חצילים חרוכים בעגבניות

אימא שלי היא אלופת החצילים והשניצלים. המאכל החגיגי ביותר והביתי ביותר בבית שלי הוא פיתה עבה ממאפיית המשפחה המקורית (אילתים, יש להם ריבים מצחיקים), חומוס, שניצל שעד היום לא הבנתי את סוד קסמו, אבל אני יודעת לשחזר את דרך ההכנה שלו במדוייק, והוא ממש טעים, וחצילים קלויים עם עגבניות ונענע. כשהייתי קטנה לא הבנתי את עניין החצילים, וכבר כמה שנים שאני צמחונית למדי, ועל כן היו לי רק פעמים מועטות להתענג על הקסם הזה בעצמי, אבל את אנחות התענוג של היושבים סביבי אני שומעת כבר שנים ארוכות.
אלופת החצילים מכינה שלושה סוגי חצילים שונים וטעימים, אבל כולם מתחילים בטקס הנורא מכל: קליית החצילים על אש פתוחה. לפני כל ארוחה משפחתית יש את הרגע הזה, שאימא שלי, כמו כוהנת הגז, מכינה את עצמה ואת סביבותיה לטרנספורמציה מלאת ההוד שעומדת להתרחש: חציל רגיל עומד להפוך לחציל קלוי על אש גלויה, והכיריים עומדות להפוך לאזור פיגוע. האירוע דורש הכנה נפשית מראש, ריכוז מלא במהלך הטקס וניקוי יסודי לאחריו, מלווה באנחות קלות על קשיי החיים והגורל.
לא פלא, אם כך, שהגעתי לגיל 35 המכובד מבלי שקליתי חצילים על הגז ולו פעם אחת. זה היה התפקיד של יושב הבית, ואני הבטתי בו באימה, מוכנה לרגע שבו הכל יתפקשש, החצילים יוחלפו באצבעות ידיו, אני אצטרך להציל אותו מהאש האוחזת בו, והוא יתאהב בי לשארית חייו.
אבל אתמול זה קרה! יושב הבית לא היה, המתכון קרא לי, ואני הוצאתי שני חצילים מהמקרר, הנחתי אותם על האש הפתוחה וחיכיתי לאסון. החצילים נקלו תחילה בשקט, ואחר כך ברחשים קלים. סובבתי אותם. סובבתי שוב. והנה, היו חצילים קלויים, מושחרים כראוי, הכיריים התלכלכלו קלות – שום דבר שהן לא רגילות לו – ואני הבטתי במעשה ידיי בגאווה כה גדולה, כאילו לפחות פיצחתי את סוד הגרעין החצילי.
משם, הדרך הייתה קצרה לתבשיל הקיצי הטעים הזה, שמתאים להוסיף אותו לאורז כשהוא חם, והבוקר קיבלתי אותו בסנדוויץ' במק"ח ([לחם] בייקרי, מלפפון, קוטג', חצילים) גאוני!. הגדולה שלו היא שאפשר להיפטר קצת מן הטחינה שלאחרונה רודפת כל חציל עד חורמה, ובכל זאת לא להטביע את החציל בתועפות שמן וגבינה.
המתכון ההודי למדי הוא של "לבשל בווסטצ'סטר", עם התאמות קלות למדינה שלנו, והתמונה מהפינה הירוקה בבית שלנו.

רכיבים

  • 2 חצילים בגודל בינוני
  • 3 כפות שמן
  • 0.5 כפית זרעי כמון שלמים
  • 1 בצל אדום קטן, קצוץ דק
  • 3 שיני שום, מרוסקות
  • 1 כפית ג'ינג'ר מרוסק
  • 2 עגבניות, מגוררות
  • 2 פלפלים חריפים, קצוצים
  • 2-3 כפות כוסברה, קצוצה

