צנצנת קפרזה

אני יודעת שהכוסות האלו עם האוכל הצרפתי המעודן הן בדיוק זה: כוסות עם אוכל צרפתי מעודן. verrines זה לא משהו שנוהגים לאכול מדי יום. אבל כל כך בא לי עליהן. זו צורת ההגשה הכי אלגנטית והכי משחקית שראיתי, כי היא מאפשרת למי שמכין אותה לשחק בצורות במרקמים ובצבעים ולמי שמקבל אותה לשחק בהרכב של הביס שלו. אם היו שואלים אותי מה בא לי היום, אז זו הייתה התשובה. המתכון והתמונה של Lazaro cooks.

חייבת להכין!


רכיבים לארבע כוסות אספרסו

  • 2 עגבניות קטנות עד בינוניות, קלופות וקצוות
  • 1-2 כפות ציר עוף
  • 1 כוס בזיליקום
  • 1 חלמון
  • 1 כפית מיץ לימון
  • מלח
  • 0.5 כוס שמן זית
  • 0.5 כוס מוצרלה, קצוצה
  • 2 כפות יוגורט


אופן ההכנה

  1. מניחים את העגבניות וציר העוף בבלנדר. מעבירים את התערובת למיכל שטוח ומקפיאים 30 דקות. מערבבים עם מזלג כדי לשבור את הקרח. חוזרים על התהליך כמה פעמים עד שכל התערובת קפואה ופתיתית
  2. מערבבים בזיליקום, מיץ לימון, חצי מהשמן וחלמון בבלנדר. מוזגים את יתרת השמן בזרם דק ומערבבים עד שמגיעים לסמיכות של מיונז. מתבלים במלח ומקררים
  3. מערבבים מוצרלה ויוגורט בבלנדר ומקררים
  4. כשרוצים להגיש, ממלאים את החצי התחתון של כוס האספרסו בקרם מוצרלה, מעליו שכבה של אמולסיית בזיליקום ומעליה גרניטה עגבניות

רווקים, למטבח!

אזהרה: פוסט נסיוני.

היסטוריה: לפני שנתיים וחצי, קצת יותר, נסעתי להודו. זה היה אחרי תקופה ארוכה של עבודה באיזור התעשיה בהרצליה פיתוח. התן-ביס חגג, הבטן שלי גם, ולא השארתי מסעדה אחת בהרצליה פיתוח שלא ביקרתי בה. לקראת הסוף של אותה תקופה, כשכבר הרגשתי לגמרי שמיציתי, הרגשתי גם ששבעתי מכל המסעדות האלה, הארוחות העסקיות והבשר שלוקח לו ימים להתעכל. אמא שלי טענה לא מזמן שהקש ששבר אותי היה איזה סטייק מעובד שאכלתי באיזה על האש משפחתי. יחד עם הנסיעה להודו, הדרך לצמחונות היתה קלה מאוד, מהירה ומהנה. אבל לאחרונה אני מגלה שמדי פעם אני שמח באיזה חתיכת עוף או איזה סירלוין בנודלס שלי. סטייקים מגעילים אותי ואני בפירוש לא מאלה שיש להם בעיה לסרב לבשר או לעוף, תמיד העדפתי דגים. יושבת הבית, אם כבר שאלתם, הצטרפה לצמחונות כמה חודשים אחר כך.

החיים כרווק: מזמנים לך התעצלויות אין ספור כשמדובר באוכל. מה לעשות, הרבה יותר כיף לבשל כשיש עם מי לחלוק את האוכל, במיוחד אם אתה כל כך אוהב אותה. אז יוצא שאני אוכל קצת אוכל ג'יפה של רווקים. את המנה הפשוטה הזאת הכנתי בשבת בצהריים, מתוך מצאי לא הכי מרשים שהיה בפריזר ובמזווה. זה אוכל רווקים מושלם. זול, לוקח דקה וחצי להכין, ומשביע.

ועכשיו לניסוי: עד היום, בטח שמתם לב, כל המתכונים פה היו צמחוניים, או מקסימום עם דגים. התלבטנו קצת לאחרונה בשאלת העוף / בשר ומקומם בבלוג. אתם מוזמנים להביע את דעתכם.

יאללה, אוכל:

רווקות אלגנטית, לא?

רכיבים ל-2 מנות

  • כוס אורז
  • מים לבישול האורז
  • 1 בצל בינוני
  • 1 גזר, קצוץ דק (שאינו מופיע בתמונה)
  • 1 שן שום, כתושה
  • 1 קופסת שימורים של שעועית שחורה ברוטב עגבניות
  • 1 כפית שמן
  • 2 חזות עוף, חתוכים לקוביות בגודל 1-1.5 סמ"ר
  • חופן כוסברה / פטרוזיליה קצוצה
  • מלח ופלפל לתיבול
  • אבקת צ'ילי

אופן ההכנה:

  1. מבשלים את האורז כמו שאתם אוהבים. הכי טוב בעיני אורז לבן ונקי.
  2. במחבת גדולה מטגנים את הבצל עד שהוא מזהיב. מוסיפים את קוביות העוף והשום, ועל להבה בינונית "סוגרים" את העוף. נזהרים לא לשרוף את השום.
  3. לאחר שקוביות העוף שינו את הצבע ללבן (3-4 דקות), מוסיפים את השעועית למחבת. מבשלים את הכל ביחד כ-5 עד 7 דקות נוספות. אם הרוטב מצטמצם מדי, מוסיפים רבע כוס מים. טועמים ומתקנים תיבול – מלח, פלפל וצ'ילי.
  4. בצלחת עמוקה מסדרים מנה של אורז, וחצי מכמות התבשיל. מפזרים מעל כוסברה קצוצה. מגישים חם עם בקבוק בירה קר.

