שבלולי טחינה וסילאן

אין דבר משונה יותר מלהפוך בית של שניים לבית לשלושה. במיוחד אם השלישי הוא כל כך בלתי מוכר ועם צרכים כל כך מיוחדים. כלומר, יש מלא מדריכים אאוט ד'ר שאומרים לך מה צריך ומה לא צריך, וכמה תינוק צריך וחייב שיהיה לו מובייל מעל המיטה. אבל אם אתה בנאדם כמונו, אז אתה תמיד גם מפקפק ותוהה: האם באמת הוא חייב מובייל ליד המיטה? או שמא זו איזו מוסכמה שלא חייבים להיענות לה? ובכלל, כמה מהצרכים שלו הם צרכים שלו וכמה הם מוסכמות של תרבות שאוהבת לקנות? זה ברור שאפשר לגדל תינוק גם במדבר. אבל אנחנו גם אוהבים לקנות! אז כמה? ומתי? ואיפה? עולם חדש מופלא של קניות באינטרנט ושל תהיות צרכניות קיומיות.

בין לבין צריך גם לאכול משהו, במיוחד אם את בהריון ואוכלת כל שעתיים. אז הפעם מתכון לבצק מוצלח ממש ממש, שיושב הבית רוצה לתלות על המקרר, כדי שיהיה זמין לפני העיניים כל הזמן, למקרה שיהיה לי כח. אפשר גם למלא אותו בריבה ואגוזים או אפילו, כמו שיושב הבית מפנטז, בתרד וטולום. המתכון של "אוצרות המטבח שלי", וקצת שיניתי אותו על פי המציאות, והתמונה של יושב הבית.

דמיינו בצק פריך פריך וחמים. עכשיו שימו עליו חלבה. מה רע?

רכיבים
לבצק

  • 30 גרם שמרים טריים או 15 גרם שמרים יבשים
  • 1 כף סוכר
  • 450 גרם קמח
  • 1 ביצה
  • 1 כוס חלב
  • 0.5 כפית מלח

למילוי

  • 200 גרם טחינה
  • 100 גרם סילאן נוזלי (אפשר גם דבש. אני שונאת דבש)

לקישוט

  • 2 כפות שמן
  • 1 חלמון
  • שומשום

אופן ההכנה

  1. מערבבים קמח ומלח בקערת מיקסר, או בקערת לישה אם לשים ביד. יוצרים חור במרכז הקמח ומוסיפים את הביצה והחלב. מערבבים את הרכיבים הרטובים עם קצת קמח ליצירת ביצה טובענית, ושופכים פנימה את השמרים
  2. לשים בוו לישה 6-8 דקות או מעבירים למשטח מקומח ולשים ביד 10 דקות. אם הבצק נראה יבש מוסיפים כף חלב כל פעם. אם הבצק דביק מדי מוסיפים קמח. הבצק מוכן כאשר הוא רך ואלסטי
  3. יוצרים כדור מהבצק ומשאירים בקערה לתפוח כשלושים דקות
  4. מערבבים את הטחינה עם הסילאן או הדבש
  5. מקמחים את משטח העבודה, לשים את הבצק ומחלקים אותו ל-12 חלקים שווים. מרדדים כל חלק לעיגול דק דק של 20-22 סנטימטרים. מורחים שתי כפות מילוי על כל עיגול, מגלגלים את הבצק פנימה לרולדה, ומגלגלים את הרולדה לסהרון
  6. מניחים את הסהרונים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומניחים לתפיחה שנייה של 20-30 דקות
  7. מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים חלמון עם שמן ומושחים כל סהרון בתערובת. מפזרים מעל שומשום. אופים 25 דקות

אמפנדס חצילים

יושבת הבית נמצאת כמעט בחודש השביעי להריונה. בחוץ משתולל חום יולי אוגוסט ספטמבר. השילוב ביניהם מוביל לעובדה פשוטה: יושב הבית מכין פעם בשבוע אוכל טעים ומזין שמספיק לכל השבוע, כולל אלף גיחות יומיות למקרר. יושבת הבית אוכלת ולא זזה ממקומה על הספה. ומי סובל? הבלוג הזה.

רק לפני שבוע שבועיים חבר הזכיר לחם בירה, ופתאום נפרצו מחדש סכרי האפייה של יושבת הבית. מאז עברו בסך: לחם בירה, לחמניות שוקולד ולחמניות גזר – שתיהן מעולות מעולות של אורי שפט, לחם קמח מלא של אורנה ואלה – היה חמוד, אבל במהלך פריסתו חתכתי לעצמי חצי אצבע ועל כן אני שונאת אותו, עוגיות שוקולד צ'יפס מופרעות של מרתה, ועוגיות דבש ושקדים.