אופן ההכנה

  1. תחילה קולים את החצילים על אש גלויה, או על פינת הגריל אם יש לכם כזה, עד שקליפת החצילים חרוכה. מניחים בצד להתקרר
  2. מחממים שמן בסיר קטן לדקה. מוסיפים את זרעי הכמון ומטגנים עד שהם מתחילים לרחוש. מוסיפים את הבצל האדום ומאדים עד שהבצל מתרכך ומשחים קלות. מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את העגבניות והפלפלים החריפים ומתחילים לבשל כמה דקות, עד שהעגבניות הופכות לרוטב סמיך ויבש למדי
  3. בזמן שהעגבניות מתבשלות, מקלפים את החצילים ומועכים אותם לחתיכות נעימות לאכילה
  4. מוסיפים את תערובת העגבניות לחצילים ומערבבים היטב. מוסיפים כוסברה (לא הייתה לנו) ומערבבים

דום אלו – תפוחי אדמה ביוגורט ותבלינים

היו כמה ימים לא קלים. זוועה גדולה ובאסה גדולה וההרגשה הכללית היא שמזה כמה ימים העולם מנסה לסחוט ממני את האנרגיה. אני רק מקווה שהוא מתעל אותה לטובת ילדים זבי חוטם ובעלי בטן נפוחה, רצוי כושים, כי אחרת זה יהיה מאד מכעיס. בינתיים, יושב הבית מפליא בארוחות הערב שהוא מכין ובתנועות המרגיעות והאנרגיות שהוא שולח לעברי. אולי הערב הוא יכין כזה. המתכון והתמונה של "בישול כן".

אחד המרגיעים

רכיבים

  • 12 תפוחי אדמה קטנים (מבושלים במים וקלופים)
  • 1 כוס יוגורט
  • 0.5 כוס מים
  • שן שום, מחוצה
  • 3 כפות שמן צמחי

תבלינים טחונים

  • 2 כפיות אבקת שומר
  • 0.5 כפית אבקת ג'ינג'ר
  • 0.25 כפית כורכום
  • 2 כפיות אבקת צ'ילי
  • 1.5 כפות כוסברה טחונה
  • 2 כפיות גרהם מסאלה

תבלינים שלמים

  • 1 כפית זרעי כמון
  • 2-3 צ'ילי יבשים
  • 1 עלה דפנה
  • 1 מקל קינמון
  • 3-4 ציפורן
  • 3-4 פלפל שחור שלם
  • 2 תרמילי הל

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן בווק ומוסיפים את התבלינים השלמים
  2. ברגע שהתבלינים מתחילים לרחוש, מוסיפים את השום ואת התבלינים הטחונים
  3. מוסיפים את היוגורט עם המים ומערבבים היטב
  4. השמן מתחיל להתפרק וליצור שכבה עליונה. מוסיפים את תפוחי האדמה המבושלים ומערבבים הכל
  5. מכסים ומאדים עשר דקות. מעטרים בכוסברה ומגישים עם רוטי או עם אורז

מרק סגול חמוץ מתוק

שלוש מערכות מזג אוויר יתכנסו השבוע באזורנו, כך היה כתוב בעיתון. יושב הבית אמר שיש כינוס של מזג אוויר. ואני חשבתי על סבא ענן יושב לצד גברת סופה, מפטפטים על איזה קוקטייל  ביצים ומכריעים באיזה יום הם יכריחו אותי לקחת את הרכבת לעבודה במקום לנסוע בטוסטוס האהוב שלנו. היו שם קצת גמדי גינה ורעמים בפנים זועפים, בדמיון שלי. וחשבתי לי שחייבים להכין להם מרק לכל האישים המכובדים האלו. וזה צריך להיות מרק מיוחד, הם לא יסתפקו בסתם מינסטרונה. המתכון של בריאן טרנר

. התמונה שלי.

