מרק פו ויטנאמי צמחוני

יושבי הבית מחפשים בית. הם עוברים ממתווך למתווכת וממתווכת למתווך, מנסים נואשות להסביר את רצונם, ומקבלים בתמורה בתים שאין להבין מי גר בהם ולמה. אחת לזמן מה, הם באים, טרודים, מיואשים קלות, ונחרצים, וזוכים בהפתעה. בית שאפשר היה לדמיין אותם גרים בו. או אז מה רבה היא השמחה בלב, כשאפשר לחלום אותנו מתעוררים בבית שבו יש חלון הגיוני בחדר השינה והמטבח אינו כולל ערמות על ערמות של קערות שאין איפה לשים אותן. שמחה וייאוש, בריאות וחולי, מרק ויטנאמי.
אני יודעת שיש בתל-אביב איזה טרנד פו קצת בלתי נסבל. אבל לבית הזה, אני מרגישה, זה יבוא השבוע בול.
המתכון והתמונה של TheKitchn.

רכיבים לשתי מנות

לציר

  • 1 בצל גדול, קלוף וחצוי
  • ג'ינג'ר, פיסה באורך חמישה סנטימטר, קלופה, וחצויה לאורך
  • מקל קינמון, באורך שישה סנטימטר
  • 1 כוכב אניס
  • 2 ציפורנים
  • 1 כפית זרעי כוסברה
  • 4 כוסות ציר ירקות לא מומלח
  • 2 כפיות רוטב סויה
  • 4 גזרים, קלופים וחתוכים גס

נודלס

  • אטריות אורז רחבות

תוספות

  • טופו או סייטן
  • פטריות
  • ירקות כמו בוק צ'וי, כרוב או ברוקולי

קישוטים

  • חצי בצל, פרוס דק מאד
  • 2 בצלים ירוקים, קצוצים דק
  • 1 פלפל חריף (חלפניו או סרנו), קצוץ
  • 1 לימון, חתוך לרבעים
  • חצי כוס נבטי שעועית
  • קומץ נאה של עשבי תיבול: כוסברה, בזיליקום תאילנדי

אופן ההכנה

  1. מכינים את הציר. חורכים את הבצל והג'ינג'ר על אש פתוחה (מחזיקים עם מלקחיים) או באמצעות ברוילר, עד שהם משחירים קלות, כחמש דקות על כל צד. שוטפים במים
  2. בסיר גדול צולים מקל קינמון, כוכב אניס, ציפורנים וזרעי כוסברה על אש בינונית גבוהה, ומערבבים כל הזמן כדי שלא יישרפו, עד שהתבלינים מעלים ניחוח. מוסיפים ציר ירקות, סויה, גזרים ואת הבצל והג'ינג'ר החרוכים
  3. מביאים את הציר לרתיחה, מנמיכים את האש, ומבשלים על אש קטנה, מכוסה, 30 דקות. מסננים ושומרים עד להגשה
  4. מכינים את האטריות. כשהציר מתבשל, מניחים את האטריות בקערה גדולה ומכסים במים חמים. מניחים ל-20-30 דקות או עד שהאטריות רכות מאד אבל ניתנות ללעיסה. מייבשים (אם האטריות לא מתרככות ככה, מבשלים אותם במים רותחים על האש לכמה דקות)
  5. מכינים את התוספות. חותכים ואופים את הטופו. מאדים קלות את הירקות. התוספות צריכות להישאר ללא תיבול כדי לא להפריע לטעם הציר
  6. מגישים. מחלקים את האטריות בין שתי צלחות. מסדרים את התוספות על הנודלס. מוזגים שתי כוסות של ציר לכל קערה. מגישים את הקישוטים בצד, לטעמו של כל סועד

קארי עגבניות וירקות עם יוגורט הל

אוקיי, אני מודה: אני שוויצרית של ארוחות צהריים. כשכולם בארוחת הצהריים בעבודה נוברים בצלחות הפלסטיק המחולקות שלהם בחיפוש אחר פיסת בשר, פיסת פחמימה ועלה חסה שנחתך בבוקר, אני אוהבת את המבטים שמופנים לעברי כשאני מצטרפת לשולחן.