אולי זה אומר שכבר אפשר לחזור ולחלום על מתכונים?

המתכון והתמונה של "מרק אבן".

כשהייתי קטנה, להורים של החברה הכי טובה שלי הייתה מסעדה ארגנטינאית. כמה אמפנדס שאני אכלתי!

רכיבים
לבצק

  • 3 כוסות קמח
  • 1.5 כפיות מלח
  • 0.75 כוס מים
  • 1 כפית חומץ לבן
  • 1 ביצה
  • 60 גרם חמאה, קצוצה דק

למילוי

  • 2 חצילים בינוניים, חתוכים לקוביות בגודל 2 סנטימטר
  • 4 כפות שמן זית
  • 2 בצלים, קלופים וקצוצים דק
  • 400 גרם גרגרי חומוס בקופסה, ללא הנוזלים
  • 1 כפית פפריקה
  • 120 גרם גבינת עיזים (יושבת הבית תחליף לריקוטה)
  • קומץ עלי כוסברה, קצוצים
  • חלב, לזיגוג

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. מערבבים קמח ומלח בקערה. יוצרים בור במרכז ומוסיפים מים, חומץ, ביצה וחמאה. מערבבים לתערובת אחידה ומעבירים למשטח עבודה מקומח. לשים 3-5 דקות עד שהבצק נראה כמו כדור חלק ונאה, או עד שנמאס. מכסים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לשעה שעתיים
  2. מחלקים את הבצק לשניים. מרדדים כל חצי עד שהוא גדול מספיק לשישה עיגולים בקוטר 14 סנטימטרים בערך. חותכים שישה עיגולים בעזרת צלחת קטנה או כל מה שמתאים
  3. מכינים את המילוי. מחממים שמן זית במחבת על אש בינונית. מוסיפים קוביות חצילים ומטגנים עד שהן שמזהיבות ומתחילות להתרכך. מוסיפים בצל וממשיכים לבשל עד שהבצל רך והחצילים נמסים. מערבבים פנימה גרגרי חומוס ופפריקה ומצננים. מערבבים פנימה גבינה וכוסברה
  4. מרכיבים. מחממים תנור ל-230 מעלות. מניחים 2-3 כפות מילוי במרכז כל עיגול. מורחים מעט חלב בקצה של חצי עיגול. מקפלים את חצי העיגול השני מעל ליצירת חצי סהר. מקפלים פנימה את הקצוות לסגירה מוחלטת
  5. אופים. מורחים מעט חלב על האמפנדס ומעבירים לשתי תבניות מרופדות בנייר אפייה ומקומחות. אופים 20 דקות עד שהאמפנדס מזהיבים. מגישים חם

ארבעה דברים מרגיזים שקרו לנו אתמול במסעדת יונה

השקשוקה

ארוחות בוקר במסעדה הן תמיד קצת שקר, ותפריט ארוחות בוקר מרגיש לי כמו שקר כפול. אין שום סיבה הגיונית בעולם ששתי ביצים, חמאה, ריקוטה וסלט מחצי עגבניה וחצי מלפפון יעלו ששים או שבעים שקלים. ואם כל התפריט, או רובו המוחלט, מורכב מארוחות בוקר, אז אין אפילו לאן להימלט. אבל זהו שקר ידוע, ואנחנו בחרנו לצאת עם המשפחה לחגוג יום הולדת במסעדה, אז את המשוכה הזו צלחנו. בתמורה לצליחת המשוכה אני מצפה שהטרחה המועטה שאני מטריחה את המסעדה בארוחות הבוקר שהזמנתי תהיה שווה את זה.
אני לא יודעת להסביר לחייזר את ההבדל בין שקשוקה טובה לשקשוקה מחורבנת, אבל כל מי שאכל שקשוקה או שתיים בחייו יודע אותו: עד כמה הרוטב עז טעם, עד כמה המוצרים שאינם עגבניות או ביצים נותנים את טעמם, עד כמה שמנונית השקשוקה. בכל הפרמטרים האלו, השקשוקה של יונה נכשלה. מדובר היה בעגבניות ופלפלים בעיסה מתקתקה ומעליהן שתי ביצים שחלמונן איבד את נוזליותו. החלומי שהובטחה בתפריט נעלמה כנראה.
שני אנשים הזמינו את המנה, שני אנשים הסתכלו זו על זו בבלבול, שני אנשים החזירו את השקשוקה.

