פארידה מאודה ברוטב חמאת בוטנים

יושבי הבית הכניסו לביתם לפני כמה חודשים את הדבר הדיגיטלי הזה שמשדר ארבעה וחצי ערוצים. יושבי הבית אינם חובבי טלוויזיה גדולים, ועל כן רוב הזמן הטלוויזיה נותרת דוממת, אבל הממיר הזה הכניס שינוי אחד משמעותי בחייהם: פעם בכמה שבועות, כשהם נמצאים בבית בשישי בערב, הם מכינים ארוחת ערב וצופים יחד עם כל עם ישראל במהדורת החדשות המרכזית. כמו כל העם היושב בציון הם מתרגזים על רוני דניאל, מגחכים על יאיר לפיד, תמהים על כתב התרבות ארוך השיער (יושב הבית מעיף בו מבט אחד וכבר כל הקארמה הרעה שלו מתפרצת כגייזר) ומדחקקים על כתבות הזויות בשולי החדשות. ביום שישי האחרון הם פתחו את הטלוויזיה קצת לפני המהדורה – היו רעבים, אין מה לעשות – וצפו בחלק מהתכנית של אהרוני, שאותה הם מחבבים מאד. אהרוני אידה ואידה ואידה, דגים וירקות וקינוחים, ועשה מה זה חשק לאוכל מאודה. אז מצאתי מתכון מתאים, שאותו אפשר להכין אפילו בלי כלי אידוי ברוחב הכיריים שלנו כולן. המתכון של "אוכל ויין

". התמונה של "קבוצת דייג עירונית"

לו רק לא הייתי מפחדת ממוכר הדגים

רכיבים ל-6 מנות

  • 0.75 כוס + שתי כפות שמן בוטנים
  • 1 חבילה למון גראס טרי, החצי התחתון בלבד, שבור קלות (יש בשוק הכרמל למון גראס טרי)
  • 0.25 כוס ג'ינג'ר טרי כתוש
  • 0.3 כוס חמאת בוטנים
  • 0.3 כוס חומץ אורז
  • 1 כף סוכר
  • 1 שן שום, קצוצה דק
  • 1 כוס מים
  • 2.5 כפות רוטב דגים
  • 2 כפיות רוטב צ'ילי חריף
  • 0.25 כוס מיץ לימון טרי
  • מלח
  • 6 פילטים של פארידה במשקל מאתיים גרם האחד
  • 2 בצלים ירוקים, קצוצים דק
  • 0.3 כוס כוסברה

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן בוטנים בסיר בינוני. מוסיפים למון גאס וג'ינג'ר ומבשלים על אש נמוכה עד שמריחים, כחמש דקות. מוסיפים חמאת בוטנים, חומץ, סוכר, שום, מים וכף וחצי רוטב דגים ומבשלים 10 דקות. מצננים מעט ומוציאים את הלמון גראס. מעבירים את התערובת לבלנדר. מוסיפים צ'ילי חריף ושתי כפות מיץ לימון ומעבדים למשחה חלקה. מתבלים במלח
  2. בתבנית פאי מערבבים שתי כפות מיץ לימון, שתי כפות שמן בוטנים וכף רוטב דגים. מוסיפים את הדגים ואת הבצל הירוק ומערבבים לכיסוי הדגים
  3. ממלאים סיר רחב וגדול בחמישה סנטימטרים מים. מניחים שלוש קעריות שיהיו גבוהות מהמים. מביאים את המים לרתיחה. מניחים את תבנית הפאי על הצלוחיות, מכסים ומאדים עד שהדג מתפרק בקלות במזלג, 8-10 דקות. מוציאים בזהירות את תבנית הפאי
  4. מעבירים את הפילטים לצלחות ומעטרים בכוסברה. מוזגים את רוטב הבוטנים והנוזלים מתבנית הפאי לקעריות נפרדות ומגישים עם הדגים
  5. את רוטב חמאת הבוטנים אפשר להכין עד שלושה ימים מראש ולשמור במקרר. יש להוציא מהמקרר ולתת לו להגיע לטמפרטורת החדר לפני ההגשה

היישר מהפיליפינים: שרימפס, קארי, דלעת

אחת מהזכויות הבסיסיות של אדם עובד ומתפקד בחברה היא הזכות לשנוא. לשנוא בני אדם אחרים זה סתם פארש, וגם מסבך אותך עם עצמך העתידי וככה. אבל עדיין נותרת בידך הזכות לשנוא מצבים ורעיונות מופשטים. אני למשל שונאת את החורף. מאד. שונאת לא לנסוע בטוסטוס. שונאת מזגנים. שונאת תנורים. שונאת סוודרים. ופוך זה רק לכאורה נעים, ובעצם זה רגע קפוא ורגע חם מדי. אני דורשת שהאביב יגיע מייד. ואם אפשר, אז שיביא עמו איזו חופשה בפיליפינים, על כל טריליון האיים ומיליוני טריליוני החופים שלה. המתכון והתמונה של "מזלגכפססכין".

