לחמניות רכות רכות

כשהייתי קטנה, הילדים השווים באמת היו הילדים שכל בוקר היו מקבלים שקית לדלת ובה היו לחמניות ושוקו. אישית, הייתי מחליפה את השוקו בגבינה צהובה, אבל בכל מקרה, הרעיון שכל בוקר אתה זוכה לפינוק של לחמניה רכה רכה (מיי גוד, כמה קמח לבן וסוכר מעובד), היה בלתי נתפס בפינוקו.
אני כבר פחות קטנה (אם כי, עדיין ממש ממש אוהבת לחמניה רכה רכה עם קמח לבן וסוכר מעובד וגבינה צהובה), ועל כן בחלומי המרתי את השקית על הדלת לקופסה בתוך הבית, שבה לחמניות שאני עשיתי. זה קשור לעובדה שבכלל יש לי קרייבינג אפייה ממש גדול, שאני לא מצליחה לספק, כי אף פעם החשק לא נמשך מספיק זמן להתפחה. אני אומרת: הפעם אני הולכת על זה.
המתכון והתמונה של: בישול מוקפד

לבצוע אחת, לבצוע שנייה, לבצוע שלישית. למות

רכיבים

  • 1 כוס מים חמימים
  • 1.5 כפות שמרים יבשים
  • 1 כפית סוכר
  • 100 גרם חמאה מומסת
  • 0.5 כוס סוכר
  • 3 ביצים
  • 1 כפית מלח
  • 4 כוסות קמח

אופן ההכנה

  1. מערבבים מים חמימים, שמרים וסוכר בקערה קטנה. מניחים בצד ל-5-10 דקות
  2. מערבבים במיקסר (או לא, אם אין לכם. לנו אין) חמאה, סוכר, ביצים ומלח. מוסיפים את תערובת השמרים ומערבבים. אחר כך מוסיפים כוס קמח בכל פעם ומערבבים. כשמתחיל להיות בצק שנפרד מדפנות הקערה, מפסיקים להוסיף קמח
  3. מעבירים את הבצק למשטח נקי ולשים דקה או שתיים
  4. מחלקים את הבצק ל-24 חתיכות, ויוצרים כדור עגול וחלק מכל אחת מהן. משמנים תבנית 22*33 ומניחים בה את הכדורים. מכסים במגבת ומתפיחים 60-90 דקות, עד שהכדורים מכפילים את נפחם
  5. מחממים תנור ל-180 מעלות ואופים 15-18 דקות, או עד שהכדורים זהובים-שחומים

קיש קישואים יווני

ביום שישי עשינו ארוחה יוונית כהלכתה עם ספאנקופיטה ועם מוסקה בשרית וצמחונית ועליה תועפות בשמל איכותי במיוחד, על פי מתכון של חבר שלי הדיי עפאים. סתם, הוא לא באמת חבר שלי. אבל לגמרי הייתי יושבת איתו תחת איזה עץ תאנה, מקשיבה לסיפור חיים שלו, נוגסת איזה דג ולוגמת איזה משקה.

עד שזה יקרה, יש שני מבוגרים פלוס חצי שבאים כל ערב הביתה ואומרים המ! המ! חלקם אוכלים אוכל רגיל, וחלקים צריכים אוכל שאפשר לתפוס בשתי אצבעות קטנטנות, ולא מיומנות ולדחוף בכיוון הכללי של הפרצוף החמדמד, כדי שמשהו מזה ייכנס לפה ו-70 אחוז בערך יגיעו למקומות מוזרים על רצפת המטבח.שאריות בצק הפילאס התאימו בדיוק לקיש קישואים, שזה דבר חמדמד בפני עצמו, ולו רק בגלל השם.

המתכון כמעט לגמרי של החטיפים של סטייסי. התמונה שלי.

רכיבים

  • בצק פילאס מופשר
  • 4 קישואים מרוסקים וסחטים ממיציהם (אפשר לרסק עם הקליפה)
  • 0.5 כוס של פטה מפוררת
  • 1 כוס של צדר מגוררת
  • 1 בצל קטן, קצוץ
  • כמה בצלים ירוקים, קצוצים
  • 2 ביצים
  • אורגנו מיובש
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מערבבים את כל החומרים בקערה ומתבלים באורגנו מיובש, מלח ופלפל לפי הטעם
  2. משמנים תבנית מלבנית או עגולה ומניחים בתוכה את הבצק כך שיישארו שוליים
  3. מוזגים את המילוי על הבצק ומקפלים את השוליים על המילוי
  4. אופים בחום של 180 מעלות כ-40 דקות

