פאייה – שכונתית + מתכון

אלף פעם עברנו ליד פאייה, שכונתית ספרדית. אלף פעם רציתי להיכנס. 999 פעם הוא אמר לי: עזבי אותך, זו לא מסעדה טעימה. הביקורת הזו די חיזקה את טענתו. אבל אתמול הייתי ביום חופש, ואדם ביום חופש זכאי לבחור את ארוחתו. ויצא שבדיוק עברנו שם, אז נכנסנו. כלומר, ישבנו בחוץ.
קודם כל, כמו שהוא אמר, זה מצחיק שאתה יושב במסעדה על הכיסאות הלא-נוחים שלך מהבית. וזה נכון. הכיסאות שם הם בדיוק הכיסאות בבית, האלו הלא-נוחים. הרחוב, יש לציין, הוא דיזינגוף, עובדה  שמבטיחה שהשקט והרוגע יוותרו הרחק משם. כך שמייד על ההתחלה היה לא משהו. אבל עדיין, שכונתית ספרדית זה לוגו מנצח, וצריך לתת לו הזדמנות שלמה.
הקאווה האישית הקטנה שמייד הזמנו הייתה בדיוק בגודל המתאים, אבל אני חושדת שזה לא בזכות פאייה. הזמנו שלוש מנות: כדורי פאייה גבינות, פאן קון טומטה וסלט ירוק. הפאייה גבינות הייתה נחמדה, אבל לא יותר מזה. רוטב הפלפלים שליווה אותה היה טעים, אבל לא השתלב כלל עם הכדורים עצמם. הסלט ירוק היה מורכב מעלי בייבי משקית מוכנה מראש, שעליהם מעט רוטב בלסמי איכותי וגבינת פרמז'ן איכותית גם היא, אך ביחד הכל הרגיש, כהגדרתו (כיכב אתמול, הבחור, בהגדרות), כמו משהו שאתה מכין בבית כשאין לך כח להכין כלום. הוא גם התעצבן על זה שלא טרחו אפילו להוציא את הגבעולים מעלי הבייבי המוכנים מראש. בשביל 26 שקל, אני חשה שהם באמת יכולים היו להתאמץ יותר. המנה האחרונה הייתה התמוהה מכולן. פאן קון טומטה. לחם עם עגבניות, בתרגום מילולי. וגם בתרגום לא מילולי. לחם עשוי במקום, שמרגיש קצת כמו בצק של פיצה, ועליו עגבניות מרוסקות, מתובלות. לא הייתי בספרד, אבל אני שומעת שזה באמת מאכל נפוץ שם. ובכל זאת, מנה סתמית ממש.
סך הכל, מאה שקל, שלוש מנות לא משהו, שתי בקבוקי קאווה אישיים וזוג אחד מאוהב.

כל זה עשה לי חשק לפאייה. צמחונים לא כל כך זוכים לפאייה איכותית לרוב. כי באמת, זה מאכל שאמורים לאכול אותו עם בשר ועם פירות ים. אבל הנה, בניו-יורק טיימס, עשו מעשה, ונתנו מתכון לפאייה. הוידיאו שלו נמצא פה. והמתכון נמצא פה. נראה טעים ממש.

ואפילו מותר להחליף את הציר עוף במים
ואפילו מותר להחליף את הציר עוף במים

עוגיות של פעם

כשהייתי קטנה, כל פעם שהייתי באה לסבתא שלי לביקור, היו לה עוגיות חמאה בכל מיני צורות בקופסה כעורה עם מכסה חום פורמייקה בארון ליד המקרר. בחלק התחתון שלו היו שוקולדים, אבל הם היו תמיד פחות טעימים. הקופסה הייתה בשבילי, והייתי פותחת את הקופסה ואוכלת בהתחלה עוגיה אחת מכל צורה. היו איזה חמש צורות בחותכני העוגיות שלה. אחר כך היה מגיע סיבוב שני של כל צורה. אחר כך אחר כך היה מגיע השלב שבו ניסיתי לגמור את כל העוגיות מאותה צורה. אם לוקחים בחשבון שסבתא שלי מתה כשהייתי בת 12, אפשר להבין שעוגיות חמאה מקושרות אצלי באופן ברור עם כאב בטן. ובכל זאת, הן טעימות, המאדר פאקרז. וגם כיף להכין אותן. הנה מתכון של ילדים:


