פיתה, ביצים, קארי, ארוגולה

זה לא מפסיק להפתיע אותי: עד כמה האוכל שאנחנו מבשלים בבית שלנו לא רלוונטי לפה. זה לא שחומרי הגלם לא קיימים. ברובם הגדול הם דווקא כן כאן. וזה לא שדרוש ציוד מיוחד. המטבח שלנו מאובזר בעיקר במלח ובחרדל. זה פשוט מזג האוויר. כמה פשוט, ככה נכון, אפילו בשלהי 2010. האוכל בבית שלנו מתאים למזג אוויר ישראלי: הוא מבושל זמן קצר, הוא כולל הרבה ירקות טריים, וברובו הגדול הוא לא מכיל בתוכו הרבה חום שאמור לעזור לך להתגבר על מה שמתרחש בחוץ. זה כמו לאכול בשר. זה לא אי אפשר להיות צמחוניים בברלין. בכל מסעדה יש מנות לצמחוניים, ויש מלא מסעדות וינטאמיות שרק מחכות לאוכלי הטופו. אבל זה פשוט לא רלוונטי. זה לא רלוונטי לאכול טופו בברוקולי במדינה שמתגאה בנקניקיות שלה (שהן לגמרי לא טעימות, אגב). ולכן, לפעמים, כשאני נתקלת בתמונה של משהו שמתאים בול לכאן וגם יעורר אצל יושב הבית חיוך גדול של "כזה אני רוצה", אני חייבת לשים אותו, מטופש ככל שיהיה. המתכון והתמונה של "מאכלים רציניים".

ככה זה פה: ארבע ביצים לבנאדם.

רכיבים למנה אחת

  • 4 ביצים
  • 0.25 כוס מיונז
  • 0.5 כפית אבקת קארי
  • 2 כפות פיסטוקים קצוצים
  • מלח ופלפל
  • 2 כוסות בייבי ארוגולה
  • 1 פיתה

אופן ההכנה

  1. מכניסים את הביצים לסיר קטן. מכסים במים. מביאים לרתיחה על אש גבוהה. מנמיכים את האש ומבשלים 12 דקות. מוציאים את הביצים לקערה עם מי קרח. מצננים עשר דקות לפחות
  2. מערבבים מיונז, קארי ופיסטוקים בקערה גדולה. מקלפים את הביצים וקוצצים אותן. מוסיפים לתערובת המיונז. מערבבים היטב ומתבלים במלח ובפלפל
  3. חוצים את הפיתה. ודוחפים בפנים הרבה ארוגולה והרבה סלט ביצים
  4. מגישים ליושב הבית יחד עם סודה ועיתוני השבת

תאילנד, אהובתי

בדרך כלל, אם אני מנצח אותה באיזה התערבות, אני מוותר לה. זה לא במיוחד ג'נטלמני לגבות זכיות בהתערבות מהאישה שאתה אוהב. לפני שבועיים, התערבנו על משהו שקשור לדירה החדשה. לא אלאה אתכם בפרטים, רק אומר שהפרס לזוכה היה ארוחה בבית תאילנדי. ניצחתי, ברור. באיזה יום סופר מתיש, קמתי ממנוחת הצהריים (כלומר, התרסקות הערב אחרי העבודה) וכולי מלא רחמים עצמיים ורעב גדול. גלגלתי כמה מקומות בראש, התייעצתי איתה, קצת אינטרנט, ואז נזכרתי. היי! את חייבת לי בית תאילנדי!

בשעה עשר ורבע, אחרי הליכה קצרה ברגל, הגענו לבית תאילנדי. אין הרבה מסעדות בעיר שעברו את שלב הבאזז בחייהן ושעדיין צריך לחכות בהן עשרים דקות לשולחן בשעה הזאת. חיכינו.

המלצרית, שראתה שאת זמן ההמתנה שלנו בילינו עם סיגריה ביד, שאלה מייד אם זה בסדר שנשב באיזור העישון. הסכמנו. על אף שאני מעדיף את האוכל שלי בלי עשן, זה היה בסדר. בניגוד לתאילנד האמיתית, בבית תאילנדי מאווררים יפה את איזור העישון שלהם, ככה שלא תאכל בתוך מסך עשן, ותוכל לראות את מעמד הפלסטיק הקטן שכתוב עליו "אלכוהול בזול!", דרך אלגנטית (טוב, לא ממש) לספר לכם שתמורת 18 שקלים תקבלו כוס קאווה סטנדרטית מאוד, וב 22 ימזגו לכם כוס מרטיני. בשלב הזה של היום, זה בדיוק מה שהיה נחוץ, אלכוהול קל ומרגיע.

