מאפה עגבניות שרי ולחם קל בריבוע

מאז שיושב הבית החליט לבחון את ענייני הגלוטנאות שלו, משתדלים פה בבית להפחית במאפים ובמאכלים עם לחם. יושבת הבית אמנם לא יכולה לדמיין שעה מחייה בלי לחם (חופשי הייתה יכולה לחיות על פיתה עם גבינה צהובה כל חייה), אבל יושב הבית הוא יותר גיבור, ומנסה כל מיני ניסויים באוכל שלו כדי להרגיש יותר טוב. מסתבר שזה ממש עוזר לו גם.
אבל פה בבית לא חזקים בהחלטות חד משמעיות שאינן ניתנות לערעור, ככה שמדי פעם מותר להגניב קצת גלוטן, כי כמה אפשר את כל המאכלים האלו שאי אפשר לנגוס בהם?
המתכון הזה מתאים לארוחת ערב שבבית הזה קוראים לה מפנקת, ליד מרק וסלט. הוא ממש טעים, וממש קל, ואלתור שלי על משהו אחר.

בא לי עכשיו להכניס לתוך זה כף

רכיבים

  • 2 כוסות עגבניות שרי, אדומות וצהובות
  • 2 פרוסות לחם
  • 0.25 כוס גבינת פרמז'ן מגוררת
  • 0.25 כוס עשבי תיבול קצוצים: בזיליקום, פטרוזיליה וטימין
  • 2 כפות שמן זית

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. חותכים את עגבניות השרי לאורך.
  3. שמים את פרוסות לחם בטוסטר הקופץ (יכול להיות לחם נטול גלוטן אם ממש מתעקשים, למרות שרק אם חייבים)
  4. מפוררים את פרוסות הלחם לקערה, ומוסיפים את עגבניות השרי, פרמז'ן, עשבי תיבול, מלח ופלפל שחור טחון טרי
  5. מעבירים לתבנית קטנה, מזלפים מעל שמן זית ומכניסים לתנור ל-20 דקות בערך, עד שהעגבניות רק מתחילות להשחים בקצוות

מרק כרובית מעושן

אני אוהבת מרק. זה קשור בוודאי לבית בו גדלתי, בו אכלו מרק כל יום. גדלתי באילת, ככה שלא בדיוק היה שם מזג אוויר שמתאים למרק אף פעם. ובכל זאת, כל יום, לצד הסלט (שתי עגבניות, שני מלפפונים, פלפל ירוק ובצל ירוק), ולצד מנת הבשר ומנת הפחמימות, הוגש מרק. על הבשר ויתרתי. גם הסלט שלי השתכלל. ורק המרק נשאר.
מאז הכנתי הרבה מאד סוגי מרקים, גם כאלו שלא היו עולים על הדעת במטבח של אימא שלי, אבל רק תעלומה אחת לא פתרתי: המרק מתחיל נכון ומאוזן בין ירקות לבין נוזלים, ואחרי מקסימום יומיים, תמיד יש פחות מדי נוזלים ויותר מדי ירקות. תמיד. איך זה יכול להיות? ועד כמה מותר הוסיף מים לחמם ולקוות שיהיה בסדר? אני מקווה לפתור את התעלומה הזאת עד זקנתי.
במרק הספציפי הזה יש שני דברים ממש טובים: טעם מעושן מפתיע למדי וביסים פריכים של כרוביות. אם מוסיפים לכך את העובדה שמדובר במרק נטול גלוטן – שזו העניין התזונתי החדש של יושב הבית – אז בכלל מדובר בהצלחה. המתכון כולל כיסוני בצק חומוס שנראים טעימים ממש. לרוע המזל, התעצלתי ללכת לקנות קמח חומוס, והשתמשתי בחומוסים עצמם במקום.
המתכון של "מוזאיקה אכילה

". התמונה שלי. ותודה ל-Pixlr על האפקט המגניב של פוסטרים משנות ה-70.

מרק כרובית, גרסת המסיבה

רכיבים
למרק

  • 800 גרם פרחי כרובית בגודל ביס
  • 6 כפות שמן זית
  • 2 בצלים בינוניים, קצוצים
  • 2 גזרים בינוניים, קצוצים
  • 5 שיני שום, כתושות
  • 2 עלי דפנה
  • 1 כפית פפריקה מעושנת
  • 1 כפית פפריקה מתוקה
  • 0.5 כפית כמון
  • 0.25 כפית פלפל שחור
  • 6 כוסות ציר ירקות
  • 135 גרם רסק עגבניות
  • 1 כפית רוטב ווסטרשייר
  • 1 כפית רוטב סויה

