תבשיל דגים יפהפה

כל בוקר אדם הולך לעמל יומו. ישנם כאלה שהולכים לשם רק כדי לחזור במהרה למקום שהם אוהבים. יש כאלו, האופטימיים וההזויים יותר, שמנסים למצוא בעמל יומם את האהבה. שנים הייתי מאלו שבאים למקום העבודה, מתפרנסים, מזיזים דברים מימין לשמאל, ויוצאים בתרועה כדי לעשות דברים שהם באמת אוהבים.

כל בוקר אדם הולך לעמל יומו. ישנם כאלה שהולכים לשם רק כדי לחזור במהרה למקום שהם אוהבים. יש כאלו, האופטימיים וההזויים יותר, שמנסים למצוא בעמל יומם את האהבה. שנים הייתי מאלו שבאים למקום העבודה, מתפרנסים, מזיזים דברים מימין לשמאל, ויוצאים בתרועה כדי לעשות דברים שהם באמת אוהבים. ועכשיו, עכשיו עמל יומי כרוך בקשר בלתי נפרד לאהבה שלי. למעשה, זו האהבה שלי שהמציאה את עמל יומי. מי יכול היה לשער עד כמה זה מפחיד, לשים את הנפש שלך במקום אחד עם הכסף שלך. מזל שיש את ג'יימי אוליבר שמזכיר לי שתשוקה זה תמיד תבלין טוב (וכדי לספר שדייגים מכינים את התבשיל הזה ממי ים, שהם כבר מלוחים!)
המתכון והתמונה של ג'יימי אוליבר. הדגים של מוסי.

רכיבים לארבע מנות

  • שמן זית
  • 2 בצלים, קלופים וקצוצים גס
  • 4 מקלות סלרי, קצוצים גס
  • 5 שיני שום, קלופות וקצוצות גס
  • 3 עגבניות, קצוצות גס
  • 500 גרם תפוחי אדמה, קלופים וחתוכים לקוביות של 3-4 סנטימטרים
  • 3 עלי דפנה
  • 1 ליטר ציר ירקות
  • מלח ים
  • פלפל שחור
  • 700 גרם פילטים של דגים (איזה שרוצים: לברק, דניס, ברבוניות, הכל הולך)
  • מיץ מלימון אחד
  • צרור קטן של פטרוזיליה, קצוצה גס
  • צרור קטן של שמיר, קצוץ גס
  • שמן זית ולחם דייגים להגשה

אופן ההכנה

  1. מחממים כמות נאה של שמן זית במחבת גדולה על אש בינונית. מוסיפים את הבצלים והסלרי ומבשלים חמש דקות. מוסיפים את השום ומבשלים עוד חמש דקות, תוך ערבוב, עד שהבצלים מתרככים אבל לא משחימים
  2. מוסיפים את העגבניות, תפוחי האדמה ועלי הדפנה ומוזגים את הציר. מתבלים באהבה במלח ופלפל ומביאים לרתיחה. מנמיכים לאש נמוכה ומבשלים 15 דקות
  3. מוסיפים את הדגים ומביאים שוב לרתיחה. מנמיכים שוב את האש ומבשלים עוד 15 דקות, עד שתפוחי האדמה רכים והדגים מבושלים היטב ומתפרקים לחתיכות
  4. מערבבים פנימה מיץ לימון ועשבי תיבול, מזלפים מעל שמן זית וטועמים קצת כדי לוודא שמדובר באיזון הנכון של חומציות, טריות ותיבול. מגישים עם פרוסות של לחם כפרי

פיצה ביאנקה

הפיצה ברחוב אהרונסון, שזה הפיצה ג'וינט שמקימים לעתים יושבי הבית, כבר קנתה לעצמה מעריצים. אמנם לא רבים, שניים בדיוק (אם לא כוללים את יושבי הבית עצמם), ובכל זאת מעריצים. לפני שהגיעו המעריצים, התפתחה השיטה: את הבצק עושה יושבת הבית באופה לחם, כי אין מערבל מזון בבית. את הרוטב מכין יושב הבית, באמצעים סודיים שידועים רק לו. ואת התוספות מפזרת ביד מדוייקת יושבת הבית, שהכי אוהבת לעשות צורות מצחיקות עם התוספות שלה, ולא לפזר אותן כלאחר יד על פני העיגול. מגש פיצה מחורר, החום הכי גבוה שהתנור יכול להשיג, אבן אפייה, והפיצה יוצאת ממש מוצלחת (לא כמו של מסעדה. פיצות לא יוצאות כמו במסעדה, אין מה לעשות).
רק מה הבעיה? אופה הלחם עושה כמות שמספיקה לשתי פיצות, ויושבי הבית עצמם לעולם לא אוכלים שתי פיצות בבת אחת. וכך יש בפריזר שלנו כדורי בצק לרוב שהוכנו מתישהו לארוחת ערב לשנינו, ונשכחו מלב. לא מזמן עלה במוחה של יושבת הבית השם פיצה ביאנקה (לפעמים זה קורה לה, שהיא חושבת על אוכל לפי השם שלו): כלומר פיצה עם רוטב בשמל במקום רוטב עגבניות. מייד אחר כך חשבה: אוטוביאנקי, ונקרעה מצחוק (לפעמים זה קורה לה, להיקרע מצחוק בקול כשהיא לבד בבית). אבל צחוק בצד, יצא מעולה!
המתכון של הבצק מהחוברת שבאה עם אופה הלחם. המתכון של הרוטב מ"אוכל ויין". התמונה מהמטבח שלנו.


