מדברים על אוכל

יושבת הבית ויושב הבית נפרדים לסופשבוע שלם. אחד מהם יהיה ללא תקשורת, ספון בתוך עצמו. השנייה מתכננת כל כך הרבה קריאה שאין לדעת האם מישהו אנושי יכול להספיק כל כך הרבה.

וכל זה בתוך הכאוס ששורר בבית בשבועיים שלפני אירוע של 12 דקות.

ובאירוע הזה, לראשונה באירועים של 12 דקות, הצלחנו למצוא שני אנשים טובים לדבר על אוכל:

1. בסבב הראשון, של 19:00, תדבר עלמה, מדברים בעלמה, על בלוגים של אוכל והחיים שסובבים אותם, בהרצאה שאני כבר קראתי (ואתם לא!) והולכת להיות מעולה.

2. בסבב השני, של 21:30, ידבר אורי מאיר-צ'יזיק, על השנה שבה הוא אכל אוכל מקומי בלבד, בהרצאה שאני כבר קראתי (ואתם לא!) והולכת להיות מעולה.

כרטיסים כאן

 

 

4 שנים!

ארבע שנים!

בחודש מרץ 2009 התחלנו לאסוף מתכונים לתוך המקום הזה. ארבע שנים זה המון מתכונים, המון בישולים, המון למידה והמון אהבה.
אז החלטנו על חגיגה. תחילה: עיצוב חדש לבלוג, שמתאים יותר לשנת 2013. מה אתם חושבים עליו?
ואחר כך: זרם תודעה! יושב ויושבת הבית מספרים על הרגע שבו התחיל הבלוג.

יושב הבית במטבח הבית

יושב הבית:
לפני ארבע שנים הייתי במצב אחר לגמרי. אחרי כמה חודשים במזרח, החלטתי לחזור הביתה באמצע אוגוסט 2008. המשבר הכלכלי הגיע יחד איתי, ויחד עם חודשי הקיץ והחגים בישראל, ביליתי כמה חודשים בלי עבודה, מבולבל וחרד מהפער בין חוסר הדאגות של המזרח לבין המציאות שקיבלה את פניי. יושבת הבית, ביכולת שרק השתכללה מאז, אספה אותי מבין ההריסות שלי עצמי, ושיכנה אותי על הספה בסלון דירתה הקטנה בשינקין. בלילה האחרון שם, עברנו לישון ביחד.

בחודשים שבאו אחר כך, ניסינו ביחד ולחוד, למצוא פרויקטים מעניינים, שגם יכניסו לנו קצת כסף. באותם ימים היה מין באזז כזה באינטרנט הישראלי, שאפשר להרוויח כמה שקלים מאתר תוכן עם פרסומות. הכרתי אז כמה טמבלים שטענו שהם עושים חצי משכורת מגוגל, וביחד החלטנו שננסה גם. הרי אנחנו מבינים באינטרנט, למה שלא נעשה מזה גם קצת כסף. וככה, בזיכרון שלי, התחלנו לבשל בבית. בהתחלה רק תירגמנו מתכונים. כשראינו שכסף זה לא ממש עושה, התחלנו גם לבשל אותם. ולאט לאט, הקמנו לנו גם בית.

