משה בתיבה משוכללת: נקניקיה בפרעצל

זה קרה כבר לפני זמן מה. בחגים, למעשה. שוטטתי באינטרנט של המתכונים, ועיני נפלה על מתכון לפרעצל שבא בילט אין עם נקניקיה. אני לא אוכלת נקניקיות בדרך כלל, אבל רק טיפש מטופש יסרב לפרעצל עם נקניקיה בילט אין! רק צר אופקים לא ישלח ידו לעבר המשה בתיבה המתוחכם הזה!
זה לקח קצת זמן. לקנות נקניקיות, למצוא את המועד הנכון עם החברים שהיה ברור שהם המתאימים. להתפיח. לסלסל. אבל בסוף זה קרה! וזו הייתה חגיגה של נוסטלגיה וטעם והצלחה.
רק מה? לא שמתי מספיק סודה לשתייה במים שבהם שוחים הפרעצלים והם יצאו בהירים מדי. אל תחששו. שימו כמה שכתוב.
המתכון של "לחמניות בתנור שלי". התמונה של י. שקד, מהזוג שחווה איתנו.

רכיבים

  • 0.75 כוס מים חמימים (40-45 מעלות צלזיוס)
  • 2 כפיות סוכר
  • 1 כפית מלח
  • 1.5 כפיות שמרים יבשים
  • 2.25 כוסות קמח
  • 1 כף חמאה, מומסת
  • שמן צמחי להברשה
  • 10 כוסות מים
  • 0.5 כוס סודה לשתייה
  • 1 חלבון טרוף עם כף מים
  • מלח גבישי
  • 8 נקניקיות (חייבות להיות מוצלחות ממש)

אופן ההכנה

  1. מערבבים מים, סוכר ומלח בקערת ערבוב או בקערת המיקסר. מפזרים מלמעלה שמרים ומניחים לחמש דקות, עד שהתערובת מתחילה לתסוס. מוסיפים קמח וחמאה ומערבבים בעזרת וו לישה במהירות נמוכה, או בידיים. ממשיכים ללוש 4-5 דקות במהירות בינונית או קצת יותר בידיים, עד שהבצק נפרד מדפנות הקערה. מעבירים את הבצק לקערה נקייה ומשומנת. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומניחים לה לשהות במקום חמים כחמישים דקות, או עד שהבצק מכפיל את נפחו
  2. מחממים תנור ל-230 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפייה ומשמנים אותה בשמן צמחי
  3. מביאים 10 כוסות מים וסודה לשתיה לרתיחה בסיר גדול
  4. מחלקים את הבצק לשמונה חלקים. בעזרת הידיים, מרדדים כל חלק לחבל באורך 30 סנטימטרים לערך. מלפפים כל חבל סביב כל נקניקיה, ומותירים חלק מהנקניקיה שיציץ החוצה. מועכים את הקצה של הבצק אל חלק אחר של הבצק, כדי שיישארו ביחד
  5. מניחים את הפרעצעל, אחד בכל פעם, במים הרותחים לשלושים שניות ואז, בעזרת כף מחוררת, מעבירים לתבנית. מברישים את הפרעצעלים בחלבון טרוף ומפזרים מלח גס
  6. אופים עד שהם זהובים כהים, כ-12-14 דקות. מעבירים לרשת לצינון לחמש דקות לפחות

בייגלס

איזה שבוע שהיה ליושבי הבית. איזה שבוע. הוא התחיל בזה שלא נסענו לפריז, ומאז הוא רק נהיה עצוב יותר. בכל אופן, יום שבת הגיע, ואתו קצת מנוחה. יושבת הבית חשה חשק לשמרים כמו שלא חשה הרבה זמן. פתחה את הספרים, והגיעה לעמוד הבייגלס בספר של דורעם גונט. לא יכלה להתאפק, אפילו שבייגלס זה לגמרי קונים ולא עושים. המתכון של דורעם גונט. התמונה שלי.


