צ'ילי טבעוני מעולה

רוח בלהות מרחפת על פני רחוב ביאליק, רוח הבלהות של הטבעונות. טוב, לא צריך להתרגש יותר מדי. לא באמת נהיה טבעונים. אין לנו כוח כל היום לדיסס דייסות, לקצוץ אגוזים ולחפש תחליפים. אנחנו אנשים פשוטים ונהנתנים. אבל לעזאזל, לאנשים האלו יש ממרחים טעימים!
על כל פנים, במסגרת הניסיונות להרחיב אופקים במטבח שלנו, יש גם מתכונים טבעונים. והמתכון הזה פשוט מעולה! הוא גם מזין, הוא גם נעים והוא גם חריף במידה המדוייקת. עשיתי אותו לטעם הממוצע של אוכל חריף פלוס ואוכלת חריף מינוס, ואז הוא בא והוסיף עוד כף מדוייקת של צ'יפוטלה. אפשר כמובן לשחק עם החריפות לפי ראות עיניכם. ואפשר גם לשאול למה קוראים לתבשיל הזה צ'ילי אם אין בו שעועית. אני שאלתי גם, אבל כך במקור.
המתכון של "40 סינרים", פחות או יותר, והתמונה שלי.

רכיבים

  • 4 כפות שמן קנולה
  • 400 גרם סייטן (1 קופסא), קצוץ (אפשר בהחלט במעבד מזון)
  • 2 סלסלות כחולות פטריות שמפיניון, פרוסות לפרוסות
  • 2 בצלים קצוצים
  • 4 שיני שום, קצוצות
  • 200 גרם רסק עגבניות
  • 2 כפות נענע/אורגנו מיובש
  • 2 כפות צ'ילי מיובש
  • 1 כפית פלפל שחור
  • 1 כפית פפריקה מתוקה
  • 0.5 כפית כמון
  • 1 כף טבסקו
  • 0.5 בקבוש שליש בירה כהה (רצוי גינס, אבל כל בירה כהה זה סבבה)
  • 1 כוס מים
  • 1 כף ממרח חלפיניו, או כל צורה אחרת של חלפיניו

אופן ההכנה

  1. מחחמים שתי כפות שמן בסיר גדול על אש גבוהה ומאדים את הסייטן עשר דקות, עד שהוא משחים קלות. מוציאים לקערה
  2. מחממים כף שמן באותו סיר, מאדים את הפטריות עד שהן משחימות קלות, כעשר דקות, ומוציאים לקערה
  3. מחממים את כף השמן האחרונה באותו סיר, ומאדים שני בצלים וארבע שיני שום, עד שהבצל הופך שקוף, כחמש דקות. מוסיפים 200 גרם רסק עגבניות ואת הסייטן, ומאדים 12 דקות. מדי פעם צריך לגרד את תחתית הסיר בכף עץ
  4. מוסיפים 2 כפות אורגנו, 2 כפות צ'ילי, כפית פפריקה, חצי כפית כמון וכף טבסקו ומערבבים
  5. מוסיפים חצי בקבוק גינס וכוס מים. מערבבים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש לאש נמוכה-בינונית, מכסים ומבשלים שעה וחצי, שעתיים. מערבבים מדי פעם
  6. מוסיפים מלח וכף ממרח צ'יפוטלה. מגישים עם אורז או פסטה ומתענגים

