קיש קישואים יווני

ביום שישי עשינו ארוחה יוונית כהלכתה עם ספאנקופיטה ועם מוסקה בשרית וצמחונית ועליה תועפות בשמל איכותי במיוחד, על פי מתכון של חבר שלי הדיי עפאים. סתם, הוא לא באמת חבר שלי. אבל לגמרי הייתי יושבת איתו תחת איזה עץ תאנה, מקשיבה לסיפור חיים שלו, נוגסת איזה דג ולוגמת איזה משקה.

עד שזה יקרה, יש שני מבוגרים פלוס חצי שבאים כל ערב הביתה ואומרים המ! המ! חלקם אוכלים אוכל רגיל, וחלקים צריכים אוכל שאפשר לתפוס בשתי אצבעות קטנטנות, ולא מיומנות ולדחוף בכיוון הכללי של הפרצוף החמדמד, כדי שמשהו מזה ייכנס לפה ו-70 אחוז בערך יגיעו למקומות מוזרים על רצפת המטבח.שאריות בצק הפילאס התאימו בדיוק לקיש קישואים, שזה דבר חמדמד בפני עצמו, ולו רק בגלל השם.

המתכון כמעט לגמרי של החטיפים של סטייסי. התמונה שלי.

רכיבים

  • בצק פילאס מופשר
  • 4 קישואים מרוסקים וסחטים ממיציהם (אפשר לרסק עם הקליפה)
  • 0.5 כוס של פטה מפוררת
  • 1 כוס של צדר מגוררת
  • 1 בצל קטן, קצוץ
  • כמה בצלים ירוקים, קצוצים
  • 2 ביצים
  • אורגנו מיובש
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מערבבים את כל החומרים בקערה ומתבלים באורגנו מיובש, מלח ופלפל לפי הטעם
  2. משמנים תבנית מלבנית או עגולה ומניחים בתוכה את הבצק כך שיישארו שוליים
  3. מוזגים את המילוי על הבצק ומקפלים את השוליים על המילוי
  4. אופים בחום של 180 מעלות כ-40 דקות

תבשיל דגים יפהפה

כל בוקר אדם הולך לעמל יומו. ישנם כאלה שהולכים לשם רק כדי לחזור במהרה למקום שהם אוהבים. יש כאלו, האופטימיים וההזויים יותר, שמנסים למצוא בעמל יומם את האהבה. שנים הייתי מאלו שבאים למקום העבודה, מתפרנסים, מזיזים דברים מימין לשמאל, ויוצאים בתרועה כדי לעשות דברים שהם באמת אוהבים.

כל בוקר אדם הולך לעמל יומו. ישנם כאלה שהולכים לשם רק כדי לחזור במהרה למקום שהם אוהבים. יש כאלו, האופטימיים וההזויים יותר, שמנסים למצוא בעמל יומם את האהבה. שנים הייתי מאלו שבאים למקום העבודה, מתפרנסים, מזיזים דברים מימין לשמאל, ויוצאים בתרועה כדי לעשות דברים שהם באמת אוהבים. ועכשיו, עכשיו עמל יומי כרוך בקשר בלתי נפרד לאהבה שלי. למעשה, זו האהבה שלי שהמציאה את עמל יומי. מי יכול היה לשער עד כמה זה מפחיד, לשים את הנפש שלך במקום אחד עם הכסף שלך. מזל שיש את ג'יימי אוליבר שמזכיר לי שתשוקה זה תמיד תבלין טוב (וכדי לספר שדייגים מכינים את התבשיל הזה ממי ים, שהם כבר מלוחים!)
המתכון והתמונה של ג'יימי אוליבר

. הדגים של מוסי.

רכיבים לארבע מנות

  • שמן זית
  • 2 בצלים, קלופים וקצוצים גס
  • 4 מקלות סלרי, קצוצים גס
  • 5 שיני שום, קלופות וקצוצות גס
  • 3 עגבניות, קצוצות גס
  • 500 גרם תפוחי אדמה, קלופים וחתוכים לקוביות של 3-4 סנטימטרים
  • 3 עלי דפנה
  • 1 ליטר ציר ירקות
  • מלח ים
  • פלפל שחור
  • 700 גרם פילטים של דגים (איזה שרוצים: לברק, דניס, ברבוניות, הכל הולך)
  • מיץ מלימון אחד
  • צרור קטן של פטרוזיליה, קצוצה גס
  • צרור קטן של שמיר, קצוץ גס
  • שמן זית ולחם דייגים להגשה

