פנקייק מלוח – מודניאקי

יושבי הבית קונים אוטו. העבודה של יושב הבית עברה רחוק, יושב הבית לא צריך להתפטר עכשיו, התחבורה הציבורית היא סיוט, ועל כן יושבי הבית קונים אוטו. יושבת הבית שונאת אוטואים. אוטואים זה הקופסה הזאת, שהיא נורא יקרה ומזהמת וצריך לשים אותה איפשהו, וכל הזמן נוסעים בה ומסתכלים ישר ומשוחחים בלי להביט זה בזו, ואז גם טועים בדרך, ויש כעס באוויר, ואם אין כעס, סתם חוזרים הביתה, מהעבודה הביתה, מהביתה לעבודה, בורגנות, פקקים, פרברים, פרברים, בורגנות, ילדים, שעמום, שעמום, כעס, אין סקס. יושבת הבית יודעת שההחלטה הנכונה היא לקנות אוטו, אבל יש לה עוד כמה שלבים לעבור כדי להשלים איתו. בינתיים: נסיעות ספונטניות, מרחבים, חוף ינאי, מצפה רמון, מחסה מהגשם, בגאז', מארק רונסון בדרכים.
בכל אופן, אתמול הכינה ליושב הבית פנקייק יפני למהדרין, שכולל גם אצות וגם אטריות וגם מלא דברים, והוא בעצם ארוחה שלמה בתבשיל אחד. למהדרין הוא נקרא מודניאקי. והוא היה גם כיפי להכנה וגם כיפי לאכילה. לצדו, סלט וואקאמה. המתכון של "לאוכל, באהבה" והתמונה של יושב הבית.

רכיבים למנה עיקרית לשני אנשים צמחוניים
לבלילה

  • 5 כפות קמח תופח
  • 0.25 כוס חלב
  • 0.25 כוס דאשי (רבע כפית אבקה פלוס רבע כוס מים)
  • קומץ מלח
  • 1 ביצה
  • 1 בצל ירוק, קצוץ
  • 1 כוס כרוב, פרוס לרצועות דקות
  • שמן לטיגון

למילוי

  • קומץ וואקאמה, שרויה במים
  • 100 גרם דג או פירות ים או חזיר (אנחנו ויתרנו)
  • 60 גרם אטריות סובה – לא חובה
  • 1 ביצה

לרוטב אוקונומי

  • 2 כפות רוטב ווסטרשייר
  • 2 כפות קטשופ
  • 1 כף סויה
  • 1 כפית אבקת סוכר

אופן ההכנה

  1. מכינים רוטב אוקונומי ומכינים בצד
  2. מבשלים את אטריות הסובה במים ומניחים בצד
  3. מערבבים קמח, חלב, דאשי ומלח בקערה. מוסיפים את הביצה ומערבבים. מוציאים לקערית נפרדת 4-5 כפות בלילה. מוסיפים בצל ירוק וכרוב ומערבבים היטב
  4. מחממים מחבת גדולה עם קצת שמן על אש בינונית. מוזגים את תערובת הכרוב למחבת ומפזרים את התערובת באופן אחיד. מוסיפים וואקאמה. מעליה דג/פירותים/חזיר. אחרי 3-4 דקות, מוסיפים אטריות סובה. יוצרים חור במרכז הנודלס ושוברים פנימה ביצה. מוזגים את שארית הבלילה מהקערית הנפרדת מעל הביצה. אחרי דקה או שתיים הופכים זהירות. מטגנים עוד 4-5 דקות ומעבירים לצלחת הגשה
  5. מוזגים מעל את רוטב האוקונומי וחותכים לפיסות בגודל ביס

 

מרק סבתא וכרוב

יושב הבית חולה. עוד בברלין הוא הרגיש ככה ככה, אבל חיזק את עצמו בעוד שכבה לבגדים ובצעיף מהודק. ואז חזרנו, והוא התכחש עוד קצת למחלה שלו, וכל הזמן הלך בבית ואמר: "אני רק שותה את התה ג'ינג'ר הזה ומייד מבריא", שנשמעה דווקא טענה הגיונית, אבל היום הרופא פסק סופית: עד סוף השבוע בבית, ויש גם אנטיביוטיקה. מחלה עם אנטיביוטיקה בהחלט דורשת מרק, שאינו המרק הרגיל של כל ירקות השורש שהיו בבית פלוס ציר מהמקפיא. וזה מרק של סבתא. זה בטוח טוב. המתכון והתמונה של "בישול כן".

