דלורית ברוטב חצילים ורכז רימונים

יושבי הבית נוסעים לברלין! כן, הם מודעים לאובססיה הקלה שתקפה אותם עם העיר הזאת, אבל אין מה לעשות, יש ערים שאתה מרגיש בהן בבית, ויש תקופות בחיים כשאתה יוצא לחופש אתה רוצה להרגיש בבית. אל דאגה, הנסיעה הארוכה הבאה שלנו תהיה למקום חדש לחלוטין. בכל אופן, אנחנו נוסעים ביום רביעי, ובבית יש שני מצרכים מיותמים: דלורית וחצילים. והפלא ופלא, מצאתי מתכון שנראה טעים שהמרכיבים המרכזיים בו הם דלורית וחצילים. לקי מי! המתכון והתמונה של "ג'ואן אוכלת היטב עם אחרים", על פי הספר האהוב של אוטלונגי.

רכיבים ל-2 מנות עיקריות

  • 1 דלורית גדולה
  • 1 כף גרעיני דלעת, ירוקים ולא מומלחים
  • 1 כף גרעיני חמניה
  • 1 כף שומשום
  • 10 גרם שקדים פרוסים
  • בזיליקום, להגשה
  • מלח ים ופלפל שחור טחון טרי

לרוטב

  • 1 חציל בינוני
  • 150 גרם יוגורט יווני
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 כף רכז רימונים
  • 3 כפות מיץ לימון
  • 2 כפות כוסברה
  • 1 שן שום

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-230 מעלות. קוצצים את החלק העליון והתחתון של הדלורית וחוצים אותה לאורכה. מסירים את הגרעינים. חותכים כל חלק לקשתות ברוחב 2 סנטימטרים. מניחים את הקשתות על תבנית מרופדת בנייר אפיה ומברישים בשמן זית. מפזרים מלח ים ופלפל שחור וצולים 30-35 דקות, עד שהדלורית רכה למגע מזלג
  2. מנמיכים את טמפרטורת התנור ל-180 מעלות. מערבבים את כל הגרעינים ומשטחים אותם בתבנית. צולים 5-8 דקות, עד שהם שחמחמים ומדיפים ריחות
  3. שורפים את החציל על הגז (או על הגריל, אם יש לכם. לנו אין), על אש בינונית גבוהה. צולים 13-14 דקות, או עד שעור החציל נסדק והחציל עצמו מרגיש כבד ורך. חותכים את החציל ומוציאים את הבשר. מניחים את בשר החציל לייבוש במסננת ואז קוצצים אותו גס
  4. מערבבים בקערה חציל, יוגורט, רכז רימונים, מיץ לימון, כוסברה ושום. אם רוצים מרקם חלק יותר, מעבדים במעבד מזון.  מוסיפים מלח ופלפל שחור לפי הטעם
  5. מניחים את הדלורית בצלחת הגשה, מפזרים מעליה גרעינים ובזיליקום, ומגישים עם רוטב החצילים

יודל'ה. לא באר

יוד'לה, הבאר של מחניודה, הוא לא באמת באר. כן, זה הבאר של מחניודה, אבל הוא אינו באמת באר. מה הוא כן? יוד'לה, הבאר של מחניודה, הוא הרחבה של המסעדה. לצערי (?) לא הזדמן לי עדיין לאכול במחניודה, אבל הלוק הכללי והקונספט הם סוג של גרסה פשוטה למסעדה עצמה.

זה מתחיל במבנה. במרכז הבאר נמצאת עמדת בישול גדולה. להבות גדולות, מחבתות עולות ויורדות, פעם בכמה דקות מודלק איזה ערק. ביום חמישי לקראת השעה אחת עשרה, המקום עמוס בירושלמים שבאו לשמוח. הטבחים מזיעים, הבחורים מחפשים להתפרק, הבחורות נראות בלי הרבה פוזה. תפריט האלכוהול מצומצם; בירה מגישים כאן בכוסות של 370 מ"ל. למה הגודל הזה? ירושלמים, לך תבין. שתינו, האחות ואני, שתי כוסות של סטלה (25 ש"ח) טרייה וצוננת. על הבאר בעיקר כוסות של קאווה וצ'ייסרים של וודקה, לא נראה שמישהו כאן מתרשם מקיר היינות. לקראת סוף הבירה מוצאת לנו המלצרית / מארחת מקום ישיבה על החלון שפונה לרחוב. מקום טוב. אנחנו מקבלים גם תפריט אוכל.