Oven Bake: How To Make Butter Biscuits

משפדים ירקות

אתמול הייתה לו יומולדת. בגלל שאוהבים אותו והוא אוהב דגים, אז הלכנו למסעדת deca הסופר יומרנית. היה נורא כיף, ובכל זאת המסעדה הזאת מתומחרת הרבה יותר מדי גבוה ביחס למנות, שחלקן היו מקושקשות עד כדי נוסטלגיה לשנות ה-80, וביחס לשירות, שהיה אמנם קפוץ תחת כראוי, אבל לא יעיל כלל. בכל מקרה, אחת המנות שהוגשו לנו שם הייתה שיפוד ירקות טעים במיוחד על מצע גבינות מעלות עובש, כמו שהוא גם אוהב. ואז הבנתי שזה דבר שמתאים בול לארוחת ערב מגניבה. כמה שיפודי ירקות עם איזה תיבול מעניין וסלט, ואתה ממש יכול לחוש את אווירת החופש זולגת אל הבית.

אז מצאתי את המתכון הזה, שמשתמש בתערובת תייבול קייג'ין, שעל פי ויקימתכונים, זו תערובת תיבול אמריקאית (הגיוני למדי, הרי הם מתים על הגריל שלהם, האנשים האלו) חרפרפה. לא הכנתי מעולם, אבל על פי אותו ויקימתכונים, זה מה שהיא כוללת: פפריקה, מלח, אבקת שום, פלפל שחור, אבקת בצל, פלפל קאיין (שזה פלפל אדום חריף), אורגנו וטימין.

עוקצנות בחך

עכשיו, כשהשרב הגדול שוב מכה בנחיריים, חייבים לעבור לתזונת קיץ. בעולם אידיאלי היא הייתה מורכבת מאבטיח, בירה, גבינה בולגרית וזיתים. אבל זה פשוט עושה כל כך הרבה פיפי, שלא נשאר זמן לשום דבר אחר. ולכן, צריך לגוון את התזונה עם דברים קלילים אחרים. אחת האופציות הן סלטים, ורצוי כאלו שלא מורכבים מחסה, עגבניה ומלפוון, כי באמת, כמה אפשר? אז מצאתי את הסלט הזה, סלט כרובית, טחינה ולימון. ביום שישי היינו בשוק הכרמל, וראינו שיש מלא כרוביות יפות יפות, ואם זה לא גורל, אני לא יודעת מה כן.


Indian Cuisine: How To Make Cauliflower, Tahini And Lemon Salad

תפוחי אדמה עם פלפלים א-לה-ספרד

היום אני בקרייבינג לתפוחי אדמה. זה קורה לעתים רחוקות, אבל היום זה קרה. עכשיו, קרייבינג לתפוחי אדמה זה לא פשוט. כי מצד אחד עומד הגראטין, שזה מאכל בעייתי. כי שום דבר לא מתאים לו ולוקח 45 דקות לאפות אותו, ובסוף הוא יוצא טעים, אבל חד גוני. או ניוקי. ניוקי זה ממש טעים. אבל צריך סבלנות. והיום אין לי. אז מצאתי מתכון שטוענים שהוא ספרדי, שהוא גם זריז, גם נראה מגוון יותר בטעמים שלו וגם כולל פלפלים אדומים, שאני ממש אוהבת.


Side Dishes: How To Make Patatas A Lo Pobre

פאתאי

אתמול עברתי ליד AMPM עם חשק עז לפאתאי. או פאד תאי. או איך שלא כותבים את זה. מייד רכשתי נודלס, גזר, בצל ירוק ואגוזי קשיו (הם נולדו כאלו יקרים, הקשיו? זה מאלוהים או שרק בתל אביב זה ככה?). בבית הוספתי פלפל חריף, במבוק מקופסת שימורים, פלפל אדום, סויה וג'ינג'ר. ובכל זאת לא יצא כל כך טעים. כלומר, נחמד. לא בלתי אכיל. אבל לא טעים. מייד הלכתי לרשת לחפש מתכון אחר. ומצאתי את הוידיאו הזה, היישר מהקווא סאן בבנגקוק. זהירות, מתכון פלוס נוסטלגיה בעוד 3,2,1 שניות.


