חלה של הגננת של הברילנרית

איך שראיתי את הפוסט הזה של הברלינרית ידעתי שבסוף אני אכין חלה. לא שיש סיבה כלשהי בחיים האלו להכין חלה במקום לקנות אותה. מדובר בלחם זול שמתייבש אחרי יום וחצי ואנחנו שני אנשים בבית, כך שאין שום סיכוי שיש כמות בצק קטנה מספיק כדי להתאים. אבל היה משהו שם, בשילוב בין הפשטות של גן ילדים לסמכותיות של הגננת. ובין זיעת הלישה לחדוות קליעת הצמות, שפשוט הפנט אותי וגרם לי להכין חלה למחרת היום בו קראתי את הפוסט. מה אגיד? יצא מעולה. וכן, מלא חיוניות.
אז המתכון פה, ביחד עם ההוראות לשזירת צמות שאפילו בחורות עם כתב מכוער יכולות לבצע בנאמנות. רק לומר שהכנתי חצי מכמות הבצק שם, ויצאו לי שתי חלות נאות פלוס לחמניות, אז בלי להשתגע.
והנה קצת תמונות:
מעשה קליעת הצמה הושלם!
שתי צמותחלות, מחשבות את קיצן לאחור
החלה! יום שלם של גאווה.

לחם תירס

יש ימים בעבודה שהדרך היחידה לעבור אותם בשלום היא המחשבה על הערב, על שעות הפנאי. את אתמול העברתי במחשבה על לחם התירס שאכין בערב, בעקבות ביצה בקן בלחם תירס שאכלתי ביום שבת באורנה ואלה, ושימחה אותי מאד מאד. אז הגעתי לרכבת והוצאתי את האייפון שלי. פתאום קלטתי שאני מקרה מבחן מושלם: האדם הנוסע ברכבת הוא אחד מסוגי הטיפוסים שמתכנני אפליקציות תמיד מציירים בראשם כשהם מתכננים. וכך השתעשעתי לי באפליקציות מתכונים רבות במשך כל עשרים ושתיים הדקות שלוקח לרכבת להגיע לתחנת תל אביב ההגנה. את מבוקשי מצאתי, כמה לא מפתיע באפליקציית "איך לבשל הכל" של מארק ביטמן אהובי, שבה כל פעם שכתוב זמנים, אפשר ללחוץ עליהם והם הופכים לסטופר (הווווווו).

רכיבים למחבת ברזל בקוטר 20 סנטימטרים

  • 1.25 כוסות רוויון או חלב (מעורבב עם כף חומץ) או יוגורט
  • 2 כפות חמאה או שמן זית או שומן צמחי
  • 1.5 כוסות פולנטה
  • 0.5 כוס קמח
  • 1.5 כפיות אבקת אפייה
  • 1 כפית מלח
  • 1 כף סוכר
  • 1 ביצה

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-190 מעלות. אם משתמשים בחלב, מחממים אותו קלות – כדקה במיקרו – ומוסיפים את החומץ. נותנים לו לנוח בזמן שמכינים את יתר הרכיבים
  2. משמנים את המחבת או תבנית מרובעת ממתכת ומחממים על אש בינונית כשתי דקות, ומסירים מהאש. מערבבים את הרכיבים היבשים בקערה. מערבבים עם הביצה אל החלב/רוויון/יוגורט. מערבבים את הנוזל אל הרכיבים היבשים. אם הבצק יבש מדי, מוסיפים 1-2 כפות חלב. מוזגים את התערובת אל התבנית ומכניסים לתנור
  3. אופים 30 דקות, עד שהחלק העליון מזהיב וצדי הלחם נפרדו מהתבנית. מגישים חם או פושר

פוקאצ'ה צנונית

פעם בכמה זמן אני מתאהבת ברכיב. זו אהבה קלה יחסית: היא לא דורשת ממני הרבה, ואין כל חובת נאמנות. אז אני זורמת עם זה, וקונה בכמויות, ומכינה, וכשנמאס זורקת ועוברת הלאה. פשוט, יש הרבה דברים שאני לא אוהבת. ואז, אחת לזמן מה, אני מגלה שאני בעצם כן אוהבת אותם. יושב הבית חושב שזה תלוי בו, שהוא יכול להשפיע עליי בדרכים נסתרות יותר או פחות, אבל במקרה של הרכיב הנוכחי אפילו הוא מודה שהוא כבר ניסה בעבר ללא הצלחה, ועכשיו זה לגמרי אני. מדובר בצנונית. כן, הדבר הלבן אדום הזה, שתמיד נראה לי יפה, אבל היה לו טעם של אטב כביסה שהושרה במיץ חריף. ובכן, עכשיו הספק חריפות ספק מתקתקות והמרקם הצנוני הזה מתאימים לי. ולכן, כמעט מטבע הדברים, כמו שאומרים, שאשים פה מייד מתכון עם צנוניות. המתכון והתמונה של "נמר של תרד".

