היישר מיוון: פסטיסיו

סיפנוס היה האי האחרון שלנו ביוון, עשרה ימים לפני החזרה לארץ, ושבועיים אחרי היציאה ממנה. סוף ספטמבר באוויר, חמים ונעים, והים מנצנץ למרחקים, ובסיפנוס, מרחקי הים הם מרחקים! רצועת החוף פלטי יאלוס, קיבלה את פנינו ביגיעה. הייתה שעת צהריים, לא היו כבר כמעט מלונות פתוחים (המלונות, החופים, המסעדות והברים באיי יוון הקטנים כמו סיפנוס פתוחים רק בעונת התיירות בין יוני לאוקטובר) וכולם רק רצו לישון. ובכל זאת, הצלחנו למצוא חדר זול במלון שנמצא על קו החוף. כשסיימנו לשתות את הקפה שלנו במרפסת, ירדנו למטה, חול פגש את אצבעות כפות הרגליים שלנו ומזרון הים של המלון קיבל את גופינו הנפוחים מגירוס באהבה.
שום דבר לא הכין אותנו למה שקורה במקום הזה בערב: שממה! רק מסעדה אחת פתוחה, אחת מאותן מסעדות יווניות, עם תפריט מכורך עור באורך הגלות והמנות הקבועות. וכך, ביום השני בסיפנוס, שיכורים מים ואהבה, יושב הבית הלך לעשות סיור במטבח ולהתחבר עם הבעלים. בסוף הסיור חזר הבעלים עם כמה מנות שנידונו שם, בין הסירים למיקרוגל, ואנחנו ישבנו מול הגלים המתנפצים אל החוף, והודינו. הודינו לאל, לעולם, לגאיה, לעצמנו, לבעל המסעדה החביב, להוריו שגידלו אותו, למיקרוגל שחימם את הארוחה שלנו. הודינו על מזלנו הטוב, על הפסטיסיו, על היין הזול ועל האוזו (עליו רק יושב הבית הודה).
אתמול, לבקשתו של יושב הבית, שחזרתי את החוויה. מאפה של פסטה עם בשר ובשמל, וסלט יווני עם ירקות חתוכים גדול מדי, מלאאאא שמן זית, בצל וצלפים. אני אוהבת אותך, יוון.
המתכון של מרתה סטיוארט

, עם התאמות שלי. התמונה של יושב הבית.

רכיבים

  • 0.5 קילו פסטה פנה
  • 1 קילו בשר טלה טחון
  • 2 בצלים בינוניים, קצוצים
  • 0.5 כוס יין אדום
  • 2 מיכלי רסק עגבניות
  • 0.5 כפית קינמון טחון
  • 120 גרם חמאה
  • 1 כוס קמח
  • 6 כוסות חלב
  • 0.5 כוס פרמז'ן מגוררת

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. מכינים את הפסטה לפי ההוראות. מייבשים
  3. במחבת גדולה מבשלים בשר על אש בינונית, ומפרקים אותו לחתיכות בעזרת כף עץ, עד שלא נותרים חלקים ורודים, 6-8 דקות. מוסיפים בצלים ומבשלים עד שהם שקופים, עוד חמש דקות
  4. מעבירים למסננת, מוציאים את הנוזלים, מוחזירים למחבת. מוסיפים חצי כוס יין ומבשלים על אש בינונית עד שכמעט כל הנוזלים מתאדים, כ-5 דקות
  5. מערבבים פנימה רסק עגבניות ושתי כוסות מים. מבשלים על אש נמוכה, תוך ערבוב מדי פעם, עד שהרוטב מסמיך, 15-20 דקות. מתבלים במלח ובפלפל
  6. מכינים בשמל. בסיר בינוני מערבבים חמאה על אש בינונית. מערבבים פנימה את הקמח במהירות עד שהתערובת אחידה וללא גושים, כ-30 שניות. בזרם איטי ויציב מוסיפים פנימה חלב ומערבבים עד שאין גושים. מבשלים תוך ערבוב מתמיד עד שהרוטב מסמיך ומבעבע, כ-6-8 דקות. מערבבים פנימה פרמז'ן
  7. מוסיפים פסטה לתערובת הבשר ומערבבים. מעבירים לתבנית מרובעת. מוזגים מלמעלה את הבשמל, ומחליקים בעזרת גב כף עץ. אופים עד שמתחיל להשחים, כ-35-40 דקות

בראוניז למבוגרים

חזרנו. זה לא כיף לחזור. לא משנה כמה החיים שלך נחמדים, להיות מחוץ לחיים שלך זה יותר כיף. ותמיד כשחוזרים, אז החיים תובעניים מתמיד. לא נחמד מצידם. כמו שלא נחמד מצידם שהם לא מסבירים לי מה צריך להיות הצעד הבא שלי. אז עד שיתגלה מה אני אמורה לעשות עם עצמי, אולי אני אשתמש בשוקולד המריר הכה טעים למראה שהבאנו, ואכין קצת בראוניז לא שגרתיים. אולי משם תבוא ההשראה. המתכון והתמונה של "האי של ד"ר גאטו".

