טופו בקרמל

הרחובות מוצפים במחאה ובחום אימים, וזה קצת מרגש וקצת משעמם וקצת מעורר תהיות, ובכל מקרה מרחיק מאד מן המטבח. כך יוצא שלמרות שיושבי הבית משתדלים מאד לא לפרוץ את מסגרת תקציב האכילה בחוץ שלהם, לא פעם ולא פעמיים בשבוע הם מנשנשים איזה ג'אנק פוד עאלק בריאותי. לא בטוח שזה יצליח, אבל כדאי להחזיר עטרה ליושנת המטבח עם מתכון קצת אחר לטופו, עז בטעמים ופשוט בבישול. המתכון והתמונה של ה"ניו יורק טיימס״.

טופו בקרמל ואורז. גם ארוחת ערב וגם קינוח

רכיבים לארבע מנות

  • 500 גרם טופו
  • 1 כוס סוכר לבן
  • 5 בצלי שאלוט, קלופים וקצוצים
  • 4 שיני שום, קלופות וקצוצות
  • 2 כפות גינג'ר, קלוף וקצוץ
  • 3 כפות סויה
  • מספר בצלים ירוקים, החלקים הלבנים והירוקים בהירים בלבד, קצוצים
  • פלפל שחור
  • אורז יסמין מבושל, להגשה

אופן ההכנה

  1. חותכים את הטופו לחצי לאורכו וכל חצי לשתי פרוסות עבות. מניחים את הפרוסות בין שתי מגבות נייר לייבוש, ומחליפים נייר במקרה הצורך
  2. ממיסים את הסוכר ברבע כוס מים ומבשלים בסיר קטן על אש נמוכה בינונית עד שבועות קטנות מתחילות להופיע בשולי הסיר. מנענעים את הסיר בזהירות, אבל לא מערבבים. ממשיכים לחמם, בזמן שהבועות נעות לכיוון מרכז הסיר והתערובת הופכת כהה יותר, 20-35 דקות, עד שהסירופ מתכהה לכדי צבע קרמלי. מוסיפים בזהירות חצי כוס מים לתערובת (היא תבעבע באלימות. אם חלק מהסוכר מתגבש, מערבבים את התערובת בזהירות בכף ממתכת. הסוכר יימס מחדש). מסירים מהאש ומצננים מעט
  3. מעבירים את הקרמל למחבת רחבה, מדליקים אש בינונית, מוסיפים את השאלוט ומבשלים כשתי דקות. מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומערבבים שוב עוד דקה. מוסיפים את הסויה. ממשיכים לבשל על אש קטנה עד שהתערובת צמיגית והירקות מכוסים היטב, כעשר דקות
  4. מניחים את הטופו ברוטב בשכבה אחת, ומבשלים ללא מכסה עוד שבע דקות. הופכים את פיסות הטופו בעזרת מרית. מבשלים עוד 3-4 דקות, ומעבירים לצלחת. מוזגים את הרוטב על הטופו ומפזרים מעל בצל ירוק ופלפל שחור. מגישים עם אורז יסמין

רווקים, למטבח!

אזהרה: פוסט נסיוני.

היסטוריה: לפני שנתיים וחצי, קצת יותר, נסעתי להודו. זה היה אחרי תקופה ארוכה של עבודה באיזור התעשיה בהרצליה פיתוח. התן-ביס חגג, הבטן שלי גם, ולא השארתי מסעדה אחת בהרצליה פיתוח שלא ביקרתי בה. לקראת הסוף של אותה תקופה, כשכבר הרגשתי לגמרי שמיציתי, הרגשתי גם ששבעתי מכל המסעדות האלה, הארוחות העסקיות והבשר שלוקח לו ימים להתעכל. אמא שלי טענה לא מזמן שהקש ששבר אותי היה איזה סטייק מעובד שאכלתי באיזה על האש משפחתי. יחד עם הנסיעה להודו, הדרך לצמחונות היתה קלה מאוד, מהירה ומהנה. אבל לאחרונה אני מגלה שמדי פעם אני שמח באיזה חתיכת עוף או איזה סירלוין בנודלס שלי. סטייקים מגעילים אותי ואני בפירוש לא מאלה שיש להם בעיה לסרב לבשר או לעוף, תמיד העדפתי דגים. יושבת הבית, אם כבר שאלתם, הצטרפה לצמחונות כמה חודשים אחר כך.