רכיבים

  • 0.25+0.75 מים חמימים
  • 2.25 כפיות שמרים יבשים
  • 3.25 כוסות קמח
  • 1.5 כפית מלח ים
  • 2 כפות שמן זית לבצק
  • 2-4 כפות שמן זית לאפייה
  • 1 צרור נאה של צנוניות
  • 1 צרור של בצל ירוק
  • 2 כפות מלח ים (עדיף כזה עם טעם אהוב. אבל אפשר גם סתם מלח ים)

אופן ההכנה

  1. ממיסים שמרים ברבע כוס מים חמימים ומשהים עשר דקות. מוסיפים כוס קמח, מלח, שתי כפות שמן זית ומערבבים היטב בידיים. מוסיפים את יתרת הקמח ושלושת רבעי כוס מים. לשים במשך עשר דקות עד שהבצק רך ונמתח
  2. מתפיחים שעה וחצי עד שעתיים בקערה מכוסה עד שהבצק מכפיל את נפחו
  3. חותכים דק את הצנוניות ומשרים בשמן זית ומלח בטעמים.
  4. חצי שעה לפני סוף ההתפחה מחממים תנור ל-200 מעלות
  5. מכים בבצק ומניחים אותו בתבנית, בגובה של בערך חמישה סנטימטרים. מטביעים טביעות אצבע ושמים בתוכן מתערובת השמן/מלח. אופים 15 דקות
  6. מוציאים מהתנור ומוסיפים את הצנוניות והבצל הירוק. הצנוניות יתכווצו בכביסה, אז כדאי לשים הרבה. אופים עוד עשר דקות
יש בפוסט המקורי עוד תמונות מהממות שכאלו

ריבועי פטה פיקנטיים

יושב הבית בדיוק צרב אתמול קישואים במחבת הצריבה המיוחדת שלנו (מורכבת ממחבת רגילה מינוס ידית. ככה שאם אתה מתחיל לבשל איתה, אתה לא יכול להזיז אותה, מה שלא מועיל לשום דבר חוץ מצריבה). בסיר השני היו מים שחיכו לרתיחה, בדרך לאחת מהמנות שלו שאני הכי אוהבת ביום שבת אחרי צהריים: פסטה קצרה עם קצת שמנת, קישואים צרובים ועגבניות לחות. אפשר גם כרישה. בקיצור, הוא מנסה להדליק את הגז כדי להכין את הפסטה ואנחנו מגלים שנגמר הגז, בדיוק אחרי שנצרבו הקישואים. אוח, איזו בעסה! אמרנו, טוב, בשביל זה יש לנו תנור. לקחנו את הפסטה ואת הקישואים ואת העגבניות הלחות, שמנו שמנת והכנסנו לתנור. יצא 70-30, כמו שאמר יושב הבית. 70 אחוז פסטה טעימה ו-30 אחוז פסטה לא מוכנה. לקח חשוב לקנלוני הבא. מה שאומר אבל שארוחת הערב היום תהיה מורכבת ממשהו שאפשר להכין בלי גז. (כל זה היה נכון עד שיושב הבית פשוט ירד לבלוני הגז, סובב לכיוון אחד את האחד וסובב לכיוון השני את השני, ויצא שבכל זאת יש גז 🙂 ). המתכון והתמונה של אייכפר.

רכיבים

  • 100 גרם חמאה רכה
  • 0.5 כוס שמן זית
  • 0.25 כוס חלב
  • 250 גרם פטה
  • 3 כוסות קמח
  • 1.5 כפיות אבקת אפייה
  • 1 כף פרג
  • 1 כפית פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים שתי תבניות
  2. מעבדים את החמאה במעבד מזון עד שהיא רכה וחלקה. מוסיפים שמן זית, פטה, חלב ואבקת אפייה, ומעבדים בשניים שלושה פולסים עד שהכל מעורבב
  3. מוסיפים חצי מהקמח ומעבדים. מוסיפים עוד חצי ומעבדים שוב. מעבירים את הבצק למשטח נקי ומעבדים קצרות עד שהבצק חלק ורק (אם אין מעבד מזון, טורפים את שמן הזית עם החלב אל החמאה בעזרת בלנדר מוט. מוסיפים פנימה את הגבינה, ומערבבים את הקמח ואבקת האפייה עם הידיים)
  4. מחלקים את התערובת לשניים. משטחים כל חצי לריבוע גדול בעובי של כשלושה מילימטרים. מפזרים מעל פרג ופלפל שחור. בעזרת סכין חד חותכים לריבועים של שניים וחצי סנטימטרים. מעבירים לתבנית ברווחים של כעשרים מילימטרים
  5. אופים כעשרים דקות, או עד שהחלק העליון משחים מעט. מגישים חמים או קר