שקשוקה שנראית טעימה. לא במסעדת יונה

המלצרים
אין דבר שמרתיח אותי יותר ממלצרים שמתווכחים על נכונות התלונות של הסועדים.
אז כן, לא היה בשקשוקה חלומי, אבל אם תקחי את השקשוקה, תבחני אותה במיקרוסקופ, ותחזרי אליי עם דו"ח מעבדה אולי אשתכנע.
אז לא, אדוני המלצר, אם מישהו אומר שיש בחסה חול, התגובה הראויה היא לא לקחת את עלה החסה בידיים, לבחון אותו מול האור, לטפטף על כל סביבותיך רוטב, ולהגיד שזה לא חול.
לא ולא, אדוני המלצר, התגובה הנכונה היא לא לקחת את עלה החסה, ולשאול אחר כך אם היה עוד חול בסלט.
מה????
כן, אחרי שהמלצר הסכים איתנו שיש חול בחסה, הוא השאיר את הסלט. כשביקשנו שוב, הוא עדיין לא הבין למה רמת ההגיינה שלנו כה גבוהה שאנחנו לא ממשיכים לאכול את הסלט. ועדיין לא לקח את הסלט.
אפילו בסיני כבר היו מעבירים אותו לנהיגת גמלים.

הסלט
ראה לעיל

התזמון
שמונה אנשים מגיעים למסעדה. לבושים יפה ומוכנים לחגיגה. אין דבר מבאס יותר מחגיגה שמתנהלת בעצלתיים.
כמה קשה להוציא שמונה ארוחות בוקר ביחד? כמה קשה להביא מנה שהיא פיצוי על מנה שהוחזרה תוך פחות מחצי שעה? מדוע צריכים לחכות עשרים דקות לקפה?

מסקנה
מסעדה בקוד פתוח, מכנה את עצמה יונה, אולי הם למדו מגיקים של מחשבים שקוד פתוח הוא סימן בדוק לחוסר תשומת לב לאלגנטיות.
אנחנו, לעומת זאת, אוהבים את המסעדות שלנו טעימות, אלגנטיות ושמחות לארח.

חצילים חרוכים בעגבניות

אימא שלי היא אלופת החצילים והשניצלים. המאכל החגיגי ביותר והביתי ביותר בבית שלי הוא פיתה עבה ממאפיית המשפחה המקורית (אילתים, יש להם ריבים מצחיקים), חומוס, שניצל שעד היום לא הבנתי את סוד קסמו, אבל אני יודעת לשחזר את דרך ההכנה שלו במדוייק, והוא ממש טעים, וחצילים קלויים עם עגבניות ונענע. כשהייתי קטנה לא הבנתי את עניין החצילים, וכבר כמה שנים שאני צמחונית למדי, ועל כן היו לי רק פעמים מועטות להתענג על הקסם הזה בעצמי, אבל את אנחות התענוג של היושבים סביבי אני שומעת כבר שנים ארוכות.
אלופת החצילים מכינה שלושה סוגי חצילים שונים וטעימים, אבל כולם מתחילים בטקס הנורא מכל: קליית החצילים על אש פתוחה. לפני כל ארוחה משפחתית יש את הרגע הזה, שאימא שלי, כמו כוהנת הגז, מכינה את עצמה ואת סביבותיה לטרנספורמציה מלאת ההוד שעומדת להתרחש: חציל רגיל עומד להפוך לחציל קלוי על אש גלויה, והכיריים עומדות להפוך לאזור פיגוע. האירוע דורש הכנה נפשית מראש, ריכוז מלא במהלך הטקס וניקוי יסודי לאחריו, מלווה באנחות קלות על קשיי החיים והגורל.
לא פלא, אם כך, שהגעתי לגיל 35 המכובד מבלי שקליתי חצילים על הגז ולו פעם אחת. זה היה התפקיד של יושב הבית, ואני הבטתי בו באימה, מוכנה לרגע שבו הכל יתפקשש, החצילים יוחלפו באצבעות ידיו, אני אצטרך להציל אותו מהאש האוחזת בו, והוא יתאהב בי לשארית חייו.
אבל אתמול זה קרה! יושב הבית לא היה, המתכון קרא לי, ואני הוצאתי שני חצילים מהמקרר, הנחתי אותם על האש הפתוחה וחיכיתי לאסון. החצילים נקלו תחילה בשקט, ואחר כך ברחשים קלים. סובבתי אותם. סובבתי שוב. והנה, היו חצילים קלויים, מושחרים כראוי, הכיריים התלכלכלו קלות – שום דבר שהן לא רגילות לו – ואני הבטתי במעשה ידיי בגאווה כה גדולה, כאילו לפחות פיצחתי את סוד הגרעין החצילי.
משם, הדרך הייתה קצרה לתבשיל הקיצי הטעים הזה, שמתאים להוסיף אותו לאורז כשהוא חם, והבוקר קיבלתי אותו בסנדוויץ' במק"ח ([לחם] בייקרי, מלפפון, קוטג', חצילים) גאוני!. הגדולה שלו היא שאפשר להיפטר קצת מן הטחינה שלאחרונה רודפת כל חציל עד חורמה, ובכל זאת לא להטביע את החציל בתועפות שמן וגבינה.
המתכון ההודי למדי הוא של "לבשל בווסטצ'סטר", עם התאמות קלות למדינה שלנו, והתמונה מהפינה הירוקה בבית שלנו.