רכיבים

  • 1.25 כוס מים
  • 4.5 כוסות קמח לבן
  • 3 כפות סוכר
  • 1 כפית מלח
  • 2 כפות שמן צמחי
  • 1 כף שמרים יבשים
  • 0.25 כוס דבש

לציפוי

  • מלח ים גס
  • שומשום, פרג, זעתר או כל ציפוי אהוב

אופן ההכנה

  1. בקערה גדולה מערבבים מים, קמח, סוכר מלח, שמן ושמרים, ליצירת בצק גמיש. לשים נמרצות כ-7 דקות. מכסים במגבת ומתפיחים שעתיים
  2. מועכים את הבצק כדי להוציא ממנו את האוויר וחותכים בסכין חדה ל-10 פיסות שוות. בעזרת הידיים מגלגלים חתיכת בצק לנקניק באורך 40 סנטימטרים. מקפלים את הנקניק לשניים ומסובבים את אחד הקצוות כמה פעמים כדי ליצור מעין צמה. את הצמה שנוצרה סוגרים לגלגל ומהדקים את החיבור. חוזרים על הפעולה עם כל הבצק. משהים כרבע שעה.
  3. מחממים תנור ל-250 מעלות. בסיר רחב מביאים כ-4 ליטרים מים לרתיחה מתונה וממתיקים בדבש. מבשלים את טבעות הבצק במים הרותחים (2-3 טבעות בכל פעם) עד שהבייגלס תופחים, כדקה מכל צד. מוציאים בכף מחוררת ומניחים בתבנית תנור מרופדת בנייר אפייה
  4. בעוד הבייגלס המבושלים רטובים, מפזרים מעליהם מלח גס וטובלים בצלחת עם שומשום, פרג או זעתר. אופים 17-20 דקות עד שהבייגלס שחומים מעט

מזון למוח + לחם שום ורוזמרין

זה היה לפני חצי שנה בערך, שיושבת הבית חשבה על הרעיון הבא: בלוגים זה נחמד, אבל צריך לנסות דברים חדשים. והדברים החדשים האלו צריכים לכלול אנשים אמיתיים, לא רק כאלו שמגיעים מעבר למסך המחשב. אני יודעת, אמרה לעצמה, אני אעשה סוג של TED. רק בישראל. וקצר יותר.
וכך נולדו ערבי 12 דקות. היא שכנעה גם את אסף דבורי ואת לירון מילשטיין שיעזרו לה, וביחד הם מארגנים כל כמה חודשים ערב של הרצאות קצרות. בכל ערב של 12 דקות משתתפים שישה מרצים ומרצות מתחומים שונים, שכל אחד מספר על משהו שמעניין אותו. תרבות. שירה. קולנוע. מתמטיקה. מדעי המחשב. משחקי מחשב. כלכלה. קעקועים. ארכיטקטורה. תכנון תאורה. וכל המוסיף מוסיף.
הערב הקרוב מתרחש היום. בשעה שמונה בערב. בלבונטין 7 בתל-אביב. הערבים הקודמים היו ממש קסומים והיום הולך להיות קסום גם כן. הנה ההזמנה:

יוצא שהיום הוא היום חופשי שלי, כך שכל שנותר לי הוא לחכות בהתרגשות לערב. נשמע כמו זמן מצויין להכין לחם שנראה כמו לחם אחיד, אבל יש בו הפתעות מרעננות. המתכון והתמונה של "מאכלים של חיים טובים".

