זה הזמן לפול ירוק! עם פסטה ופטה

זה הזמן של הפול הירוק בשוק. זול זול ונראה מזמין מאד. זה לא רק שזה טעים, גם ההתעסקות עם זה יכולה לרפא את הנפש! באחריות! (אבל רק אם באמת מכינים עם זה משהו, ולא כמו הארטישוקים שיושבים אצלנו במקרר, מחכים שמישהו ייזכר לזרוק אותם. כי בכל זאת, ארטישוק זה לא אוכל). על כל פנים, אתמול ממש הוצאתי, קילפתי, קילפתי שוב, והכנתי פסטה ממש טעימה וירקרקה. המתכון של "קבצנים בררנים". התמונה של יושב הבית.

רכיבים

  • 0.5 קילו פסטה אורצ'ייטה (נו, או דומות לה)
  • קילו פול (עם התרמילים)
  • 0.25 כוס שמן זית
  • 3 שיני שום גדולות
  • 1 לימון
  • 0.25 כפית שבבי צ'ילי
  • 3 בצלים ירוקים גדולים, קצוצים
  • 0.25 כוס שמיר, קצוץ
  • 250 גרם פטה
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מקלפים את הפולים פעם ראשונה. שוברים את הקצה ומושכים את החוט לאורך התרמיל. מוציאים את הפולים, שעטופים במעטפת שעוותית בהירה
  2. מקלפים את הפולים  פעם שנייה. שמים את הפולים בקערה עם מים רותחים. מחכים שתי דקות. אבל שתי דקות, לא חמש, כי אחרת הם מתבשלים מדי. מעבירים לקערה עם מי קרח, בלי לזרוק את המים בהם התבשלו הפולים. עכשיו צובטים את קצה הפול, ושולפים אותו מהמעטפת השעוותית. אם סבתא שלכם או של השכנה הייתה יכולה להתעסק עם זה ככה, גם אתם יכולים
  3. מכינים את הפסטה. משתמשים במים מהפולים ובמים נוספים ומרתיחים סיר גדול עם מים מומלחים היטב. מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן עד לדרגת אל-דנטה. או הדרגה האהובה עליכם. מסננים ושומרים רבע כוס ממי הבישול
  4. מכינים שמן ריחני. מחממים שמן זית ושום קצוץ דק מאד בסיר קטן על אש בינונית נמוכה. מבשלים בזהירות עד שהשום ריחני ומזהיב. מורידים מאש לפני שהוא משחים. מוסיפים שתי כפיות גרידת לימון ושבבי צ'ילי
  5. מערבבים. מעבירים את הפסטה המסוננת לקערה עם השמן החמים, השומי והארומטי. סוחטים לימון שלם פנימה. מוסיפים את הפולים, בצל ירוק ושמיר. מפוררים פנימה את הפטה. מתבלים במלח ובפלפל לפי הטעם

ספגטי מיטבולס

 

אחד הדברים הכי דפוקים בלבשל לשני אנשים, הוא לעשות את זה בלי 100% חשק. גם ככה חצי מהארוחות שלנו הן מחוץ לבית, וב-90% מהזמן המקרר שלנו די דומה למקרר של משפחה עם שלושה ילדים, אז מה דחוף עכשיו לבשל, תגידו לי, מה. אבל בכל זאת, כבר כמה ימים שאני רוצה לעשות ספגטי מיט בולס. וכבר קנינו בשר בסופר בוויצמן, ואני שונא להקפיא, והייתי צריך לקום רגע מהמחשב, כי בכל רגע נתון שבו אני יכול לבחור בין להיות במטבח ללכתוב סמינריון, אני בוחר במטבח.