לכיסני חומוס

  • 180 גרם קמח חומוס
  • 0.75 כפית מלח
  • 0.5 כפית אבקת אפייה
  • 3 בצלים ירוקים, החלק הירוק והלבן, פרוסים דק
  • 3 כפות פטרוזיליה, קצוצה
  • 0.5 כוס מים

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות. מערבבים את פרחי הכרובית עם שלוש כפות שמן ורבע כפית מלח. מפזרים בשכבה אחת בתבנית מרופדת בנייר אפייה וצולים עד שהכרובית רקה ושחומה בקצוות, כ-20-25 דקות. באמצע הדרך הופכים פעם אחת
  2. מחממים את שלוש כפות השמן הנותרות בסיר מרק על אש בינונית. מוסיפים בצל וגזר ומבשלים עד שהם מתרככים מעט, כעשר דקות, תוך ערבוב מדי פעם. מוסיפים את השום ומבשלים עוד שתי דקות, בערבוב מתמיד
  3. מוסיפים את הטעמים: רבע כפית מלח, עלי דפנה, פפריקה מעושנת, פפריקה מתוקה, כמון, פלפל שחור, ציר ירקות, רסק עגבניות, רוטב ווסטרשייר ורוטב סויה. מגבירים את האש ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים 10 דקות. בשתי הדקות האחרונות מוסיפים את הכרובית
  4. מכינים את הכיסנים. מערבבים קמח חומוס, מלח, אבקת אפייה, בצל ירוק ופטרוזיליה בקערה בינונית. בעזרת כף עץ מוסיפים מעט מים בכל פעם עד שהתערובת הופכת לבצק סמיך (בערך בסמיכות של בצק עוגיות)
  5. מזליפים כף אחת של בצק בכל פעם למרק המבעבע. מוזגים מהנוזלים על הכיסנים, מכסים את הסיר ומבשלים עד שקיסם שננעץ לתוך הכיסנים יוצא יבש, כ-10-15 דקות

ביט בורגניון (תבשיל סלק)

לרגל יום הולדתי ה-30 שחל היום, אני עושה את המוטל עלי, ולכן חופר לעצמי בחיי. אחד הדברים שמעסיקים אותי ביותר, בימי חפירה כמו בימי שגרה, הוא עניין התזונה.
פעם מושפע מכתבה כזאת, פעם מאחרת, פעם לא רוצה לשתות יותר חלב, אחר כך לא רוצה לשתות חלב סויה, פעם רוצה לנסות רק מיץ,
פעם ככה ופעם ככה. קיצר, דקצת פוק. אבל יש דבר אחד שחוזר אלי באופן עקבי מהאחרים ולכן אני בטוח בו יותר, והוא עניין הצמחונות. ולגביו, אני חושב שמה שהבנתי הוא כזה:
אני כבר לא אחזור להיות 100% צמחוני. מדי פעם אני אגנוב איזה פרוסת נקניק או איזה חתיכת בשר, ובעל-האש בטיול של העבודה אני מוכן לקנות קצת שקט עם איזה קבב. אבל רוב הזמן, נגיד ב-98% ככה, אני אהיה צמחוני הרבה יותר.

תבשיל הסלק הנהדר הזה הוא תחליף מצויין לתבשיל בשרי, כבד כמעט באותה מידה אבל נטול כל ייסורי מצפון. אנחנו החלפנו את העדשים השחורות בפירה שמנמנן ומלא חמאה. מתכון + תמונה: גארדיאן. הכמות אגב, ענקית.

שם מצחיק יש למנה הזאת

חומרים (4 מנות)

  • 4 כפות שמן זית
  • 1 בצל, קצוץ
  • 4 שיני שום, כתושות
  • 8 סלקים קטנים, מקולפים ומחולקים לרבעים
  • 6 גזרים, חתוכים לחתיכות גדולות
  • 3 עלי דפנה
  • 2 ענפי תימין
  • מלח אטלנטי
  • פלפל שחור גרוס
  • 2 כפות רסק עגבניות
  • 250 מ"ל יין אדום יבש
  • 500 מ"ל ציר ירקות
  • 400 גרם עדשים שחורות (לא שעועית!)
  • מעט מלח
  • 2-3 פטריות פורטבלו, פרוסות
  • 10 פטריות שמפניון קטנות
  • 10 בצלצלים, קלופים
  • 2 כפיות אבקת arrowroot (כמו קורנפלור, אבל טבעי יותר או משהו. אנחנו השתמשנו בקורנפלור), מומסות ב-2 כפות מים
  • כמה עלי תימין