יודל'ה. לא באר

יוד'לה, הבאר של מחניודה, הוא לא באמת באר. כן, זה הבאר של מחניודה, אבל הוא אינו באמת באר. מה הוא כן? יוד'לה, הבאר של מחניודה, הוא הרחבה של המסעדה. לצערי (?) לא הזדמן לי עדיין לאכול במחניודה, אבל הלוק הכללי והקונספט הם סוג של גרסה פשוטה למסעדה עצמה.

זה מתחיל במבנה. במרכז הבאר נמצאת עמדת בישול גדולה. להבות גדולות, מחבתות עולות ויורדות, פעם בכמה דקות מודלק איזה ערק. ביום חמישי לקראת השעה אחת עשרה, המקום עמוס בירושלמים שבאו לשמוח. הטבחים מזיעים, הבחורים מחפשים להתפרק, הבחורות נראות בלי הרבה פוזה. תפריט האלכוהול מצומצם; בירה מגישים כאן בכוסות של 370 מ"ל. למה הגודל הזה? ירושלמים, לך תבין. שתינו, האחות ואני, שתי כוסות של סטלה (25 ש"ח) טרייה וצוננת. על הבאר בעיקר כוסות של קאווה וצ'ייסרים של וודקה, לא נראה שמישהו כאן מתרשם מקיר היינות. לקראת סוף הבירה מוצאת לנו המלצרית / מארחת מקום ישיבה על החלון שפונה לרחוב. מקום טוב. אנחנו מקבלים גם תפריט אוכל.

התפריט כאן משתנה כל יום, מודפס על נייר חום. כמו שבטח קראתם על המסעדה האם, שמות המנות מסתוריים, מספרים מספיק כדי לתת תמונה כללית של המנה, אבל בפירוש לא מפרטים יותר מדי. ניכר שהאנשים שמכינים אותן עושים את זה באהבה אין סופית, ובכלל, אם יש דבר אחד מובהק בקשר ליודל'ה, זו האהבה. האנשים כאן אוהבים לאכול, הם אוהבים לשתות, והם רוצים להיות שמחים. ניכר כי אסף גרניט וחבורתו, האנשים שלעולם יגרמו לי להתגעגע לביסק הסרטנים של "אדום", אוהבים גם הם. לרגע אני חושב שזה בדיוק מסוג המקומות שקוראים עליהם במדריכי טיולים לברצלונה, כאלה שיש בהם סצנה מטורפת של אוכל, מנות שנעשות באהבה ממה שהיה היום בשוק ואנשים שמחכים שעה בתור. אה, אני מדבר על Cal Pep!! (היא התעצלה לחכות שם בתור, אלה הדברים שזוכרים אצלנו, מה לעשות).

אנחנו הולכים על שרימפס בערק (44 ש"ח) ועל מנת הסביח (34 ש"ח), ממנות הדגל. אחרי כ 25 דקות מגיעה המלצרית, מספרת לנו בביישנות  שהמנות שלנו מייד יוצאות. ברור לכולם שהיא פשוט שכחה להזמין אותן, ואנחנו שואלים אותה על כך. בחן, יש לומר, היא מזמינה אותנו למנה של לחם בינוני עם חמאה מצויינת ומתובלת במלח גס ולשני קרוקטים מצויינים של שרימפס, שמעבירים כמה דקות עד שמגיע האוכל. מנת השרימפס קטנה מאוד. 5 שרימפסים, אחד מהם קטן בהרבה מגודל לגיטימי של שרימפס. הם נחים בתוך שלולית של שמנת, עגבניות וערק ומקושטים בשתי עגבניות שרי צלויות. עכשיו, חזרה למשפט הפתיחה – יודל'ה, הבאר של מחניודה, הוא לא באמת באר. למה? כי באר שמגיש שרימפס, אלא אם הוא אויסטר באר, לא אמור להגיש שרימפסים לא מקולפים ושעירים. אתה לא יכול להתחיל עם בחורה בעודך שולף בידיים חשופות בשר מקליפתו. למעשה, קילוף שרימפסים בשמנת בבאר הוא אחד המעשים המטריחים ביותר. הוא מסיח את דעתך מהחברה, הוא כרוך בעבודה רבה, והוא לא נותן לך שניה אחת להתרכז בטעמו של הבשר. בשנייה שהצלחתי, גיליתי שרימפסים טובים וטריים, ורוטב טוב מאוד ונכון להיספג בלחם. מנת הסביח, לעומת זאת, היא משאלתם של כל החצילים הקטנים כולם. חציל קטן שרוף על האש, מקולף, נח בתוך שלולית של טחינה טובה (תקראו עליה אצל דודי ונעמה, תעשו לי טובה) ועגבניות מרוסקות, מעליו תפוח אדמה מבושל שטוגן בשמן עמוק ועמבה חריפה במידה הנכונה. מנה מצויינת.