ובכל זאת, אחד הדברים הכי דפוקים בלבשל לשני אנשים, הוא לעשות את זה בלי שאתה לגמרי בעניין. כלומר, ככל הנראה אם יש לך את הכישורים הבסיסיים, זה לא יצא ממש גרוע, אבל בכל זאת. אתה תקרוץ קציצות (יפות דווקא), ואז תתחיל לטגן אותן. ואחרי הנגלה הראשונה, אתה תתעצבן על המחבת הקרמית הטפשית הזאת, שהכל בסוף נדבק אליה, ואת הנגלה השנייה תעשה בתנור. ואז תקלוט שקיצור הדרך שעשית כשבחרת לא לשים את הקציצות על רשת אלא בתוך התבנית, היה ממש טפשי, כי אין לנוזלים לאן ללכת. ואיכשהו אתה תפתור את זה, ותגיע לשלב של הרוטב, ועכשיו אתה כבר לגמרי מוכן לחתוך ולעשות קיצורי  דרך, כי גם ככה, יש לך קציצות שנעשו בשתי צורות שונות, וערימה של כלים לשטוף, ולרגע אתה שוקל להקפיץ את כל הכבודה הזאת ישירות אל פח האשפה. ואז מגיע איזה רגע, שמונחות לפניך ערימה של קציצות מטוגנות ומפורקות וערימה גדולה פי כמה של קציצות אפויות, ככל הנראה סבירות. והרגע הזה, הרגע הזה הוא הרגע שבו אתה מבין שכל העיסוק הזה, כל כולו היה כדי שתיקח חצי פיתה, תתן בה מריחה יפה של מיונז ועוד אחת של חרדל, הכי פשוט שיש במקרר, ותעמיס לתוך את כל המטוגנות המפורקות האלה.

וביס אחד לתוך חצי הפיתה הזאת, עם הקציצות המטוגנות, שקצת שרופות בקצה, עם חתיכה גדולה מדי של בצל שלא נקצץ כמו שצריך, לוקחת אותך ישר לגז הנמוך בבית של ההורים. זה שכשמטגנים בו קציצות, יש כמה שמשאירים עוד כמה דקות במחבת, שאפשר יהיה לאכול אותן מייד. זה שכשמטגנים בו בשר טחון אתה תוקע כף פנימה, ושופך אותה, על מיציה, לתוך חצי פיתה, עם חרדל ומיונז. ועכשיו מה, תתלונן על קארמה של בישולים? זין.

מתכון, שנראה טעים לאללה, אתם מוזמנים לנסות ב Backedbree.com

הפתעה ליד הפסטה: תפוח אדמה

אחד הדברים הכי יפים באינטרנט זה שהוא אף פעם לא יכול להיות משעמם. כלומר, מבחינה אובייקטיבית, מיליוני מיליונים של אנשים משקיעים בו את מירב המאמץ היצירתי שלהם, ואין סיכוי שכל האנשים האלו לא יצליחו לעשות אפילו דבר אחד שבאמת ירגש אותך. אלא מה? לפעמים זה נראה שהוא משעמם, כי את כבר ממש עייפה מכל עמודי ההטמל האלו. זה הזמן להזכיר לעצמך שיש חיים מחוץ לאינטרנט. לצאת החוצה. לנשום אוויר. להישרף בשמש. לטבול בים. ואז לחזור לאינטרנט: רעננה ופתוחת ראש לרעיונות חדשים. האתר הזה: honest cooking, הוא יפה ומשמח ויש בו צילומים מהממים ומתכונים שמחדשים באמת. תלכו לבקר שם. המתכון והתמונה משם.

אחת התמונות!

רכיבים

  • פסטה
  • שום כתוש
  • כרישה, חתוכה לעיגולים
  • שמן זית + חמאה
  • תפוחי אדמה פרוסים
  • פטריות שמפיניון פרוסות
  • מלוא הפקק ורמוט איטלקי יבש

אופו ההכנה

  1. מאדים שום וכרישה בשמן זית וחמאה. מוסיפים את תפוחי האדמה והפטריות ומבשלים עד שהם רכים. מוסיפים מלוא הפקק ורמוט ומניחים להכל להתבשל כמה דקות
  2. מבשלים את הפסטה בנפרד, מייבשים, ומוסיפים למחבת עם הירקות כדי לכסות אותה ביסודיות בטעמים
  3. הטאצ' הסופי: פרמז'ן מגורר, פלפל שחור טחון טרי וקומץ מלח פורצ'יני

