ועכשיו לקצת אומאמי: אטריות סובה, דג וצ'ילי

כתבה נחמדה בוול סטריט ג'ורנל מתארת את שיגעון הבייקון. מסתבר שמאז שכמה שפים חשובים גילו אותו, הוא יצא ממטבחם של הפועלים והפך לפריט חובה אצל כל מי שמבין באוכל, כולל בורבון עם בייקון, שוקולד עם בייקון, וחטיף בוטנים עם בייקון (עכשיו בדין אנד דלוקה). זה נחמד לדעת שיש דברים קיצוניים בארצות-הברית שאי אפשר להעתיק לישראל. לעזאזל, אפילו ספר בישול עם חזירים נמכר פה כמו סנסציה. בכל אופן, הקטע של בייקון, כך אומרים בכתבה, זה לא רק שהוא מלא בשמן וקריספי ועושה לך להרגיש טוב כמו כל דבר קריספי ומלא שמן, אלא גם כולל את הטעם אומאמי, שביפנית זה "טעם טוב", ובעצם זו סוג של "בשריות", שנחשבת לטעם נוסף בנוסף למתיקות, למליחות, לחמיצות ולמרירות. בקיצור, הכי נקודת הג'י של הקולינריה. כמו שהיום אי אפשר סתם אורגזמה רגילה וידידותית, אלא צריך את אם האורגזמות דרך נקודת הג'י, אז ככה חשוב בכל ארוחת גורמה לזרוק איזה אומאמי קטן, בשביל הקוסמופוליטיות המעודנת. יש כמה דרכים להכניס למאכל את האומאמי הנכסף, ומסתבר שלא חייבים בשר בשביל זה, אפשר בהחלט להסתפק בפורטבלו. אז כדי שלא תחשבו שמתכונים שנראים טעימים הוא בלוג פושט, הרי לפניכם מתכון אומאמי. המתכון והתמונה של "חוק חמש השניות".

נראה טעים, עם או בלי אומאמי

רכיבים לארבע מנות

  • 200 גרם אטריות סובה ירוקות או רגילות או אפילו ספגטי
  • 6 כוסות ציר עוף
  • שלוש פרוסות ג'ינג'ר בעובי שישה מילימטרים
  • 0.5 כפית חמשת הטעמים (תערובת תבלינים סינית שמורכבת מקינמון, ציפורן, זרעי שומר, אניס כוכבי ופלפל סצ'ואני)
  • 3-4 פילטים של אמנון
  • 1 פורטבלו גדולה, קצוצה
  • מלח ופלפל
  • עלי כוסברה טריים ורוטב צ'ילי, להגשה

אופן ההכנה

  1. מרתיחים מים בסיר ומבשלים את הסובה בהתאם להוראות היצרן. מייבשים
  2. מחממים את הציר, ביחד עם הג'ינג'ר ותערובת חמשת הטעמים. לאחר שהוא מתחמם, מוסיפים את הפטריות ואת הדג, מתבלים במלח ובפלפל ומנמיכים את האש כמה שאפשר. מכסים את הסיר ושולקים את הדג שמונה דקות, או עד שהוא הופך אטום
  3. מחלקים את האטריות בין ארבע קערות. מעליהן שמים פיסת דג. מוציאים את הג'ינג'ר מהמרק ויוצקים אותו לקערות. מעטרים בכוסברה ואוכלים עם רוטב צ'ילי חריף חריף, להשלמת הטעמים

מרק פטריות בשמנת

ביום שישי בערב אכלו יושבי הבית קונכיה עם פטריות בשמנת (פרטים בהמשך, מאת יושב הבית), שהצחיקה את יושבת הבית עד כדי צחוק אמיתי, בקול רם (טוב, היה גם יין מעורב בעניין). חשבו: פטריות בשמנת בקונכייה. מה השלב הבא? באגט פסטרמה? בכל אופן, קצת זה עשה לי חשק לפטריות, לאיזה מין תבשיל כזה עם צבע אפרפר, אז מצאתי לנו מרק פטריות, שיכול להיות ארוחה, אם מכינים לידו קצת אורז לבן, ומערבבים אותו עם הפסטו המעולה שיושב הבית הכין. המתכון והתמונה של "ספר למתחילים".