אבל שיגישו לי על החוף

רכיבים

  • 1 קילו דלעת
  • 0.25 קילו שרימפס
  • 2 עגבניות, קצוצות דק
  • 2 בצלים בינוניים, קצוצים דק
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • ג'ינג'ר, בגודל של כאגודל
  • 2-3 צ'ילי אדום מיובש
  • 1.5 כפות משחת קארי אדום
  • 0.75 כוס חלב קוקוס
  • 2 כוסות מים
  • מקבץ של למון גראס
  • שמן

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן במחבת וצולים את הצ'ילי. מוסיפים את הבצל, שום וג'ינג'ר ומאדים עד שקיפות. מוסיפים את משחת הקארי ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את העגבניות, הדלעת, חלב הקוקוס, הלמון גראס והמים, וממליחים לפי הטעם. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש נמוכה עד שהדלעת מבושלת. מוסיפים את השרימפסים ומבשלים כמה דקות עד שהם מוכנים
  2. מגישים עם אורז או עם נודלס עם בצל ירוק

מרק ירוק

הרבה זמן לא הייתי פה. אבל לא בשל העצלות. ניצלתי את הזמן היטב בבדיקה חוזרת ונשנית של המסעדות בברלין. ובכן יש לי כמה מסקנות. ראשית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא גרוע. אין כמעט שום מסעדה שיוצאים ממנה בהרגשה שרימו אותך, או שנתנו לך רעל או שלא התייחסו אליך או לאוכל שלך בכבוד. שנית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא מעולה. אני לא יודעת אם זה עניין של חומרי גלם טריים או עניין של קולינריה לא מפותחת או עניין של תיירים לא מעודכנים, אבל עוד לא אכלתי בברלין במסעדה שהרשימה אותי עד כדי לכתוב עליה הביתה. שלישית, אם היו בודקים מיקום גיאוגרפי על פי האוכל שנמכר ברחוב, כנראה שברלין הייתה יוצאת איפשהו באסיה, כי כל מקום אוכל שני פה הוא תאילדי או ויטנאמי או הודי או קוריאני. זה נחמד. כי אני אוהבת את האוכל הזה. אבל גרמני אותנטי זה לא. בכל אופן, זה עשה לי חשק לקצת קארי ירוק. הייתי לוקחת בשתי ידיים את זה שיושב הבית עושה, שמותאם בדיוק לחריפות שהוא חושב שאני יכולה לשאת, שזה בערך פי אחת וחצי מהאמת. המתכון והתמונה של "101 ספרי בישול

".

מה שנראה כמו אטריות בתמונה, זה בעצם קרום טופו. ויתרתי לכם על זה

רכיבים לארבע מנות

  • 1 כף זרעי כוסברה
  • 1 כפית זרעי כמון
  • 2 כפות שמן קוקוס או שמן זית
  • 4 שאלוטס, קצוצים דק
  • 4 שיני שום, קצוצות דק
  • 4 פלפלי צ'ילי סראנו, קצוצים דק
  • 3 גבעולי למון גראס, קצוצים
  • ג'ינג'ר, חתיכה של שני סטימטרים, קלופה ומגוררת
  • 8 בצלים ירוקים, פרוסים דק
  • שמינית כפית כמון
  • רבע כוס מיץ לימון (לטובת הקורא אבי)
  • 6-7 כוסות ציר ירקות
  • 350 גרם טופו, חתוך לקוביות
  • גרעינים משני קלחי תירס
  • 4 כפות ידיים קעורות מלאות בתרד, לאחר שהורידו את הבסיס מהעלים
  • קומץ קטן מכל אחד מהבאים: נענע, כוסברה, בזיליקום – קצוצים ובקערה

אופן ההכנה

  1. מועכים את זרעי הכוסברה והכמון במכתש ועלי
  2. מחממים שמן בסיר מרק או על אש בינונית-גבוהה. מוסיפים פנימה את התבלינים המחוצים, ומחממים עד שהשמן ריחני, כשלושים שנים. מוסיפים פנימה את השאלוטס, השום, הצ'ילי, הלמון גראס, הג'ינג'ר, הבצל הירוק והכמון. מערבבים היטב. מוסיפים את מיץ הלימון. מבשלים עד שהשאלוטס רכים ושקופים – פחות מחמש דקות. מוסיפים ציר ומביאים לרתיחה עדינה. מבשלים כמה דקות ומתקנים תיבול
  3. מוזגים את הנוזלים דרך מסננת לקערה. מחזירים את הציר המסונן לסיר. מביאים שוב לרתיחה ואז מכניסים פנימה את הטופו ואת התירס. מבשלים עד שהם מתחממים. ממש לפני שמסירים מהאש מוסיפים את התרד. מגישים כל צלוחית מרק עם קערת עשבי התיבול