משה בתיבה משוכללת: נקניקיה בפרעצל

זה קרה כבר לפני זמן מה. בחגים, למעשה. שוטטתי באינטרנט של המתכונים, ועיני נפלה על מתכון לפרעצל שבא בילט אין עם נקניקיה. אני לא אוכלת נקניקיות בדרך כלל, אבל רק טיפש מטופש יסרב לפרעצל עם נקניקיה בילט אין! רק צר אופקים לא ישלח ידו לעבר המשה בתיבה המתוחכם הזה!
זה לקח קצת זמן. לקנות נקניקיות, למצוא את המועד הנכון עם החברים שהיה ברור שהם המתאימים. להתפיח. לסלסל. אבל בסוף זה קרה! וזו הייתה חגיגה של נוסטלגיה וטעם והצלחה.
רק מה? לא שמתי מספיק סודה לשתייה במים שבהם שוחים הפרעצלים והם יצאו בהירים מדי. אל תחששו. שימו כמה שכתוב.
המתכון של "לחמניות בתנור שלי". התמונה של י. שקד, מהזוג שחווה איתנו.

רכיבים

  • 0.75 כוס מים חמימים (40-45 מעלות צלזיוס)
  • 2 כפיות סוכר
  • 1 כפית מלח
  • 1.5 כפיות שמרים יבשים
  • 2.25 כוסות קמח
  • 1 כף חמאה, מומסת
  • שמן צמחי להברשה
  • 10 כוסות מים
  • 0.5 כוס סודה לשתייה
  • 1 חלבון טרוף עם כף מים
  • מלח גבישי
  • 8 נקניקיות (חייבות להיות מוצלחות ממש)

אופן ההכנה

  1. מערבבים מים, סוכר ומלח בקערת ערבוב או בקערת המיקסר. מפזרים מלמעלה שמרים ומניחים לחמש דקות, עד שהתערובת מתחילה לתסוס. מוסיפים קמח וחמאה ומערבבים בעזרת וו לישה במהירות נמוכה, או בידיים. ממשיכים ללוש 4-5 דקות במהירות בינונית או קצת יותר בידיים, עד שהבצק נפרד מדפנות הקערה. מעבירים את הבצק לקערה נקייה ומשומנת. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומניחים לה לשהות במקום חמים כחמישים דקות, או עד שהבצק מכפיל את נפחו
  2. מחממים תנור ל-230 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפייה ומשמנים אותה בשמן צמחי
  3. מביאים 10 כוסות מים וסודה לשתיה לרתיחה בסיר גדול
  4. מחלקים את הבצק לשמונה חלקים. בעזרת הידיים, מרדדים כל חלק לחבל באורך 30 סנטימטרים לערך. מלפפים כל חבל סביב כל נקניקיה, ומותירים חלק מהנקניקיה שיציץ החוצה. מועכים את הקצה של הבצק אל חלק אחר של הבצק, כדי שיישארו ביחד
  5. מניחים את הפרעצעל, אחד בכל פעם, במים הרותחים לשלושים שניות ואז, בעזרת כף מחוררת, מעבירים לתבנית. מברישים את הפרעצעלים בחלבון טרוף ומפזרים מלח גס
  6. אופים עד שהם זהובים כהים, כ-12-14 דקות. מעבירים לרשת לצינון לחמש דקות לפחות

שבלולי טחינה וסילאן

אין דבר משונה יותר מלהפוך בית של שניים לבית לשלושה. במיוחד אם השלישי הוא כל כך בלתי מוכר ועם צרכים כל כך מיוחדים. כלומר, יש מלא מדריכים אאוט ד'ר שאומרים לך מה צריך ומה לא צריך, וכמה תינוק צריך וחייב שיהיה לו מובייל מעל המיטה. אבל אם אתה בנאדם כמונו, אז אתה תמיד גם מפקפק ותוהה: האם באמת הוא חייב מובייל ליד המיטה? או שמא זו איזו מוסכמה שלא חייבים להיענות לה? ובכלל, כמה מהצרכים שלו הם צרכים שלו וכמה הם מוסכמות של תרבות שאוהבת לקנות? זה ברור שאפשר לגדל תינוק גם במדבר. אבל אנחנו גם אוהבים לקנות! אז כמה? ומתי? ואיפה? עולם חדש מופלא של קניות באינטרנט ושל תהיות צרכניות קיומיות.

בין לבין צריך גם לאכול משהו, במיוחד אם את בהריון ואוכלת כל שעתיים. אז הפעם מתכון לבצק מוצלח ממש ממש, שיושב הבית רוצה לתלות על המקרר, כדי שיהיה זמין לפני העיניים כל הזמן, למקרה שיהיה לי כח. אפשר גם למלא אותו בריבה ואגוזים או אפילו, כמו שיושב הבית מפנטז, בתרד וטולום. המתכון של "אוצרות המטבח שלי", וקצת שיניתי אותו על פי המציאות, והתמונה של יושב הבית.