טוגני כרובית בקארי

בסופשבוע האחרון המטבח היה של יושב הבית (כמו הרבה סופי שבוע, בעצם). אחרי שנהניתי מהאוכל (טחינה סומק, סיגר עם דג ועגבניות, בורק ביצה, ברוקולי בחרדל, מהמם) חשבתי על למה האהבה שלו לאוכל כל כך מדבקת. הסיבה הראשונה היא שהוא נהנה באופן מאד חינני. הוא טועם את המנה בריכוז, ואז מתפשט על פניו חיוך, ואז הוא אומר: אוח, אוכל זה טעים. מייד אתה חושב שאוכל זה טעים ואתה צריך להגיע לריכוז הזה בכל מחיר. והסיבה השנייה הוא שהוא תמיד מתייחס למתכונים כמו שלבים נוספים בלמידה. אם במתכון מסויים יש רוטב, אז הוא זוכר את הרוטב בנפרד מהמנה, ואז משלב אותה במנות אחרות. אם יש שיטת בישול מסויימת, אז תמיד הוא ינסה אותה גם על דברים אחרים. אז הפעם החלטתי להיות כמוהו עם מתכון לכרובית בטמפורה קארי, שכמובן יכולה לשמש לא רק לכרובית. המתכון והתמונה של ג'יימי אוליבר.

רכיבים לשש מנות
לכרובית

  • ראש כרובית
  • קמח
  • שמן צמחי
  • פטרוזיליה, רק העלים
  • מלח
  • 1 לימון

לטמפורה

  • 1 כפית זרעי כמון
  • 2 כפיות זרעי חרדל שחור
  • 2-3 צ'ילי אדום יבש
  • 1 כפית פלפל שחור
  • 200 גרם קמח תופח
  • 0.5 כפית כורכום
  • 350 מיליליטר בירה קרה
  • מלח

אופן ההכנה

  1. מתחילים בטמפורה. מועכים את זרעי הכמון והחרדל, את הצ'ילי ואת הפלפל השחור במכתש ועלי עד שמקבלים אבקה. שמים קמח בקערה ומוסיפים את התבלינים הטחונים ואת הכורכום. מוזגים את רוב הבירה וטורפים בעדינות. בודקים את הסמיכות. זה אמור להיות סמיך כמו גבינת שמנת. אם זה סמיך מדי, מוסיפים בירה. לא צריך לדאוג אם יש גושים, כי בטיגון הם יהפכו לנטיפי קראנצ'יות. מתבלים במלח ומניחים בצד
  2. מפרקים את הכרובים לפרחים קטנים. שוטפים ומייבשים. מקמחים בקערה עם מעט קמח
  3. בסיר עמוק שמים שמן כך שהוא יהיה בעומק של 10-12 סנטימטר, ומחממים אותו ל-180 מעלות. אם אין תרמומטר, אפשר לזרוק לשמן פיסת תפוח אדמה, והשמן מוכן כאשר תפוח האדמה צף ומתחיל לרחוש
  4. מנערים קמח מיותר מהכרובית. ואז, פרח אחרי פרח, טובלים את הכרובית בטמפורה ומניחים בזהירות בשמן החם. נזהרים שלא לקבל השפרצות שמן רותח. עדיף לטגן בקבוצות כדי לא להעמיס על הסיר. בכל פעם שקבוצת פרחי כרובית כמעט מוכנה, מוסיפים פטרוזיליה, ומטגנים עוד 40 שניות. כאשר פרחי הכרובית שחומים וקריספיים, מוציאים מהסיר, מתבלים במלח ובקצת לימון, ומגישים מייד

.

מצחיק שכל הדברים של ג'יימי אוליבר נראים כאילו ענק דרס אותם

ויינברג + מתכון

רח' בן יהודה. אחרי יום לימודים ארוך (12 שעות, עם הפסקה לקפה באמצע). באמצע השיעור האחרון אנחנו כבר מתחילים לחפש בסמס מקום לארוחת הערב. הוא צריך להיות קל ולא מעיק. מחליטים על ויינברג, בר יין קטן בבן יהודה (צמוד לאייסברג). אמנם יד דגש על נקניקים ובשרים, אבל קיבלנו המלצות טובות ואנחנו בטוחים שנסתדר.