אורז עם טופו, ג'ינג'ר, ופטריות

מאז שעברנו לבית החדש שלנו, אנחנו אוכלים רוב הזמן בבית. זה טעים. וזה נעים. וזה כיף. והוא מבשל קופסאות כאלו, שיש לנו עכשיו במקרר, עם כל מיני פסטו טרי, ופלפלים כבושים, וקרם פלפלים צהובים חריף, והכל מהמם. אבל מה לעשות, בחוץ יש את הדבר הזה, שגורם לי להרגיש שאני לא בת מאתיים. אז אתמול הלכנו לאיזו מסעדה אסייאתית מעופשת, שהגישה לנו נודלס ואורז שנלקחו היישר מהמסעדות ה"סיניות" של שנות ה-80, שהגישו אוכל "מוקפץ" (כלומר, באמת מוקפץ, בלי מרכאות, אולי רק מרכאות על האוכל, רק שכולו נחשב מוקפץ, בלי להבדיל בין כלום לכלום). זה עשה לי חשק לאורז אסייאתי אמיתי. אז מצאתי אחד. המתכון והתמונה של "אוכל כמעט איטי

"

רכיבים לארבע מנות
לאורז

  • 1 כוס אורז מלא
  • 2 כוסות מים או ציר עוף

לטיגון ערבוב

  • 1.5 כפית שמן שומשום
  • 2-3 כפיות למון גראס חתוך לרצות דקות, ללא הקליפה החיצונית הקשה יותר
  • 2-3 כפיות ג'ינג'ר, קצוץ דק
  • 3 שיני שום גדולות, קצוצות
  • 2 גזרים גדולים, מרוסקים במגרדת הגדולה ביותר של מעבד המזון (סתם פומפיה זה גם בסדר, אני מניחה)
  • 6-8 פטריות שיטאקי גדולות, ללא הרגליים
  • 2-3 כפיות רוטב דגים
  • 1-2 כפיות חומץ אורז
  • 1 כף יד מלאה בעלי בזיליקום
  • בוטנים מרוסקים
  • 1 קוביית טופו

אופן ההכנה

  1. מניחים את האורז והמים, מכסים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים עד שהאורז רך
  2. מחממים מחבת גדולה על אש בינונית גבוהה ומוסיפים את שמן השומשום. כשהוא מבעבע, מוסיפים את הג'ינג'ר, למון גראס ושום. מערבבים עד שהרכיבים מתרככים ומוסיפים את הגזרים. מערבבים לדקה ומוסיפים את פטריות השיטאקי. אחרי שהמים מהפטריות מתאדים, מוספים את החומץ, רוטב הדגים והטופו. מערבבים לדקה ומוסיפים את הבזיליקום
  3. להגשה, מניחים מנת אורז בקערה, ומעליה את התערובת מהמחבת וקומץ בוטנים
נראה כאילו יש פה עוד דברים שאין במתכון
נראה כאילו יש פה עוד דברים שאין במתכון

יחי הצמחונים: דבר של טופו ולמון גראס

כמו שאתם יודעים, יושבת הבית, זו אני, נמצאת במסע קודש לעבר תחליף ראוי להמבורגרים עבור צמחוניים. הרי זה לא ייתכן שהיא תיאלץ לסבול את הנוכחות המעיקה של הבשר בקיבה שלה, שלא לדבר על גרעפסים של בשר, או אפילו, השם ישמור, גרעפסים של קבב, רק בגלל שכל האוכל לצמחונים הוא כזה שמישהו כבר לעס עבורך, נכון? אז הפעם אני נעזרת במטבח הוויטנאמי, במנה שנקראת שם באן מי (Bánh mì), שאומרים עליה שהיא משלבת בין המטבח הוויטאנמי לצרפתי, על אף שלדעתי המטבח הוויטאנמי הוא כבר שילוב של המטבח האסייאתי עם הצרפתי. אבל לא משנה כמה אחוזי לאומיות יש במנה הזו, היא נראית בהחלט שווה נגיסה. המתכון והתמונה של the kitchn.