אופן ההכנה

  1. מחממים 2 כפות שמן בסיר בעל תחתית עבה. מאדים את הבצל הקצוץ ואת השום עד שמתרככים.
  2. מוסיפים את הסלקים, הגזר, עלי הדפנה, מלח ופלפל ומאדים כ-5 דקות תוך כדי ערבוב.
  3. מוסיפים את רסק העגבניות, היין וציר הירקות, ומבשלים 20 דקות על אש קטנה. בינתיים, שוטפים את העדשים תחת מים זורמים, מרתיחים ליטר מים,
  4. ומבשלים אותן 15-20 דקות, עד שהן מתרככות. כשהעדשים כמעט רכות, ממליחים מעט ומסננים. מניחים בצד מכוסה.
  5. במחבת גדולה מחממים את 2 כפות השמן הנותרות, וצורבים את הפטריות ואת הבצלצלים עד להזהבה. מתבלים לפי הטעם ומניחים בצד.
  6. טועמים את התבשיל ומתקנים תיבול. מוסיפים את תמיסת ה-arrowroot ומערבבים בעדינות עד שהוא סמיך וצלול. מוסיפים את הפטריות והבצלצלים ומבשלים 10 דקות נוספות.
  7. מוציאים את עלי הדפנה והתימין.
  8. להגשה, מוזגים לקערות מהעדשים, ועליהן יוצקים מהתבשיל.

 

שנת 2012 – מה את מזמרת?

עוד שנה עברה על יושבי הבית במטבח. לא כל יום שנינו מבשלים, אבל כל יום מישהו חותך עגבניה-מלפפון-פלפלאדום לסלט או מערבב איזו טחינה או מחמם קוסקוס עם משהו, או משרה משהו בשביל להכין מחר, או מתחיל להכין בצק, וכמובן מחמם אוכל שהוכן כבר, ואם זה לא קורה, אז זה קצת מרגיש כאילו היום לא קיבל את האישיות שלו והוא פשוט נצמד ליום שלפניו או פותח את היום שבא שאחריו. וכשהמטבח הופך למקום מרכזי כל כך, אין פלא שכל שנה מרגישים שיודעים קצת יותר על איך לבשל ואיך לאפות ואיך לבחור ירקות בשוק ואיך להעריך אוכל. זה מסע מטלטל חושים והבלוג הזה הוא חלק מרכזי ממנו. אז גם לבלוג הזה מגיע לחגוג עוד שנה שעברה, לא רק לנו. והפעם, מתכונים אהובים שנוסו שוב ושוב בחלוקה חודשית, עם הפוגת קיץ ביולי עד ספטמבר (ועם רמאות ממש קטנה במרץ. ממש קטנה!)

ינואר – בייגלס

הבייגלס הוא מתכון של אהוב הבלוג דורעם גונט. אפשר היה לחשוב שלא שווה להכין בייגלס בבית, כשאפשר לגשת לטל בייגלס ולקנות אותם. אבל יש משהו ברגע הזה, שבו אתה שולף את המרית ממקומה ושולה את הבייגלס ממי הדבש בהם השתכשכו, שגורם לך לאינטימיות עם הבייגלס שלך, שהיא אמנם לא האינטימיות עם יושב הבית, אבל בהחלט אינטימיות ברוכה.


פברואר – פיצה תרד, גבינה בולגרית וזיתי קלמטה

בכל תקופה אני מתאהבת בסוג אחר של דוכן בשוק. לפעמים אני אסירת תודה על הירוקים ולעתים עגבניות השרי הן מה שגורם לי חדווה בלתי מוסברת. לאחרונה, אני לגמרי בקטע של מעדניות בשוק. קופסה אחת של זיתי קלמטה בעשרה שקלים יכולה לגרום לי לקפץ משמחה לזמן רב. ואם כבר זיתי קלמטה, המתכון הזה בהחלט גורם לארוחת ערב שמחה במיוחד.

מרץ – פלאפל עדשים אדומות ברוטב צ'ילי תפוחים ועגבניות

הפלאפל עדשים אדומות הוא טעים. הוא ארוחת ערב נעימה בתוך פיתה, הוא ארוחת צהריים נעימה בעבודה ליד סלט קטן, אבל הוא שום דבר לעומת הרוטב הזה, שאני פשוט מתה עליו. הוא גם נעים להכנה, הוא גם נעים לליקוק, והוא גם רב טעמים. איפשהו במטבח שלנו יש תמיד קופסאות קטנות מוכנות של רסק תפוחים, במיוחד בשבילו. ותודה שוב ל-צמחוני.טעים.טעים.

אפריל – פול ירוק עם פסטה ופטה

אחד החומרים החדשים מתחת לסכין שלי השנה היה הפול הירוק. הראשונה והפשוטה מביניהן היא שהוא טעים. אני אוהבת מאכלים עם טעם של ירוק (לא, אבוקדו לא נחשב. לאבוקדו יש טעם של נוזליות מרירה) ויש לו טעם ירוק אמיתי. הסיבה השנייה והמשמעותית יותר בעיניי היא הרגע הזה שאתה צובט קליפה שמנונית בין אצבע לאגודל ובצד השני מגיח פול ירוק עז צבע. כל פול מחדש, זה קצת משמח אותי. וככה יוצא שאני עומדת עשרים דקות כדי לשלות אותם ממעמקי המקומות המוגנים שלהם, ושמחה על כל אחד שהוצאתי מהמחבוא ממש כאילו הייתי חייל גרמני.

