שבלולי טחינה וסילאן

אין דבר משונה יותר מלהפוך בית של שניים לבית לשלושה. במיוחד אם השלישי הוא כל כך בלתי מוכר ועם צרכים כל כך מיוחדים. כלומר, יש מלא מדריכים אאוט ד'ר שאומרים לך מה צריך ומה לא צריך, וכמה תינוק צריך וחייב שיהיה לו מובייל מעל המיטה. אבל אם אתה בנאדם כמונו, אז אתה תמיד גם מפקפק ותוהה: האם באמת הוא חייב מובייל ליד המיטה? או שמא זו איזו מוסכמה שלא חייבים להיענות לה? ובכלל, כמה מהצרכים שלו הם צרכים שלו וכמה הם מוסכמות של תרבות שאוהבת לקנות? זה ברור שאפשר לגדל תינוק גם במדבר. אבל אנחנו גם אוהבים לקנות! אז כמה? ומתי? ואיפה? עולם חדש מופלא של קניות באינטרנט ושל תהיות צרכניות קיומיות.

בין לבין צריך גם לאכול משהו, במיוחד אם את בהריון ואוכלת כל שעתיים. אז הפעם מתכון לבצק מוצלח ממש ממש, שיושב הבית רוצה לתלות על המקרר, כדי שיהיה זמין לפני העיניים כל הזמן, למקרה שיהיה לי כח. אפשר גם למלא אותו בריבה ואגוזים או אפילו, כמו שיושב הבית מפנטז, בתרד וטולום. המתכון של "אוצרות המטבח שלי", וקצת שיניתי אותו על פי המציאות, והתמונה של יושב הבית.

דמיינו בצק פריך פריך וחמים. עכשיו שימו עליו חלבה. מה רע?

רכיבים
לבצק

  • 30 גרם שמרים טריים או 15 גרם שמרים יבשים
  • 1 כף סוכר
  • 450 גרם קמח
  • 1 ביצה
  • 1 כוס חלב
  • 0.5 כפית מלח

למילוי

  • 200 גרם טחינה
  • 100 גרם סילאן נוזלי (אפשר גם דבש. אני שונאת דבש)

לקישוט

  • 2 כפות שמן
  • 1 חלמון
  • שומשום

אופן ההכנה

  1. מערבבים קמח ומלח בקערת מיקסר, או בקערת לישה אם לשים ביד. יוצרים חור במרכז הקמח ומוסיפים את הביצה והחלב. מערבבים את הרכיבים הרטובים עם קצת קמח ליצירת ביצה טובענית, ושופכים פנימה את השמרים
  2. לשים בוו לישה 6-8 דקות או מעבירים למשטח מקומח ולשים ביד 10 דקות. אם הבצק נראה יבש מוסיפים כף חלב כל פעם. אם הבצק דביק מדי מוסיפים קמח. הבצק מוכן כאשר הוא רך ואלסטי
  3. יוצרים כדור מהבצק ומשאירים בקערה לתפוח כשלושים דקות
  4. מערבבים את הטחינה עם הסילאן או הדבש
  5. מקמחים את משטח העבודה, לשים את הבצק ומחלקים אותו ל-12 חלקים שווים. מרדדים כל חלק לעיגול דק דק של 20-22 סנטימטרים. מורחים שתי כפות מילוי על כל עיגול, מגלגלים את הבצק פנימה לרולדה, ומגלגלים את הרולדה לסהרון
  6. מניחים את הסהרונים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומניחים לתפיחה שנייה של 20-30 דקות
  7. מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים חלמון עם שמן ומושחים כל סהרון בתערובת. מפזרים מעל שומשום. אופים 25 דקות

סלט של אטריות סובה ירוקות, בצל ירוק וטופו

מאז נסתיימו להם ענייני התפוצות (ככל הנראה, לפחות לחודשים הקרובים) אנחנו במגמת התחברות. חוזרים להתעצל ביחד, לקטר בסוף יום עבודה, להכין אחד לשני קפה ולהלקות את עצמנו על כמויות הבירה והאוכל שדחפנו בחודשים האחרונים. ובכן, מנה קלה בטירוף, שמביאה קצת ריח של מזרח תיכון (היא התגעגעה לטחינה), קצת יותר מזה מזרח רחוק (די חולמים עליו, יש להודות) וקצת קצת טופו (חייבים). דרך Kitchen Meditation