רכיבים

  • 2 חצילים בגודל בינוני
  • 3 כפות שמן
  • 0.5 כפית זרעי כמון שלמים
  • 1 בצל אדום קטן, קצוץ דק
  • 3 שיני שום, מרוסקות
  • 1 כפית ג'ינג'ר מרוסק
  • 2 עגבניות, מגוררות
  • 2 פלפלים חריפים, קצוצים
  • 2-3 כפות כוסברה, קצוצה

אופן ההכנה

  1. תחילה קולים את החצילים על אש גלויה, או על פינת הגריל אם יש לכם כזה, עד שקליפת החצילים חרוכה. מניחים בצד להתקרר
  2. מחממים שמן בסיר קטן לדקה. מוסיפים את זרעי הכמון ומטגנים עד שהם מתחילים לרחוש. מוסיפים את הבצל האדום ומאדים עד שהבצל מתרכך ומשחים קלות. מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את העגבניות והפלפלים החריפים ומתחילים לבשל כמה דקות, עד שהעגבניות הופכות לרוטב סמיך ויבש למדי
  3. בזמן שהעגבניות מתבשלות, מקלפים את החצילים ומועכים אותם לחתיכות נעימות לאכילה
  4. מוסיפים את תערובת העגבניות לחצילים ומערבבים היטב. מוסיפים כוסברה (לא הייתה לנו) ומערבבים

פרוזן יוגורט קרם לימון

אני לא יודעת מה קרה בקיץ הזה, אבל החשק שלי לגלידה הוא בלתי פוסק. הייתי אוכלת גלידה כל היום וכל הלילה, ומקנחת באיזה פיתה עם גבינה צהובה, לו רק המצפון שלי היה מאפשר לי. אני חושבת שבפעם הראשונה בחמש שנות הכרותנו גרמתי ליושב הבית לקנות שני פיינטים של בן אנד ג'ריס – הוא אוהב שוקולד והרבה, ואני מוכנה לספוג את כל הקלוריות האלו רק בשביל קרם עוגיות – ולשבת אחד מול השני ליד שולחן המטבח עם כפות ולהתענג. על כל פנים, אי אפשר להמשיך כך. לא היינו רוצים להיראות כמו פיינט גלידה. מישהו עוד עלול להתבלבל, לארוז אותנו בצבעים עליזים ולשים אותנו במקפיא.
על כן החלטתי לחפש באינטרנט הזה גלידות קצת יותר הגיוניות. הגלידה הזאת גם לא מצריכה קירור של לילה נוסף, וגם ממש ממש טעימה. מה שכן, היא מצריכה מכונת גלידה. מהניסיון שלי, אם מתחתנים, מקבלים אחת, ככה שזה יוצא די פשוט. כמו כן, המתכון מתאים לשלוש ארבע מנות. שזה טוב, כי רוב המתכונים לגלידה הם לשמונה מנות, ואז אנחנו תקועים במקפיא לכל הקיץ עם איזו גלידה רבע טעימה. מצד שני, שלוש ארבע מנות נגמרות ממש מהר, במצב הנוכחי.
מתכון של "ראשון פשוט". התמונה שלי.