עוד סיבוב של בירה, היא נשארת עם סטלה, אני בטובורג (18 ש"ח). אנחנו מחפשים את המלצרית כדי לבקש חשבון. זה לוקח לנו עוד איזה 20 דקות כדי לקבל אותו. אני חושב עם אשוב לכאן, נראה לי שכן. אולי לערב עם יותר וודקה. בינתיים בחוץ, ירושלים. היא מספרת לי על הניסוי שהיא עושה עם חברה. הן בודקות תיאוריה שהגו, לפיה כל המקומות בעיר, עמוסים ככל שיהיו, מתרוקנים לגמרי עד רבע לאחת. השעה כבר קרוב לחצות וחצי, אני מהמר שהיא צודקת.

טירמיסו, העוגיה

זהו, עכשיו אפשר להגיד את זה באופן רשמי: עוד פחות משבוע אני חוזרת. אני מודה שהיום לראשונה תקף אותי גל אימה קטן מהמחשבה. אני רוצה כבר לחזור, אבל תשע שעות ביום במשרד. תשע שעות. אני יודעת שכבר עשיתי את זה. ואני עוד אעשה את זה. אבל עכשיו זה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית. איך בכלל מתלבשים ליום כזה? בכל אופן, אחד הדברים שאני כן מתגעגעת אליהם הוא לאפות עוגיות ליושב הבית. תמיד שמתחילים לאפות במטבח, הוא הולך, כאילו כדי לא לקלקל לעצמו את הקסם של האפייה. כאילו הוא לא רוצה לדעת איך הקוסם מכניס את השפן לכובע לפני שהוא מוציא אותו. ואז אני עושה דברים עם קערות וביצים וקמח וסוכר וחמאה, ומודדת מערבבת מגלגלת, ואז הוא חוזר, שלוש דקות אחרי שמתחיל הריח, הפנים שלו מלאות רחרוח והכנה להנאה. לא עשיתי עוגיות כבר חודשיים, אם לא מחשיבים את הכישלון ההוא בדירה שהיה בה תנור גז ולא ממש ידעתי איך להסתדר איתו. בסוף שבוע הבא, אכין כאלו. המתכון והתמונה של מרתה סטיוארט.

לקח לי מלא זמן להבין שהן לא עגולות

רכיבים ל-30 טירמיסואים קטנים

  • 5 ביצים גדולות, מופרדות
  • 1 כוס סוכר
  • 3 כפות אבקת קפה לאספרסו
  • 0.5 כוס קמח
  • 0.25 כפית מלח
  • אבקת קקאו, לפיזור
  • 0.75 כוס גבינת מסקרפונה
  • 0.25 כוס אבקת סוכר
  • 3 כפות ליקר שקדים (אמרטו, נגיד)
  • 0.5 כפית תמצית וניל
  • 180 גרם שוקולד מריר, מומס

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים שתי תבניות בנייר אפייה
  2. טורפים במיקסר חלמונים עם חצי כוס סוכר, עד שהם חיוורים ונוקשים, כשלוש דקות. מוסיפים אבקת קפה, וטורפים עוד שתי דקות. מוסיפים קמח וטורפים עד שמתערבב (התערובת תהיה סמיכה מאד).
  3. בקערה אחרת של המיקסר טורפים חלבונים ומלח במהירות בינונית עד שהם קצפיים. ממשיכים לטרוף ומוסיפים חצי כוס סוכר במזיגה איטית, עד שנוצרות גבעות נוקשות, כחמש דקות. מקפלים את החלבונים אל החלמונים בשלוש מנות, עד שהם מעורבבים היטב
  4. בעזרת שקית זילוף יוצרים פסים באורך חמישה סנטימטרים וברוחב של שניים וחצי על התבניות. מפזרים מעל אבקת קקאו. אופים 12-14 דקות עד שהעוגיות יציבות (אפשר לאחסן אותן אחר כך עד שלושה ימים)
  5. מערבבים מסקרפונה, אבקת סוכר, ליקר שקדים ותמצית וניל. מכסים ומקררים 15 דקות
  6. מברישים את החלק השטוח של העוגיות בשוקולד מומס. מקררים, עם הצד השטוח למעלה, עד שהשוקולד מתייצב, כ-10 דקות
  7. מערימים חצי כפית נדיבה של מילוי מסקרפונה על הצד השוקולדי של העוגיה ומצמידים עוד עוגיה עד כדי סנדוויץ'

