המבורגר

ימי הצמחונות הראשונים שלי, הו כמה קלישאתי, היו סמוכים מאוד לימים הראשונים שלי בהודו.
על החוף בגואה אפשר להזמין בשר כמעט בכל מקום. בכל זאת, תיירים מערביים והודים של עיר חוף, מהזן שישמח למכור לך כל דבר אם רק תביא מספיק כסף. בול כמו בטבריה, או באילת.

בכל מקרה, ניסוי הצמחונות שלי (אז זה עוד היה ניסוי) שם דחף אותי בערך פעם או פעמיים ביום להזמין מנה זערורית של "ווג'-בורגר". סוג של קצית טבעול בלחמניה יבשה, כמה מקלות של כרוב בשביל הצבע, וגועל נפש קטן של תפוחי אדמה – גזר – כרוב – כרובית – אלוהים יודע מה עוד, נח בתוך לחמניה.

מאז עברתי כבר הרבה מאוד בורגרים צמחוניים אחרים. בין כולם, אני מודה, עובר קו מחבר אחד. הדחף לאכול אותם לא היה קשור בבשר. גם לא בנבטים מטוגנים. נחשו מה, אפילו לא בפטריות פורטבלו. מה שמחבר את כולם, הוא תחושת ההנאה העילאית שמביאה איתה לחמניה של המבורגר, מטפטפת, מחזיקה בתוכה בשר, והרגשה של קוסמופוליטיות, ושל בהמיות אנינה. כך יוצא, שלמרות שהדחף שלי לבשר נעלם לגמרי, ושלמרות שאני משתדל לא לעבור ליד שדרת השווארמה – המבורגר – ווטאבר מה שמוכרים שם שבין דבוש למג'יק בורגר, לא יכולתי להתעלם מהבלוג הזה. Multisector Growth Models: Theory and Application , שהוא סופר קול. ואז התמונות. ואז חדוות הבשר. ובקיצור, אם אתם לא צמחונים, אני מוכן להתערב על מה אתם עושים עכשיו.

כלכלת ארוחות ערב

בארוחת צהריים עצלנית ומאוחרת של שבת (שאריות מההורים ופסטה בצורת ניוקי שהבאתי לה במתנה) דיסקסנו קצת במתודולוגיית האכילה בחוץ.
אם עבדתם פעם בזירת ההייטק – אינטרנט וכו' אתם מכירים את המטריה. ארוחת צהריים בחוץ, אם יש מזל היא על חשבון החברה, וארוחה ערב בבית, על חשבונכם. זוגות של  עצלנים, כמונו, מוצאים את עצמם אוכלים הרבה בחוץ. כך הגענו לפאייה, כך אנחנו מגיעים פעם בשבוע לאורנה ואלה, כך אנחנו מוציאים חלק גדול מכספנו.

העניין הוא שאכילה מרובה גורמת לשתי תופעות הפוכות ומנוגדות אחת לשנייה. הראשונה היא התרחקות של סף הגירוי מאוכל מסף הגירוי ה"ממוצע". התופעה השנייה באה בדמות קולות פנימיים (מגובים בקולות מאתר הבנק) שקוראים לצמצם את האכילות האלה. אז חשבתי על משהו. אולי, אם כל כך מתעקשים לצמצם, נאכל פחות בחוץ במסעדות רגילות, ויותר בבית. ואז, כדי לפצות את עצמנו, נלך לאכול במסעדה טובה באמת. אם לא להוציא פחות, אז לפחות לאכול יותר בבית ובמקומות טובים יותר בחוץ. אני בטוח שהיא יודעת שכשאמרתי על זה, חשבתי בין היתר על רפאל.

ובעניין רפאל, אז רפי כהן חנך בסוף השבוע שעבר The War of Art: Break Through the Blocks and Win Your Inner Creative Battles בבלוגיה של תפוז. מזל טוב.