לחמניות רכות רכות

כשהייתי קטנה, הילדים השווים באמת היו הילדים שכל בוקר היו מקבלים שקית לדלת ובה היו לחמניות ושוקו. אישית, הייתי מחליפה את השוקו בגבינה צהובה, אבל בכל מקרה, הרעיון שכל בוקר אתה זוכה לפינוק של לחמניה רכה רכה (מיי גוד, כמה קמח לבן וסוכר מעובד), היה בלתי נתפס בפינוקו.
אני כבר פחות קטנה (אם כי, עדיין ממש ממש אוהבת לחמניה רכה רכה עם קמח לבן וסוכר מעובד וגבינה צהובה), ועל כן בחלומי המרתי את השקית על הדלת לקופסה בתוך הבית, שבה לחמניות שאני עשיתי. זה קשור לעובדה שבכלל יש לי קרייבינג אפייה ממש גדול, שאני לא מצליחה לספק, כי אף פעם החשק לא נמשך מספיק זמן להתפחה. אני אומרת: הפעם אני הולכת על זה.
המתכון והתמונה של: בישול מוקפד

לבצוע אחת, לבצוע שנייה, לבצוע שלישית. למות

רכיבים

  • 1 כוס מים חמימים
  • 1.5 כפות שמרים יבשים
  • 1 כפית סוכר
  • 100 גרם חמאה מומסת
  • 0.5 כוס סוכר
  • 3 ביצים
  • 1 כפית מלח
  • 4 כוסות קמח

אופן ההכנה

  1. מערבבים מים חמימים, שמרים וסוכר בקערה קטנה. מניחים בצד ל-5-10 דקות
  2. מערבבים במיקסר (או לא, אם אין לכם. לנו אין) חמאה, סוכר, ביצים ומלח. מוסיפים את תערובת השמרים ומערבבים. אחר כך מוסיפים כוס קמח בכל פעם ומערבבים. כשמתחיל להיות בצק שנפרד מדפנות הקערה, מפסיקים להוסיף קמח
  3. מעבירים את הבצק למשטח נקי ולשים דקה או שתיים
  4. מחלקים את הבצק ל-24 חתיכות, ויוצרים כדור עגול וחלק מכל אחת מהן. משמנים תבנית 22*33 ומניחים בה את הכדורים. מכסים במגבת ומתפיחים 60-90 דקות, עד שהכדורים מכפילים את נפחם
  5. מחממים תנור ל-180 מעלות ואופים 15-18 דקות, או עד שהכדורים זהובים-שחומים

סלט פטה, שעועית ירוקה ותפוחי אדמה

השבוע קיבלנו את ארגז הירקות האורגני הראשון שלנו מח'ביזה. הרבה זמן רציתי לנסות את הסידור הזה, למרות שברור לי שאין שום סיכוי שאנחנו נתמיד בו לאורך זמן. ואכן, חמש דקות אחרי שהתפרצה חדוות הירקות הטריים שהיו פזורים על השיש שלנו בערבו של שני אחד השבוע, היא הוחלפה במהירות מסחררת בפאניקה קלה כשהתברר שצריך להבין מה עושים עם כל הירקות האלו כדי להפוך אותם לאוכל. עכשיו, יש לנו בלוג צמחוני עם מאות מתכונים ורובו המוחלט של האוכל שלנו מגיע מדוכני הירקות של שוק הכרמל. ובכל זאת, השרירותיות והכמות עשו את שלהן והייאוש הקל השתלט.

יושב הבית, שהוא גבר גיבור, בישל משהו, ממה שהיה במקרר עוד לפני. אני הלכתי לאינטרנט ולספרי המתכונים כדי לחפש משהו עם שעועית ירוקה. מצאתי משהו, שזעק "חוסר טעם, חוסר טעם", אבל הייתי חייבת לעשות משהו. יצא חסר טעם.

אם הייתי מחפשת עוד קצת, הייתי עושה את זה. המתכון והתמונה של "טעם מלא השראה".