רכיבים לשני סנדוויצ'ים

  • 2 בגטים

חמוצים

  • 1 כוס צנון/צנונית, ג'וליאנים (הם משתמשים ב-daikon, שזה צנון יפני. נראה לי שצנון/צנונית זה תחליף הולם)
  • 1 כוס גזרים, ג'וליאנים
  • 0.25 כוס סוכר
  • 0.5 כפית מלח
  • 0.5 כוס חומץ לבן
  • 1 כוס מים

טופו

  • 170-200 גרם טופו
  • 1 כף רוטב סויה
  • 1 כף שמן צמחי
  • 1 כפית שמן שומשום
  • 2 פקעות למון גראס, קצוצות
  • 1 שן שום, קצוצה

ממרח

  • 4 כפות מיונז
  • 1 כף כוסברה, קצוצה דק
  • אפשרות נוספת: רוטב סויה

עוד דברים בסנדוויץ'

  • מלפפון בינוני, חתוך לאורך
  • 1 או 2 חלפיניו, חתוכים
  • קומץ כוסברה

אופן ההכנה

  1. מחמיצים את הירקות. בקערה גדולה מערבבים סוכר, מלח, חומץ ומים. מוסיפים את הצנונית והגזרים ומערבבים. מכסים ומאחסנים במקרר לפחות שעה. מייבשים לחלוטין לפני השימוש
  2. מכינים את הטופו. חותכים את הטופו לפרוסות בעובי שישה מילימטרים, ולוחצים אותן בין מגבות מטבח נקיות, כדי להיפטר מנוזלים מיותרים. בצלחת עמוקה מערבבים רוטב סויה, שמן צמחי, שמן שומשום, למון גראס ושום. מניחים את פורוסות הטופו בצלחת ומכסים אותן במרינדה. דואגים שהן יתפרשו כמה שיותר על הצלחת בשכבה אחת, ומאחסנים במקרר לפחות שעה. מטגנים במחבת על אש בינונית עד שהפרוסות משחימות והופכות קריספיות משני הצדדים
  3. מכינים את הממרח. בקערה קטנה, מערבבים מיונז וכוסברה. אפשר גם להוסיף סויה
  4. מרכיבים. נו, לא צריך להסביר את זה. זה פאקינג סנדוויץ'
יש צנונית. יש גזר. מדפי הטופו, היר איי קם
יש צנונית. יש גזר. מדפי הטופו, היר איי קם

סלמון + זיגוג

לרוב, אני לא מפנה לאתרי מתכונים בעברית. לא בגלל שאני שומרת על תחרות עיקשת, ולא מוכנה להפנות לאתרים אחרים. להיפך, אהבת לינקים גוררת אהבת חינם. פשוט אני מניחה שבשביל האתרים הישראליים, אתם לא צריכים אותי. אבל הפעם אני אחרוג ממנהגי, כי המתכון הזה, של צחי בוקשתתר, שכולל גם את המילה זיגוג וגם את המילה סלמון, נראה טעים במיוחד. ובכלל, אני חשה שיש להפיץ ברבים את השימוש בזיגוגים. זה נורא שנות ה-80, אני יודעת. אבל אין להתכחש, זה טעים.

כשכבר התחלתי לכתוב את זה, נתקלתי במילה בוקצ'וי, שלא ידעתי מה משמעותה, ונכתבה בשתי צורות שונות במתכון אחד. אני לא אוהבת מתכונים כאלו, שכוללים רכיבים סודיים למחצה, עם שתי צורות כתיבה. אבל חיפוש קצר אצל דוד אינטרנט העלה שמדובר בצמד המלים bok choi שמשמעותו כרוב סיני, ושאפשר להחליף אותו בתרד או במנגולד. אז זהו, זה המתכון.

גוליאני מלפפונים
כולל ג'וליאני מלפפונים

דג בברכה

ברכה גולשת היא אחת האושיות האינרנטיות החביבות על יושבת הבית הזה כבר שנים. השילוב של אווירת הקולנס שאופפת אותה, ביחד עם כמה שהיא יודעת לכתוב הפכו אותה לפייבוריטית מזמן. כשקראתי שהיא עברה לגור בתאילנד, ביחד עם בעלה או בנזוגה או הפרטנר שלה או מה שלא יהיה הסטטוס שלו, היא הפכה רשמית למודל לחיקוי. (יום אחד, אתם תראו, כל קטני האמונה)

בדרך כלל היא כותבת פה. אבל עכשיו היא פתחה בלוג על תאילנד ועל אוכל תאילנדי. אפשר לסמוך על ברכה גולשת שיהיו שם מתכונים טעימים שמוגשים יפה ובאופן כללי עושים חשק לקפוץ אליה לארוחת ערב. והפעם, מתכון לדג מאודה ברוטב צ'ילי ולימון, שמזכיר מאד את משנתו של ויסוט, מאקדמיית צ'ילי, בית הספר שבו למדנו קורס בישול קצרצר בצ'אנג מאי, העיר שחבל מאד שזזנו ממנה אפילו מילימטר.