קציצות עדשים אדומות וטופו

מכל מקום אני שומעת שיחות נדל"ן. זה כמובן לא רק שיחות נדל"ן, אלא יותר שיחות "לאן לעזאזל נוליך את החיים שלנו?" השיחות האלו מלוות בשיחות על מאהל המחאה, ועל האם באמת היה דחוף לעשות אותו ברוטשילד, ועל האם ההיפיות של האנשים שם, אהבה וקבלה, וחום והכלה, יכולה באמת לעמוד במבחן המציאות. במקביל, אני קוראת ספר על היפי מזדקן, שמחזיק בידו חומר נפץ, ותוהה האם עליו לנקוט באלימות כדי לשכנע את העולם בצדקת דרכו הקומוניסטית. כל זה מותיר אותי עם שאלות גדולות, שאין לי תשובות עליהן. כי מאיפה לי לדעת מי צודק? ומאיפה לי לדעת מה הדרך הנכונה לעשות דברים?  ואיכשהו, יותר מהכל, בא לי לברוח לחו"ל, איפה שאני לא אמורה להתעסק בבעיות העולם, עד שזה יקרה אני מאכילה את יושבי הבית. המתכון של "שוק האוכל המלא". יצירת המופת התמונתית היא של יושב הבית.

בתמונה עם שוט איולי חריף תוצרת בית

רכיבים לכ-14 קציצות

  • 1.5 כוסות עדשים אדומות
  • 5 כוסות מים, מומלחים
  • 1 בצל בינוני, קצוץ
  • 1 גזר גדול, קצוץ
  • 2 כפיות שום כתוש
  • שמן זית לשימון המחבת
  • 1 כף אורגנו טרי, קצוץ
  • מלח ופלפל שחור
  • 0.75 כוס פירורי לחם פנקו
  • 4.5 כפיות מיץ לימון
  • 300 גרם טופו, מרוסק בבלנדר

אופן ההכנה

  1. מבשלים את העדשים בסיר גדול עם חמש כוסות מים מומלחים, עד שהן רכות. מייבשים ומצננים
  2. במחבת גדולה מאדים בצל, גזר ושום בכפית שמן זית כשתי דקות. מוסיפים אורגנו, מלח ופלפל ומבשלים עוד כמה דקות, עד שהם רכים. מצננים
  3. בקערה גדולה מערבבים פירורי לחם, מיץ לימון, טופו מרוסק, שתי כפות שמן זית, עדשים מבושלות ואת תערובת הבצל. מצננים במקררים חצי שעה, ומעצבים לצורת קציצות
  4. מחממים שמן לטיגון במחבת גדולה, ומטגנים את הקציצות עד ששני הצדדים קריספיים וזהובים. במקרה הצורך, מסיימים את הבישול ב-180 מעלות בתנור, כדי לוודא שכל הקציצות חמות בהגשה

 

קוסקוס דלורית ומשמשים מיובשים

חם מאד. והימים ארוכים. ומלאים במשימות שהבטחנו לעצמנו. הוא לעצמו ואני לעצמי. ומשימות שמבטיחים לעצמנו, אלו המשימות הקשות ביותר; ללמד את עצמך לעשות דבר מה, להתגבר על דבר מה, לחצוב את האופי של עצמך בסלע. נכון, אלו גם המשימות המפתיעות ביותר בתוצאותיהן; כל פעם שמנסים דבר מה שלא היה קיים קודם, עולמות שלמים חדשים יכולים להתגלות, ועולמות שלמים חדשים יכולים להיסגר. כמו לרוץ לתוך הבור של עליסה בארץ הפלאות. מה הפלא שלפעמים צריכים למצוא את החור הנכון בתוך הבור, ולזחול למקום מוכר כמו המטבח, ממש ליד המקרר? שלוש שעות שלמות ביליתי שם אתמול, קוצצת ומטגנת, קוצצת ומטגנת. יצא טעים! המתכון של "ספר המתכונים" מאת יותם אוטלונגי וסמי תמימי. התמונה שלי.