בצק לשני מגשי פיצה

  • 1 כוס מים
  • 1 כף חמאה מותכת
  • 2 כפות סוכר
  • 1 כפית מלח
  • 2.75 כוסות קמח רגיל
  • 1 כפית שמרים יבשים

לפיצה ביאנקה אחת

  • 2 כפות חמאה
  • 3 כפות קמח
  • 1.5 כוסות חלב
  • אגוז מוסקט
  • מלח ופלפל שחור
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 שן שום, מחוצה
  • 0.5 קילו פטריות מכל מיני סוגים (שמפיניון, יער, שיטאקי, פורצ'יני), פרוסות
  • כמה עלי טימין
  • 150 גרם גבינה קשה מגוררת

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. שמים את כל החומרים בקערה של האופה לחם ומכוונים לתכנית של בצק. אצלנו זה לוקח שעה וחצי. אפשר ללכת לקרוא ספר או משהו
  2. מכינים את התוספות. חותכים את הפטריות לפרוסות דקות, ומטגנים כמה דקות בשמן זית, יחד עם מלח, פלפל שחור וטימין, עד שהפטריות רכות
  3. מכינים את התנור. מחממים תנור ל-250 מעלות.
  4. מכינים את הרוטב. בסיר קטן ממיסים את החמאה על אש בינונית. מערבבים פנימה שלוש כפות של קמח עד שנוצרת משחה. מוזגים בהדרגה את החלב, ומערבבים לתערובת חלקה. מבשלים על אש בינונית תוך ערבוב מתמיד, עד שהרוטב מסמיך, כ-4 דקות. מנמיכים את האש וממשיכים לערבב מדי פעם כ-10 דקות, עד שלא נותר טעם קמחי. מסירים מהאש ומערבבים פנימה כמה כפות של גבינה קשה. מתבלים במלח, פלפל שחור ואגוז מוסקט
  5. מרכיבים. מותחים את הבצק על מגש פיצה. מורחים על הבצק את רוטב הבשמל. מפזרים את הפטריות (איך שבא לכם. לא חייבים בצורות מצחיקות). מעל מפזרים עוד כמה כפות גבינה קשה. מכניסים לתנור ל-10 דקות לערך, עד שמריחים ריח שאי אפשר לעמוד בפניו

ג'ין של גברים וג'ין של נשים

אחד מהיתרונות הגדולים של ברלין, אני חושבת, כמו כל עיר באמת גדולה אחרת, היא שאתה יכול למצוא עולמות מקבילים שלעולם לא ייפגשו. רוב הישראלים שאני מכירה שעוברים לגור בברלין לזמן קצר (כמוני) או ארוך בוחרים באופציה הזולה. משלמים שלוש מאות יורו על שכר דירה, שישה יורו על ארוחת צהריים בחוץ ושני יורו על חצי ליטר בירה מהחבית. בתמורה הם מקבלים את כל השקט הברלינאי, אירופה, חופשה מממחשבות על הכיבוש, הרבה טורקים וקצת טינופת מבורכת. הם לעולם לא יטריחו את עצמם להגיע לרובעים שבהם מתקיימת האופציה ההפוכה לחלוטין, שנגמרת ביוקרה: מלונות יוקרה, מותגי יוקרה, מכוניות יוקרה, ורק מסעדות יוקרה לא פגשתי שם.
אני כמובן בחרתי באופציה הזולה גם, כי מה אני, רוטשילד? אבל אני גם אוהבת הרפתקאות, ועל כן לילה אחד הזמנתי אותנו למלון בוטיק יוקרתי (עולה כמו צימר בארץ) שטובי מעצבי הפנים ומעצבי החוויה טרחו עליו, והוא נמצא בלב ליבו של הקו-דאם, רחוב המותגים המרכזי בעיר ושכונה אירופית מבוססת ותיקה. הקור בחוץ היה אחושרמוטה קור, המלון בפנים היה אחושרמוטה נעים, ואנחנו נכנסו למלון בשעה שתיים בצהריים ולא יצאנו ממנו עד הבוקר שלמחרת. מה עשינו? ובכן, בערב ירדנו לבר של המלון ושם, בחברת כמה ברוקרים מעודכנים ומשועממים ומבוגרים אדומי לחיים, אכלנו המבורגר ושתינו הרבה מאד טום קולינס – ג'ין עם לימון וסודה. כיסאות בר ייעודיים לבר הזה, מפיות שחורות, כוסות גבוהות, הרבה מאד סטייל. למחרת בבוקר גילינו שהלילה במלון עלה כמו החגיגה הנהדרת למטה.