דמיינו בצק פריך פריך וחמים. עכשיו שימו עליו חלבה. מה רע?

רכיבים
לבצק

  • 30 גרם שמרים טריים או 15 גרם שמרים יבשים
  • 1 כף סוכר
  • 450 גרם קמח
  • 1 ביצה
  • 1 כוס חלב
  • 0.5 כפית מלח

למילוי

  • 200 גרם טחינה
  • 100 גרם סילאן נוזלי (אפשר גם דבש. אני שונאת דבש)

לקישוט

  • 2 כפות שמן
  • 1 חלמון
  • שומשום

אופן ההכנה

  1. מערבבים קמח ומלח בקערת מיקסר, או בקערת לישה אם לשים ביד. יוצרים חור במרכז הקמח ומוסיפים את הביצה והחלב. מערבבים את הרכיבים הרטובים עם קצת קמח ליצירת ביצה טובענית, ושופכים פנימה את השמרים
  2. לשים בוו לישה 6-8 דקות או מעבירים למשטח מקומח ולשים ביד 10 דקות. אם הבצק נראה יבש מוסיפים כף חלב כל פעם. אם הבצק דביק מדי מוסיפים קמח. הבצק מוכן כאשר הוא רך ואלסטי
  3. יוצרים כדור מהבצק ומשאירים בקערה לתפוח כשלושים דקות
  4. מערבבים את הטחינה עם הסילאן או הדבש
  5. מקמחים את משטח העבודה, לשים את הבצק ומחלקים אותו ל-12 חלקים שווים. מרדדים כל חלק לעיגול דק דק של 20-22 סנטימטרים. מורחים שתי כפות מילוי על כל עיגול, מגלגלים את הבצק פנימה לרולדה, ומגלגלים את הרולדה לסהרון
  6. מניחים את הסהרונים בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומניחים לתפיחה שנייה של 20-30 דקות
  7. מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים חלמון עם שמן ומושחים כל סהרון בתערובת. מפזרים מעל שומשום. אופים 25 דקות

לחמניות תלתן

אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים מה הדבר שאני הכי גרועה בו, התשובה הראשונה שלי בטח הייתה להרוויח כסף. התשובה השנייה הייתה להתקשר לאנשים. אני לא יודעת מה בפעולה הפשוטה הזו גורם לי לחרדות כל כך עמוקות, אבל אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר האנשים שאני מתקשרת אליהם בנינוחות שאינם בני משפחה קרובה שלי. לעתים, אמנם רק בימים של שיגעון, אפילו ליושב הבית אני מהססת. על כל פנים, אז הגיעה לחיי 12 דקות, ובשביל לארגן אירוע של 12 דקות צריך להתקשר לאנשים. אז אחרי שאני מחלקת את ההתקשרויות עם כל האחרים ואחרי שאני מטילה על יושב הבית לעזור לי עם זה, ואחרי שאני נעזרת בסמסים, עדיין יש כמה טלפונים שאני חייבת לעשות. אז לפני כל טלפון אני מטמטמת את עצמי מול הפייסבוק איזה כמה דקות, כדי שאני לא אשים לב שאני מתקשרת, ואחרי כל טלפון אני חייבת חייבת להעסיק את עצמי עם משהו אחר שאינו קשור לעולם הרוח. לחמניות זה מעולה. ולחמניות כל כך חינניות זה הרבה יותר טוב. המתכון של epicurious, התמונה שלי.

רכיבים ל-18 לחמניות

  • 3 כפות מים חמימים (45-50 מעלות)
  • 2.5 כפיות שמרים יבשים
  • 3 כפות סוכר
  • מאה גרם חמאה
  • 1 כוס חלב
  • 2 כוסות קמח לחם (השתמשתי ברגיל)
  • 1.5 כפיות מלח
  • 1.5-2 כוסות קמח
  • 1 ביצה, טרופה עם מעט מים
  • 1 כף שומשום או פרג