בא לי כזה מייד

רכיבים לשני כיכרות

  • 2 כוסות מים חמימים, בערך 43 מעלות
  • 0.25 כוס שמן זית
  • 2.5 כפיות שמרים יבשים
  • 2.75-3 קמח לבן
  • 2.5 כוסות קמח מלא
  • 6 שיני שום, קצוצות
  • 0.3 כוס רוזמרין טרי, קצוץ
  • 4 כפיות מלח
  • 0.25 כוס קמח לקימוח הכיכרות
  • קמח תירס לתבנית

אופן ההכנה

  1. שמים שתי כוסות מים בקערה קטנה. מפזרים את השמרים ומניחים להם לעמוד שלוש דקות לפני שמערבבים. אחרי שהם נמסים, מערבבים פנימה את שמן הזית
  2. במעבד מזון עם להב בצק (כלומר לא ממתכת, אלא מפלסטיק. למי שיש כמובן. למי שאין, בידיים) מערבבים שתיים ושלושת רבעי כוסות קמח רגיל ושתיים וחצי כוסות קמח מלא, שום, רוזמרין ומלח. מוסיפים את תערובת המים והשמן ומעבדים ליצירת בצק חלק, אלסטי ודביק מעט, כ-45 שניות. מוסיפים את רבע כוס הקמח הנותרת, כף אחת בכל פעם, אם הבצק רך מדי
  3. מעבירים את הבצק לקערה משומנת והופכים את הבצק כך שהחלק העליון משומן. מכסים בניילון נצמד ומניחים לבצק להכפיל את נפחו
  4. לעיצוב הכיכרות, מגרדים את הבצק על משטח מקומח ולוחצים כדי לשטח אותו. חוצים את הבצק ומעצבים חצי אחד בכל פעם. יוצרים מהבצק מרובע, ומגלגלים אותו. מגלגלים ב-90 מעלות ומגלגלים שוב מהקצה הקצר. מניחים את הבצק כשהתפר שלו בחלק התחתון, מכסים בניילון נצמד או מגבת, ונותנים לו לנוח חמש דקות. מעצבים גם את הכיכר השנייה
  5. מקמחים תבנית 30*45 בקמח תירס. מגלגלים כל כיכר בכפות הידיים כדי להאריך אותה. מותחים מאמצע הכיכר החוצה, ומחדדים מעט את הקצה. מניחים את הכיכרות על נייר אפיה ומקמחים כל כיכר בנדיבות, רבע כוס קמח לשתי הכיכרות. מכסים בניילון נצמד או מגבת ומניחים להתפחה שנייה, עד להכפלת הבצק
  6. כ-30 דקות לפני האפייה, מחממים תנור ל-260 מעלות ומעבירים את הרשת לשליש האמצעי והתחתון. מניחים תבנית על תחתית התנור כדי לספוג חלק מהחום, ולוודא שתחתית הלחם לא נשרפת
  7. מחזיקים סכין חדה מאד ב-30 מעלות לכיכר הלחם ויוצרים שלושה חתכים אלכסוניים בכל כיכר. מניחים את שני הכיכרות בתנור ומנמיכים את הטמפרטורה ל-230 מעלות. אחרי 20 דקות, מנמיכים את הטמפטורה ל-180 מעלות ואופים עוד 20-30 דקות

 

קציצות עדשים אדומות וטופו

מכל מקום אני שומעת שיחות נדל"ן. זה כמובן לא רק שיחות נדל"ן, אלא יותר שיחות "לאן לעזאזל נוליך את החיים שלנו?" השיחות האלו מלוות בשיחות על מאהל המחאה, ועל האם באמת היה דחוף לעשות אותו ברוטשילד, ועל האם ההיפיות של האנשים שם, אהבה וקבלה, וחום והכלה, יכולה באמת לעמוד במבחן המציאות. במקביל, אני קוראת ספר על היפי מזדקן, שמחזיק בידו חומר נפץ, ותוהה האם עליו לנקוט באלימות כדי לשכנע את העולם בצדקת דרכו הקומוניסטית. כל זה מותיר אותי עם שאלות גדולות, שאין לי תשובות עליהן. כי מאיפה לי לדעת מי צודק? ומאיפה לי לדעת מה הדרך הנכונה לעשות דברים?  ואיכשהו, יותר מהכל, בא לי לברוח לחו"ל, איפה שאני לא אמורה להתעסק בבעיות העולם, עד שזה יקרה אני מאכילה את יושבי הבית. המתכון של "שוק האוכל המלא". יצירת המופת התמונתית היא של יושב הבית.