אופן ההכנה

  1. מחממים כמות נאה של שמן זית במחבת גדולה על אש בינונית. מוסיפים את הבצלים והסלרי ומבשלים חמש דקות. מוסיפים את השום ומבשלים עוד חמש דקות, תוך ערבוב, עד שהבצלים מתרככים אבל לא משחימים
  2. מוסיפים את העגבניות, תפוחי האדמה ועלי הדפנה ומוזגים את הציר. מתבלים באהבה במלח ופלפל ומביאים לרתיחה. מנמיכים לאש נמוכה ומבשלים 15 דקות
  3. מוסיפים את הדגים ומביאים שוב לרתיחה. מנמיכים שוב את האש ומבשלים עוד 15 דקות, עד שתפוחי האדמה רכים והדגים מבושלים היטב ומתפרקים לחתיכות
  4. מערבבים פנימה מיץ לימון ועשבי תיבול, מזלפים מעל שמן זית וטועמים קצת כדי לוודא שמדובר באיזון הנכון של חומציות, טריות ותיבול. מגישים עם פרוסות של לחם כפרי

שנת 2012 – מה את מזמרת?

עוד שנה עברה על יושבי הבית במטבח. לא כל יום שנינו מבשלים, אבל כל יום מישהו חותך עגבניה-מלפפון-פלפלאדום לסלט או מערבב איזו טחינה או מחמם קוסקוס עם משהו, או משרה משהו בשביל להכין מחר, או מתחיל להכין בצק, וכמובן מחמם אוכל שהוכן כבר, ואם זה לא קורה, אז זה קצת מרגיש כאילו היום לא קיבל את האישיות שלו והוא פשוט נצמד ליום שלפניו או פותח את היום שבא שאחריו. וכשהמטבח הופך למקום מרכזי כל כך, אין פלא שכל שנה מרגישים שיודעים קצת יותר על איך לבשל ואיך לאפות ואיך לבחור ירקות בשוק ואיך להעריך אוכל. זה מסע מטלטל חושים והבלוג הזה הוא חלק מרכזי ממנו. אז גם לבלוג הזה מגיע לחגוג עוד שנה שעברה, לא רק לנו. והפעם, מתכונים אהובים שנוסו שוב ושוב בחלוקה חודשית, עם הפוגת קיץ ביולי עד ספטמבר (ועם רמאות ממש קטנה במרץ. ממש קטנה!)

ינואר – בייגלס

הבייגלס הוא מתכון של אהוב הבלוג דורעם גונט. אפשר היה לחשוב שלא שווה להכין בייגלס בבית, כשאפשר לגשת לטל בייגלס ולקנות אותם. אבל יש משהו ברגע הזה, שבו אתה שולף את המרית ממקומה ושולה את הבייגלס ממי הדבש בהם השתכשכו, שגורם לך לאינטימיות עם הבייגלס שלך, שהיא אמנם לא האינטימיות עם יושב הבית, אבל בהחלט אינטימיות ברוכה.


פברואר – פיצה תרד, גבינה בולגרית וזיתי קלמטה

בכל תקופה אני מתאהבת בסוג אחר של דוכן בשוק. לפעמים אני אסירת תודה על הירוקים ולעתים עגבניות השרי הן מה שגורם לי חדווה בלתי מוסברת. לאחרונה, אני לגמרי בקטע של מעדניות בשוק. קופסה אחת של זיתי קלמטה בעשרה שקלים יכולה לגרום לי לקפץ משמחה לזמן רב. ואם כבר זיתי קלמטה, המתכון הזה בהחלט גורם לארוחת ערב שמחה במיוחד.

מרץ – פלאפל עדשים אדומות ברוטב צ'ילי תפוחים ועגבניות

הפלאפל עדשים אדומות הוא טעים. הוא ארוחת ערב נעימה בתוך פיתה, הוא ארוחת צהריים נעימה בעבודה ליד סלט קטן, אבל הוא שום דבר לעומת הרוטב הזה, שאני פשוט מתה עליו. הוא גם נעים להכנה, הוא גם נעים לליקוק, והוא גם רב טעמים. איפשהו במטבח שלנו יש תמיד קופסאות קטנות מוכנות של רסק תפוחים, במיוחד בשבילו. ותודה שוב ל-צמחוני.טעים.טעים

.

אפריל – פול ירוק עם פסטה ופטה

אחד החומרים החדשים מתחת לסכין שלי השנה היה הפול הירוק. הראשונה והפשוטה מביניהן היא שהוא טעים. אני אוהבת מאכלים עם טעם של ירוק (לא, אבוקדו לא נחשב. לאבוקדו יש טעם של נוזליות מרירה) ויש לו טעם ירוק אמיתי. הסיבה השנייה והמשמעותית יותר בעיניי היא הרגע הזה שאתה צובט קליפה שמנונית בין אצבע לאגודל ובצד השני מגיח פול ירוק עז צבע. כל פול מחדש, זה קצת משמח אותי. וככה יוצא שאני עומדת עשרים דקות כדי לשלות אותם ממעמקי המקומות המוגנים שלהם, ושמחה על כל אחד שהוצאתי מהמחבוא ממש כאילו הייתי חייל גרמני.