אמנם רק סלט, אבל כל כך כיפי למראה

רכיבים

  • 450 גרם תפוחי אדמה קטנים
  • 450 גרם שעועית ירוקה, קצוצת קצוות וחתוכה לפיסות באורך שלושה סנטימטרים
  • 0.5 כוס (80 גרם) זיתי קלמטה, מגולענים וחצויים
  • 1 כף בצל ירוק, קצוץ דק
  • 1 כף פטרוזיליה, קצוצה דק
  • 2 כפות חומץ
  • 3 כפות שמן זית
  • 2 כפיות חרדל דיז'ון
  • 2 כפיות מיץ לימון
  • 50 גרם פטה
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מכניסים את תפוחי האדמה לסיר ומכסים במים. ממליחים בכפית מלח לכל ליטר מים. מביאים לרתיחה, ואז מבשלים 15-20 דקות על אש נמוכה, עד שתפוחי האדמה רכים למגע מזלג. מעבירים את תפוחי האדמה לקערה מלאה במי קרח ופורסים לפרוסות בעובי סנטימטר וחצי
  2. מרתיחים סיר עם שעועית ירוקה ומים. מבשלים 2-3 דקות עד שהשעועית הופכת ירוקה בהירה וקריספית למגע. מעבירים לקערה מלאה במי קרח
  3. מערבבים תפוחי אדמה, שעועית ירוקה, זיתים, בצל ירוק ופטרוזיליה בקערה גדולה. בקערה קטנה מערבבים חומץ, שמן זית, חרדל ומיץ לימון לתערובת קרמית. מוסיפים פטה ומערבבים היטב עם מלח ופלפל
  4. מערבבים את הסלט עם הרוטב ומניחים ל-10-15 דקות בטמפרטורת החדר. לפני ההגשה בודקים שוב אם צריך לתקן את מינון המלח והפלפל

לחמניות תלתן

אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים מה הדבר שאני הכי גרועה בו, התשובה הראשונה שלי בטח הייתה להרוויח כסף. התשובה השנייה הייתה להתקשר לאנשים. אני לא יודעת מה בפעולה הפשוטה הזו גורם לי לחרדות כל כך עמוקות, אבל אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר האנשים שאני מתקשרת אליהם בנינוחות שאינם בני משפחה קרובה שלי. לעתים, אמנם רק בימים של שיגעון, אפילו ליושב הבית אני מהססת. על כל פנים, אז הגיעה לחיי 12 דקות, ובשביל לארגן אירוע של 12 דקות צריך להתקשר לאנשים. אז אחרי שאני מחלקת את ההתקשרויות עם כל האחרים ואחרי שאני מטילה על יושב הבית לעזור לי עם זה, ואחרי שאני נעזרת בסמסים, עדיין יש כמה טלפונים שאני חייבת לעשות. אז לפני כל טלפון אני מטמטמת את עצמי מול הפייסבוק איזה כמה דקות, כדי שאני לא אשים לב שאני מתקשרת, ואחרי כל טלפון אני חייבת חייבת להעסיק את עצמי עם משהו אחר שאינו קשור לעולם הרוח. לחמניות זה מעולה. ולחמניות כל כך חינניות זה הרבה יותר טוב. המתכון של epicurious, התמונה שלי.

רכיבים ל-18 לחמניות

  • 3 כפות מים חמימים (45-50 מעלות)
  • 2.5 כפיות שמרים יבשים
  • 3 כפות סוכר
  • מאה גרם חמאה
  • 1 כוס חלב
  • 2 כוסות קמח לחם (השתמשתי ברגיל)
  • 1.5 כפיות מלח
  • 1.5-2 כוסות קמח
  • 1 ביצה, טרופה עם מעט מים
  • 1 כף שומשום או פרג

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. מערבבים ביחד מים חמימים, שמרים וכף סוכר בקערה קטנה, עד שהשמרים נמסים. מניחים לשמרים ליצור קצף חמש דקות. אם התערובת לא מקציפה, השמרים מתים וצריך לעשות מחדש עם שמרים אחרים
  2. ממיסים 100 גרם חמאה בסיר קטן, מוסיפים חלב ומחממים עד חמימות. בקערה גדולה שמים את תערובת השמרים, את תערובת החלב, שתי כפות סוכר, 2 כוסות קמח לחם ומלח. מערבבים בכף עץ עד שהכל מעורבב, ואז מוסיפים כוס וחצי של קמח רגיל, או מספיק קמח כדי לעשות בצק קצת קצת דביק
  3. משמנים קערה גדולה. לשים את הבצק על משטח מקומח קלות, ומוסיפים קמח במקרה הצורך, עד שהבצק חלק ואלסטי, כ-10 דקות. יוצרים כדור ומניחים בקערה המשומנת. מסובבים כך שכל הצדדים משומנים. מכסים את הקערה בפלסטיק נצמד. מניחים לתפוח בטמפרטורת החדר עד שהבצק מכפיל את נפחו, כשעה
  4. מכינים את הלחמניות. משמנים 18 חורי מאפין בחמאה
  5. הופכים את הבצק על משטח מקומח ומחלקים לשלישים. עובדים עם שליש אחד בכל פעם, ואת השאר שומרים תחת פלסטיק נצמד. לוקחים כף בצק, יוצרים ממנה כדור ומניחים במאפין. בכל מאפין מניחים שלושה כדורים. מניחים לכדורונים לתפוח, עם מגבת עליהם, עד שהם כמעט מכפילים את נפחם, 30-40 דקות
  6. אופים. מחממים תנור ל-200 מעלות. מברישים את הלחמניות בביצה ומפזרים מעל שומשום או פרג. אופים עד שהן מזהיבות, 15-20 דקות
  7. את הלחמניות אפשר להכין יום לפני, לצנן לחלוטין, לארוז בנייר כסף, ולאז למחרת להכניס את הלחמניות בתוך ניר הכסף לתנור שחומם ל-180 מעלות כ-10-15 דקות