אלו הידיים. את המרק אפשר למצוא במתכון המקורי

רכיבים לסיר גדול

  • 3 לפתות גדולות (320 גרם), קלופות וחתוכות לקוביות בגודל 3 סנטימטרים
  • 2-3 תפוחי אדמה אדומים גדולים (420 גרם), קלופים וחתוים לקוביות באותו גודל
  • 2 בצלים לבנים בינוניים (220 גרם), קלופים וחתוכים לקוביות באותו גודל
  • 4 גזרים גדולים (420 גרם), קלופים וחתוכים לקוביות באותו הגודל
  • 6 כוסות מים
  • 2 כרובים בינוניים (680 גרם), חתוכים לרצועות גסות
  • 1.5 כוסות שעועית לבנה מבושלת
  • 0.5 כפית מלח
  • שמן זית

אופן ההכנה

  1. מרתיחים מים בסיר גדול על אש גבוהה. כשהמים רותחים, מוסיפים לפת, תפוחי אדמה, בצלים וגזרים. מנמיכים את האש, מוסיפים מלח ומבשלים מכוסה, על אש נמוכה, 15-20 דקות, עד שהירקות רכים
  2. בעזרת בלנדר מוט מרסקים את כל הירקות עד שהם חלקים, ונוצר ציר קרמי ומעט סמיך. טועמים ומוסיפים עוד קצת מלח אם צריך. מוסיפים את רצועות הכרוב לסיר ומבשלים עוד חמש דקות, עד שהכרוב רך, אבל עדיין בעל מרקם יציב
  3. מסירים מהאש ומוסיפים את השעועית המבושלת
  4. מגישים את המרק בקערות קטנות ומפזרים מעט שמן זית בכל קערה. מושלם בצירוף לחם בעל קרום עז נוכחות

 

כרוב כבוש!

מזרח אירופה היא בירת הכרוב הכבוש, את זה יודע כל תינוק. זה הולך טוב עם כל דבר שומני וכבד: נקניקיה, צלי בשר, תפוחי אדמה ואפילו עם סתם סטייק. מה שלא הרבה יודעים הוא שזה טעים מאד גם לי. במיוחד עם סרדינים. לא יצא לנו לטעם כזה בפראג, כי לא התחשק לנו על מסעדות צכ'יות לכאורה שהן מלכודות תיירים כל כך מובהקות, עד שהתפריט שלהן כולל צילומים, ולא מצאנו שום מסעדה צ'כית נורמלית. אז החלטתי שאני אכין לבד בבית. המתכון והתמונה של "בלי מתכונים".

רכיבים

  • 1 ראש כרוב גדול
  • 0.5 כוס מלח
  • 4 ליטרים מים
  • 2 בקבוקי פלסטיק שמכילים שני ליטרים מים