ועכשיו לקצת אומאמי: אטריות סובה, דג וצ'ילי

כתבה נחמדה בוול סטריט ג'ורנל

מתארת את שיגעון הבייקון. מסתבר שמאז שכמה שפים חשובים גילו אותו, הוא יצא ממטבחם של הפועלים והפך לפריט חובה אצל כל מי שמבין באוכל, כולל בורבון עם בייקון, שוקולד עם בייקון, וחטיף בוטנים עם בייקון (עכשיו בדין אנד דלוקה). זה נחמד לדעת שיש דברים קיצוניים בארצות-הברית שאי אפשר להעתיק לישראל. לעזאזל, אפילו ספר בישול עם חזירים נמכר פה כמו סנסציה. בכל אופן, הקטע של בייקון, כך אומרים בכתבה, זה לא רק שהוא מלא בשמן וקריספי ועושה לך להרגיש טוב כמו כל דבר קריספי ומלא שמן, אלא גם כולל את הטעם אומאמי, שביפנית זה "טעם טוב", ובעצם זו סוג של "בשריות", שנחשבת לטעם נוסף בנוסף למתיקות, למליחות, לחמיצות ולמרירות. בקיצור, הכי נקודת הג'י של הקולינריה. כמו שהיום אי אפשר סתם אורגזמה רגילה וידידותית, אלא צריך את אם האורגזמות דרך נקודת הג'י, אז ככה חשוב בכל ארוחת גורמה לזרוק איזה אומאמי קטן, בשביל הקוסמופוליטיות המעודנת. יש כמה דרכים להכניס למאכל את האומאמי הנכסף, ומסתבר שלא חייבים בשר בשביל זה, אפשר בהחלט להסתפק בפורטבלו. אז כדי שלא תחשבו שמתכונים שנראים טעימים הוא בלוג פושט, הרי לפניכם מתכון אומאמי. המתכון והתמונה של "חוק חמש השניות".

נראה טעים, עם או בלי אומאמי

רכיבים לארבע מנות

  • 200 גרם אטריות סובה ירוקות או רגילות או אפילו ספגטי
  • 6 כוסות ציר עוף
  • שלוש פרוסות ג'ינג'ר בעובי שישה מילימטרים
  • 0.5 כפית חמשת הטעמים (תערובת תבלינים סינית שמורכבת מקינמון, ציפורן, זרעי שומר, אניס כוכבי ופלפל סצ'ואני)
  • 3-4 פילטים של אמנון
  • 1 פורטבלו גדולה, קצוצה
  • מלח ופלפל
  • עלי כוסברה טריים ורוטב צ'ילי, להגשה

אופן ההכנה

  1. מרתיחים מים בסיר ומבשלים את הסובה בהתאם להוראות היצרן. מייבשים
  2. מחממים את הציר, ביחד עם הג'ינג'ר ותערובת חמשת הטעמים. לאחר שהוא מתחמם, מוסיפים את הפטריות ואת הדג, מתבלים במלח ובפלפל ומנמיכים את האש כמה שאפשר. מכסים את הסיר ושולקים את הדג שמונה דקות, או עד שהוא הופך אטום
  3. מחלקים את האטריות בין ארבע קערות. מעליהן שמים פיסת דג. מוציאים את הג'ינג'ר מהמרק ויוצקים אותו לקערות. מעטרים בכוסברה ואוכלים עם רוטב צ'ילי חריף חריף, להשלמת הטעמים

פיתה, ביצים, קארי, ארוגולה

זה לא מפסיק להפתיע אותי: עד כמה האוכל שאנחנו מבשלים בבית שלנו לא רלוונטי לפה. זה לא שחומרי הגלם לא קיימים. ברובם הגדול הם דווקא כן כאן. וזה לא שדרוש ציוד מיוחד. המטבח שלנו מאובזר בעיקר במלח ובחרדל. זה פשוט מזג האוויר. כמה פשוט, ככה נכון, אפילו בשלהי 2010. האוכל בבית שלנו מתאים למזג אוויר ישראלי: הוא מבושל זמן קצר, הוא כולל הרבה ירקות טריים, וברובו הגדול הוא לא מכיל בתוכו הרבה חום שאמור לעזור לך להתגבר על מה שמתרחש בחוץ. זה כמו לאכול בשר. זה לא אי אפשר להיות צמחוניים בברלין. בכל מסעדה יש מנות לצמחוניים, ויש מלא מסעדות וינטאמיות שרק מחכות לאוכלי הטופו. אבל זה פשוט לא רלוונטי. זה לא רלוונטי לאכול טופו בברוקולי במדינה שמתגאה בנקניקיות שלה (שהן לגמרי לא טעימות, אגב). ולכן, לפעמים, כשאני נתקלת בתמונה של משהו שמתאים בול לכאן וגם יעורר אצל יושב הבית חיוך גדול של "כזה אני רוצה", אני חייבת לשים אותו, מטופש ככל שיהיה. המתכון והתמונה של "מאכלים רציניים".

ככה זה פה: ארבע ביצים לבנאדם.