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. מערבבים ביחד מים חמימים, שמרים וכף סוכר בקערה קטנה, עד שהשמרים נמסים. מניחים לשמרים ליצור קצף חמש דקות. אם התערובת לא מקציפה, השמרים מתים וצריך לעשות מחדש עם שמרים אחרים
  2. ממיסים 100 גרם חמאה בסיר קטן, מוסיפים חלב ומחממים עד חמימות. בקערה גדולה שמים את תערובת השמרים, את תערובת החלב, שתי כפות סוכר, 2 כוסות קמח לחם ומלח. מערבבים בכף עץ עד שהכל מעורבב, ואז מוסיפים כוס וחצי של קמח רגיל, או מספיק קמח כדי לעשות בצק קצת קצת דביק
  3. משמנים קערה גדולה. לשים את הבצק על משטח מקומח קלות, ומוסיפים קמח במקרה הצורך, עד שהבצק חלק ואלסטי, כ-10 דקות. יוצרים כדור ומניחים בקערה המשומנת. מסובבים כך שכל הצדדים משומנים. מכסים את הקערה בפלסטיק נצמד. מניחים לתפוח בטמפרטורת החדר עד שהבצק מכפיל את נפחו, כשעה
  4. מכינים את הלחמניות. משמנים 18 חורי מאפין בחמאה
  5. הופכים את הבצק על משטח מקומח ומחלקים לשלישים. עובדים עם שליש אחד בכל פעם, ואת השאר שומרים תחת פלסטיק נצמד. לוקחים כף בצק, יוצרים ממנה כדור ומניחים במאפין. בכל מאפין מניחים שלושה כדורים. מניחים לכדורונים לתפוח, עם מגבת עליהם, עד שהם כמעט מכפילים את נפחם, 30-40 דקות
  6. אופים. מחממים תנור ל-200 מעלות. מברישים את הלחמניות בביצה ומפזרים מעל שומשום או פרג. אופים עד שהן מזהיבות, 15-20 דקות
  7. את הלחמניות אפשר להכין יום לפני, לצנן לחלוטין, לארוז בנייר כסף, ולאז למחרת להכניס את הלחמניות בתוך ניר הכסף לתנור שחומם ל-180 מעלות כ-10-15 דקות

פיצה ביאנקה

הפיצה ברחוב אהרונסון, שזה הפיצה ג'וינט שמקימים לעתים יושבי הבית, כבר קנתה לעצמה מעריצים. אמנם לא רבים, שניים בדיוק (אם לא כוללים את יושבי הבית עצמם), ובכל זאת מעריצים. לפני שהגיעו המעריצים, התפתחה השיטה: את הבצק עושה יושבת הבית באופה לחם, כי אין מערבל מזון בבית. את הרוטב מכין יושב הבית, באמצעים סודיים שידועים רק לו. ואת התוספות מפזרת ביד מדוייקת יושבת הבית, שהכי אוהבת לעשות צורות מצחיקות עם התוספות שלה, ולא לפזר אותן כלאחר יד על פני העיגול. מגש פיצה מחורר, החום הכי גבוה שהתנור יכול להשיג, אבן אפייה, והפיצה יוצאת ממש מוצלחת (לא כמו של מסעדה. פיצות לא יוצאות כמו במסעדה, אין מה לעשות).
רק מה הבעיה? אופה הלחם עושה כמות שמספיקה לשתי פיצות, ויושבי הבית עצמם לעולם לא אוכלים שתי פיצות בבת אחת. וכך יש בפריזר שלנו כדורי בצק לרוב שהוכנו מתישהו לארוחת ערב לשנינו, ונשכחו מלב. לא מזמן עלה במוחה של יושבת הבית השם פיצה ביאנקה (לפעמים זה קורה לה, שהיא חושבת על אוכל לפי השם שלו): כלומר פיצה עם רוטב בשמל במקום רוטב עגבניות. מייד אחר כך חשבה: אוטוביאנקי, ונקרעה מצחוק (לפעמים זה קורה לה, להיקרע מצחוק בקול כשהיא לבד בבית). אבל צחוק בצד, יצא מעולה!
המתכון של הבצק מהחוברת שבאה עם אופה הלחם. המתכון של הרוטב מ"אוכל ויין". התמונה מהמטבח שלנו.


בצק לשני מגשי פיצה

  • 1 כוס מים
  • 1 כף חמאה מותכת
  • 2 כפות סוכר
  • 1 כפית מלח
  • 2.75 כוסות קמח רגיל
  • 1 כפית שמרים יבשים

לפיצה ביאנקה אחת

  • 2 כפות חמאה
  • 3 כפות קמח
  • 1.5 כוסות חלב
  • אגוז מוסקט
  • מלח ופלפל שחור
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 שן שום, מחוצה
  • 0.5 קילו פטריות מכל מיני סוגים (שמפיניון, יער, שיטאקי, פורצ'יני), פרוסות
  • כמה עלי טימין
  • 150 גרם גבינה קשה מגוררת