רכיבים לארבע מנות

  • 1 בצל גדול, פרוס דק
  • 6 כפות שמן זית
  • 50 גרם משמשים מיובשים
  • 450 גרם דלורית, קלופה, חתוכה לקוביות של שני סנטימטרים (אני השתמשתי בדלעת)
  • 250 גרם קוסקוס
  • 400 מיליליטר ציר עוף או ירקת
  • קומץ חוטי זעפרן
  • 3 כפות טרגון, קצוץ גס
  • 3 כפות נענע, קצוצה גס
  • 3 כפות פטרוזיליה, קצוצה גס
  • 1.5 כפיות קינמון טחון
  • קליפה מגוררת מחצי לימון
  • מלח ים גס ופלפל שחור

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. מאדים את הבצל. שמים את הבצל במחבת גדולה עם 2 כפות שמן זית ומעט מלח. מאדים על להבה גבוהה תוך ערבוב במשך עשר דקות, עד שהבצלים מזהיבים. מניחים בצד
  3. אופים את הדלעת. מערבבים את הקוביות עם כף שמן זית ומעט מלח ופלפל. משטחים בתבנית אפייה ואופים 25 דקות, עד שהדלעת מקבלת מעט צבע והיא רכה למדי
  4. מכינים את המשמשים. מכסים את המשמשים במי ברז חמים. משרים חמש דקות, מסננים וחותכים לקוביות בגודל 5 מילימטרים
  5. מבשלים את הקוסקוס. מביאים ציר לרתיחה עם הזעפרן. שמים את הקוסקוס בקערה גדולה, ויוצקים את הציר הרותח, ושלוש כפות שמן זית. מכסים בניילון נצמד ומשאירים לעמוד עשר דקות
  6. מרכיבים. מתפיחים את הקסקוס במזלג או במטרפה. מוסיפים את הבצל, הדלורית, המשמשים, עשבי התיבול, הקינמון וקליפת הלימון. מערבבים היטב בידיים ומשתדלים לא למעוך את הדלורית. טועמים ומוסיפים מלח או פלפל לפי הצורך

 

ארטיק דובדבן וויסקי סאוור

יושבת הבית קמה באמצע הלילה. יותר לא יכלה לישון. לא מחשבות טרדו את מנוחתה כי אם התחושה שהיא ישנה את כל חייה. הלכה לסלון וקראה את הספר שהיא קוראת. בשל השעה המאוחרת, השקט העמוק והספר עצמו שקעה בהשוואות: היא לעומת הסופר של הספר. זהו ספרו השני, והוא בן גילה. הוא עושה פוסט-דוק בפילוסופיה והיא עוד לא נרשמה לדוקטורט שלה אפילו. הוא קיבל את פרס ראש הממשלה והיא עוד לא פרסמה את הספר שלה אפילו. ובכל זאת, הספר שלו, למרות שכתוב בבכישרון כתיבה לא מבוטל, לא מתחבר לכדי יישות קוהרנטית. אז האם היא עליונה או תחתונה? והרי ידוע לכל שאסור להשוות. אסור להשוות. שהלא כל אדם עולם ומלואו הוא, עם תנאי חייו, קצב ההתקדמות שלו, השאיפות שלו, ההקרבות שלו, ומידת הגיבוש של המחשבות שלו. וכל השוואה חותכת פיסה מהאדם הזה ושמה אותו על המיקרוסקופ לצד פיסה מיושבת הבית. ומה בכלל נותנת ההשוואה, אם לא תמונה חד מימדית וחלקית ביותר? ובכל זאת, ללא הרף, עליונה או תחתונה? הגיע הזמן להתקרר באיזה ארטיק עם אלכוהול, אולי זה יחזיר מעט בינה לראשה. המתכון והתמונה של "בישול אינסופי".

יו, זה נראה מה זה כיף

רכיבים לשמונה ארטיקים

  • 3 כוסות דובדבנים – בערך חצי קילו
  • 1 תפוח ירוק גדול – 170 גרם
  • 1 לימון – בערך 100 גרם
  • 1 כוס וויסקי
  • 0.5 כוס מים
  • 05 כוס סוכר
  • 1 כוס מיץ לימון