קונכיות פסטה ממולאות בסלק

על פי רוב, אתם כבר יודעים, אנחנו לא לוקחים חלק פעילויות שמיועדות ל"בלוגרים". אולי זה האופי של הבלוג, שלא ממש מעודד את זה, אולי זה אנחנו. אבל הנה, אנחנו עושים את זה. לפני כמה שבועות פנו אלינו החבר'ה של ג'ויה והודיעו שהם הולכים לעשות תחרות בפייסבוק. כל אחד מקבל חבילה, מרכיב ממנה מנה, מצלם, והחברים בפייסבוק בוחרים את הפייבוריט שלהם. בעניין? שאלו, בעניין, ענינו, נזכרים בשמחה בארוחות הצהריים שלנו בג'ויה בהרצליה פיתוח (סוף התואר השני שלה, וזה). ובכן, זאת המנה שלנו. קונכיות ענק של פסטה, ממולאות בקרם סלק סגול עז ועטופות ברוטב של תרד ושמנת. אלגנטי מאוד, איטליה פינת נורווגיה.

זה הלינק לתחרות, אתם כבר יודעים מה לעשות.

לא חייבים בשר וצנוברים

חומרים (4 מנות)

  • 400 גרם פסטה מסוג ריטוני, אנחנו השתמשנו בקונכיות האלה
  • 3 סלקים טריים, קלופים ומגוררים בפומפייה דקה
  • 3 שיני שום, קצוצות
  • 4 גבעולי בצל ירוק
  • 1 בצל קטן, קצוץ
  • 200 גרם תרד
  • כחצי כוס ציר ירקות
  • 150 מל' שמנת
  • מלח ופלפל
  • שמן זית

אופן ההכנה

  1. במחבת גדול, מאדים את הבצל הקצוץ ואת השום עם מעט שמן זית, עד שהם משחימים. מוסיפים את הסלקים המגוררים, מתבלים במעט מלח ופלפל ומבשלים ביחד במשך כמה דקות. מניחים להצטנן כמה דקות, ובעזרת מיקסר או בלנד מוט חזק, מערבבים את הכל היטב, למרקם קרמי גס. מכינים בצד שקית זילוף.
  2. חולטים את התרד כדקה בסיר עם מים רותחים. מוציאים ומעבירים מייד למי קרח.
  3. מאדים במחבת את גבעולי הבצל הירוק במשך כ-4 דקות, מוסיפים את התרד, ומוסיפים את הציר ואת השמנת. מתבלים ומניחים להצטצמצם כמה דקות.  מרסקים מעט את הרוטב בעזרת בלנדר מוט, ומסננים במסננת צפופה (אנחנו רוצים לשמור על הרוטב חלק).
  4. מבשלים את הפסטה במים רותחים מומלחים, לדרגת אל-דנטה. מסננים את הפסטה ומייבשים אותה מעט. ממלאים את שקית הזילוף בקרם הסלק, וממלאים את הקונכיות, אחת אחת.
  5. מסדרים את הקונכיות המלאות צלחת, ומעליהן מושחים פס ארוך של רוטב חם. מגרדים מעט פרמזן ומגישים מייד.

לינגוויני עם פטריות יער צהובות ובייקון

לאחרונה גילינו פיצר חדשני ומהמם בבית שלנו, והוא – אפשר לסגור את החלונות! ולא רק זה, אלא שגם המזגן החדש מהניילונים, זה שהותקן לפני כמה חודשים, יכול גם לחמם את הבית. בקיצור, סטארט אפ, לא חייבים לגור באוהל. מה אתם יודעים.