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. שמים את כל החומרים בקערה של האופה לחם ומכוונים לתכנית של בצק. אצלנו זה לוקח שעה וחצי. אפשר ללכת לקרוא ספר או משהו
  2. מכינים את התוספות. חותכים את הפטריות לפרוסות דקות, ומטגנים כמה דקות בשמן זית, יחד עם מלח, פלפל שחור וטימין, עד שהפטריות רכות
  3. מכינים את התנור. מחממים תנור ל-250 מעלות.
  4. מכינים את הרוטב. בסיר קטן ממיסים את החמאה על אש בינונית. מערבבים פנימה שלוש כפות של קמח עד שנוצרת משחה. מוזגים בהדרגה את החלב, ומערבבים לתערובת חלקה. מבשלים על אש בינונית תוך ערבוב מתמיד, עד שהרוטב מסמיך, כ-4 דקות. מנמיכים את האש וממשיכים לערבב מדי פעם כ-10 דקות, עד שלא נותר טעם קמחי. מסירים מהאש ומערבבים פנימה כמה כפות של גבינה קשה. מתבלים במלח, פלפל שחור ואגוז מוסקט
  5. מרכיבים. מותחים את הבצק על מגש פיצה. מורחים על הבצק את רוטב הבשמל. מפזרים את הפטריות (איך שבא לכם. לא חייבים בצורות מצחיקות). מעל מפזרים עוד כמה כפות גבינה קשה. מכניסים לתנור ל-10 דקות לערך, עד שמריחים ריח שאי אפשר לעמוד בפניו

עוגיות סבלה שוקולדיות בטירוף

כל היום רצים. רוצים להספיק הכל. ללמוד. להתפתח. לנוח. לבלות. להתבטל. להצליח בעבודה. לפגוש חברים. להתחבק על הספה. לקרוא ספרים. לראות טלוויזיה. להתנשק. לראות סרטים בקולנוע. ללכת למוזיאון. לישון. לאכול בבית. לאכול בחוץ. לבשל. לקנות מצרכים. לשתות הרבה. לשתות קצת. הכל. ותמיד. לפעמים מצליחים שלושה מהדברים ושמחים מאד. לפעמים מספיקים חמישה מהדברים ומתוסכלים מאד.
בסופי השבוע האחרונים בבית יושבי הבית שוררת רגיעה. יושבי הבית שוקעים בשינה ארוכה, עמוקה ומתוקה של שישי בצהריים, ממנה הם מגיחים אל עולם הסופשבוע, שהוא כולו אהבה, שקט ופתרון סכסוכים פנימיים. חבל שלא כל יום סופשבוע.
בשביל השבוע שמתחיל, מתכון עוגיות חול שוקולדיות. המתכון של smitten kitchen. התמונה שלי ושל קרן השמש בחלון המטבח שלנו.

רכיבים ל-40 עוגיות פחות או יותר

  • 1 כוס קמח
  • 0.3 כוס (30 גרם) אבקת קקאו
  • 0.25 כפית סודה לשתייה
  • 115 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר
  • 0.6 כוס (135 גרם) סוכר
  • 0.25 כפית מלח
  • 1 חלמון
  • 0.5 כפית תמצית וניל
  • 100 גרם שוקולד מריר, מגורר או טחון כמעט לאבקה במעבד מזון

אופן ההכנה

  1. מנפים ביחד קמח, אבקת קקאו וסודה לשתייה בקערה קטנה
  2. מקציפים חמאה, סוכר ומלח בקערה גדולה, לקבלת תעורבת אוורירית ותפוחה. מוסיפים ביצה ותמצית וניל ומערבבים. מוסיפים את הרכיבים היבשים ואת השוקולד המגורר ומערבבים
  3. מעבירים את התערובת, שהיא עדיין קצת פירורית, לניילון נצמד ושמים במקרר לחצי שעה, ארבעים וחמש דקות. איך צורך שהתערובת תתקשה לגמרי. בשלב הזה אפשר לאחסן את הבצק במקרר עד יומיים, אבל צריך לרכך אותו קצת לפני שמתחילים לעבוד אתו
  4. מחממים תנור ל-180 מעלות. על משטח מקומח מתחילים לרדד בעדינות. התערובת עדיין פירורית, אז בזהירות עם הרידוד. מרדדים לעובי של שלושה עד שישה מילימטר. אם אתם פחות אנאליים, אפשר פשוט לרדד עד שנראה שהגעתם לעובי כיף לעוגיה. קורצים עוגיות בחותכן העוגיות החביב עליכם ומעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מעל גבישי סוכר. אופים 8-10 דקות לעוגיות דקות ו-10-12 דקות לעוגיות קצת יותר עבות
  5. מוציאים מהתנור ומצננים לפני האכילה. עד שהעוגיות מצטננות הן מאד פירוריות
  6. את העוגיות אפשר לאכסן בכלי אטום לאוויר עד שבועים

חטיפי ברוקולי ותפוחי אדמה

נכון חטיפי עוף במקדונלדס? אז כאלו, אבל לצמחוניים.
זה הכל.
לא קינוח גורמה. לא שום דבר מנחם.
רק חטיפים. לצמחוניים.
מה נותנים בתמורה?
בערך שעתיים שלמות במטבח.
ואת כל התבניות שהיו לנו בבית.
זו מנה שהפרופורציות בין טרחת ההכנה לתוצאה בה הן מופרכות ביותר.
ובכל זאת, אני בטוחה שהמנה הזאת תככב במטבח של יושבי הבית זמן רב. היא פשוט מקסימה כל כך.
המתכון של ג'וי האופה עם קצת שינויים שלי. התמונה שלי.