ככה, לקראת השעה תשע, אנחנו מגיעים לשעה בצרפת. העיצוב קצת דרום צרפת, בן יהודה מלא בצרפתים, כוסות היין שיקיות, קיצר, צרפת באמצע בן יהודה. הולכים על ארוחת ערב קלה. שני חצאי גולדסטאר (24 ש"ח), סלט קיסר קלאסי (38 ש"ח) וספיישל טונה צרובה (38 ש"ח). הבירה מגיעה מייד, צוננת ועם שכבה יפה של קצף. כמה דקות אחריה מגיעים הסלט והטונה. סלט הקיסר של ויינברג מוגש בקערה קטנה יחסית, והוא מורכב לדעתי מהחלקים היותר טובים של חסה אייסברג אחת קטנה. העלים יבשים ופריכים, רוטב המיונז לא כבד מדי, ועל אף שאין בו אנשובי, הוא עדיין מדוייק. שני חצאים של ביצה קשה מונחים על הסלט, מכוסים בשכבה עבה של גרידת פרמז'ן, בדיוק בחריפות הנכונה. חמש פרוסות הטונה שקיבלנו, היו מצויינות. צרובות מבחוץ, נאות מבפנים (אך לא קרות) ונחו על פרוסות דקיקות של בצל סגול עדין.

אתם עוד מחפשים את האוכל, הא? גם אנחנו עוד לא ממש שבענו, ולכן החלטנו לקחת עוד שתי מנות מהבאר. הצצה זריזה חשפה אנטיפסטי של פטריות מוקפצות וברוסקטה עם גבינת הבית. פטריות היער, שהוקפצו ותובלו קלות, עם מעט עגבניות מיובשות ופרוסות דקיקות של נקניק, היו טובות מאוד, על אף צבעה האפרורי של המנה והצלוחית הזערורית שבה הגיעה. הברוסקטה – חצי לחם מרוקאי שאופים במקום, שמן זית ופרוסת עגבניה, עם כף של "גבינת הבית", היתה סטנדרטית לגמרי. מה שכן, כשגילנו את מחיר המנות בחשבון (23 לפטריות ו 25 ש"ח לברוסקטה) קצת הופתענו.

לסיכום, ויינברג הוא המקום ההוא שכל פעם בפריז אתם מבטיחים לעצמכם שכשתמצאו אותו בתל אביב, ישר תאמצו אותו. תשבו שם עם כוס יין בערב, תאכלו איזה בשר מעודן עם חסה פריכה, ואז שוכחים את זה. הייתי מאמץ את ויינברג בשתי ידיים, אבל החשבון  שקיבלנו על 172 ש"ח (לפני טיפ), כנראה יגרום לנו להיפגש לעיתים מזומנות פחות.

אוקי. מתכון. באדיבות readymade

פטריות וקישואים מאודים
המרכיבים:

  • 1 כף שמן זית
  • 1 בצל קטן, חתוך לקוביות
  • 4 שיני שום כתושות
  • 5 פטריות גדולות, חתוכות לקוביות
  • 1 קישוא חתוך לקוביות
  • חצי כפית אורגנו יבש
  • מלח ופלפל


אופן ההכנה:

  1. מחממים שמן זית במחבת גדולה, מוסיפים את הבצל והשום, ומטגנים עד שהבצל מתרכך.
  2. מוסיפים את שאר הירקות. מפזרים אורגנו, מלח ופלפל. מערבבים מדי פעם, עד ליצירת זיגוג קרמלי על הירקות.
  3. מגישים על מצע של  קינואה, דוחן או מה שאתם אוהבים.
נראה טעים, לא?