רכיבים
לכוס קרם לימון

  • 3 חלמונים
  • 1 ביצה
  • 0.75 כוס סוכר
  • 0.5 כוס מיץ לימון (יצא לי שלושה לימונים)
  • גרידה משני לימונים
  • 1 כף חמאה

לגלידה

  • 2 גביעים (130 גרם) של יוגורט יווני 7%
  • 1 גביע דניאלה וניל (אפשר גם יוגורט וניל)
  • 0.75 כוס קרם לימון

אופן ההכנה

  1. מכינים קרם לימון. בסיר קטן מערבבים חלמונים וביצה לתערובת אחידה. ממשיכים לטרוף ומוסיפים פנימה סוכר, מיץ לימון וגרידת לימון, עד שהכל מעורבב היטב, כדקה.
  2. שמים את הסיר על אש בינונית ומערבבים ללא הרף, עד שהקרם מסמיך ואם מכניסים לתוכו כף עץ היא יוצאת מכוסה, כ-8-10 דקות. מסירים את האש ומערבבים פנימה חמאה
  3. מכינים את הגלידה. מערבבים בקערה יוגורט, דניאלה וקרם לימון. מעבירים למכונת גלידה שהוקפאה מבעוד מועד ומפעילים. לי לקח בערך 20 דקות עד שהפלא הגיע לדרגת סמיכות של פרוזן יוגורט

ביט בורגניון (תבשיל סלק)

לרגל יום הולדתי ה-30 שחל היום, אני עושה את המוטל עלי, ולכן חופר לעצמי בחיי. אחד הדברים שמעסיקים אותי ביותר, בימי חפירה כמו בימי שגרה, הוא עניין התזונה.
פעם מושפע מכתבה כזאת, פעם מאחרת, פעם לא רוצה לשתות יותר חלב, אחר כך לא רוצה לשתות חלב סויה, פעם רוצה לנסות רק מיץ,
פעם ככה ופעם ככה. קיצר, דקצת פוק. אבל יש דבר אחד שחוזר אלי באופן עקבי מהאחרים ולכן אני בטוח בו יותר, והוא עניין הצמחונות. ולגביו, אני חושב שמה שהבנתי הוא כזה:
אני כבר לא אחזור להיות 100% צמחוני. מדי פעם אני אגנוב איזה פרוסת נקניק או איזה חתיכת בשר, ובעל-האש בטיול של העבודה אני מוכן לקנות קצת שקט עם איזה קבב. אבל רוב הזמן, נגיד ב-98% ככה, אני אהיה צמחוני הרבה יותר.

תבשיל הסלק הנהדר הזה הוא תחליף מצויין לתבשיל בשרי, כבד כמעט באותה מידה אבל נטול כל ייסורי מצפון. אנחנו החלפנו את העדשים השחורות בפירה שמנמנן ומלא חמאה. מתכון + תמונה: גארדיאן. הכמות אגב, ענקית.

שם מצחיק יש למנה הזאת

חומרים (4 מנות)

  • 4 כפות שמן זית
  • 1 בצל, קצוץ
  • 4 שיני שום, כתושות
  • 8 סלקים קטנים, מקולפים ומחולקים לרבעים
  • 6 גזרים, חתוכים לחתיכות גדולות
  • 3 עלי דפנה
  • 2 ענפי תימין
  • מלח אטלנטי
  • פלפל שחור גרוס
  • 2 כפות רסק עגבניות
  • 250 מ"ל יין אדום יבש
  • 500 מ"ל ציר ירקות
  • 400 גרם עדשים שחורות (לא שעועית!)
  • מעט מלח
  • 2-3 פטריות פורטבלו, פרוסות
  • 10 פטריות שמפניון קטנות
  • 10 בצלצלים, קלופים
  • 2 כפיות אבקת arrowroot (כמו קורנפלור, אבל טבעי יותר או משהו. אנחנו השתמשנו בקורנפלור), מומסות ב-2 כפות מים
  • כמה עלי תימין

אופן ההכנה

  1. מחממים 2 כפות שמן בסיר בעל תחתית עבה. מאדים את הבצל הקצוץ ואת השום עד שמתרככים.
  2. מוסיפים את הסלקים, הגזר, עלי הדפנה, מלח ופלפל ומאדים כ-5 דקות תוך כדי ערבוב.
  3. מוסיפים את רסק העגבניות, היין וציר הירקות, ומבשלים 20 דקות על אש קטנה. בינתיים, שוטפים את העדשים תחת מים זורמים, מרתיחים ליטר מים,
  4. ומבשלים אותן 15-20 דקות, עד שהן מתרככות. כשהעדשים כמעט רכות, ממליחים מעט ומסננים. מניחים בצד מכוסה.
  5. במחבת גדולה מחממים את 2 כפות השמן הנותרות, וצורבים את הפטריות ואת הבצלצלים עד להזהבה. מתבלים לפי הטעם ומניחים בצד.
  6. טועמים את התבשיל ומתקנים תיבול. מוסיפים את תמיסת ה-arrowroot ומערבבים בעדינות עד שהוא סמיך וצלול. מוסיפים את הפטריות והבצלצלים ומבשלים 10 דקות נוספות.
  7. מוציאים את עלי הדפנה והתימין.
  8. להגשה, מוזגים לקערות מהעדשים, ועליהן יוצקים מהתבשיל.