רכיבים לבערך 30 חטיפים

  • 2 תפוחי אדמה גדולים
  • 3 גזרים בינוניים, קלופים ופרוסים לטבעות
  • 1.5 כוסות פרחי ברוקולי
  • 0.3 כוס כרישה קצוצה או בצל קצוץ
  • 1 שן שום כתושה
  • 3 כפות שמן זית
  • 1 כפית בהרט
  • 1 כפית פפריקה מתוקה
  • 1 כפית מלח
  • 0.5 כפית פלפל שחור
  • 2 כפיות חרדל די'זון
  • 0.5 כוס קמח
  • 2 ביצים, טרופות
  • 1.3 כוס פירורי לחם

אופן ההכנה

  1. שמים את הרשתות בתנור במרכז ובשליש העליון ומחממים תנור ל-200 מעלות
  2. שוטפים את תפוחי האדמה ועוטפים בנייר כסף. שמים בתבנית על הרשת במרכז
  3. מערבבים פרחי ברוקולי ופרוסות גזר עם שתי כפות שמן זית, מלח ופלפל שחור. שמים בתבנית ומכניסים לשליש העליון של התנור
  4. צולים את הגזרים 30-40 דקות עד שהם משחימים קלות ומתרככים. הופכים כמה פעמים במהלך הזמן. את תפוחי האדמה צולים שעה עד שהם מתרככים
  5. בינתיים מחממים כף שמן זית במחבת קטנה ומאדים בצל או כרישה עד שהם מתרכים, 3-5 דקות. מוסיפים שן שום ומבשלים עוד דקה. מסירים מהאש
  6. מוציאים את הגזר והברוקולי ומכניסים למעבד מזון ביחד עם הבצל או הכרישה. קוצצים קטן ומעבירים לקערה
  7. מוציאים את תפוחי האדמה מהתנור. מצננים. קולפים וקוצצים במעבד מזון. לא חייבים להגיע למשחה ממש חלקה. אפשר להשאיר גושישים. מוסיפים לקערה של הגזר והברוקולי
  8. מתבלים עם פפריקה מתוקה, בהרט, מלח, פלפל שחור וחרדל
  9. מכינים על פס הייצור שלוש קערות: אחת עם קמח, אחת עם ביצה ואחת עם פירורי לחם. יוצרים כדורים קטנים וטובלים: קמח, ביצה, פירורי לחם. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה (בשלב זה אפשר להקפיא אותם לאפייה מאוחרת יותר)
  10. מעבירים את הרשת לשליש העליון של התנור ומחממים ל-220 מעלות. משפריצים קצת טיפות שמן זית על כל כדור, כדי שיזהיבו. אופים עשר דקות. מוציאים, הופכים את הכדורים, מטפטפים שמן זית על הצד השני, אופים עשר דקות
  11. מניחים על השולחן מלא מטבלים תעשייתים מגעילים מהממים ואוכלים בהנאה רבה

שנת 2012 – מה את מזמרת?

עוד שנה עברה על יושבי הבית במטבח. לא כל יום שנינו מבשלים, אבל כל יום מישהו חותך עגבניה-מלפפון-פלפלאדום לסלט או מערבב איזו טחינה או מחמם קוסקוס עם משהו, או משרה משהו בשביל להכין מחר, או מתחיל להכין בצק, וכמובן מחמם אוכל שהוכן כבר, ואם זה לא קורה, אז זה קצת מרגיש כאילו היום לא קיבל את האישיות שלו והוא פשוט נצמד ליום שלפניו או פותח את היום שבא שאחריו. וכשהמטבח הופך למקום מרכזי כל כך, אין פלא שכל שנה מרגישים שיודעים קצת יותר על איך לבשל ואיך לאפות ואיך לבחור ירקות בשוק ואיך להעריך אוכל. זה מסע מטלטל חושים והבלוג הזה הוא חלק מרכזי ממנו. אז גם לבלוג הזה מגיע לחגוג עוד שנה שעברה, לא רק לנו. והפעם, מתכונים אהובים שנוסו שוב ושוב בחלוקה חודשית, עם הפוגת קיץ ביולי עד ספטמבר (ועם רמאות ממש קטנה במרץ. ממש קטנה!)