אופן ההכנה

  1. מכינים תערובת חמוץ מתוק. מערבבים חצי כוס מים עם חצי כוס סוכר בסיר עד שהסוכר נמס. מוסיפים את הלימון ומערבבים. מסירים מהאש ומצננים
  2. מכינים ארטיקים. מגלענים את הדובדבנים, ומניחים בצד. מקלפים את התפוח ואת הלימון וחותכים את הפירות לרבעים
  3. מכניסים דובדבנים, תפוח, לימון, ויסקי וחצי כוס תערובת חמוץ מתוק למעבד ומזון ומערבבים עד שהפירות הופכים למחית. התערובת תהיה סמיכה
  4. שופכים את התערובת לתבנית של ארטיקים ומקפיאים בערך שעתיים או עד שהתערובת מתחילה להיות יציבה מספיק כדי להחזיק את מקל הארטיק ישר. אם משתמשים בתבנית בלי מקלות, מוסיפים עכשיו את המקלות ומקפיאים כל הלילה. אם משתמשים בכזה כמו שלי, שיש בו מקלות מובנים, אז פשוט מקפיאים כל הלילה.
  5. כדי להוציא את הארטיקים, מזרימים מים חמים על התבנית מבחוץ לשתיים-שלוש שניות

קערת נודלס טופו

ביום שישי בעשר בבוקר כבר היינו בדרכנו לאיקיאה. ביום שישי בתשע ועשרים בבוקר, אמרתי ליושב הבית, אני לא זזה מהספה עד עשר, ואחר כך אני גם לא רוצה לזוז מהבית. אבל מודעה על מבצע התגלגלה למודעה על מבצע, ומצנו את עצמנו בדרך לאיקאה בעשר בבוקר. וזה עוד כלום. כי אחרי איקאה, מצאנו את עצמנו בחצי חינם. שזה באמת אחד הדברים הכי מיותרים שאדם יכול לעשות לעצמו ביום שישי בצהריים. אבל זה עוד כלום! כי אחר כך מצאנו את עצמנו במחסני תאורה! בסוף, אבל, הצלחנו גם לשים סוף לסאגת חדר העבודה שאיימה להפר את שלוות הבית וגם להכין ארוחת ערב. אבל מי שטורח וצורך ככה בערב שבת, חייב לנוח, הוא וקיבתו,  כל השבוע שלאחריו. זה אולי לא מתחרז, אבל זה נכון. המתכון והתמונה של "אוכל טוב".

מעניין איך מרגיש קיץ ביפן

רכיבים לארבע מנות

  • 2 כפות רוטב סויה כהה
  • 2 כפות חומץ אורז
  • 1 כף מירין או 2 כפיות אבקת סוכר
  • 200 גרם טופו, מיובש, וחתוך לשמונה קוביות
  • עמילן תירס לציפוי
  • שמן צמחי לטיגון
  • 1 חבילה אספרגוס, שהבסיס שלהם קטום והם חתוכים באלכסון לארבעה חלקים
  • 50 גרם פולי אדממה קפואים
  • 50 גרם שעועית ירוקה
  • פיסת ג'ינג'ר, מוגררת
  • 400 גרם אטריות אודון
  • עלי כוסברה, לקישוט
  • שמן צ'ילי, להגשה

אופן ההכנה

  1. מערבבים רוטב סויה, חומץ אורז ומירין או אבקת סוכר בקערה קטנה עד שהסוכר נמס. מניחים את הטופו במרינדה ודואגים שכולו יהיה מכוסה בה. מניחים אותו שם לספוג טעמים כשלושים דקות או יותר
  2. מפזרים עמילן תירס בצלחת, מוציאים את הטופו מהמרינדה ומסובבים אותו בעמילן תירס כדי שיהיה מכוסה מכל הצדדים. מחממים מחבת רחבה על אש בינונית-גבוהה ושמים בה מספיק שמן צמחי כדי לכסות את התחתית. מטגנים את הטופו, והופכים אותו מצד לצד בעזרת מלקחיים, עד שכל הצדדים זהובים כהים ופריכים. מייבשים במגבת נייר ושמים בתנור על מאה מעלות, כדי לשמור על החום
  3. בסיר נוסף שמים ליטר מים ואת המרינדה ומביאים לרתיחה. מוסיפים אספרגוס, אדממה, שעועית ירוקה, ג'ינג'ר ונודלס ומביאים שוב לרתיחה. מבשלים עד שהירקות רכים, כ-3-4 דקות. מחלקים בין ארבע קערות ומניחים שתי קוביות טופו בכל מנה. מעליהן מניחים עלי כוסברה ומטפטפים מעט שמן צ'ילי