התפריט כאן משתנה כל יום, מודפס על נייר חום. כמו שבטח קראתם על המסעדה האם, שמות המנות מסתוריים, מספרים מספיק כדי לתת תמונה כללית של המנה, אבל בפירוש לא מפרטים יותר מדי. ניכר שהאנשים שמכינים אותן עושים את זה באהבה אין סופית, ובכלל, אם יש דבר אחד מובהק בקשר ליודל'ה, זו האהבה. האנשים כאן אוהבים לאכול, הם אוהבים לשתות, והם רוצים להיות שמחים. ניכר כי אסף גרניט וחבורתו, האנשים שלעולם יגרמו לי להתגעגע לביסק הסרטנים של "אדום", אוהבים גם הם. לרגע אני חושב שזה בדיוק מסוג המקומות שקוראים עליהם במדריכי טיולים לברצלונה, כאלה שיש בהם סצנה מטורפת של אוכל, מנות שנעשות באהבה ממה שהיה היום בשוק ואנשים שמחכים שעה בתור. אה, אני מדבר על Cal Pep!! (היא התעצלה לחכות שם בתור, אלה הדברים שזוכרים אצלנו, מה לעשות).

אנחנו הולכים על שרימפס בערק (44 ש"ח) ועל מנת הסביח (34 ש"ח), ממנות הדגל. אחרי כ 25 דקות מגיעה המלצרית, מספרת לנו בביישנות  שהמנות שלנו מייד יוצאות. ברור לכולם שהיא פשוט שכחה להזמין אותן, ואנחנו שואלים אותה על כך. בחן, יש לומר, היא מזמינה אותנו למנה של לחם בינוני עם חמאה מצויינת ומתובלת במלח גס ולשני קרוקטים מצויינים של שרימפס, שמעבירים כמה דקות עד שמגיע האוכל. מנת השרימפס קטנה מאוד. 5 שרימפסים, אחד מהם קטן בהרבה מגודל לגיטימי של שרימפס. הם נחים בתוך שלולית של שמנת, עגבניות וערק ומקושטים בשתי עגבניות שרי צלויות. עכשיו, חזרה למשפט הפתיחה – יודל'ה, הבאר של מחניודה, הוא לא באמת באר. למה? כי באר שמגיש שרימפס, אלא אם הוא אויסטר באר, לא אמור להגיש שרימפסים לא מקולפים ושעירים. אתה לא יכול להתחיל עם בחורה בעודך שולף בידיים חשופות בשר מקליפתו. למעשה, קילוף שרימפסים בשמנת בבאר הוא אחד המעשים המטריחים ביותר. הוא מסיח את דעתך מהחברה, הוא כרוך בעבודה רבה, והוא לא נותן לך שניה אחת להתרכז בטעמו של הבשר. בשנייה שהצלחתי, גיליתי שרימפסים טובים וטריים, ורוטב טוב מאוד ונכון להיספג בלחם. מנת הסביח, לעומת זאת, היא משאלתם של כל החצילים הקטנים כולם. חציל קטן שרוף על האש, מקולף, נח בתוך שלולית של טחינה טובה (תקראו עליה אצל דודי ונעמה, תעשו לי טובה) ועגבניות מרוסקות, מעליו תפוח אדמה מבושל שטוגן בשמן עמוק ועמבה חריפה במידה הנכונה. מנה מצויינת.

עוד סיבוב של בירה, היא נשארת עם סטלה, אני בטובורג (18 ש"ח). אנחנו מחפשים את המלצרית כדי לבקש חשבון. זה לוקח לנו עוד איזה 20 דקות כדי לקבל אותו. אני חושב עם אשוב לכאן, נראה לי שכן. אולי לערב עם יותר וודקה. בינתיים בחוץ, ירושלים. היא מספרת לי על הניסוי שהיא עושה עם חברה. הן בודקות תיאוריה שהגו, לפיה כל המקומות בעיר, עמוסים ככל שיהיו, מתרוקנים לגמרי עד רבע לאחת. השעה כבר קרוב לחצות וחצי, אני מהמר שהיא צודקת.