רכיבים למנה אחת

  • 4 ביצים
  • 0.25 כוס מיונז
  • 0.5 כפית אבקת קארי
  • 2 כפות פיסטוקים קצוצים
  • מלח ופלפל
  • 2 כוסות בייבי ארוגולה
  • 1 פיתה

אופן ההכנה

  1. מכניסים את הביצים לסיר קטן. מכסים במים. מביאים לרתיחה על אש גבוהה. מנמיכים את האש ומבשלים 12 דקות. מוציאים את הביצים לקערה עם מי קרח. מצננים עשר דקות לפחות
  2. מערבבים מיונז, קארי ופיסטוקים בקערה גדולה. מקלפים את הביצים וקוצצים אותן. מוסיפים לתערובת המיונז. מערבבים היטב ומתבלים במלח ובפלפל
  3. חוצים את הפיתה. ודוחפים בפנים הרבה ארוגולה והרבה סלט ביצים
  4. מגישים ליושב הבית יחד עם סודה ועיתוני השבת

מסעדות בברלין מרכז

אם מגיעים לברלין, מתישהו מגיעים למיטה (Mitte), וזה לא משנה אם אתה חתרן בלתי נלאה, היפסטר או סתם תייר רודף שכיות חמדה. כאן, ליד אלכסנדר פלאץ, בית הכנסת החדש, תכלס והאקשה הופה, נמצא אחד המרכזים המתויירים ביותר בברלין. במקרה, זה גם המקום שיושבת הבית גרה בו במשך חודש, והייתה לה הזדמנות לבחון את המסעדות לעומקן. אז קבלו מדריך למסעדות שאינן מלכודות תיירים.

הצג את מסעדות בברלין מרכז במפה גדולה יותר

היין ליד הבית

בפינת הרחובות Rosenthaler ו-Stein נמצאת פינה איטלקית אמיתית. בשעות הבוקר המקום מתפקד כבית קפה (לא ניסינו), אך כשהערב יורד מגיע הקטע הטוב באמת. שני קירות גדולים בקצוות המסעדה מלאים בבקבוקי יין, קיר אחד אדום והשני לבן. אפשר לקחת בקבוק שלם ואפשר לקחת גם כוס מבקבוק פתוח. המחירים נעים בין 3 ל 8 אירו לכוס, ובקבוקים מתחילים בסביבות ה 13. היתרון הגדול הוא שאפשר לנסות כמה סוגים של ייין ולעבור ביניהם במהלך הערב, אבל שימו לב – על בקבוק שנפתח במיוחד בשבילכם תשלמו דמי חליצה קבועים של 9 אירו, לא זול. המטבח של המקום, במילה אחת, מרגש. זהו המקום לראות כיצד איטלקים שמנמנים מפיקים את המיטב מהתוצרת המקומית, והופכים אותה למנות של רביולי ענק ממולא בגבינות ותרד, ואיך ערימה של תרד, כדורי מוצרלה טריים ועגבנייה אחת מתוקה הופכים לסלט משמח. את כל הבקבוקים אפשר גם לקנות ולקחת הביתה, ויש גם מבחר קטן של חומץ, אורז ונדמה לי שגם כמה בקבוקי גראפה.

  • כתובת: Rosenthaler Strasse 61 Berlin
  • שעות פתיחה: שני עד שישי: 10:00-24:00; שבת: 12:00-24:00; ראשון: 16:00-24:00
  • מחיר לארוחת יחיד: אוכל 8-15 יורו, יין לפי כמה שתשתו.
  • אתר: http://www.muretlabarba.de/

גורקי פארק

יש לה קראש על המקום הזה מאז שאני שומע על תכניות ברלין שלה. למעשה, גם בפעמיים הקודמות שהיינו בברלין, ישר גררה אותי אליו. אבל אני מודה לה על כך. בית הקפה הרוסי הזה, שלא ארחיב עליו כי כבר נכתב עליו פה בעבר, מגיש באמת ארוחות בוקר שהן מופת. ארוחת הקולחוז היא אולי התרופה המושלמת ללילה של אלכוהול, או כהכנה ליום של עבודה בבניין. מקושקשת ענקית, אני מהמר על 4 ביצים לפחות, מתובלת בקוביות של תפוחי אדמה, עיגולים של נקניקיה פשוטה וקוביות בייקון קטנטנות, אם מישהו הרגיש שהכולסטרול שלו רגוע. לצד הביצים, כמה פשוט, לחם וחמאה. קולטים? יופי. עכשיו תביאו בירה. ארוחות נוספות: בוקר סטודנטים: קרואסון טעיםםם, שמנת מתוקה, ריבת תות זרחנית, חצי קיווי, פרוסת אננס, ובטח עוד איזה פרי העונה שאני לא זוכר. עוד אחת: בוקר צמחוני. כאמור, כתוב עליו בפוסט של מיטל.