בתמונה עם שוט איולי חריף תוצרת בית

רכיבים לכ-14 קציצות

  • 1.5 כוסות עדשים אדומות
  • 5 כוסות מים, מומלחים
  • 1 בצל בינוני, קצוץ
  • 1 גזר גדול, קצוץ
  • 2 כפיות שום כתוש
  • שמן זית לשימון המחבת
  • 1 כף אורגנו טרי, קצוץ
  • מלח ופלפל שחור
  • 0.75 כוס פירורי לחם פנקו
  • 4.5 כפיות מיץ לימון
  • 300 גרם טופו, מרוסק בבלנדר

אופן ההכנה

  1. מבשלים את העדשים בסיר גדול עם חמש כוסות מים מומלחים, עד שהן רכות. מייבשים ומצננים
  2. במחבת גדולה מאדים בצל, גזר ושום בכפית שמן זית כשתי דקות. מוסיפים אורגנו, מלח ופלפל ומבשלים עוד כמה דקות, עד שהם רכים. מצננים
  3. בקערה גדולה מערבבים פירורי לחם, מיץ לימון, טופו מרוסק, שתי כפות שמן זית, עדשים מבושלות ואת תערובת הבצל. מצננים במקררים חצי שעה, ומעצבים לצורת קציצות
  4. מחממים שמן לטיגון במחבת גדולה, ומטגנים את הקציצות עד ששני הצדדים קריספיים וזהובים. במקרה הצורך, מסיימים את הבישול ב-180 מעלות בתנור, כדי לוודא שכל הקציצות חמות בהגשה

 

לחמניות בוקר מגולגלות

סוף השבוע שלנו במצפה רמון גרם לי לחשוב על מקומות שבהם יש מסעדה אחת פתוחה בלילה. אני יודעת שאני נשמעת תל אביבית להחריד, אבל זה משפיע על כך הרבה דברים בחיים. אם אין בסביבתך מסעדה, אפילו לא ברמת מסעדה אלא סתם פלאפליה, פיצריה, ווט אבר, אתה ממש צריך להיות הרבה יותר מתוכנן. אתה אוכל בבית או שאתה לא אוכל. וואו. זה כל כך אחרת מהחיים שלנו. הדבר היחיד שכן משתדלים להקפיד עליו אצלנו זה שבכל יום יהיה לחם לסנדוויץ של הבוקר. היום למשל זה לא עבד. המתכון והתמונה של "בישול כן".

מספיק גדול לסנדוויץ בוקר?

רכיבים

  • 1 קילו קמח
  • 14 גרם שמרים יבשים
  • 2 כפיות מלח
  • 2 כפיות סוכר
  • 3 ביצים
  • 0.4 כוס (מאה מיליליטר) שמן צמחי
  • 150 גרם מרגרינה (כן, מרגרינה)
  • 200 מיליליטר מים
  • שומשום פלוס ביצה לבחוץ של הלחמניות

אופן ההכנה

  1. מערבבים את הרכיבים ולשים עד שנוצר בצק חלק. מכסים במגבת מטבח נקייה ומשאירים 20 דקות
  2. מחלקים את הבצק לארבעה חלקים שווים, מברישים כל אחד מהם בשמן צמחי ומתפיחים עוד עשר דקות
  3. משטחים כל חלק לעיגול, על משטח מקומח קלות, וחותכים ל-16 משולשים שווים. מגלגלים כל משולש ללחחמניה ומניחים בתבנית מכוסה בנייר אפייה. מכסים במגבת מטבח ומתפיחים עוד שלושים דקות
  4. מחממים תנור ל-190 מעלות. מברישים את הלחמניות בביצה ומפזרים שומשום מעל, או מלח ים
  5. אופים 20 דקות ומגישים חמים

 

דום אלו – תפוחי אדמה ביוגורט ותבלינים

היו כמה ימים לא קלים. זוועה גדולה ובאסה גדולה וההרגשה הכללית היא שמזה כמה ימים העולם מנסה לסחוט ממני את האנרגיה. אני רק מקווה שהוא מתעל אותה לטובת ילדים זבי חוטם ובעלי בטן נפוחה, רצוי כושים, כי אחרת זה יהיה מאד מכעיס. בינתיים, יושב הבית מפליא בארוחות הערב שהוא מכין ובתנועות המרגיעות והאנרגיות שהוא שולח לעברי. אולי הערב הוא יכין כזה. המתכון והתמונה של "בישול כן".