צנצנת טונה וחצילים

אני יודעת שכל קיץ חם אותו דבר. אני לא מאלה שמקטרים שהשנה הרבה יותר חם. ובכלל, אני די אוהבת את הקיץ. יש משהו בלהסתובב בגופיה בחוץ שהופך את העולם למקום הרבה פחות מנוכר. אולי זה הרוח הקלה בכתפיים. ואולי זה העובדה שיש פחות שכבות טקסטיל בינך לבין העולם. ובכל אופן, השבוע היה לי חם במיוחד. חום כזה שגורם לך לזעוק זעקות תסכול. אז מצאתי מתכון למשהו כל כך קיצי ואלגנטי שבטוח שהוא מפזר סביבו קצת קרירות. המתכון והתמונה של גורמה.קום השם יקום דמו.

תגיות: להרשמת אורחים, לערבי אהבה ביתיים, למהפכת ארוחות הבוקר שאני הולכת לעשות בעיר

רכיבים לארבע צנצנות

  • 2 קופסאות טונה בשמן, מסוננות
  • 1 אנשובי מקופסה
  • 0.25 כוס מיונז
  • 2 כפות שמן זית
  • 2 כפיות צלפים מיובשים
  • 2 כפיות מיץ לימון סחוט טרי
  • 300-350 גרם חציל קלוי (מקופסה או שקליתם בעצמכם)
  • 1 כפית שום קצוץ
  • 0.3 כוס פטרוזיליה, קצוצה
  • 1 כפית גרידת לימון
  • 1 כפית חומץ יין אדום
  • 2 כוסות עגבניות שרי, חצויות לאורכן
  • 0.3 כוס נענע, קצוצה
  • 2 כוסות קרוטונים שאפיתם בבית מלחם כפרי
  • 4 צנצנות

אופן ההכנה

  1. מכינים את רוטב הטונאטו. מערבבים בבלנדר רבע כוס טונה, אנשובי, מיונז, שמן, צלפים ומיץ לימון, עד שהתערובת חלקה
  2. מכינים את החצילים. מערבבים במעבד מזון חצילים, שום, פטרוזיליה, גרידת לימון, חומץ, חצי כפית מלח ורבע כפית פלפל, עד שהרכיבים מעורבבים אבל לא חלקים
  3. מכינים את העגבניות. בקערה מערבבים עגבניות עם נענע, חצי כפית מלח ורבע כפית פלפל
  4. מרכיבים. מחלקים את החצילים בין הצנצנות ועליהם מניחים את שאריות הטונה בחתיכות גדולות. מוזגים מעל את רוטב הטונאטו, הקרוטונים והעגבניות עם המיץ שלהן. מזליפים מעל שמן זית
  5. את הצנצנות אפשר לשמור במקרר עד שש שעות. אבל מגישים אותן בטמפרטורת החדר

ריבועי סביח

זה הכל התחיל בגלל שקניתי לו עלי סיגר בסופר. ידעתי שהוא יאהב לשחק בזה. ואז הוא הכין דבר נורא טעים עם ביצה כלואה בסיגר, שהיה אמנם ודאי מצער לביצה, אבל משמח מאד לאדם. וככה יצא שגם אני רציתי לשחק. זה המשיך בזה שהכנתי לימונים כבושים, על פי מתכון של עומר מילר (פרוסות חמישה לימונים, כף מלח וכף פפריקה, דוחסים בצנצנת. למחרת, מוסיפים חצי כוס מיץ לימון ו-3 כפות שמן, ומניחים על אדן החלון שלושה ימים עד שבוע. טעים!), שכבר היה צריך לגמור אותם פן יתקלקלו. וככה נולד המתכון לריבועי סביח, שמה שנחמד בהם הוא שהם אורזים את כל הדבר הזה יפה יפה ואתה יכול פשוט לאכול את הסביח שלך, בלי לדאוג לפיתה שתיקרע.