מאי – עוגיות קומפוסט

עוגיות קומפוסט, מה יש לומר עליהן? ביום שבו אני אצטרך להסביר לעצמי מדוע בייגלה עם קורנפלקס עם שוקולד ביחד באותה קערה הם מקור לשמחה, הוא היום שבו אדע שעליי להיפרד לשלום מהעולם

יוני – מאפה צנוניות צלויות, ריקוטה ורוקט

אני אוהבת חרדל. הוא אוהב צנוניות. אני אוהבת פיצה. הוא אוהב רוקט. אני אוהבת את הרגע שבו הבצק מתאים בדיוק לתבנית הפיצה. הוא אוהב את הרגע שבו המאפה יוצא מהתנור ואפשר לחתוך אותו ולהגיש לי. אני אוהבת אוכל עם צבעים קצת מצחיקים. הוא אוהב אוכל עם ירקות טריים. אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי. היום אעשה לנו כזה.

אוקטובר – קציצות עדשים שחורות ברוטב פסטו לימוני

אוקטובר היה חודש לא קל בבית של יושבי הבית בשנת 2012. כמה שהטיול שלנו ליוון היה מוצלח, כך היה גודל חוסר ההבנה שלנו בנוגע למה אנחנו עושים כאן, כשחזרנו הביתה. אני חושבת שנדרשו כל יכולות האיפוק שלנו וכל יכולות היש-סיבה-אמיתית-להישארות כדי לא להתקשר לשתי העבודות שלנו, להגיד שלום, להתקשר לחברים ולמשפחה להגיד ביי ביי, ולצאת לדרך שוב, רק שנינו. אחד המאכלים המנחמים של התקופה היו קציצות העדשים האלו. ותודה למטבח מונבט.

נובמבר – עוגת שמרים קינמון לתלישה מהירה

בשבילי, שמרים הם קו פרשת המים. אם אתה יודע להתעסק עם שמרים, כנראה שאתה לא קלולס באפייה. אם אתה לא יודע להתעסק עם שמרים, יכול להיות שאפית הרבה עוגות בחושות, אבל אתה לא ממש מבין גדול בעוגות. כל פעם שאני מכניסה כף שמרים לאיזו קערה, אני מרגישה כאילו אני קצת מנצחת את היעילות בעזרת ההנאה. הנה, גם אני יודעת לעשות עוגות שמרים למרות שאפשר לקנות אותן בעשירית מהזמן. הנה, גם אני לא זרה לתנור שלנו. והעוגה הזאת באמת מושלמת.

דצמבר – פסטיסיו

כל פעם שמכינים פסטה יש שתי בעיות. הראשונה היא שכמות הפסטה וכמות הרוטב לעולם אינן מתאימות זו לזו. ואז מתקבלת פסטה רטובה מדי או פסטה שיכולה לחנוק אפילו פילים. הבעיה השנייה היא שלעולם אין לדעת כמה פסטה צריך להכין בשביל שני אנשים. את שתי הבעיות אפשר לפתור אם מכינים קצת יותר מדי פסטה, ואז משאירים אותה במקרר בשביל הפסטיסיו.

עוגת אגוזים ודבש שוקולדית פיקנטית

אני מתחילה לחשוב שזה החודש, שאולי דצמבר הוא פשוט החודש שבו כל כך הרבה דברים קורים, שאין לדעת איך להקדיש לכל אחד מהם את ההתרגשות המיועדת לו. בשנה שעברה הוצאתי את ספרי הראשון והתחתנתי באותו שבוע! כל אחד מהם יכול לפרנס בחורה ממוצעת שכמוני בחודשים של התרגשות, והנה שניהם נדחסו לשבוע אחד שבו הייתי כל כך אגומנייאקאית שאני בטוחה שירדו לי כמה נקודות בקארמה והתקרבתי קרבה מסוכנת לכך שאהיה אבוקדו בגלגול הבא. והנה חודש דצמבר מכה שנית ומביא איתו עוד הרבה בשורות משמחות, שאף אחת מהן לא סגורה וחתומה ועל כן בשם הטפו טפו טפו לדורותיו, בינתיים רק ארמוז לכך שאם הכל יסתדר בקרוב נשהה זמן רב ביפו.
לכבוד ההתרגשות ששוררת בבית הכנתי עוגה שהיא יותר ממתק מעוגה. דביקה דביקה ודחוסה, עם הרבה אגוזים, והדרים ובסוף, עקיצה קטנה וחרפנית. כזאת שאפשר בכל פעם לעבוד ליד השולחן ולקרוע ממנה פיסה קטנה. המתכון של דיוויד לייבוביץ אהובי, שקיבל השראה מטוסקנה, איטליה. התמונה של אהובי יושב הבית.