 

לחמניות בוקר מגולגלות

סוף השבוע שלנו במצפה רמון גרם לי לחשוב על מקומות שבהם יש מסעדה אחת פתוחה בלילה. אני יודעת שאני נשמעת תל אביבית להחריד, אבל זה משפיע על כך הרבה דברים בחיים. אם אין בסביבתך מסעדה, אפילו לא ברמת מסעדה אלא סתם פלאפליה, פיצריה, ווט אבר, אתה ממש צריך להיות הרבה יותר מתוכנן. אתה אוכל בבית או שאתה לא אוכל. וואו. זה כל כך אחרת מהחיים שלנו. הדבר היחיד שכן משתדלים להקפיד עליו אצלנו זה שבכל יום יהיה לחם לסנדוויץ של הבוקר. היום למשל זה לא עבד. המתכון והתמונה של "בישול כן".

מספיק גדול לסנדוויץ בוקר?

רכיבים

  • 1 קילו קמח
  • 14 גרם שמרים יבשים
  • 2 כפיות מלח
  • 2 כפיות סוכר
  • 3 ביצים
  • 0.4 כוס (מאה מיליליטר) שמן צמחי
  • 150 גרם מרגרינה (כן, מרגרינה)
  • 200 מיליליטר מים
  • שומשום פלוס ביצה לבחוץ של הלחמניות

אופן ההכנה

  1. מערבבים את הרכיבים ולשים עד שנוצר בצק חלק. מכסים במגבת מטבח נקייה ומשאירים 20 דקות
  2. מחלקים את הבצק לארבעה חלקים שווים, מברישים כל אחד מהם בשמן צמחי ומתפיחים עוד עשר דקות
  3. משטחים כל חלק לעיגול, על משטח מקומח קלות, וחותכים ל-16 משולשים שווים. מגלגלים כל משולש ללחחמניה ומניחים בתבנית מכוסה בנייר אפייה. מכסים במגבת מטבח ומתפיחים עוד שלושים דקות
  4. מחממים תנור ל-190 מעלות. מברישים את הלחמניות בביצה ומפזרים שומשום מעל, או מלח ים
  5. אופים 20 דקות ומגישים חמים

 

קח אוויר, חביבי

הנסיעה למצפה היתה בדיוק מה שהיינו צריכים. יומיים מחוץ לעיר, בלי העבודה, בלי הלימודים, בלי הרפתקנות אורבנית, בלי מועדונים, וכמעט כמעט גם בלי ארוחת ערב בשישי. ומעשה שהיה כך היה.

בעצלות שישי בבוקר, ראינו פרסומת למסעדת שף במצפה, Chez Eugene שמה. בעצלות שישי בצהריים, עת שהגענו בשיטוטים לרובע הבשמים המתחדש (כלומר 85% נטוש), ראינו את מסעדת השף. המקום נראה נעים והתפריט לא מצועצע מדי ולא יקר מדי, אז מייד נכנסו להזמין מקום. לא בלי בלבולים, אמרה לנו המארחת שנוכל להגיע למקום בתשע ורבע בערב, אבל שיש המון הזמנות, כך שאם יהיו שינויים היא תתקשר. פייר אינאף. לא התקשרה, הגענו. אבל לא היה מקום. או ככה לפחות היא אמרה. או חשבה. או התבלבלה. כדי לא להאריך, אספר רק שהגענו למסעדה פעמיים באותו ערב, הפעם השנייה לאחר שהמארחת התקשרה להתנצל שהיא איבדה את המקום שלנו ולכן חשבה שאין לנו מקום. בהיצע המסעדות של מצפה ביום שישי בערב, אדם חוזר על עקבותיו למסעדה.

מנות ראשונות: סלט שורשים בויניגרט הדרים ואגוזים (38 ש"ח), דניס כבוש על תפוח אדמה רט, צלפים ומיונז חרדל (38 ש"ח) ומאפה כרישה שמנת וטימין עם נגיעות כבד אווז (על חשבון הבית). סלט השורשים היה פשוט אבל נכון מאוד, עם חריפות עדינה שהכינה את הבטן להמשך. רצועות הדניס הוורדות הגיעו כשהן נחות על סלט תפוחי אדמה מצויין, אבל כשלעצמן היו קצת גדולות על יושבת הבית, שמעדיפה את הדגים שלה מאודים. לי הן היו טעימות, לא יותר. מאפה הכרישה היה המנה הכי חלשה בסבב הזה, שכן במקום לשמור  על קלילות של בצק פילו אפוי ושל כרישה, היה שמן, חרוך קצת בתחתיתו, ועם טעם עז של כבד אווז, שהפך את כל העסק למעין ריבת-כבד לא טעימה.