רכיבים ל-9 ריבועים

  • 1 חציל גדול או 2 קטנים
  • 2 ביצים קשות
  • 3 פרוסות לימונים כבושים (לא חייבים)
  • 3-4 כפות טחינה
  • 3 כפות פטרוזיליה, קצוצה
  • 2 שיני שום, כתושות
  • פפריקה
  • 9 עלי סיגר
  • ביצה להברשה

אופן ההכנה

  1. קולפים את החצילים וחותכים לקוביות קטנות. מטגנים אותם עם מלח ופלפל. הם אוהבים הרבה שמן, אל תתקמצנו עליהם, אתם לא הייתם רוצים שיתקמצנו עליכם. כשהם שחמחמים ורכים, מסירים מהאש ומצננים קצת
  2. שופתים מים בסיר קטן ולאחר שהם רותחים מבשלים בהם שתי ביצים שש שבע דקות. חותכים לקוביות קטנות
  3. קוצצים את הפטרוזיליה וחותכים את הלימונים לקוביות קטנות
  4. מכינים טחינה. שמים טחינה גולמית בקערה ואיתה קצת מים וקצת לימון. היא צריכה לצאת סמיכה למדי. משהו שקרוב יותר לטחינה גולמית ולא לטחינה של פלאפליה, כדי שלא תהפוך את כל העיסה לנוזלית
  5. מערבבים בקערה את החצילים, הביצים, הפטרוזיליה, השום, הלימונים והפפריקה. מוסיפים את הטחינה כף אחרי כף, עד שמקבלים את הפכ-פכ של עיסה דביקה
  6. מחממים תנור ל-220 מעלות. שמים נייר אפייה בתבנית גדולה
  7. מוציאים עלה סיגר מהמקרר, מטיחים באמצע שליכטה של מילוי. כעת, אם אתם יודעים לעשות פסטלים, נראה לי זו הצורה שעדיפה. אבל אם אתם כמוני, מאותגרי מלאכת יד, אז לוקחים את עלה הסיגר מימין לשליכטה ומקפלים מעל. עושים אותו דבר משמאל. וגם מלמטה. וגם מלמעלה. עד שנוצר ריבוע שקצותיו בידיכם. הופכים אותו על הקצוות בתבנית, כדי שהקצוות לא יברחו. עושים ככה את כל הריבועים. ואז מושחים בביצה
  8. אופים ב-220 מעלות 40 דקות
הם יוצאים מאד חתיכים, אפילו בצורה הלא-מסורתית
וכך ייראה העולם ביום שבו ריבועי הסביח ישתלטו עליו, Be aware

ממרח חציל קלוי

יושבי הבית אוהבים את הממרחים שלהם. הם במיוחד אוהבים את הרגע שבו מישהו מהם פורס לחם, מוציא ממרח מוכר ומצרף לו משהו חדש, שנקנה הרגע. השני יושב בסלון או בשולחן המטבח או ליד המחשב, ומחכה בסבלנות שיפתיעו אותו. ואז, טדדם, הוא מופתע. שני הצדדים שמחים עד מאד: אחד על שהצליח לזווג זיווג מוצלח והשני על כי הוא אוכל אוכל טעים שלא חשב עליו כלל. כדי לעשות זאת, צריך ממרחים נוספים. והפעם, ממרח חציל, מהר מהר, לפני שייעלמו החצילים מהשוק. המתכון והתמונה של "מלים לאכול לפיהן

".

רכיבים

  • 1 חציל בינוני, קלוף
  • 2 פלפלים אדומים, בלי גרעינים
  • 1 בצל אדום, קלוף
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 2 כפות שמן זית
  • 1.5 כפית מלח
  • 0.5 כפית מלח
  • 1.5 כפות רסק עגבניות

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית
  2. חותכים את החציל, הפלפלים והבצל לקוביות בגודל 2.5 סנטימטרים. מערבבים אותם בקערה עם שום, שמן, מלח ופלפל. מפזרים בשכבה אחת בתבנית וצולים 40-45 דקות, עד שהירקות משחימים קלות ורכים. מערבבים אותם פעם אחת באמצע הדרך
  3. מעבירים את הירקות למעבד מזון, מוסיפים את רסק העגבניות ומפעילים ל-3-4 פולסטים. מתקנים תיבול
אנחנו נעשה עם הפלפלים הקלויים המוכנים שלנו
אנחנו נעשה עם הפלפלים הקלויים המוכנים שלנו

אדורה

הדרך שלנו להתאושש מסשן פרברים – משפחה – חורף ירושלמי עצבני – הדלקת נרות המונית, היא פשוט ללכת ברגל. להתחבר חזרה לעיר דרך הרגליים, דרך הרחובות, דרך חלונות הראווה, הריחות, מאכילות החתולים של הערב, להחזיק שיחה אחת שהולכת וגדלה ומתפתחת וקטנה ודועכת ושוב חוזרת, וככה, אנחנו יכולים כמה שעות. המסלול של אתמול היה ארוך במיוחד, והתחיל בצומת עזריאלי, משם דרך רחוב הארבעה, שדרות בן ציון, ודיזינגוף עד ירמיהו. שם, בג'רמיה, עשינו תחנה ראשונה להתאוששות; בקבוק קאווה אישי (היא) וחצי טובורג (אני). אחר כך, כבר היינו חייבים לאכול משהו.