וככה, עם המעבר שלנו מהאוהל לבית סמי בורגני ממוזג, עשיתי את ההשלמות לקניות שהיא עשתה בשוק, בשופרסל בבן יהודה. כמובן שחזרתי משם עם ערימה של דברים שלא באמת היו דרושים, ואילו את עלי הלזניה ללזניה השארתי בסופר. בין היתר, הגיע מגש קלקר כחול ובתוכו ערימה של פטריות צהובות. אלה פטריות יער אורגניות, לא שנטרל לפי הבנתי (בשביל זה תצטרכו לגור בדנמרק, או משהו), ואני לא זוכר שבישלתי כאלה בעבר. לפיכך, אני הולך לחבר אותן לקצת פסטה, למזוג לנו כוס יין ולנגן פרק של אימפריית הטיילת במחשב. חורף, וזה.

[מתכון, באדיבות foodista, והתמונה השנייה גם]

איך אפשר לסרב

חומרים (3 מנות סבבה)

  • 4 פרוסות בייקון מאיכות טובה, חתוכות בגודל 2 ס"מ
  • חצי קילו פנטריות שנטרל, פרוסות
  • חצי כוס יין לבן
  • 2 כפות שמנת
  • חבילה לינגוויני (450 גר' בערך)
  • כף פטרוזיליה, קצוצה
  • פרמזן
  • מלח

אופן ההכנה

  1. בסיר גדול מרתיחים מים עם מלח. מוסיפים את הפסטה ומבשלים על פי הוראות היצרן.
  2. במחבת, מטגנים את הבייקון עד שהוא משחים. מוסיפים את הפטריות ומבשלים עד שהן מתרככות.
  3. מוסיפים את היין ומבשלים עד שהאלכוהול מתאדה. מוסיפים את השמנת, ומתקנים תיבול.
  4. מסננים את הפסטה, ומעבירים למחבת עם הרוטב. מוסיפים את הפטרוזיליה הקצוצה.
  5. מגישים עם גרידת פרמזן נאה מלמעלה.

ראגו בולונז

ובכן, שבוע איטליה הלא רשמי שלנו נמשך

. והפעם רוטב קלאסי. באבחנה שלאחר ארוחה, אמרה דנה שהפער בין ההתרגשות שלנו מהרוטב הזה לתגובה הצוננת מאוד של האורחים שלנו אליו, נעוצה בעובדה שאנחנו כמעט כמעט ולא מבשלים בשר. בשביל אנשים שאוכלים בשר על בסיס קבוע, מסתבר, פסטה עם רוטב בולונז היא דבר שבשגרה. בשבילנו, ילדי הדגים והתרד, רק ללכת לסופר ולבקש בשר זה חתיכת עניין. כך או כך, הבולונז האחרון שאכלתי היה באיטלקיה בפשפשים והוא היה טוב. הבולונז הזה היה לפחות באותו רמה.

במתכון המקורי, שלקוח מאותו ספר של בטאלי, יש שימוש בשלושה סוגי בשר – בשר טלה, בשר חזיר ובייקון. אנחנו השתמשנו במקומם בצ'ך בקר (ירכה) במשקל של 700 גר' סך הכל. הרכב הבשרים המקורי מופיע במתכון, אבל אם אין לכם או אתם לא בעניין של טליים, אפשר לשחק עם העניין הזה. כמו כן, אם אתם מקפידים על ענייני כשרות, לא נראה לי שיש בעיה לוותר גם על החלב. הכמות במתכון היא ל- 5 כוסות, שמתלבשות יופי על חבילה של 500 גר' פסטה (לבחריתכם, אני לא הולך להיכנס לכם לסיר).