 

עוף ושעועית ירוקה בחלב קוקוס

המטבח של יושבי הבית הוא אף פעם לא סטטי. כמו יושבי הבית עצמם, האוכל שיש במקרר שלנו ב-2013 לא זהה לאוכל שהיה בו ב-2009. לפעמים אנחנו פחות צמחוניים, ואפשר למצוא בו קצת שיירים לדברים שהיו חיים פעם (אף פעם אין בו עוף שאינו חזה עוף, ואף פעם אין בו סטייקים, יש נורא מעט דברים שאנחנו אוכלים גם כשנאחנו כן אוכלים בשר), ולפעמים אנחנו הופכים קיצוניים יותר עם ההקפדה על האוכל שאנחנו אוכלים, ואין במקרר שלנו אפילו גבינה צהובה! (אני חושבת שהייתי יכולה לחיות כל חיי על לחם או פיתה עם גבינה צהובה לצד סלט ירקות פשוט. כל חיי. אני כל כך אוהבת גבינה צהובה, שכשהייתי קטנה יותר אבל כבר לא קטנה מספיק כדי לגור עם ההורים, אחרי כל ארוחה משפחתית שתמיד כוללת אוכל כבד, הייתי חוזרת הביתה ואוכלת פרוסה עם גבינה צהובה, כדי לחזור לשפיות). עכשיו אנחנו בקטע של הקפדה, בהובלת יושב הבית הבודהא.
ובכל זאת, המתכון הזה נראה לי ממש ממש טעים. כל כך טעים, שאני מוכנה לקנות חזה עוף בשבילו. אבל מה? לא כזה מהשוק או הסופר. הם ממש מגעילים. אורי צ'יזיק מספר על אורגני-טרי

, שאפשר להשיג בכל הארץ או משהו, או לפחות בטבע מרקט וניצת הדובדבן. אני מאמינה לאורי. בא לי תאילנד. יש שעועית ירוקה במקרר. המתכון והתמונה של "גורמה מלא תעוזה".

קר או חם

רכיבים

  • 0.5 קילו חזה עוף
  • 0.5 כף מלח
  • 0.25 קילו שעועית ירוקה טרייה
  • 0.5 כף מלח
  • 0.25 כוס שבבי קוקוס לא מסוכרים
  • 1 צ'ילי אדום, קצוץ דק

לרוטב

  • 0.5 כוס קרם קוקוס
  • 2 כפיות ממרח צ'ילי
  • 2 שיני שום, מחוצות
  • 2 כפות מיץ לימון טרי
  • 1 כף רוטב דגים
  • 1 כף סוכר

אופן ההכנה

  1. מביאים מים לרתיחה בסיר קטן. מוסיפים חצי כף מלח ואת העוף ומרתיחים. מנמיכים את האש לבינונית, מכסים, ומבשלים עד שהעוף מבושל, כ-12 דקות. מוציאים את העוף מסיר, שופכים את המים, וחותכים את העוף לקוביות בגודל חצי סנטימטר
  2. מביאים מים לרתיחה בסיר קטן אחר. מוסיפים חצי כף מלח ואת השעועית הירוקה. מבשלים דקה עד שהשעועית קצת רכה אבל עדיין פריכה. מוציאים מייד ההסיר ומניחים לשעועית להתקרר תחת זרם מים קרים. חותכים את השעועית לפיסות של סנטימטר
  3. במחבת על אש בינונית מקפיצים שבבי קוקוס, מערבבים כל הזמן כדי שלא יידבקו, עד שהם מזהיבים, כדקה שתיים
  4. מערבבים את כל חומרי הרוטב לכדי רוטב מכניסים את העוף והשעועית לקערה גדולה עם הרוטב. מערבבים היטב כדי לכסות. אפשר לפזר מלמעלה בוטנים.
  5. מגישים חם או קר או פחמימה לפי טעמכם

מדברים על אוכל

יושבת הבית ויושב הבית נפרדים לסופשבוע שלם. אחד מהם יהיה ללא תקשורת, ספון בתוך עצמו. השנייה מתכננת כל כך הרבה קריאה שאין לדעת האם מישהו אנושי יכול להספיק כל כך הרבה.

וכל זה בתוך הכאוס ששורר בבית בשבועיים שלפני אירוע של 12 דקות.