בדרך כלל בצד ימין יש קערה קטנה עם חסה שחתכתי הרגע, עגבניה, מלפפון ורוטב מתאים. בצד שמאל זו הצלחת המתחלפת. פשטידת תרד, קוסקוס עם ירקות במרקם מופלא שרק יושב הבית מסוגל להגיע אליו בלי שמן כמעט, דלעת ערמונים במילוי קוסקוס ורוטב עגבניות, ריזוטו פלפלים, קציצות עדשים ירוקות, פלאפל אפוי ברוטב תפוחים חריף, או בקיצור כל טוב הבית של יושבי הבית. אין סיכוי שלאוכל שלהם יש חצי מהטעם של האוכל שלי.

השבוע אני אכין לי כזה, כולל יוגורט הל. יהיה לזה ריח שאי אפשר להתעלם ממנו. המתכון והתמונה של "אהבה ולימונים".

רק בעבודה אפשר לאכול אוכל שמתאים ל-20 מעלות

רכיבים

ליוגורט

  • 1 קופסה יוגורט
  • זרעים מרוסקים מ-6 תרמילי הל
  • 0.5 כפית זרעי חרדל
  • 1 כף שמן זית
  • מעט סוכר
  • מחיצה קלה של לימון
  • קמצוץ מלח

לקארי

  • 0.5 חבילה טופו, חתוך לקוביות
  • 1 כף שמן קוקוס
  • 1 כף חמאה
  • 1 כף ג'ינג'ר קצוץ
  • 1 שן שום, קצוצה
  • 1 צ'ילי, קצוץ
  • 2 כפות משחת קארי
  • 1 כפית כמון
  • 1 כפית חילבה
  • 1 כפית זרעי חרדל
  • קמצוץ סוכר
  • 1 בצל, קצוץ
  • 1 גזר, קצוץ
  • 1.5 כוס פטריות, קצוצות
  • 2 כוסות פרחי כרובית
  • 2 כוסות פרחי ברוקולי
  • 1 כוס אפונה קפואה
  • פחית גדולה של קוביות עגבניות
  • 1 כוס חלב קוקוס
  • מלח
  • כוסברה

אופן ההכנה

  1. מכינים את היוגורט. מערבבים את כל רכיבי היוגורט ומצננים במקרר בזמן שמכינים את השאר. אפשר לדלל במים לפני ההגשה, אם היוגורט סמיך מדי
  2. אופים טופו ב-200 מעלות ל-15-20 דקות, עד שהוא מזהיב והופך מוצק מעט יותר
  3. קוצצים את כל הרכיבים הרלוונטיים לקיצוץ
  4. מחממים שמן וחמאה במחבת על אש בינונית/גבוהה. מוסיפים בצל, שום, ג'ינג'ר וצ'ילי. מבשלים תוך ערבוב עד שהבצל הופך שקוף. מוסיפים את התבלינים – משחת קארי, כמון, חילבה וזרעי חרדל ומערבבים עוד שתי דקות, עד שהתבשיל מעלה ניחוח
  5. מוסיפים פטריות ומלח ומבשלים עוד דקה. מוסיפים גזר, ברוקולי וכרובית ומבשלים עוד שתי דקות עד שהפטריות מתחילות להתרכך
  6. מוסיפים עגבניות, סוכר וחלב קוקוס ומערבבים. מנמיכים את האש ומבשלים כ-20 דקות, תוך ערבוב מדי פעם. מוסיפים אפונה וטופו ומבשלים על אש נמוכה מאד עד שהאפונה מתרככת
  7. מגישים עם כוסברה ויוגורט הל

טופו בקרמל

הרחובות מוצפים במחאה ובחום אימים, וזה קצת מרגש וקצת משעמם וקצת מעורר תהיות, ובכל מקרה מרחיק מאד מן המטבח. כך יוצא שלמרות שיושבי הבית משתדלים מאד לא לפרוץ את מסגרת תקציב האכילה בחוץ שלהם, לא פעם ולא פעמיים בשבוע הם מנשנשים איזה ג'אנק פוד עאלק בריאותי. לא בטוח שזה יצליח, אבל כדאי להחזיר עטרה ליושנת המטבח עם מתכון קצת אחר לטופו, עז בטעמים ופשוט בבישול. המתכון והתמונה של ה"ניו יורק טיימס״.