החיים כרווק: מזמנים לך התעצלויות אין ספור כשמדובר באוכל. מה לעשות, הרבה יותר כיף לבשל כשיש עם מי לחלוק את האוכל, במיוחד אם אתה כל כך אוהב אותה. אז יוצא שאני אוכל קצת אוכל ג'יפה של רווקים. את המנה הפשוטה הזאת הכנתי בשבת בצהריים, מתוך מצאי לא הכי מרשים שהיה בפריזר ובמזווה. זה אוכל רווקים מושלם. זול, לוקח דקה וחצי להכין, ומשביע.

ועכשיו לניסוי: עד היום, בטח שמתם לב, כל המתכונים פה היו צמחוניים, או מקסימום עם דגים. התלבטנו קצת לאחרונה בשאלת העוף / בשר ומקומם בבלוג. אתם מוזמנים להביע את דעתכם.

יאללה, אוכל:

רווקות אלגנטית, לא?

רכיבים ל-2 מנות

  • כוס אורז
  • מים לבישול האורז
  • 1 בצל בינוני
  • 1 גזר, קצוץ דק (שאינו מופיע בתמונה)
  • 1 שן שום, כתושה
  • 1 קופסת שימורים של שעועית שחורה ברוטב עגבניות
  • 1 כפית שמן
  • 2 חזות עוף, חתוכים לקוביות בגודל 1-1.5 סמ"ר
  • חופן כוסברה / פטרוזיליה קצוצה
  • מלח ופלפל לתיבול
  • אבקת צ'ילי

אופן ההכנה:

  1. מבשלים את האורז כמו שאתם אוהבים. הכי טוב בעיני אורז לבן ונקי.
  2. במחבת גדולה מטגנים את הבצל עד שהוא מזהיב. מוסיפים את קוביות העוף והשום, ועל להבה בינונית "סוגרים" את העוף. נזהרים לא לשרוף את השום.
  3. לאחר שקוביות העוף שינו את הצבע ללבן (3-4 דקות), מוסיפים את השעועית למחבת. מבשלים את הכל ביחד כ-5 עד 7 דקות נוספות. אם הרוטב מצטמצם מדי, מוסיפים רבע כוס מים. טועמים ומתקנים תיבול – מלח, פלפל וצ'ילי.
  4. בצלחת עמוקה מסדרים מנה של אורז, וחצי מכמות התבשיל. מפזרים מעל כוסברה קצוצה. מגישים חם עם בקבוק בירה קר.

הו, קארי אדום

שנה וחצי עברה, מי היה מאמין, מאז קורס הבישול שלנו בצ'אנג מאי, שבמהלכו זכיתי לראות את יושב הבית יוצר פרח מעגבניה (מראה שלא יישכח לכל החיים, ומצחיק אותי אפילו עכשיו, בעודי כותבת את הפוסט הזה). כשחזרנו אז הוא הכין כמה תבשילי קארי שהיו כל כך טעימים, שהיו גורמים לי לחזור הביתה בהתרגשות כל יום. הבעיה היא שמאז נהיה לנו קצת אובר דוז, ויושב הבית משך את ידיו מעסקי הקארי. וחבל שכך! כי קארי זה בדיוק מה שאדם צריך במזג אוויר החורפי הזה. קארי זה די מה שאדם צריך באופן כללי, למעשה. זה מאכל מתגמל מאד כי קשה להרוס אותו וכי הוא סובל כמעט כל ירק במקרר. ועד שהוא יחזיר את ידיו למחבת הקארי, מצאתי מתכון שיזכיר לו בדיוק למה הוא צריך לעשות את זה. המתכון והתמונה של "בטן בירה".

