בשבוע שעבר קצת הרסתי איזה ערב, שהרס קצת את הלילה, שהרס קצת את היום. אבל מכל ההריסות האלה יצא בסוף טוב. ויצא מתכון פשוט פשוט לריזוטו, שכולו נחמה ורוחות של אביב. מתכון ותמונה דרך BBCGoodFood, החביבים עלי.
בכל זאת, חג האביב
חומרים (2 מנות)
1 כפית שמן זית
25 גרם חמאה
1 בצל, קצוץ
140 גרם פטריות, קצוצות
1 שן שום גדולה, כתושה
140 גרם אורז ארבוריו
150 מילילטר יין לבן יבש
5 עגבניות מיובשות
חצי ליטר ציר ירקות / עוף חם (או מים חמים)
2 כפיות פטרוזיליה, קצוצה
25 גרם גבינת פרמזן, מגוררת
100 גרם עלי תרד, קצוצים
אופן ההכנה
מחממים את שמן הזית והחמאה בסיר רחב. מוסיפים את הבצל הקצוץ ומאדים בעדינות עד שמתרכך, כ-5 דקות. מוסיפים את הפטריות והשום, ומטגנים בעדינות כ-3 דקות נוספות.
מוסיפים פנימה את האורז, ומערבבים עם הבצל והפטריות. מוסיפים יין ומבשלים על אש בינונית כ-3 דקות, עד שהיין מתאדה.
מנמיכים את האש, מוסיפים את העגבניות וחצי כוס (125 מיליליטר) ציר. מבשלים 5 דקות, עד שהנוזלים מתאדים. מוסיפים חצי כוס נוספת מהציר וממשיכים לערבב, ממשיכים להוסיף את הציר ולערבב, עד שהאורז מתרכך.
מוסיפים את הפטרוזיליה וחצי מכמות הפרמזן, ומתבלים במלח ופלפל. מוסיפים את התרד. סוגרים את הסיר לעוד 3-5 דקות. מגישים מייד.
אחד הדברים הכי יפים באינטרנט זה שהוא אף פעם לא יכול להיות משעמם. כלומר, מבחינה אובייקטיבית, מיליוני מיליונים של אנשים משקיעים בו את מירב המאמץ היצירתי שלהם, ואין סיכוי שכל האנשים האלו לא יצליחו לעשות אפילו דבר אחד שבאמת ירגש אותך. אלא מה? לפעמים זה נראה שהוא משעמם, כי את כבר ממש עייפה מכל עמודי ההטמל האלו. זה הזמן להזכיר לעצמך שיש חיים מחוץ לאינטרנט. לצאת החוצה. לנשום אוויר. להישרף בשמש. לטבול בים. ואז לחזור לאינטרנט: רעננה ופתוחת ראש לרעיונות חדשים. האתר הזה: honest cooking, הוא יפה ומשמח ויש בו צילומים מהממים ומתכונים שמחדשים באמת. תלכו לבקר שם. המתכון והתמונה משם.
הזמנו את המשפחה שלו לבקר ביום שישי, בפורמט האהוב על כולם: הם מביאים הרבה אוכל, אנחנו מכינים קצת אוכל, נשאר לנו אוכל לכל השבוע, כולם מרוצים. חככנו וחככנו בדעתנו מה נבשל, כי לארוחה שכזו צריך להכין משהו חגיגי וטעים במיוחד. כשאתה מושיב לשולחן איזה עשרה אנשים שכולם אוהבים לבשל, אתה לא יכול סתם לעשות משהו פושט. והוא הביא אותה בקנלוני מהסרטים האיטלקיים הישנים והאיכותיים ביותר. מבוסס על מתכון של "מטייל הגורמה", אבל הוא שינה קצת. התמונות שלנו.
מכינים את המילוי. קוצצים פטריות שמפיניון ויער דק דק לקוביות קטנטנות. מחממים שמן זית במחבת ומבשלים את הפטריות עד שהן רכות רכות וכל הנוזלים נעלמים מהמחבת
מעבירים לקערה. שמים בקערה גם ריקוטה ופטה ומערבבים. מוסיפים ביצה, מלח ופלפל שחור ומערבבים
מכניסים את המילוי לשקית זילוף וממלאים את הקנלוני יפה יפה. מניחים את הקנלוני בתבנית אפייה בשורות נאות
מחממים תנור ל-180 מעלות
מכינים את הבשמל. ממיסים את החמאה ומוסיפים לה את הקמח תוך ערבוב מתמיד, עד שנהיים גושים. מוסיפים לאט את החלב ואת התבלינים וטורפים 3-5 דקות עד שהוא חלק וסמיך
שופכים את הבשמל על הקנלוני. מלמעלה מפזרים פרמז'ן
מכניסים לתנור כ-30 דקות, עד שהפרמז'ן זהוב וכל הבית מלא ריח
לאחרונה גילינו פיצר חדשני ומהמם בבית שלנו, והוא – אפשר לסגור את החלונות! ולא רק זה, אלא שגם המזגן החדש מהניילונים, זה שהותקן לפני כמה חודשים, יכול גם לחמם את הבית. בקיצור, סטארט אפ, לא חייבים לגור באוהל. מה אתם יודעים.