על אף שלא הזמנו מקום מראש והמסעדה היתה מלאה לגמרי, חיכה לנו שולחן פינתי במרפסת של אדורה. החלטנו לקחת אותו, ומשום שהיה שולחן לארבעה ואנחנו רק שניים, התיישבנו אחד לצד השני. עד שהגיעה המלצרית לספר לנו על הספיישלים, כבר בחרנו מתוך התפריט, ומאחר ואלה לא נשמעו מפתים במיוחד, החלטנו לדלג עליהם ולהיצמד להזמנה שתכננו, שכללה שלוש מנות ראשונות, לחם ומנה עיקרית אחת. הסכמנו עם המלצרית שסנגריה תוצרת הבית יכולה ללוות את הארוחה שלנו בצורה טובה, הזמנו ממנה שתי כוסות וביקשנו שלא להיצמד לסדר הטוב של ראשונות לפני עיקריות, ופשוט להביא לנו אוכל.

שתי המנות הראשונות לשולחן היו קרפצ'יו שייטל (37 ש"ח) וסביצ'ה ישראלית של דג ים (אינטיאס, נדמה לי, 36 ש"ח). זה השלב בו קוראים עירניים ודאי מרימים גבה ושואלים, קרפצ'יו שייטל? אז כן. פעם בכמה חודשים קורה שמתעורר איזה חשק לקצת בשר, במנה קטנה ואלגנטית, וקרפצ'יו הוא פתרון שאני חי איתו בשלום. על צלחת מוארכת הגיעו פרוסות כמעט שקופות של בשר, עם פרמזן טובה מגוררת מלמעלה, כמה תלתלי בצל ירוק ופרוסות דקיקות של צנונית. מנה טובה, שהחיסרון היחיד שלה היה חוסר מסויים במלח. ומה עם הלחם? אז ככה. לחם השאור של אדורה (14 ש"ח) הוא כבר שם דבר בגזרת לחמי המסעדות. הלחם שקיבלנו אתמול היה קצת פחות טוב מבדרך כלל, שכן סבל מקרום קצת שרוף, תוצאה של דקה עודפת בתנור, כנראה. גם הממרחים שהתווספו אליו, כדור חמאה קטן, מלח אטלנטי, קונפי שום וממרח עגבניות, היו בינוניים, ונראה כאילו הוכנו בקעריות זמן רב מראש. עניין של הכנה לסרוויס של ערב שישי, אני משער. הסביצ'ה לעומת אלה, היה טובה מאוד, מלאת חיים וטריות. את הנופך הישראלי של המנה נתנו עגבניות ומלפפונים קצוצים, מעט טחינה וחתיכה זערורית של פיתה מטוגנת.

בתיזמון טוב, הגיעה המנה הראשונה השלישית, פלאפל החצילים המפורסם של אדורה (37 ש"ח). אין ספק כי זו אחת המנות הטובות בתפריט, ושלושת כדורי הפלאפל הבהירים הגיעו חמים, פריכים מאוד מבחוץ ומסתירים מילוי חצילים יציב וטעים מבפנים. זה היה גם השלב שבו גילינו את טעמי האניס שעורבבו לסנגריה, שהגיעה בטמפרטורה גבוהה מדי ובינתיים התקררה. לי זה לא הפריעה, אך היא ביקשה להחליף את הכוס שלה וקיבלה מייד מרטיני יבש עם חרק קטן שנחת בכוס בדרך מהבר לשולחן ומייד הוחלף באחר. קצת לפני שהיינו מוכנים, הגיעה גם המנה העיקרית, פילאס סלמון (76 ש"ח), והמלצרית הציעה להשאיר אותה על השולחן ושאם נרצה היא תדאג לחמם אותה. משהו בביטחון שאמרה זאת, גרם לנו להסכים להצעתה ולהניח למנה בינתיים.