עיגולי נוטלה בלי שמרים

לפעמים בחורה גולשת בין כל בלוגי האוכל האלו ולא יכולה שלא לתהות איך לאנשים יש סבלנות לכל המאפי שמרים האלו. תעשי ככה, תחכי חצי שעה. תעשי עוד דבר, תחכי להכפלת הנפח. תקרקשי עוד קצת ולכי לנוח לעוד שעתיים. יאללה. אני אוהבת את המטבח שלנו, אבל הלו. ולכן לא יכולתי שלא להזדהות עם ניקול מ"ביסים אפויים" שאומרת: "הבעיה היחידה עם מאפי בוקר היא שלוקח זמן עד שמכינים אותם, וארוחת הבוקר הופכת להיות בראנצ' או אפילו צהריים, אם לא מכינים אותם מראש. ולכן, פנקייקים ומאפינס הופכים להיות המשענת של הבישול הביתי, ולא קרואסונים ודנישים. וזו אחת הסיבות שאני אוהבת שיש לי מתכון קל, נטול שמרים, למאפה שהוא בר-שינוי וטעים". המתכון והתמונה של "ביסים אפויים".

רכיבים ל-12 מאפים

  • 3 כוסות קמח
  • 2 כפות אבקת אפייה
  • 0.5 כפית מלח
  • 120 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
  • 1.25 כוסות חלב קר
  • 0.5 כוס נוטלה
  • 0.5 כוס שוקולד צ'יפס
  • 0.5 כוס אגוזי לוז (לא חובה)

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-190 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפיה
  2. בקערה גדולה מערבבים קמח, אבקת אפייה ומלח. מפוררים פנימה חמאה בעזרת האצבעות, עד שהתערובת מזכירה פירורי לחם גסים. אפשר גם לעשות את זה בעזרת מעבד מזון
  3. עושים חור במרכז תערובת הקמח ומוזגים פנימה חלב. מערבבים בעזרת סכין או מזלג עד שנוצר בצק רך
  4. מפזרים קמח מעל התערובת ומעבירים למשטח מקומח. לשים קלות עד שהבצק חלק ומרדדים לריבוע של 30*35 סנטימטרים. אם הבצק הופך רך או דביק מדי, מכניסים אותו למקרר לרבע שעה
  5. מורחים נוטלה על הבצק, ומותירים שוליים של שני סנטימטרים לאורך הבצק. מפזרים שוקולד צ'יפס ואגוזי לוז באופן שווה
  6. מקפלים את הבצק כמו רולדה, מהצד הארוך. חותכים את הרולדה לעיגולים בעזרת סכין חד. מנגבים את הסכין במגבת נייר לחה בין עיגול לעיגול כדי שהסכין תישאר נקייה. מניחים את העיגולים על התבנית, עם רווח של כשניים שלושה סנטימטרים ביניהם
  7. אופים 20 דקות או עד שהעיגולים מזהיבים. מצננים חמש דקות לפני שמוציאים מהתבנית. מגישים חם
אפשר גם תערובת חמאה-סוכר-קינמון
אפשר גם תערובת חמאה-סוכר-קינמון

לחם בירה

סופשבוע של רגיעה, אוכל מרובה ואוויר הרים צלול עבר על יושבי הבית, וגרם ליושבת הבית לאהוב עד מאד את יושב הבית ולקלוט שכל היום הם עסוקים באוכל. לאכול. לבשל. לקרוא. להבין. לדעת. זה די מגניב. ובמסגרת הרחבת הדברים שאנחנו יודעים לעשות במטבח, אני מציגה בפניכם את לחם הבירה, שעליו נכתב: "בשלנים רבים הם שמרימ-פובים. ואני מבינה את זה. אין כמו לפתוח קערה של בצק פיצה לעתיד (לאחר ציפייה של שעות) ולגלות בריכה עצובה, לא תפוחה ועגמומית של כלום. אנחנו זקוקים לצעדי תינוק. למשהו שיש לו טעם של שמרים, אבל לא דורש את כל הציפייה והתקווה והקיפול. משהו חסין בפני טיפשות וטעים. זהו לחם הבירה". המתכון והתמונה וההקדמה המרגשת של "עוגת עזרא פאונד"

