קובלר עגבניות שרי וגרוייר

ירד גשם, אבל עדיין חם גיהנום. כבר סוף ספטמבר, אבל עדיין אנחנו ישנים עם מזגן. זה אומר שבשוק יש עדיין ירקות של סוף הקיץ, אבל הלב כבר תוהה האם אי פעם יהיה כאן קר שוב. במלים אחרות, אפשר להכין מאכלים שאוכלים עם כף, בלי להרגיש מפגרים לגמרי. לא לגמרי מאפה, אבל לא לגמרי רק ירקות מבושלים. קובלר. המתכון והתמונה של "המילה הנגוסה".

עגבניות, גבינה ובצק. אושר פרימיטיבי

רכיבים
למילוי

  • 0.25 כוס שמן זית
  • 2 בצלים בינוניים, פרוסים דק
  • 4 שיני שום, פרוסות דק
  • 1.5 קילו עגבניות שרי
  • 3 כפות קמח
  • 0.25 כפית צ'ילי גרוס
  • מלח גס ופלפל שחור

לבצק

  • 2 כוסות קמח
  • 2 כפיות אבקת אפייה
  • מלח גס
  • 100 גרם חמאה, חתוכה לקוביות קטנות
  • 1 כוס (70 גרם) גרוייר, מגוררת
  • 1.5 כוסות שמנת מתוקה

אופן ההכנה

  1. מכינים את המילוי: מחממים שמן זית במחבת על אש ביננית. מבשלים בצלים, עד שהם מקורמלים, כ-25 דקות. מוסיפים שום ומבשלים עוד שלוש דקות, עד שעולה ניחוח השום. מצננים
  2. מערבבים את הבצלים, העגבניות, הקמח כפית וחצי מלח וקצת פלפל שחור
  3. מכינים את המאפה: מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים קמח, אבקת אפייה ומלח בקערה. מערבבים פנימה את החמאה עד שנוצרים גושים קטנים. מערבבים פנימה גבינה ואז שמנת עד שנוצר בצק (דביק מעט)
  4. מעבירים את תערובת העגבניות לתבנית בעומק של כחמישה סנטימטרים. בעזת כף יוצרים שבע חתיכות מאפה (כחצי כוס בצק כל אחת) על העגבניות בעיגול, ומותירים את המרכז פתוח. מברישים את הבצק בשמנת ומפזרים מעל עוד קצת גבינה מגוררת. אופים עד שהעגבניות מבעבעות והבצק זהוב, כשעה. מצננים 10-20 דקות לפני ההגשה

גראטן כרובית בבשמל

כרובית מטרידה אותי כבר כמה זמן. זה דבר יפה נורא, כרובית. ובכל פעם שאני עוברת בשוק, בא לי לקנות אחת. אבל אז, את מגיעה הביתה, ומגלה שאין הרבה מה לעשות עם כרובית. אפשר להוסיף אותה לירקות מוקפצים, אבל היא לא נורא מועילה שם. אפשר להקפיץ אותה בפני עצמה, ולשים לה דבש וסויה וצ'ילי או משהו כזה, אבל זה נכון על כל דבר בעולם, בערך. אפשר להוסיף אותה למרק, אבל גם שם היא לא כוכבת המסיבה. ואפשר לעשות אותה מטוגנת בפירורי לחם, אבל היא שניצל לא הכי טעים. אז מצאתי עוד משהו שאפשר לעשות איתה. המתכון והתמונה של בלוג שאני לא רוצה לתרגם את שמו: sticky gooey creamy chewy

.

רכיבים

  • כרובית אחת (בערך קילו וחצי), מחולקת לפרחים
  • מלח
  • 60 גרם חמאה, מחולקת
  • 3 כפות קמח
  • 2 כוסות חלב חם
  • 0.5 כפית פלפל שחור
  • 0.25 כפית אגוז מוסקט מגורר
  • 0.75 כוס גרוייר מגוררת (אני מניחה שאפשר גם אמנטל)
  • 0.5 כוס פרמז'ן, מגוררת
  • 0.25 כוס פירורי לחם טריים

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-190 מעלות
  2. מבשלים את פרחי הכרובית בסיר גדול עם מים רותחים מומלחים 5 עד 6 דקות, עד שהם רכים אבל יציבים. מייבשים
  3. ממיסים שתי כפות חמאה במחבת על אש בינונית. מוסיפים את הקמח, ומערבבים בחריצות עם כף מעץ במשך שתי דקות. מוזגים את החלב החם ומערבבים עד שהתערובת מגיעה לרתיחה. מרתיחים בערבוב מתמיד לדקה, או עד שהתערובת מסמיכה. מסירים מהאש, מוסיפים כפית מלח, פלפל שחור, אגוז מוסקט, חצי כוס גרוייר ואת הפרמז'ן
  4. מוזגים שליש מהרוטב לתבנית 20*27 סנטימטרים. מניחים את הכרובית ומוזגים מעל את שארית הרוטב. מערבבים את פירורי הלחם עם מה שנותר מהגרוייר ומפזרים מלמעלה. ממיסים את שתי כפות החמאה הנותרות ומטפטפים מעל. מתבלים במלח ובפלפל. אופים 25 עד 30 דקות, עד שהחלק העליון משחים. מגישים חם או בטמפרטורת החדר
בריא זה לא
בריא זה לא

הירקן הבשלן: מרק בצל עם טוסטוני גבינה

יש כל כך הרבה שפים ואנשי בישול בעולם שאנחנו לא מכירים, כי אנחנו תקועים עם האהרוני והניר צוק האלו, שהחלטתי שאני אעשה לי מחקר קטן ואגלה עוד אנשים שאני רוצה לקנות את ספרי הבישול שלהם או לאכול במסעדות שלהם.