טופו בקרמל ואורז. גם ארוחת ערב וגם קינוח

רכיבים לארבע מנות

  • 500 גרם טופו
  • 1 כוס סוכר לבן
  • 5 בצלי שאלוט, קלופים וקצוצים
  • 4 שיני שום, קלופות וקצוצות
  • 2 כפות גינג'ר, קלוף וקצוץ
  • 3 כפות סויה
  • מספר בצלים ירוקים, החלקים הלבנים והירוקים בהירים בלבד, קצוצים
  • פלפל שחור
  • אורז יסמין מבושל, להגשה

אופן ההכנה

  1. חותכים את הטופו לחצי לאורכו וכל חצי לשתי פרוסות עבות. מניחים את הפרוסות בין שתי מגבות נייר לייבוש, ומחליפים נייר במקרה הצורך
  2. ממיסים את הסוכר ברבע כוס מים ומבשלים בסיר קטן על אש נמוכה בינונית עד שבועות קטנות מתחילות להופיע בשולי הסיר. מנענעים את הסיר בזהירות, אבל לא מערבבים. ממשיכים לחמם, בזמן שהבועות נעות לכיוון מרכז הסיר והתערובת הופכת כהה יותר, 20-35 דקות, עד שהסירופ מתכהה לכדי צבע קרמלי. מוסיפים בזהירות חצי כוס מים לתערובת (היא תבעבע באלימות. אם חלק מהסוכר מתגבש, מערבבים את התערובת בזהירות בכף ממתכת. הסוכר יימס מחדש). מסירים מהאש ומצננים מעט
  3. מעבירים את הקרמל למחבת רחבה, מדליקים אש בינונית, מוסיפים את השאלוט ומבשלים כשתי דקות. מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומערבבים שוב עוד דקה. מוסיפים את הסויה. ממשיכים לבשל על אש קטנה עד שהתערובת צמיגית והירקות מכוסים היטב, כעשר דקות
  4. מניחים את הטופו ברוטב בשכבה אחת, ומבשלים ללא מכסה עוד שבע דקות. הופכים את פיסות הטופו בעזרת מרית. מבשלים עוד 3-4 דקות, ומעבירים לצלחת. מוזגים את הרוטב על הטופו ומפזרים מעל בצל ירוק ופלפל שחור. מגישים עם אורז יסמין

קציצות עדשים אדומות וטופו

מכל מקום אני שומעת שיחות נדל"ן. זה כמובן לא רק שיחות נדל"ן, אלא יותר שיחות "לאן לעזאזל נוליך את החיים שלנו?" השיחות האלו מלוות בשיחות על מאהל המחאה, ועל האם באמת היה דחוף לעשות אותו ברוטשילד, ועל האם ההיפיות של האנשים שם, אהבה וקבלה, וחום והכלה, יכולה באמת לעמוד במבחן המציאות. במקביל, אני קוראת ספר על היפי מזדקן, שמחזיק בידו חומר נפץ, ותוהה האם עליו לנקוט באלימות כדי לשכנע את העולם בצדקת דרכו הקומוניסטית. כל זה מותיר אותי עם שאלות גדולות, שאין לי תשובות עליהן. כי מאיפה לי לדעת מי צודק? ומאיפה לי לדעת מה הדרך הנכונה לעשות דברים?  ואיכשהו, יותר מהכל, בא לי לברוח לחו"ל, איפה שאני לא אמורה להתעסק בבעיות העולם, עד שזה יקרה אני מאכילה את יושבי הבית. המתכון של "שוק האוכל המלא". יצירת המופת התמונתית היא של יושב הבית.

בתמונה עם שוט איולי חריף תוצרת בית

רכיבים לכ-14 קציצות

  • 1.5 כוסות עדשים אדומות
  • 5 כוסות מים, מומלחים
  • 1 בצל בינוני, קצוץ
  • 1 גזר גדול, קצוץ
  • 2 כפיות שום כתוש
  • שמן זית לשימון המחבת
  • 1 כף אורגנו טרי, קצוץ
  • מלח ופלפל שחור
  • 0.75 כוס פירורי לחם פנקו
  • 4.5 כפיות מיץ לימון
  • 300 גרם טופו, מרוסק בבלנדר