ינואר – בייגלס

הבייגלס הוא מתכון של אהוב הבלוג דורעם גונט. אפשר היה לחשוב שלא שווה להכין בייגלס בבית, כשאפשר לגשת לטל בייגלס ולקנות אותם. אבל יש משהו ברגע הזה, שבו אתה שולף את המרית ממקומה ושולה את הבייגלס ממי הדבש בהם השתכשכו, שגורם לך לאינטימיות עם הבייגלס שלך, שהיא אמנם לא האינטימיות עם יושב הבית, אבל בהחלט אינטימיות ברוכה.


פברואר – פיצה תרד, גבינה בולגרית וזיתי קלמטה

בכל תקופה אני מתאהבת בסוג אחר של דוכן בשוק. לפעמים אני אסירת תודה על הירוקים ולעתים עגבניות השרי הן מה שגורם לי חדווה בלתי מוסברת. לאחרונה, אני לגמרי בקטע של מעדניות בשוק. קופסה אחת של זיתי קלמטה בעשרה שקלים יכולה לגרום לי לקפץ משמחה לזמן רב. ואם כבר זיתי קלמטה, המתכון הזה בהחלט גורם לארוחת ערב שמחה במיוחד.

מרץ – פלאפל עדשים אדומות ברוטב צ'ילי תפוחים ועגבניות

הפלאפל עדשים אדומות הוא טעים. הוא ארוחת ערב נעימה בתוך פיתה, הוא ארוחת צהריים נעימה בעבודה ליד סלט קטן, אבל הוא שום דבר לעומת הרוטב הזה, שאני פשוט מתה עליו. הוא גם נעים להכנה, הוא גם נעים לליקוק, והוא גם רב טעמים. איפשהו במטבח שלנו יש תמיד קופסאות קטנות מוכנות של רסק תפוחים, במיוחד בשבילו. ותודה שוב ל-צמחוני.טעים.טעים.

אפריל – פול ירוק עם פסטה ופטה

אחד החומרים החדשים מתחת לסכין שלי השנה היה הפול הירוק. הראשונה והפשוטה מביניהן היא שהוא טעים. אני אוהבת מאכלים עם טעם של ירוק (לא, אבוקדו לא נחשב. לאבוקדו יש טעם של נוזליות מרירה) ויש לו טעם ירוק אמיתי. הסיבה השנייה והמשמעותית יותר בעיניי היא הרגע הזה שאתה צובט קליפה שמנונית בין אצבע לאגודל ובצד השני מגיח פול ירוק עז צבע. כל פול מחדש, זה קצת משמח אותי. וככה יוצא שאני עומדת עשרים דקות כדי לשלות אותם ממעמקי המקומות המוגנים שלהם, ושמחה על כל אחד שהוצאתי מהמחבוא ממש כאילו הייתי חייל גרמני.

מאי – עוגיות קומפוסט

עוגיות קומפוסט, מה יש לומר עליהן? ביום שבו אני אצטרך להסביר לעצמי מדוע בייגלה עם קורנפלקס עם שוקולד ביחד באותה קערה הם מקור לשמחה, הוא היום שבו אדע שעליי להיפרד לשלום מהעולם

יוני – מאפה צנוניות צלויות, ריקוטה ורוקט

אני אוהבת חרדל. הוא אוהב צנוניות. אני אוהבת פיצה. הוא אוהב רוקט. אני אוהבת את הרגע שבו הבצק מתאים בדיוק לתבנית הפיצה. הוא אוהב את הרגע שבו המאפה יוצא מהתנור ואפשר לחתוך אותו ולהגיש לי. אני אוהבת אוכל עם צבעים קצת מצחיקים. הוא אוהב אוכל עם ירקות טריים. אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי. היום אעשה לנו כזה.

אוקטובר – קציצות עדשים שחורות ברוטב פסטו לימוני

אוקטובר היה חודש לא קל בבית של יושבי הבית בשנת 2012. כמה שהטיול שלנו ליוון היה מוצלח, כך היה גודל חוסר ההבנה שלנו בנוגע למה אנחנו עושים כאן, כשחזרנו הביתה. אני חושבת שנדרשו כל יכולות האיפוק שלנו וכל יכולות היש-סיבה-אמיתית-להישארות כדי לא להתקשר לשתי העבודות שלנו, להגיד שלום, להתקשר לחברים ולמשפחה להגיד ביי ביי, ולצאת לדרך שוב, רק שנינו. אחד המאכלים המנחמים של התקופה היו קציצות העדשים האלו. ותודה למטבח מונבט.

נובמבר – עוגת שמרים קינמון לתלישה מהירה

בשבילי, שמרים הם קו פרשת המים. אם אתה יודע להתעסק עם שמרים, כנראה שאתה לא קלולס באפייה. אם אתה לא יודע להתעסק עם שמרים, יכול להיות שאפית הרבה עוגות בחושות, אבל אתה לא ממש מבין גדול בעוגות. כל פעם שאני מכניסה כף שמרים לאיזו קערה, אני מרגישה כאילו אני קצת מנצחת את היעילות בעזרת ההנאה. הנה, גם אני יודעת לעשות עוגות שמרים למרות שאפשר לקנות אותן בעשירית מהזמן. הנה, גם אני לא זרה לתנור שלנו. והעוגה הזאת באמת מושלמת.