אופן ההכנה

  1. המפתח לכבישה הוא ניקיון ובקרת טמפרטורה. יש ליצור מצב אידיאלי לטיפוח בקטריות מסויימות, ומצב אכזרי עבור בקטריות לא רצויות שיתיישבו בכרוב. ולכן חיוני לוודא שכל משטחי החיתוך, הקערות, הצלחות, הסכינים, המיכלים וחשוב מכל הידיים, סטרילייים ככל האפשר, כדי שלא ייכנסו אורגניזמים שייגרמו לכרוב להשתגע
  2. מכינים את הבקבוקים. הכבישה משחררת גזים, ולכן חייבים לחורר את הבקבוקים, כדי לשחרר את הגזים, אחרת הבקבוק יתפוצץ וישיאר אחריו לכלוך מסריח. לוקחים מחט, מחממים אותה עד שהיא אדומה, ומחוררים את המכסה שש פעמים
  3. עוברים לכרוב. חותכים כל חלק שנראה כאילו חתכו אותו בעבר (מסביב לגזע). מסירים את העלה החיצוני וושטפים את ראש הכרוב היטב. חותכים את הראש לחצי על קרש סטרילי
  4. משתמשים במנדולינה (לי אין. סכין וסבלנות יצטרכו לעשות את אותה עבודה) כדי לחתוך חצי ראש כרוב לפרוסות ומעבירים לקערה נקייה
  5. מכינים את התחמיץ. מוזגים לבקבוק שני ליטרים מים, רבע כוס מלח, סוגרים ומשקשקים עד שהמלח נמס
  6. החלק הקשה ביותר הוא להכניס את הכרוב לבקבוק. אפשר להשתמש ביריעת אלומיניום שמקופלת למשפך. שמים את הכרוב על המשפך ועוזרים לו להיכנס פנימה. אם שמים את הרצועות לאורך, אפשר להכניס ככה די הרבה כרוב בכל פעם. חוזרים על התהליך עם כל החצי ראש כרוב
  7. עושים זאת שוב עם חצי ראש השני ועם הבקבוק השני. כדאי להוסיף עוד תחמיץ, עם הוא לא מגיע עד שניים שלושה סנטימטרים מהפקק. בכל מקרה כדאי להשאיר קצת ריק, כדי שבמהלך הכבישה, הבעבוע לא יגרום לבקבוק לעלות על גדותיו
  8. סוגרים את הבקבוק ומנערים כדי לוודא שהכרוב מפוזר בכולו. מניחים ברישול יריעת ניילון על הפקק כדי לוודא שלא נכנס אבק דרך החורים
  9. מניחים את הבקבוק במקום קריר (פחות מ-21 מעלות) וחשוך כחודש. מנערים את הבקבוק מדי יום או יומיים. מתחילים לטעום אחרי שבועיים וממשיכים בכבישה עד שמרוצים מהטעם. ריח מסריח של גופרית הוא נורמלי, אבל אמור לעבור אחרי כמה ימים. הכרוב לא אמור להיות רך או טחוב, ואם זה קורה, צריך לזרוק אותו. משהו השתבש
  10. כאשר הכרוב מוכן, חותכים את החלק העליון של הבקבוק, ושוטפים קלות את הכרוב. מרתיחים את נוזל הכבישה ומעבירים לצנצנת. מכניסים גם את הכרוב לצנצנת ושומרים במקרר

.

מסריח מאד בטח
מסריח מאד בטח

היישר מאירלנד – תבשיל תפוחי אדמה וכרוב

זה הכל התחיל באירים, שהמציאו את התבשיל הזה, וקראו לו קולקאנון (אם תדמיינו איזה שחקן צעיר מפלס את דרכו בהוליווד בעזרת תפקיד הלוחם המקסים ב-IRA, ותהגו אותו לעצמכם במבט אירי מזוייף, תגלו שזה שם מעולה), שפירושו המילולי הוא "כרוב עם ראש לבן". בתכל'ס, זה אוכל שאריות, אבל של עם אחר, שזה תמיד הרבה יותר כיף.
או שאולי הכל התחיל בבוקר הזה, שקמתי בו עצבנית, מסיבה לא ברורה. כל העולם היה כבד עליי, הסידורים היו ענקיים ושעות העבודה מתוחות עד קצה האופק, בזמן שכל מה שרציתי היה להישאר עם יושב הבית ליד הכיור. דבר שהביא אותי לבחור באוכל הבית הזה. בכל מקרה, המתכון והתמונה של "מאכלים רציניים".

רכיבים ל-4-6 מנות

  • שמן זית
  • 3 כפות חמאה, מחולקות
  • 1 בצל גדלדל, חתוך לחצי ופרוס
  • 0.5 קילו כרוב, ללא הליבה וחתוך דק
  • 1 כף חומץ תפוחים
  • 1 קילו תפוחי אדמה, אפויים
  • 1.5 כפות קמח
  • 1 כוס חלב
  • אגוז מוסקט