מנה עיקרית: פסטה שיכורה (58 ש"ח). פפרדלה טרייה (אבל תעשייתית) עם עגבניות שרי, שמנת ו-וודקה. אוקי.

קינוח: שני שוטים של אבסולוט, וקרמעוגת גבינה עם גרנולה ביתית וקולי פרי (שניהם על חשבון הבית). ללא ספק ההצלחה של הערב. עשיר, רציני ויפה.

ועכשיו, כל השאר. Chez Eugene היא מסעדה שמלאה בכוונות טובות. המשקיע, כך סיפרו לנו, חיפאי שרואה שליחות בהפרחת הנגב. השף הראשי, יאיר פיינברג, בא כמה פעמים בשבוע מתל אביב למצפה כדי לפקח על העניינים. ובכל זאת, Chez Eugene, היא מסעדה שמלאה בפספוסים קטנים ומטופשים. בראשם, אני חושב, ההתעקשות להגיש את ארוחת הערב שלהם בשני סבבים. העומס על המטבח היה כל כך גדול, שהזוג שלצדנו חיכה 45 דקות למנה העיקרית שלו. מלצרים רצו עם צלחות. קיצר, בלאגן. שנית, ההתנצלויות, הו ההתנצלויות. Chez Eugene היא מסעדה שהתנצלות בה היא ממש אינסטינקט. אני לא מסעדן גדול, אבל כמות המנות שיצאו על חשבון הבית או שזוכו בחשבון היתה לדעתי גבוהה במידה חריגה ממש. חברים, אם מישהו לא ניקה את הצלחת שלו, ייתכן שהמנה לא טעימה. אבל, לגמרי גם יכול להיות שהוא פשוט שבע. ואם הוא לא רוצה שתארזו, זה כנראה מפני שהוא חוזר למלון ולא הביתה. במחשבה מאוחרת, נדמה ש-Chez Eugene פשוט מנוהלת בידיים קצת צעירות מדי.

ולא שיש לי מילה רעה להגיד על הידיים הצעירות שמנהלות את המסעדה. השף התפעולי שחר דבח, ילד בן 25 עם רזומה שכולל שנתיים במסה, חודש בנומה, קייטרינג עצמאי ועוד כל מיני הרפתקאות, הוא התפוצצות של בטחון עצמי ואמביציה. הוא עזב את מסה כדי להתקדם מעמדת הסו-שף לעמדת השף, הוא בטוח בעצמו מאוד והוא טס קדימה. אבל הטיסה הזאת משפיעה לרעה על האורחים שלו. המארחת הלא מספיק מיומנת, השירות המבולגן, המנות שיוצאות כשאגלי הזיעה (המטפוריים) של הטבחים עוד עליהן. כל אלה לא מאפשרים לחוויה שהוא מופקד עליה להיות טובה כפי שראוי היה שתהיה.

על סיגריה בחוץ הוא מבקש שנרשום תאריך: 23.05.2016. זה היום, הוא מבטיח, שבו יפתח את המסעדה הכי לוהטת בתל אביב. בינתיים, הוא אומר, אני צריך עוד להשתפשף.

ריבועי מייפל פקאן – התמונות

והפעם, פוסט שלם בלי מתכון. המתכון כבר פה.

האם אלו בקעות מכתש רמון? לא! זהו הבסיס לריבועי מייפל פקאן הטובים בעולם
מרק פקאנים
התוצאה סופית. לפי דעתי, לא פחות ממושלמת

ריבועי מייפל פקאן

יושבי הבית נוסעים למצפה רמון. למה? ראשית, כי הם יכולים. שנית, כי ליושבת הבית יש פינה חמה בלב למצפה רמון עוד מימי ישיבתה בדרום, שבהם מצפה רמון נראתה לה כמו הנוף הבראשיתי האמיתי, שלו רק הייתה יכולה להתחבר אליו, הייתה יכולה למצוא מרגוע לנפשה. שלישית, כי ככה אנחנו נוכל להירקב בנחת! אין כמו להירקב בנחת לעתים, לפלות כנים זה לזה, מטאפוריות מטאפוריות, ולהיזכר בקצב חיים אחר. אכין לנו משהו מתוק לדרך. המתכון והתמונה של "עוגת הפאונד של עזרא".

