פאפא'ס

ימי החג עברו עלינו בנעימים, תודה ששאלתם. הרבה מאוד ביחד בבית, קצת משפחה, הרבה אוכל קטן במטבח, ארוחות בוקר וצהריים, קצת חברים, אלכוהול. בין לבין ישבנו בהמון מקומות קטנים בעיר – שישקו החמארה הבולגרית המצוינת ליד בית הכנסת הגדול, קפה מוגרבי (ברחנו מהר מהיתושים בחוץ), סוזנה, הנקניקיה של פרנק, קפה מרסנד, ליימך, רשימה חלקית. את ארוחת החג השני החלטנו לאכול בפאפא'ס, מסעדה איטלקית (איפה שהיתה ביג מאמא). היא קרובה אלינו הביתה, נראית טוב, וליושבת הבית היו ממנה זכרונות טובים.

לא אלאה אתכם בענייני אווירה, פשוט משום שהמסעדה היתה יחסית ריקה, ומסעדות איטלקיות זה לא דבר טוב. המוסיקה תמיד מקושקשת ותופסת יותר מדי תשומת לב. אני לא יכול לסבול את זה.

מנה ראשונה: סלט קפרזה (38 ש"ח) וארנצ'יני מלנזנה (24 ש"ח). סלט הקפרזה הורכב מעגבניה אחת נוראית וקרעי מוצרלה טובים. פרוסות דקיקות של פלפל ירוק חריף נחו על חתיכות הגבינה, ועליהן מעט פלפל שחור. עכשיו תראו, מעגבניה שהיא חצי מרכיבי הסלט, אני מצפה שתהיה לא פחות ממעולה. אין פה מקום למרקם קמחי, לעגבניה שקנו אותה אתמול או כזאת שהיא קרה מדי. העגבניה של הקפרזה שלנו, עברה את כל העבירות האלה. הפוקצ'ה שהוגשה לצידו היתה מביכה. כשהלנו על כך בפני המלצר, הוא אמר שהוא מת על עגבניה קמחית, לקח את הסלט והלך. שני כדורי ארנצ'יני, ריזוטו ממולא בחציל קלוי ופרמזן היו טובים, פריכים מבחוץ, חמים ורכים מבפנים והוגשו עם רוטב יוגורט קר. איכשהו, אין הרבה מה להגיד עליהם. קצת חמוצים, קצת מלוחים, אולי לא היינו צריכים לקחת את אלה עם החציל. אני מבטיח להכין את אלה ולדווח.

לעיקרית: חלקנו פיצה פארמה (48 ש"ח, parma), עם פרשוטו, אנדיב, בצל מקורמל ורוקט, כך בתפריט. הפיצה הגיעה על מגש נירוסטה בינוני, כשהיא חתוכה לארבעה רבעים. במרכז נחו עלי רוקט קטנים וטריים אך מ-ל-ו-ח-י-ם ביותר. לגבי האנדיב, לא נראה לי שהיה שם. כן היו: הרבה מדי גבינה, מעט פרשוטו ובצל. טעים? לא משהו. אף אחד מאיתנו לא מאוד רצה לסיים את הפיצה, אז על קינוח אין מה לדבר. את הארוחה, אגב, ליווינו בבקבוק קאווה (89 ש"ח). אם תהיתם, לא נשוב לכאן.

בחוץ, עם הסיגריה האחרונה דיברנו על מה יכולים להפיק בעלי מסעדות / בתי קפה / חנויות מהאינטרנט. יש כל כך הרבה שיחות ופוסטים על אוכל, שממש מגישים לבעלי המסעדות את דעתם האמיתית של הלקוחות שלהם. המון בלוגים, קהילות אוכל ודיונים יש על אוכל באינטרנט. כל מה שצריך הוא לערוך חיפוש קצר, לפקוח את העיניים, ולקרוא. אני מקווה שיש כאלה שעושים את זה, ושהאנשים בפאפא'ס ביניהם.

——————

אם הגעתם עד לכאן, בטח שמתם לב ששינינו את העיצוב של הבלוג. זה עוד לא סופי ויהיו עוד שינויים קלים, אבל אנחנו אוהבים את התבנית החדשה ומקווים שגם אתם. אם יש לכם הערה על העיצוב, בא לכם לעזור לסדר קצת את הסיידבאר או משהו לא עובד לכם, תשאירו הודעה.