המבורגר צמחוני, והפעם פטריות

אחת הדרכים הנפוצות ביותר להיפטר מצמחונייים בהמבורגריות זה פשוט לזרוק על מחבת איזו פטריית פורטבלו, לשים לה רטבים טעימים ולקוות שהם ישתקו, האלו שמעדיפים לחיות פחות טוב כדי שאיזו פרה תחיה יותר. ובכן, לפעמים זה אפילו מספק אותנו. כך עושים את זה.

powered by ifood.tv

המבורגר עדשים ואגוזים

להיות צמחונית זה כיף. זה הרבה יותר נעים לחיות בלי בשר בקיבה שלך. אבל אז עוברים ליד מקום של המבורגרים או מקום של שניצלים ומבינים שאף אחד לא חשב על צורת האכילה של הצמחונים. מבחינת רוחב התפריט, אין בעיה. יש מספיק מגוון. מבחינת ממתקים אין בעיה, לא נוטים לשים בהם בשר. אבל כשמגיעים לצורת האכילה, צמחונים תמיד אוכלים סלט או משהו שאוכלים עם מזלג: פסטה או אורז או משהו עם תפוחי אדמה. ורק הקרניבורים נותרים עם הנגיסות הגדולות, ועם השמן הנוטף, ועם הכיף שבלאכול פלאפל בפיתה או שווארמה בלאפה או המבורגר בלחמניה ענקית. כל זה היה יכול להיות סביר, אם הייתה בעיר המבורגריה נורמלית לצמחוניים. אבל אין. בודהה בורגר זה לא כיף. וההמבורגר פטריות של מוזס הוא לא טעים אפילו חצי מזה הבשרי. כל שנותר לבחורה לעשות הוא למצוא באינטרנט מתכונים להמבורגר צמחוני. ובכן, הראשון בסדרת המתכונים הזאת הוא המבורגר עם עדשים ואגוזים. אם מגבירים מאד את הסאונד במהלך הוידיאו, אז שומעים את רחשי הערבוב של התערובת, ויודעים שמדובר בתערובת שעושה את הקולות הנכונים. עכשיו רק צריך לבדוק שהיא טעימה.

עוגת גבינה

עוגות גבינה נוטות להיות רגישות. עשר דקות בחום כזה, חצי שעה בחום ההוא, תפרידו ביצים, תלטפו את תערובת הגבינה. עכשיו, בנאדם שאוהב עוגות גבינה, אבל יש לו בבית רק טוסטר אובן בלי שנתות, ככה שיש לו רק מושג קלוש באיזה חום זה נאפה, הוא לא יכול לעמוד בכל הדקויות האלו. אז הוא הולך לאינטרנט ומחפש מתכון אחר. הוא מוצא מתכון שאפילו כולל בתוכו את המילה ניו יורק, שזה תמיד טוב, ומחליט לעשות אותו, אפילו שבדרך כלל הוא מעדיף עוגות גבינה עם בסיס אמיתי, ולא כזה רמאות עם ביסקוויטים.

טבעות בצל אפויות

יש רק סוג אחד של רעב לטבעות בצל: הסוג שאחרי האלכוהול. זה בדיוק הזמן שאתה רוצה משהו שמנוני, דוחה למדי, אבל מענג באי המוסריות הקיבתית שבו. הבעיה היא ששלוש דקות אחרי כן מתחילים להתפתל מצרבת ומייסורי מצפון. המתכון הזה, של טבעות בצל אפויות, אמור לפתור את עניין המצפון. השאלה היא האם כדאי להתקרב לסכין ולתנור כשאתה שיכור. ייתכן שזה שווה ניסיון.