מרק פו ויטנאמי צמחוני

יושבי הבית מחפשים בית. הם עוברים ממתווך למתווכת וממתווכת למתווך, מנסים נואשות להסביר את רצונם, ומקבלים בתמורה בתים שאין להבין מי גר בהם ולמה. אחת לזמן מה, הם באים, טרודים, מיואשים קלות, ונחרצים, וזוכים בהפתעה. בית שאפשר היה לדמיין אותם גרים בו. או אז מה רבה היא השמחה בלב, כשאפשר לחלום אותנו מתעוררים בבית שבו יש חלון הגיוני בחדר השינה והמטבח אינו כולל ערמות על ערמות של קערות שאין איפה לשים אותן. שמחה וייאוש, בריאות וחולי, מרק ויטנאמי.
אני יודעת שיש בתל-אביב איזה טרנד פו קצת בלתי נסבל. אבל לבית הזה, אני מרגישה, זה יבוא השבוע בול.
המתכון והתמונה של TheKitchn.

רכיבים לשתי מנות

לציר

  • 1 בצל גדול, קלוף וחצוי
  • ג'ינג'ר, פיסה באורך חמישה סנטימטר, קלופה, וחצויה לאורך
  • מקל קינמון, באורך שישה סנטימטר
  • 1 כוכב אניס
  • 2 ציפורנים
  • 1 כפית זרעי כוסברה
  • 4 כוסות ציר ירקות לא מומלח
  • 2 כפיות רוטב סויה
  • 4 גזרים, קלופים וחתוכים גס

נודלס

  • אטריות אורז רחבות

תוספות

  • טופו או סייטן
  • פטריות
  • ירקות כמו בוק צ'וי, כרוב או ברוקולי

קישוטים

  • חצי בצל, פרוס דק מאד
  • 2 בצלים ירוקים, קצוצים דק
  • 1 פלפל חריף (חלפניו או סרנו), קצוץ
  • 1 לימון, חתוך לרבעים
  • חצי כוס נבטי שעועית
  • קומץ נאה של עשבי תיבול: כוסברה, בזיליקום תאילנדי

אופן ההכנה

  1. מכינים את הציר. חורכים את הבצל והג'ינג'ר על אש פתוחה (מחזיקים עם מלקחיים) או באמצעות ברוילר, עד שהם משחירים קלות, כחמש דקות על כל צד. שוטפים במים
  2. בסיר גדול צולים מקל קינמון, כוכב אניס, ציפורנים וזרעי כוסברה על אש בינונית גבוהה, ומערבבים כל הזמן כדי שלא יישרפו, עד שהתבלינים מעלים ניחוח. מוסיפים ציר ירקות, סויה, גזרים ואת הבצל והג'ינג'ר החרוכים
  3. מביאים את הציר לרתיחה, מנמיכים את האש, ומבשלים על אש קטנה, מכוסה, 30 דקות. מסננים ושומרים עד להגשה
  4. מכינים את האטריות. כשהציר מתבשל, מניחים את האטריות בקערה גדולה ומכסים במים חמים. מניחים ל-20-30 דקות או עד שהאטריות רכות מאד אבל ניתנות ללעיסה. מייבשים (אם האטריות לא מתרככות ככה, מבשלים אותם במים רותחים על האש לכמה דקות)
  5. מכינים את התוספות. חותכים ואופים את הטופו. מאדים קלות את הירקות. התוספות צריכות להישאר ללא תיבול כדי לא להפריע לטעם הציר
  6. מגישים. מחלקים את האטריות בין שתי צלחות. מסדרים את התוספות על הנודלס. מוזגים שתי כוסות של ציר לכל קערה. מגישים את הקישוטים בצד, לטעמו של כל סועד

שנת 2012 – מה את מזמרת?

עוד שנה עברה על יושבי הבית במטבח. לא כל יום שנינו מבשלים, אבל כל יום מישהו חותך עגבניה-מלפפון-פלפלאדום לסלט או מערבב איזו טחינה או מחמם קוסקוס עם משהו, או משרה משהו בשביל להכין מחר, או מתחיל להכין בצק, וכמובן מחמם אוכל שהוכן כבר, ואם זה לא קורה, אז זה קצת מרגיש כאילו היום לא קיבל את האישיות שלו והוא פשוט נצמד ליום שלפניו או פותח את היום שבא שאחריו. וכשהמטבח הופך למקום מרכזי כל כך, אין פלא שכל שנה מרגישים שיודעים קצת יותר על איך לבשל ואיך לאפות ואיך לבחור ירקות בשוק ואיך להעריך אוכל. זה מסע מטלטל חושים והבלוג הזה הוא חלק מרכזי ממנו. אז גם לבלוג הזה מגיע לחגוג עוד שנה שעברה, לא רק לנו. והפעם, מתכונים אהובים שנוסו שוב ושוב בחלוקה חודשית, עם הפוגת קיץ ביולי עד ספטמבר (ועם רמאות ממש קטנה במרץ. ממש קטנה!)