אופן ההכנה

  1. מבשלים את העדשים בסיר גדול עם חמש כוסות מים מומלחים, עד שהן רכות. מייבשים ומצננים
  2. במחבת גדולה מאדים בצל, גזר ושום בכפית שמן זית כשתי דקות. מוסיפים אורגנו, מלח ופלפל ומבשלים עוד כמה דקות, עד שהם רכים. מצננים
  3. בקערה גדולה מערבבים פירורי לחם, מיץ לימון, טופו מרוסק, שתי כפות שמן זית, עדשים מבושלות ואת תערובת הבצל. מצננים במקררים חצי שעה, ומעצבים לצורת קציצות
  4. מחממים שמן לטיגון במחבת גדולה, ומטגנים את הקציצות עד ששני הצדדים קריספיים וזהובים. במקרה הצורך, מסיימים את הבישול ב-180 מעלות בתנור, כדי לוודא שכל הקציצות חמות בהגשה

 

קערת נודלס טופו

ביום שישי בעשר בבוקר כבר היינו בדרכנו לאיקיאה. ביום שישי בתשע ועשרים בבוקר, אמרתי ליושב הבית, אני לא זזה מהספה עד עשר, ואחר כך אני גם לא רוצה לזוז מהבית. אבל מודעה על מבצע התגלגלה למודעה על מבצע, ומצנו את עצמנו בדרך לאיקאה בעשר בבוקר. וזה עוד כלום. כי אחרי איקאה, מצאנו את עצמנו בחצי חינם. שזה באמת אחד הדברים הכי מיותרים שאדם יכול לעשות לעצמו ביום שישי בצהריים. אבל זה עוד כלום! כי אחר כך מצאנו את עצמנו במחסני תאורה! בסוף, אבל, הצלחנו גם לשים סוף לסאגת חדר העבודה שאיימה להפר את שלוות הבית וגם להכין ארוחת ערב. אבל מי שטורח וצורך ככה בערב שבת, חייב לנוח, הוא וקיבתו,  כל השבוע שלאחריו. זה אולי לא מתחרז, אבל זה נכון. המתכון והתמונה של "אוכל טוב".

מעניין איך מרגיש קיץ ביפן

רכיבים לארבע מנות

  • 2 כפות רוטב סויה כהה
  • 2 כפות חומץ אורז
  • 1 כף מירין או 2 כפיות אבקת סוכר
  • 200 גרם טופו, מיובש, וחתוך לשמונה קוביות
  • עמילן תירס לציפוי
  • שמן צמחי לטיגון
  • 1 חבילה אספרגוס, שהבסיס שלהם קטום והם חתוכים באלכסון לארבעה חלקים
  • 50 גרם פולי אדממה קפואים
  • 50 גרם שעועית ירוקה
  • פיסת ג'ינג'ר, מוגררת
  • 400 גרם אטריות אודון
  • עלי כוסברה, לקישוט
  • שמן צ'ילי, להגשה

אופן ההכנה

  1. מערבבים רוטב סויה, חומץ אורז ומירין או אבקת סוכר בקערה קטנה עד שהסוכר נמס. מניחים את הטופו במרינדה ודואגים שכולו יהיה מכוסה בה. מניחים אותו שם לספוג טעמים כשלושים דקות או יותר
  2. מפזרים עמילן תירס בצלחת, מוציאים את הטופו מהמרינדה ומסובבים אותו בעמילן תירס כדי שיהיה מכוסה מכל הצדדים. מחממים מחבת רחבה על אש בינונית-גבוהה ושמים בה מספיק שמן צמחי כדי לכסות את התחתית. מטגנים את הטופו, והופכים אותו מצד לצד בעזרת מלקחיים, עד שכל הצדדים זהובים כהים ופריכים. מייבשים במגבת נייר ושמים בתנור על מאה מעלות, כדי לשמור על החום
  3. בסיר נוסף שמים ליטר מים ואת המרינדה ומביאים לרתיחה. מוסיפים אספרגוס, אדממה, שעועית ירוקה, ג'ינג'ר ונודלס ומביאים שוב לרתיחה. מבשלים עד שהירקות רכים, כ-3-4 דקות. מחלקים בין ארבע קערות ומניחים שתי קוביות טופו בכל מנה. מעליהן מניחים עלי כוסברה ומטפטפים מעט שמן צ'ילי

 