רכיבים לארבע מנות

  • 1 קופסה משחת קארי אדומה (נראה לי שהקופסאות שלהם קטנות יותר. אם קונים במזרח מערב, נראה לי שאפשר רבע קופסה)
  • 1 חבילה טופו
  • קורנפלור
  • מלח
  • שמן
  • 1 כוס נבטי שעועית
  • 3 כוסות עלים ירוקים בשרניים (תרד, מנגולד וכו')
  • 1.5-2 כוסות חלב קוקוס
  • אורז מאודה

אופן ההכנה

  1. שוטפים את הירקות ומניחים בצד. חותכים הטופו לקוביות בגודל סנטימטר וחצי. מתבלים את הקורנפלור במלח ושמים בתוכו את קוביות הטופו. במחבת קטנה שמים מספיק שמן כדי לכסות את קוביות הטופו. מחממים על אש בינונית גבוהה, מטגנים את הטופו עד שהוא מזהיב, ומניחים בצד על נייר סופג.
  2. מערבבים שתי כפות שמן עם משחת קארי על אש גבוהה. מוזגים את חלב הקוקוס. מביאים לרתיחה ואז מוסיפים את הטופו והירקות. מבשלים עד שהירקות מבושלים אבל עדיין קשים. מסירים מהאש ומגישים עם אורז מאודה.

הערה
ברכה גולשת, אושיית האוכל התאילנדי, טוענת שהרבה מתכונים עושים הפוך, כלומר מתחילים בחלב קוקוס. ואני מצטטת: "ממשיכים לבשל את חלב הקוקוס תוך ערבוב מתמיד, עד שהשומן שבו נפרד מהחלב וצף מעליו בבועות גדולות. אם לא הצלחת בזה, סימן שלא היתה לך מספיק אמונה או שלא עירבבת מספיק בדבקות והחלב נדבק לשולי הסיר ונשרף. התהליך אורך כ-10 דקות, וכשהשומן נפרד מהחלב מוסיפים לסיר את משחת הקארי ומערבבים נמרצות במשך כמה דקות למעשה, המשחה עוברת טיגון בשמן הקוקוס ולא בישול, כפי שאולי זה עשוי להיראות". אם אני זוכרת נכון, כך לימד אותנו גם ויסוט, וכך עושה גם יושב הבית. אבל אולי אפשר בכמה דרכים.

יש גם ווק חדש, מהעבודה
יש גם ווק חדש, מהעבודה

אורז מטוגן בחביתה

תארו לכם שאתם חוזרים הביתה בערב, ומישהו מגיש לכם חביתה מהבילה. כזו צהובה וטובה עם ריח של, איך לומר, חביתה. אתם נרגשים מאד ונועצים את המזלג שלכם בתוך החביתה, וראו איזה פלא: בפנים מחכה לכם אורז מטוגן עם ירקות, חמים גם הוא, ומעלה אדים. האם לא תרצו לחייך אל האיש שהכין את האוכל הזה ולומר לו: תודה תודה. ובכן, על זה חשבו כשהמציאו את האורז מטוגן פתאיה, שמתחבא בתוך החביתה. המתכון והתמונה של "גזירים מהמטבח שלי".