פעם ראשונה בבלוג שמכינים כזה

חומרים ל-5 כוסות רוטב

  • רבע כוס שמן זית כתית מעולה
  • 2 בצלים בינוניים, קצוצים קטן
  • 4 גבעולי סלרי, קצוצים קטן
  • 2 גזרים, קצוצים קטן
  • 5 ראשי שום, פרוסים
  • 450 גר' בשר עגל, טחון
  • 450 גר' בשר חזיר (pork), טחון
  • 100 גר' קוביות בייקון או פנצ'טה
  • 1 קופסא קטנה של רסק עגבניות, במשקל של כ 150 גר'
  • 1 כוס חלב 3%
  • 1 כוס יין לבן יבש
  • 1 כף עלי טימין טריים
  • מלח ופלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. בסיר רחב עם תחתית גבוהה, מחממים את שמן הזית על חום בינוני. מוסיפים פנימה את הבצלים, הסלרי, הגזר והשום, ומבשלים עד שהם מתחילים להיות שקופים ורכים, אבל לא משחימים עדיין (כ-5 דקות).
  2. מוסיפים את הבשר(ים) ומגבירים את האש. מערבבים עד שהבשר משחים, כמה דקות.
  3. מוסיפים את רסק העגבניות, החלב, היין והטימין, ומביאים עד לרתיחה. מנמיכים את האש, ומבשלים על אש נמוכה כשעה – שעה וחצי. מורידים מהאש, מצננים קצת ומוסיפים את המלח והפלפל.
  4. מגישים מיד עם פסטה, או מאחסנים במקרר עד יומיים, או בהקפאה עד חודש.

פסטה עם פסטו ושמנת

ובכן, קצת חדשות. הגיחה הקצרה לברלין, על אף החששות שתהיה קצרה מדי ותשאיר לבבות שבורים, היתה מהממת. השיטוטים ברחובות היו נעימים, הבירות היו זולות, האוכל טעים (ויאטנמית אחת מעולה וזולה, בהמלצתה של עלמה), ומזג האוויר היה הפוגה נעימה וקרירה לחמסיני אוגוסט הארורים. בין לבין התמשכה לה שיחה אחת ארוכה, עם קפיצות קטנות בין הנושאים, מחשבות על החיים וצמא לעוד ועוד סיפורים שלא הספקנו להעביר בסקייפ.

גם החזרה הייתה בסדר, וכללה מפגש משפחתי מרגש בשדה התעופה עם משפחה מתרגשת שליוותה את בתה הקטנה לטיול במזרח, בקבוק בירה מהיר ונסיעה צפונה לקיסריה, למפגש האיכותי והמשמח של בייגלה (עוד, בקרוב).

פסטו בהתהוות

הפסטה שנאכל היום היא אלתור על אלתור אחר. הכוונה המקורית שלי היתה להכין פסטו של תרד ומרווה, ולבשל אותו עם קצת שמנת. הודות לחגים הקרבים, אין תרד במקררי העיר. לא ב AMPM, לא בטיב טעם, לא בכלל. אבל מחר יש ארוחה חגיגית במשרד, ואני צריך להביא משהו. אם כך, פסטו בזיליקום קלאסי, מעורבב בשמנת (15%, בכל זאת הרוב שם בנות), שעוטף פסטה קצרה.

חומרים

  • 1 חבילה בזיליקום,עלים בלבד
  • ~80 גרם גבינת פרמזן, חתוכה (לא מגוררת)
  • 2 כפות צנוברים או שקדים מולבנים פרוסים
  • 2 שיני שום
  • רבע כוס שמן זית
  • מלח ים אטלנטי
  • פלפל שחור גרוס
  • 1 מיכל שמנת מתוקה 15%
  • 1 חבילה פסטה (אני השתמשתי בפנה קצר)