הבר של מלון Q! בברלין

ומאז אנחנו מחפשים. אם בכל עיר גדולה יש עולמות מקבילים, הרי שברור שגם בתל-אביב צריך להיות הבר הנכון שבו אפשר לשתות את הקוקטיילים הנכונים בסטייל הנכון. אבל לא כאלו שייקחו מאיתנו חמישים שקל למשקה, אבל לא יידעו להתייחס בחזרה כמו שצריך. אם אנחנו משלמים, אנחנו רוצים תמורה. בשבוע שעבר נתנו לעיר הזאת הזדמנות נוספת בבר שנקרא, כמה הולם, אימפריאל קוקטייל בר. רחוב הירקון ליד השגרירות האמריקאית, מלון קטן, ובפנים בר קוקטיילים! הרבה אלכוהול מאחורי הבר, כיסאות גבוהים, אפילה מעוטרת בפסקול משנות הארבעים (היה פורים, אולי זה קשור למוזיקה), מלצרים קשובים ואווירת מה-שמתחיל-באמפריאל-נשאר-באמפריאל.

יושב הבית האהוב

מה שתינו? יושב הבית שתה ג'ין של גברים (Olive Tree Martini – היימנס ג'ין, נויילי פראט יבש, מיץ זיתים, רוזמרין) ויושבת הבית שתתה ג'ין של נשים (Clover Club – היימנס ג'ין, לימון טרי, סירופ תותים ביתי, אנגוסטורה ביטרס). שניהם היו מוצלחים מאד! וגם הג'ין האחר שביקשתי, אחרי שנמאס לי מהמתיקות של התותים, היה מעולה.
מה אכלנו? סביצ'ה סלמון – סלמון פרוס בוויניגרט ים תיכוני, צנוניות, עגבניות שרי וטמפורה קראנץ'. במראה, המנה הזכירה קצת סלט פפאיה, שזו פתיחה מצויינת בשבילנו. בטעם, הסלמון היה חמצמץ, והשתלב מעולה עם הצנוניות. במרקם, הטמפורה נתנה לכל העניין קצת קראנצ'יות של בוטני בר. מוצלח מאד.
כמה שילמנו? לא זוכרת.
האם נשוב? בהחלט! כל עיר צריכה בר קוקטיילים!
כתובת: טרומפלדור 7, תל אביב יפו

סורבה ג'ין טוניק

בתור אחד שתמיד חושש מפני השפעתם של אנשים על הסביבה, יש דבר אחד שאף פעם לא היססתי לדרדר אליו אנשים, והוא לשתות עוד כוסית משקה. לא הגבורה הכי גדולה, אני יודע, אבל זה מה יש. ככה נולדה הזוגיות שלנו, על הבאר בארמדילו, ככה עשינו חברים, וככה, אין מה לעשות, החיים קצת יותר נוחים. בשנים האחרונות המאמצים שלי מתרכזים בגזרה שבין ג׳ין טוניק וטום קולינס. ג׳ין ומשהו שקצת ירכך אותו.
בבלוג האוסטרלי המהמם the boys club, מקום שבו יודעים אלגנטיות מהי, מצאתי לא מזמן את המתכון הבא למקפא ג׳ין טוניק, שאותו אני מקווה להגיש ליושבת הבית ולאורחינו, במרפסת ביתנו החדש והמבושש להימצא. צריך מכונת גלידה, אבל אפשר גם בלי.
רכיבים (לבערך 1 ליטר סורבה)
  • חצי כוס (120 מל׳) מים
  • חצי כוס (110 גרם) סוכר
  • גרידה משני ליים / לימונים
  • מיץ משני ליים / לימונים
  • 2 כוסות וחצי (600 מל׳) מי טוניק
  • חצי כוס (120 מל׳) ג׳ין
אופן ההכנה
  1. מכינים סירופ סוכר בסיסי. מרתיחים את המים ביחד עם הסוכר, מערבבים בכף עץ. כשהסוכר נמס, מכבים את האש ומניחים בצד.
  2. מוסיפים את גרידת הליים והמיץ למי הסוכר, מערבבים ומניחים להם להתקרר לגמרי.
  3. כשמי הסוכר קרים, מוסיפים אליהם את הג׳ין ומי הטוניק, מערבבים ומסננים אותם לתוך המעכל של מכונת הגלידה שלכם. מכאן ממשיכים על פי ההוראות של מכונת הגלידה שלכם להכנת סורבה.
    אם אין לכם מכונת גלידה, מקפיאים את התערובת ל-4 שעות, ואז מגרדים עם מזלג. חוזרים על התהליך פעמיים נוספות.


מדמיין חוף ים בפיליפינים

עוגיות סבלה שוקולדיות בטירוף

כל היום רצים. רוצים להספיק הכל. ללמוד. להתפתח. לנוח. לבלות. להתבטל. להצליח בעבודה. לפגוש חברים. להתחבק על הספה. לקרוא ספרים. לראות טלוויזיה. להתנשק. לראות סרטים בקולנוע. ללכת למוזיאון. לישון. לאכול בבית. לאכול בחוץ. לבשל. לקנות מצרכים. לשתות הרבה. לשתות קצת. הכל. ותמיד. לפעמים מצליחים שלושה מהדברים ושמחים מאד. לפעמים מספיקים חמישה מהדברים ומתוסכלים מאד.
בסופי השבוע האחרונים בבית יושבי הבית שוררת רגיעה. יושבי הבית שוקעים בשינה ארוכה, עמוקה ומתוקה של שישי בצהריים, ממנה הם מגיחים אל עולם הסופשבוע, שהוא כולו אהבה, שקט ופתרון סכסוכים פנימיים. חבל שלא כל יום סופשבוע.
בשביל השבוע שמתחיל, מתכון עוגיות חול שוקולדיות. המתכון של smitten kitchen. התמונה שלי ושל קרן השמש בחלון המטבח שלנו.