אצלנו במטבח

[flagallery gid=6 name="Gallery" skin=default_int]

היה כיף אצלנו במטבח לאחרונה:

  1. עוגת גבינה לימונית – מתכון כאן. אל תעשו כמוני, ואל תתקמצנו יותר מדי על חמאה
  2. עוגיות פרח ריבה – עם מתכון של קרין גורן וריבה שנדב הכין בעצמו. טעים מאד!
  3. מרינדת ניו אורלינס – מתכון בקרוב
  4. תפוחי אדמה עם ממרח חצילים זיתים וקשקבל – מתכון לממרח חצילים כאן. את השאר מאלתרים לפי כמה בא לך על הזיתים הטעימים מאד מאד שהיו במקרר ללא שימוש
  5. סרדינים – ייבוא אישי מפראג. או כפי שהם מכונים שם: סרדינסקי
  6. צורה אמנותית – מייבשים טופו, עאלק. בשביל המרינדה של ממקודם.

עוגת גבינה לימונית

האני החדשה חושבת שאופה נמדד בעוגת הגבינה שלו. האני הישנה, של לפני שבוע, חשבה שהוא נמדד במאפי השמרים ובעוגת הגבינה שלו, אבל מאז הכנתי לבדי בעצמי פוקאצ'ה (פוסט בקרוב) אז זה כבר פחות נחשב. אני מתה על עוגות גבינה. מתוק בקדימה של הפה, חמצמץ באחורה של הפה ומרקם מלא חיות בכל שאר הפה. אין לי העדפה ברורה לסוג עוגת הגבינה שלי. אני אוהבת אפויות, קרות, שמנת וכל סוג שהוא. אני כל כך אוהבת עוגות גבינה, שלאחרונה אפילו התחלתי לאכול בהנאה רבה את היוגורט עוגת גבינה של מולר. אני רק שונאת שני דברים: שאנשים חשים צורך לדחוף לי פירות יער לעוגת גבינה שלי כאילו זו זכותם הטבעית והביולוגית ועוגות גבינה מתות, כאלו של קונדיטוריות ישנות. אז הפעם לא סמכתי על סתם מישהו מהאינטרנט. הפעם הלכתי ישר למלכה בכבודה ובעצמה. המתכון והתמונה של מרתה סטיוארט.

רכיבים
לבסיס

  • 16 פתי בר
  • 2 כפות סוכר
  • 40 גרם חמאה, מומסת

למילוי

  • 500 גרם גבינת שמנת
  • 0.75 כוס סוכר
  • 2 ביצים גדולות
  • מיץ וגרידה מלימון אחד (2-3 כפיות גרידה וכשלוש כפות מיץ)

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-160 מעלות. מרפדים תבנית מתפרקת 22 סנטימטרים בנייר אלומיניום ומשאירים קצוות בכל הצדדים. מקפלים את העודפים מתחת לטבעת של התבנית
  2. במעבד מזון מרסקים פתי בר עם סוכר עד שהם טחונים דק. מוסיפים חמאה ומעבדים קצרות עד שהפירורים לחים
  3. מעבירים את הבסיס לתבנית. אופים עד שהבסיס מתחיל להשחים, כ-10-12 דקות
  4. שמים גבינת שמנת במעבד מזון, ומערבבים עד שהיא חלקה. מוסיפים סוכר, ביצים, גרידת לימון ומיץ לימון. מערבבים עד שהתערובת חלקה
  5. מוזגים את התערובת לבסיס החם ומחליקים את פני השטח. מחזירים לתנור ואופים עד שהמילוי מתייצב, כ-30-35 דקות
  6. מצננים לחלוטין בתבנית. מכסים בפלסטיק נצמד ומקררים לפחות שעתיים. משתמשים בעודפי נייר האלומיניום כדי להוציא את העוגה מהתבנית. בעזרת ספצ'ולה ממתכת מרימים את העוגה מהאלומיניום. חותכים ל-16 ריבועים
הולך להיות כיף במטבח היום
הולך להיות כיף במטבח היום

סלט ירוק בהיר

אצלנו בבית אין דיוני דיאטה. אם מישהו מרגיש שמן, ישר אומרים לו: ממחר סלט, ובזה אמור להיגמר העניין. זה עובד בשביל יושב, הבית. הוא בן. אני פשוט עובדת לפי הרגש: אם אין ברירה אלא לאכול, אני אוכלת. תוצאות רואים מחר ועל מחר לא חושבים. בקיצור, אתמול הוא הכריז: ממחר סלט. ישר ידעתי שהוא עוד לא יודע את זה, אבל הוא מתכוון לסלט הזה, של ג'יימי אוליבר:

רכיבים

  • 4 בצל ירוק
  • מלפפון
  • חופן עלי בזיליקום
  • 2 אבוקדו, קטנים, בשלים
  • 1 ראש חסה
  • נבטי אלפלפה
  • גבינת צ'דר (אופציונלי)
  • שמן זית
  • חומץ יין אדום
  • חרדל אנגלי
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. לוקחים קרש חיתוך גדול וסכין חדה. עדיף להתחיל עם הירקות הקשים, אז חותכים את הבצל הירוק ואת המלפפון. חותכים את הבזיליקום. מביאים הכל למרכז קרש החיתוך וממשיכים לחתוך ולערבב. חוצים את האבוקדו, מוציאים את הגלעין וקולפים. מוסיפים את בשר האבוקדו, עלי החסה ונבטי האלפלפה לקרש. מפוררים את הגבינה אם רוצים גבינה. כאשר הכל קצוץ, מקבלים ערימה גדולה של סלט על הקרש. עושים בור באמצע ומזליפים 6 כפות של שמן זית ושתי כפות של חומץ יין אדום. מוסיפים כפית חרדל וקורט נאה של מלח ופלפל. מערבבים הכל היטב ומגישים על קרש החיתוך או בקערה
זה לא שאני הולכת לאכול אבוקדו, פתאום. רק שיהיה ברור
זה לא שאני הולכת לאכול אבוקדו, פתאום. רק שיהיה ברור

ממרח חציל קלוי

יושבי הבית אוהבים את הממרחים שלהם. הם במיוחד אוהבים את הרגע שבו מישהו מהם פורס לחם, מוציא ממרח מוכר ומצרף לו משהו חדש, שנקנה הרגע. השני יושב בסלון או בשולחן המטבח או ליד המחשב, ומחכה בסבלנות שיפתיעו אותו. ואז, טדדם, הוא מופתע. שני הצדדים שמחים עד מאד: אחד על שהצליח לזווג זיווג מוצלח והשני על כי הוא אוכל אוכל טעים שלא חשב עליו כלל. כדי לעשות זאת, צריך ממרחים נוספים. והפעם, ממרח חציל, מהר מהר, לפני שייעלמו החצילים מהשוק. המתכון והתמונה של "מלים לאכול לפיהן".

רכיבים

  • 1 חציל בינוני, קלוף
  • 2 פלפלים אדומים, בלי גרעינים
  • 1 בצל אדום, קלוף
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 2 כפות שמן זית
  • 1.5 כפית מלח
  • 0.5 כפית מלח
  • 1.5 כפות רסק עגבניות

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית
  2. חותכים את החציל, הפלפלים והבצל לקוביות בגודל 2.5 סנטימטרים. מערבבים אותם בקערה עם שום, שמן, מלח ופלפל. מפזרים בשכבה אחת בתבנית וצולים 40-45 דקות, עד שהירקות משחימים קלות ורכים. מערבבים אותם פעם אחת באמצע הדרך
  3. מעבירים את הירקות למעבד מזון, מוסיפים את רסק העגבניות ומפעילים ל-3-4 פולסטים. מתקנים תיבול
אנחנו נעשה עם הפלפלים הקלויים המוכנים שלנו
אנחנו נעשה עם הפלפלים הקלויים המוכנים שלנו

תפוחי אדמה עם בצל אדום ברימונים

כל הזמן אני אומרת לו שאנחנו לא אוכלים מספיק תפוחי אדמה. וזה נכון, אנחנו לא. פשוט אצלנו בבית אוכלים מנה אחת פלוס סלט לארוחת ערב, ואם המנה הזו מורכבת מתפוחי אדמה, היא נוטה להיות מלווה בשמנת וגבינה ושמנונית ויתר על המידה או סתם משעממת. אז הלכתי לאינטרנט וחיפשתי גיוונים. מצאתי משהו שנראה טעים נורא, לא נורא שמן, אבל דורש התעסקות, לא אכחיש. בכל זאת, אחת מאיתנו מובטלת. המתכון והתמונה של "ארוחה בת שש מנות".