אופן ההכנה

  1. במעבד מזון, טוחנים את הבזיליקום, השום והפרזמן. נותנים כמה פולסים, עד שהכל קצוץ טוב טוב, ומוסיפים את המלח והפלפל. באיטיות, מוסיפים את השמן עד שהכל מתחבר (אל תפריזו, תיכף באה השמנת). מוסיפים את הצנוברים או השקדים וטוחנים עוד קצת, משאירים את הפסטו במרקם גס.
  2. בסיר גדול, מביאים לרתיחה חזקה מים עם מלח ומעט שמן. מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן, מינוס דקה או שתיים.
  3. במחבת גדולה, מחממים את השמנת. שומרים שלא תרתח ומערבבים פנימה את הפסטו. מבשלים ביחד על אש נמוכה במקביל לפסטה.
  4. כשהפסטה בדרגת אל דנטה, מוציאים כוס אחת ממי הפסטה ושומרים בצד. מסננים את הפסטה ומערבבים עם הרוטב. אם הרוטב סמיך מדי, מוסיפים קצת ממי הפסטה, כל פעם קצת. אני השתמשתי בערך בשליש כוס, וזה בדיוק מה שהיה צריך כדי להביא את הרוטב לסמיכות הנכונה.
  5. מגישים חם, עם פרמזן מגוררת מעל, או ששומרים למחר למשרד

    גם ארוחת משרד קלאסית

איטלקיה בפשפשים

בשבועות האחרונים התמלאו העיר והרשתות החברתיות בהייפ של מסעדות איטלקיות. שתיים מתוכן, על אף כל המאמצים, בחרו באותה תבנית של שם. אחת איטלקיה בתחנה, השנייה איטלקיה בפשפשים. ביניהן, משהו כמו 6 דקות נסיעה על הטוסטוס. זאת שבתחנה שייכת לאמיר מרקוביץ, אקס פורלין (ביקורת עליה בוואלה! מזכירה באופן מחשיד את מה שכתבתי כאן לפני שנה), שהפך את עורו וממסעדן שאמור להתמחות במטבח  צרפתי עם דגש של דגים ופירות ים הפך פתאום למומחה לאוכל איטלקי. אני לא יכול לסבול כאלה מהפכים, שמייצגים בעיני את כל מה שדפוק במסעדות העיר.  הנה, יש מקום חדש, אז בוא נעבור אליו, נשנה את השם, נגיד שהיינו כמה שבועות באיטליה  ונגיד שהסרדינים בפסטו שהיו בפורלין מנת דגל צרפתית, הם עכשיו מנת דגל איטלקית. את השף של האיטלקיה בפשפשים, לא הכרתי קודם. מסתבר שקוראים לו פז רוטנברג, ושהוא עבד בפסטיס עליה השלום (שהיתה אחת האהובות עלי), בטוטו וברפאל. כמובן שגם הוא עבד באיטליה, אבל לו אני מאמין יותר.

הגענו לכאן בשעת צהריים רותחת, אחרי שלושה ימים של צינון קשה שבמהלכו זזתי בעיקר מהמיטה לספה, ומגליל טישיו אחד לשני. המצב התחיל להשתפר, והרגשתי שאני צריך קצת שמש וקצת בשר כדי לחזק את הגוף. על אף החום, שבאמת היה בלתי נסבל, והמיקום באמצע צומת בשוק הפשפשים, אצל האיטלקיה בפשפשים היה נעים. מטבח פתוח, שני מאווררים, ומפות (לא לגמרי נקיות) משובצות בירוק ולבן. מייד הזמנו בקבוק מים גדול (1 ליטר, 24 ש"ח) כדי להתאושש.

למה ראשונה בחרנו בסלט מלפדוניה (34 ש"ח), שהורכב מעלי חסה טריים, עגבניה אחת, פרוסות של צנון ופרוסות דקיקות של סלרי, שכוסו בקרפצ'יו של בורי שמנמן. יחד עם שתי פרוסות של לחם שאור חם וחמאה מתובלת, זו היתה מנת פתיחה נכונה ומרעננת, שהרגיעה את הרעב והכינה אותנו למנות העיקריות.
בעיקריות יש בעיקר פסטה, פיצות להרכבה עצמית ושני ספיישלים. החלטנו ללכת על פסטות, ועל אף שבתפריט כתוב שבמנות הפסטה יש בחירה בין 4 סוגים משתנים, כשאנחנו הגענו הבחירה צומצמה לפוזילי קצרים בלבד. לנו זה התאים, אבל בשעת צהריים דבר כזה מעיד על חוסר תכנון נכון. יושבת הבית בחרה ברוטב פוטהנסקה (36 ש"ח), שהורכב מצלפים, זיתים ירוקים ואנשובי על בסיס של רוטב עגניות סמיך. מנה קצת חמוצה, שתאמה בדיוק את החיבה שלה לטעמים חמוצים באוכל, אבל ממה שהתרשמתי היתה חמוצה ונדיבה בטעמים בדיוק במידה. מנת הבולוניה ראגו (48 ש"ח) שאני לקחתי הורכבה גם היא מאותם פוזילי קצרים ומסולסלים, שנעטפו ברוטב  שבושל שעתיים (כך בתפריט) והורכב מבשר טחון על בסיס העגבניות, פיסות דקות של גזר וסלרי. זו היתה מנה טובה וגדולה, שבתחילה נדרשתי להוסיף לה קצת מלח ופלפל כדי להעיר אותה, אבל סופה היה בניגוב שאריות הרוטב מהצלחת. למזלי, יכולתי לברוח הביתה לנוח.