ובאירוע הזה, לראשונה באירועים של 12 דקות, הצלחנו למצוא שני אנשים טובים לדבר על אוכל:

1. בסבב הראשון, של 19:00, תדבר עלמה, מדברים בעלמה, על בלוגים של אוכל והחיים שסובבים אותם, בהרצאה שאני כבר קראתי (ואתם לא!) והולכת להיות מעולה.

2. בסבב השני, של 21:30, ידבר אורי מאיר-צ'יזיק, על השנה שבה הוא אכל אוכל מקומי בלבד, בהרצאה שאני כבר קראתי (ואתם לא!) והולכת להיות מעולה.

כרטיסים כאן

 

 

לחמניות תלתן

אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים מה הדבר שאני הכי גרועה בו, התשובה הראשונה שלי בטח הייתה להרוויח כסף. התשובה השנייה הייתה להתקשר לאנשים. אני לא יודעת מה בפעולה הפשוטה הזו גורם לי לחרדות כל כך עמוקות, אבל אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר האנשים שאני מתקשרת אליהם בנינוחות שאינם בני משפחה קרובה שלי. לעתים, אמנם רק בימים של שיגעון, אפילו ליושב הבית אני מהססת. על כל פנים, אז הגיעה לחיי 12 דקות, ובשביל לארגן אירוע של 12 דקות צריך להתקשר לאנשים. אז אחרי שאני מחלקת את ההתקשרויות עם כל האחרים ואחרי שאני מטילה על יושב הבית לעזור לי עם זה, ואחרי שאני נעזרת בסמסים, עדיין יש כמה טלפונים שאני חייבת לעשות. אז לפני כל טלפון אני מטמטמת את עצמי מול הפייסבוק איזה כמה דקות, כדי שאני לא אשים לב שאני מתקשרת, ואחרי כל טלפון אני חייבת חייבת להעסיק את עצמי עם משהו אחר שאינו קשור לעולם הרוח. לחמניות זה מעולה. ולחמניות כל כך חינניות זה הרבה יותר טוב. המתכון של epicurious, התמונה שלי.

רכיבים ל-18 לחמניות

  • 3 כפות מים חמימים (45-50 מעלות)
  • 2.5 כפיות שמרים יבשים
  • 3 כפות סוכר
  • מאה גרם חמאה
  • 1 כוס חלב
  • 2 כוסות קמח לחם (השתמשתי ברגיל)
  • 1.5 כפיות מלח
  • 1.5-2 כוסות קמח
  • 1 ביצה, טרופה עם מעט מים
  • 1 כף שומשום או פרג

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. מערבבים ביחד מים חמימים, שמרים וכף סוכר בקערה קטנה, עד שהשמרים נמסים. מניחים לשמרים ליצור קצף חמש דקות. אם התערובת לא מקציפה, השמרים מתים וצריך לעשות מחדש עם שמרים אחרים
  2. ממיסים 100 גרם חמאה בסיר קטן, מוסיפים חלב ומחממים עד חמימות. בקערה גדולה שמים את תערובת השמרים, את תערובת החלב, שתי כפות סוכר, 2 כוסות קמח לחם ומלח. מערבבים בכף עץ עד שהכל מעורבב, ואז מוסיפים כוס וחצי של קמח רגיל, או מספיק קמח כדי לעשות בצק קצת קצת דביק
  3. משמנים קערה גדולה. לשים את הבצק על משטח מקומח קלות, ומוסיפים קמח במקרה הצורך, עד שהבצק חלק ואלסטי, כ-10 דקות. יוצרים כדור ומניחים בקערה המשומנת. מסובבים כך שכל הצדדים משומנים. מכסים את הקערה בפלסטיק נצמד. מניחים לתפוח בטמפרטורת החדר עד שהבצק מכפיל את נפחו, כשעה
  4. מכינים את הלחמניות. משמנים 18 חורי מאפין בחמאה
  5. הופכים את הבצק על משטח מקומח ומחלקים לשלישים. עובדים עם שליש אחד בכל פעם, ואת השאר שומרים תחת פלסטיק נצמד. לוקחים כף בצק, יוצרים ממנה כדור ומניחים במאפין. בכל מאפין מניחים שלושה כדורים. מניחים לכדורונים לתפוח, עם מגבת עליהם, עד שהם כמעט מכפילים את נפחם, 30-40 דקות
  6. אופים. מחממים תנור ל-200 מעלות. מברישים את הלחמניות בביצה ומפזרים מעל שומשום או פרג. אופים עד שהן מזהיבות, 15-20 דקות
  7. את הלחמניות אפשר להכין יום לפני, לצנן לחלוטין, לארוז בנייר כסף, ולאז למחרת להכניס את הלחמניות בתוך ניר הכסף לתנור שחומם ל-180 מעלות כ-10-15 דקות

4 שנים!