יושבת הבית, במטבח הבית

יושבת הבית:
איך התחיל הבלוג הזה? הבלוג הזה התחיל בשבילי משלושה רגעים, שלובים זה בזה כמו צמה.
הרגע הראשון הוא הרגע שבו הוא אמר לי, כמה חודשים אחרי שהתחלנו להיות זוג, והרבה לפני שהיה לו על מה לבסס את האמירה הזאת: את ממש טובה בלקרוא מתכונים, את יודעת? את ישר יודעת מה ייצא מהם בסוף. המחשבה הראשונה שלי הייתה להתנגד, ולומר לו: אבל אין לך על מה לבסס את האמירה הזאת, אתה סתם מאוהב בי באופן כללי. המחשבה השנייה, שמגיעה לעתים כל כך רחוקות והגיחה הפעם כנראה רק מפני שאני הייתי כל-כך מאוהבת בו, הייתה: אולי הוא צודק, אין לדעת.
הרגע השני היה הרגע שבו הוא בישל לי, בדירת השותפים שלו עם המטבח הפינתי, פסטה עם שום טרי ושמנת, וסיפר לי על הפעם ההיא בהודו, שבה הוא נקלע למטבח של אישה זקנה שגידלה שומים בחצר שלה, וביחד עם המטייל הנוסף שהיה איתו, הם בישלו ארוחת ערב לעצמם ולזקנה (או משהו כזה. לא מתחייבת על הפרטים), וקינח באמירה: כן, שום טרי הוא מתוק יותר. וידעתי שאני אולי אולי יודעת לקרוא מתכונים אבל הוא ללא ספק יודע על אוכל יותר ממה שאני אדע אי פעם.
הרגע השלישי היה הרגע שבו ישבנו בחדר שלו בדירת השותפים, שהיה חדר גדול גדול גדול ולבן לבן לבן, עם ארבעה חפצים משמעותיים: ארון, מיטה, שולחן ושורה ארוכה של מדפים עם ספרים, דיסקים ובקבוקי אלכוהול, ומתוך הזיות ההתחלה, אמרנו לעצמנו שפעם אחת אנחנו חייבים לבדוק אם באמת אפשר לעשות כסף מהאינטרנט.
צמה: משהו שאני טובה בו, משהו שהוא טוב בו, אתגר משותף. אחת הצמות, שתדעו לכם.

בורבון תפוחים

אוח, החיים. העבודה. הכסף. הצריך עוד כסף. הפגישות. עוד פגישות. זה כן הקצב הנכון. זה לא הקצב הנכון. זה מספיק מהר. לא, זה לא. החיים הם לפעמים עסק מעייף, ואין, אין איך לצאת מזה בלי לצאת קלישאה של ילד מפונק.

אבל התלונה הזאת היא כללית מדי. הקטע המעייף בחיים, התגלות לפניכם, היא השגרה. לקום בבוקר, לבחור את החולצה הנכונה, לנסוע למשרד, להספיק או לא להספיק קפה בדרך, לעבוד יום שלם, לחזור הביתה, לאכול ארוחת ערב, להימרח קצת, לצאת לשתות איזה משהו, לתכנן את מחר, להירדם ושוב ולקום בבוקר. ואתה אומר לעצמך, אם ככה, לפחות נגוון בתוך זה. נגיד, נעזוב את העולם הבנקאי הסוער ונלך לעשות משהו שקשור בתיירות! שם בטח לוהט. כל היום מלונות יוקרה, טיסות בחברות אקזוטיות, חליפות מבריקות, בארים נוצצים וארוחות ערב מלאות שומן ואלכוהול.

שקר גמור. בינתיים, תביא משהו לשתות. (מתכון + תמונה דרך The Boys Club)

 

10 דרינקים (בכוסות לואו בול)

שייקר + מסנן

  • 7.5 כוסות סיידר תפוחים
  • 2.5 כוסות בורבון
  • 2.5 כוסות קרח
  • 5 כפות נקטר אגבה
  • 2.5 כפיות גרידת לימון
  • 5 כפיות אגוז מוסקט, מגורר
  • 10 טיפות ביטר
  • 2 כפיות ג'ינג'ר מגורר
  • ענפי רוזמרין לקישוט

אופן ההכנה

  1. בשייקר מערבבים כמה קוביות קרח ביחד עם רבע כוס ויסקי, 3/4 כוס סיידר, 1/2 כף אגבה, 1/2 כפית מגרידת הלימון, 1/2 כפית אגוז מוסקט ומעט גי'נג'ר. משקשקים היטב!
  2. מסננים את המשקה לכוס לואו בול עם קוביות קרח. מטפטפים טיפה של ביטר ומעטרים בענף רוזמרין.