רכיבים ל-4-6 מנות

  • 25 גרם חמאה
  • 0.75 בצל גדול, קצוץ דק
  • 2 שיני שום, קלופות ומעוכות
  • 1 כפית קמח
  • 850 מיליליטר ציר ירקות/עוף/פטריות
  • 650 גרם פטריות פורטבלו, חתוכות לחתיכות גדולות
  • 5 עלי מרווה, קצוצים דק (אפשר גם טימין)
  • 100 מיליליטר יין לבן
  • 100 מיליליטר שמנת 35%
  • מלח ים ופלפל שחור טחון טרי

אופן ההכנה

  1. ממיסים חמאה בסיר גדול. מוסיפים בצל ושום ומבשלים על אש נמוכה עד שהבצלים מתחילים להתקרמל. זה לוקח בערך 4 דקות
  2. מערבבים פנימה את הקמח ומבשלים עוד דקה, ואז מוסיפים בהדרגה את הציר
  3. מוסיפים את הפטריות ומביאים לרתיחה. לא לדאוג אם זה נראה כמו הרבה פטריות, משום שהן יתכווצו משמעותית בזמן הבישול
  4. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים כ-15 דקות, עד שהפטריות רכות. מוסיפים פנימה את המרווה
  5. מוציאים שתי מצקות של פטריות, ומקצצים את הפטריות לחתיכות קטנות
  6. מעבדים את המרק במעבד מזון או בבלנדר מוט עד שמתקבלת תערובת חלקה
  7. מחזירים את המרק לסיר ומערבבים פנימה את היין והשמנת, ומתבלים במלח ובפלפל
  8. מחממים, מבלי להרתיח. מחלקים לקערות, ומקשטים בפטריות הקצוצות, בפטרוזיליה קצוצה ובכמה טיפות שמנת
אפשר גם עם באגט, באמת
אפשר גם עם באגט, באמת

פאייה – שכונתית + מתכון

אלף פעם עברנו ליד פאייה, שכונתית ספרדית. אלף פעם רציתי להיכנס. 999 פעם הוא אמר לי: עזבי אותך, זו לא מסעדה טעימה. הביקורת הזו די חיזקה את טענתו. אבל אתמול הייתי ביום חופש, ואדם ביום חופש זכאי לבחור את ארוחתו. ויצא שבדיוק עברנו שם, אז נכנסנו. כלומר, ישבנו בחוץ.
קודם כל, כמו שהוא אמר, זה מצחיק שאתה יושב במסעדה על הכיסאות הלא-נוחים שלך מהבית. וזה נכון. הכיסאות שם הם בדיוק הכיסאות בבית, האלו הלא-נוחים. הרחוב, יש לציין, הוא דיזינגוף, עובדה  שמבטיחה שהשקט והרוגע יוותרו הרחק משם. כך שמייד על ההתחלה היה לא משהו. אבל עדיין, שכונתית ספרדית זה לוגו מנצח, וצריך לתת לו הזדמנות שלמה.
הקאווה האישית הקטנה שמייד הזמנו הייתה בדיוק בגודל המתאים, אבל אני חושדת שזה לא בזכות פאייה. הזמנו שלוש מנות: כדורי פאייה גבינות, פאן קון טומטה וסלט ירוק. הפאייה גבינות הייתה נחמדה, אבל לא יותר מזה. רוטב הפלפלים שליווה אותה היה טעים, אבל לא השתלב כלל עם הכדורים עצמם. הסלט ירוק היה מורכב מעלי בייבי משקית מוכנה מראש, שעליהם מעט רוטב בלסמי איכותי וגבינת פרמז'ן איכותית גם היא, אך ביחד הכל הרגיש, כהגדרתו (כיכב אתמול, הבחור, בהגדרות), כמו משהו שאתה מכין בבית כשאין לך כח להכין כלום. הוא גם התעצבן על זה שלא טרחו אפילו להוציא את הגבעולים מעלי הבייבי המוכנים מראש. בשביל 26 שקל, אני חשה שהם באמת יכולים היו להתאמץ יותר. המנה האחרונה הייתה התמוהה מכולן. פאן קון טומטה. לחם עם עגבניות, בתרגום מילולי. וגם בתרגום לא מילולי. לחם עשוי במקום, שמרגיש קצת כמו בצק של פיצה, ועליו עגבניות מרוסקות, מתובלות. לא הייתי בספרד, אבל אני שומעת שזה באמת מאכל נפוץ שם. ובכל זאת, מנה סתמית ממש.
סך הכל, מאה שקל, שלוש מנות לא משהו, שתי בקבוקי קאווה אישיים וזוג אחד מאוהב.

כל זה עשה לי חשק לפאייה. צמחונים לא כל כך זוכים לפאייה איכותית לרוב. כי באמת, זה מאכל שאמורים לאכול אותו עם בשר ועם פירות ים. אבל הנה, בניו-יורק טיימס, עשו מעשה, ונתנו מתכון לפאייה. הוידיאו שלו נמצא פה. והמתכון נמצא פה. נראה טעים ממש.

ואפילו מותר להחליף את הציר עוף במים
ואפילו מותר להחליף את הציר עוף במים