רכיבים ל-40 עוגיות פחות או יותר

  • 1 כוס קמח
  • 0.3 כוס (30 גרם) אבקת קקאו
  • 0.25 כפית סודה לשתייה
  • 115 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר
  • 0.6 כוס (135 גרם) סוכר
  • 0.25 כפית מלח
  • 1 חלמון
  • 0.5 כפית תמצית וניל
  • 100 גרם שוקולד מריר, מגורר או טחון כמעט לאבקה במעבד מזון

אופן ההכנה

  1. מנפים ביחד קמח, אבקת קקאו וסודה לשתייה בקערה קטנה
  2. מקציפים חמאה, סוכר ומלח בקערה גדולה, לקבלת תעורבת אוורירית ותפוחה. מוסיפים ביצה ותמצית וניל ומערבבים. מוסיפים את הרכיבים היבשים ואת השוקולד המגורר ומערבבים
  3. מעבירים את התערובת, שהיא עדיין קצת פירורית, לניילון נצמד ושמים במקרר לחצי שעה, ארבעים וחמש דקות. איך צורך שהתערובת תתקשה לגמרי. בשלב הזה אפשר לאחסן את הבצק במקרר עד יומיים, אבל צריך לרכך אותו קצת לפני שמתחילים לעבוד אתו
  4. מחממים תנור ל-180 מעלות. על משטח מקומח מתחילים לרדד בעדינות. התערובת עדיין פירורית, אז בזהירות עם הרידוד. מרדדים לעובי של שלושה עד שישה מילימטר. אם אתם פחות אנאליים, אפשר פשוט לרדד עד שנראה שהגעתם לעובי כיף לעוגיה. קורצים עוגיות בחותכן העוגיות החביב עליכם ומעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מעל גבישי סוכר. אופים 8-10 דקות לעוגיות דקות ו-10-12 דקות לעוגיות קצת יותר עבות
  5. מוציאים מהתנור ומצננים לפני האכילה. עד שהעוגיות מצטננות הן מאד פירוריות
  6. את העוגיות אפשר לאכסן בכלי אטום לאוויר עד שבועים

חטיפי ברוקולי ותפוחי אדמה

נכון חטיפי עוף במקדונלדס? אז כאלו, אבל לצמחוניים.
זה הכל.
לא קינוח גורמה. לא שום דבר מנחם.
רק חטיפים. לצמחוניים.
מה נותנים בתמורה?
בערך שעתיים שלמות במטבח.
ואת כל התבניות שהיו לנו בבית.
זו מנה שהפרופורציות בין טרחת ההכנה לתוצאה בה הן מופרכות ביותר.
ובכל זאת, אני בטוחה שהמנה הזאת תככב במטבח של יושבי הבית זמן רב. היא פשוט מקסימה כל כך.
המתכון של ג'וי האופה עם קצת שינויים שלי. התמונה שלי.

רכיבים לבערך 30 חטיפים

  • 2 תפוחי אדמה גדולים
  • 3 גזרים בינוניים, קלופים ופרוסים לטבעות
  • 1.5 כוסות פרחי ברוקולי
  • 0.3 כוס כרישה קצוצה או בצל קצוץ
  • 1 שן שום כתושה
  • 3 כפות שמן זית
  • 1 כפית בהרט
  • 1 כפית פפריקה מתוקה
  • 1 כפית מלח
  • 0.5 כפית פלפל שחור
  • 2 כפיות חרדל די'זון
  • 0.5 כוס קמח
  • 2 ביצים, טרופות
  • 1.3 כוס פירורי לחם

אופן ההכנה

  1. שמים את הרשתות בתנור במרכז ובשליש העליון ומחממים תנור ל-200 מעלות
  2. שוטפים את תפוחי האדמה ועוטפים בנייר כסף. שמים בתבנית על הרשת במרכז
  3. מערבבים פרחי ברוקולי ופרוסות גזר עם שתי כפות שמן זית, מלח ופלפל שחור. שמים בתבנית ומכניסים לשליש העליון של התנור
  4. צולים את הגזרים 30-40 דקות עד שהם משחימים קלות ומתרככים. הופכים כמה פעמים במהלך הזמן. את תפוחי האדמה צולים שעה עד שהם מתרככים
  5. בינתיים מחממים כף שמן זית במחבת קטנה ומאדים בצל או כרישה עד שהם מתרכים, 3-5 דקות. מוסיפים שן שום ומבשלים עוד דקה. מסירים מהאש
  6. מוציאים את הגזר והברוקולי ומכניסים למעבד מזון ביחד עם הבצל או הכרישה. קוצצים קטן ומעבירים לקערה
  7. מוציאים את תפוחי האדמה מהתנור. מצננים. קולפים וקוצצים במעבד מזון. לא חייבים להגיע למשחה ממש חלקה. אפשר להשאיר גושישים. מוסיפים לקערה של הגזר והברוקולי
  8. מתבלים עם פפריקה מתוקה, בהרט, מלח, פלפל שחור וחרדל
  9. מכינים על פס הייצור שלוש קערות: אחת עם קמח, אחת עם ביצה ואחת עם פירורי לחם. יוצרים כדורים קטנים וטובלים: קמח, ביצה, פירורי לחם. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה (בשלב זה אפשר להקפיא אותם לאפייה מאוחרת יותר)
  10. מעבירים את הרשת לשליש העליון של התנור ומחממים ל-220 מעלות. משפריצים קצת טיפות שמן זית על כל כדור, כדי שיזהיבו. אופים עשר דקות. מוציאים, הופכים את הכדורים, מטפטפים שמן זית על הצד השני, אופים עשר דקות
  11. מניחים על השולחן מלא מטבלים תעשייתים מגעילים מהממים ואוכלים בהנאה רבה