רכיבים

  • 2 כוסות אורז מבושל (עדיף קר, שבושל אתמול)
  • 2 כוסות אפונה ירוקה
  • 1 חזה עוף – חתוך קטן (אני בטוחה שטופו יעשה פה עבודה מצויינת)
  • 1 גזר, חתוך לקוביות
  • 0.5 כוס פלפל אדום או צהוב
  • 2 צ'ילי, קצוצים
  • 2 שאלוטס, קצוצים
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 2 כפיות קטשופ
  • 2 כפיות רוטב דגים
  • מלח ופלפל
  • 2 ביצים, טרופות

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן במחבת. מוסיפים שאלוטס ושום ומטגנים בערבוב עד שהם משחימים
  2. מוסיפים עוף, גזר, אפונה, פלפלים וצ'ילי ומטגנים בערבוב שתי דקות. מוודאים שהירקות רכים והבשר מבושל
  3. מוסיפים את האורז. ממשיכים לערבב עד שכל החומרים הכירו ביניהם. מוסיפים קטשופ, רוטב דגים ומלח ופלפל
  4. מטגנים עוד שתי דקות ומכבים את האש
  5. מרססים קצת שמן על מחבת. מכינים את החביתה והופכים אותה פעם אחת כאשר הצד התחתון מתכהה
  6. שמים בקערה את האורז המטוגן. מעליו שמים את החביתה ועוטפים את האורז בקצות החביתה. הופכים לצלחת הגשה. מגישים עם מלפפונים ועגבניות
יש משהו כל כך משמח בסתם קטשופ
יש משהו כל כך משמח בסתם קטשופ

שנות ה-80 לפנים: כרוב ממולא

החיים הם קצת משעממים. קמים בבוקר, שותים קפה. הולכים לעבודה. חוזרים בערב. אוכלים. עושים דבר. הולכים לישון. באמצע צריך לבחור בגדים לפחות פעם ביום, להתקלח לפחות פעם ביום, קצת לסדר את הבית, לשלם חשבונות, לראות חברים, והופה, אתה קלישאה. זו מלכודת שקשה להתמודד איתה, ואין לי שום דרך בדוקה, אבל לפעמים, אני חושבת: קלישאה וטוב לה. רוצה לומר, קצת עבודה, קצת בית, קצת יושב בית, יכולה להסתדר עם זה לכמה זמן, עד שנעבור לגור בתאילנד.

ועם המחשבה הזו, נתקלתי בפוסט על כרוב ממולא. זהו פוסט אורח של ברט סמבר, שלרוב כותבת ב"מרתה ואני" ועכשיו התארחה ב"וואסאבימון". וכה כותבת ברט:  "לפני כשנה, התחלתי את הבלוג מרתה ואני כחלק ממסע. הייתי כמעט בת 40 ולמרות שהיו לי חיים מאושרים עם ילדים, בעל, כלבים ועבודה שאני אוהבת, משהו היה חסר… הרהרתי ברכיב החסר בחיי כשנתקלתי בגיליון נובמבר 2008 של המגזין "חיי מרתה סטיוארט" ליד הקופה במכולת. ההודו שעל השער פיתה אותי (מנצנץ, זהוב ומושלם, כמעט יכולתי להריח אותו), אבל תוכנו של המגזין תפס אותי. כל מה שמרתה הציגה היה כל כך יפה, ממלא ומלא חיים. והיו כל כך הרבה אפשרויות – סידור שולחן, זרים עשויים ביד, אוכל מדהים, מגירות מסודרות".

זה משמח. שאנשים מוצאים לעצמם דרכים שונות להתמודד עם אותה מלכודת. אז בשבילי  מרתה היא לא המשיח, וסידור בית יפה הוא דבר שנמצא ברמת האסתטיקה ולא המשמעות. ובכל זאת, קצת כרוב ממולא, לא יזיק. המתכון והתמונה, כאמור, של וואסאבימון.