רכיבים לשתי מנות

  • 2 תפוחי אדמה זהובים
  • 4 כפות שמן זית
  • 1 ראש שום
  • חצי בצל אדום
  • 1 פלפל חלפיניו, בלי גרעינים
  • 1 כוס מיץ רימונים
  • 2 כפות בלסמי מצומצם
  • 1 כף חמאה
  • 0.25 כוס יוגורט
  • טימין
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות. חותכים בתפוחי אדמה פרוסות בעובי שלושה מילימטרים, אבל לא עד הסוף, כך שהתפוח אדמה נותר אחד. מניחים את תפוחי האדמה במים מומלחים
  2. במחבת מחממים שלוש כפות שמן זית עם כמה ענפי טימין. כאשר השמן סופג את הטעם של הטימין, מוציאים את הענפים. מייבשים את תפוחי האדמה ומכסים אותם בשמן. מתבלים במעט מלח ופלפל. חותכים את השליש העליון של ראש השום, מוציאים את הקליפה המיותרת, מפזרים שמן זית ועוטפים בנייר אלומיניום. מכניסים לתנור ביחד עם תפוחי האדמה ל-40 דקות בערך, עד שהם רכים
  3. חותכים את הבצל לאורכו לסהרונים דקים. מחממים חמאה במחבת על אש בינונית, ומאדים את הבצל בלי להשחים אותו. מוסיפים את מיץ הרימונים, החלפיניו והבלסמי המצומצם. מנמיכים את האש לבישול איטי. מבשלים עד שכמעט כל המיץ נספג והבצלים רכים מאד. מתבלים במלח ופלפל
  4. מוציאים את תפוחי האדמה והשום מהתנור. מוציאים את השום מהנייר אלומיניום ומצננים רגע לפני שמועכים את השיניים הרכות לקערה. מועכים בעדינות במזלג ומערבבים פנימה את היוגורט. מניחים כף מזה על תפוחי האדמה, ומגישים עם הבצל האדום

.

נשמע כמו שילוב מושלם עם סלט קיסר
נשמע כמו שילוב מושלם עם סלט קיסר

מטבח ישראלי

לעומר מילר יש משימה: הוא רוצה להגדיר את המטבח הישראלי. זו משימה לא פשוטה שמחייבת אותו לשים גבולות. סלט ירקות קצוץ – ערבי או ישראלי? מוזלי – זו הגרסה השוויצרית העשויה משיבולת שועל או זו שאנחנו מכירים מבתי הקפה שבה יש גרנולה פירות ויוגורט? כבד קצוץ – זו מנת הדגל של פולנים או שהיא כבר שייכת לכולנו? עד כמה מותר לנו לאמץ? מתי האימוץ הופך להיות משהו משלנו? מתי אנחנו פוגעים בתרבויות אחרות כשאנחנו מגדירים משהו כשלנו? ומתי מנה שהתחילה במטבח של אחת הגלויות מקבלת את הכשר הצבריות? ומה זה אומר על שאר העדות השותפות למטבח?
למרבה המזל, מילר לא מטריד את עצמו בשאלות כאלו. הוא לא מדינאי או פילוסוף, הוא שף. וכשף יש לו כמה דברים בסיסיים לעבוד איתם: חומרי הגלם, זיכרון הריח והטעם והאצבעות. אם אפשר לקנות את זה בשוק, אם שיטת הבישול הזו קיימת באחד מהמטבחים שמרכיבים את המטבח הישראלי, אם הריח של המנה מעורר תא רדום בזיכרון, אז כנראה שזה מטבח ישראלי.
צורת המחשבה הזו באה לידי ביטוי כבר ב"חדר האוכל", המסעדה של מילר. אני נורא אוהבת את חדר האוכל בגלל שתי סיבות מרכזיות: הסיבה הראשונה היא שזו המסעדה היחידה שאני מכירה בעיר שבה אפשר לבחור בין בירה מלכה לבין בירה הנגב, שתי בירות ישראליות מוצלחות (הנגב קצת יותר, אני חושבת). הסיבה השנייה היא שמילר הצליח לשלב בצורה מהממת בין צורה ותוכן: המסעדה נראית כמו שילוב בין חדר אוכל למסעדה שיקית והתפריט שלה עושה את אותו דבר בדיוק.
ולכן, שמחתי מאד לקנות לעצמי את הספר. ובאמת, בדיוק אותם מניעים שעומדים מאחורי המסעדה נראה שעומדים מאחורי הספר. בהתאמה, יש כאן מגוון גדול של מתכונים טעימים מאד, שמחולקים לסוגי הסעודות הישראליות, כפי שמגדיר אותם עומר: ארוחת בוקר ,פותחים שולחן, אמצע השבוע, שבתות וחגים, על האש, מתוקים ומתכוני בסיס. אנחנו ניסינו כבר את ריבת התות, קוניאק ופלפל שחור, שיצאה עמוקת טעם וגוון וטעימה עד מאד (אחר כך, גם העוגיות פרח ריבה שעשינו ממנה יצאו טעימות מאד), וקנלוני בטטה ומרווה בבשמל שיצא גם הוא טעים, גם אם פחות מדויק בכמויות.
היתרון הגדול של הספר הוא החדשנות העממית. צריך להבין הרבה במה שאתה עושה כדי להצליח לחדש משהו מהותי במטבח בלי לזנוח את המסורת מצד אחד ומבלי לשכוח שהקהל שלך הוא טבחים ביתיים, בצד השני. בניגוד למשל לספר "בישול ישראל פשוט וטרי" של ארז קומורובסקי, שהמתכון שלו לארטישוק חי כולל גבינת גראנה פדאנה, את הרכיבים של עומר אפשר באמת למצוא בשוק בקלות. ואחר כך, כשחוזרים הביתה, אפשר גם להכין מהם בקלות את המנות.
אלא שהמטרה הגרנדיוזית של עומר עומדת גם בעוכריו. אין בספר הבחנה ברורה בין עיקר ותפל. למשל, אני לא בטוחה מיהו הטבח הביתי שיזדקק למתכון לסלט ירקות קצוץ, ובאותה מידה אני לא בטוחה עד כמה היה צריך להרחיק לכת ולכנות בשם "מוקפץ ישראלי" מנה שכוללת ירקות ופרגיות בתיבול חוויאג', כורכום, כמון ופלפל שאטה. אותו עורך שידו הנוקשה לא ניכרת בספר היה ודאי גם מבחין שהאינדקס של הספר, אחד מכלי העבודה החשובים שמספק כל ספר בישול, לוקה בחסר (אין תות שדה באינדקס, למרות הריבה המדוברת, וגם הקנלוני בטטה לא מופיע בו, למרות שהוא בהחלט הופיע על שולחננו כתוצאה מעלעול בספר).
אז לקנות? כן. זה ספר בישול טוב, עם כמויות שהותאמו למטבח הביתי והוראות בישול מפורטות, שאין לי ספק שיספק לנו הרבה שעות של הנאה במטבח, גם אם לא נוציא לפועל כל מנה שנכללת בו.