מאי – עוגיות קומפוסט

עוגיות קומפוסט, מה יש לומר עליהן? ביום שבו אני אצטרך להסביר לעצמי מדוע בייגלה עם קורנפלקס עם שוקולד ביחד באותה קערה הם מקור לשמחה, הוא היום שבו אדע שעליי להיפרד לשלום מהעולם

יוני – מאפה צנוניות צלויות, ריקוטה ורוקט

אני אוהבת חרדל. הוא אוהב צנוניות. אני אוהבת פיצה. הוא אוהב רוקט. אני אוהבת את הרגע שבו הבצק מתאים בדיוק לתבנית הפיצה. הוא אוהב את הרגע שבו המאפה יוצא מהתנור ואפשר לחתוך אותו ולהגיש לי. אני אוהבת אוכל עם צבעים קצת מצחיקים. הוא אוהב אוכל עם ירקות טריים. אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי. היום אעשה לנו כזה.

אוקטובר – קציצות עדשים שחורות ברוטב פסטו לימוני

אוקטובר היה חודש לא קל בבית של יושבי הבית בשנת 2012. כמה שהטיול שלנו ליוון היה מוצלח, כך היה גודל חוסר ההבנה שלנו בנוגע למה אנחנו עושים כאן, כשחזרנו הביתה. אני חושבת שנדרשו כל יכולות האיפוק שלנו וכל יכולות היש-סיבה-אמיתית-להישארות כדי לא להתקשר לשתי העבודות שלנו, להגיד שלום, להתקשר לחברים ולמשפחה להגיד ביי ביי, ולצאת לדרך שוב, רק שנינו. אחד המאכלים המנחמים של התקופה היו קציצות העדשים האלו. ותודה למטבח מונבט

.

נובמבר – עוגת שמרים קינמון לתלישה מהירה

בשבילי, שמרים הם קו פרשת המים. אם אתה יודע להתעסק עם שמרים, כנראה שאתה לא קלולס באפייה. אם אתה לא יודע להתעסק עם שמרים, יכול להיות שאפית הרבה עוגות בחושות, אבל אתה לא ממש מבין גדול בעוגות. כל פעם שאני מכניסה כף שמרים לאיזו קערה, אני מרגישה כאילו אני קצת מנצחת את היעילות בעזרת ההנאה. הנה, גם אני יודעת לעשות עוגות שמרים למרות שאפשר לקנות אותן בעשירית מהזמן. הנה, גם אני לא זרה לתנור שלנו. והעוגה הזאת באמת מושלמת.

דצמבר – פסטיסיו

כל פעם שמכינים פסטה יש שתי בעיות. הראשונה היא שכמות הפסטה וכמות הרוטב לעולם אינן מתאימות זו לזו. ואז מתקבלת פסטה רטובה מדי או פסטה שיכולה לחנוק אפילו פילים. הבעיה השנייה היא שלעולם אין לדעת כמה פסטה צריך להכין בשביל שני אנשים. את שתי הבעיות אפשר לפתור אם מכינים קצת יותר מדי פסטה, ואז משאירים אותה במקרר בשביל הפסטיסיו.