רכיבים

  • 2 ליטרים מים
  • 1 כרוב גדול
  • 2 כפות חמאה
  • 1 בצל גדול, קצוץ
  • 1 שן שום, קצוצה
  • 2 כוסות אורז מלא מבושל
  • 0.5 קילו הודו טחון (מרתה כותבת שאפשר גם תערובת של בקר והודו. ואני אומרת, אפשר גם פטריות)
  • מלח ופלפל
  • 1 כף פטרוזיליה מיובשת
  • 2 מקלות סלרי, קצוצים דק
  • 1 פלפל ירוק, קצוץ דק
  • 4 כוסות רסק עגבניות
  • 1 תפוח, מקולף, ללא ליבה, וחתוך

אופן ההכנה

  1. מסירים את ליבת הכרוב. מרתיחים שני ליטרים של מים בסיר שאינו עשוי אלומיניום (אלומיניום מתרכב עם הכרוב, או כך אומרת מרתה). מוסיופים את הכרוב ומבשלים 2-3 דקות, עד שהעלים החיצוניים מתרככים. מסירים את העלים החיצוניים וממשיכים לבשל את השאר, תוך כדי הסרת העלים החיצוניים, עד שמסיימים את כל העלים. שומרים שתי כוסות ממי הבישול
  2. מסירים את החלק התחתון של העורק המרכזי בכל עלה. מניחים 4 עלים חיצוניים גדולים בתחתית הסיר
  3. ממיסים חמאה במחבת ומוסיפים את הבצל והשום. מבשלים עד שהם מזהיבים
  4. מערבבים את הבצל והשום בקערה, ביחד עם בשר טחון (אפשר גם פטריות שהוקפצו קודם בשמן זית לכמה דקות), אורז, מלח, פלפל, פטרוזיליה, פלפל ירוק וסלרי
  5. מניחים 0.25-0.3 כוס של תערובת על כל עלה כרוב. כדי לגלגל את העלים, מקפלים פנימה את הצדדים, ואז מתחילים לגלגל מהחלק התחתון של העלה, ומכניסים את קצה העלה פנימה, מתחת לגליל שנוצר. מניחים את העלים המגולגלים בסיר, ומעליהם את התפוח הקצוץ
  6. מערבבים רסק עגבניות ואת מי הבישול בקערה. מוזגים מספיק לסיר כדי כמעט לכסות את הכרוב. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומכסים. מבשלים כשעה, עד שהכרוב רך. מוסיפים עוד מתערובת הרסק והמים אם קו המים נסוג יותר מדי
עבדות מודרנית
עבדות מודרנית

אורז עם טופו, ג'ינג'ר, ופטריות

מאז שעברנו לבית החדש שלנו, אנחנו אוכלים רוב הזמן בבית. זה טעים. וזה נעים. וזה כיף. והוא מבשל קופסאות כאלו, שיש לנו עכשיו במקרר, עם כל מיני פסטו טרי, ופלפלים כבושים, וקרם פלפלים צהובים חריף, והכל מהמם. אבל מה לעשות, בחוץ יש את הדבר הזה, שגורם לי להרגיש שאני לא בת מאתיים. אז אתמול הלכנו לאיזו מסעדה אסייאתית מעופשת, שהגישה לנו נודלס ואורז שנלקחו היישר מהמסעדות ה"סיניות" של שנות ה-80, שהגישו אוכל "מוקפץ" (כלומר, באמת מוקפץ, בלי מרכאות, אולי רק מרכאות על האוכל, רק שכולו נחשב מוקפץ, בלי להבדיל בין כלום לכלום). זה עשה לי חשק לאורז אסייאתי אמיתי. אז מצאתי אחד. המתכון והתמונה של "אוכל כמעט איטי"

רכיבים לארבע מנות
לאורז

  • 1 כוס אורז מלא
  • 2 כוסות מים או ציר עוף

לטיגון ערבוב

  • 1.5 כפית שמן שומשום
  • 2-3 כפיות למון גראס חתוך לרצות דקות, ללא הקליפה החיצונית הקשה יותר
  • 2-3 כפיות ג'ינג'ר, קצוץ דק
  • 3 שיני שום גדולות, קצוצות
  • 2 גזרים גדולים, מרוסקים במגרדת הגדולה ביותר של מעבד המזון (סתם פומפיה זה גם בסדר, אני מניחה)
  • 6-8 פטריות שיטאקי גדולות, ללא הרגליים
  • 2-3 כפיות רוטב דגים
  • 1-2 כפיות חומץ אורז
  • 1 כף יד מלאה בעלי בזיליקום
  • בוטנים מרוסקים
  • 1 קוביית טופו