אחד המרגיעים

רכיבים

  • 12 תפוחי אדמה קטנים (מבושלים במים וקלופים)
  • 1 כוס יוגורט
  • 0.5 כוס מים
  • שן שום, מחוצה
  • 3 כפות שמן צמחי

תבלינים טחונים

  • 2 כפיות אבקת שומר
  • 0.5 כפית אבקת ג'ינג'ר
  • 0.25 כפית כורכום
  • 2 כפיות אבקת צ'ילי
  • 1.5 כפות כוסברה טחונה
  • 2 כפיות גרהם מסאלה

תבלינים שלמים

  • 1 כפית זרעי כמון
  • 2-3 צ'ילי יבשים
  • 1 עלה דפנה
  • 1 מקל קינמון
  • 3-4 ציפורן
  • 3-4 פלפל שחור שלם
  • 2 תרמילי הל

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן בווק ומוסיפים את התבלינים השלמים
  2. ברגע שהתבלינים מתחילים לרחוש, מוסיפים את השום ואת התבלינים הטחונים
  3. מוסיפים את היוגורט עם המים ומערבבים היטב
  4. השמן מתחיל להתפרק וליצור שכבה עליונה. מוסיפים את תפוחי האדמה המבושלים ומערבבים הכל
  5. מכסים ומאדים עשר דקות. מעטרים בכוסברה ומגישים עם רוטי או עם אורז

מקרוט: ריבועי סולת ותמרים

היום, בסוף השיעור יוגה, ישבו כמה בחורות ושוחחו, על הדברים שהן עושות, על הילדים וככה. שיעור יוגה ביום חמישי בבוקר לא ממהר להסתיים, הוא יכול לזלוג לו בנחת אל החיים. מפה לשם התברר כי אחת מהן סיימה את הקורדון בלו בפריז. ויש לה עסק של אוכל. וזה הכעיס אותי. לא כי אני מקנאת. מפרגנת לה לגמרי. בכלל לא הייתי רוצה לנסוע לפריז ללמוד בישול שלוש שנים. אבל זה הכעיס אותי כי האופציות שלי מצטמצמות. הדרך שלי מתקבעת. כבר לא אהיה רקדנית בלט. ולא שפית. וגם לא בעלת בר הוללת. אני עדיין יכולה להיות רוק סטאר. ומורה ליוגה. וגננת. וארכיאולוגית. אבל האין זה נורא, שכל יום מקרב אותנו אל הקו הישיר הרציף? אמרח לי מעט סולת ותמרים וסולת. ואקנח בדבש. המתכון והתמונה של הבלוג המהמם "ארוחות ערב וחלומות".

בא לי כזה ממש עכשיו

רכיבים ל-20 ריבועים

  • 2 כוסות סולת טחונה דק
  • 0.25 כפית מלח
  • 50 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר
  • 0.5 כוס ושתי כפות מים
  • 1 כף מי פריחת התפוז
  • 1 כוס ממרח תמרים
  • 0.5 כוס דבש חם

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. בקערה בינונית, מערבבים סולת עם מלח. מעבדים את החמאה לתערובת בעזרת האצבעות, עד שהמרקם הופך חולי. מוסיפים את המים ואת פריחת התפוז ואוספים לכדור
  3. מורחים חצי מכמות הסולת בתבנית 20 על 20. מורחים את ממרח התמרים על הסולת. מורחים את החצי השני של הסולת על התמרים
  4. חותכים את המקרוט לריבועים או משולשים. אופים 50-60 דקות. מוציאים מהתנור ומוזגים מייד את הדבש החם מעל. מניחים למקרוט לספוג את הדבש חצי שעה לפני שמגישים

 

פרעצל – סיפור בתמונות

סופשבוע אחד פתחה יושבת הבית את העיתון וגילתה שם מתכון לפרעצל. אמרה בליבה: אפנק את יושב הבית.