מרק עגבניות ומיסו

אני שמנה. איך יודעים? הכרס שלי משתרעת על כל רחבי המראה ובלילה חלמתי שאני מסתכלת במראה ואני רזה, אלא שאז אני מגלה שזו אחותי. וכמו שמלמדים אותך החיים: זה לא משנה אם את שמנה, רק אם זה מפריע לך. אז מה עשיתי? התבכיינתי ליושב הבית. עכשיו, יושב הבית הוא גבר חדש ונאור ומקשיבן והכל, אבל בענייני משקל ושומן יש לו רק תשובה אחת: מרגישה שמנה? תאכלי שבועיים סלט וזה יעבור. לפעמים זה בדיוק התשובה שאני צריכה לשמוע. ולפעמים בא להרביץ לו: אם זה היה כל כך פשוט, אתה לא חושב שכבר הייתי עושה את זה מזמן? לעשות דיאטה זה כל כך משעמם. כל היום את חושבת על אוכל. ועל האוכל ההוא שלא אכלת. ועל האוכל שכן תאכלי. ועל החטא הקטן שעשית בבוקר. והאם הוא משתקלל עם זה שאכלת רק חצי סלט בצהריים. יואו, איזה ניג'וס. שלא לדבר על זה שאת פשוט קצת רעבה כל היום, ועל כן עצבייך, שרעועים למדי גם ככה, מתרופפים עוד יותר. אבל אין ברירה, אז יושב הבית הבטיח להכין לי שלל מנות דיאטה מגוונות ולא משעממות. מרק, כולם יודעים, זה חוקי כמו סלט. המתכון של "אוכל ויין", התמונה של "תגידו שזה לא סויה".

כאן, בלי צנוניות

רכיבים לארבע מנות

  • 1 כף שמן צמחי
  • 250 גרם פטריות שיטאקה, ללא הרגליים, קצוצות דק
  • 1 שן שום, מעוכה
  • 2 כפות רסק עגבניות
  • 4.5 כוסות מים
  • 2 עגבניות גדולות, קלופות, מפולטות, וחתכוקות לקוביות
  • 0.5 כוס משחת מיסו בהירה
  • 1 כפית סויה
  • 350 גרם טופו, חתוך לקוביות
  • 2 בצל ירוק, קצוץ דק, לקישוט
  • 4 צנוניות קטנות, פרוסות דק, לקישוט

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן בסיר. מוסיפים את הפטריות והשום ומבשלים על אש בינונית, תוך ערבוב, כדקה. מכסים ומבשלים על אש נמוכה, תוך ערבוב, עד שהפטריות רכות, כשש דקות. מוסיפים את רסק העגבניות ומערבבים. מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה. מוסיפים את העגבניות, מכסים ומבשלים על אש נמוכה חמש דקות. מערבבים פנימה את המיסו והסויה. מוסיפים פנימה את הטופו ומבשלים עוד שתי דקות. מוזגים לקערות ומקשטים בבצל ירוק ובצנוניות

סלט של אטריות סובה ירוקות, בצל ירוק וטופו

מאז נסתיימו להם ענייני התפוצות (ככל הנראה, לפחות לחודשים הקרובים) אנחנו במגמת התחברות. חוזרים להתעצל ביחד, לקטר בסוף יום עבודה, להכין אחד לשני קפה ולהלקות את עצמנו על כמויות הבירה והאוכל שדחפנו בחודשים האחרונים. ובכן, מנה קלה בטירוף, שמביאה קצת ריח של מזרח תיכון (היא התגעגעה לטחינה), קצת יותר מזה מזרח רחוק (די חולמים עליו, יש להודות) וקצת קצת טופו (חייבים). דרך Kitchen Meditation

סלט של אטריות סובה ירוקות, בצל ירוק וטופו

חומרים

  • חבילה של אטריות סובה ירוקות (תה ירוק)
  • חצי חבילה טופו, סחוט בזהירות וחתוך לקוביות
  • 2 בצלים ירוקים, קצוצים
  • חצי כוס אפונה
  • 2 כפות טחינה
  • 2 כפות חומץ אורז
  • 2 כפות שמן שומשום
  • 2 כפות מים
  • 1 כפית רוטב סויה
  • 1 כף שומשום קלוי

הוראות הכנה

  1. מבשלים את האטריות לפי הוראות היצרן. עם תום הבישול שוטפים אותן תחת מים קרים, כדי להפסיק את הבישול. מעבירים לקערה גדולה
  2. מערבבים פנימה את קוביות הטופו, הבצל הירוק האפונה ו 3/4 מכמות השומשום.
  3. בקערה קטנה בצד, מערבבים את הטחינה, החומץ, שמן השומשום, רוטב הסויה והמים, עד לקבלת רוטב חלק. יוצקים את הרוטב מעל האטריות ומערבבים.
  4. מעבירים לקערת הגשה, מפזרים את יתרת השומשום מעל ומגישים.