אופן ההכנה

  1. מניחים את האורז והמים, מכסים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים עד שהאורז רך
  2. מחממים מחבת גדולה על אש בינונית גבוהה ומוסיפים את שמן השומשום. כשהוא מבעבע, מוסיפים את הג'ינג'ר, למון גראס ושום. מערבבים עד שהרכיבים מתרככים ומוסיפים את הגזרים. מערבבים לדקה ומוסיפים את פטריות השיטאקי. אחרי שהמים מהפטריות מתאדים, מוספים את החומץ, רוטב הדגים והטופו. מערבבים לדקה ומוסיפים את הבזיליקום
  3. להגשה, מניחים מנת אורז בקערה, ומעליה את התערובת מהמחבת וקומץ בוטנים
נראה כאילו יש פה עוד דברים שאין במתכון
נראה כאילו יש פה עוד דברים שאין במתכון

פאייה – שכונתית + מתכון

אלף פעם עברנו ליד פאייה, שכונתית ספרדית. אלף פעם רציתי להיכנס. 999 פעם הוא אמר לי: עזבי אותך, זו לא מסעדה טעימה. הביקורת הזו די חיזקה את טענתו. אבל אתמול הייתי ביום חופש, ואדם ביום חופש זכאי לבחור את ארוחתו. ויצא שבדיוק עברנו שם, אז נכנסנו. כלומר, ישבנו בחוץ.
קודם כל, כמו שהוא אמר, זה מצחיק שאתה יושב במסעדה על הכיסאות הלא-נוחים שלך מהבית. וזה נכון. הכיסאות שם הם בדיוק הכיסאות בבית, האלו הלא-נוחים. הרחוב, יש לציין, הוא דיזינגוף, עובדה  שמבטיחה שהשקט והרוגע יוותרו הרחק משם. כך שמייד על ההתחלה היה לא משהו. אבל עדיין, שכונתית ספרדית זה לוגו מנצח, וצריך לתת לו הזדמנות שלמה.
הקאווה האישית הקטנה שמייד הזמנו הייתה בדיוק בגודל המתאים, אבל אני חושדת שזה לא בזכות פאייה. הזמנו שלוש מנות: כדורי פאייה גבינות, פאן קון טומטה וסלט ירוק. הפאייה גבינות הייתה נחמדה, אבל לא יותר מזה. רוטב הפלפלים שליווה אותה היה טעים, אבל לא השתלב כלל עם הכדורים עצמם. הסלט ירוק היה מורכב מעלי בייבי משקית מוכנה מראש, שעליהם מעט רוטב בלסמי איכותי וגבינת פרמז'ן איכותית גם היא, אך ביחד הכל הרגיש, כהגדרתו (כיכב אתמול, הבחור, בהגדרות), כמו משהו שאתה מכין בבית כשאין לך כח להכין כלום. הוא גם התעצבן על זה שלא טרחו אפילו להוציא את הגבעולים מעלי הבייבי המוכנים מראש. בשביל 26 שקל, אני חשה שהם באמת יכולים היו להתאמץ יותר. המנה האחרונה הייתה התמוהה מכולן. פאן קון טומטה. לחם עם עגבניות, בתרגום מילולי. וגם בתרגום לא מילולי. לחם עשוי במקום, שמרגיש קצת כמו בצק של פיצה, ועליו עגבניות מרוסקות, מתובלות. לא הייתי בספרד, אבל אני שומעת שזה באמת מאכל נפוץ שם. ובכל זאת, מנה סתמית ממש.
סך הכל, מאה שקל, שלוש מנות לא משהו, שתי בקבוקי קאווה אישיים וזוג אחד מאוהב.