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות. מחממים שמן זית בסיר (גדול מספיק כדי להכיל את הכרוב) על אש בינונית. מוסיפים שתי כפות חמאה, וכאשר נוצר קצף, מוסיפים את הבצל. מערבבים כדי לצפות את הבצל בשמן ומבשלים, תוך ערבוב, עד שהבצלים רכים ומתחילים להשחים, כ-10 דקות. מוסיפים כפית מלח ורבע כפית פלפל וזורקים פנימה את הכרוב. ממשיכים לערבב עד שהכרוב מתחיל להתרכך. מוזגים את החומץ וכף מים, מכסים, ומנמיכים את האש. מבשלים עשר דקות, עד שהכרוב רך מספיק לאכילה
  2. מקלפים את תפוחי האדמה ומועכים אותם בעזרת מזלג או האצבעות. ממיסים כף חמאה במחבת בקוטר 22-26 סנטימטרים שאפשר להכניס לתנור. מוסיפים את הקמח, ומבשלים בערבוב מתמיד על אש בינונית-נמוכה כ-2 דקות. מערבבים פנימה את החלב, מגבירים מעט את האש, ומבשלים עד שהתערובת מסמיכה, כמה דקות. מערבבים כל הזמן כדי שהתערובת לא תידבק למחבת
  3. מסירים את המחבת מהאש ומערבבים פנימה את תפוחי האדמה. מתבלים בקצת אגוז מוסקט ומערבבים פנימה גם את הכרוב והבצל. כאשר התערובת מעורבבת היטב, משטחים את החלק העליון ואופים 15-20 דקות
יש גם גרסה עם גזרים, אבל זה רק אם אתה אירי שהיגר לקנדה
יש גם גרסה עם גזרים, אבל זה רק אם אתה אירי שהיגר לקנדה

תבשיל כרוב עם פלפלים

יושב הבית הביא ביום שישי כרוב יפהפה מהשוק. אני חושבת שאני אגיד את זה שוב: יושב הבית הביא כרוב יפהפה מהשוק. המשפט הזה מסמן את זה שנהייתי אישה של ירקות. כי אישה של לא-ירקות, היא לא חושבת על כרוב כיפהפה. סביר להניח שהיא לא חושבת על כרוב בכלל. ואם כן, היא חושבת: טעים, לא טעים. זה מצחיק, התהליך הזה שבו מתחילים לבשל, מגלים שזה מהנה, מבשלים יותר, מתעמקים יותר, ובסוף מגיעים לזה שחושבים שכרוב הוא יפהפה. זה אולי מסמן את זה שגם מה שחשבת פעם שהוא משוגע, יכול להראות לך הכי הגיוני בשלב מאוחר יותר בחייך. בכל מקרה, מצאתי לנו מה לעשות איתו. המתכון והתמונה של dyln

.

רכיבים

  • 1 כרוב
  • 3 כפות שמן זית
  • מלח ופלפל
  • 1 בצל
  • 2 פלפלים אדומים או צהובים
  • 0.5 כוס קטשופ
  • 3 כפות רוטב ווסטרשייר
  • 3 כפות חומץ תפוחים
  • 2 כפות סוכר חום
  • 3-4 שיני שום
  • 1 כפית פפריקה
  • 1 כפית כמון

אופן ההכנה

  1. חותכים את הכרוב לרצועות של שישה מילימטרים, חוץ מהעלים החיצוניים הקשים והליבה. זה יוצר בערך קילו כרוב, כך שמצטברת ערימה. זה מספיק ל-6-8 סועדים, ולכן למרות שמבשלים אותו די הרבה, צריכים מחבת גדולה, בקוטר 33 סנטימטרים בערך. שמים במחבת שלוש כפות שמן זית (במתכון המקורי יש שמן בייקון. לא ראיתי כזה בחיים, ואנחנו בכל מקרה, אתם יודעים, די צמחונים)
  2. מתבלים את הכרוב במלח ופלפל ומאדים על אש בינונית כעשר דקות, תוך ערבוב. בינתיים, חותכים בצל גדול לרצועות דקות, ביחד עם שני הפלפלים. מוסיפים את הבצל והפלפלים למחבת ומאדים 10 דקות נוספות, ומערבבים מספיק כדי שלא יידבקו. הירקות אמורים לשמור על הצבע שלהם, אבל להיות מבושלים
  3. בקערה קטנה מערבבים קטשופ, ווסטרשייר, חומץ וסוכר חום
  4. קוצצים שיני שום ומוסיפים למחבת, ביחד עם כפית פפריקה וכפית כמון. מוסיפים את הרוטב וחצי כוס מים ומערבבים. אפשר להוסיף עוד קטשופ אם רוצים
  5. מבשלים, במחבת מכוסה, כעשרים דקות. בשלב זה אפשר להסיר את המכסה ולבשל 10 דקות נוספות, עד שהרוטב מצטמצם, אם מעדיפים את הכרוב במרקם קרנצ'י. אפשר גם להשאיר את זה עוד קצת, כ-40 דקות לפני שמסירים את המכסה
מעניין מה קורה אם משתמשים בכרוב סגול
מעניין מה קורה אם משתמשים בכרוב סגול