וככה, עם המעבר שלנו מהאוהל לבית סמי בורגני ממוזג, עשיתי את ההשלמות לקניות שהיא עשתה בשוק, בשופרסל בבן יהודה. כמובן שחזרתי משם עם ערימה של דברים שלא באמת היו דרושים, ואילו את עלי הלזניה ללזניה השארתי בסופר. בין היתר, הגיע מגש קלקר כחול ובתוכו ערימה של פטריות צהובות. אלה פטריות יער אורגניות, לא שנטרל לפי הבנתי (בשביל זה תצטרכו לגור בדנמרק, או משהו), ואני לא זוכר שבישלתי כאלה בעבר. לפיכך, אני הולך לחבר אותן לקצת פסטה, למזוג לנו כוס יין ולנגן פרק של אימפריית הטיילת במחשב. חורף, וזה.
רח' בן יהודה. אחרי יום לימודים ארוך (12 שעות, עם הפסקה לקפה באמצע). באמצע השיעור האחרון אנחנו כבר מתחילים לחפש בסמס מקום לארוחת הערב. הוא צריך להיות קל ולא מעיק. מחליטים על ויינברג, בר יין קטן בבן יהודה (צמוד לאייסברג). אמנם יד דגש על נקניקים ובשרים, אבל קיבלנו המלצות טובות ואנחנו בטוחים שנסתדר.
ככה, לקראת השעה תשע, אנחנו מגיעים לשעה בצרפת. העיצוב קצת דרום צרפת, בן יהודה מלא בצרפתים, כוסות היין שיקיות, קיצר, צרפת באמצע בן יהודה. הולכים על ארוחת ערב קלה. שני חצאי גולדסטאר (24 ש"ח), סלט קיסר קלאסי (38 ש"ח) וספיישל טונה צרובה (38 ש"ח). הבירה מגיעה מייד, צוננת ועם שכבה יפה של קצף. כמה דקות אחריה מגיעים הסלט והטונה. סלט הקיסר של ויינברג מוגש בקערה קטנה יחסית, והוא מורכב לדעתי מהחלקים היותר טובים של חסה אייסברג אחת קטנה. העלים יבשים ופריכים, רוטב המיונז לא כבד מדי, ועל אף שאין בו אנשובי, הוא עדיין מדוייק. שני חצאים של ביצה קשה מונחים על הסלט, מכוסים בשכבה עבה של גרידת פרמז'ן, בדיוק בחריפות הנכונה. חמש פרוסות הטונה שקיבלנו, היו מצויינות. צרובות מבחוץ, נאות מבפנים (אך לא קרות) ונחו על פרוסות דקיקות של בצל סגול עדין.
אתם עוד מחפשים את האוכל, הא? גם אנחנו עוד לא ממש שבענו, ולכן החלטנו לקחת עוד שתי מנות מהבאר. הצצה זריזה חשפה אנטיפסטי של פטריות מוקפצות וברוסקטה עם גבינת הבית. פטריות היער, שהוקפצו ותובלו קלות, עם מעט עגבניות מיובשות ופרוסות דקיקות של נקניק, היו טובות מאוד, על אף צבעה האפרורי של המנה והצלוחית הזערורית שבה הגיעה. הברוסקטה – חצי לחם מרוקאי שאופים במקום, שמן זית ופרוסת עגבניה, עם כף של "גבינת הבית", היתה סטנדרטית לגמרי. מה שכן, כשגילנו את מחיר המנות בחשבון (23 לפטריות ו 25 ש"ח לברוסקטה) קצת הופתענו.
לסיכום, ויינברג הוא המקום ההוא שכל פעם בפריז אתם מבטיחים לעצמכם שכשתמצאו אותו בתל אביב, ישר תאמצו אותו. תשבו שם עם כוס יין בערב, תאכלו איזה בשר מעודן עם חסה פריכה, ואז שוכחים את זה. הייתי מאמץ את ויינברג בשתי ידיים, אבל החשבון שקיבלנו על 172 ש"ח (לפני טיפ), כנראה יגרום לנו להיפגש לעיתים מזומנות פחות.
זה וידיאו מצחיק מאד של איך מכינים פריטטה. כלומר, הוא לא מתכוון להצחיק. אבל האיש שמכין שם את הפריטטה, הוא מתאמץ להיות ג'יימי אוליבר, אבל יוצא לו רק פרודיה על אישה שמנסה למהיות סקסית.
ללא ספק המתכון עם השם הכי ביזארי. כי מה זו מוסקה? מוסקה היא חצילים. למהדרין, מוסקה היא חצילים ובשר. והנה פה, מוסקה, לכאורה, בלי חצילים ובלי בשר. במקום זאת יש בה תפוחי אדמה ופטריות. זאת בלי ספק לא מוסקה. עדיין נשמע טעים.