רכיבים

  • 25 גרם חמאה
  • 1 כף שמן זית
  • 25 גרם בייקון, קצוץ דק (אנחנו ויתרנו)
  • 1 שן שום, קצוצה דק
  • 0.5 כפית זרעי כמון
  • 0.25 כרוב אדום, קצוץ
  • 0.5 תפוח, קלוף, ללא ליבה, ומגורר
  • 30 מיליליטר יין לבן
  • 250 מיליליטר ציר עוף/ירקות
  • מלח ופלפל שחור

אופן ההכנה

  1. ממיסים את החמאה עם השמן זית בסיר על אש בינונית. מוסיפים את הבייקון והשום ומטגנים 2-3 דקות, עד שמזהיב
  2. מוסיפים את זרעי הכמון ומטגנים דקה אחת
  3. מוסיפים את הכרוב ואת התפוח, ומערבבים היטב דקה אחת
  4. מוסיפים את היין הלבן ומבשלים שתי דקות
  5. מוסיפים את הציר, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים את האש ומבשלים עשר דקות עד שהכרוב מתרכך
  6. מרסקים בעזרת בלנדר מוט, ומתבלים במלח ובפלפל
  7. מגישים עם שמנת חמוצה

מרק ירוק

הרבה זמן לא הייתי פה. אבל לא בשל העצלות. ניצלתי את הזמן היטב בבדיקה חוזרת ונשנית של המסעדות בברלין. ובכן יש לי כמה מסקנות. ראשית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא גרוע. אין כמעט שום מסעדה שיוצאים ממנה בהרגשה שרימו אותך, או שנתנו לך רעל או שלא התייחסו אליך או לאוכל שלך בכבוד. שנית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא מעולה. אני לא יודעת אם זה עניין של חומרי גלם טריים או עניין של קולינריה לא מפותחת או עניין של תיירים לא מעודכנים, אבל עוד לא אכלתי בברלין במסעדה שהרשימה אותי עד כדי לכתוב עליה הביתה. שלישית, אם היו בודקים מיקום גיאוגרפי על פי האוכל שנמכר ברחוב, כנראה שברלין הייתה יוצאת איפשהו באסיה, כי כל מקום אוכל שני פה הוא תאילדי או ויטנאמי או הודי או קוריאני. זה נחמד. כי אני אוהבת את האוכל הזה. אבל גרמני אותנטי זה לא. בכל אופן, זה עשה לי חשק לקצת קארי ירוק. הייתי לוקחת בשתי ידיים את זה שיושב הבית עושה, שמותאם בדיוק לחריפות שהוא חושב שאני יכולה לשאת, שזה בערך פי אחת וחצי מהאמת. המתכון והתמונה של "101 ספרי בישול".

מה שנראה כמו אטריות בתמונה, זה בעצם קרום טופו. ויתרתי לכם על זה

רכיבים לארבע מנות

  • 1 כף זרעי כוסברה
  • 1 כפית זרעי כמון
  • 2 כפות שמן קוקוס או שמן זית
  • 4 שאלוטס, קצוצים דק
  • 4 שיני שום, קצוצות דק
  • 4 פלפלי צ'ילי סראנו, קצוצים דק
  • 3 גבעולי למון גראס, קצוצים
  • ג'ינג'ר, חתיכה של שני סטימטרים, קלופה ומגוררת
  • 8 בצלים ירוקים, פרוסים דק
  • שמינית כפית כמון
  • רבע כוס מיץ לימון (לטובת הקורא אבי)
  • 6-7 כוסות ציר ירקות
  • 350 גרם טופו, חתוך לקוביות
  • גרעינים משני קלחי תירס
  • 4 כפות ידיים קעורות מלאות בתרד, לאחר שהורידו את הבסיס מהעלים
  • קומץ קטן מכל אחד מהבאים: נענע, כוסברה, בזיליקום – קצוצים ובקערה