ינואר – בייגלס

הבייגלס הוא מתכון של אהוב הבלוג דורעם גונט. אפשר היה לחשוב שלא שווה להכין בייגלס בבית, כשאפשר לגשת לטל בייגלס ולקנות אותם. אבל יש משהו ברגע הזה, שבו אתה שולף את המרית ממקומה ושולה את הבייגלס ממי הדבש בהם השתכשכו, שגורם לך לאינטימיות עם הבייגלס שלך, שהיא אמנם לא האינטימיות עם יושב הבית, אבל בהחלט אינטימיות ברוכה.


פברואר – פיצה תרד, גבינה בולגרית וזיתי קלמטה

בכל תקופה אני מתאהבת בסוג אחר של דוכן בשוק. לפעמים אני אסירת תודה על הירוקים ולעתים עגבניות השרי הן מה שגורם לי חדווה בלתי מוסברת. לאחרונה, אני לגמרי בקטע של מעדניות בשוק. קופסה אחת של זיתי קלמטה בעשרה שקלים יכולה לגרום לי לקפץ משמחה לזמן רב. ואם כבר זיתי קלמטה, המתכון הזה בהחלט גורם לארוחת ערב שמחה במיוחד.

מרץ – פלאפל עדשים אדומות ברוטב צ'ילי תפוחים ועגבניות

הפלאפל עדשים אדומות הוא טעים. הוא ארוחת ערב נעימה בתוך פיתה, הוא ארוחת צהריים נעימה בעבודה ליד סלט קטן, אבל הוא שום דבר לעומת הרוטב הזה, שאני פשוט מתה עליו. הוא גם נעים להכנה, הוא גם נעים לליקוק, והוא גם רב טעמים. איפשהו במטבח שלנו יש תמיד קופסאות קטנות מוכנות של רסק תפוחים, במיוחד בשבילו. ותודה שוב ל-צמחוני.טעים.טעים.

אפריל – פול ירוק עם פסטה ופטה

אחד החומרים החדשים מתחת לסכין שלי השנה היה הפול הירוק. הראשונה והפשוטה מביניהן היא שהוא טעים. אני אוהבת מאכלים עם טעם של ירוק (לא, אבוקדו לא נחשב. לאבוקדו יש טעם של נוזליות מרירה) ויש לו טעם ירוק אמיתי. הסיבה השנייה והמשמעותית יותר בעיניי היא הרגע הזה שאתה צובט קליפה שמנונית בין אצבע לאגודל ובצד השני מגיח פול ירוק עז צבע. כל פול מחדש, זה קצת משמח אותי. וככה יוצא שאני עומדת עשרים דקות כדי לשלות אותם ממעמקי המקומות המוגנים שלהם, ושמחה על כל אחד שהוצאתי מהמחבוא ממש כאילו הייתי חייל גרמני.

מאי – עוגיות קומפוסט

עוגיות קומפוסט, מה יש לומר עליהן? ביום שבו אני אצטרך להסביר לעצמי מדוע בייגלה עם קורנפלקס עם שוקולד ביחד באותה קערה הם מקור לשמחה, הוא היום שבו אדע שעליי להיפרד לשלום מהעולם

יוני – מאפה צנוניות צלויות, ריקוטה ורוקט

אני אוהבת חרדל. הוא אוהב צנוניות. אני אוהבת פיצה. הוא אוהב רוקט. אני אוהבת את הרגע שבו הבצק מתאים בדיוק לתבנית הפיצה. הוא אוהב את הרגע שבו המאפה יוצא מהתנור ואפשר לחתוך אותו ולהגיש לי. אני אוהבת אוכל עם צבעים קצת מצחיקים. הוא אוהב אוכל עם ירקות טריים. אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי. היום אעשה לנו כזה.

אוקטובר – קציצות עדשים שחורות ברוטב פסטו לימוני

אוקטובר היה חודש לא קל בבית של יושבי הבית בשנת 2012. כמה שהטיול שלנו ליוון היה מוצלח, כך היה גודל חוסר ההבנה שלנו בנוגע למה אנחנו עושים כאן, כשחזרנו הביתה. אני חושבת שנדרשו כל יכולות האיפוק שלנו וכל יכולות היש-סיבה-אמיתית-להישארות כדי לא להתקשר לשתי העבודות שלנו, להגיד שלום, להתקשר לחברים ולמשפחה להגיד ביי ביי, ולצאת לדרך שוב, רק שנינו. אחד המאכלים המנחמים של התקופה היו קציצות העדשים האלו. ותודה למטבח מונבט.