היישר מיוון: פסטיסיו

סיפנוס היה האי האחרון שלנו ביוון, עשרה ימים לפני החזרה לארץ, ושבועיים אחרי היציאה ממנה. סוף ספטמבר באוויר, חמים ונעים, והים מנצנץ למרחקים, ובסיפנוס, מרחקי הים הם מרחקים! רצועת החוף פלטי יאלוס, קיבלה את פנינו ביגיעה. הייתה שעת צהריים, לא היו כבר כמעט מלונות פתוחים (המלונות, החופים, המסעדות והברים באיי יוון הקטנים כמו סיפנוס פתוחים רק בעונת התיירות בין יוני לאוקטובר) וכולם רק רצו לישון. ובכל זאת, הצלחנו למצוא חדר זול במלון שנמצא על קו החוף. כשסיימנו לשתות את הקפה שלנו במרפסת, ירדנו למטה, חול פגש את אצבעות כפות הרגליים שלנו ומזרון הים של המלון קיבל את גופינו הנפוחים מגירוס באהבה.
שום דבר לא הכין אותנו למה שקורה במקום הזה בערב: שממה! רק מסעדה אחת פתוחה, אחת מאותן מסעדות יווניות, עם תפריט מכורך עור באורך הגלות והמנות הקבועות. וכך, ביום השני בסיפנוס, שיכורים מים ואהבה, יושב הבית הלך לעשות סיור במטבח ולהתחבר עם הבעלים. בסוף הסיור חזר הבעלים עם כמה מנות שנידונו שם, בין הסירים למיקרוגל, ואנחנו ישבנו מול הגלים המתנפצים אל החוף, והודינו. הודינו לאל, לעולם, לגאיה, לעצמנו, לבעל המסעדה החביב, להוריו שגידלו אותו, למיקרוגל שחימם את הארוחה שלנו. הודינו על מזלנו הטוב, על הפסטיסיו, על היין הזול ועל האוזו (עליו רק יושב הבית הודה).
אתמול, לבקשתו של יושב הבית, שחזרתי את החוויה. מאפה של פסטה עם בשר ובשמל, וסלט יווני עם ירקות חתוכים גדול מדי, מלאאאא שמן זית, בצל וצלפים. אני אוהבת אותך, יוון.
המתכון של מרתה סטיוארט, עם התאמות שלי. התמונה של יושב הבית.

רכיבים

  • 0.5 קילו פסטה פנה
  • 1 קילו בשר טלה טחון
  • 2 בצלים בינוניים, קצוצים
  • 0.5 כוס יין אדום
  • 2 מיכלי רסק עגבניות
  • 0.5 כפית קינמון טחון
  • 120 גרם חמאה
  • 1 כוס קמח
  • 6 כוסות חלב
  • 0.5 כוס פרמז'ן מגוררת

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. מכינים את הפסטה לפי ההוראות. מייבשים
  3. במחבת גדולה מבשלים בשר על אש בינונית, ומפרקים אותו לחתיכות בעזרת כף עץ, עד שלא נותרים חלקים ורודים, 6-8 דקות. מוסיפים בצלים ומבשלים עד שהם שקופים, עוד חמש דקות
  4. מעבירים למסננת, מוציאים את הנוזלים, מוחזירים למחבת. מוסיפים חצי כוס יין ומבשלים על אש בינונית עד שכמעט כל הנוזלים מתאדים, כ-5 דקות
  5. מערבבים פנימה רסק עגבניות ושתי כוסות מים. מבשלים על אש נמוכה, תוך ערבוב מדי פעם, עד שהרוטב מסמיך, 15-20 דקות. מתבלים במלח ובפלפל
  6. מכינים בשמל. בסיר בינוני מערבבים חמאה על אש בינונית. מערבבים פנימה את הקמח במהירות עד שהתערובת אחידה וללא גושים, כ-30 שניות. בזרם איטי ויציב מוסיפים פנימה חלב ומערבבים עד שאין גושים. מבשלים תוך ערבוב מתמיד עד שהרוטב מסמיך ומבעבע, כ-6-8 דקות. מערבבים פנימה פרמז'ן
  7. מוסיפים פסטה לתערובת הבשר ומערבבים. מעבירים לתבנית מרובעת. מוזגים מלמעלה את הבשמל, ומחליקים בעזרת גב כף עץ. אופים עד שמתחיל להשחים, כ-35-40 דקות

ספאנאקופיטה – תרד בפילו

יושבי הבית שבו לביתם אחרי שלושה שבועות ביופי היווני. מה אני אגיד לכם, היופי היווני מיטיב עם הלב ועם העין, אך דווקא עם הקיבה לא מיטיב כל כך. יוון היא ארץ של תיירות. ככזאת, היא מעדיפה את המוכר ואת הקל להכנה. ועל כן, בכל מקום מגישים סלט יווני לא כל כך טעים (עם עגבניות קמחיות וגבינה טעימה ליושב הבית), סופלקי עוף וסופלקי חזיר, והרבה הרבה הרבה צ'יפס, המבורגר ופיצה. ולמרות זאת, היו מאכלים ששבו את ליבנו. אחד מהם, כמה לא מפתיע, הוא ספנאקופיטה, מאכל יווני שכולו תרד, גבינה ופילו. בהתחשב בכך שיושב הבית מחלטר כפופאי בשעות הפנאי, היה ברור שהוא ייפול בשבי, ויפנטז מדי בוקר על ספאנקופיטה ראויה. ואני, אני אוהבת לממש את הפנטזיות שלו. המתכון והתמונה של "בישול בארון", אם כי באמת לא באמת חייבים מתכון, אני חושבת.