אופן ההכנה

  1. מועכים את זרעי הכוסברה והכמון במכתש ועלי
  2. מחממים שמן בסיר מרק או על אש בינונית-גבוהה. מוסיפים פנימה את התבלינים המחוצים, ומחממים עד שהשמן ריחני, כשלושים שנים. מוסיפים פנימה את השאלוטס, השום, הצ'ילי, הלמון גראס, הג'ינג'ר, הבצל הירוק והכמון. מערבבים היטב. מוסיפים את מיץ הלימון. מבשלים עד שהשאלוטס רכים ושקופים – פחות מחמש דקות. מוסיפים ציר ומביאים לרתיחה עדינה. מבשלים כמה דקות ומתקנים תיבול
  3. מוזגים את הנוזלים דרך מסננת לקערה. מחזירים את הציר המסונן לסיר. מביאים שוב לרתיחה ואז מכניסים פנימה את הטופו ואת התירס. מבשלים עד שהם מתחממים. ממש לפני שמסירים מהאש מוסיפים את התרד. מגישים כל צלוחית מרק עם קערת עשבי התיבול

טוגני כרובית בקארי

בסופשבוע האחרון המטבח היה של יושב הבית (כמו הרבה סופי שבוע, בעצם). אחרי שנהניתי מהאוכל (טחינה סומק, סיגר עם דג ועגבניות, בורק ביצה, ברוקולי בחרדל, מהמם) חשבתי על למה האהבה שלו לאוכל כל כך מדבקת. הסיבה הראשונה היא שהוא נהנה באופן מאד חינני. הוא טועם את המנה בריכוז, ואז מתפשט על פניו חיוך, ואז הוא אומר: אוח, אוכל זה טעים. מייד אתה חושב שאוכל זה טעים ואתה צריך להגיע לריכוז הזה בכל מחיר. והסיבה השנייה הוא שהוא תמיד מתייחס למתכונים כמו שלבים נוספים בלמידה. אם במתכון מסויים יש רוטב, אז הוא זוכר את הרוטב בנפרד מהמנה, ואז משלב אותה במנות אחרות. אם יש שיטת בישול מסויימת, אז תמיד הוא ינסה אותה גם על דברים אחרים. אז הפעם החלטתי להיות כמוהו עם מתכון לכרובית בטמפורה קארי, שכמובן יכולה לשמש לא רק לכרובית. המתכון והתמונה של ג'יימי אוליבר.

רכיבים לשש מנות
לכרובית

  • ראש כרובית
  • קמח
  • שמן צמחי
  • פטרוזיליה, רק העלים
  • מלח
  • 1 לימון

לטמפורה

  • 1 כפית זרעי כמון
  • 2 כפיות זרעי חרדל שחור
  • 2-3 צ'ילי אדום יבש
  • 1 כפית פלפל שחור
  • 200 גרם קמח תופח
  • 0.5 כפית כורכום
  • 350 מיליליטר בירה קרה
  • מלח

אופן ההכנה

  1. מתחילים בטמפורה. מועכים את זרעי הכמון והחרדל, את הצ'ילי ואת הפלפל השחור במכתש ועלי עד שמקבלים אבקה. שמים קמח בקערה ומוסיפים את התבלינים הטחונים ואת הכורכום. מוזגים את רוב הבירה וטורפים בעדינות. בודקים את הסמיכות. זה אמור להיות סמיך כמו גבינת שמנת. אם זה סמיך מדי, מוסיפים בירה. לא צריך לדאוג אם יש גושים, כי בטיגון הם יהפכו לנטיפי קראנצ'יות. מתבלים במלח ומניחים בצד
  2. מפרקים את הכרובים לפרחים קטנים. שוטפים ומייבשים. מקמחים בקערה עם מעט קמח
  3. בסיר עמוק שמים שמן כך שהוא יהיה בעומק של 10-12 סנטימטר, ומחממים אותו ל-180 מעלות. אם אין תרמומטר, אפשר לזרוק לשמן פיסת תפוח אדמה, והשמן מוכן כאשר תפוח האדמה צף ומתחיל לרחוש
  4. מנערים קמח מיותר מהכרובית. ואז, פרח אחרי פרח, טובלים את הכרובית בטמפורה ומניחים בזהירות בשמן החם. נזהרים שלא לקבל השפרצות שמן רותח. עדיף לטגן בקבוצות כדי לא להעמיס על הסיר. בכל פעם שקבוצת פרחי כרובית כמעט מוכנה, מוסיפים פטרוזיליה, ומטגנים עוד 40 שניות. כאשר פרחי הכרובית שחומים וקריספיים, מוציאים מהסיר, מתבלים במלח ובקצת לימון, ומגישים מייד

.