וכך, כשכבר התחלנו להתמלא, הלך מאיתנו הסלמון לסיבוב קצר בתנור, ובמקומו קיבלנו פטה כבדים על חשבון הבית. טעמנו אותו, וזו היתה תזכורת מצויינת לאיזה מאכלים עושים לנו את זה ואיזה לא. פילאס הסלמון, פילה סלמון וקוביות עגבניה עטופים בבצק פילו, לדוגמא, ממש עושים לנו את זה. הנתח שקיבלנו היה גדול, טרי, לא אפוי מדי על אף החימום הנוסף וקוביות העגבניה הקטנות שהצטרפו אליו הרטיבו בדיוק במידה את בצק הפילו הקשה. לסיכום, זו היתה מנה מצויינת שעושה הרבה כבוד למרכיב המרכזי בה ולמשחק בין מרקמים שונים.

על בטן מלאה, יכולנו להתפנות קצת לקיטורים. הבעיה הכי גדולה של הארוחה באדורה, היתה המרפסת. יש משהו בחלל הצפוף והחשוך של פנים המסעדה שנותן לסועדים במקום הרגשה של בריחה למקום של אוכל טוב. הסכו"ם מבריק, הצלחות גדולות ומעוצבות, השירות קשוב ולמרות הכל האינטימיות בין יושבי השולחן גדולה. בישיבה במרפסת, רוב הדברים האלה נעלמים. האקוסטיקה הגרועה גורמת לכך ששומעים בבהירות את שאר השיחות, התאורה מדגישה את הפגמים שבצלחות ואת סימני המריחה של מה שאמור היה להיות ניקיון הצלחות. אנשי החלק הצפוני של רח' בן יהודה לא מוסיפים גם הם, והתחושה שנוצרת היא של ארוחה בבית קפה, במקום ארוחה במסעדה ברמה של אדורה. במילים אחרות, שבו בפנים. סיימנו בבקבוק סודה קר וסיגריה חמה.

חשבוננו, לפני טיפ וכולל שתיה הסתכם ב 263 שקלים, שהיה סביר ביחס לכמות המנות שקיבלנו כאן. יש לי תחושה שעוד נסעד כאן שוב. לא במרפסת.

——

אדורה
, בן יהודה 226

חצילים ומוצרלה ברוטב מרינרה

ביום שישי אירע אסון קולינרי קטן. הזמנו את האחיות שלו לארוחת ערב, והכנו לזניה צמחונית, לפי מתכון של ששת. הכל היה טוב ויפה, עד שהכנסנו את הלזניה לתנור. הוא טוען שהיינו צריכים לכסות אותה. אני טוענת שהחום היה גבוה מדי. בכל מקרה, הלזניה יצאה שרופה, עבשה, ובלתי כשירה למאכל אדם. וכך, על אף שבישלנו הרבה שעות, הגשנו לאורחות פסטה ברוטב עגבניות. זה היה, איך לומר, לא בלתי מבאס. אבל מה שכן, תוך כדי התהליך צליתי פרוסות דקות של חצילים במחבת, וזה היה מענג במיוחד, ועשה לי חשק לשניצל חצילים. אז מצאתי מתכון הולם. המתכון והתמונה של החצילים של "בישול בארון". המתכון של רוטב המרינרה הוא של "אוכל ויין".

רכיבים לארבע מנות קטנות
לחצילים

  • 1 חציל, פרוס לפרוסות דקות
  • מלח גס
  • 0.5 קילו מוצרלה, פרוסה לפרוסות דקות
  • בזיליקום
  • 0.5 כוס קמח
  • 1 ביצה, טרופה קלות
  • 1 כוס פירורי לחם
  • שמן לטיגון

לרוטב

  • 0.25 כוס שמן זית
  • 3 שיני שום, קלופות
  • 1 כף רסק עגבניות
  • קופסה של עגבניות שלמות
  • קומץ סוכר
  • בזיליקום
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מפזרים מלח על פרוסות החציל, ומניחים ל-20 דקות
  2. במחבת גדולה מחממים שמן, מוסיפים את השום ומבשלים על אש בינונית, עד שהוא מזהיב, כ-5 דקות. מוסיפים את רסק העגבניות ומבשלים כדקה. מוסיפים את העגבניות מהקופסה, מועכים אותן קצת, ומוסיפים את הסוכר, הבזיליקום ומלח ופלפל. מביאים לרתיחה, ומנמיכים את האש. נותנים לרוטב להצטמצם עד 30 דקות. מוציאים מהרוטב את הבזיליקום והשום
  3. שוטפים את המלח מפרוסות החציל ומייבשים אותן
  4. יוצרים כריכים של שתי פרוסות חציל וביניהן פרוסת מוצרלה ועלה בזיליקום
  5. טובלים את הכריכים בקמח, ואז בביצה ובפירורי לחם
  6. מטגנים בשמן עד שהכריכים משחימים, כ-2-4 דקות
  7. חותכים כל כריך לארבע ומגישים עם רוטב המרינרה
http://closetcooking.blogspot.com/2009/10/fried-eggplant-and-mozzarella-with.html
מה שמוכיח באופן סופי שצמחונות אינה בהכרח תזונה בריאה