ואכן, קמה ביום שבת, ערבבה חומרים, הלכה לקרוא עיתון כדי שהם יוכלו לתפוח, ואז התחיל הכיף האמיתי.

60 גרם בצק, לגלגל, ליצור צורת פרסה, לסובב, להכניס קצוות. מלוא העין בצקפרעצל

כף שטוחה גדולה, והפרעצל כולו, כל הוד רוממותו, מוכנס לאמבט של מים וסילאן. פרעצל שעלה מן הרחצה

מלח גס, שיהיה ליושב הבית ניגודים מפתיעים של מתוק מלוח. פרעצל לא משעמם

והנסיך והנסיכה חיו באושר ובגלוטן עד עצם היום הזה. פרעצל, פרעצל, מלא פרעצלים.

זה אחלה מתכון

לחם בלי עבודה

תבטלו כל תכניות אפייה שהיו לכם לסופשבוע הקרוב, כי אתם חייבים לכם וליושבי ביתכם את הלחם הזה. מה הקטע בו? הקטע הוא שלא צריך לעבוד בכלל כמעט, ובכל זאת מקבלים לחם במרקם הנכון בפנים, במרקם הנכון בחוץ, ועם טעם של לחם כמו שהוא אמור להיות. בלי התחכמויות, ובלי מתיקות, ובלי שטויות. פשוט לחם כמו שאלוהים התכוון. מה הבעיה, אתם שואלים? הבעיה היא שזה לוקח בערך 20 שעות. אבל יש גם גרסה לממהרים. גם היא לא קצרה. אבל באלוהים שזה מגניב בטירוף. את המתכון פרסם מרק ביטמן אהוב לבי, מתוך אפליקציית האייפון שלו, שאני חייבת כזאת זה ברור, והוא של ג'ים לאהיי, הבעלים של מאפיית רחוב סוליבן בניו-יורק. התמונות, תאמינו או לא, שלי.

הבצק בשלב המנוחה לרבע שעה. נראה שנעים לו
הלחם אחרי שנרגעתי מהקפיצות בבית

רכיבים לכיכר לחם

  • 4 כוסות קמח רגיל או קמח ללחם
  • 0.5 כפית שמרים מהירים
  • 2 כפיות מלח
  • 2 כוסות מים ב-21 מעלות בערך
  • 2 כפות שמן זית (לא חובה – אני שמתי)
  • קמח תירס או סמולינה לפי הצורך (השתמשתי ברגיל)

