סלמון + זיגוג

לרוב, אני לא מפנה לאתרי מתכונים בעברית. לא בגלל שאני שומרת על תחרות עיקשת, ולא מוכנה להפנות לאתרים אחרים. להיפך, אהבת לינקים גוררת אהבת חינם. פשוט אני מניחה שבשביל האתרים הישראליים, אתם לא צריכים אותי. אבל הפעם אני אחרוג ממנהגי, כי המתכון הזה, של צחי בוקשתתר, שכולל גם את המילה זיגוג וגם את המילה סלמון, נראה טעים במיוחד. ובכלל, אני חשה שיש להפיץ ברבים את השימוש בזיגוגים. זה נורא שנות ה-80, אני יודעת. אבל אין להתכחש, זה טעים.

כשכבר התחלתי לכתוב את זה, נתקלתי במילה בוקצ'וי, שלא ידעתי מה משמעותה, ונכתבה בשתי צורות שונות במתכון אחד. אני לא אוהבת מתכונים כאלו, שכוללים רכיבים סודיים למחצה, עם שתי צורות כתיבה. אבל חיפוש קצר אצל דוד אינטרנט העלה שמדובר בצמד המלים bok choi שמשמעותו כרוב סיני, ושאפשר להחליף אותו בתרד או במנגולד. אז זהו, זה המתכון.

גוליאני מלפפונים
כולל ג'וליאני מלפפונים

מאהב לטיני רוקד עם בטטה

ובכן, הצלחתי. תבשיל הבטטה חציל תרד זכה להצלחה רבתי, ואני הבנתי שכדי להגיע לרמת המלח הרצויה לרוב בני האדם, אני צריכה לשים פי שניים יותר מלח ממה שנראה לי הגיוני. רשמתי בפניי. ובגלל ההצלחה של הבטטה, החלטתי להמשיך בעוד מתכון אחד, שכולל את הרכיב המגניב צ'יפוטלה, שקשה לחשוב על שם מגניב ממנו לאוכל. ובכלל, פלפלים חריפים, על אף אכזריותם, זוכים בשמות מגניבים למדי: חלפיניו, צ'יפוטלה, פאסיאה, אנצ'ו. כולם נשמעים כמו מאהבים לטיניים עתירי ג'ל ושארם. ובכן, הפעם המאהב הלטיני הזה הצליח להשיג לעצמו רק בטטה.

אני רוצה להגיע למצב של שעון יד. זמן כקישוט. (יהודה עמיחי)

יש פחות מדי זמן בחיים. את זה אני לא הראשונה שמגלה, אני מניחה. אבל לפעמים יושבי הבית מתנגשים בסוגיה זאת ביתר שאת. אף אחד לא מבקש להספיק הכל. אבל קצת עבודה, קצת לעשות דברים שמעניינים אותך, קצת חברים, קצת זוגיות וגם איזה זמן קטן למטבח, זה לא הרבה לבקש. ולכן הוחלט על ישיבת זמן משותפת היום, כדי שיהיה אפשר לעשות הכל ביחד, בלי להרגיש כאילו הזמן שלנו מנוהל על ידי שד טזמני רשע. לישיבה כזאת צריך אוכל משמח, כי אחרת הדיכאון באמת עלול להכריע אותך. והפעם אלו יהיו קציצות כרישה. יש מתכון נחמד כאן, אצל גברת dishing up delights. אבל הרוטב חייב להיות זה של אורנה ואלה, כי הוא פשוט רוטב מעולה לאיזה טריליון דברים. שיהיה לנו בהצלחה.

קציצות כרישה - הזדמנות לשמחה
קציצות כרישה - הזדמנות לשמחה

חבר חדש במשפחה

כלומר, לא ממש במשפחה, יותר במשפחת ספרי הבישול. קוראים לו מריו באטאלי. אכלנו במסעדה שלו בניו יורק, והיה טעים נורא.

האמת היא, שלא ידעתי שהוא כזה להיט עד שחיפשתי עליו קצת וראיתי שמדובר באימפריה. בדיוק מסוג השפים שאם הם היו קצת יותר חתיכים ומשקיעים במראה שלהם כמו שהם משקיעים באוכל, יכלו להיות סופר סטראז רציניים. הנה, זה האתר שלו.

לזניה עם חצילים

מחר אנחנו מארחים לארוחת ערב אדם אהוב, שרוצים להתאמץ בשבילו. הזה שמארח אתי אמר לזניה. הסכמתי בשמחה כי זכרתי את הלזניה שהייתי אוכלת בנעוריי אצל החברה הכי טובה שלי, שאבא שלה היה מכין תבניות עצומותשל לזניה ומזמין מלא אנשים לארוחת ערב, שבהן כל אחד היה מקבל חתיכה ענקית של לזניה, שלא הייתה ברירה אלא לאכול אותה עד הסוף, כי היא הייתה טעימה כמו הגיהנום. המתכון הזה הוא עם חצילים, שזו שמחה כפולה, כי לאחרונה, אין על חצילים.


Italian Food: How To Make Vegetable Lasagne With Aubergines

אורז הודי עם עגבניות וכל מיני דברים טעימים

עבור קוראיו הוותיקים של הבלוג אני שמחה לבשר שהאיש המהמם קרא את הפוסט שיועד אליו, והכין את הפסטה עם הכרישה והלימון. היה ממש טעים, עם איזון מעולה בין טעם לבין כבדות. אבל היום מדובר במתכון אחר לגמרי. קודם כל, האישה שמדגימה אותו היא הודית, והיא מדברת כמו הודית, ובשביל מי שלא היה בהודו אבל שמע הרבה דברים על האוכל הטעים שם, זה כבר עושה טעם נעים בפה. חוץ מזה, יש בו הל וקינמון ומלא תבלינים טעימים, בנוסף לאגוזי קשיו ולחלב קוקוס, שאני נורא אוהבת. בקיצור, היום בערב.

אורז כל טוב
אורז כל טוב

כרישה ולימון, עכשיו הפסטה

מכירים את הספר "הסוד"? אז נכון שם אומרים שצריך לחשוב על משהו כדי שהוא יתגשם, או משהו כזה? לא קראתי. אבל כך אומרים. בכל אופן, חשבתי שאם אשים פה מתכון למשהו שאני רוצה שיכינו לי, אז מישהו, או מישהי, או משהו, יפתח את הפוסט הזה, ויעשה עם זה משהו. סך הכל, לא דבר מסובך, לא איזה עוגת קומות. רק רעננות הכרישה עם דגדוג הלימון.

באתר רוטב יש תרגום של המתכון

רטטוי

יש את הימים האלו שאתה רק רוצה לבוא הביתה מהעבודה, לעבור בדרך באיזה סופר שמפקיע מחירים ולהכין לעצמך ארוחת ערב שאינה סנדוויץ', אבל שאינה דורשת ממך עכשיו שעת מטבח שלמה. רטטוי זו אופציה טובה. היא גם בריאה למדי, היא גם קלה להכנה, וגם, עם כל הצרפתיות הקלאסית הזו, אתה עלול לחשוב שאתה בעצמך קלאסי. הגרסה הזו של רטטוי, מאת שף בריאן, כפי שהוא מכנה את עצמו בגוף שלישי, היא ממש ממש ממש פשוטה להכנה, וכוללת כמה קיצורי דרך שאני הייתי נמעת מהם, אבל לפחות זה מצריך פחות קניות וכל מתכון הוא פתח לשינויים, לא?