כל פעם קצת ממתק, הכרס חונקת עד דק :)

רכיבים

  • 5 כפות (40 גרם) אבקת קקאו
  • 2 כוסות (325) גרם אגוזים: כל שילוב של אגוזי מלך, שקדים או אגוזי לוז, קצוצים גס
  • 0.75 כוס (110 גרם) קמח
  • 1 כוס (200 גרם) הדרים מסוכרים, קצוצים
  • 1 כף קינמון
  • 2 כפיות ג'ינג'ר טחון
  • 1.5 כפיות פלפל שחור
  • קמצוץ אגוז מוסקט טחון
  • 0.5 כפית שבבי צ'ילי
  • 85 גרם שוקולד מריר, קצוץ
  • 1 כוס (200 גרם) סוכר
  • 0.75 כוס (210 גרם) דבש

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-160 מעלות. מרפדים תבנית קפיצית 22-23 סנטימטר בנייר אפייה. מרססים בשמן ומאבקים באבקת קקאו
  2. בקערה גדולה מערבבים קקאו, אגוזים, קמח, הדרים, קינמון, ג'ינג'ר, פלפל שחור, אגוז מוסקט ושבבי צ'ילי
  3. ממיסים את השוקולד בקערה קטנה על מים רותחים (או במיקרו עם כף חלב). מסירים מהאש ומערבבים אל תערובת האגוזים
  4. בסיר עם תרמומטר מחממים את הסוכר והדבש עד שהטמפרטורה מגיעה ל-115 מעלות (או פשוט מחממים עד שהסוכר נמס והדבש מתחיל להיות נוזלי)
  5. מוזגים את הדבש החם על תערובת האגוזים ומערבבים היטב. מגרדים את התערובת אל התבנית ומחליקים את החלק העליון
  6. אופים 35-40 דקות. המרכז יהיה עדיין רק, כמו חביצה שזה עתה נאפתה, ואם נוגעים בזה, האצבע נשארת נקייה. מניחים לעוגה להצטנן על רשת 15 דקות, ואז מעבירים סכין בקצוות כדי לשחרר אותה מתבנית (היזהרו מהקצוות, הן נוטות להידבר ולהיקרע). מצננים לחלוטין, מוציאים מתחתית התבנית ומקלפים את נייר האפייה

גראטן עגבניות ירוקות

הרי ידוע שהטלפתיה בין יושבי הבית שרירה וקיימת. לא מזמן תהיתי האם עגבניות ירוקות הן פשוט עגבניות לא בשלות או שזהו זן אחר. לא חלפה לה יממה ויושב הבית חזר מהסופר ואמר: הבאתי לך כמה עגבניות ירוקות. אולי נמצא מה לעשות איתן. העגבניות הירוקות שהוא הביא היו מחוברות בקצותיהן ירוקי הגבעול לעגבניות אדומות, וכך נפתרה התעלומה, או כך לפחות חשבתי. יושב הבית, לעומת זאת, טען, שיש גם זן מיוחד של עגבניות שהן תמיד ירוקות.
ובכן, התשובות על פי האינטרנט: עגבניות ירוקות מטוגנות מהסרט ומהחיים בצד הדרומי של אמריקה הצפונית עשויות מסתם עגבניות לא בשלות. עם זאת, יש זן מיוחד של עגבניות, שהוא מראשוני זני העגבניות בעולם ולאחרונה זוכה לעדנה מחודשת בקרב חקלאי מזון אורגני ולקוחותיהם, שבו העגבניות באמת ירוקות גם כשהן בשלות.
אז פה, סתם עגבניות לא בשלות. כשהלכתי לשוק כדי לקנות עוד כמה, גיליתי שיש הרבה מהן, מסתתרות מתחת לעגבניות הבשלות. הגיוני, סך הכל.
המתכון מבוסס על המתכון של "בלי מתכונים", אבל שיניתי קצת והתמונות שלנו.