רכיבים לכיכר אחת

  • 3 כוסות קמח
  • 3 כפות סוכר
  • 1 כף אבקת אפייה
  • 1 כפית מלח
  • 1 בקבוק בירה לבנה (שליש)
  • 60 גרם חמאה, מומסת

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים תבנית של 22*12*7
  2. בקערה בינונית, מערבבים את הקמח, הסוכר, אבקת האפייה והמלח
  3. בעזרת כף מעץ מערבבים את הבירה אל הרכיבים היבשים עד שהתערובת אחידה
  4. מוזגים חצי מהחמאה המומסת אל התבנית. מעבירים את התערובת לתבנית ומוזגים את יתר החמאה על התערובת. מניחים נייר אפיה מתחת לתבנית, למקרה שהחמאה תגלוש
  5. אופים 50-60 דקות, עד שהלחם משחים. מגישים מייד
כל כך גס למראה
כל כך גס למראה

טארטים אישיים עם עגבניות, בצל וגבינת עיזים

מה יש בה, במילה טארט, שהופכת את הפה שלי מיימי, אין לדעת. זה פשוט קצת יבש בבצק, וקצת עם נוזלים מלמעלה, וקצת קשה וקצת רך, והבצק קצת מתוק, והמילוי קצת לא מתוק, ומכיל, על פי רוב, את כל ההפכים שבעולם. התמונה והמתכון של "כרוניקות של כמיהה"

רכיבים לארבעה טארטים אישיים

  • יריעת בצק עלים, מופשרת
  • 1 בצל גדול, קצוץ דק
  • 2 שיני שום גדולות, פרוסות לפרוסות דקיקות
  • 3 כפות יין לבש יבש
  • 2 כפיות טימין, קצוץ
  • 4 כפות פרמזן, קצוץ + 30 גרם פרמזן מקולף בקולפן ירקות
  • 50 גרם גבינת עיזים בטעם שום-עשבי תיבול
  • עגבניה גדולה, פרוסה לארבע פרוסות
  • 2 כפות עלי בזיליקום, קרועים
  • שמן זית
  • מלח

אופן ההכנה

  1. מניחים את בצק העלים על משטח מקומח, ומרדדים לעובי 6 מילימטרים. חותכים עיגולים בקוטר 10-12 סנטימטרים, בעזרת מה שיש במטבח. מניחים את העיגולים על נייר אפייה על תבנית ומניחים במקרר, עד לשימוש
  2. מחממים שתי כפות שמן זית במחבת גדולה על אש בינונית. מוסיפים את הבצלים. מאדים חמש דקות, ומוסיפים את השום. ממשיכים לאדות 10-15 דקות, בערבוב מתמיד, עד שהבצלים רכים מאד ולא נותרו כמעט נוזלים במחבת. מוסיפים את היין והטימין, מתבלים במלח ומוסיפים לבשל 10 דקות, עד הבצלים משחימים קלות. מסירים מהאש
  3. מחממים תנור ל-220 מעלות. דוקרים את העיגולים במזלג, ומשאירים שוליים ברוחב 1.2 סנטימטרים. מפזרים כף פרמזן מגורר על כל עיגול, ולא יוצאים מהקווים
  4. מחלקים את תערובת הבצל באופן שווה בין הטארטים, ושוב לא יוצאים מהקווים. מפוררים 10 גרם גבינת עיזים בערך על הבצלים. מניחים פרוסת עגבניה מעל. מברישים את העגבניה קלות בשמן זית, ומפזרים מעל בזיליקום ומלח. לבסוף מקלפים 4 או 5 קילופים של פרמז'ן מעל כל אחד מהטארטים
  5. אופים ב-220 מעלות 20-25 דקות, עד שהבצק מזהיב. מגישים חם
נראה לי אם אני עושה כאלו, יושב הבית אוהב אותי לנצח
נראה לי אם אני עושה כאלו, יושב הבית אוהב אותי לנצח

