פאפא'ס

ימי החג עברו עלינו בנעימים, תודה ששאלתם. הרבה מאוד ביחד בבית, קצת משפחה, הרבה אוכל קטן במטבח, ארוחות בוקר וצהריים, קצת חברים, אלכוהול. בין לבין ישבנו בהמון מקומות קטנים בעיר – שישקו החמארה הבולגרית המצוינת ליד בית הכנסת הגדול, קפה מוגרבי (ברחנו מהר מהיתושים בחוץ), סוזנה, הנקניקיה של פרנק, קפה מרסנד, ליימך, רשימה חלקית. את ארוחת החג השני החלטנו לאכול בפאפא'ס, מסעדה איטלקית (איפה שהיתה ביג מאמא). היא קרובה אלינו הביתה, נראית טוב, וליושבת הבית היו ממנה זכרונות טובים.

לא אלאה אתכם בענייני אווירה, פשוט משום שהמסעדה היתה יחסית ריקה, ומסעדות איטלקיות זה לא דבר טוב. המוסיקה תמיד מקושקשת ותופסת יותר מדי תשומת לב. אני לא יכול לסבול את זה.

מנה ראשונה: סלט קפרזה (38 ש"ח) וארנצ'יני מלנזנה (24 ש"ח). סלט הקפרזה הורכב מעגבניה אחת נוראית וקרעי מוצרלה טובים. פרוסות דקיקות של פלפל ירוק חריף נחו על חתיכות הגבינה, ועליהן מעט פלפל שחור. עכשיו תראו, מעגבניה שהיא חצי מרכיבי הסלט, אני מצפה שתהיה לא פחות ממעולה. אין פה מקום למרקם קמחי, לעגבניה שקנו אותה אתמול או כזאת שהיא קרה מדי. העגבניה של הקפרזה שלנו, עברה את כל העבירות האלה. הפוקצ'ה שהוגשה לצידו היתה מביכה. כשהלנו על כך בפני המלצר, הוא אמר שהוא מת על עגבניה קמחית, לקח את הסלט והלך. שני כדורי ארנצ'יני, ריזוטו ממולא בחציל קלוי ופרמזן היו טובים, פריכים מבחוץ, חמים ורכים מבפנים והוגשו עם רוטב יוגורט קר. איכשהו, אין הרבה מה להגיד עליהם. קצת חמוצים, קצת מלוחים, אולי לא היינו צריכים לקחת את אלה עם החציל. אני מבטיח להכין את אלה ולדווח.

לעיקרית: חלקנו פיצה פארמה (48 ש"ח, parma), עם פרשוטו, אנדיב, בצל מקורמל ורוקט, כך בתפריט. הפיצה הגיעה על מגש נירוסטה בינוני, כשהיא חתוכה לארבעה רבעים. במרכז נחו עלי רוקט קטנים וטריים אך מ-ל-ו-ח-י-ם ביותר. לגבי האנדיב, לא נראה לי שהיה שם. כן היו: הרבה מדי גבינה, מעט פרשוטו ובצל. טעים? לא משהו. אף אחד מאיתנו לא מאוד רצה לסיים את הפיצה, אז על קינוח אין מה לדבר. את הארוחה, אגב, ליווינו בבקבוק קאווה (89 ש"ח). אם תהיתם, לא נשוב לכאן.

בחוץ, עם הסיגריה האחרונה דיברנו על מה יכולים להפיק בעלי מסעדות / בתי קפה / חנויות מהאינטרנט. יש כל כך הרבה שיחות ופוסטים על אוכל, שממש מגישים לבעלי המסעדות את דעתם האמיתית של הלקוחות שלהם. המון בלוגים, קהילות אוכל ודיונים יש על אוכל באינטרנט. כל מה שצריך הוא לערוך חיפוש קצר, לפקוח את העיניים, ולקרוא. אני מקווה שיש כאלה שעושים את זה, ושהאנשים בפאפא'ס ביניהם.

——————

אם הגעתם עד לכאן, בטח שמתם לב ששינינו את העיצוב של הבלוג. זה עוד לא סופי ויהיו עוד שינויים קלים, אבל אנחנו אוהבים את התבנית החדשה ומקווים שגם אתם. אם יש לכם הערה על העיצוב, בא לכם לעזור לסדר קצת את הסיידבאר או משהו לא עובד לכם, תשאירו הודעה.

ארנצ'יני אפויים

ארנצ'יני, אותם כדורי ריזוטו ממולאים במוצרלה ומטוגנים, הוא מאכל קצת מתעתע. לכאורה, אורז, שהוא מאכל נטול בחילה וחביב לקיבה. ומנגד, גבינה מותכת, שהוא מאכל עתיר בחילה, ולא כל כך ידידותי לקיבה. הדו פרצופיות הזו גורמת לי לא מאד לחבב אותו. בנאדם נוגס באורז, ומקבל פיצה. זה יפה ככה? ומצד שני, כדורי ריזוטו זה נורא יפה, וגם זה נראה שנורא כיף להכין אותם. אז כדי לפשר בין ההרגשה הטובה של האורז, ובין הרגשת הטיגון העמוק של כדורי הריזוטו, מצאתי מתכון של ארנצ'יני אפויים. המתכון והתמונה של "האופה בעלת העין החומה"

הרכיבים לשש מנות

  • 2 ביצים
  • 2 כוסות ריזוטו מבושל
  • 1 כוס גבינת מוצרלה, חתוכה לקוביות של 1.5 סנטימטר (נראה לי יכול לעבוד גם עם מיני מוצרלה )
  • 0.75 כוס פירורי לחם
  • 2 כפות שמן זית

אופן ההכנה

  1. מרפדים תבנית בנייר אפייה
  2. טורפים את הביצים קלות עם מזלג. מוסיפים את הריזוטו ומערבבים ביסודיות
  3. לוקחים כף מהתערובת בידיים רטובות, מניחים קוביית מוצרלה, ומכסים בכף נוספת. יוצרים כדור ומגלגלים בפירורי לחם. מניחים על התבנית. חוזרים על הפעולה עד סוף הריזוטו
  4. מקררים את התבנית עם הכדורים ל-30 דקות לפחות
  5. מחממים תנור ל-220 מעלות, ומטפטפים 2 כפות שמן זית על הכדורים
  6. אופים 20-25 דקות, עד שהכדורים מזהיבים.
  7. מגישים עם רוטב מרינרה (שאני אומרת לכם שזה פשוט קופסת שימורים של עגבניות שלמות, ששמים במחבת עם שמן זית, שן שום וקצת בזיליקום, ומועכים לעגבניות את הצורה לכמה דקות)