מצחיק שכל הדברים של ג'יימי אוליבר נראים כאילו ענק דרס אותם

טופו ואפונה בשקדים וקשיו

נדמה לי שאפשר להכריז על שבוע הודו במבשלים בבית. איכשהו זה נראה כמו הדבר הנכון עכשיו, כשחם כבר, אבל לא עד כדי כך שהרעיון של תבשיל חם נראה מופרך. גם הצפייה מרחיבת הלב ביושב הבית אוכל אורז עם דאל ומתענג על כל רגע של נוסטלגיה להודו לא בדיוק מרחיק אותי בצעקות אימה מאבקת הקארי. המתכון והתמונה של "תבלין מונסון".
רכיבים ל-5-6 מנות

  • 1 חבילה טופו
  • 1 כוס גדושה אפונה טרייה או קפואה
  • 3 עגבניות גדולות, מעוכות
  • 1 כפית גראם מאסאלה
  • 1 כפית סוכר
  • 1 כפית זרעי כמון
  • 1 כף שמן
  • 2 כפות עלי כוסברה, קצוצים
  • מיץ מרבע לימון

לממרח בצל

  • 1 בצל גדול, קצוץ גס
  • 1.5 סנטימטר ג'ינג'ר, קלוף וקצוץ גס
  • 2 שיני שום גדולות
  • 0.5 מקל קינמון
  • 2 תרמילי הל
  • 0.5 כוכב אניס

לממרח שקדים-קשיו

  • 8-10 שקדים, מושרים במים חמים לעשר דקות וקלופים
  • 4-6 קשיו, מושרים במים חמים ל-10 דקות

אופן ההכנה

  1. מרסקים בנפרד את כל החומרים של ממרח הבצל ואת כל החומרים של ממרח שקדים-קשיו לכדי תערובת חלקה ומניחים בצד
  2. מחממים שמן במחבת ומוסיפים זרעי כמון. כאשר הזרעים מתחילים לרחוש ולהאדים, מוסיפים את ממרח הבצל. מבשלים בערבוב 6-8 דקות, עד שממרח הבצל מזהיב-משחים והופך לבלגן יבש.
  3. מוסיפים סוכר ומערבבים עוד דקה. מוסיפים עגבניות מרוסקות ומערבבים היטב. מביאים לרתיחה עדינה כ-4-5 דקות
  4. מוסיפים גראם מאסאלה, מלח וככוס עד כוס וחצי של מים
  5. מנמיכים את האש לאש נמוכה ומוסיפים קוביות טופו ואפונה. מכסים ומבשלים ללא הפרעה כחמש דקות
  6. מוסיפים את ממרח השקדים-קשיו ומערבבים. מגבירים את האש לבינונית ומניחים להתבשל ללא מכסה כ-5-7 דקות. בשלב זה, הרוטב יתחיל להסמיך. מתקנים תיבול ומוסיפים מים אם יצא סמיך מדי. מסירים מהאש ומוסיפים מיץ לימון. מגישים עם אורז או עם כל לחם הודי
אם יש את כל הרכיבים, זה אפילו די זריז
אם יש את כל הרכיבים, זה אפילו די זריז

ראיטה – צזיקי של הודים

אתמול אכלנו בסב קוץ' מילגה, לראשונה בחיי. היה טעים. ובכל זאת, אווירת הכרגע חזרתי מהודו, ואני עדיין שוקל אם להתקלח, ששורה על המקום לא נורא חביבה עליי. אני מעדיפה את האוכל ההודי שלי בצ'אנדרה, אם כבר מדברים על זה. ובכל זאת, דווקא במילגה נתקלתי בראיטה, אותו מטבל יוגורט הודי, שדומה כל כך לצזיקי, אבל עם תבלינים. בהיותי חובבת צזיקי גדולה, שמחתי לגלות את הראיטה, שנדמה שהולכת אפילו טוב יותר עם אורז. המתכון והתמונה של fxcuisine.

