

יושב הבית הזכיר כבר איזה חמש פעמים את העובדה שבסלט של בארוד הירקות היו מפולטים. אתם לא מכירים אותו, אבל הוא לא מדבר על הרבה דברים חמש פעמים. וזה גורם לי לתהות. אלף, האם זה באמת כזה שווה את זה? בית, האם יש מישהו שפוי בעולם, שלא עובד במסעדה, שמפלט ירקות לפני שהוא שם אותם בסלט? בינתיים, ובלי קשר, מצאתי מתכון לסלט קצת משונה עם עגבניות מפולטות: סלט תירס ועגבניות בעשבי תיבול. המתכון והתמונה של The Kitchn.

רכיבים לשש מנות

  • 6 קלחי תירס
  • 4 עגבניות בינוניות, בשלות ככל האפשר
  • 80 גרם גבינת עיזים רכה, מקוררת ומפוררת
  • 0.25 כוס (או קומץ) עלי נענע
  • 0.25 כוס (או קומץ) עשבי תיבול מעורבים כמו פטרוזיליה, בזיליקום, רוזמרין, או מרווה
  • מלח ופלפל
  • שמן זית

אופן ההכנה

  1. מרתיחים מים בסיר גדול על להבה בינונית גבוהה. מכניסים את קלחי התירס לחמש דקות. מייבשים ומצננים
  2. חותכים את העגבניות לרבעים, מגרדים ומוציאים מהן את המיצים והגרעינים. קוצצים את העגבניות ללא הגרעינים לקוביות גדולות יחסית. מייבשים אותן עוד קצת עם מגבת נייר
  3. כאשר התירס הצטנן, מעמידים כל קלח בקערה רחבה וושטוחה יחסית, ומורידים את גרגירי התירס עם סכין שף. מערבבים את התירס עם העגבניות
  4. קוצצים דק את הנענע ואת יתר עשבי התיבול, ומערבבים עם הירקות, ביחד עם שמן זית. מתבלים במלח ובפלפל, ואז מוסיפים את פירורי גבינת העיזים
  • הערה: כמובן שאפשר להוסיף לסלט הזה עוד כל מיני דברים: אנחנו הוספנו כמה קוביות של חציל מטוגן. לפעמים אנחנו אוהבים גם אגוזים או קצת חומץ בלסמי
מצד שני, יש מצב שזה סלט חתונות
מצד שני, יש מצב שזה סלט חתונות

לזניה עם חצילים

מחר אנחנו מארחים לארוחת ערב אדם אהוב, שרוצים להתאמץ בשבילו. הזה שמארח אתי אמר לזניה. הסכמתי בשמחה כי זכרתי את הלזניה שהייתי אוכלת בנעוריי אצל החברה הכי טובה שלי, שאבא שלה היה מכין תבניות עצומותשל לזניה ומזמין מלא אנשים לארוחת ערב, שבהן כל אחד היה מקבל חתיכה ענקית של לזניה, שלא הייתה ברירה אלא לאכול אותה עד הסוף, כי היא הייתה טעימה כמו הגיהנום. המתכון הזה הוא עם חצילים, שזו שמחה כפולה, כי לאחרונה, אין על חצילים.


Italian Food: How To Make Vegetable Lasagne With Aubergines