השאלה כעת היא רק האם אכין תבנית שלמה או חצי תבנית

רכיבים ל-25 ריבועים
בסיס

  • 1.25 כוסות (200 גרם) קמח
  • 0.3 כוס (75 גרם) סוכר חום בהיר
  • 0.25 כפית מלח
  • 0.5 כוס (125 גרם) חמאה קרה, חתוכה לקוביות של סנטימטר וחצי

מילוי

  • 6 כפות (90 גרם) חמאה
  • 0.3 כוס (105 גרם) סירופ מייפל
  • 0.66 כוס (155 גרם) סוכר חום בהיר
  • 0.3 כוס שמנת מתוקה
  • 2 כוסות (250 גרם) פקאנים קצוצים גס

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית 22 סנטימטרים מרובעת בנייר אלומיניום, ומותירים את קצוות האלומיניום להשתלשל מעבר לתבנית. משמנים את האלומיניום
  2. במעבד מזון או ביד מערבבים את הקמח, סוכר חום ומלח. מוסיפים את החמאה ומעבדים בפולסים עד שנוצרים פירורים בגודל אפונה. לוחצים את הפירורים לתחתית התבנית ואופים עד שהקצוות משחימים קלות והחלק העליון יציב, כ-12-17 דקות
  3. מחממים חמאה, מייפל וסוכר חום בסיר קטן על אש בינונית. מערבבים עד שהחמאה והסוכר נמסים. מביאים לרתיחה ומרתיחים דקה אחת. מסירים מהאש ומייד מוסיפים את השמנת. מוסיפים גם את הפקאנים. מוזגים את המילוי החם על הבסיס האפוי, ומורחים אותו עד הקצוות בעזרת כף עץ
  4. אופים עד שמכה קלה בכנף התבנית מותירה את המילוי יציב, כ-22-25 דקות. מעבירים את התבנית לרשת לצינון לשעה וחצי
  5. בעזרת קצוות נייר האלומיניום מרימים את העוגה מהתבנית. מעבירים סכין סביב העוגה כדי לשחרר אותה מנייר האלומיניום. חותכים את העוגה ל-25 ריבועים בעזרת סכין חדה ומאחסנים בכלי אטום לאוויר בטמפרטורת החדר עד שלושה ימים

 

על ארוחת הבוקר

ארוחת הבוקר שלי. בדרך כלל היא סתם סנדביץ מול המחשב בעבודה, בדקות שבהן נגזר עלי להעיר את אחרוני התאים הישנים ולעבור לסוג של הכרה. בערך פעם בשבוע, תאי המוח האלה מבקרים בתחתית או ברוטשילד12 לפני שהם פוגשים את המחשב, ואז יש להם עוד כמה דקות של איטיות בוקר מופלאה.
את הסנדביצ'ים של מול המחשב, אני בדרך כלל מכין בבית. זאת עוד דרך להרוויח כמה דקות, שאת חלקן את מקדיש למחשבה מה ישמח אותה (מכין גם לה, ברור), או להכנת נאומים חוצבי להבות, אותם אנאם בפגישות היום, אשכנע את העולם בגאונותי, ואפזר בנונשלאנט רעיונות מבריקים לכל עבר.
אבל לא באנו לדבר כאן עלי. בסך הכל, כל הסיפור הזה הוא הקדמה לפיד האינסטאגרם של mojakou, בחור יפני שגר בטוקיו, ומצלם בכל בוקר את ארוחת הבוקר שלו. הארוחות עצמן, סטנדרטיות. התמונות, לעומתן, משתהות עוד רגע, איטיות, כאילו אפשר לראות בהן את הצלם עומד מעל האייפון ומתכנן את נאומי היום.
בוקר טוב.
פה יש זמן להכין נאום ארוך

 