סלט של אטריות סובה ירוקות, בצל ירוק וטופו

חומרים

  • חבילה של אטריות סובה ירוקות (תה ירוק)
  • חצי חבילה טופו, סחוט בזהירות וחתוך לקוביות
  • 2 בצלים ירוקים, קצוצים
  • חצי כוס אפונה
  • 2 כפות טחינה
  • 2 כפות חומץ אורז
  • 2 כפות שמן שומשום
  • 2 כפות מים
  • 1 כפית רוטב סויה
  • 1 כף שומשום קלוי

הוראות הכנה

  1. מבשלים את האטריות לפי הוראות היצרן. עם תום הבישול שוטפים אותן תחת מים קרים, כדי להפסיק את הבישול. מעבירים לקערה גדולה
  2. מערבבים פנימה את קוביות הטופו, הבצל הירוק האפונה ו 3/4 מכמות השומשום.
  3. בקערה קטנה בצד, מערבבים את הטחינה, החומץ, שמן השומשום, רוטב הסויה והמים, עד לקבלת רוטב חלק. יוצקים את הרוטב מעל האטריות ומערבבים.
  4. מעבירים לקערת הגשה, מפזרים את יתרת השומשום מעל ומגישים.

טוב לדיאטה

ריבועי סביח

זה הכל התחיל בגלל שקניתי לו עלי סיגר בסופר. ידעתי שהוא יאהב לשחק בזה. ואז הוא הכין דבר נורא טעים עם ביצה כלואה בסיגר, שהיה אמנם ודאי מצער לביצה, אבל משמח מאד לאדם. וככה יצא שגם אני רציתי לשחק. זה המשיך בזה שהכנתי לימונים כבושים, על פי מתכון של עומר מילר (פרוסות חמישה לימונים, כף מלח וכף פפריקה, דוחסים בצנצנת. למחרת, מוסיפים חצי כוס מיץ לימון ו-3 כפות שמן, ומניחים על אדן החלון שלושה ימים עד שבוע. טעים!), שכבר היה צריך לגמור אותם פן יתקלקלו. וככה נולד המתכון לריבועי סביח, שמה שנחמד בהם הוא שהם אורזים את כל הדבר הזה יפה יפה ואתה יכול פשוט לאכול את הסביח שלך, בלי לדאוג לפיתה שתיקרע.

רכיבים ל-9 ריבועים

  • 1 חציל גדול או 2 קטנים
  • 2 ביצים קשות
  • 3 פרוסות לימונים כבושים (לא חייבים)
  • 3-4 כפות טחינה
  • 3 כפות פטרוזיליה, קצוצה
  • 2 שיני שום, כתושות
  • פפריקה
  • 9 עלי סיגר
  • ביצה להברשה

אופן ההכנה

  1. קולפים את החצילים וחותכים לקוביות קטנות. מטגנים אותם עם מלח ופלפל. הם אוהבים הרבה שמן, אל תתקמצנו עליהם, אתם לא הייתם רוצים שיתקמצנו עליכם. כשהם שחמחמים ורכים, מסירים מהאש ומצננים קצת
  2. שופתים מים בסיר קטן ולאחר שהם רותחים מבשלים בהם שתי ביצים שש שבע דקות. חותכים לקוביות קטנות
  3. קוצצים את הפטרוזיליה וחותכים את הלימונים לקוביות קטנות
  4. מכינים טחינה. שמים טחינה גולמית בקערה ואיתה קצת מים וקצת לימון. היא צריכה לצאת סמיכה למדי. משהו שקרוב יותר לטחינה גולמית ולא לטחינה של פלאפליה, כדי שלא תהפוך את כל העיסה לנוזלית
  5. מערבבים בקערה את החצילים, הביצים, הפטרוזיליה, השום, הלימונים והפפריקה. מוסיפים את הטחינה כף אחרי כף, עד שמקבלים את הפכ-פכ של עיסה דביקה
  6. מחממים תנור ל-220 מעלות. שמים נייר אפייה בתבנית גדולה
  7. מוציאים עלה סיגר מהמקרר, מטיחים באמצע שליכטה של מילוי. כעת, אם אתם יודעים לעשות פסטלים, נראה לי זו הצורה שעדיפה. אבל אם אתם כמוני, מאותגרי מלאכת יד, אז לוקחים את עלה הסיגר מימין לשליכטה ומקפלים מעל. עושים אותו דבר משמאל. וגם מלמטה. וגם מלמעלה. עד שנוצר ריבוע שקצותיו בידיכם. הופכים אותו על הקצוות בתבנית, כדי שהקצוות לא יברחו. עושים ככה את כל הריבועים. ואז מושחים בביצה
  8. אופים ב-220 מעלות 40 דקות
הם יוצאים מאד חתיכים, אפילו בצורה הלא-מסורתית
וכך ייראה העולם ביום שבו ריבועי הסביח ישתלטו עליו, Be aware

מסעדות. ירושלים.