עומר מילר, מטבח ישראלי מבית "על השולחן", עריכה: אורלי פלאי-בונשטיין, ז'אנה גור, צילום: רונן מנגן


מתכונים של עומר מילר ברשת:

עוגת תפוזים עם זיגוג הדרים

לפעמים בנאדם קם בבוקר ויודע בדיוק איזו עוגה מתחשק לו. כך קרה ביום שישי האחרון, כאשר נדב היה בדרכו לשוק ושאל אותי מה לקנות. ישר ידעתי שבא לי עוגת תפוזים. משהו בחמצמצות המתוקה והתפוזים של סוף החורף, אני מניחה. חיפוש זריז בבלוגי האוכל המוכרים העלה את העוגה הבאה, שכוללת פולנטה, שעושה את העוגה קראנצ'י קראנצ'י. אני אמנם אוהבת להכין עוגות, אבל אנחנו לא אוכלים הרבה מהן, אז הכנתי בתבנית קטנה, ואת השאר כמאפינס, כדי שאפשר יהיה לחלק בקלות. המתכון של "יומן אפייה". התמונה של נדב.

רכיבים לתבנית 24 מתפרקת (או כאמור למאפינס או לשתיים וחצי תבניות אפייה קטנות)

  • 1.5 כוסות פלוס כף קמח
  • 3 תפוזים (אנחנו השתמשנו בשניים גדולים)
  • 0.75 כוס פולנטה
  • 2 כפיות אבקת אפיה
  • 1 כפית מלח
  • 4 ביצים גדולות
  • 1 כוס סוכר
  • 0.75 כוס שמן זית