הראשון הוא נייג'ל סלייטר (NIGEL SLATER), שהוא כוכב בישול ותיק בבריטניה, שהקטע שלו זה ירקות. סלייטר, שמבשל וכותב על אוכל מגיל 16, ויש לו טור ארוך שנים באובזרבר, מספק את האבחנה הבאה: "יש משהו אנושי קטן בלחלוק ארוחה עם אנשים אחרים. הפעולה הפשוטה של להכין למישהו משהו לאכול, אפילו קערה של מרק או כיכר לחם, מכילה בתוכה שכבות רבות של משמעות. היא מרמזת על מעשה של הגנה ואכפתיות, של נדיבות ואינטימיות. היא בעצמה מעשה של כבוד כלפי הזולת".

כמי שמעדיף אוכל פשוט, סלייטר מתמקד בעיקר בירקות, בעיקר כאלו שמגודלים בחלקת הירקות שלו בלונדון, ויוצר מהם מתכונים פשוטים ומנחמים, שמתאימים בדיוק כדי לעשות מעשה של נדיבות ואכפתיות ואנושיות. את אותו הלך מחשבה הוא מפגין, כך אומרים, באוטוביוגרפיה שלו שפרסם ב-2004, שנקראת "Tender", שהיא אוטוביוגרפיה שמסופרת מנקודת מבט של האוכל בחייו. כמו מאיר שלו עם השואב אבק שלו, סלייטר מספר את כל סיפור ילדותו והתבגרותו דרך מאכלים וריחות. השנה הוא פרסם ספר נוסף, Toast, שהוא חלק ראשון מספר בן שני כרכים ובעל אלף עמודים, שמספרים את סיפורם של 50 ירקות שהוא מגדל.

אפשר היה לצפות שסלייטר יהיה צמחוני, עם כל האהבה שלו לירקות, אבל הוא סתם הומו שאוהב בשר, שאומר ככה: "אני אוכל בשר בגלל שאני אוהב את זה. לא, תמחקו את זה. אני אוכל בשר בגלל שאני מת על זה. אני אוהב את התחושה שלו ביד שלי, את האופן שבו הסכין שלי חודרת דרך הבשר הטרי, את הריח שלו כשהוא מתפצפץ ומטפטף בתנור שלי. אני אוהב את האופן שבו השומן הופך קריספי והבשר נשאר ורוד ודמי, את האופן שבו הנוזלים מטפטפים החוצה כאשר אני חותך אותו, את האופן שבו הפודינג יורקשייר סופח אליו את הנוזל הבשרי מהצלחת. האהבה שלי לחזיר צלוי וההתפצפצות שלו, ושל התפוחי האדמה שנצלים במיצים שלו, של נקניקיה מבריקה ודביקה בארוחת הבוקר, או של נתח כבש מטוגן באצבעות שלי, תמיד מנצחת".

הנה כמה מתכונים שלו:

מרק בצל עם יין וטוסטוני גבינה
רכיבים ל-4 מנות

  • חתיכה עבה טובה של חמאה
  • 3 בצלים גדולים, קלופים וחתוכים
  • 2 עלי דפנה
  • 2 כפות קמח
  • 250 מיליליטר יין לבן
  • 1 ליטר ציר עוף או ירקות
  • 3-4 כפות יין אדום מדיירה
  • 8 פרוסות קטנות של לחם שאור
  • 75 גרם גרוייר, בפרוסות דקות (ואני אומרת, אפשר גם אמנטל)

אופן ההכנה

  1. ממיסים את החמאה בסיר כבד, מוסיפים את הבצלים ואת עלי הדפנה ומניחים להתבשל, בלי צבע, על חום בינוני. אתם רוצים שהם יהיו רכים וקצת דביקים, מה שלוקח 25 דקות ארוכות. אל תדחקו בהם. כשהם מוכנים, מערבבים פנימה את הקמח, מבשלים דקה או שתיים, ואז מוזגים פנימה את היין הלבן והציר, ומביאים הכל לרתיחה. מתבלים במלח ופלפל. מנמיכים את האש, כדי שהמרק יתבשל בשמחה, ועוזבים אותו לנפשו, חוץ מערבוב מדי פעם, כ-30-40 דקות. מוסיפים את היין מדיירה ומבשלים עוד 5-10 דקות
  2. קולים את הלחם בצד אחד ועל הצד השני מניחים את פרוסות הגבינה. בדוקים שהמרק מתובל כמו שצריך ואז מוזגים אותו לקערות אישיות. מציפים את פרוסות הלחם למעלה ומניחים בתנור לשתי דקות, עד שהגבינה נמסה
לא לשכוח לתת לו להתבשל בשמחה
לא לשכוח לתת לו להתבשל בשמחה