טארט ברוקולי על בסיס תפוחי אדמה

סוף שבוע לא רגוע עבר על יושבי הבית. אי נחת קיבתית מלווה בכמה חריקות והרהורים על החיים. כדי להעביר את כל זה, יושבי הבית שתו המון המון אלכוהול. טוב לקיבה שלהם זה לא עשה, תנו לי לומר לכם. אז היום צריך משהו של בית, משהו מרגיע, קצת בריא, קצת מנחם, כמו להתפיח כריות. המתכון והתמונה של "מטבח אשם"

רכיבים לתבנית 22 סנטימטרים

  • 2 תפוחי אדמה
  • 1 בצל גדול
  • 2 ביצים גדולות, טרופות
  • מלח ופלפל
  • 280 גרם ברוקולי
  • כרישה גדולה, חתוכה לפרוסות, החלק הלבן בלבד
  • 1 שן שום, קצוצה
  • 1 כף שמן קנולה
  • 0.5 כוס בירה כהה או מים
  • מלח ופלפל
  • 0.25 כוס בזיליקום, קצוץ דק
  • 175 גרם צ'דר, מגוררת
  • 0.25 כוס חובצה (רוויון וזה)
  • 2 ביצים גדולות

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות ומשמנים את התבנית
  2. מגררים בצל ותפוחי אדמה ומייבשים אותם ככל שניתן (ככל שיהיו פחות נוזלים, כך הבסיס יהיה יותר קריספי)
  3. מערבבים את התערובת עם מלח, פלפל ושתי ביצים
  4. מהדקים לתבנית ואופים 45 דקות. מוציאים מהתנור, מברישים את הבסיס בקצת שמן ומחזירים לתנור ל-15 דקות נוספות
  5. מחממים שמן במחבת עמוקה. מוסיפים ברוקולי, כרישה ושום. מאדים 5 דקות, ומוסיפים את הבירה
  6. ממשיכים לבשל עד שהברוקולי מתחיל להתרכך. מסירים מהאש, ומוסיפים פנימה את הבזיליקום. מצננים כמה דקות
  7. בקערה גדולה מערבבים שתי ביצים, מלח, פלפל וחובצה. מוסיפים את תערובת הברוקולי לביצים
  8. הגיע הזמן לסיים את הדבר הזה! לוקחים את הבסיס, שמים עליו חצי מהגבינה, מוזגים את תערובת הברוקולי, ושמים מעל עוד גבינה
  9. אופים ב-180 מעלות, 35-40 דקות

לחם בירה

סופשבוע של רגיעה, אוכל מרובה ואוויר הרים צלול עבר על יושבי הבית, וגרם ליושבת הבית לאהוב עד מאד את יושב הבית ולקלוט שכל היום הם עסוקים באוכל. לאכול. לבשל. לקרוא. להבין. לדעת. זה די מגניב. ובמסגרת הרחבת הדברים שאנחנו יודעים לעשות במטבח, אני מציגה בפניכם את לחם הבירה, שעליו נכתב: "בשלנים רבים הם שמרימ-פובים. ואני מבינה את זה. אין כמו לפתוח קערה של בצק פיצה לעתיד (לאחר ציפייה של שעות) ולגלות בריכה עצובה, לא תפוחה ועגמומית של כלום. אנחנו זקוקים לצעדי תינוק. למשהו שיש לו טעם של שמרים, אבל לא דורש את כל הציפייה והתקווה והקיפול. משהו חסין בפני טיפשות וטעים. זהו לחם הבירה". המתכון והתמונה וההקדמה המרגשת של "עוגת עזרא פאונד"

רכיבים לכיכר אחת

  • 3 כוסות קמח
  • 3 כפות סוכר
  • 1 כף אבקת אפייה
  • 1 כפית מלח
  • 1 בקבוק בירה לבנה (שליש)
  • 60 גרם חמאה, מומסת

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים תבנית של 22*12*7
  2. בקערה בינונית, מערבבים את הקמח, הסוכר, אבקת האפייה והמלח
  3. בעזרת כף מעץ מערבבים את הבירה אל הרכיבים היבשים עד שהתערובת אחידה
  4. מוזגים חצי מהחמאה המומסת אל התבנית. מעבירים את התערובת לתבנית ומוזגים את יתר החמאה על התערובת. מניחים נייר אפיה מתחת לתבנית, למקרה שהחמאה תגלוש
  5. אופים 50-60 דקות, עד שהלחם משחים. מגישים מייד
כל כך גס למראה
כל כך גס למראה