  • כתובת: Weinbergsweg 25 / 10119 Berlin
  • שעות פתיחה: כל יום 9:30-02:00
  • מחיר לארוחת יחיד: בערך 7 אירו לארוחת בוקר בלי בירה
  • אתר: http://gorki-park.de/

דולורס

אם מחפשים משהו טוב, זול ומהיר לאכול תוך כדי הקניות, דולורס הוא המקום. מדובר במסעדת בוריטוס שמאורגנת לפי השמועות על קליפורניה: אינפוגרפיקה בהירה עוזרת לתייר המבולבל להרכיב את המנה שלו, שעון המספרים הרצים מראה מתי בדיוק תוכל כבר לאכול, והתיירים האמריקאיים הצעירים שממלאים את המקום מגלים מהי המולדת העכשווית של הראפים האלו. זה מתחיל בבוריטוס טריים טריים ורכים ורכים, והם מגיעים עם אורז, עדשים אדומות או ירקות, בשר או טופו ורוטב לימוני או חריף, ביחד עם שמנת חמוצה או גבינה. הכל ביחד מרכיב מנה במשקל כבד להפתיע, שכל ביס שנוגסים בה מעניק שילוב טעמים אחר.

  • כתובת: rosa-luxemburg-str. 7, 10178 berlin
  • שעות פתיחה: שני עד שבת: 11:30-22:00; ראשון: 13:00-22:00
  • מחיר לארוחת יחיד: בערך 7 אירו לבוריטוס פלוס בירה
  • אתרhttp://www.dolores-online.de/

יאם יאם

מסעדה לא מהודרת שנמצאת על אחד הרחובות המרכזיים במתחם הבובואים של העיר. באים לשם אנשים בלבוש יפה שמוכנים לשבת ליד שולחנות מבהיקים בלובנם ולאכול אוכל של אימהות קוריאניות, בעזרת צ'ופ סטיקס ממתכת. מגישים שם נודלס, אורז, דמפלינגס ומרק שאת כולם מלווה הקימצ'י, כרוב כבוש בפלפל, שהוא חריף חריף ופריך, ומזכיר קצת אוכל טריפוליטאי. אם באים לשם פעם אחת, כדאי להזמין את הביבימבאב, שזו מנת צהריים קלאסית, קצת כמו הבנטו היפני. אורז שעליו מסודרות בקבוצות עגולות: קימצ'י, בשר או טופו מטוגנים, תרד מאודה וביצת עין מושלמת. בעניין הבירה אין פה בשורה גדולה: ה-hyte הקוריאנית היא בירה בהירה, דלילה ומשעממת שהבשורה היחידה שלה לעולם היא שהיא כוללת תווית מתוחכמת שמספרת לעולם מתי היא לא מספיק קרה לשתייה.

  • כתובת: Alte Schönhauser Str. 6, 10119 Berlin
  • שעות פתיחה: כל יום 12:00-23:00
  • מחיר לארוחת יחיד: בערך שמונה  אירו לקערה פלוס בירה
  • אתר: http://yamyam-berlin.de

מיסייה וונג

אחת המסעדות הכי טרנדיות באיזור. אפשר לזהות אותה בכל שעה של היום והלילה אם הולכים על Alte Schönhauser ורואים תור של אנשים שמוכנים לחכות הרבה זמן כדי לקבל צלחת של אוכל ויטנאמי. זה משונה כי יש מסעדה ויטנאמית בכל פינה שנייה בברלין (בפינה האחרת יש שווארמה), והואכל במיסייה וונג הוא אמנם טעים, אבל שום דבר לכתוב עליו הביתה. אם אתם לא בעניין של שייקים מקושקשים, תוכלו לקבל פה מנה של מרק וון טון נחמד עם הרבה ירקות או מנה יומית מתחלפת של נודלס במחיר שהוא אמנם לא יקר יחסית לתל אביב, אבל בהחלט גם לא זול יחסית לברלין. ויושב הבית אומר: הכי ג'ירף. ויושבת הבית אומרת: נכון!

  • כתובת: Alte Schönhauser Str.46, 10119 Berlin
  • שעות פתיחה: כל יום 12:00-24:00
  • מחיר לארוחת יחיד: בערך עשרה אירו לקערה פלוס בירה
  • אתר: http://www.monsieurvuong.de/index.html

צ'ן צ'ה

כאן הדעות חלוקות. היא טוענת שמדובר במטבח וייאטנמי עילי, אני טוען שאובר-רייטד. מדובר במסעדה ענקית, שתי חצרות וחדר אכילה ענק, מלאים כולם במצליחנים ומצליחנים בדרך, שבאו לאכול ארוחת ערב אקזוטית. אממה, התפריט פצפון. אני יכול להעריך מקומות שבהם תפריט קטן מעיד על התמחות, אבל מנה אחת של אטריות (ועוד אטריות שעועית, שקופות ולא נוחות), מנת אורז אחת ומרק אחד הם בעיני סתם עצלנות. המנות הראשונות אגב, נראות מוצלחות ביותר, ואולי כדאי לכם לבחור דווקא מתוך התפריט הזה, שהוא גם רחב יותר. עכשיו, לדבר הגברת: אפשר להתחיל במנה ראשונה: המבורגר של בשר או טופו, מוגש בתוך לחמניה שעשויה מאורז מטוגן! והוא בא עם כרוב וגזר ברוטב מתקתק חרפרף. כבר גאוני. אפשר להמשיך במנה ראשונה נוספת: תרד מאודה ברוטב סויה עם שומשום וציר כלשהו. אפשר להמשיך בשילוב ביניהם שגורם לפה שלך להפעיל בלוטות זיהוי טעם ששנים כבר לא הופעלו. ואפשר לסיים במנה עיקרית: אורז עם עוף שהוא כל כך רך שהוא מצליח לגרום אפילו לי לשכוח שהוא עוף (ואני שונאת עוף) ברוטב למון גראס עדין עדין שמשתלב היטב עם כל דבר אחר שמזמינים. בקיצור: טעמים עדינים, רכיבים טריים וריח. ריח של ויטנאם.