מרק פו ויטנאמי צמחוני

יושבי הבית מחפשים בית. הם עוברים ממתווך למתווכת וממתווכת למתווך, מנסים נואשות להסביר את רצונם, ומקבלים בתמורה בתים שאין להבין מי גר בהם ולמה. אחת לזמן מה, הם באים, טרודים, מיואשים קלות, ונחרצים, וזוכים בהפתעה. בית שאפשר היה לדמיין אותם גרים בו. או אז מה רבה היא השמחה בלב, כשאפשר לחלום אותנו מתעוררים בבית שבו יש חלון הגיוני בחדר השינה והמטבח אינו כולל ערמות על ערמות של קערות שאין איפה לשים אותן. שמחה וייאוש, בריאות וחולי, מרק ויטנאמי.
אני יודעת שיש בתל-אביב איזה טרנד פו קצת בלתי נסבל. אבל לבית הזה, אני מרגישה, זה יבוא השבוע בול.
המתכון והתמונה של TheKitchn.

רכיבים לשתי מנות

לציר

  • 1 בצל גדול, קלוף וחצוי
  • ג'ינג'ר, פיסה באורך חמישה סנטימטר, קלופה, וחצויה לאורך
  • מקל קינמון, באורך שישה סנטימטר
  • 1 כוכב אניס
  • 2 ציפורנים
  • 1 כפית זרעי כוסברה
  • 4 כוסות ציר ירקות לא מומלח
  • 2 כפיות רוטב סויה
  • 4 גזרים, קלופים וחתוכים גס

נודלס

  • אטריות אורז רחבות

תוספות

  • טופו או סייטן
  • פטריות
  • ירקות כמו בוק צ'וי, כרוב או ברוקולי

קישוטים

  • חצי בצל, פרוס דק מאד
  • 2 בצלים ירוקים, קצוצים דק
  • 1 פלפל חריף (חלפניו או סרנו), קצוץ
  • 1 לימון, חתוך לרבעים
  • חצי כוס נבטי שעועית
  • קומץ נאה של עשבי תיבול: כוסברה, בזיליקום תאילנדי

אופן ההכנה

  1. מכינים את הציר. חורכים את הבצל והג'ינג'ר על אש פתוחה (מחזיקים עם מלקחיים) או באמצעות ברוילר, עד שהם משחירים קלות, כחמש דקות על כל צד. שוטפים במים
  2. בסיר גדול צולים מקל קינמון, כוכב אניס, ציפורנים וזרעי כוסברה על אש בינונית גבוהה, ומערבבים כל הזמן כדי שלא יישרפו, עד שהתבלינים מעלים ניחוח. מוסיפים ציר ירקות, סויה, גזרים ואת הבצל והג'ינג'ר החרוכים
  3. מביאים את הציר לרתיחה, מנמיכים את האש, ומבשלים על אש קטנה, מכוסה, 30 דקות. מסננים ושומרים עד להגשה
  4. מכינים את האטריות. כשהציר מתבשל, מניחים את האטריות בקערה גדולה ומכסים במים חמים. מניחים ל-20-30 דקות או עד שהאטריות רכות מאד אבל ניתנות ללעיסה. מייבשים (אם האטריות לא מתרככות ככה, מבשלים אותם במים רותחים על האש לכמה דקות)
  5. מכינים את התוספות. חותכים ואופים את הטופו. מאדים קלות את הירקות. התוספות צריכות להישאר ללא תיבול כדי לא להפריע לטעם הציר
  6. מגישים. מחלקים את האטריות בין שתי צלחות. מסדרים את התוספות על הנודלס. מוזגים שתי כוסות של ציר לכל קערה. מגישים את הקישוטים בצד, לטעמו של כל סועד