המבורגר טונה עם קולסלואו אסייתי

ביום חמישי הוא חזר מהשוק כולו נרגש: הבאתי טונה טרייה ממשה הדייג הגבר! ואכן, נתח נאה של טונה שכן לו במקרר, מחכה לרגע הנכון. ההתרגשות שלו נבעה משתי סיבות: ראשית, קשה להשיג טונה טרייה במחוזתינו הלא-אסייתיים. ושנית, נדיר שאנחנו מרשים לעצמנו לקנות נתח כזה, שתג המחיר שלו, בשוק, עומד על 150 שקלים לקילו! ובכל זאת, לא סתם קנה, אלא גם הכין סטייק טונה בשומשום עם מיונז וואסאבי. לזאת ייקרא גבר לעניין! בשל השמחה ששררה בבית, אני חשה שלא תהיה זו הפעם האחרונה שטונה טרייה עושה את דרכה לביתנו. ואני רוצה להיות מוכנה לפעם הבאה. המתכון והתמונה של "מכונית הטבחית".

רכיבים ל-2 המבורגרים
להמבורגרים

  • 2 סטייקים של טונה טרייה (כ-120 גרם כל אחד)
  • 0.5 כוס פירורי לחם פנקו
  • 1 כפית בצל ירוק, קצוץ דק
  • 1 כפית פלפל אדום, קצוץ דק
  • 1-2 כפיות טריאקי
  • 1 כפית כוסברה, קצוצה
  • קומץ אבקת שום ו/או אבקת ג'ינג'ר
  • לחמניות להמבורגרים
  • מיונז

לקולסלואו

  • 1 כוס רצועות ברוקולי או כרוב (שילוב של ברוקולי או כרוב, גזר וכרוב אדום)
  • 1 כפית שמן שומשום
  • 1 כפית מיץ לימון או חומץ אורז
  • 1 כפית דבש
  • 0.5 כפית סויה
  • זרעי שומשום קלויים

אופן ההכנה

  1. מערבבים טונה, פירורי לחם, טריאקי, בצל ירוק, פלפל אדום, כוסברה, שום וג'ינג'ר. יוצרים צורה של המבורגר
  2. מחממים שמן במחבת רחבה. מטגנים את הקציצות כ-2-3 דקות בכל צד
  3. מערבבים כרוב או ברוקולי עם שמן שומשום, דבש, מיץ לימון וסויה. מפזרים למעלה זרעי שומשום
  4. להרכבה, מורחים מיונז על שני צדדים של לחמניית המבורגרים. מניחים את ההמבורגרים בצד אחד, ועליו קולסלואו ואת הצד השני של הלחמניה
לא מאד אסייאתי, המראה
לא מאד אסייאתי, המראה

שנות ה-80 לפנים: כרוב ממולא

החיים הם קצת משעממים. קמים בבוקר, שותים קפה. הולכים לעבודה. חוזרים בערב. אוכלים. עושים דבר. הולכים לישון. באמצע צריך לבחור בגדים לפחות פעם ביום, להתקלח לפחות פעם ביום, קצת לסדר את הבית, לשלם חשבונות, לראות חברים, והופה, אתה קלישאה. זו מלכודת שקשה להתמודד איתה, ואין לי שום דרך בדוקה, אבל לפעמים, אני חושבת: קלישאה וטוב לה. רוצה לומר, קצת עבודה, קצת בית, קצת יושב בית, יכולה להסתדר עם זה לכמה זמן, עד שנעבור לגור בתאילנד.