טוב לדיאטה

נודלס להנגאובר

אחד הדברים הכיפיים ביותר בלהיות בחופשה מהחיים הוא שאפשר להתחיל לשתות בכל שעה של היום שרוצים. אני אמנם עובדת כמה שעות ביום, אבל מייד אחרי אני הולכת לנסות קצת בירות. לטעום קצת יין. ובאופן כללי, לשכך את התודעה. לא שיש מה לשכך. הכל נעים. ובכל זאת, תמיד כיף לשתות קצת. מאז שיושב הבית פה, המצב החמיר, כי אני כבר לא עובדת, וקר, ויש מלא מקומות שהוא עוד לא היה בהם. כדי לעשות משהו עם כל האלכוהול בגוף, חייבים איזו תרופת סבתא. הנודלס האלו ידועים בתור נודלס לשיכורים. המתכון והתמונה של "אייכפר"

נראה מאד מרגיע בטנים

רכיבים לארבע מנות

  • 250 גרם אטריות ביצים
  • 2 כפות מיץ לימון
  • 3 כפות סוכר חום בהיר
  • 2 כפיות יין אורז או שרי
  • 3 כפות שמן קנולה
  • 1 בצל קטן, חתוך לקוביות של סנטימטר
  • 80 גרם אפונה סינית, קטומת קצוות וחצויה
  • 4 כפות רוטב דגים
  • 1 כפית עד 1 כף של צ'ילי
  • 2 כפיות עמילן תירס
  • 250 גרם (בערך כוס) חזה עוף, מנוקה, חתוך דק. אפשר גם טופו, ברור
  • 2 כפות שום קצוץ דק
  • 1 גזר בינוני, פרוס דק
  • 1 כוס בזיליקום (עדיף תאילנדי)

אופן ההכנה

  1. בסיר גדול של מים רותחים מבשלים את הנודלס כשתי דקות, עד שהן אל-דנטה. שופכים את המים, שוטפים במים קרים, ומניחים בצד להתייבש
  2. בקערה קטנה מערבבים רוטב דגים, מיץ לימון, צ'ילי וסוכר. מערבבים עד שהסוכר נמס
  3. בקערה אחרת מערבבים עמילן תירס ויין. מוסיפים את העוף או הטופו ומערבבים היטב
  4. מוזגים את השמן לווק ומחממים על אש בינונית גבוהה. מוסיפים את השום ומערבבים עד שהשמן חם והשום מלחשש. מוסיפים את הבצל ואת תערובת העוף או הטופו ומבשלים, תוך ערבוב, עד שהעוף חצי מבושל והבצל שקוף, כשתי דקות. מוסיפים פנימה את הגזר ומערבבים עוד דקה. מוסיפים את האפונה והבזיליקום ומערבבים עד שעלי הבזיליקום מתקמטים, כשלושים שניות
  5. מתיזים מעט מי ברז על הנודלס כדי להפריד אותן. מייבשים ומוסיפים לווק ואיתם את רוטב הדגים. מבשלים, תוך ערבוב, שלוש דקות, או עד שכל הרכיבים מעורבבים והנודלס התחממו. מגישים מייד