שעועית אפויה בסיידר

הפעם הראשונה שהיכתה בי ההבנה שאני ממש אוהבת שעועית הייתה ביום שבו עברנו לגור ביחד, לפני שלוש ומשהו שנים. אבא שלו בא, נתן חיבוק, הביא מקרר (או משהו כזה) וביד השנייה (כן, הוא מספיק גיבור כדי להחזיק מקרר ביד אחת ובישול עילי ביד השנייה) החזיק צנצנת של קפה טייסטרס צ'ויס מלאה במרק שעועית עם גזר, שהיה עטוף בחמישים שקיות, שאחת מהן טמנה בחובה גם אורז לבן עם אטריות דקות. משלוח מסבתא. רגע אחרי שהוא יצא מהדלת, עצרנו הכל, התיישבנו על הרצפה, חיטטנו בארגזים אחר מזלגות, הכנסנו את המיקרו לחשמל, והוא הגיע: רגע הקסם הראשון בדירה.
מאז, השעועית המבושלת ברוטב עגבניות ביחד עם אורז מככבת בחיינו כמעט כל יום שישי. אם יש לנו מזל, משלוח מירושלים. אם יש לנו פחות מזל, יושב הבית משחזר בהצלחה. אם יש לנו אפילו פחות מזל, רחל ממטעמי רחל מוכרת לנו כזה, שהוא הרבה פחות טעים, אבל עדיין ממש טעים.
לאחרונה הסתמן מפנה בעלילה! האשכנזים נכנסו לתמונה! ביומולדת משפחתי כלשהו, דודה שלי, בחורה רבת הדר בת שמונים וכמה שלחמה עוד בפלמ"ח (מיתוס משפחתי נטול אחיזה במציאות, לדעתי. מקסימום סידרה להם את האוהל או משהו), ציוותה עליי להכין מרק קרופניק: פטריות, שעועית לבנה, ירקות שורש, שבושלו יחדיו טריליון שנה. מ-ע-ו-ל-ה! וכך שבה האהבה לשעועית לבנה להכות במטבחנו.

והפעם, אפויה. המתכון והתמונה של "הקולינריה של לייט".

וואו, שש שעות אפייה!

רכיבים

  • 3 כוסות שעועית פינטו
  • 2 כוסות סיידר תפוחים
  • 2 בצלים קטנים, קלופים
  • 6 כפות מולסה
  • 1 כף אבקת חרדל
  • 2 כפיות מלח

אופן ההכנה

  1. בוררים את השעועית, וזורקים שעועיות מקומטות. שוטפים היטב, שמית בקערה עם מים קרים ומשרים 12 שעות
  2. מייבשים ומעבירים לסיר. מוסיפים את הסיידר ומביאים לרתיחה על אש בינונית. מבשלים, ללא מכסה, ברתיחה עדינה 30 דקות. מסירים מהאש ומייבשים (שומרים את הנוזלים)
  3. מחממים תנור ל-150 מעלות
  4. משמנים תחתית של תבנית עם מכסה ושופכים אליה את השעועית. טומנים את שני הבצלים השלמים בתוך השעועית
  5. בסיר קטן מערבבים את המולסה, אבקת חרדל ומלח על אש בינונית, עד שהחרדל והמלח נמסים. מוזגים את התערכת על השעועית ומוסיפים את הנוזלים שנותרו מהבישול. מוסיפים מים חמים לפיה צורך עד לכיסוי השעועית. מכסים את התבנית
  6. אופים 4 שעות, ואז פותחים את התבנית, ומוסיפים עוד מים אם השעועית נראה יבשה. מחזירים לתנור ואופים עוד שעה שעתיים, עד שהשעועית רכה. מגישים חם, ישירות מהתבנית

עוגת גבינה שטרויזל תפוחים

היום יש לי יום הולדת. אני בת 35. אני מסתכלת מסביב על מה קורה עם החיים שלי ולא מאמינה למזלי הטוב. כלומר, מאמינה. התעקשתי רבות כדי להגיע דווקא לחיים שלי ולא לנחות פתאום בטעות בחיים שאחרים חושבים שהם החיים שלי. אבל בכל זאת, אני פוחדת שתיכף יבוא מישהו מההפקה ויגיד לי: סליחה, את לא ראויה לכל זה, ויקרא לי לחדר אחורי, שבו יושבות בחורות כמוני ומתקתקות במרץ על המקלדת יומם וליל בלי שביב של שאר רוח, והכל אפור ומשעמם וחדגוני והן באות בבוקר והולכות בערב ומדברות על ימי הולדת לילדים, ויקצה לי את מחשב 357 ויגיד לי: קדימה, עכשיו תורך להיכנס לסדר הנכון.
אבל בינתיים זה לא קורה!
בגלל שזה לא קורה, אז מגיעה לי עוגת גבינה! השבוע ניסיתי להסביר ליושב הבית – ללא הצלחה יתרה, אני חוששת – שיש פעמים שמותר לבחורה לאכול כל מה שהיא רוצה. לא הפעמים של הניחומים, אלו מגיעים מאלכוהול, בשבילי. הפעמים שבהן הכל מסתדר, ובחורה יכולה לשכוח לרגע מהגוף שלה ומאיך שהיא נראית ומהבריאות שלה, ולהגיד: כוסעמק, אני כתבתי ספר, חודשיים אני יכולה לאכול בלי חשבון. או גד דם איט, יושב הבית אהוב לבי סידר לי פינת עבודה שלא ידעתי אפילו שאני צריכה לחלום עליה, מגיע לי שבוע שבו לא אחשוב האם לאכול ליד הסלט של הצהריים גם את הלחם. או לעזאזל, ערב 12 דקות הקרוב הולך להיות מעולה, כל ארוחות הערב של השבוע הקרוב הולכות להיות ג'אנק טהור.
ובנימה אופטימית זו: עוגת גבינה. עם תפוחים. ושטרויזל. וקרמל. הכל ביחד. בקרוב אצלי במטבח. המתכון והתמונה של "בישול בארון".