רכיבים ל-2-3 מנות

  • 0.5 קילו עגבניות ירוקות, חתוכות לפרוסות בעובי חצי סנטימטר

לכיסוי פירורי לחם

  • 0.5 כוס פירוי לחם או פנקו
  • 0.25 כפית מלח גס
  • פלפל שחור
  • 1 כף שמן זית

לרוטב מורניי

  • 10 גרם חמאה
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 כרישה, חצויה לאורכה, שטופה ופרוסה לירחים
  • 2 כפיות קמח
  • 0.75 כוס שמנת 15%
  • 1 כפית מלח
  • 2 כפות פרמז'ן, מגוררת
  • קמצוץ אגוז מוסקט מגורר
  • נענע מגבעול אחד

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-230 מעלות
  2. מחממים חמאה ושמן זית במחבת לא גדולה. מוסיפים כרישה ומאדים על אש בינונית עד שהכרישה מתחילה להיות ריחנית מאד ורכה. מוסיפים את הקמח ומערבבים דקה. מוסיפים את השמנת, הגבינה, המלח ואגוז המוסקט. ממשיכים לערבב כמה דקות עד שהרוטב מסמיך. מכבים את האש ומוסיפים את הנענע
  3. מערבבים את כל חומרי הכיסוי פירורי לחם ומניחים בצד
  4. טובלים את פרוסות העגבניות ברוטב ומסדרים בתבנית קסרול. אין צורך להשתגע עם הסידור ככה שיהיה אחיד, זה בסדר. שופכים את שארית הרוטב על העגבניות. מפזרים מעל את כיסוי פירורי הלחם באופן אחיד
  5. מכניסים לתנור ל-15 דקות, מנמיכים ל-180 מעלות ואופים עוד עשר דקות

בורבון תפוחים

אוח, החיים. העבודה. הכסף. הצריך עוד כסף. הפגישות. עוד פגישות. זה כן הקצב הנכון. זה לא הקצב הנכון. זה מספיק מהר. לא, זה לא. החיים הם לפעמים עסק מעייף, ואין, אין איך לצאת מזה בלי לצאת קלישאה של ילד מפונק.

אבל התלונה הזאת היא כללית מדי. הקטע המעייף בחיים, התגלות לפניכם, היא השגרה. לקום בבוקר, לבחור את החולצה הנכונה, לנסוע למשרד, להספיק או לא להספיק קפה בדרך, לעבוד יום שלם, לחזור הביתה, לאכול ארוחת ערב, להימרח קצת, לצאת לשתות איזה משהו, לתכנן את מחר, להירדם ושוב ולקום בבוקר. ואתה אומר לעצמך, אם ככה, לפחות נגוון בתוך זה. נגיד, נעזוב את העולם הבנקאי הסוער ונלך לעשות משהו שקשור בתיירות! שם בטח לוהט. כל היום מלונות יוקרה, טיסות בחברות אקזוטיות, חליפות מבריקות, בארים נוצצים וארוחות ערב מלאות שומן ואלכוהול.

שקר גמור. בינתיים, תביא משהו לשתות. (מתכון + תמונה דרך The Boys Club)

 

10 דרינקים (בכוסות לואו בול)

שייקר + מסנן

  • 7.5 כוסות סיידר תפוחים
  • 2.5 כוסות בורבון
  • 2.5 כוסות קרח
  • 5 כפות נקטר אגבה
  • 2.5 כפיות גרידת לימון
  • 5 כפיות אגוז מוסקט, מגורר
  • 10 טיפות ביטר
  • 2 כפיות ג'ינג'ר מגורר
  • ענפי רוזמרין לקישוט

אופן ההכנה

  1. בשייקר מערבבים כמה קוביות קרח ביחד עם רבע כוס ויסקי, 3/4 כוס סיידר, 1/2 כף אגבה, 1/2 כפית מגרידת הלימון, 1/2 כפית אגוז מוסקט ומעט גי'נג'ר. משקשקים היטב!
  2. מסננים את המשקה לכוס לואו בול עם קוביות קרח. מטפטפים טיפה של ביטר ומעטרים בענף רוזמרין.

סנדוויץ' מרק בצל

יושבי הבית, אין מה להגיד, נפוצו לכל עבר. אחת מארגנת אירועים (29 ביולי, שזה עוד שבוע וחצי, בצוותא תל אביב, תוכלו לשמוע את דן אריאלי, חלי גולדנברג, ישי אדר, נעמי לשם, יונתן משעל, ויגאל מאיר, מדברים במשך 12 דקות כל אחד על צדק ואי שוויון, הפרעת קשב, מוזיקה אפלה, אינטימיות שבצילום, תרבות ואורבניות ותאוריות מדעיות בהתאמה. כרטיסים כאן), השני מארגן פרוייקטים מפחידים בגודלם בעבודה שלו. חוץ מזה, אנחנו גם מדלגים בין עתיד אחד למשנהו, ובחזרה לאחד, ושוב למשנהו, בוחנים חליפות שייתפרו למידותינו כאילו היינו שועי הארץ. בין לבין, תאמינו או לא, אנחנו אוכלים אוכל שמאד מתאים להווה, וחסר שאר רוח. לסנדוויץ כזה איש לא יסרב, כך נדמה לי. המתכון והתמונה של "הקשר הצרפתי".