מעשה במסעדה ושמה רה מיאן

יום ראשון אחרי הצהריים בווינה. זוג מטיילים ישראלים תמימים יוצא את חדר המלון שלו בניסיון למצוא משהו לאכול. המסעדה האיטלקית שהמליצו לו עליה – סגורה. המסעדה שסימן בטיול אחר בשכונה – סגורה גם היא. הפיצריה שנראית קצת עלובה אבל חייבים לאכול- סגורה. הדבר היחיד שפתוח הוא קוקטייל לאונג' שבו מוכרים לזוג המסכן טוסט "שופטים" (במיוחד הבחורה מסכנה. הבחור הוא הרבה יותר קול בנוגע לרעב שלו. הבחורה היא למעשה, אם מורידים את ההתייפיפות ואת התנהגותה הנאותה בשאר הזמן, תינוקת מגודלת כשמדובר ברעב).
הטוסט מרגיע את השניים לעוד זמן מה. הם מסתובבים באיזה מוזיאון. לא משהו. מחפשים את אולם הקונצרטים בו הזמינו קונצרט. לא מוצאים. עברו כבר שלוש שעות מאז הטוסט, ושום דבר מתכניותיהם לא צלח בידם. הם גוררים את רגליהם בחזרה למלון, מתלבטים אם לתת לעיר עוד הזדמנות או פשוט לשתות בירה וללכת לישון. בדרך הם חולפים על פני מסעדת אוכל אסיאתי שקוראים לה רה מיאן. אולם גדול ולבן שבסופו מטבח פתוח. הם אף פעם לא היו טובים בהתנגדות למרק אסיאתי.

הטבח הזה יעיל כמו חמישה אנשים לפחות

הם נכנסים. הריח טוב. הטבח החביב (פה בתמונה) מגרר אטריות ישירות למים הרותחים. הם מזמינים מרק דמפלינג צמחוני (בשבילה), מרק טום קא גאי (בשבילו) וסום טאם (מתים על סלט פפאיה, שניהם). הם מחכים, מעט עייפים מהיום, מעט עייפים מהאוכל שהעיר הזאת מציעה להם, ביוקר ובלי הצדקה, ובעיקר מאוכזבים. חמש דקות לאחר מכן מגיעות שתי צלחות מרק קטנות. הבחורה לוגמת את המרק בזהירות. והופה! עשרים אחוז שיפור במצב רוח. יש שם ירקות כמעט חיים. יש שם תיבול. יש  שם טעמים. אין שם בשר. ואין שם טיגון בשמן עמוק. המרק הזה לא הגיע מהצ'יפסר! בחשש מה היא מגישה את הצ'ופ סטיקס שלה לסלט הפפאיה, מפחדת להתאכזב. וגם הוא בדיוק כמו שהוא צריך להיות: חריף, רענן, עם מתיקות עגבניית השרי ופריכות הבוטנים. היא מרימה את מבטה של הבחור שלה, וגם הוא, לוגם מהמרק שלו ומחייך. מחייך. שמח. אני חושב, הוא אומר לה, שאם היו מחליפים את כל האוכל האירופי באוכל אסייאתי, לא הייתי מתנגד. הבחורה הייתה מביעה את הסכמתה, לו רק לא הייתה עסוקה במחשבה שהיא רוצה לגור בתוך הדמפלינג שלה.

הזמנו גם קארי צהוב. אבל הוא היה סתם קארי צהוב. לא שירה.

אנחנו בפריז!!!!!!!

ייתכן שאנחנו אוכלים עכשיו לחם עשוי מחמצת, קמח, מים ומלח ים ממערב צרפת
ייתכן שאנחנו מעדיפים דווקא לחם איכות, תפוחי אדמה, האם, ביצה, עגבניה ומלפפון חמוץ (יושב הבית ימות על התמונה הזאת)
או אולי פטריות שנטרל באפרסק במסעדה של מלון ארבע העונות, ככה בין כל הזקנים שחנוטים בחליפות והנשים שלהם שיושבות זקופות
אולי קצת פירות ים, בכל זאת
או אולי נתפרע לגמרי ונלך על ריזוטו טראפל עם ביצה קשה קריספית (יואו, זה נראה טעים!)
איזה כיף יהיה לנו!

הספר של יושבת הבית!

 

כן, יושבת הבית שקדה על ספר ארבע שנים מחייה. כתבה. מחקה. חיברה. הפרידה. 60 אלף מילה.