ועם המחשבה הזו, נתקלתי בפוסט על כרוב ממולא. זהו פוסט אורח של ברט סמבר, שלרוב כותבת ב"מרתה ואני" ועכשיו התארחה ב"וואסאבימון". וכה כותבת ברט:  "לפני כשנה, התחלתי את הבלוג מרתה ואני כחלק ממסע. הייתי כמעט בת 40 ולמרות שהיו לי חיים מאושרים עם ילדים, בעל, כלבים ועבודה שאני אוהבת, משהו היה חסר… הרהרתי ברכיב החסר בחיי כשנתקלתי בגיליון נובמבר 2008 של המגזין "חיי מרתה סטיוארט" ליד הקופה במכולת. ההודו שעל השער פיתה אותי (מנצנץ, זהוב ומושלם, כמעט יכולתי להריח אותו), אבל תוכנו של המגזין תפס אותי. כל מה שמרתה הציגה היה כל כך יפה, ממלא ומלא חיים. והיו כל כך הרבה אפשרויות – סידור שולחן, זרים עשויים ביד, אוכל מדהים, מגירות מסודרות".

זה משמח. שאנשים מוצאים לעצמם דרכים שונות להתמודד עם אותה מלכודת. אז בשבילי  מרתה היא לא המשיח, וסידור בית יפה הוא דבר שנמצא ברמת האסתטיקה ולא המשמעות. ובכל זאת, קצת כרוב ממולא, לא יזיק. המתכון והתמונה, כאמור, של וואסאבימון.

רכיבים

  • 2 ליטרים מים
  • 1 כרוב גדול
  • 2 כפות חמאה
  • 1 בצל גדול, קצוץ
  • 1 שן שום, קצוצה
  • 2 כוסות אורז מלא מבושל
  • 0.5 קילו הודו טחון (מרתה כותבת שאפשר גם תערובת של בקר והודו. ואני אומרת, אפשר גם פטריות)
  • מלח ופלפל
  • 1 כף פטרוזיליה מיובשת
  • 2 מקלות סלרי, קצוצים דק
  • 1 פלפל ירוק, קצוץ דק
  • 4 כוסות רסק עגבניות
  • 1 תפוח, מקולף, ללא ליבה, וחתוך

אופן ההכנה

  1. מסירים את ליבת הכרוב. מרתיחים שני ליטרים של מים בסיר שאינו עשוי אלומיניום (אלומיניום מתרכב עם הכרוב, או כך אומרת מרתה). מוסיופים את הכרוב ומבשלים 2-3 דקות, עד שהעלים החיצוניים מתרככים. מסירים את העלים החיצוניים וממשיכים לבשל את השאר, תוך כדי הסרת העלים החיצוניים, עד שמסיימים את כל העלים. שומרים שתי כוסות ממי הבישול
  2. מסירים את החלק התחתון של העורק המרכזי בכל עלה. מניחים 4 עלים חיצוניים גדולים בתחתית הסיר
  3. ממיסים חמאה במחבת ומוסיפים את הבצל והשום. מבשלים עד שהם מזהיבים
  4. מערבבים את הבצל והשום בקערה, ביחד עם בשר טחון (אפשר גם פטריות שהוקפצו קודם בשמן זית לכמה דקות), אורז, מלח, פלפל, פטרוזיליה, פלפל ירוק וסלרי
  5. מניחים 0.25-0.3 כוס של תערובת על כל עלה כרוב. כדי לגלגל את העלים, מקפלים פנימה את הצדדים, ואז מתחילים לגלגל מהחלק התחתון של העלה, ומכניסים את קצה העלה פנימה, מתחת לגליל שנוצר. מניחים את העלים המגולגלים בסיר, ומעליהם את התפוח הקצוץ
  6. מערבבים רסק עגבניות ואת מי הבישול בקערה. מוזגים מספיק לסיר כדי כמעט לכסות את הכרוב. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומכסים. מבשלים כשעה, עד שהכרוב רך. מוסיפים עוד מתערובת הרסק והמים אם קו המים נסוג יותר מדי
עבדות מודרנית
עבדות מודרנית