בסוף השבוע שעבר נסענו עם אחותה ובעלה לסוף שבוע בירושלים, ללא ספק העיר שמעוררת בי הכי הרבה רגשות סותרים ואמביוולנטיים. מחד, גדלתי שם. הזכרונות הראשונים שלי משם, היו שנים שיכולתי להישבע שלא אזוז ממנה, ושאם כן אז לאירופה, איפה שקר. בטח לא לתל אביב. די מהר מצאתי את עצמי אורז תיק ויורד לשפלה. מאז, כבר כמה שנים שכל נסיעה לעיר הקודש כוללת שלושה דברים: מונית שירות, ארוחה משפחתית, וקיטורים אין ספור על ההיסטוריה והעוני הכבדים שרובצים על כל אבן בה.

בתקופה האחרונה אני מתרכך. פתאום אני מוצא קצת זמן לגלות מקומות חדשים ישנים, עושה איזה סיבוב בדרך להורים, ומנסה להקשיב קצת לעיר הלא ברורה. והנה בא סוף השבוע הזה, ואיתו החלטה אחת, לא מאוד מפתיעה; לכבוש את מסעדות העיר. ובכן, להלן סיכום.

תחנה ראשונה: עזורה. השוק הירושלמי עובר בשנים האחרונות מהפכה של ממש, והופך ממרכז קניות עממי למרכז קניות ובילוי. ראשון היה שם מזרחי מהפיצוחים שפתח לבתו את בית הקפה "הכל לאופה וגם קפה" והביא את האספרסו והברוסקטות לרחובות השוק. אחריו הגיעו מקומות קטנים אחרים, ובחודשים האחרונים מסתובב באזז עצבני על "מחניודה". לפני כולם היתה עזורה. מסעדה קטנה בתוך השוק העירקי, עם כמה פתיליות ותפריט שכתוב על הקיר. בהיעדר מקומות פנויים במחניודה, זו היתה הבחירה הטבעית. אכלנו שם צלחת חומוס טובה, מנה של סופריטו בקר, מרק קובה אדום, ממולאים (שנראו קצת עייפים) ודג מרוקאי חריף. כל הצלחות, בלי יוצא מן הכלל, נוקו עד תום ולוו באנחות עונג קלות וקלות פחות. אוכל מדויק, היסטורי, כזה שמתבשל מהבוקר וגורם לך לתהות איך לכל הרוחות מגיעים לנימוחות כזאת ועדיין שומרים שהמנות לא יתפרקו. משם הלכנו לחנות היין של אבי בן, להצטייד בבקבוק פיג'לינג ושוקלד בלגי מאיכות בינונית.

את ארוחת הערב אכלנו בזוני, שהמקורות הירושלמים שלי דיווחו עליה כעל הבראסרי המקומי. ובאמת, אי אפשר לטעות. המקום פתוח 24 שעות, עם עיצוב שמרפרר בעקשנות לבראסרי, מחירים של בראסרי ותפריט א-לה צרפתי. הבעיה בזוני, היא שבניגוד לבראסרי, כאן כן מתפשרים על האוכל. תמורת קצת פחות מ 500 שקלים אכלנו כאן מנות לא מספקות של טורטליני דלעת וטורטליני כבד עוף, ומנות טובות יותר של עוגת סרטנים וחציל קלוי עם יוגורט. אוכל טוב אבל בפירוש לא מרגש, ובהחלט יקר מדי.

משום שאכלנו בשעה מוקדמת, עוד היה לנו את כל הלילה לשתות. בשלב הזה פרשו האחות ובעלה לענייניהם, ואנחנו המשכנו למונא. לפני אי אלו שנים, מונא היה המקום ההוא שבו יושבים כתבי הטלוויזיה והעיתונים הזרים שמוצבים בירושלים. זה היה מקום עם ניחוח של אבן ירושלמית כבדה, שיק ארטיסטי וקהל דובר שפות זרות. משמח מאוד היה לגלות ששום דבר מזה לא השתנה, והמקום בבית האמנים עדיין כזה. שתינו שם שני סיבובים של ג'וני שחור ובומביי טוניק, ולקינוח לקחנו מנה טובה של פחזניות עם גלידה טובה ברוטב שוקולד. סך הכל הוצאנו כאן כ 200 שקלים (כולל טיפ), ובעיקר בעיקר הצטערנו שלא באנו לכאן לארוחת הערב, שכן המנות שיצאו מן המטבח נראות מפתות מאוד. בשלב הזה של הערב, מוותרים על מקומות הבילוי של העיר, התגלגלנו לנו אל בית המלון.