ככה הוא נראה, החתיך. והוא כבר בחנויות:

ספר פלוס שולחן סלון

ובאתר של חרגול אפשר לקרוא על מה הספר וגם את הפרק הראשון

אמן נהיה שם: סלט בלתזר

מאז שנרשמנו לשירות להחלפת דירות, קצב החלומות שלנו עלה פלאים. יום אחד, שבו יושבת הבית שולחת מייל לבחור מטוקיו ומבקשת החלפת דירה, כבר מאפשר לנו לחלום על שיטוט בנבכי העיר המסתורית הזאת, בין בחורות בלבוש הלו קיטי לבחורים שגברת מבוגרת תולשת להם שערות לבנות מהפדחת. יום אחר שבו מייל מגיע ממנהטן שבו מבקשים אנשים נחמדים להחליף איתנו דירות, כבר שולח אותנו לצד הדרום מזרחי של העיר, לשיטוט בין הול פוד מרקט לבין חנות בגדים יד שנייה שבה ביקרנו בפעם הקודמת, והיו בה רק חליפות של איש שמן אחד, לבין חזיתות בנייני אבן חומה, מוניות צהובות וסנטרל פארק ירוק אחד. לכבוד החלום הזה, לקחתי אותנו לבלתזר

, שהיא אחת המסעדות, כך אומרים, והיא מגישה סלט מפורסם מאד, שכמובן שאי אפשר להכין אותו בשלמותו בארץ, ובכל זאת, אפשר לנסות ולהתקרב, וגם לזכור שלא כל פלוץ של שף הוא הפלוץ הכי חשוב בהסטוריה. הממתכון והתמונה מ-iVillage.

לא. אני אשאר בפתח תקווה ואוכל סלט עם חסה ועגבניה

רכיבים לשש מנות

  • ראש חסה
  • 1 אנדיב
  • 1 רדיקיו (זה סוג של חסה אדומה. יש בגינה של בראלה. אם במקרה אתם לא מכירים את בראלה, אני לא ממש יודעת במה אפשר להחליף. אולי בעלי בייבי קצת מרירים)
  • 1 שומר, חתוך דק מאד, עדיף במנדולינה
  • 100 גרם צנוניות, חתוכות דק
  • 250 גרם אספרגוס
  • 100 גרם שעועית ירוקה רחבה
  • כפית מלח
  • חצי כפית פלפל שחור
  • 120 גרם ריקוטה עזים
  • 1 אבוקדו
  • 1 לימון, חצוי
  • 1 סלק צלוי, מג'וליאן
  • גרידה מלימון אחת, מושרית במים רותחים לדקה אחת
  • 3 פרוסות טוסט, שעברו במעבד מזון לכמה דקות עד שהפכו לפירורים דקים
  • חצי כפית מלח (לויניגרט)
  • רבע כפית פלפל שחור (לויניגרט)
  • מיץ משני לימונים (לויניגרט)
  • 0.75 כוס שמן זית (לויניגרט)
  • 0.25 כוס שמן טראפל (לויניגרט)

אופן ההכנה

  1. מקלפים, שוטפים ומייבשים את החסה, אנדיב ורדיקיו. מערבבים ביחד בקערה גדולה ומוסיפים שומר וצנוניות
  2. מכינים אמבט מי קרח בקערה גדולה אחרת ומביאים סיר מלא במי מלח לרתיחה. מסלקים את הבסיס העצי של האספרגוס, ומקלפים את החלק החיצוני הקשה. מוסיפים את האספרגוס למים הרותחים ומבשלים כשמונה דקות, עד שהם רכים. מוציאים מהאש בעזרת מלקחיים ישירות למי הקרח ומוסיפים את השעועית למים הרותחים. מבשלים גם אותה שמונה דקות ומעבירים למי הקרח. מייבשים את האספרגוס והשעועית ומוסיפים לחסות ביחד עם מלח ופלפל
  3. מערבבים ביד, ביחד עם כל חומרי הויניגרט
  4. פורסים את הריקוטה לפרוסות של שלושה מילימטר. חוצים ומקלפים את האבוקדו. פורסים כל חצי לפרוסות הכי דקות שאפשר, ומזלפים עליו לימון שלא ישחיר
  5. להרכבת הסלט, מכינים שש קעריות. מחלקים את החסות עם הרוטב והירקות בין הקערות. מעליהן שמים פרוסת ריקוטה, שתי פרוסות אבוקדו וכמה זו'ליאנים של סלק מגורר. מעל מפזרים גרידת למון ופירורי טוסט