לזניה צמחונית

יושבת הבית מבולבלת היום. כל העולם ואשתו רוצים ממנה משהו. והיא, יושבת בית שכמותה, איך תעשה הכל ביחד? ומלבד זאת, אתמול הגיע האיש, והוכיח שהתנור לא היה זקוק לתיקון. או לפחות הוכיח שהוא יודע להוכיח שהתנור לא היה זקוק לתיקון. את האמת המרה נגלה כנראה רק שעתיים לפני שיגיעו האורחים שיוזמנו לארוחה גדולה ומפוארת שמבוססת כולה על טהרת האפייה. בכל אופן, הדרך לפתור את בעיית הבלבול ולבדוק את התנור היא לעשות משהו שדורש התרכזות בדבר אחד. לזניה, כך נדמה לי, מצריכה בישולים, ושכבות, ורוטב, וירקות וכל זה. אני חושבת שהיא תתאים בול. וכל זה, בליווי מצ'יזמו, שהיום הגעתי למסקנה שהוא ממש ג'יימי אוליבר, רק נחמד. המתכון והתמונה של מצ'יזמו, כמובן.

תבנית
33*22 סנטימטרים

רכיבים
ללזניה

  • 1 חבילת עלי לזניה
  • 200 גרם ריקוטה
  • 200 גרם מוצרלה
  • 50-100 גרם פרמז'ן, מגוררת. מהסוג הטוב
  • 1 קישוא בינוני
  • 1 זוקיני בינוני
  • 1 חציל בינוני
  • 3 כפות שמן זית
  • מלח ופלפל

לרוטב

  • 800 גרם עגבניות בקופסה
  • כמה ענפי בזיליקום טריים. אפשר גם אורגנו אם יש לכם. אפשר גם להשתמש במיובש, אבל טרי עדיף
  • 0.5 בצל, קצוץ ומאודה מעט
  • 3 כפות שמן זית
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מכינים את הרוטב. מייבשים את העגבניות מהקופסה ומוסיפים אותן לבלנדר עם עשבי התיבול, שמן הזית, מלח ופלפל. מוסיפים גם את הבצל המאודה לחגיגה. נותנים לזה ערבוב קטן.
  2. אם הרוטב יוצא דליל מדי, מוזגים אותו למחבת לכמה דקות ומצמצמים קצת. שלי בהחלט היה דליל מדי, אבל אחרי בדיוק חמש דקות במחבת, הוא היה בסמיכות הנכונה. למעשה, לא חייבים בכלל להגיע לבלנדר. אפשר לבשל את כל הרכיבים של הרוטב, ואז למעוך הכל ביחד
  3. מערבבים ביחד את כל הגבינות. אני אוהב לקצוץ את המוצרלה לקוביות ואז לערבב לתוכן את הריקוטה. כך קל יותר לשים אותן על הלזניה
  4. שוטפים את הירקות וקוצצים את שני הסופים. חותכים אותם לעובי של שלושה מילימטרים בערך. אם יש מנדולינה, אז זה ממש קל. אם אין לכם, כמוני, אז רק תיזהרו בבקשה לא לחתוך אצבע. זה לגמרי בסדר עם הפרוסות לא שוות בעוביין. ברגע שכל הירקות חתוכים, הניחו אותה בקערה ופזרו עליהם שמן זית ומלח
  5. צולים את כל הירקות כ-10 דקות ב-350 מעלות. ייתכן שהחציל יהיה זקוק ל-5 דקות נוספות. ויכול להיות שגם עדיף להפוך אותם באמצע הדרך. למה צולים את המסכנים האלו? כדי להוציא קצת מהלחות, ולוודא שהלזניה שלנו לא הופכת למימית מדי
  6. מבשלים את הפסטה. בעיקרון, פשוט מבשלים את הפסטה בהתאם להוראות היצרן. עדיף להוריד דקה מהבישול. כי הפסטה תתבשל עוד עם שאר הלזניה
  7. מרכיבים את הלזניה! סוף סוף, רגע האמת. כמנה שהיא תוספת, נדמה שיש בה הרבה חלקים שונים, אבל באמת שכל אחד מהם לוקח כמה דקות. כדי להתחיל, מוזגים כמה כפות רוטב לתחתית התבנית ופורשים כמה עלי לזניה לאורך. אם כמה נשברו בדרך, זה בסדר. אפשר להרכיב אותם מחדש. משטרת הלזניה לא תדפוק על הדלת
  8. אחרי עלי הלזניה, מניחים את כל פרוסות הירקות, עוד רוטב וכשליש מתערובת הגבינה. אם החצילים לא נכנסים, תגרמו להם להיכנס!
  9. ואז שכבה נוספת של עלי לזניה, עוד רוטב, ואז מסדרים באופן יצירתי את הזוקיני והקישוא. טוב, לא חייבים באופן יצירתי. פשוט נפטרים מכולם. אחרי כל הירקות, מוסיפים עוד רוטב, עוד שכבה של עלי לזניה (כן, שלוש שכבות של עלי לזניה!), השליש האחרון של תערובת הגבינה ואז מגררים למעלה קצת מהפרמז'ן הטובה הזאת. מרביצים מעל קומץ נאה של מלח ופלפל.
  10. 30 דקות. 400 מעלות. או עד שהלזניה מבעבעת והגבינה מתחילה להשחים. מוודאים שהלזניה מצטננת 5-10 קות לפני שחותכים אותה
טעים!
טעים!