נובמבר – עוגת שמרים קינמון לתלישה מהירה

בשבילי, שמרים הם קו פרשת המים. אם אתה יודע להתעסק עם שמרים, כנראה שאתה לא קלולס באפייה. אם אתה לא יודע להתעסק עם שמרים, יכול להיות שאפית הרבה עוגות בחושות, אבל אתה לא ממש מבין גדול בעוגות. כל פעם שאני מכניסה כף שמרים לאיזו קערה, אני מרגישה כאילו אני קצת מנצחת את היעילות בעזרת ההנאה. הנה, גם אני יודעת לעשות עוגות שמרים למרות שאפשר לקנות אותן בעשירית מהזמן. הנה, גם אני לא זרה לתנור שלנו. והעוגה הזאת באמת מושלמת.

דצמבר – פסטיסיו

כל פעם שמכינים פסטה יש שתי בעיות. הראשונה היא שכמות הפסטה וכמות הרוטב לעולם אינן מתאימות זו לזו. ואז מתקבלת פסטה רטובה מדי או פסטה שיכולה לחנוק אפילו פילים. הבעיה השנייה היא שלעולם אין לדעת כמה פסטה צריך להכין בשביל שני אנשים. את שתי הבעיות אפשר לפתור אם מכינים קצת יותר מדי פסטה, ואז משאירים אותה במקרר בשביל הפסטיסיו.

עוגת אגוזים ודבש שוקולדית פיקנטית

אני מתחילה לחשוב שזה החודש, שאולי דצמבר הוא פשוט החודש שבו כל כך הרבה דברים קורים, שאין לדעת איך להקדיש לכל אחד מהם את ההתרגשות המיועדת לו. בשנה שעברה הוצאתי את ספרי הראשון והתחתנתי באותו שבוע! כל אחד מהם יכול לפרנס בחורה ממוצעת שכמוני בחודשים של התרגשות, והנה שניהם נדחסו לשבוע אחד שבו הייתי כל כך אגומנייאקאית שאני בטוחה שירדו לי כמה נקודות בקארמה והתקרבתי קרבה מסוכנת לכך שאהיה אבוקדו בגלגול הבא. והנה חודש דצמבר מכה שנית ומביא איתו עוד הרבה בשורות משמחות, שאף אחת מהן לא סגורה וחתומה ועל כן בשם הטפו טפו טפו לדורותיו, בינתיים רק ארמוז לכך שאם הכל יסתדר בקרוב נשהה זמן רב ביפו.
לכבוד ההתרגשות ששוררת בבית הכנתי עוגה שהיא יותר ממתק מעוגה. דביקה דביקה ודחוסה, עם הרבה אגוזים, והדרים ובסוף, עקיצה קטנה וחרפנית. כזאת שאפשר בכל פעם לעבוד ליד השולחן ולקרוע ממנה פיסה קטנה. המתכון של דיוויד לייבוביץ אהובי, שקיבל השראה מטוסקנה, איטליה. התמונה של אהובי יושב הבית.

כל פעם קצת ממתק, הכרס חונקת עד דק :)

רכיבים

  • 5 כפות (40 גרם) אבקת קקאו
  • 2 כוסות (325) גרם אגוזים: כל שילוב של אגוזי מלך, שקדים או אגוזי לוז, קצוצים גס
  • 0.75 כוס (110 גרם) קמח
  • 1 כוס (200 גרם) הדרים מסוכרים, קצוצים
  • 1 כף קינמון
  • 2 כפיות ג'ינג'ר טחון
  • 1.5 כפיות פלפל שחור
  • קמצוץ אגוז מוסקט טחון
  • 0.5 כפית שבבי צ'ילי
  • 85 גרם שוקולד מריר, קצוץ
  • 1 כוס (200 גרם) סוכר
  • 0.75 כוס (210 גרם) דבש

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-160 מעלות. מרפדים תבנית קפיצית 22-23 סנטימטר בנייר אפייה. מרססים בשמן ומאבקים באבקת קקאו
  2. בקערה גדולה מערבבים קקאו, אגוזים, קמח, הדרים, קינמון, ג'ינג'ר, פלפל שחור, אגוז מוסקט ושבבי צ'ילי
  3. ממיסים את השוקולד בקערה קטנה על מים רותחים (או במיקרו עם כף חלב). מסירים מהאש ומערבבים אל תערובת האגוזים
  4. בסיר עם תרמומטר מחממים את הסוכר והדבש עד שהטמפרטורה מגיעה ל-115 מעלות (או פשוט מחממים עד שהסוכר נמס והדבש מתחיל להיות נוזלי)
  5. מוזגים את הדבש החם על תערובת האגוזים ומערבבים היטב. מגרדים את התערובת אל התבנית ומחליקים את החלק העליון
  6. אופים 35-40 דקות. המרכז יהיה עדיין רק, כמו חביצה שזה עתה נאפתה, ואם נוגעים בזה, האצבע נשארת נקייה. מניחים לעוגה להצטנן על רשת 15 דקות, ואז מעבירים סכין בקצוות כדי לשחרר אותה מתבנית (היזהרו מהקצוות, הן נוטות להידבר ולהיקרע). מצננים לחלוטין, מוציאים מתחתית התבנית ומקלפים את נייר האפייה