אמן נהיה שם: רביולי סלק וריקוטה

התחלה 1: יש סלק במקרר וחשבתי מה לעשות איתו. וכבר הרבה זמן אני רוצה להכין פסטה. כלומר, ממש להכין פסטה. מהיסוד. וכן, אני יודעת שזה לא שווה את זה. ואני יודעת שהפסטה של פסטה דלה קזה היא גם זמינה וגם טעימה וגם טרייה. כל זה נכון. אבל אני יש לי מכונת פסטה בבית. וקערת ערבוב. ואני מתה לרדד את הבצק שיצא מהקערת ערבוב במכונת פסטה. ואני מתה גם להשתמש בתבנית החמודה של הרביולי שקניתי ליושב הבית מזמן מזמן ומעולם לא נעשה בה שימוש. ועל כן חשבתי, רביולי עם סלק וריקוטה. אבל לא מצאתי ברשת הישראלית והעניין נשכח מלבי.
התחלה 2: יושבי הבית רשמו את ביתם להחלפת דירות. כעת, בשעות הפנאי הם יושבים מול המחשב ועושים חיפושים מחיפושים שונים. אלו שנועדו להבטיח שהדירה שימצאו תהיה בברוקלין. ואלו שנועדו להבטיח שהדירה תהיה בברלין. ואלו שנועדו להבטיח כי נכונה להם הפתעה. ואלו שנועדו להבטיח כי הם יוכלו לחוש בבית גם בחו"ל. ומחיפוש לחיפוש, התברר יותר ויותר כי יושבי הבית חלוקים בדעותיהם. היא מעדיפה ברוקלין והוא מעדיף ברלין. שניהם כמובן בעלי רצון טוב ואהבה ולא יריבו עם הצד השני, ובכל זאת, חלוקת דעות. על כן, הוחלט על קמפיין. כל אחד ינסה להוכיח לשני שיהיה יותר כיף במקום האחר.
ואני לא זאת שהמצאתי שהדרך ללב גבר עוברת דרך הקיבה שלו. אני רק יודעת שהדרך לגבר הזה עוברת דרך מספר שבילים עצום ורב, שלפחות שלושים אחוז מהם קשורים באוכל. אז אני מצאתי לי מסעדה איטלקית קטנה ומפורסמת, שקוראים לה Al di la, שלו היינו נוסעים לברוקלין, ככה סתם אני אומרת בשביל הידיעה הכללית, היינו בהחלט אוכלים בה.
המשך 1: ונחשו מה המתכון שהמסעדה הזו שחררה לאינטרנט? נכון! רביולי סלק וריקוטה. אם זה לא גורל, אני לא יודעת מה כן. המתכון של השפית של Al di la אנה קלינגר, והתמונה של "מאכלים רציניים".

רכיבים
למילוי ולרוטב

  • 2 סלקים גדולים, צלויים וקלופים
  • פירורי לחם, במקרה הצורך
  • 2 ביצים, טרופות קלות
  • 0.25 כוס ריקוטה סמיכה
  • 120 גרם חמאה מומסת
  • מלח ופלפל לפי הטעם
  • 30 גרם פרמז'ן
  • 2 כפיות פרג

לפסטה

  • 1.25 כוסות קמח
  • 5 חלבונים וביצה שלמה
  • 1 כף חלב
  • 1 כף שמן זית
  • קומץ מלח