ארבע שנים!

בחודש מרץ 2009 התחלנו לאסוף מתכונים לתוך המקום הזה. ארבע שנים זה המון מתכונים, המון בישולים, המון למידה והמון אהבה.
אז החלטנו על חגיגה. תחילה: עיצוב חדש לבלוג, שמתאים יותר לשנת 2013. מה אתם חושבים עליו?
ואחר כך: זרם תודעה! יושב ויושבת הבית מספרים על הרגע שבו התחיל הבלוג.

יושב הבית במטבח הבית

יושב הבית:
לפני ארבע שנים הייתי במצב אחר לגמרי. אחרי כמה חודשים במזרח, החלטתי לחזור הביתה באמצע אוגוסט 2008. המשבר הכלכלי הגיע יחד איתי, ויחד עם חודשי הקיץ והחגים בישראל, ביליתי כמה חודשים בלי עבודה, מבולבל וחרד מהפער בין חוסר הדאגות של המזרח לבין המציאות שקיבלה את פניי. יושבת הבית, ביכולת שרק השתכללה מאז, אספה אותי מבין ההריסות שלי עצמי, ושיכנה אותי על הספה בסלון דירתה הקטנה בשינקין. בלילה האחרון שם, עברנו לישון ביחד.

בחודשים שבאו אחר כך, ניסינו ביחד ולחוד, למצוא פרויקטים מעניינים, שגם יכניסו לנו קצת כסף. באותם ימים היה מין באזז כזה באינטרנט הישראלי, שאפשר להרוויח כמה שקלים מאתר תוכן עם פרסומות. הכרתי אז כמה טמבלים שטענו שהם עושים חצי משכורת מגוגל, וביחד החלטנו שננסה גם. הרי אנחנו מבינים באינטרנט, למה שלא נעשה מזה גם קצת כסף. וככה, בזיכרון שלי, התחלנו לבשל בבית. בהתחלה רק תירגמנו מתכונים. כשראינו שכסף זה לא ממש עושה, התחלנו גם לבשל אותם. ולאט לאט, הקמנו לנו גם בית.

יושבת הבית, במטבח הבית

יושבת הבית:
איך התחיל הבלוג הזה? הבלוג הזה התחיל בשבילי משלושה רגעים, שלובים זה בזה כמו צמה.
הרגע הראשון הוא הרגע שבו הוא אמר לי, כמה חודשים אחרי שהתחלנו להיות זוג, והרבה לפני שהיה לו על מה לבסס את האמירה הזאת: את ממש טובה בלקרוא מתכונים, את יודעת? את ישר יודעת מה ייצא מהם בסוף. המחשבה הראשונה שלי הייתה להתנגד, ולומר לו: אבל אין לך על מה לבסס את האמירה הזאת, אתה סתם מאוהב בי באופן כללי. המחשבה השנייה, שמגיעה לעתים כל כך רחוקות והגיחה הפעם כנראה רק מפני שאני הייתי כל-כך מאוהבת בו, הייתה: אולי הוא צודק, אין לדעת.
הרגע השני היה הרגע שבו הוא בישל לי, בדירת השותפים שלו עם המטבח הפינתי, פסטה עם שום טרי ושמנת, וסיפר לי על הפעם ההיא בהודו, שבה הוא נקלע למטבח של אישה זקנה שגידלה שומים בחצר שלה, וביחד עם המטייל הנוסף שהיה איתו, הם בישלו ארוחת ערב לעצמם ולזקנה (או משהו כזה. לא מתחייבת על הפרטים), וקינח באמירה: כן, שום טרי הוא מתוק יותר. וידעתי שאני אולי אולי יודעת לקרוא מתכונים אבל הוא ללא ספק יודע על אוכל יותר ממה שאני אדע אי פעם.
הרגע השלישי היה הרגע שבו ישבנו בחדר שלו בדירת השותפים, שהיה חדר גדול גדול גדול ולבן לבן לבן, עם ארבעה חפצים משמעותיים: ארון, מיטה, שולחן ושורה ארוכה של מדפים עם ספרים, דיסקים ובקבוקי אלכוהול, ומתוך הזיות ההתחלה, אמרנו לעצמנו שפעם אחת אנחנו חייבים לבדוק אם באמת אפשר לעשות כסף מהאינטרנט.
צמה: משהו שאני טובה בו, משהו שהוא טוב בו, אתגר משותף. אחת הצמות, שתדעו לכם.