בבוקר עשינו טיול בעיר העתיקה של ירושלים, קנינו טחינה מעולה וזעתר לרוב, וכשלנו שוב ושוב למצוא את מקדש הכנאפה של ג'עפר. במקום זה, אכלנו ארוחת בוקר בלינא, חומוסיה ותיקה. גם כאן כמו בזוני, הפוזה לא היתרגמה לאיכות, וקיבלנו מנה זערורית של חומוס ירושלמי חמוץ (תמיד הוא חמוץ!), מלווה בפיתות דקות ושטוחות ופחית פאנטה (20 שקלים ביחד). יצאנו מכאן לחפש פלאפל ראוי, אבל במקומו מצאנו את הדרך חזרה למונית השירות.

——–

קישורים:

מונא באר

עזורה באתר מפה

ביקורת של שוקי על לינא

קצת בריאות, בשביל השבוע הזה

אתמול הוא חזר מהסופר עם סל מלא בדברים ירוקים טריים ועם פלפלים סגולים מופרעים, שנראים כאילו מישהו צבע אותם. בין השאר, הייתה שם גם שעועית. הוא הכין ממנה סלט טעים ממש, שכלל שום, לימון כבוש, שמן זית ומחבת. אבל היום בא לי עוד פעם שעועית. אז מצאתי את המתכון הזה, שנשמע בבת אחת כמו פארודיה על מתכונים בריאים וגם כמו מתכון טעים: קינואה עם טחינה עם שעועית ירוקה ועם טופו. המתכון והתמונה של "גרגרן עשבים"

רכיבים לארבע מנות

  • 1.5 כוסות קינואה לא מבושלת
  • 1 כוס טחינה גולמית
  • 1 לימון, מיץ
  • 1 שן שום, קצוצה
  • 0.5 קילו טופו, חתוך לקוביות של סנטימטר וחצי
  • 1 כף שמן קנולה
  • 0.5 קילו שעועית ירוקה, שטופה וקצוצה
  • פפריקה או סומאק (לא חובה)

אופן ההכנה

  1. שמים קינואה ושלוש כוסות מים בסיר. מרתיחים, מכסים את הסיר ומניחים ל-15-18 דקות בישול, או עד שכל המים נספגים
  2. מכינים טחינה, עם מים ומיץ לימון
  3. מאדים את השעועית הירוקה במים רותחים עד שהיא קריספית, ל-2-3 דקות
  4. מקפיצים את קוביות הטופו בשמן על חום גבוה, בערבוב מתמיד, עד שהן משחימות. סופגים את השמן ומוסיפים מלח
  5. כאשר הקינואה מוכנה, מותירים אותה בסיר ללא מכסה ל-5 דקות נוספות
  6. להגשה, שמים כוס אחת של קינואה בכל צלחת, ועליה רבע מהטופו, רבע מהשעועית הירוקה ושפלאץ בריא של טחינה. מפזרים מעל קצת סומאק, לטעם לימוני וצבע מהמם
ואפילו יש הכל בבית, כך נדמה לי
ואפילו יש הכל בבית, כך נדמה לי

עוקצנות בחך

עכשיו, כשהשרב הגדול שוב מכה בנחיריים, חייבים לעבור לתזונת קיץ. בעולם אידיאלי היא הייתה מורכבת מאבטיח, בירה, גבינה בולגרית וזיתים. אבל זה פשוט עושה כל כך הרבה פיפי, שלא נשאר זמן לשום דבר אחר. ולכן, צריך לגוון את התזונה עם דברים קלילים אחרים. אחת האופציות הן סלטים, ורצוי כאלו שלא מורכבים מחסה, עגבניה ומלפוון, כי באמת, כמה אפשר? אז מצאתי את הסלט הזה, סלט כרובית, טחינה ולימון. ביום שישי היינו בשוק הכרמל, וראינו שיש מלא כרוביות יפות יפות, ואם זה לא גורל, אני לא יודעת מה כן.


Indian Cuisine: How To Make Cauliflower, Tahini And Lemon Salad