להיות שמנים זה כיף

רכיבים

  • 250 גרם חמאה, חתוכה לקוביות
  • 250 גרם שוקולד מריר (85% קקאו), בקוביות
  • 250 גרם אבקת סוכר
  • 3 ביצים
  • 400 מיליליטר יין אדום
  • 200 גרם קמח תופח
  • 250 גרם סלק מקולף ומגורר

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית של 20 על 30 סנטימטרים בנייר אפייה
  2. מוזגים את היין לסיר קטן ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומצמצמים את היין לכדי שליש כוס בערך. זהירות, כי זה קורה די מהר. מצננים את היין המצומצם
  3. מניחים את קוביות השוקולד והחמאה בקערה וממיסים במיקרו. מערבבים פעם או פעמיים באמצע כדי לוודא שלא שורפים את השוקולד, וברגע שהתערובת נמסה לחלוטין, מערבבים שוב עד שהיא מבריקה
  4. בקערה נוספת טורפים את הביצים ואבקת הסוכר. מערבבים פנימה את תערובת השוקולד, ואז מוסיפים את היין המצומצם ומערבבים אותו פנימה בעזרת מזלג. מנפים פנימה את הקמח ומערבבים. מקפלים פנימה את הסלק המגורר
  5. מוזגים לתבנית. אופים 20-25 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי יחסית, אבל יש עליו עדיין קצת פירורים. אם לא בטוחים, עדיף לאפות אותם פחות מדי
  6. אחרי שהבראוניז התקררו לטמפרטורת החדר, אפשר לפזר אבקת קקאו, לחתוך ולהגיש, אבל עדיף לשמור במקרר יום נוסף, כדי לאפשר לסוכרים בסלק להתפרק, ואז לפזר אבקת קקאו, לחתוך ולהגיש

ברוסקטה ברי ופטריות

בהצטלבות הפיח והרעש של אלנבי – קינג' גורג' יש חצר קטנה, שמזהים אותה לפי שלט מתכת קטן על הקיר. על השלט כתוב בצרפתית Par Derriere, והוא מסתיר בר יין בחצר, עם מוזיקה די סתמית, תפריט יין מרשים, תפריט אוכל מרשים קצת פחות, ריח גבינה ונקניק וקיר אחד מחודד שנראה כאילו יצא מסט של טים ברטון.

ברוסקטה  עם גבינת ברי ופטריות
של מתכונים שנבדקו
4 מנות

חומרים:

  • 4 פרוסות גדולות של לחם איטלקי עם קרום פריך
  • 4-5 פטריות פורצ'יני (כרמלה / איש הפטריות / הירקן שלכם ישמחו לעזור)
  • 250 גרם גבינת ברי
  • 2 כפות שמן זית
  • פלפל שחור
  • מלח

אופן ההכנה

  1. פורסים את הפטריות. במחבת מחממים כף 1 של שמן ומטגנים את הפטריות כשתי דקות. מתבלים במלח ופלפל.
  2. פורסים את הגבינה ומניחים על הלחם. מעמיסים את הפטריות ומזלפים קצת שמן זית מעל כל ברוסקטה.
  3. מחממים תנור ל 180 מעלות, ואופים כ 4-6 דקות, או עד שהגבינה נמסה.
אנחנו שתינו בלנד דה נואר של יקב אבידן
אנחנו שתינו בלנד דה נואר של יקב אבידן

פיקולה פסטה

שבוע לא קל עבר על כוחותינו. שבוע של הפכים. יושבת הבית אינה עובדת. מכאן שעתותיה בידה, והעיר היא חברתה. בין הרצון להיות ביחד לבין המציאות מפרידות תשע שעות עבודה ביום, והחל מהשבוע נוספו לו תשע שעות שבועיות נוספות של לימודים באוניברסיטה. סמסטר כמעט אחרון, שלושה קורסים, הרבה מדי שעות במרכז הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה. בערב שלישי היינו צריכים קצת נחמה. בחרנו בפיקולה פסטה בבן יהודה.