דצמבר – פסטיסיו

כל פעם שמכינים פסטה יש שתי בעיות. הראשונה היא שכמות הפסטה וכמות הרוטב לעולם אינן מתאימות זו לזו. ואז מתקבלת פסטה רטובה מדי או פסטה שיכולה לחנוק אפילו פילים. הבעיה השנייה היא שלעולם אין לדעת כמה פסטה צריך להכין בשביל שני אנשים. את שתי הבעיות אפשר לפתור אם מכינים קצת יותר מדי פסטה, ואז משאירים אותה במקרר בשביל הפסטיסיו.

עוגת אגוזים ודבש שוקולדית פיקנטית

אני מתחילה לחשוב שזה החודש, שאולי דצמבר הוא פשוט החודש שבו כל כך הרבה דברים קורים, שאין לדעת איך להקדיש לכל אחד מהם את ההתרגשות המיועדת לו. בשנה שעברה הוצאתי את ספרי הראשון והתחתנתי באותו שבוע! כל אחד מהם יכול לפרנס בחורה ממוצעת שכמוני בחודשים של התרגשות, והנה שניהם נדחסו לשבוע אחד שבו הייתי כל כך אגומנייאקאית שאני בטוחה שירדו לי כמה נקודות בקארמה והתקרבתי קרבה מסוכנת לכך שאהיה אבוקדו בגלגול הבא. והנה חודש דצמבר מכה שנית ומביא איתו עוד הרבה בשורות משמחות, שאף אחת מהן לא סגורה וחתומה ועל כן בשם הטפו טפו טפו לדורותיו, בינתיים רק ארמוז לכך שאם הכל יסתדר בקרוב נשהה זמן רב ביפו.
לכבוד ההתרגשות ששוררת בבית הכנתי עוגה שהיא יותר ממתק מעוגה. דביקה דביקה ודחוסה, עם הרבה אגוזים, והדרים ובסוף, עקיצה קטנה וחרפנית. כזאת שאפשר בכל פעם לעבוד ליד השולחן ולקרוע ממנה פיסה קטנה. המתכון של דיוויד לייבוביץ אהובי, שקיבל השראה מטוסקנה, איטליה. התמונה של אהובי יושב הבית.

כל פעם קצת ממתק, הכרס חונקת עד דק :)

רכיבים

  • 5 כפות (40 גרם) אבקת קקאו
  • 2 כוסות (325) גרם אגוזים: כל שילוב של אגוזי מלך, שקדים או אגוזי לוז, קצוצים גס
  • 0.75 כוס (110 גרם) קמח
  • 1 כוס (200 גרם) הדרים מסוכרים, קצוצים
  • 1 כף קינמון
  • 2 כפיות ג'ינג'ר טחון
  • 1.5 כפיות פלפל שחור
  • קמצוץ אגוז מוסקט טחון
  • 0.5 כפית שבבי צ'ילי
  • 85 גרם שוקולד מריר, קצוץ
  • 1 כוס (200 גרם) סוכר
  • 0.75 כוס (210 גרם) דבש

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-160 מעלות. מרפדים תבנית קפיצית 22-23 סנטימטר בנייר אפייה. מרססים בשמן ומאבקים באבקת קקאו
  2. בקערה גדולה מערבבים קקאו, אגוזים, קמח, הדרים, קינמון, ג'ינג'ר, פלפל שחור, אגוז מוסקט ושבבי צ'ילי
  3. ממיסים את השוקולד בקערה קטנה על מים רותחים (או במיקרו עם כף חלב). מסירים מהאש ומערבבים אל תערובת האגוזים
  4. בסיר עם תרמומטר מחממים את הסוכר והדבש עד שהטמפרטורה מגיעה ל-115 מעלות (או פשוט מחממים עד שהסוכר נמס והדבש מתחיל להיות נוזלי)
  5. מוזגים את הדבש החם על תערובת האגוזים ומערבבים היטב. מגרדים את התערובת אל התבנית ומחליקים את החלק העליון
  6. אופים 35-40 דקות. המרכז יהיה עדיין רק, כמו חביצה שזה עתה נאפתה, ואם נוגעים בזה, האצבע נשארת נקייה. מניחים לעוגה להצטנן על רשת 15 דקות, ואז מעבירים סכין בקצוות כדי לשחרר אותה מתבנית (היזהרו מהקצוות, הן נוטות להידבר ולהיקרע). מצננים לחלוטין, מוציאים מתחתית התבנית ומקלפים את נייר האפייה