קלאסה

אמן נהיה שם: סלט בלתזר

מאז שנרשמנו לשירות להחלפת דירות, קצב החלומות שלנו עלה פלאים. יום אחד, שבו יושבת הבית שולחת מייל לבחור מטוקיו ומבקשת החלפת דירה, כבר מאפשר לנו לחלום על שיטוט בנבכי העיר המסתורית הזאת, בין בחורות בלבוש הלו קיטי לבחורים שגברת מבוגרת תולשת להם שערות לבנות מהפדחת. יום אחר שבו מייל מגיע ממנהטן שבו מבקשים אנשים נחמדים להחליף איתנו דירות, כבר שולח אותנו לצד הדרום מזרחי של העיר, לשיטוט בין הול פוד מרקט לבין חנות בגדים יד שנייה שבה ביקרנו בפעם הקודמת, והיו בה רק חליפות של איש שמן אחד, לבין חזיתות בנייני אבן חומה, מוניות צהובות וסנטרל פארק ירוק אחד. לכבוד החלום הזה, לקחתי אותנו לבלתזר, שהיא אחת המסעדות, כך אומרים, והיא מגישה סלט מפורסם מאד, שכמובן שאי אפשר להכין אותו בשלמותו בארץ, ובכל זאת, אפשר לנסות ולהתקרב, וגם לזכור שלא כל פלוץ של שף הוא הפלוץ הכי חשוב בהסטוריה. הממתכון והתמונה מ-iVillage.

לא. אני אשאר בפתח תקווה ואוכל סלט עם חסה ועגבניה

רכיבים לשש מנות

  • ראש חסה
  • 1 אנדיב
  • 1 רדיקיו (זה סוג של חסה אדומה. יש בגינה של בראלה. אם במקרה אתם לא מכירים את בראלה, אני לא ממש יודעת במה אפשר להחליף. אולי בעלי בייבי קצת מרירים)
  • 1 שומר, חתוך דק מאד, עדיף במנדולינה
  • 100 גרם צנוניות, חתוכות דק
  • 250 גרם אספרגוס
  • 100 גרם שעועית ירוקה רחבה
  • כפית מלח
  • חצי כפית פלפל שחור
  • 120 גרם ריקוטה עזים
  • 1 אבוקדו
  • 1 לימון, חצוי
  • 1 סלק צלוי, מג'וליאן
  • גרידה מלימון אחת, מושרית במים רותחים לדקה אחת
  • 3 פרוסות טוסט, שעברו במעבד מזון לכמה דקות עד שהפכו לפירורים דקים
  • חצי כפית מלח (לויניגרט)
  • רבע כפית פלפל שחור (לויניגרט)
  • מיץ משני לימונים (לויניגרט)
  • 0.75 כוס שמן זית (לויניגרט)
  • 0.25 כוס שמן טראפל (לויניגרט)

אופן ההכנה

  1. מקלפים, שוטפים ומייבשים את החסה, אנדיב ורדיקיו. מערבבים ביחד בקערה גדולה ומוסיפים שומר וצנוניות
  2. מכינים אמבט מי קרח בקערה גדולה אחרת ומביאים סיר מלא במי מלח לרתיחה. מסלקים את הבסיס העצי של האספרגוס, ומקלפים את החלק החיצוני הקשה. מוסיפים את האספרגוס למים הרותחים ומבשלים כשמונה דקות, עד שהם רכים. מוציאים מהאש בעזרת מלקחיים ישירות למי הקרח ומוסיפים את השעועית למים הרותחים. מבשלים גם אותה שמונה דקות ומעבירים למי הקרח. מייבשים את האספרגוס והשעועית ומוסיפים לחסות ביחד עם מלח ופלפל
  3. מערבבים ביד, ביחד עם כל חומרי הויניגרט
  4. פורסים את הריקוטה לפרוסות של שלושה מילימטר. חוצים ומקלפים את האבוקדו. פורסים כל חצי לפרוסות הכי דקות שאפשר, ומזלפים עליו לימון שלא ישחיר
  5. להרכבת הסלט, מכינים שש קעריות. מחלקים את החסות עם הרוטב והירקות בין הקערות. מעליהן שמים פרוסת ריקוטה, שתי פרוסות אבוקדו וכמה זו'ליאנים של סלק מגורר. מעל מפזרים גרידת למון ופירורי טוסט