ג'קו

לפעמים, כשאנחנו רוצים לברוח קצת מהעיר, אנחנו נוסעים לחיפה. כשיש אוטו זה כיף, כי אפשר לעצור קצת בדרך להסתכל על הים. כשאין, כמו עכשיו, מסתכלים מחלונות הרכבת. בשתי הדרכים, אבל, אנחנו נתקלים תמיד באותה בעיה.

יש אנשים כאלו, יש להם בראש מפת כבישים ומעליה שכבת מידע  של מסעדות. אנחנו לא נמנים עליהם. מאז שאנחנו לא אוכלים בשר, היא גם הרבה פחות רלוונטית עבורנו. אז הפעם עשינו שיעורי הבית. יושבת הבית, בעודה במשרד, הפעילה קצת את כישורי המידענות שלה ודגה לנו מסעדה צפונית שתוארה כ"בראסרי" של חיפה. יושב הבית (זה אני), שאוהב מאוד את הבראסרי התל אביבי אבל כבר לא פוקד אותו מפאת הסלידה של יושבת הבית ממנו, הסכים מייד. כמה דקות נסיעה במונית מהמושבה הגרמנית הבהירו לנו שכנראה מדובר בבראסרי אמיתי, כזה שאם אתה לא מקומי, אין סיכו שתמצא אותו. ברגע נדיר של התמצאות במרחב, קלטנו שבראסרי אמנם אין, אבל אנחנו די קרובים לג'קו.

אחד הפיתויים שמציעות מסעדות, את זה יודע כל יושב מסעדות מתחיל, הן צלחות המאזטים שמוגשות איך שמתיישבים. לא צריך לבחור, יש הרבה טעמים, זה צבעוני מאוד. מצד שני, קל מאוד לפספס. בג'קו מקבלים חציל מטוגן (הרבה פחות מדי) עם טחינה, טחינה (משעממת), איקרה טובה (היא לא נוגעת, אני בעד), סלט כרוב, חצילים פיקנטיים, סלט של שעועית לבנה, גזר מתוק עם כוסברה, וסלט ירקות. לא אדבר עליהם כאן, כי באמת, אף אחד לא זז מהסטנדרט. לא לרע אבל בטח לא לטוב. הלחם, לעומת זאת, היה באמת מקומם. לחם שחור אחיד, מהבוקר, עם מרקם של לחם שחור אחיד מהבוקר. טוב זה לא.

הדג שאכלנו, מוסר בטיגון – גריל הגיע גדול, טרי, קריספי לפרקים ובשרני. בקיצור, בלי התחכמויות, זה מה שאתה מצפה לקבל במסעדת דגים צפונית, איפה שלא אמורים להתחכם יותר מדי עם האוכל. אכלנו אותו ביחד ושתינו יין פשוט מאוד, גמלא שרדונה, שנמזג לכוסות עם לוגו של "ירדן" עליהן. ללא ספק רטרו. יחד עם הפוך אחד שילמנו ֲֻֻ188 שקלים. לא יקר מדי ולא זול, בול כמו האוכל בג'קו.

שבראנץ'

בארצות אחרות, מעבר לים, בראנץ' הוא הכינוי למה שפה ידוע בפשטות כארוחת בוקר. אולי בגלל הניחוח הזר, בראנץ' במחוזותינו שייך בעיקר לסופי שבוע – ארוחה שאוכלים בחוץ, בדך כלל במקום הומה סבתות ונכדים, ובמחיר מופקע.

את בראנץ' השבת שלנו אכלנו בשעה יחסית מוקדמת בטאצה ד'אורו בנווה צדק. קרואסון שמח, מרוח בגבינת שמנת, עם פרוסות עגבניה (קצת רשלניות, עם החלק הלבן הקשה) ושתי ביצי עין מונחות בתוכו, ומנה נוספת של מה שקוראים שם בוקר ירק. מנגולד ותרד מאודים וביצים. הלחם טוב, הקפה מגיע בכוסות בגודל נכון.

ואז חזרנו הביתה, בקבוק קולה קר ועוגיות זולות עם קרם חלב מטיב טעם, והנה בא הפוסט המצויין הזה של רפי כהן, שמספר בשפה הפשוטה והאמיתית שלו על בורקס

. אין ספק, זה הבארנץ' לשבוע הבא.

בורקס בראנץ
בורקס בראנץ'