אולי הקרמל בכל זאת קצת מוגזם :)

רכיבים ל-9 ריבועים
לבסיס

  • 100 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר
  • 1 כוס קמח
  • 0.25 כוס סוכר חום
  • שמינית כפית מלח
  • 0.25 כפית קינמון

לעוגת גבינה

  • 250 גרם גבינת שמנת, בטמפרטורת החדר
  • 1 ביצה גדולה
  • 0.5 כפית תמצית וניל

לתפוחים

  • 2 תפוחים ירוקים, קלופים, ללא ליבה, חתוכים לקוביות בגודל ביס
  • 1 כף סוכר
  • 0.25 כפית קינמון
  • שמינית כפית אגוז מוסקט

לשטרויזל

  • 60 גרם חמאה, בטמפטורת החדר
  • 0.5 כוס קמח
  • 0.5 כוס שיבולת שועל
  • 0.5 כוס סוכר חום
  • 0.25 כפית קינמון

לקרמל

  • 1 כוס סוכר
  • 0.25 כוס מים
  • 0.5 כוס שמנת
  • 20 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 1 כפית מלח גס

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבסיס. חותים קוביות חמאה לתוך תערובת של קמח, סוכר, מלח וקינמון. מערבבים עד שהתעורבת הופכת פירורית. לוחצים את התערובת לתחתית של תבנית 20*20 שמרופדת בנייר אפייה. אופים ב-180 מעלות עד שהבצק מזהיב, 8-12 דקות. מצננים
  2. מכינים את עוגת הגבינה. טורפים סוכר וגבינת שמנת לתערובת חלקה. טורפים פנימה ביצה ואז תמצית וניל. שופכים את התערובת לתבנית עם הבסיס המצונן
  3. מכינים את שכבת התפוחים. מערבבים תפוחים, קינמון, סוכר ואגוז מוסקט. שופכים את התערובת על עוגת הגבינה שעל הבסיס
  4. מכינים את השטרויזל. מפוררים את החמאה אל קערה ובה קמח, סוכר, קינמון ושיבולת שועל. מפזרים את הפירורים על התפוחים שעל עוגת הגבינה שעל הבסיס האפוי. אופים ב-180 מעלות עד שעוגת הגבינה מתייצבת, כ-25-30 דקות. מצננים
  5. מכינים את קרם הקרמל. מחממים סוכר ומים בסיר קטן על אש בינונית עד שהם שצבעם הופך ענברי. מסירים מהאש ושופכים פנימה בזהירות שמנת מתוקה. מחיזרים לאש ומבשלים עד שהתערובת חלקה. מערבבים בכף עץ כל הזמן. טורפים פנימה את החמאה. מצננים כמה דקות ומוסיפים פנימה תמצית וניל ומלח. מצננים ושופכים מעל העוגה המוכנה

שנת 2012 – מה את מזמרת?

עוד שנה עברה על יושבי הבית במטבח. לא כל יום שנינו מבשלים, אבל כל יום מישהו חותך עגבניה-מלפפון-פלפלאדום לסלט או מערבב איזו טחינה או מחמם קוסקוס עם משהו, או משרה משהו בשביל להכין מחר, או מתחיל להכין בצק, וכמובן מחמם אוכל שהוכן כבר, ואם זה לא קורה, אז זה קצת מרגיש כאילו היום לא קיבל את האישיות שלו והוא פשוט נצמד ליום שלפניו או פותח את היום שבא שאחריו. וכשהמטבח הופך למקום מרכזי כל כך, אין פלא שכל שנה מרגישים שיודעים קצת יותר על איך לבשל ואיך לאפות ואיך לבחור ירקות בשוק ואיך להעריך אוכל. זה מסע מטלטל חושים והבלוג הזה הוא חלק מרכזי ממנו. אז גם לבלוג הזה מגיע לחגוג עוד שנה שעברה, לא רק לנו. והפעם, מתכונים אהובים שנוסו שוב ושוב בחלוקה חודשית, עם הפוגת קיץ ביולי עד ספטמבר (ועם רמאות ממש קטנה במרץ. ממש קטנה!)

ינואר – בייגלס

הבייגלס הוא מתכון של אהוב הבלוג דורעם גונט. אפשר היה לחשוב שלא שווה להכין בייגלס בבית, כשאפשר לגשת לטל בייגלס ולקנות אותם. אבל יש משהו ברגע הזה, שבו אתה שולף את המרית ממקומה ושולה את הבייגלס ממי הדבש בהם השתכשכו, שגורם לך לאינטימיות עם הבייגלס שלך, שהיא אמנם לא האינטימיות עם יושב הבית, אבל בהחלט אינטימיות ברוכה.