כל זה עשה לי חשק לפאייה. צמחונים לא כל כך זוכים לפאייה איכותית לרוב. כי באמת, זה מאכל שאמורים לאכול אותו עם בשר ועם פירות ים. אבל הנה, בניו-יורק טיימס, עשו מעשה, ונתנו מתכון לפאייה. הוידיאו שלו נמצא פה. והמתכון נמצא פה. נראה טעים ממש.

ואפילו מותר להחליף את הציר עוף במים
ואפילו מותר להחליף את הציר עוף במים

כדורי אורז מטוגנים

אחרי שלושה ימים של מחלה, לא הייתה ברירה אלא לקחת אותה לארוחת ערב במקום ראוי. אורנה ואלה הוא תמיד מקום כזה, וקצת חבל שלפעמים שוכחים ממנו. בתפריט: סלט הכל, סלמון כבוש על לחם תירס, חצילים קלויים עם קרקרים וכדורי אורז (ריזוטו, תכלס) מטוגנים. תוסיפו לזה כוס יין לבן ושיחה בלתי נמנעת על השיפוץ של אורנה ואלה, והנה ארוחת ערב סופר משמחת.

עכשיו, לנושאים רציניים. ממה שהזכרון הרופף שלי מצליח להחצין למח, אכלתי לאחרונה כדורי אורז בשני מקומות. אלה של אתמול, ואלה של נחמה וחצי. ההבדל ביניהם הוא כמו ההבדל בין המקומות שמגישים אותם. אלה של נחמה גדולים, לא אחידים וקצת שוויצרים ואלה של אורנה ואלה קטנים מאוד, מונחים על שלולית רוטב, מדודים מאוד. מצד שני, הם היו קצת פחות טעימים מאלה בנחמה. וכל זה בשביל להגיד שזה קצת מגניב אותי, טרנספורמציית הצורה הזאת לגרגירי האורז שבמקום להישטח על צלחת הופכים לכדורים. אין אמבד הפעם, תסלחו לי. במקומו יש שני מתכונים, אחד ממרתה סטיוארט, ואחד מ epicurious

פלפלים ממולאים שלא מצריכים סיר פלפלים ממולאים

אחד הדברים המבאסים בלהכין פלפלים ממולאים הוא שאחרי שכבר מכינים את כל המילוי, ויש ריח מעורר תיאבון במטבח ובבית, אז מכניסים אותם לסיר או לתבנית האפייה, ואז מחכים. ומחכים. ומחכים. אחרי ארבעים דקות פחות או יותר אפשר לאכול את הפלפלים, אבל עד אז כבר אכלת כל מה שיש במטבח, כולל אצבעות של אנשים שהתקרבו לסביבתך. במתכון הזה, המילוי של הפלפלים הוא קר, ולכן מרככים את הפלפלים בנפרד, מה שחוסך את ההמתנה לבישולם. ה-orzo שיש שם במתכון, הוא סוג של פסטה בצורת אורז, שבה משתמשים בעיקר למרקים. אפשר להשתמש ב-orzo, אבל אפשר גם באורז רגיל, שאותו יש לבשל בנפרד.

מתוך המתכונים הבריאים של eating well

אורז הודי עם עגבניות וכל מיני דברים טעימים

עבור קוראיו הוותיקים של הבלוג אני שמחה לבשר שהאיש המהמם קרא את הפוסט שיועד אליו, והכין את הפסטה עם הכרישה והלימון. היה ממש טעים, עם איזון מעולה בין טעם לבין כבדות. אבל היום מדובר במתכון אחר לגמרי. קודם כל, האישה שמדגימה אותו היא הודית, והיא מדברת כמו הודית, ובשביל מי שלא היה בהודו אבל שמע הרבה דברים על האוכל הטעים שם, זה כבר עושה טעם נעים בפה. חוץ מזה, יש בו הל וקינמון ומלא תבלינים טעימים, בנוסף לאגוזי קשיו ולחלב קוקוס, שאני נורא אוהבת. בקיצור, היום בערב.

אורז כל טוב
אורז כל טוב