פלוס אבקת מרק! כמה עונג!

רכיבים ל-2 סנדוויצ'ים

  • 2 כרישות בינוניות עד גדולות (אפשר גם בצל, אבל זמן הבישול יתארך והטעם יהיה קצת מתוק יותר ומעודן פחות)
  • 2 כפות חמאה
  • אבקת מרק בצל, לפי הטעם
  • 4 פרוסות לחם כפרי או מחמצת
  • 30 גרם פרמז'ן
  • 2 ביצים
  • מלח ופלפל שחור לפי הטעם

אופן ההכנה

  1. מנקים את הכרישות היטב. חותכים את החלק הלבן בלבד לאורך וחותכים לחצאי ירח ברוחב שלושה מילימטרים
  2. ממיסים כף חמאה סיר קטן. כאשר החמאה מפסיקה לקצוף מוסיפים את הכרישות, מערבבים, ומנמיכים את האש לבינונית נמוכה. מערבבים. ממתינים. שוברים את הביצים לכוס וטורפים עם מעט מלח ופלפל. עכשיו מחכים וחושבים בחיבה על כל החברים שאיתם לא דיברת זמן מה. מחליטים לטלפן אליהם במהרה. כאשר מגיעים לשלב שבו חושבים על האקסים, מגררים את פיסת הגבינה
  3. מערבבים את הכרישות כל כמה דקות, מוודאים שהן לא משחימות, מוסיפים טיפת מים אם הן תופסות צבע. הרעיון הוא שהכרישות יזיעו עד שהן ייראו כאילו הן נמסות. בכרישות יש המון פקטין, דבר שמעניק להן טעם נפלא וריבתי, אם מבשלים אותן מספיק זמן מבלי להשחים להם את הצורה (קשה לומר מתי יתרחש הנס. זה תלוי בכרישה, בסיר וכו'. אפשר להתחיל ב-12 דקות בישול ולהמשיך משם)
  4. מתבלים את הכרישות בפלפל שחור ובאבקת מרק בצל. "מה? המטבח שלי אורגני ובלי אוכל מעובד!" אתם אומרים. בסדר. אפשר להשתמש באבקת פטריות מיובשות. אם אין לכם, אפשר גם סתם מלח, אבל אז תחמיצו את טעם האומאמי הנהדר של מרקי הבצל מהילדות
  5. כאשר הכרישות כמעט מוכנות, מכסים שתי פרוסות לחם בגבינה מגוררת, וצולים את כל ארבע הפרוסות עד שהגבינה נמסה והלחם הפך לטוסט. מפזרים את הכרישות בין שתי פרוסות הלחם
  6. מחממים מחבת קטנה על אש בינונית וממיסים את כף החמאה השנייה. מוזגים את הביצים הטרופות ומבשלים בערבוב עד שהן מוכנות אבל עדיין לחות והופכים אותן על הכרישות. מכסים כל ביצה בפרוסה עם הגבינה המומסת ומגישים

פילאף פול ירוק וקינואה

סופשבוע סופר רגוע עבר על יושבי הבית, בעודם מתמתחים במיטתם, קוראים עיתונים וצופים לראשונה בחייהם באנני הול. סרט טוב, עם מנה גדושה של נוירוטיות, ששלחה את יושבת הבית להירגע במטבח. ומה יותר מרגיע מאשר לקלף פול ירוק? רבע שעה כדי להיפטר מהקליפה הגדולה ועוד רבע שעה כדי להיפטר מהקליפה הקטנה, וזה עוד לפני שהתחלת לבשל. רק כהכנה. בסוף מקבלים פולים ירוקים ירוקים, פסיכדליה מהטבע.
הרעיון של הפילאף הזה פשוט. מבשלים כל דבר בנפרד. ואז מערבבים הכל עם התבלינים. פשוט וירקרק. המתכון של "יפה בראש שלי", שאותו שיניתי בהתאם למה שהיה בבית. התמונה של יושב הבית.


רכיבים

  • 1 כוס קינואה לא מבושלת
  • 1 קילו פול ירוק, בתרמיליו
  • 2 כפות שמן זית
  • 4 בצל ירוק, חתוך לטבעות דקות
  • 4 שיני שום, קצוצות
  • 1 פלפל ירוק חריף
  • 1 מקל קינמון
  • 0.5 כפית כמון
  • 0.5 כוס מים רותחים
  • מלח ופלפל שחור
  • 0.5 כוס פטרוזיליה קצוצה
  • שמיר
  • מיץ לימון, אם רוצים