את המסעדה ראינו כבר כמה פעמים בטיולי הערב שאנחנו מרבים לטייל מאז התמקמנו לצד הים, אך לא אכלנו בה קודם. לא הזמנו מקום והגענו קצת אחרי תשע. מעט השולחנות בקומה הראשונה כבר היו מלאים מפה לפה, והמלצרית הנחמדה הציעה לנו לשבת בקומה השנייה. מאחר שזו היתה ריקה עדיין לגמרי, פרט לתייר אחד שישב בגפו, יכולנו לבחור בין ישיבה על הספות לבין הבאר. בחרנו בבאר, כמובן. מלצרית אחת, מזנון גדול עמוס בקבוקים של גראפה, קירות עמוסים אלמנטים בקיטש, מוזיקה נעימה.

משום שאיננו נמנים על אלה שאוהבים ארוחות גדולות בלילה, הלכנו על פלטת אנטיפסטי בתוספת לחם שום למנה ראשונה, ופיצה גדולה עם אנשובי. צלחת האנטיפסטי היתה גדולה והכילה חצילים וקישואים צרובים, עגבניות טריות, פסטו מצוין, מוצרלה טרייה וגבינת עיזים כלשהי. 4 פרוסות של לחם שום שהגיעו איתה היו שמנוניות ושומיות במידה, והיו טעימות על אף שניכר היה שהלחם היה פשוט מאוד, מהסוג שקונים בסופר. הפיצה היתה גדולה ודקה מאוד, עמוסה בגבינה מגורדת דק דק ופרוסות אנשובי מלוח מאוד. עיקר חינה היה בצורתה הלא מושלמת והגלישה שלה החוצה מגבולות הצלחת. לא להיט, ובמחיר של 80 שקלים, עוד הרבה פחות מזה. את הארוחה ליוו שתי כוסות יין אדום שהיה טוב, אבל אני לא זוכר את שמו.

לקינוח קיבלנו הרצאה קצרה מהמלצרית על סוגי הגראפה שבמקום. היא סיפרה שהייתה כבר פעמיים בהשתלמויות באיטליה, אני קינאתי בה וביקשתי את מה שתיארה כגראפה עם טעמים של עולם ישן, ומיטל סיימה בקפוצ'ינו טוב. סה"כ שילמנו 248 שקלים (לפני טיפ), לא זול, לא נורא. אנחנו עוד נשוב לכאן, בעיקר בגלל האווירה.

——-

אגב, בתחתית הפוסטים יש מעתה סרגל כלים לשיתוף. אם קראתם כאן משהו שאהבתם, ספרו לחבריכם.

כשמתכון פוגש מציאות

פוסט אורח מאת הילי הראשונה

לפני כמה ימים העלו המבשלים-בבית מתכון לטופו ביין א-לה קוק-או-וון. אני חובבת גדולה של טופו, ועוד יותר של יין, אבל השילוב נראה לי, אפעס, שנוי במחלוקת. מצד אחד, טופו הוא אחד מאותם חומרי גלם שטעמם אחרי הבישול עומד ביחס ישיר לאיכות הבשלן שהכין אותו (מעצם היותו חסר טעם לכשעצמו), ומצד שני, יין הוא אחד מאותם חומרי גלם שאני מעדיפה בצורתו הנקייה, ללא תוספות.
מכיוון שאני יודעת שהמבשלים-בבית מתמחים בליקוט מתכונים – מקוריים, מגרים ומעניינים לרוב – מרחבי האינטרנט, אך לא בהכרח מכינים אותם בעצמם, ומכיוון שלא ממש התחשק לי לבזבז שתי כוסות יין על מתכון שנוי במחלוקת, שאלתי אותם בתגובות אם הם הכינו את זה, ומה דעתם, האם זה שווה בזבוז של יין טוב.
הם לא, אבל בדיון הקצר שהתפתח בתגובות, הזמינה אותי יושבת-הבית לכתוב על הגלגולים שעובר מתכון עד שהוא מגיע לסיר שלנו.
הרמתי את הכפפה והחלטתי לנסות את הטופו-או-וון. (עם יין צ'יליאני נחמד שהיה במבצע בסופר. בכל זאת מתכון שנוי במחלוקת). העתקתי את המתכון ככתבו וכלשונו, וההערות שלי מופיעות בסוגריים:

רכיבים

  • 2 כפות שמן זית
  • 1 כף חומץ בלסמי (שמתי שתיים. אחת לא נראתה לי מספיקה לכמות הטופו)
  • 0.75 כפית מלח
  • 0.5 כפית פלפל שחור 1
  • כוס בצלי פנינה (הם משתמשים בקפואים שמופשרים. אפשר גם טריים מבושלים) (אני השתמשתי בבצל רגיל אחד)
  • 2 גזרים בינונים, חצויים לאורך ופרוסים
  • 2 שיני שום, קצוצות (או שלוש, ארבע. אני אוהבת שום.)
  • 1 עלה דפנה
  • 200 גרם פטריות, חתוכות (אני השתמשתי בחבילה אחת של פטריות שיטאקי טריות, כי השמפיניון בסופר נראו עלובות. קניתי חבילה אחת כי לא זכרתי את הכמות במתכון. זה לא 200 גרם, אני יודעת, אבל זה מה יש ועם זה ננצח.)
  • 3 כפות קמח (אני משתמשת רק בקמח מלא, וכף וחצי ממנו הספיקו לגמרי)
  • 2 כוסות יין אדום כמו מרלו או פינו נואר (או יין צ'יליאני סביר שהיה במבצע בסופר, כאמור)
  • 2 כפיות חמאה (אחת. לאור הפחתת הכמויות הכללית)
  • 1 חבילת טופו (המתכון החו"לי המקורי, בלינק, דורש חבילה של 14 1 אונקיות של טופו קשה במיוחד. לא הבנתי מה זה 14 1. 114? 1.14? שתי האפשרויות נראות בלתי סבירות. בארצנו המשופמת טופו מגיע בחבילות של כ-300 גרם ובזה נשתמש.)
  • (הוספתי מעט טימין. נראה לי מתאים.)

אופן ההכנה

  1. מייבשים את הטופו (לא טרחתי), וחותכים אותו לקוביות של סנטימטר וחצי שניים. מחממים כף שמן במחבת גדולה על אש בינונית גבוהה. מוסיפים טופו ומטגנים בשכבה אחת, כדקה שתיים בכל צד, עד שכל הצדדים זהובים. (אני לא מטגנת טופו, בעיקרון, בגלל נטייתו המעצבנת להידבק גם לטפלון המשובח ביותר, ולכן ערבבתי את קוביות הטופו בקערה עם כף שמן זית ואפיתי ב-200 מעלות עד שהזהיב קלות. עניין של כמה דקות) מעבירים את הטופו לקערה בשכבה אחת ומערבבים עם בלסמי, ומלח ופלפל
  2. מחממים כף שמן בסיר על אש בינונית. מוסיפים בצלים, גזרים, שום ועלה דפנה. מבשלים בערבוב עד שהם מתחילים להתרכך, כשלוש דקות. מוסיפים פטריות ומבשלים עד שהן משחררות את הנוזלים שלהן, כ-3-5 דקות
  3. מוסיפים יין ומתבלים במלח ובפלפל ומבשלים, עד שהיין מצטמצם קצת והרוטב מסמיך, כ-4-6 דקות. (לאור הכמות בסיר, כוס יין אחת נראתה לי מספיקה. כוס מדידה, כן? לא כוס שתייה) מחזירים את הטופו לאש, מוסיפים חמאה ומערבבים עד שהכל חם. מוציאים את עלה הדפנה לפני ההגשה.

לסיכום:

ההכנה מהירה למדי, והגזרים לא התרככו מספיק, אולי חתכתי אותם גדול מדי, אבל בסך הכל יצא לי די דומה לתמונה וטעים מאד.

במחשבה נוספת (אגב בליסה) לא הייתי מטגנת או אופה את קוביות הטופו – מה שנועד לאטום את השכבה החיצונית שלהן ומונע ספיגת טעמים מקסימלית.

טופו ביין

סלט, סלט. כל היום אוכלים סלט. עם טונה, בלי טונה. עם גבינה, בלי גבינה. עם חרדל, עם בלסמי, עם מיץ לימון, עם טחינה. די, בסוף זה סלט. עם ירקות קרים. ובחוץ בכלל חורף. וכמה אפשר לאכול ירקות קרים. בא לי בכלל נזיד. או מרק. או פסטה. אוכל באמת. אז מצאתי מתכון לתחליף "עוף ביין" לצמחונים, שאותו אמורים להגיש עם אטריות ביצים ותרד מאודה. המתכון והתמונה של "אוכלים טוב".

