בייבי ארטישוקים צלויים

השבוע קנינו אוטו. הכל התחיל עם המעבר של העבודה שלי מרמת גן ללוד. רבע שעה נסיעה בטוסטוס, פעם היא מקדימה פעם אני, רבע שעה של התעוררות משותפת בדרכים הפכה לפני חודש וחצי לשעה ורבע (לכל כיוון) של היטלטלות בדרכים, באוטובוס או ברכבת אל לוד. עשרים קילומטר בסך הכל שהתחבורה הציבורית הגרועה בארץ הפכה אותם למסע מפרך ומעצבן. לא עזרו הספרים שלקחתי, לא המגזינים שדחפתי לתיק, לא האפליקציות שהורדתי, הדרך נשארה ארוכה. אז הסתכלנו על הדברים והבנו שבישראל 2012, כנראה שהדרך לשרוד היא לקנות אוטו. וכמה שזה מרגיז, החלטנו להסתכל על הירונות ולראות באוטו גם הבטחה מסוימת לחופש ולקלות שלא היתה לנו עד עכשיו.

מנת הארטישוקים הזאת מגיעה אחרי פוסט ארוך שנוגע בנסיעה כמקום טוב לחשוב בו, בדרך שאנחנו אוצרים את הרעיונות האלה ובחייו שלה האדם העירוני שנדרש להסתובב עם אוטו. שזה כבר מנחם, לראות שזה לא רק אנחנו. וגם ארטישוק, הוא אחד האהובים עלי לאחרונה. מתכון + תמונה: turnable kitchen

g

בייבי ארטישוקים צלויים עם מנטה ולימון (2-4 מנות ראשונות)

המצרכים

  • 12 בייבי ארטישוקים, קיומי עלים וחצויים לאורך
  • גרידה מחצי לימון
  • 3-4 פילטים של אנשובי
  • מלח ופלפל
  • כף של עלי מנטה / נענע קצוצים, ועוד קצת לקישוט
  • שמן זית
  • מיץ מחצי לימון

אופן ההכנה

  1. מנקים את הארטישוקים ומניחים בקערה עם מים קרים ומיץ לימון. כשמסיימים לטפל בכולם, שופכים את המים ומערבבים את הארטישוקים עם גרידת הלימון, המנטה הקצוצה, מלח, פלפל ורבע כוס דמן זית.
  2. מחממים 3 כפות שמן זית במחבת ברזל גדולה ומוסיפים את האנשובי. מערבבים עד שהאנשובי נמס לתוך השמן. מוסיפים את הארטישוקים, צידם החתוך כלפי מטה.
  3. מנמיכים לאש בינונית ולא מזיזים את הארטישוקים כחמש דקות. הופכים אחד כדי לראות אם הוא נעשה קצת חום (אבל לא שחור). אם כן, הופכים את הארטישוקים על גבם לעוד 4-5 דקות. אם לא, משאירים  עוד רגע. מבשלים עד שהארטישוקים זהובים בשני הצדדים ומזלג שנתקע בהם נכנס בקלות.
  4. מפזרים עוד קצת מעלי המנטה ומגישים.

יה יה ספאנאקופיטה

יש אנשים משוגעים. הם לא אשמים, זו החברה שלא מקבלת את המשונים, או לפחות ככה אומרים. בכל מקרה, זה תמיד מעניין להסתכל עליהם, כי בדרך כלל הם לא עושים שום דבר שאנשים לכאורה שפויים לא עושים, מלבד העובדה שהאיש שהם מדברים אליו לא נמצא. מרתה סטיוארט היא גם משוגעת. השיגעון שלה מתמצה בעובדה שהיא לעולם לא יוצאת מהמטבח. בגלל שהיא לעולם לא יוצאת מהמטבח היא לא יודעת שיש בעולם רעב וסבל ועוני ומלחמות. מבחינתה, הדבר הכי נורא שיכול לקרות הוא ששקיקי הלוונדר הריחני שהכנת לחברתך ליום הנישואים שלה לא יעלו יפה. בגלל זה היא גם מדברת ככה, כמו בנאדם שנמצא תמיד על גבול ההתפרצות הרגשית הכאוטית. בכל מקרה, לבשל היא יודעת, הפסיכית הקטנה. והפעם היא עושה עם איזה יווני מאכל שנקרא בשם הפסיכי גם: יה יה ספאנאקופיטה, שזה בורקס תרד למתחכמים. כאן

יוונים ותרד, זה לא אמור להיות טורקים?
יוונים ותרד, זה לא אמור להיות טורקים?