אופן ההכנה – ארוך

  1. מערבבים את הקמח, השמרים והמלח בקערה גדולה. מוסיפים את המים ומערבבים עד שנהיה בצק דביק
  2. מכסים את הקערה בניילון נצמד או שמים שתי כפות שמן זית בקערה אחרת ומעבירים את הבצק אליה. מערבבים את הבצק עם השמן ומכסים בניילון נצמד. מניחים לבצק לנוח כ-18 שעות ב-21 מעלות. הבצק מוכן כאשר פני השטח שלו מכוסים בועות (אני עשיתי קצת פחות מ-18 כי בכל זאת, תל אביב וזה, ואפילו בחורף זה קצת יותר מ-21 מעלות)
  3. מקמחים קלות משטח עבודה, מעבירים אליו את הבצק ומקפלים פעם או פעמיים. הבצק יהיה רך, אבל אם מפזרים עליו קצת קמח הוא לא יהיה נורא נורא דביק. מכסים בניילון נצמד רופף ומניחים לו לעוד רבע שעה
  4. מקמחים את הידיים ומעצבים את הבצק בצורת כדור. מקמחים בנדיבות מגבת כותנה בקמח תירס או סמולינה. מניחים את הצד המכוער של הבצק למטה ומקמחים מלמעלה. עוטפים במגבת כותנה אחרת או בניילון נצמד ומניחים לעוד שעתיים. בתום השעתיים הבצק יותר מיכפיל את נפחו ולא ייכנע בקלות למגע אצבע
  5. לפחות חצי שעה לפני שהבצק מוכן, מחממים תנור ל-230 מעלות. מכניסים לתנור תבנית או סיר או קערה עם מכסה. הם יכולים להיות עשויים מתכת, אמייל, פיירקס או קרמיקה. כאשר הבצק מוכן, מוציאים את המיכל מהתנור ומחליקים פנימה את הבצק, עם הצד המכוער כלפי מעלה. פשוט פותחים את המגבת וזורקים פנימה את הבצק. זה יהיה קצת מכוער, אבל זה מסתדר באפייה
  6. אופים 30 דקות, ואז מסירים את המכסה ואופים עוד 20-30 דקות עד שהלחם משחים. אם מריחים שהוא נשרף קצת, מנמיכים מעט את חום התנור
  7. מחכים לפחות חצי שעה לפני שחותכים (אין מצב. אני חתכתי די מייד. ואכלתי את הפרוסה עם גבינה צהובה הכי מספקת שאכלתי הרבה זמן)

אופן ההכנה – קצר

  • מפחיתים את זמן התפיחה הראשונה ל-8 שעות, מוותרים על שלב המנוחה ל-15 דקות, מעצבים לכדור כמו בשלב 3 וממשיכים ישר לשלב 4

תפוחים – הלביבה

פעם, בכל מקום שהזמנתי קינוח, הזמנתי עוגת תפוחים. לא השטרודל. זו עם הבצק הפריך. אני עדיין אוהבת עוגות תפוחים, אבל אני חושבת שהיום אני מזמינה בכל מקום עוגת גבינה. בכל אופן, עכשיו אני בגרמניה, ארץ התפוחים. אז כבר יומיים שאני אוכלת שטרודל תפוחים. זה לא השטרודל של ילדותי, שהוא בגובה של פיתה תפוחה. מדובר בשטרודל עתיר תפוחים ורב גובה, עם בצק דק דק דק. מיכל טוענת בתוקף שככה זה אמור להיות. ואני לגמרי מאמינה לה. אבל אני את התפוחים שלי אוהבת עם יותר נוכחות בצקית. המתכון והתמונה של "פודינג אפונה".

אני יודעת שאתם חושבים על סבתא שלכם עכשיו

רכיבים לכ-14 לביבות

  • 2 תפוחים
  • 200 גרם קמח
  • 1 כף סוכר
  • 1 כף שמרים יבשים
  • 200 מיליליטר חלב חמים
  • 150 מיליליטר מים
  • תרסיס שמן
  • אבקת סוכר + קינמון לפיזור

אופן ההכנה

  1. מוזגים את הקמח לקערה ומוסיפים פנימה את הסוכר והשמרים. עושים בור במרכז הקערה
  2. מוזגים פנימה את החלב החמים והמים וטורפים עד שנוצרת תערובת סמיכה למדי. ייתכן שלא יהיה צורך בכל הנוזלים. מכסים את הקערה במגבת
  3. משאירים במקום חמים לשעה, עד שהתערובת מכפילה את נפחה
  4. כשהתערובת מוכנה, מקלפים את התפוחים, מוציאים את הליבה, וחותכים דק דק
  5. מחממים מחבת על אש בינונית ומרססים בשמן
  6. טובלים כל טבעת תפוחית בתערובת ושמים במחבת
  7. מטגנים כל צד עד שהוא מזהיב. שמים בתנור במאה מעלות כדי שיישארו חמות עד שמסיימים לטגן את כל הטבעות
  8. מפזרים מלמעלה אבקת סוכר וקינמון ומגישים עם מייפל או עם גלידה