אופן ההכנה

  1. מכינים את המילוי עד יום מראש. מעבדים סלקים במעבד מזון עד שהם קצוצים דק אבל עוד לא הפכו למחית. אם הסלקים עתירי מים, מוסיפים כמות קטנה של פירורי לחם לספיגת הנוזלים. מערבבים פנימה ביצים, ריקוטה, וחצי מהחמאה. מתבלים במלח ובפלפל
  2. בקערה רדודה או ישר על משטח העבודה, מוזגים את הקמח ויוצרים באמצעו גומה. מוסיפים את יתר רכיבי הפסטה לגומה. מערבבים חמישה חלבונים, חלב, שמן זית ומלח לקמח בעזרת האצבעות, וכל פעם מרחיבים את שולי הגומה
  3. כאשר הבצק מתאחד לכלל מסה יציבה, לשים אותו כמה דקות על משטח מקומח היטב. כאשר הוא חלק ויציב, עוטפים אותו בניילון נצמד ומניחים לו להתקרר בטמפרטורת החדר חצי שעה
  4. מקמחים את מכונת הפסטה ואת משטח העבודה ומתחילים להעביר את הקמח במכונת הפסטה עד שהוא נהיה דק דק
  5. ממלאים את הפסטה בצורות הרצויות וחותמים אותה באמצעות הביצה השלמה טרופה. מבשלים במים רותחים 4-5 דקות. מעבירים בזהירות את הפסטה לצלחת הגשה, מטפטפים מעל חמאה מומסת, פרמז'ן מגוררת ופרג ומגישים מייד

 

אמן נהיה שם: ביסקוויטים עמוסי ריבה ללא טיפה גבינה

שיחת היום בעבודה היא שאי אפשר לדבר יותר על גבינה. אני לא בהכרח מסכימה, כי אני מרגישה שלא אכלתי מספיק מאכלי גבינה בשבועות הזה. בכלל, יחסית לחג של צמחונים, אני חשה שלא ניצלתי אותו כהלכה. ובכל זאת, בסופשבוע הקרוב אני לא מתכוונת להכין עוגת גבינה (יש די והותר ממנה במקרר, הודות לארוחת החג במשפחה שלו), אלא את הביסקוויטים ריבה האלו, שמגיעים ממאפיית Grand Central בפורטלנד או בסיאטל, שאליהן אני חולמת להגיע במסגרת הטיול הגדול של אחרי הצבא. כלומר, במסגרת הטיול הגדול הבא, שיותר ויותר מסתמן כטיול גדול באמריקה. כל אדם מערבי חייב לעצמו אחד כזה, לא? זה כמו עלייה לרגל למכה, רק של האנשים בימינו. המתכון והתמונה מ-iVillage.

מתאים בול לריבת התפוזים למבוגרים שיושבת בצנצנת בבית

רכיבים לעשרה אנשים

  • 4 כוסות קמח
  • 3 כפות סוכר
  • 2 כפיות אבקת אפייה
  • 1.5 כפיות מלח
  • 1 כפית סודה לשתייה
  • 200 גרם חמאה
  • 650 מיליליטר רוויון
  • 0.75 כוס ריבה מאיכות טובה