לסיום קינחנו בשתי כוסות אספרסו על קרח (8 ש"ח). כאן האיטלקיה מקבלת אצלי עוד נקודה. העיר בקיץ האחרון מתחלקת למקומות ששמחים להגיש לך אספרסו ארוך עם כוס של קוביות קרח, ולכאלה שפותחים עליך זוג עינים תמהות. כאן ידעו מייד מה  אנחנו רוצים, ולא הטריחו אותנו בהסברים ושאלות מיותרות. על קינוח היה חם מכדי לדבר, והחלטנו שנבדוק את הגזרה בפעם אחרת.

לסיכום, איטלקיה בפשפשים היא מסעדת קאז'ואל מצויינת. ברור שהיא לא בסטנדרטים של קוצ'ינה תמר, אבל לזכותה יאמר שהיא גם לא מנסה ושהיא מתומחרת בהתאם (טוב, קצת נסחפתם עם המחיר של המים). כמה בעיות קטנות, כמו מגוון הפסטה בצהריים ושירות קצת עייף (שאני נמנע לשפוט בשל החום והלחות האכזריים) בוודאי ייפתרו בקרוב. אנחנו נחזור לשם, ובשמחה.

קעריות חסה יווניות

החום. החום הוא בעיה לבישול. אפשר לשרוד אותו בישיבה מול המחשב. אפשר לשרוד אותו בבית קפה. אפשר אפילו לשרוד אותו בטיול ערבית קצר, אם הטיול מתרחש ליד הים. אבל אלוהים, למי מתחשק להיות ליד הסירים או ליד התנור בחום הזה? למרבה המזל, החום מגיע גם לאמריקה, ולכן הבלוגוספירה באנגלית רוחשת בהצעות לפינוקי קיץ. אחד הלהיטים הגדולים הוא קעריות חסה. יעני, לוקחים עלי חסה פריכים, ושמים בהם דברים. זו צורת הגשה משמחת מאד עם אינספור אפשרויות. יש פה דוגמה אחת. המתכון והתמונה של "אוכל ניחומים פשוט".

אני רוצה כזה כבר עכשיו

רכיבים

  • 2 עגבניות, מפולטות וקצוצות
  • 0.25 בצל אדום, קצוץ דק
  • 0.5 פלפל ירוק, מנוקה וקצוץ
  • 2 כפות צלפים
  • 0.25 כוס זיתי קלמטה
  • 100 גרם פטה
  • 250 גרם פסטה דקה מבושלת
  • 2 חזות עוף (שבבית הזה יהפכו לטופו, כמובן)
  • מיץ מלימון אחד
  • 3 כפות שמן זית
  • שן שום מרוסקת
  • חסה, שנשטפה במים קרים ויובשה