לחמניות סתיו עם חמוציות וזרעי חמנית

בצד האחד של הפוסט עומדת שרה, החברה הדנית שלי. כל פעם שאני באה לדנמרק לבקר אותה, אני זוכה למנה גדושה של פינוק אפייתי. שרה יודעת להכין לחמניות מעולות וגם עוגת תפוחים מהממת, וכשאני באה, היא לא חוסכת במאמצים. וככה, בבוקר, בסלון שלהן, עוד לפני שאני ממש מתעוררת, קצת קר בחוץ (אף פעם עוד לא העזתי לבוא שם בחורף. אבל תמיד קצת קר) ובפנים קצת מחניק של חימום מרכזי, מתגנב אליי הריח של הלחמניות. הן מוכנות קצת מראש, אבל מחממים אותן על טוסטר פתוח כזה. מין רשת מחוברת לחשמל שנראית קצת של מלון, אבל קטנה. אם מקשיבים אפשר לשמוע כבר את טחינת גרגרי הקפה במטחנה הביתית, ואם מקשיבים עוד יותר טוב אפשר לשמוע שיחות נפש, את קרקוש המזלגות בארוחת הבוקר שתיכף תגיע ואת הצחקוקים אל תוך הלילה.
בצד השני של הפוסט עומדת ליטל, הגיבורה של הסיפור שאני כותבת עכשיו. ליטל היא אופה ואחת המטרות שלה בחיים כרגע היא לאפות את הלחמניות המושלמות. אבל לא סתם את הלחמניות המושלמות, היא שואפת להגיע לזוג הלחמניות המושלמות כליווי לארוחת הערב, כאלו שיכילו את המנה המדוייקת של הפריכות והרכות והאהבה. בדרך, היא קצת משתגעת, כמו שקורה לעתים לגיבורות של סיפורים.
באמצע עומדת אני, עם חשק עז לאפיית לחמניות ולדנמרק. המתכון (שבסופו גרסה לממהרים) והתמונה של "בישול כן".

לא חזקה בחמוציות. יש מצב שאחליף באגוזים

רכיבים ל-10 לחמניות

  • 300 מיליליטר מים
  • 50 גרם חמאה
  • 3 כפות דבש
  • 3 כפיות הל (לא חובה)
  • 1 ביצה
  • 12 גרם שמרים טריים
  • 75 גרם חמוציות מיובשות
  • 50 גרם זרעי דלעת
  • 500 גרם קמח לחם
  • מלח

אופן ההכנה

  1. מחממים מים, חמאה, דבש והל בסיר על אש נמוכה עד שהחמאה מומסת והמים חמימים (לא מעל 40 מעלות, עד למצב שבו אפשר עדיין לשים אצבע בתערובת בלי להישרף)
  2. מוזגים את תערובת הנוזלים לקערת הערבוב ומוסיפים ביצה
  3. מערבבים פנימה שמרים ביחד עם חמוציות וזרעי חמנית
  4. מוסיפים את הקמח קצת בכל פעם ביחד עם המלח ולשים 7-10 דקות – ביד או במכונה
  5. משאירים לתפוח חצי שעה
  6. מחממים תנור ל-210 מעלות ומניחים את הבצק על משטח מקומח
  7. חותכים ומעצבים בזהירות את הבצק ללחמניות, מבלי להוציא ממנו את האוויר. מניחים לתפיחה נוספה 15-30 דקות
  8. אופים את הלחמניות בתבנית מרופדת בנייר אפייה 15-20 דקות, עד שהן זהובות

ממהרים?