פברואר – פיצה תרד, גבינה בולגרית וזיתי קלמטה

בכל תקופה אני מתאהבת בסוג אחר של דוכן בשוק. לפעמים אני אסירת תודה על הירוקים ולעתים עגבניות השרי הן מה שגורם לי חדווה בלתי מוסברת. לאחרונה, אני לגמרי בקטע של מעדניות בשוק. קופסה אחת של זיתי קלמטה בעשרה שקלים יכולה לגרום לי לקפץ משמחה לזמן רב. ואם כבר זיתי קלמטה, המתכון הזה בהחלט גורם לארוחת ערב שמחה במיוחד.

מרץ – פלאפל עדשים אדומות ברוטב צ'ילי תפוחים ועגבניות

הפלאפל עדשים אדומות הוא טעים. הוא ארוחת ערב נעימה בתוך פיתה, הוא ארוחת צהריים נעימה בעבודה ליד סלט קטן, אבל הוא שום דבר לעומת הרוטב הזה, שאני פשוט מתה עליו. הוא גם נעים להכנה, הוא גם נעים לליקוק, והוא גם רב טעמים. איפשהו במטבח שלנו יש תמיד קופסאות קטנות מוכנות של רסק תפוחים, במיוחד בשבילו. ותודה שוב ל-צמחוני.טעים.טעים.

אפריל – פול ירוק עם פסטה ופטה

אחד החומרים החדשים מתחת לסכין שלי השנה היה הפול הירוק. הראשונה והפשוטה מביניהן היא שהוא טעים. אני אוהבת מאכלים עם טעם של ירוק (לא, אבוקדו לא נחשב. לאבוקדו יש טעם של נוזליות מרירה) ויש לו טעם ירוק אמיתי. הסיבה השנייה והמשמעותית יותר בעיניי היא הרגע הזה שאתה צובט קליפה שמנונית בין אצבע לאגודל ובצד השני מגיח פול ירוק עז צבע. כל פול מחדש, זה קצת משמח אותי. וככה יוצא שאני עומדת עשרים דקות כדי לשלות אותם ממעמקי המקומות המוגנים שלהם, ושמחה על כל אחד שהוצאתי מהמחבוא ממש כאילו הייתי חייל גרמני.

מאי – עוגיות קומפוסט

עוגיות קומפוסט, מה יש לומר עליהן? ביום שבו אני אצטרך להסביר לעצמי מדוע בייגלה עם קורנפלקס עם שוקולד ביחד באותה קערה הם מקור לשמחה, הוא היום שבו אדע שעליי להיפרד לשלום מהעולם

יוני – מאפה צנוניות צלויות, ריקוטה ורוקט

אני אוהבת חרדל. הוא אוהב צנוניות. אני אוהבת פיצה. הוא אוהב רוקט. אני אוהבת את הרגע שבו הבצק מתאים בדיוק לתבנית הפיצה. הוא אוהב את הרגע שבו המאפה יוצא מהתנור ואפשר לחתוך אותו ולהגיש לי. אני אוהבת אוכל עם צבעים קצת מצחיקים. הוא אוהב אוכל עם ירקות טריים. אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי. היום אעשה לנו כזה.

אוקטובר – קציצות עדשים שחורות ברוטב פסטו לימוני

אוקטובר היה חודש לא קל בבית של יושבי הבית בשנת 2012. כמה שהטיול שלנו ליוון היה מוצלח, כך היה גודל חוסר ההבנה שלנו בנוגע למה אנחנו עושים כאן, כשחזרנו הביתה. אני חושבת שנדרשו כל יכולות האיפוק שלנו וכל יכולות היש-סיבה-אמיתית-להישארות כדי לא להתקשר לשתי העבודות שלנו, להגיד שלום, להתקשר לחברים ולמשפחה להגיד ביי ביי, ולצאת לדרך שוב, רק שנינו. אחד המאכלים המנחמים של התקופה היו קציצות העדשים האלו. ותודה למטבח מונבט.

נובמבר – עוגת שמרים קינמון לתלישה מהירה

בשבילי, שמרים הם קו פרשת המים. אם אתה יודע להתעסק עם שמרים, כנראה שאתה לא קלולס באפייה. אם אתה לא יודע להתעסק עם שמרים, יכול להיות שאפית הרבה עוגות בחושות, אבל אתה לא ממש מבין גדול בעוגות. כל פעם שאני מכניסה כף שמרים לאיזו קערה, אני מרגישה כאילו אני קצת מנצחת את היעילות בעזרת ההנאה. הנה, גם אני יודעת לעשות עוגות שמרים למרות שאפשר לקנות אותן בעשירית מהזמן. הנה, גם אני לא זרה לתנור שלנו. והעוגה הזאת באמת מושלמת.

דצמבר – פסטיסיו

כל פעם שמכינים פסטה יש שתי בעיות. הראשונה היא שכמות הפסטה וכמות הרוטב לעולם אינן מתאימות זו לזו. ואז מתקבלת פסטה רטובה מדי או פסטה שיכולה לחנוק אפילו פילים. הבעיה השנייה היא שלעולם אין לדעת כמה פסטה צריך להכין בשביל שני אנשים. את שתי הבעיות אפשר לפתור אם מכינים קצת יותר מדי פסטה, ואז משאירים אותה במקרר בשביל הפסטיסיו.