סלט כרוב חריף או סלט פפאיה ירוקה לישראלים

בפעם הראשונה שיושבת הבית הייתה במזרח, לפני טריליון שנה ועוד שתיים, היא עשתה כל מה שכתוב בלונלי פלנט. נו, זה מה שעושים כשצעירים ומפולניה. למרבה הצער, הלונלי פלנט סבור שאם אתה אוכל מחוץ לארצות-הברית, אתה מסתכן. אי לכך ובהתאם לזאת, היא לא אכלה כמעט דבר מדוכנים ברחוב, ונזהרה כאילו הקיבה שלה עשויה  מקרני אור, על אף שברור שלא היה קורה לה כלום לו הייתה מנסה דברים, אולי, השם ישמור, אפילו הייתה מגלה משהו שלא כתוב בדפי הספר. בכל מקרה, באחד הטיולים שכן עשתה, עצר המדריך באיזה דוכן מקומי, ובו ישבו וויטנאמים אמיתיים, ואכלו, ושם אכלה אורז עם עוף וירקות טעים נורא, אולי אחד הטעימים באותו טיול. מאז, היא רוחשת חיבה רבה לאוכל ויטנאמי. אלא מה, הפעם דופקת אותה הצמחונות הזו, שוויטנאמים לא ממש דוגלים בה. אז מצאתי מתכון ויטאנמי צמחוני, בבלוג אוכל ויטנאמי מעולה, שבנוסף להיותו ויטנאמי, יש סיכוי שהוא יוכל להחליף את סלט הפפאיה הירוקה שכה חסר במחוזותינו. המתכון והתמונה של "מטבח העולם הוויטנאמי"

רכיבים ל-4-6 מנות
רוטב

  • 1-2 צ'ילי תאילנדי
  • 1 שן שום, קצוצה
  • 0.5 כפית + 1 כפית סוכר
  • קומץ מלח
  • 2.5 כפות רוטב דגים
  • 5-6 כפות חומץ אורז יפני

לסלט

  • 1 ראש כרוב (בערך חצי קילו), חתוך לרבעים, ואז לפרוסות ברוחב 6 מילימטרים
  • 1 גזר גדול, מקולף וקצוץ דק
  • 2 כפות כוסברה או עלי נענע קצוצים
  • 0.3-0.5 כוסות אגוזי קשיו קלויים חצויים או בוטנים קלויים לא-מומלחים קצוצים גס

אופן ההכנה

  1. במכתש ועלי מועכים את הצ'ילי, השום, 0.5 כפית סוכר ומלח, עד שנוצרת משחה בצבע אדום-תפוז. משתמשים קודם בתנועת ערבוב, כדי למחוץ את הרכיבים, ואז מכים. השלב הזה משחרר ומשלב את השמנים מהצ'ילי ומהשום. מעבירים את המשחה לקערה ומוסיפים את הסוכר הנותר, רוטב הדגים וחומץ האורז, ומערבבים עד שהסוכר מתמוסס. טועמים ומוסיפים רוטב דגים או חומץ אורז עד שנוצר רוטב חריף, חמצמץ, מלוח, ומעט שומי
  2. בקערה גדולה מערבבים כרוב, גזר, עלי תבלין קצוצים וקשיו
  3. ממש לפני ההגשה שופכים את הרוטב על הסלט ומערבבים היטב
רק חסרות עגבניות שרי, בשביל סלט פפאיה ירוקה
רק חסרות עגבניות שרי, בשביל סלט פפאיה ירוקה

פאתאי

אתמול עברתי ליד AMPM עם חשק עז לפאתאי. או פאד תאי. או איך שלא כותבים את זה. מייד רכשתי נודלס, גזר, בצל ירוק ואגוזי קשיו (הם נולדו כאלו יקרים, הקשיו? זה מאלוהים או שרק בתל אביב זה ככה?). בבית הוספתי פלפל חריף, במבוק מקופסת שימורים, פלפל אדום, סויה וג'ינג'ר. ובכל זאת לא יצא כל כך טעים. כלומר, נחמד. לא בלתי אכיל. אבל לא טעים. מייד הלכתי לרשת לחפש מתכון אחר. ומצאתי את הוידיאו הזה, היישר מהקווא סאן בבנגקוק. זהירות, מתכון פלוס נוסטלגיה בעוד 3,2,1 שניות.