רכיבים

  • 1 חבילת טופו
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 כף חומץ בלסמי
  • 0.75 כפית מלח
  • 0.5 כפית פלפל שחור
  • 1 כוס בצלי פנינה (הם משתמשים בקפואים שמופשרים. אפשר גם טריים מבושלים)
  • 2 גזרים בינונים, חצויים לאורך ופרוסים
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 1 עלה דפנה
  • 200 גרם פטריות, חתוכות
  • 3 כפות קמח
  • 2 כוסות יין אדום כמו מרלו או פינו נואר
  • 2 כפיות חמאה

אופן ההכנה

  1. מייבשים את הטופו, וחותכים אותו לקביות של סנטימטר וחצי שניים. מחממים כף שמן במחבת גדולה על אש בינונית גבוהה. מוסיפים טופו ומטגנים בשכבה אחת, כדקה שתיים בכל צד, עד שכל הצדדים זהובים. מעבירים את הטופו לקערה בשכבה אחת ומערבבים עם בלסמי, ומלח ופלפל
  2. מחממים כף שמן בסיר על אש בינונית. מוסיפים בצלים, גזרים, שום ועלה דפנה. מבשלים בערבוב עד שהם מתחילים להתרכך, כשלוש דקות. מוסיפים פטריות ומבשלים עד שהן משחררות את הנוזלים שלהן, כ-3-5 דקות. מפזרים קמח ומערבבים
  3. מוסיפים יין ומתבלים במלח ובפלפל ומבשלים, עד שהיין מצטמצם קצת והרוטב מסמיך, כ-4-6 דקות. מחזירים את הטופו לאש, מוסיפים חמאה ומערבבים עד שהכל חם. מוציאים את עלה הדפנה לפני ההגשה
אני לא חושבת שאי פעם קניתי בצלי פנינה
אני לא חושבת שאי פעם קניתי בצלי פנינה

שעועית ביין אדום

יושבי הבית קמו הבוקר עם חשק עז לשעועית. וכל זאת למה? על שום ארוחות הצהריים בעבודה. תמיד צריך לבחור בין שפע של מנות מבאסות: סלט חצי טרי שחוזר על עצמו מדי יום או צלחת תוספות במקום שמגיש אוכל ביתי והוא תמיד מסריח מבשר צלוי, משמן משומש ומאנשים צועקים או פלאפל. אופקי האוכל של האדם מתרחבים מדי יום, ובכל זאת, ב-12:30 הוא חוזר לבחור בין חמגשית סלט או פלאפל. זה נחמד? מה עם איזו צלחת חומוס טרייה עם קצת אורז עם שעועית, סלט ירקות קצוץ דק, ציזיקי וזוקיני צרובים מוחמצים קלות? לא יכול לקבל? המתכון הארוך למדי והתמונה של "מרחב הטעם".
רכיבים

  • 1.5 כוסות שעועית, שהושרתה ללילה
  • שמן זית
  • בצל קטן, קצוץ
  • גזר קטן, קצוץ
  • מלח ופלפל
  • 4 כפות רסק עגבניות
  • 3 שיני שום, קצוצות
  • 0.25 כפית צ'ילי
  • 0.5 כוס יין אדום
  • 1 כפית חומץ בלסמי
  • 1 עלה דפנה
  • עשבי תיבול (אפשר למשל 1-2 ענפי פטרוזיליה, טרגון, רוזמרין ובזיליקום)

אופן ההכנה

  1. מסננים את השעועית מהמים שהייתה בהם. מוסיפים לסיר עם ארבע כוסות מים ומחממים על אש בינונית. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים, מכוסה חלקית, שעה. ייתכן שיהיה צורך להוסיף מים באמצע הדרך, כדי שהשעועית לא תתייבש
  2. בערך 20 דקות לפני תום השעה מחממים תנור ל-140 מעלות. מחממים שמן בסיר שאפשר להכניס לתנור, ומבשלים בצל וגזר, עם קמצוץ מלח, חמש דקות. מוסיפים שום וצ'ילי, ומבשלים עוד דקה. מוסיפים רסק עגבניות ומשחימים. מערבבים מדי פעם כדי ששום דבר לא יידבק, אבל החומר החום בתחתית הסיר הוא תמצית הטעם, לא אויב
  3. מוסיפים יין אדום, מגבירים את האש ומביאים לרתיחה. מוסיפים את החומץ ואת עלה הדפנה וגם את השעועית עם המים שלה. קושרים את עשבי התיבול ומוסיפים. המים צריכים לכסות את השעועית. אם אין מספיק, מוסיפים
  4. מביאים את התערובת לרתיחה, ואז מכסים ומעבירים לתנור. אופים בתנור שעה וחצי ואז מסירים את המכסה ואופים עוד חצי שעה. מוציאים את צרור עשבי התיבול ואת עלה הדפנה ומתבלים במלח ופלפל. מגישים
תמונה מהממת
תמונה מהממת