  • מוסיפים 25 גרם שמרים ומתפיחים 45 דקות בלבד

סנדוויץ' מרק בצל

יושבי הבית, אין מה להגיד, נפוצו לכל עבר. אחת מארגנת אירועים (29 ביולי, שזה עוד שבוע וחצי, בצוותא תל אביב, תוכלו לשמוע את דן אריאלי, חלי גולדנברג, ישי אדר, נעמי לשם, יונתן משעל, ויגאל מאיר, מדברים במשך 12 דקות כל אחד על צדק ואי שוויון, הפרעת קשב, מוזיקה אפלה, אינטימיות שבצילום, תרבות ואורבניות ותאוריות מדעיות בהתאמה. כרטיסים כאן), השני מארגן פרוייקטים מפחידים בגודלם בעבודה שלו. חוץ מזה, אנחנו גם מדלגים בין עתיד אחד למשנהו, ובחזרה לאחד, ושוב למשנהו, בוחנים חליפות שייתפרו למידותינו כאילו היינו שועי הארץ. בין לבין, תאמינו או לא, אנחנו אוכלים אוכל שמאד מתאים להווה, וחסר שאר רוח. לסנדוויץ כזה איש לא יסרב, כך נדמה לי. המתכון והתמונה של "הקשר הצרפתי".

פלוס אבקת מרק! כמה עונג!

רכיבים ל-2 סנדוויצ'ים

  • 2 כרישות בינוניות עד גדולות (אפשר גם בצל, אבל זמן הבישול יתארך והטעם יהיה קצת מתוק יותר ומעודן פחות)
  • 2 כפות חמאה
  • אבקת מרק בצל, לפי הטעם
  • 4 פרוסות לחם כפרי או מחמצת
  • 30 גרם פרמז'ן
  • 2 ביצים
  • מלח ופלפל שחור לפי הטעם

אופן ההכנה

  1. מנקים את הכרישות היטב. חותכים את החלק הלבן בלבד לאורך וחותכים לחצאי ירח ברוחב שלושה מילימטרים
  2. ממיסים כף חמאה סיר קטן. כאשר החמאה מפסיקה לקצוף מוסיפים את הכרישות, מערבבים, ומנמיכים את האש לבינונית נמוכה. מערבבים. ממתינים. שוברים את הביצים לכוס וטורפים עם מעט מלח ופלפל. עכשיו מחכים וחושבים בחיבה על כל החברים שאיתם לא דיברת זמן מה. מחליטים לטלפן אליהם במהרה. כאשר מגיעים לשלב שבו חושבים על האקסים, מגררים את פיסת הגבינה
  3. מערבבים את הכרישות כל כמה דקות, מוודאים שהן לא משחימות, מוסיפים טיפת מים אם הן תופסות צבע. הרעיון הוא שהכרישות יזיעו עד שהן ייראו כאילו הן נמסות. בכרישות יש המון פקטין, דבר שמעניק להן טעם נפלא וריבתי, אם מבשלים אותן מספיק זמן מבלי להשחים להם את הצורה (קשה לומר מתי יתרחש הנס. זה תלוי בכרישה, בסיר וכו'. אפשר להתחיל ב-12 דקות בישול ולהמשיך משם)
  4. מתבלים את הכרישות בפלפל שחור ובאבקת מרק בצל. "מה? המטבח שלי אורגני ובלי אוכל מעובד!" אתם אומרים. בסדר. אפשר להשתמש באבקת פטריות מיובשות. אם אין לכם, אפשר גם סתם מלח, אבל אז תחמיצו את טעם האומאמי הנהדר של מרקי הבצל מהילדות
  5. כאשר הכרישות כמעט מוכנות, מכסים שתי פרוסות לחם בגבינה מגוררת, וצולים את כל ארבע הפרוסות עד שהגבינה נמסה והלחם הפך לטוסט. מפזרים את הכרישות בין שתי פרוסות הלחם
  6. מחממים מחבת קטנה על אש בינונית וממיסים את כף החמאה השנייה. מוזגים את הביצים הטרופות ומבשלים בערבוב עד שהן מוכנות אבל עדיין לחות והופכים אותן על הכרישות. מכסים כל ביצה בפרוסה עם הגבינה המומסת ומגישים

הקיץ הגיע: עוגת קרם יוגורט

הקיץ כבר כאן! הקיץ כבר כאן! אפשר להפסיק להתחבא מאחורי סוודרים בלילות, אפשר לאכול גלידה, אפשר להתעורר בבוקר כשהשיער שלך דבוק לצדעיים מזיעה, אפשר ללכת לים המלח כשערפילי הבוקר עוד מכסים חצי מביוב הבריאה הזה וריצודי כספית מופיעים בצד השני של פלא הבריאה הזה, אפשר לשכב על מיטה בחוף הים, ולהרגיש את השמש חורכת לך את הג'ינס שאתו באת, כי לא האמנת שכבר קיץ. הקיץ הגיע! ולכבוד הקיץ, עוגה קיצית. איך אני אוהבת קיץ. ויוגורט. ולאפות. המתכון והתמונה של "בישול כן"

קלאסיקה של בתי מלון

רכיבים לתבנית 20*30
לעוגה

  • 3 ביצים, מופרדות
  • 80 גרם סוכר
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 100 גרם קמח
  • 0.5 כפית אבקת אפייה
  • 40 גרם  חמאה, מומסת