מאפינס לכל פועל

אתמול, בדרך של פיצוי עצמי נלוז, רכשתי לעצמי תבניות מאפינס. אחת עם 11 מאפינס קטנים. ואחת עם 6 מאפינס גדולים. מסיליקון, אל חשש. אני לא אתן לתבניות אלומיניום לכלוא בתוכן את המאפינס שלי ולשבור את רוחי. מייד אחר כך סרתי לחנות הגבינות הסמוכה ורכשתי 100 גרם פובולונה במחיר המופלא של 22 שקלים. זוהי, אגב, גבינה מגניבה לגמרי, שעושים אותה כמו נקניק, והיא גם נראית כמו נקניק, והיא רכה וטעימה. ומייד הכנתי את המאפינס הראשונים בחיים. ראשית, התהליך היה קצת משונה, כי איך שהכנסתי את התבניות לתנור הן קיבלו בטן שכזו, וכך המאפינס יצאו לא אחידים בגודלם. שנית, זה היה אמנם קל ומהנה, והתוצאה משמחת מתוקף היותם מאפינס, אך טעם רב לא היה בהם. אין מה לומר, בצק וגבינה חמים היו שם. מעטים האנשים שיסרבו לריח הזה. אבל מעט שאר רוח, קצת חוסר שעמום. כנראה שנדרשים ניסויי מאפינס נוספים. מייד פניתי לאינטרנט אהובתי, והגעתי למאפינס לימון, של "מאכלים רציניים".

תבנית
ל-12 מאפינס גדולים

רכיבים

  • 3 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר
  • 1 כף סוכר
  • 1 כפית גרידת לימון
  • 0.25 כוס חלב
  • 4 כפות חמאה, מותכת
  • 1.25 כוס קמח
  • 0.5 כפית אבקת אפייה
  • 0.5 כפית מלח

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות.
  2. בקערה גדולה מקציפים ביצים עם סוכר ועם גרידת לימון. מוסיפים את החלב ושלוש כפות חמאה. בקערה אחרת מערבבים את הקמח, עם אבקת האפייה והמלח. מוסיפים את הרכיבים הרטובים ליבשים, ומערבבים עד שנותרים רק גושים קטנים
  3. מברישים את התבנית בחמאה הנותרת, ומחממים אותה 5 דקות, עד שהחמאה משחימה. ממלאים את השקעים עד מחציתם. אופים כ-30 דקות עד שהמאפינס תופחים ומשחימים.
30 דקות נשמע קצת הרבה
30 דקות נשמע קצת הרבה

מאפינס פרובולונה

כבר כמה זמן שאני קוראת הרבה מתכונים ברשת. המתכונים האלו נמצאים גם באתרים גדולים וממוסדים וגם בבלוגים פחות ממוסדים. אבל גיליתי שזה לא משנה כמה גדול האתר, צילומי האוכל אצל כולם מתחלקים לשלושה סוגים; הקונדיטורי, שזה הסוג המקושט, המזוגג, שמצולם בכלים שבהם הוא אמור להיות מוגש, בליווי פרחים או מפית פרחונית או דבר כזה. המקצועי, שזה הצילום שמדגיש את תהליך ההכנה, כאשר המנה מצולמת בסיר בו בושלה או בתבנית בו נאפתה, וכמעט שלא רואים מעבר לזה כלום. והביתי, שבא להדגיש את העבודה שכאן זה לא מסעדה, ואין צורך בקישוטים מיוחדים, ואז האוכל מופיע על שולחן המטבח, לצד מנות אחרות או לצד צלחות, ככה, כאילו צולם שנייה לפני האכילה. בשבילי, אין כמו הסוג המקצועי. איך שאני רואה משהו שנראה כאילו הרגע סיים להתבשל, מייד אני רוצה להכין אותו גם. זו גם הסיבה שבחרתי את המתכון הזה: מאפינס פרובולונה. זה והעובדה שאני מחפשת סיבה לקנות לעצמי מגש מאפינס שכזה. המתכון והתמונה של גורמה.קום

תבנית
תבנית ל-24 מאפינס

רכיבים

  • 1 כוס חלב
  • 2 ביצים גדולות
  • 1 כוס קמח
  • 2 כפות חמאה
  • 0.5 כפית מלח
  • קורט פלפל
  • 0.3 כוס פרובולונה קצוצה
  • 2 כפות פרמזן, מגוררת
  • 1.5 כפות עירית קצוצה

אופן ההכנה

  1. מערבבים חלב, ביצים, קמח, כף חמאה, מלח ופלפל לתערובת חלקה. מוסיפים את הגבינות והעירית. מצננים כשעה
  2. מחממים תנור ל-220 מעלות כשהרשת בשליש העליון
  3. משמנים את התבנית בכף החמאה הנותרת, ומכניסים לתנור כשתי דקות, עד שהחמאה רוחשת
  4. מחלקים את התערובת לשקעים, עד שהם מלאים לשני שליש. אופים עד שהמאפינס זהובים, כ-18-20 דקות
הכחול עושה את זה ממש יווני
הכחול עושה את זה ממש יווני