  • כתובת: Rosenthaler Strasse 13 10119 berlin
  • שעות פתיחה: כל יום 12:00-24:00
  • מחיר לארוחת יחיד: בערך 12 אירו למנה עיקרית פלוס בירה
  • אתר: http://www.chenche-berlin.de/

סופיין אק

לכאן יש להגיע בערב חורפי. לא שתתקשו למצוא כאלו בברלין. אבל מייד כשאתם נתקלים באחד, לכו לפה. מדובר במסעדה גרמנית שלהערכתי מתפקדת כמקום הזה שאליו הולכים לארוחות משפחתיות בימי חג ומועד. האוכל הוא גרמני קלאסי: שפצל'ה, חזיר בתנור, תפוחי אדמה, גולש, נקניקיות ויינר דקות דקות והרבה יין. כמו בהרבה מסעדות ברילנאיות, לא שמעו כאן על מינימליזם או על יצירתיות במטבח או על כך שהשנה היא 2010. המנות הן אותן מנות שהוגשו כאן עוד לפני מלחמת העולם והגולש עדיין מוגש בתוך לחם. זה אומר שלמרות שהמקום עצמו עבר שיפוץ כדי להתאים את עצמו לימים שאחרי המלחמה, המטבח נשאר בתוך המומחיות של המשפחה. הם לגמרי יודעים מה הם עושים כאן, ואין פלא: זה בדיוק מה שעשו אבותיהם. זה טעים, אם אתה בעניין של זה. אני, שגדלתי תחת השמש הים תיכונית וחובבת אוכל שלא בושל בבישול איטי, ארוך וספוג מיצים, מעדיפה את האוכל שלי קצת פחות כבד.

  • כתובת: Grosse Hamburger Strasse 37 D-10115  Berlin
  • שעות פתיחה: ימי חול: 12:00-01:00; סופי שבוע 12:00-02:00
  • מחיר לארוחת יחיד: בערך 11 אירו למנה עיקרית פלוס בירה. כדאי גם לשקול שתי מנות פתיחה ב-12 אירו בערך
  • אתר: http://www.sophieneck-berlin.de

נודלס להנגאובר

אחד הדברים הכיפיים ביותר בלהיות בחופשה מהחיים הוא שאפשר להתחיל לשתות בכל שעה של היום שרוצים. אני אמנם עובדת כמה שעות ביום, אבל מייד אחרי אני הולכת לנסות קצת בירות. לטעום קצת יין. ובאופן כללי, לשכך את התודעה. לא שיש מה לשכך. הכל נעים. ובכל זאת, תמיד כיף לשתות קצת. מאז שיושב הבית פה, המצב החמיר, כי אני כבר לא עובדת, וקר, ויש מלא מקומות שהוא עוד לא היה בהם. כדי לעשות משהו עם כל האלכוהול בגוף, חייבים איזו תרופת סבתא. הנודלס האלו ידועים בתור נודלס לשיכורים. המתכון והתמונה של "אייכפר"

נראה מאד מרגיע בטנים

רכיבים לארבע מנות

  • 250 גרם אטריות ביצים
  • 2 כפות מיץ לימון
  • 3 כפות סוכר חום בהיר
  • 2 כפיות יין אורז או שרי
  • 3 כפות שמן קנולה
  • 1 בצל קטן, חתוך לקוביות של סנטימטר
  • 80 גרם אפונה סינית, קטומת קצוות וחצויה
  • 4 כפות רוטב דגים
  • 1 כפית עד 1 כף של צ'ילי
  • 2 כפיות עמילן תירס
  • 250 גרם (בערך כוס) חזה עוף, מנוקה, חתוך דק. אפשר גם טופו, ברור
  • 2 כפות שום קצוץ דק
  • 1 גזר בינוני, פרוס דק
  • 1 כוס בזיליקום (עדיף תאילנדי)

אופן ההכנה

  1. בסיר גדול של מים רותחים מבשלים את הנודלס כשתי דקות, עד שהן אל-דנטה. שופכים את המים, שוטפים במים קרים, ומניחים בצד להתייבש
  2. בקערה קטנה מערבבים רוטב דגים, מיץ לימון, צ'ילי וסוכר. מערבבים עד שהסוכר נמס
  3. בקערה אחרת מערבבים עמילן תירס ויין. מוסיפים את העוף או הטופו ומערבבים היטב
  4. מוזגים את השמן לווק ומחממים על אש בינונית גבוהה. מוסיפים את השום ומערבבים עד שהשמן חם והשום מלחשש. מוסיפים את הבצל ואת תערובת העוף או הטופו ומבשלים, תוך ערבוב, עד שהעוף חצי מבושל והבצל שקוף, כשתי דקות. מוסיפים פנימה את הגזר ומערבבים עוד דקה. מוסיפים את האפונה והבזיליקום ומערבבים עד שעלי הבזיליקום מתקמטים, כשלושים שניות
  5. מתיזים מעט מי ברז על הנודלס כדי להפריד אותן. מייבשים ומוסיפים לווק ואיתם את רוטב הדגים. מבשלים, תוך ערבוב, שלוש דקות, או עד שכל הרכיבים מעורבבים והנודלס התחממו. מגישים מייד