מרק ירוק

הרבה זמן לא הייתי פה. אבל לא בשל העצלות. ניצלתי את הזמן היטב בבדיקה חוזרת ונשנית של המסעדות בברלין. ובכן יש לי כמה מסקנות. ראשית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא גרוע. אין כמעט שום מסעדה שיוצאים ממנה בהרגשה שרימו אותך, או שנתנו לך רעל או שלא התייחסו אליך או לאוכל שלך בכבוד. שנית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא מעולה. אני לא יודעת אם זה עניין של חומרי גלם טריים או עניין של קולינריה לא מפותחת או עניין של תיירים לא מעודכנים, אבל עוד לא אכלתי בברלין במסעדה שהרשימה אותי עד כדי לכתוב עליה הביתה. שלישית, אם היו בודקים מיקום גיאוגרפי על פי האוכל שנמכר ברחוב, כנראה שברלין הייתה יוצאת איפשהו באסיה, כי כל מקום אוכל שני פה הוא תאילדי או ויטנאמי או הודי או קוריאני. זה נחמד. כי אני אוהבת את האוכל הזה. אבל גרמני אותנטי זה לא. בכל אופן, זה עשה לי חשק לקצת קארי ירוק. הייתי לוקחת בשתי ידיים את זה שיושב הבית עושה, שמותאם בדיוק לחריפות שהוא חושב שאני יכולה לשאת, שזה בערך פי אחת וחצי מהאמת. המתכון והתמונה של "101 ספרי בישול".

מה שנראה כמו אטריות בתמונה, זה בעצם קרום טופו. ויתרתי לכם על זה

רכיבים לארבע מנות

  • 1 כף זרעי כוסברה
  • 1 כפית זרעי כמון
  • 2 כפות שמן קוקוס או שמן זית
  • 4 שאלוטס, קצוצים דק
  • 4 שיני שום, קצוצות דק
  • 4 פלפלי צ'ילי סראנו, קצוצים דק
  • 3 גבעולי למון גראס, קצוצים
  • ג'ינג'ר, חתיכה של שני סטימטרים, קלופה ומגוררת
  • 8 בצלים ירוקים, פרוסים דק
  • שמינית כפית כמון
  • רבע כוס מיץ לימון (לטובת הקורא אבי)
  • 6-7 כוסות ציר ירקות
  • 350 גרם טופו, חתוך לקוביות
  • גרעינים משני קלחי תירס
  • 4 כפות ידיים קעורות מלאות בתרד, לאחר שהורידו את הבסיס מהעלים
  • קומץ קטן מכל אחד מהבאים: נענע, כוסברה, בזיליקום – קצוצים ובקערה

אופן ההכנה

  1. מועכים את זרעי הכוסברה והכמון במכתש ועלי
  2. מחממים שמן בסיר מרק או על אש בינונית-גבוהה. מוסיפים פנימה את התבלינים המחוצים, ומחממים עד שהשמן ריחני, כשלושים שנים. מוסיפים פנימה את השאלוטס, השום, הצ'ילי, הלמון גראס, הג'ינג'ר, הבצל הירוק והכמון. מערבבים היטב. מוסיפים את מיץ הלימון. מבשלים עד שהשאלוטס רכים ושקופים – פחות מחמש דקות. מוסיפים ציר ומביאים לרתיחה עדינה. מבשלים כמה דקות ומתקנים תיבול
  3. מוזגים את הנוזלים דרך מסננת לקערה. מחזירים את הציר המסונן לסיר. מביאים שוב לרתיחה ואז מכניסים פנימה את הטופו ואת התירס. מבשלים עד שהם מתחממים. ממש לפני שמסירים מהאש מוסיפים את התרד. מגישים כל צלוחית מרק עם קערת עשבי התיבול

סאקורה תל אביב

המחשבה הראשונית שלי, הייתה לפתוח את הפוסט הזה בקינה על מצבה המתדרדר של ירושלים. הייתי כותב כמה מילים, מקטר קצת ואז מתחיל לדבר על סאקורה. זה היה מכניס אתכם לתמונה יפה לאווירה. אבל אם הייתם בירושלים בשנים האחרונות אתם יודעים במה מדובר ועל כן אחסוך את זה מכם, ואדבר ישר על סאקורה.

סאקורה נולדה בירושלים, וממה שאני זוכר, כבר כשנולדה עטפה אותה הילה אצילית, של בועז צאירי, לגמרי איש העולם, של יוקרה וחומרים לא מכאן. בתור נערים גרגרנים לפני צבא, אני זוכר שממש שמחנו כשקיץ אחד יצאו במסעדה בתפריט לילה מוזל. משעה מסויימת, בטח עשר או אחת-עשרה, הגישו שם מגש "כל מיני" שהורכב על פי רצונו של הסושי מאסטר, במחיר שאפילו אנחנו יכולנו להרשות לעצמנו. כשקיבלת את המגש לשולחן, המלצרים היו נותנים הסבר קצר על כל רול, ומכינים אותך למה אתה הולך לעבור. שם אכלתי את הצלופח הראשון שלי, ושם פגשתי לראשונה ביצי דגים. וזה היה מרגש, תאמינו לי זה היה מרגש.