אכלנו ביחד, לא רוצים להעמיס על הבטן יותר מדי, אנחנו עושים את זה מדי פעם.
לראשונות לקחנו סלט פפאיה ירוקה, שהוא המאכל התאילנדי האהוב עליה בעולם כולו ומנה של אגרול. סלט הפאפאיה (28 ש"ח) היה טוב מאוד, מרענן וטרי. ההתאמה לטעם הישראלי, שכללה מעט – עד – לא – בכלל רוטב דגים (שהוא בעצם המלח של התאילנדים) ופחות מדי חריף היתה קצת יותר מדי, אבל בסך הכל מדובר במנה טובה. שני האגרולים (20 ש"ח) שקיבלנו, היו קטנים ומדוייקים מאוד. אם גדלתם על האגרול במסעדות אסייתיות זולות, אתם בטח חושבים עכשיו על טעם של שמן לטיגון עמוק. לא כך היו האגרולים בבית תאילנדי. אלה היו חפים משמנוניות מוגזמת, ופריכים במידה כזאת שגם בסוף הביס, לא נשרכו שום ירקות החוצה.

למנה עיקרית  לקחנו מנה של קארי ירוק בחלב קוקוס, עם טופו, חציל ובזיליקום תאילנדי. לצידם הגיעה גם קערית של סטיקי רייס. בלי להגזים, זו מנה שיכולה להתחרות במנות שמגישים בתאילנד. המרקם המדוייק של הנוזלים במנה, מנעד הטעמים שבין מספיק מתוק ללא חריף מדי, הרוך של הטופו מול קליפות החצילים הקשות (היא אומרת שהיה אפשר להיפטר מהן), עלי הבזיליקום התאילנדי, שאי אפשר לאכול אותם אבל נמצאים בדיוק במידה כדי שלא תצטרך לעבוד בלהוציא אותם, הכל מדויק. אח! עזבי אותך לעבור דירה, אני אומר לה, אני מוכן לגור בקערה הזאת.  מוותרים על קינוחים והולכים לקושש ארגזים ברחובות העיר.

לסיכום, האוכל בבית תאילנדי הוא תאילנד במיטבה, והוא האפשרות המהירה והיחסית זולה לקבל קצת תאילנד בתל אביב. אבל, קחו בחשבון, רק יחסית זולה. עם האלכוהול הזול (שתי כוסות לכל אחד) סיימנו כאן ב 190 שקלים לפני טיפ. נכון, הם היו על חשבונה, אבל בתכל'ס, מדובר בקצת יותר ממה שאוכל אדם נורמלי אחד, וזה לא זול למסעדה שהיא בהגדרה מסעדת קאזו'אל. מצד שני, אתר האינטרנט שלהם מציע  ארוחות עסקיות במחיר המנה העיקרית, ויש מצב שזו אופציה טובה מאוד גם כן.

——

מעניין לעניין. אולי אתם מכירים, אולי לא, אבל לברכה גולשת יש בלוג שלם שמוקדש לאוכל תאילנדי. רוצו לבקר.

בטטה, חציל ותרד ישבו בתוך מחבת

ביום שבת הכנתי במיה בעגבניות לפי מתכון של אייל שני, והגיע חבר ותיק כדי לאכול איתנו. ואז, שנייה לפני שהכניס את המזלג לפה, הוא אמר: הולך להיות זה טעם כמו של הבישולים שלך, נכון? נאלצתי להודות שהוא צודק. זה לא שהם לא טעימים. זה פשוט שהרבה מהם יש להם טעם דומה. ניתוח קפדני של המצב הביא את כולנו למסקנה שאני לא שמה בהם מספיק תבלינים, ושהוא, יושב הבית, תמיד מכין תבשילים חריפים. המסקנה הייתה ברורה. כדי להיגמל מהמצב הזה, אני צריכה להגיע לתבשיל מתובל יתר על המידה. כדי להגיע לזה, צריך את המטבח המתאים, והפעם זהו המטבח ההודי, עם שילוב מבטיח במיוחד של בטטה, חציל ותרד, ביחד עם קארי. המתכון של ניק קינדלספרגר.

המטרה: תבשיל מתובל
המטרה: תבשיל מתובל

עדכון: המתכון של ניק אמנם מאד טעים, אבל הוא לוקה מעט בחסר. אחרי המחבות של כל הירקות, הם עדיין לא רכים מספיק.

מומלץ להוסיף חצי כוס מים, לכסות את המחבת ולהניח לכל הירקות להתרכך עוד כרבע שעה.

לאחר מכן להסיר את המכסה ולהניח למים להתאדות עוד כחמש דקות.

יושב הבית מדווח מהודו שזו בדיוק רמת הרכות הנדרשת לאוכל הודי.