סלט דלעת ורימון

החמודות האלו מציצות מכל השווקים פה. קוראים להן ambercup squash (לא מצאתי בעברית) והן האחיות העגולות של הדלעת הרגילה שיש בארץ. כלומר, לגמרי אפשר להחליף אחת אחת. פחות יפה, אבל עובד אותו דבר. בשבוע שעבר הן התחננו אליי שאקח אותן הביתה. לא הייתה ברירה. אז לקחתי. והכנתי מרק דלעת. כעת, מרק דלעת זה לא טעים. כלומר, זה לא לא טעים. זה פשוט משמים תחת. זה הכל באותו מרקם. מין מתוק דייסתי כזה עם איזו התחכמות שאמורה לעשות אותו לא משמים תחת, שאף פעם לא עובדת. ככה יצא גם המרק שלי. אז אני לא נותנת פה את המתכון. במקום זה מצאתי מתכון שנראה הרבה יותר מעניין. המתכון והתמונה שלו של "מטבח מונבט"

קצת אייטיז, אבל בכל זאת נראה טעים

רכיבים ל-6 מנות
לסלט

  • 3 כוסות בייבי תרד
  • 3 כוסות חסה
  • 1 קילו דלעת, מקולפת וחתוכה לקוביות של סנטימטר וחצי
  • 0.5 כוס פיסטוקים קלויים
  • 1 כוס גרגירי רימון
  • 1 כף שמן זית
  • 1 כפית סירופ מייפל
  • פרמז'ן
  • מלח ופלפל

לרוטב סיידר

  • 0.75 כוס מיץ תפוחים
  • 2 כפות חומץ תפוחים
  • 2 כפיות שאלוטס קצוצים
  • 2 כפיות חרדל דיז'ון
  • 0.25 כוס שמן זית

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-220 מעלות
  2. מערבבים בתבנית את קוביות הדלעת עם שמן זית ועם מייפל. מפזרים מלמעלה מלח ופלפל. אופים 20 דקות. מצננים
  3. מרתיחים את מיץ התפוחים, החומץ והשאלוטס בסיר קטן. משאירים על האש שמונה דקות עד שהרוטב מצטמצם ומסירים. מערבבים פנימה חרדל, מלח ופלפל. מצננים
  4. בקערה גדולה מערבבים בייבי תרד, חסה וקצת מהרוטב. מניחים את הסלט על צלחת הגשה ומפזרים מעל גרגירי רימון, פיסטוקים ואת קוביות הדלעת. מוסיפים עוד מהרוטב ומגלחים תלתלי פרמז'ן לסיום סיומת

פטריות במעטפה

אני לא יודעת איך אצלכם, אבל פה כל השווקים מלאים בפטריות. שמפיניון קטנות, שנטרל צהבהבות, פורטבלו גדולות, יער אפרפרות. וכולן נמכרות בשווקים במין סלסלות עץ מלבבות. לעתים בתוספת ענף פרוזיליה שובב. זה עשה לי חשק לאיזה מאכל פטריות שאינו ריזוטו. ונראה לי שאם עושים את הירקות האלו באלומיניום, ואז אוכלים אותם עם אורז בחלב קוקוס, אז מאד מאד מאד יכולים ליהנות. המתכון והתמונה של הניו יורק טיימס.

אולי כזה אני אכין ליושב הבית כשהוא יבוא מחר

רכיבים לארבע מנות

  • 0.5 קילו פטריות (שמפיניון, פורטבלו, בר, או כל שילוב), נקיות, וחתוכות לקוביות של סנטימטר
  • 2 כפות טימין, נענע, מרווה, רוזמרין או מיורן קצוצים
  • 2-4 שיני שום, קצוצות
  • מלח ופלפל
  • 2 כפות שמן זית

אופן ההכנה

  1. חותכים שמונה ריבועים של 30 על 30 סנטימטרים מנייר אלומיניום
  2. בקערה גדולה מערבבים את הפטריות, עשבי התיבול, השום, המלח, הפלפל ושמן הזית. מערבבים היטב
  3. שמים ריבוע אלומיניום על ריבוע אלומיניום. מברישים את החלק הפנימי בשמן זית ושמים רבע מהפטריות במרכז. מקפלים וסוגרים את הקצוות היטב. עושים ככה ארבעה ריבועים. שמים בגריל או בתנור במאתיים מעלות ל-20-25 דקות. פותחים בזהירות. הפטריות אמורות להיות רכות ומלאות מיץ. מגישים עם אורז בחלב קוקוס, כאמור, או עם הרבה לחם