עוגיות שוקולד צ'יפס מושלמות

הפוסט הזה היה אמור להיות חלק מהקמפיין למען ברוקלין. אבל מאז קרו שני דברים. הראשון הוא שהעבודה של יושב הבית אמרה לו: אתה חמוד, אבל שלושה שבועות זה חמוד פחות. וכך יוצא שאנחנו נוסעים לעשרה ימים בלבד. ואם נוסעים לעשרה ימים, ברלין היא יעד הגיוני הרבה יותר. כך שהקמפיין הפך לבלתי רלוונטי. והשני הוא שמהבוקר יש לי חשק בלתי מוסבר אך מבעבע לנסוע ליפן. אני יודעת שזה לא יקרה בקרוב, אבל יושב הבית הבטיח שלמרות שאנחנו אנשים מכובדים עם עבודות רציניות ויש לנו אפילו עציצים פורחים באדן החלון, הרי שעדיין נוכל מתישהו לנסוע להרבה זמן כדי לבקר במקומות רחוקים. ויושב הבית תמיד מקיים את ההבטחות שלו. כך שהקמפיין הפך לבלתי רלוונטי שוב.
המתכון של עוגיות השוקולד צ'יפס הכי טעימות שאכלתם הוא של ה"ניו יורק טיימס". התמונה שלי. כפי שאפשר לראות השתמשתי בשוקולד קקה, אבל לפעמים בחיים צריך להתפשר על מה שיש במכולת הסמוכה לביתך, כזו שבה אומרים לך להביא לטעום כשרואים שאתה קונה שוקולד צ'יפס.

רכיבים לכ-20 עוגיות גדולות

  • 2 כוסות פחות שתי כפות קמח עוגה
  • 1.66 כוס קמח לחם
  • 1.25 כפית סודה לשתייה
  • 1.5 כפית אבקת אפייה
  • 1.5 כפית מלח גס
  • 250 גרם חמאה
  • 1.25 כוס סוכר חום בהיר
  • 1 כוס פלוס שתי כפות סוכר לבן
  • 2 ביצים גדולות
  • 1 כפיות תמצית וניל
  • 560 גרם מטבעות שוקולד עם ששים אחוז קקאו לפחות (אפשר לקנות בפורשף או בקוק סטור)

אופן ההכנה

  1. מנפים שני סוגי קמח, סודה לשתייה, אבקת אפייה ומלח לקערה
  2. בעזרת מיקסר עם וו גיטרה או בעזרת מיקסר ידני מקרימים חמאה ושני סוגי סוכר עד שהתערובת אוורירית מאד, כחמש דקות. מוסיפים ביצים, אחת בכל פעם ומערבבים היטב. מוסיפים תמצית וניל. מנמיכים את המהירות ומוסיפים את הרכיבים היבשים. מערבבים כ-5-10 שניות, עד שחומרים מתערבבים. מוסיפים את השוקולד ומערבבים בלי לשבור אותו. עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומקררים 24 עד 36 שעות. אפשר להשתמש בבצק כמה פעמים, והוא יכול להישאר במקרר עד 72 שעות
  3. כאשר רוצים לאפות, מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפיה
  4. עורמים 100 גרם של בצק על הנייר אפייה, ומשכיבים כל שוקולד שמציץ החוצה. כך עושים עוגיות יפות יותר. מפזרים מלמעלה קצת מלח ואופים עד שהעוגיות מזהיבות אבל עדיין רכות, 18-20 דקות. מעבירים את נייר האפייה לצינון על רשת לעשר דקות
  5. אוכלים חמים, עם מפית גדולה

הרבה קרמל, הרבה פקאנים

כמו שאפשר היה לראות בשבועיים האחרונים, האהבה והקיטש בין יושבי הבית חוגגים. ככה זה כשאחת במערב, סופרת את הימים עד לביקור ואת הבירות עד המיטה, ואחד נמצא במזרח, סופר מעלות צלזיוס בחוץ ואת הימים עד הביקור במערב. אז החלטתי הבוקר ללכת עם זה עד הסוף. יותר קיטש מזה לא תוכלו למצוא פה, אני נשבעת. המתכון והתמונה של "חוק 5 השניות".

לא, באמת. כל אחד היה שמח

רכיבים

  • 1 כוס פקאנים
  • 1 כוס סוכר
  • שפריץ קטן מלימון
  • 1 כף פולי שוקולד (נו, לא חייבים להיות כאלו ארצי פרצי. אני מניחה ששוקולד מריר מאד מסוג כלשהו יעשה את אותה עבודה)
  • 2 קמצים נאים של מלח גס מאד

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. קולים את הפקאנים כעשר דקות, עד שהם כהים מעט יותר ומאד ריחניים. כדאי לערבב באמצע פעם או פעמיים. ברגע שהם מצטננים, מעבירים לצלחת, ומצפים את התבנית באלומיניום
  2. בסיר בינוני מבשלים את הסוכר והלימון על אש בינונית, תוך ערבוב בעזרת מרית מגומי. יש לערבב בעדינות, לאט מאד, בצורת הספרה שמונה, עד שהסוכר נמס. במהלך הדרך, הסוכר יתקשה ויידבק, וייראה די אומלל. צריך להמשיך לערבב והוא יפתור את הבעיות עם עצמו. אחרי עשר דקות בערך הסוכר אמור להימוס לגמרי ולהפוך לקרמל בהיר. בזהירות מטביעים פנימה את הפקאנים ואת פולי השוקולד, מערבבים ערבוב אחד ובמהירות מעבירים את התערובת לתבנית, ומורחים אותה לכדי מלבן. מפזרים מעל את המלח
  3. מצננים לחלוטין, לפחות 10 דקות, כדי שזה יהפוך לקשה לגמרי
  4. שוברים בצורת לב ומגישים לכל מי שרוצים

דרך אגב

  • בזמן שעושים קרמל, לא זזים מהכיריים, או שהקרמל יישרף. לא עונים לטלפון. לא בודקים מייל. כלום

יה יה ספאנאקופיטה

יש אנשים משוגעים. הם לא אשמים, זו החברה שלא מקבלת את המשונים, או לפחות ככה אומרים. בכל מקרה, זה תמיד מעניין להסתכל עליהם, כי בדרך כלל הם לא עושים שום דבר שאנשים לכאורה שפויים לא עושים, מלבד העובדה שהאיש שהם מדברים אליו לא נמצא. מרתה סטיוארט היא גם משוגעת. השיגעון שלה מתמצה בעובדה שהיא לעולם לא יוצאת מהמטבח. בגלל שהיא לעולם לא יוצאת מהמטבח היא לא יודעת שיש בעולם רעב וסבל ועוני ומלחמות. מבחינתה, הדבר הכי נורא שיכול לקרות הוא ששקיקי הלוונדר הריחני שהכנת לחברתך ליום הנישואים שלה לא יעלו יפה. בגלל זה היא גם מדברת ככה, כמו בנאדם שנמצא תמיד על גבול ההתפרצות הרגשית הכאוטית. בכל מקרה, לבשל היא יודעת, הפסיכית הקטנה. והפעם היא עושה עם איזה יווני מאכל שנקרא בשם הפסיכי גם: יה יה ספאנאקופיטה, שזה בורקס תרד למתחכמים. כאן

יוונים ותרד, זה לא אמור להיות טורקים?
יוונים ותרד, זה לא אמור להיות טורקים?