רכיבים להרבה ראיטה

  • 2 כוסות יוגורט
  • 2 בצל ירוק
  • 1-2 צ'ילי ירוק
  • 1 שורש ג'ינג'ר בגודל אצבע
  • 1 שן שום
  • 1 מלפפון
  • מיץ מלימון אחד
  • מלח
  • זרעי כמון
  • פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. מקלפים את המלפפון ומוציאים לו את הזרעים
  2. מוזגים את היוגורט לקערה ומגררים בגסות את המלפפון
  3. מרסקים ג'ינג'ר ושום ומערבבים פנימה. קוצצים את הבצל ירוק ואת הצ'ילי ומערבבים פנימה
  4. מחממים זרעי כמון במחבת יבשה עד שהם מעלים עשן, מרסקים לאבקה, ביחד עם הפלפל שחור והמלח. מוסיפים לראיטה ביחד עם לימון
  5. מצננים שעה במקרר לפני שמגישים, כדי שהטעמים יתערבבו
  • גיוונים: אפשר להוסיף עגבניות מפולטות או צנוניות קצוצות או נענע
אין על יוגורט
אין על יוגורט

מרק עגבניות כפרי חריף

יושבי הבית מתרוצצים בשבוע האחרון ממקום למקום, לרגל פסטיבל יום ההולדת. אין תלונות כלל, תאמינו לי, אין אישה בת מזל יותר ממני. אבל זה אומר שלא ביקרנו במטבח הרבה לאחרונה. זה אומר, אני מנחשת, שכשנחזור למטבח נרצה משהו מאד ביתי. ועם פרוץ הסערה, גם חורפי. אז מצאתי מתכון למרק מקסיקני, שכולל גם רצועות טורטייה לרענון החך. המתכון והתמונה של epicurious.

רכיבים לשמונה מנות
למרק

  • 2 כפות זרעי כמון
  • 6 כפות שמן זית
  • 2 בצלים גדולים, קצוצים
  • 6 שיני שום גדולות, קלופות
  • 0.25 כפית פלפל אנגלי גרוס
  • 2 פחיות 800 גרם של עגבניות קלופות, חתוכות לקוביות, עם המיץ
  • 4 כוסות ציר עוף
  • 1 פלפל גוואחילו (אפשר גם פלפלים חריפים אחרים), ללא הזרעים
  • מלח

לרחס

  • שמן צמחי
  • טורטיות, חתוכות לרצועות בעובי חצי סנטימטר
  • 1 חבילה פלפלים מתוקים קטנים, מנוקים, חתוכים לרצועות דקות

אופן ההכנה

  1. מכינים את המרק. מערבבים זרעי כמון במחבת על אש בינונית עד שהם מתחילים להעלות עשן, כ-4 דקות. מעבירים לצלחת. מעבירים למטחנה לגריסה בינונית
  2. מחממים שמן בסיר גדול על אש בינונית. מוסיפים בצלים. מכסים ומבשלים עד שהבצל מתרכך אבל לא משחים, תוך ערבוב, כ-8 דקות. מסירים מהאש. מוסיפים שום מעוך ופלפל אנגלי. מערבבים על אש נמוכה כדקה. מוסיפים עגבניות עם המיצים שלהן, ציר וצ'ילי. מביאים לרתיחה. מנמיכים את האש לאש נמוכה, מכסים ומבשלים 15 דקות
  3. בנגלות של שתי כוסות בכל פעם מרסקים את המרק במעבד מזון לרמת פירה גס. מחזירים לסיר. מוסיפים פנימה זרעי כמון טחונים. מתבלים בפלפל חריף ובמפל.
  4. מכינים את הרחס. ממלאים מחבת בשמן לגובה 2 סנטימטרים. מחממים על אש בינונית ארבע דקות. מטגנים רצועות טורטייה עד שהן מזהיבות ומעבירים לצלחת עם נייר סופג בעזרת כף מחוררת
  5. מחממים כף וחצי מהשמן במחבת על אש בינונית-גבוהה. מוסיפים את הפלפלים המתוקים הקטנים. מערבבים עד שהם רכים, כ-2 דקות. מתבלים במלח ובפלפל
  6. מגישים. מחממים את המרק מחדש על אש בינונית. מחלקים לקעריות. שמים מעל את טורטיות ופלפלים מתוקים וקצת זרעי כמון גרוסים
בטח הטורטיה מאזנת יופי את החריפות
בטח הטורטיה מאזנת יופי את החריפות