אופן ההכנה

  • מכינים את הקינואה. שמים כוס קינואה עם שתי כוסות מים בסיר. מביאים לרתיחה. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים 15 דקות. נותנים לקינואה להצטנן כמה דקות
  • מכינים את הפול הירוק. קודם מוציאים את הפולים מהתרמילים הירוקים. ואז מכניסים אותם לקערה עם מים רותחים לשתי דקות בדיוק. מעבירים מהר לקערה עם מים קרים כקרח. ואז מוציאים אחד אחד, צובטים את הקצה, ושולפים את הפול הירוק האמיתי, הביישן
  • מכינים את הפילאף. בסיר גדול מחממים שמן זית. מאדים בצל ירוק כמה דקות ומוסיפים את השום. מטגנים עוד דקה ומוסיפים את הפלפל הירוק ואחריו את המים הרותחים ומקל הקינמון. מתבלים בכמון, במלח ובפלפל שחור. מביאים לרתיחה
  • מוסיפים קינואה ופול ומבשלים עוד דקה שתיים. ממש לפני ההגשה מוסיפים פטרוזיליה ואם רוצים גם מיץ לימון. אנחנו ויתרנו על הלימון, בגלל השמיר

 

עוגת תפוחים ואגוזים חתיכית

ביום חמישי הכנתי עוגת תפוחים ואגוזים מעולה, שהתיאור הנכון שלה יהיה שהיא צ'אנקית, שיש בה הרבה דברים גדולים שכיף ללעוס. אבל איזה מין תיאור זה צ'אנקית? כלומר, עברית אנגליזית וזה. אבל איך לעזאזל מתרגמים צ'אנקי? גושישי? מלא בגושים? חתיכית זה של מורים, אני יודעת. אבל התפשרתי על זה 🙂 המתכון של "בישול כן", כולל כל המידות והמשקלים הפסיכיים. התמונה שלי, כולל פעמון לעוגה. ואל תוותרו על הקוקוס.

ולעניין אחר. יש איזה מיזם חדש ומגניב מאד לדעתי שקוראים לו מבשילים. הרעיון הוא של מטבח קהילתי, שבו אתה מגיע לבשל ביחד עם חברים שלך, משלם קצת כניסה, משלם קצת על מצרכים, ומכין ארוחה במטבח ציבורי למחצה. סטייל ארוחות בגסט האוסים בדרום אמריקה. יש מצרכים אורגניים. יש מתכונים מגניבים. נשמע לי כיף. שבוע הבא יש פיילוט במטבח מגניב ממש ברחוב שינקין, אם אתם בעניין.

רכיבים
לעוגה

  • 1.5 כוסות (149 גרם) קמח רגיל
  • 1.5 כוסות (149 גרם) קמח מלא
  • 1 כפית סודה לשתייה
  • 0.5 כפית מלח
  • 1 כוס (236 מיליליטרים) שמן צמחי
  • 3 ביצים
  • 1 כוס (191 גרם) סוכר לבן
  • 1 כוס (201 גרם) סוכר חום בהיר
  • 2 כפיות תמצית וניל
  • 2 כוסות (241 גרם) פקאנים או (232 גרם) אגוזי מלך, קלויים, וקצוצים גס
  • 3 כוסות (375 גרם) תפוחים, קלופים, וחתוכים לקוביות
  • 0.75 כוס (57 גרם) שבבי קוקוס

לזיגוג סוכר חום

  • 0.5 כוס (101 גרם) סוכר חום בהיר
  • 0.5 כוס (115 גרם) חמאה
  • 0.25 כוס (60 מיליליטרים) שמנת
  • 0.5 כפית תמצית וניל

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומקמחים תבנית מאורכת של 25 סנטימטרים או תבנית קוגלהוף (בתמונה)
  2. מערבבים שני סוגי קמח, סודה לשתייה ומלח
  3. בקערה אחרת טורפים שמן, ביצים, שני סוגי סוכר ותמצית וניל בעזרת מיקסר ידני במהירות בינונית. מוספים את תערובת הקמח  בבת אחד וטורפים רק עד שמעורבב. מקפלים פנימה אגוזים, תפוחים וקוקוס. זוהי תערובת סמיכה מאד
  4. מעבירים את התערובת לתבנית. אופים שעה עשרים וחמש בערך (אצלי יצא קצת פחות. במתכון טוענים לשעה וחצי). צריך לבדוק בעזרת קיסם את לחות העוגה. הקיסם לא אמור לצאת יבש לגמרי, כי זו עוגה לחה
  5. בדקות האחרונות לאפייה מכינים את זיגוג הסוכר. שמים את כל רכיבי הזיגוג בסיר קטן ומביאים לרתיחה. נותנים לתערובת לרתוח, תוך ערבוב מתמיד, שתי דקות, עד שהתערובת מגיעה למרקם של סירופ. מורידים מהאש
  6. מוציאים את העוגה מהתנור ומצננים 10-15 דקות. הופכים אותה על הצלחת המתאימה ויוצקים את הזיגוג בעודו חם