לזיגוג

  • 100 גרם אבקת סוכר
  • מיץ לימון
  • מיץ תפוזים

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-160 מעלות. משמנים תבנית 24 מתפרקת. מקמחים את התבנית
  2. מגרדים את התפוזים. מניחים את הגרידה בצד לתערובת העוגה
  3. בקערה בינונית, מערבבים קמח, פולנטה, אבקת אפיה ומלח
  4. בקערה גדולה או בקערה של מיקסר טורפים את הביצים והסוכר במהירות גבוהה בעזרת מיקסר ידני או בעזרת כף הטריפה של המיקסר עד שהביצים חיוורות וקרמיות (כ-3-4 דקות). מוסיפים פנימה את גרידת התפוז
  5. מוסיפים לסירוגין את הרכיבים היבשים ושמן הזית לתערובת הביצים. מתחילים בשליש מהרכיבים היבשים, ממשיכים בחצי מכמות השמן, וחוזר חלילה. מסיימים ברכיבים היבשים
  6. מוזגים את התערובת לתבנית. אופים 25-30 דקות (לנו לקח 35-40 דקות. כיסיתי אותה ברגע שהפכה זהובה כדי להניח לה להיאפות מבפנים ללא הפרעה). העוגה מוכנה כאשר היא קופצת חזרה לאחר נגיעה, כאשר היא נפרדת מהדפנות וכאשר קיסם הננעץ במרכזה יוצא יבש
  7. מצננים את העוגה על רשת 12-15 דקות, ואז מוציאים אותה בעדינות מהרינג ומצננים לחלוטין
  8. מכינים את הזיגוג. מערבבים 100 גרם אבקת סוכר עם  2 כפות מיץ תפוזים וכף מיץ לימון, או עד שמרגישים שהתערובת מספיק נוזלית לזיגוג
  9. מטפטפים את הזיגוג על העוגה ומניחים להתייבש
מתאים בול לפרחים כתומים באגרטל
מתאים בול לפרחים כתומים באגרטל

Okonomiyaki חביתה יפנית

יש מאכלים כאלה, שיותר מהכל יש להם טעם של בית. בעשר דקות שלוקח להכין אותם, הם אוספים את כל השברים וכל האנרגיות שצברנו וממיסים אותם לתוך מחבת שיושבת על אש בינונית. במתכון המקורי יש האם, אבל אפשר להחליף בגבינה קשה מגוררת.
מתכון ותמונה של אוכל לחברים, יה!

חומרים

  • 130 גרם קמח (רגיל)
  • 1 כפית אבקת אפיה
  • 150 מ"ל מים
  • 3 ביצים
  • 100 גרם כרוב פרוס לפרוסות דקות וקצוצות
  • גבינה / נקניק / האם קצוצים
  • בצל ירוק קצוץ
  • מלח ופלפל
  • כף שמן

לרוטב Okonomiyaki

  • 1 כף קטשופ
  • 1 כף רוטב ווסטרשייר

מיונז מתובל

  • 2 כפות מיונז
  • 1 כפית חומץ הדרים או חומץ בן יין לבן

אופן ההכנה

  • מערבבים את הקמח ואבקת האפייה בקערה גדולה. מוסיפים את המים ומערבבים עד שאין גושים. מוסיפים את הביצים ומממשיכים לערבב, עד שהבלילה אחידה.
  • מוסיפים את הכרוב והגבינה, מתבלים במלח ופלפל ומערבבים יחד.
  • מחממים את השמן במחבת גדולה על אש בינונית, ומוסיפים את הבלילה. מנערים קצת (החביתה צריכה להיות בעובי של כסנטימטר וחצי). מקפלים שוונצים פנימה ושומרים על צורה עגולה. דיר באלאק אם לא, זה יפנים פה.
  • מבשלים – מטגנים כ 5-7 דקות על צד אחד, הופכים בעזרת צלחת, ומטגנים את הצד השני כ 5 דקות נוספות. מוציאים את החביתה לצלחת הגשה.
  • מערבבים את חומרי הרוטב ומורחים מעל החביתה, מקשטים בזילוף מיונז ובבצל ירוק.
לא מתאים בפיתה
לא מתאים בפיתה

שלל מתכונים ~שיהוק~ לחג הקדוש הירוק

אם חושבים על זה, סיינט פטריק'ס דיי הוא החג המושלם ליושבי הבית. הרבה גינס בשביל נדב, ואוכל בצבעים בשבילי. הפנטזיה שלי היא עדיין הבית מהספר ילדים ההוא (לא זוכרת איזה) ובו היה חדר לכל צבע, והמלך אכל שם ארוחות לפי צבע החדר. אז חג שמח, כן? ותשתו הרבה.

[flagallery gid=5 name="Gallery"]