בטטה, חציל ותרד ישבו בתוך מחבת

ביום שבת הכנתי במיה בעגבניות לפי מתכון של אייל שני, והגיע חבר ותיק כדי לאכול איתנו. ואז, שנייה לפני שהכניס את המזלג לפה, הוא אמר: הולך להיות זה טעם כמו של הבישולים שלך, נכון? נאלצתי להודות שהוא צודק. זה לא שהם לא טעימים. זה פשוט שהרבה מהם יש להם טעם דומה. ניתוח קפדני של המצב הביא את כולנו למסקנה שאני לא שמה בהם מספיק תבלינים, ושהוא, יושב הבית, תמיד מכין תבשילים חריפים. המסקנה הייתה ברורה. כדי להיגמל מהמצב הזה, אני צריכה להגיע לתבשיל מתובל יתר על המידה. כדי להגיע לזה, צריך את המטבח המתאים, והפעם זהו המטבח ההודי, עם שילוב מבטיח במיוחד של בטטה, חציל ותרד, ביחד עם קארי. המתכון של ניק קינדלספרגר.

המטרה: תבשיל מתובל
המטרה: תבשיל מתובל

עדכון: המתכון של ניק אמנם מאד טעים, אבל הוא לוקה מעט בחסר. אחרי המחבות של כל הירקות, הם עדיין לא רכים מספיק.

מומלץ להוסיף חצי כוס מים, לכסות את המחבת ולהניח לכל הירקות להתרכך עוד כרבע שעה.

לאחר מכן להסיר את המכסה ולהניח למים להתאדות עוד כחמש דקות.

יושב הבית מדווח מהודו שזו בדיוק רמת הרכות הנדרשת לאוכל הודי.

רטטוי

יש את הימים האלו שאתה רק רוצה לבוא הביתה מהעבודה, לעבור בדרך באיזה סופר שמפקיע מחירים ולהכין לעצמך ארוחת ערב שאינה סנדוויץ', אבל שאינה דורשת ממך עכשיו שעת מטבח שלמה. רטטוי זו אופציה טובה. היא גם בריאה למדי, היא גם קלה להכנה, וגם, עם כל הצרפתיות הקלאסית הזו, אתה עלול לחשוב שאתה בעצמך קלאסי. הגרסה הזו של רטטוי, מאת שף בריאן, כפי שהוא מכנה את עצמו בגוף שלישי, היא ממש ממש ממש פשוטה להכנה, וכוללת כמה קיצורי דרך שאני הייתי נמעת מהם, אבל לפחות זה מצריך פחות קניות וכל מתכון הוא פתח לשינויים, לא?