בטטה, חציל ותרד ישבו בתוך מחבת

ביום שבת הכנתי במיה בעגבניות לפי מתכון של אייל שני, והגיע חבר ותיק כדי לאכול איתנו. ואז, שנייה לפני שהכניס את המזלג לפה, הוא אמר: הולך להיות זה טעם כמו של הבישולים שלך, נכון? נאלצתי להודות שהוא צודק. זה לא שהם לא טעימים. זה פשוט שהרבה מהם יש להם טעם דומה. ניתוח קפדני של המצב הביא את כולנו למסקנה שאני לא שמה בהם מספיק תבלינים, ושהוא, יושב הבית, תמיד מכין תבשילים חריפים. המסקנה הייתה ברורה. כדי להיגמל מהמצב הזה, אני צריכה להגיע לתבשיל מתובל יתר על המידה. כדי להגיע לזה, צריך את המטבח המתאים, והפעם זהו המטבח ההודי, עם שילוב מבטיח במיוחד של בטטה, חציל ותרד, ביחד עם קארי. המתכון של ניק קינדלספרגר.

המטרה: תבשיל מתובל
המטרה: תבשיל מתובל

עדכון: המתכון של ניק אמנם מאד טעים, אבל הוא לוקה מעט בחסר. אחרי המחבות של כל הירקות, הם עדיין לא רכים מספיק.

מומלץ להוסיף חצי כוס מים, לכסות את המחבת ולהניח לכל הירקות להתרכך עוד כרבע שעה.

לאחר מכן להסיר את המכסה ולהניח למים להתאדות עוד כחמש דקות.

יושב הבית מדווח מהודו שזו בדיוק רמת הרכות הנדרשת לאוכל הודי.

המאכל הצהוב

באיזור התעשייה המעופש שיושבת הבית עובדת בו, אפשר לבחור לארוחת הצהריים בין מאכלים ביתיים, מאכלים טריפוליטאיים ביתיים ומאכלים ביתיים מהמזרח, שבכולם מקבלים שיט בחמגשית. יושבת הבית בדרך כלל מסתפקת בסלט שאותו היא אוכלת ליד המחשב, כמו כלבה אנורקסית. אבל מדי פעם היא מפנקת את עצמה בצ'אנדרה, מסעדה צמחונית בניחוח הודי, שם היא אוכלת טאלי טעים למדי. היום היא שמעה שיחה בין טבח לעתיד למי שהוא כנראה הבעלים של המסעדה. אלו שתי דמויות יוצאי הודו טיפוסיות, שהתווכחו ביניהם, בעודם פושטים לפנים את רגליהם עטויות הסנדלים, האם עדיף להתאים את הבישול ההודי למה שאתה מכיר מהבית ולמה שכיף לך לבשל, או שצריך לשאוף למצב שבו לקוח המסעדה יגיד "אה, זה בדיוק כמו בהודו". כל הוויכוח הזה עשה לי חשק לאוכל הודי. אז הנה הוא לפניכם, מתכון לאלו גובי של מנג'ולה, שיושב הבית יוצא הודו טוען שבמילולית זה "תפוח אדמה כרובית".