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפיה
  2. מערבבים קמח, סוכר, אבקת אפייה, מלח וסודה לשתייה בקערה עם שוליים גבוהים או בקערה של מיקסר וטורפים היטב
  3. חותכים את החמאה לקוביות בגודל חצי סנטימטר ומערבבים פנימה בעזרת הידיים או בעזרת וו הגיטרה במיקסר, עד שמרקם הקמח משתנה ממשיי לחולי. עדיין אמורות להיות חתיכות בגודל מטבע קטן של חמאה. אם מכינים את הבצק יום קודם לאפייה, מכסים את הקערה בניילון נצמד ומכניסים למקרר ללילה. אם לא, ממשיכים הלאה
  4. יוצרים גומה בתערובת הקמח ומוזגים פנימה כוס אחת של רוויון בפעם אחת. מערבבים בעדינות עד שהבצק נדבק. הוא ייראה קשה. מגרדים את שולי ותחתית הקערה ומוסיפים עוד רבע כוס רוויון ומערבבים שוב. מפסיקים לערבב כשיש עדיין חתיכות נראות לעין של חמאה וחלקים קמחיים בבצק. הבצק אמור לצאת מהקערה בשניים שלושה גושים כעורים, ולהותיר מעט קמח בקערה. עם הבצק עדיין יבש ופירורי מאד, אפשר להוסיף עד רבע כוס נוספת של רוויון, כף אחת בכל פעם, ולערבב מעט מאד אחרי כל הוספה
  5. מוציאים את הבצק למשטח מקומח. בעזרת כף היד יוצרים צורה אובלית בגובה חמישה סנטימטרים. הבצק לא ייראה חלק או אחיד במיוחד. זה בסדר. בעזרת חותכן עוגיות יוצרים עיגולים בקוטר של כשבעה סנטימטרים. מערימים את השאריות זו על זו ליצירת בצק בעובי חמישה סנטימטרים וחותכים את יתרת העוגיות
  6. בעזרת האצבע יוצרים חור בגודל חצי שקל במרכז כל ביסקוויט. תומכים בצד החיצוני באצבעות, אבל נזהרים לא להפעיל יותר מדי לחץ, כדי לא לאבד את תחושת האווריריות של הביסקוויט. ממלאים כל חור בכף ריבה ומניחים את הביסקוויטים בתבנית במרחק של כחמישה סנטימטרים זה מזה
  7. אופים 35-40 דקות. מסובבים את התבנית בחצי הזמן. בתום האפייה, הביסקוויטים אמורים להיות בצבע שחום כהה

 

אמן נהיה שם: ספרינג רול פאפאיה עם קרם אבוקדו

בעבודה שלי מתכוננים לתערוכה גדולה בלאס וגאס. כל היום מדברים על לידים ועל פגישות ועל מתנות קטנות ועל מתנות גדולות ועל דוכנים ועל פוסטרים. אני לא נוסעת לתערוכה, כי באמת הדבר האחרון שחסר לי זה להכריח אנשים לשמוע מה יש לי להגיד. במקום זה, אני יושבת ומפנטזת על ביקור בעיר הפלסטיק הזאת, שהיא כל כולה שריד לאיזו היפר קפיטליסטיות שפסה מן העולם. המתכון הוא של רשת המסעדות הנחשבת Michael Mina, שלה עשרות סניפים ברחבי ארצות הברית, בין היתר בלאס וגאס. התמונה של "מרחב הטעם".

דמיינו שבפנים יש פאפאיה ירוקה

רכיבים לארבע מנות

לספרינג רול

  • 1 פאפאיה ירוקה, מג'ולייאנת (יש בשוק)
  • 0.5 כוס מיץ לימון טרי
  • 1 כפית כמון
  • ערימת עלי נענע, ברצועות
  • מלח
  • 8 עלי בריק או עלי סיגר
  • 1 ביצה

לקרם אבוקדו

  • 2 אבוקדו, מגולענים וקלופים
  • 2 כפות מיץ יוזו
  • 0.5 כוס קרם פרש
  • מלח

לסלט ולהגשה

  • נענע
  • בזיליקום
  • כוסברה
  • חסה
  • כף מיץ לימון
  • מלח

אופן ההכנה

  1. מכינים את הספרינג רול. מערבבים פאפאיה, מיץ לימון, מלח וכמון בקערה ומניחים לשעה. סוחטים את המיצים בעזרת מגבת מטבח, מחזירים לקערה ומוסיפים את הנענע
  2. חותכים את עלי הבריק לחצי סהר. טורפים את הביצה בקערה קטנה. מברישים כל חצי סהר בביצה ומניחים שמינית מכמות הפאפאיה. מקפלים פנימה את שני צידי העלה ומגלגלים לצורת ספרינג רול. מטגנים שלוש דקות
  3. מכינים את קרם האבוקדו. מערבבים אבוקדו, מיץ יוזו וקרם פרש במעבד מזון עד שנוצרת תערובת חלקה. מתבלים במלח. מעבדים עוד עשר שניות. מצננים במקרר
  4. מגישים. מניחים כף קרם אבוקדו על עלה חסה, ומעליה ספרינג רול. מערבבים את עשבי התיבול עם מיץ לימון ומלח, ומניחים אותם על הספרינג רול. מגישים מייד