אופן ההכנה

  1. מניחים את העוף או הטופו במיץ לימון, שום, ושמן זית
  2. מכינים סלט יווני. מערבבים פטה, עגבניות, בצל אדום, פלפל ירוק, מלפפון, צלפים, זיתים, שתי כפות שמן זית, מלח ופלפל. מערבבים היטב ומצננים במקרר
  3. מבשלים את הפסטה במים רותחים מומלחים לארבע דקות. מייבשים ושמים בצד
  4. מוציאים את הליבה של החסה. נועצים סכין לעומק של כשלושה סנטימטרים מהבסיס ומסובבים אותו בעיגול סביב הליבה עד שהיא יוצאת. מניחים במים קרים מאד לחמש דקות. מייבשים היטב ומתחילים להוציא את העלים או את הקעריות
  5. מטגנים את העוף או הטופו עד שהם מוכנים
  6. לוקחים עלה חסה, שמים קצת פסטה, עליה קצת ירקות ומעליהם טופו. אוכלים מאד בתיאבון

לזניה צמחונית

יושבת הבית חזרה מהשוק עם שלושה קישואים והתלהבות גדולה. אני מפנטז על פסטה שמנה, עם ירקות ושמנת, עוד מאז תקרית הגז של שבת. הבוקר אמרתי לה, חבל שאני לא יכול להישאר בבית ולבשל לך כל היום. אם הייתי יכול, הייתי מכין לה את זה.

מתכון ותמונה: whipped. כלים: הרבה.

לזניה לבנה

רכיבים ל 8 מנות

  • 1 חבילת דפי לזניה (ללא בישול)
  • 2.5 כוסות חלב
  • 1 כוס מרק ירקות
  • 6 שיני שום, חתוכות לרבעים
  • 3 כפות חמאה
  • 5 כפות קמח
  • 1 כוס גבינת פרמזן איכותית, מגוררת
  • חצי כפית אגוז מוסקט
  • מלח ופלפל
  • 4 כפות שמן זית
  • 1 קישוא גדול, פרוס לפרוסות של כחצי ס"מ
  • 1 שקית בייבי תרד
  • 1 כוס פטריות פרוסות
  • 1 בצל קטן, חתוך לקוביות

אופן ההכנה

  1. מניחים את דפי הלזניה להתרכך באמבט מים חמים. ניזהרים שלא יידבקו.
  2. בינתיים מחחמים את החלב וציר הירקות במחבת. מביאים לרתיחה ומוסיפים את השום, מכסים ומורידים מהאש. מצננים במשך 10 דקות לפחות.
  3. מקפיצים את הירקות אחד אחד, עד רמת אל-דנטה. מוציאים לקערות נפרדות, כדי שיהיה נח להרכיב את הלזניה. סדר מומלץ: הקישוא, תרד, בצל ופטריות. בין אחד לשני מנגבים קצת את המחבת ומוסיפים שמן אם צריך.
  4. מוציאים את פיסות השום מהחלב וממיסים חמאה במחבת. מוסיפים בזהירות את הקמל ומקציפים באיטיות בעזרת תערובת החלב שהכנו, עד שמתקבל בשמל סמיך. מורידים מהאש, מתבלים באגוז מוסקט וממליחים.
  5. יאללה, מרכיבים את הלזניה. מורחים את תחתית התבנית בחצי כוס מהרוטב שהכנו. מעליה מניחים שכבת אטריות אחת, ומעליה הקישואים ומעליהם כוס 1 של רוטב. מוסיפים שכבה נוספת של אטריות, ומעליה את הפטריות ואת תערובת הבצל ו 0.3 כוס גבינת פרמזן. מניחים שכבת אטריות נוספת ועליה תרד ורוטב.מכסים בשכבה נוספת של אטריות ומעליה כוס שליש כוס פרמזן. מכסים בשכבת אטריות אחרונה ומפזרים מעליה את שארית הגבינה.
  6. מכסים את התבנית בנייר כסף ואופים כ 25 דקות ב 180 מעלות. מסירים את נייר הכסף ואופים כ 10 עד 15 דקות נוספות, עד שהשכבה העליונה משחימה. מצננים לפני ההגשה.
לא בריא התמונה הזאת לפני ארוחת צהריים