כשנפתחה סאקורה בתל אביב, איכשהו זה עבר לי מעל הראש. קשה לשכנע אותי להיכנס לאווירת האוכל בקינג ג'ורג' (אוקי, דוקטור סעדיה) וגם – פשוט לא יצא. ואז קיבלתי את המייל מאתר יממה, שמודיע על תפריט בחצי מחיר בסאקורה. על אף שביום רגיל הייתי מתחיל לחשוד כבר בשלב הזה, כאן שמחתי כל כך לשמע שמה של המסעדה האהובה הזאת, שישר הייתי בטוח שמדובר בהזדמנות מצויינת ללכת לערב של סושי מעולה.

ובכן, סאקורה תל אביב היא מסעדה טובה. לא מבריקה כמו פעם, לא כל כך מרגשת, ובעיקר מרגישה כאילו ספגה יותר מדי מאווירת הרחוב הקצת מחופפת שבו היא נמצאת. מייד כשהתיישבנו, הזמנו שני בקבוקים של בירה קירין, שהגיעה צוננת ועזרה להשיב את נפשנו קצת, שכן הערב היה חם במיוחד, ומזגן המסעדה "קצת עושה בעיות ביומיים האחרונים", כפי שנאמר לנו.

לפתיחת הארוחה הזמנו אגדאשי טופו (29 ש"ח). צלחת מכובדת מאוד של קוביות טופו גדולות, שנחו על רוטב עם בצל ירוק, כרישה, פטריות ושבבי אצות. הטופו עצמו, שמטוגן בקורנפלור, היה קריספי מבחוץ ורך מבפנים, והרוטב היה מדוייק ונכון בטעמיו. מנה טובה מאוד. שני שיפודי יקיטורי (29 ש"ח) היו מלהיבים הרבה פחות. העוף (רק אני אכלתי) היה יבש, הרוטב מתוק מדי, וכל המנה הרגישה יותר מדי כמו שניצל שמישהו רץ להביא ממסעדת קינג ג'ורג' הסמוכה.

אחרי הפסקה קצרה לסיגריה, החום במסעדה כבר הפך למעיק, ואנחנו החלטנו לזרז את הארוחה וללכת להתפנק במזגן בבית. רול של ספייסי טונה (39 ש"ח) היה טוב. לא יודע אם בועז צאירי של סאקורה בירושלים היה מכניס מיונז לסושי, אבל בנוסטלגיה שלי הוא בטוח היה מקפיד יותר על הצורה של הרול ובעיקר על הצורה של הדג. באיזו תכנית על סושי שראיתי לא מזמן, דיברו על כך שסושי מאסטרים ביפן, מתאימים את גודל החתיכות של הסושי לגודל הפה של הסועד. לא כך בתל אביב, שבה הרול היה רחב מאוד, לנו כמו גם לשולחנות שישבנו לצידנו, שנאבקו עם הרולים שלהם בידיים. שני ניגירי סלמון (19 ש"ח) היו טובים, עם דג טרי ומבריק. יחד עם מגש הסושי הצנוע שלנו לקחנו גם סלט וואקמה (12 ש"ח). אין לי מה להגיד עליו, מעבר לכך שהוא הרגיש כאילו יצא ממקרר. לא מרגש, גם לא לא.

בסך הכל הסתכם החשבון שלנו ב 180 שקלים. כאשר המלצרית ראתה שבאנו עם תלושים בשווי 200, היא הציעה שניקח בקבוק בירה נוסף, כדי שנכסה את כל הסכום. זו היתה הצעה נדיבה, וכמובן ששמחנו עליה, שכן היא עמדה בניגוד ליחס הצונן של המלצר שלנו באותו ערב, שהתרוצץ בין השולחנות כמעט לבדו, ולא היה פנוי להסברים, חיוכים או כל דבר שהוא מעבר לקורקטי. זה לא לזכותו. נחזור לכאן? אולי בחורף, אולי עוד כמה שנים.