לקרם יוגורט

  • 2 כוסות יוגורט
  • מיץ וגרידה מלימון אחד
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 0.75 (150 גרם) כוס סוכר
  • 2 כוסות שמנת לקצפת
  • 10 גרם אבקת ג'לטין

אופן ההכנה

  1. מכינים את עוגת הספוג. מערבבים חלמונים (צהובים) עם סוכר ותמצית וניל, עד שהם חיוורים ותפוחים. מנפים קמח עם אבקת אפייה ומוסיפים לתערובת החלמונים. מוסיפים חמאה מומסת. טורפים חלבונים (לבנים) עד שנוצרות גבעות נוקשות. מוסיפים לתערובת. מוזגים את התערובת לתבנית מרובעת שמרופדת בנייר אפייה, ואופים ב-180 מעלות עד שהעוגה מזהיבה (בודקים עם היא אפויה בעזרת קיסם)
  2. מכינים את המילוי. טורפים יוגורט עם תמצית וניל וסוכר. מוסיפים גרידת לימון ומיץ לימון. בקערה נפרדת מקציפים את השמנת. מערבבים אותה עם התערובת של היוגורט. ממיסים ג'לטין בהתאם להוראות על האריזה ומוסיפים לתערובת. מוזגים את התערובת על העוגה המצוננת ומעבירים למקרר ללילה
  3. חותכים לריבועים ומגישים

 

ריבת אשכוליות

פייי, איזו הזנחה שיש פה. קורי עכביש מימין, פירורים על השולחן, ואפשר כמעט להריח את שאריות הכוסברה. ככה זה כשאחד מיושבי הבית טרוד בעבודה כל היום (כשהוא נמצא שם) וכל הליל (כשהוא לא) ויושבת הבית השנייה טרודה בלהיות סוציאליסטית מבולבלת ולנוע בין בלוג אחד לבלוג שני לערבי הרצאות ללהיות סופרת (מה אתם יודעים, בערך שמונים אחוז מהספר הבא כבר כתובים, מי היה מאמין).
כדי לחזור לעניינים, שני דברים: הראשון, בלוג מקסים מקסים מקסים שנקרא Food in Jars, שכשמו כן הוא, עוסק באוכל בצנצנות. בבית שאני באה ממנו לא כבשו כלום, ועל כן כל פעם שיושב הבית מעקר צנצנת, מכניס לתוכה ירקות וחומרי שימור, ופותח אותה כמה זמן אחרי כדי לגלות לימונים כבושים מושלמים או מלפפונים או כרוב או סלק או מה שזה לא יהיה, או בכל פעם שהוא פותח את מעבד המזון והריח של קרם הפלפלים שלו מתפשט בחדר, אני מעריצה אותו קצת יותר. הבלוג הזה נולד בדיוק מאותה הערצת צנצנות, אני חושבת.
הדבר השני הוא מתכון. בדיוק נגמר החורף, וזה זמן מעולה לקנות אשכוליות בזול ולזכור את הטעם המריר שלהם גם בקיץ. המתכון מכוון ליצירת ליטר ריבה. זה קצת הרבה בשבילנו, אז אנחנו הולכים לעשות חצי. המתכון והתמונה של "אוכל בצנצנות".

איזה כתום מעולה

רכיבים

  • 8 אשכוליות אדומות גדולות (בערך שני קילו)
  • 2.5 כוסות סוכר לבן

אופן ההכנה

  1. מתחילים בחשיפת האשכולית. חותכים את הקצה העליון והתחתון, ואז מקלפים מהקוטב הצפוני ועד לדרומי. כאשר האשכולית חשופה, מוציאים את בשר האשכולית מהקרום
  2. אוספים את בשר האשכולית והמיץ שלה בקערה גדולה. אפשר גם לאסוף את הגרעינים ולשים אותם בחיתול גבינה, לשימוש בבישול הריבה, משום שהפקטין בגרעינים מסייע בהקרשה. אנחנו כנראה לא נעשה את זה
  3. מעבירים את האשכוליות לסיר גדול ומוסיפים את הסוכר ואת גרעיני האשכולית בחיתול (אם משתמשים). מערבבים עד שהסוכר מתחיל להיעלם.
  4. מגבירים את האש לגבוהה ומביאים לרתיחה. מבשלים בטמפרטורת בעבוע, תוך ערבוב מתמיד, עד שהריבה עוברת את מבחן הצלחת (מכניסים צלחת למקפיא כשמתחילים לבשל. ברגע הנכון מוציאים, מניחים עליה כיפה של ריבה, ואם היא מתקרשת והופכת לא-נוזלית, היא מוכנה)
  5. מוזגים את הריבה לצנצנות וסוגרים אותן. מחזירים את הצנצנות לאמבטיה של מים רותחים לעשר דקות
  6. מוציאים את הצנצנות ומניחים להן להתקרר על מגבת מטבח