אם מפרידים את העלים, אפשר למצוא חלקיקים מיושב הבית

רכיבים לתבנית 20*20

  • 1 קילו תרד, מאודה, מיובש וקצוץ
  • 1 כוס פטה, מפוררת
  • 0.25 כוס שמיר, קצוץ
  • 0.25 כוס פטרוזיליה, קצוצה
  • 0.25 כוס בצל ירוק, פרוס
  • 2 ביצים, טרופות
  • מלח ופלפל לפי הטעם
  • 0.25 כוס שמן זית או חמאה מומסת
  • 12 עלי פילו

אופן ההכנה

  1. מערבבים תרד, פטה, שמיר, פטרוזיליה, בצל ירוק, ביצים, מלח ופלפל בקערה
  2. מברישים תחתית של תבנית בגודל 20 על 20 בשמן זית או חמאה מומסת
  3. מברישים צד אחד של עלה פילו בשמן זית ומניחים בקערה (ייתכן שיהיו צורך לחתוך אותו כדי להתאים). חוזרים על הפעולה עד שיש בתבנית שישה עלים
  4. מוזגים את תערובת התרד על עלי הפילו
  5. מברישים עלה פילו בשן זית ומניחים על המילוי. חוזרים על הפעולה עד שיש שישה עלים
  6. אופים ב-180 מעלות או עד שהחלק העליון מזהיב, כ-30-50 דקות

זה הזמן לפול ירוק! עם פסטה ופטה

זה הזמן של הפול הירוק בשוק. זול זול ונראה מזמין מאד. זה לא רק שזה טעים, גם ההתעסקות עם זה יכולה לרפא את הנפש! באחריות! (אבל רק אם באמת מכינים עם זה משהו, ולא כמו הארטישוקים שיושבים אצלנו במקרר, מחכים שמישהו ייזכר לזרוק אותם. כי בכל זאת, ארטישוק זה לא אוכל). על כל פנים, אתמול ממש הוצאתי, קילפתי, קילפתי שוב, והכנתי פסטה ממש טעימה וירקרקה. המתכון של "קבצנים בררנים". התמונה של יושב הבית.

רכיבים

  • 0.5 קילו פסטה אורצ'ייטה (נו, או דומות לה)
  • קילו פול (עם התרמילים)
  • 0.25 כוס שמן זית
  • 3 שיני שום גדולות
  • 1 לימון
  • 0.25 כפית שבבי צ'ילי
  • 3 בצלים ירוקים גדולים, קצוצים
  • 0.25 כוס שמיר, קצוץ
  • 250 גרם פטה
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מקלפים את הפולים פעם ראשונה. שוברים את הקצה ומושכים את החוט לאורך התרמיל. מוציאים את הפולים, שעטופים במעטפת שעוותית בהירה
  2. מקלפים את הפולים  פעם שנייה. שמים את הפולים בקערה עם מים רותחים. מחכים שתי דקות. אבל שתי דקות, לא חמש, כי אחרת הם מתבשלים מדי. מעבירים לקערה עם מי קרח, בלי לזרוק את המים בהם התבשלו הפולים. עכשיו צובטים את קצה הפול, ושולפים אותו מהמעטפת השעוותית. אם סבתא שלכם או של השכנה הייתה יכולה להתעסק עם זה ככה, גם אתם יכולים
  3. מכינים את הפסטה. משתמשים במים מהפולים ובמים נוספים ומרתיחים סיר גדול עם מים מומלחים היטב. מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן עד לדרגת אל-דנטה. או הדרגה האהובה עליכם. מסננים ושומרים רבע כוס ממי הבישול
  4. מכינים שמן ריחני. מחממים שמן זית ושום קצוץ דק מאד בסיר קטן על אש בינונית נמוכה. מבשלים בזהירות עד שהשום ריחני ומזהיב. מורידים מאש לפני שהוא משחים. מוסיפים שתי כפיות גרידת לימון ושבבי צ'ילי
  5. מערבבים. מעבירים את הפסטה המסוננת לקערה עם השמן החמים, השומי והארומטי. סוחטים לימון שלם פנימה. מוסיפים את הפולים, בצל ירוק ושמיר. מפוררים פנימה את הפטה. מתבלים במלח ובפלפל לפי הטעם

פיצה תרד, גבינה בולגרית וזיתי קלמטה

יושב הבית חושב שכל דבר עם תרד הוא יותר טוב. שקשוקה? עדיף עם תרד. אגס בנדיקס? כמובן עם תרד! פשטידה? למה לא עם תרד, בעצם. כל כך הוא אוהב דברים עם תרד, שחברתי הטובה דבראל חושבת שכל מתכון בבלוג הזה הוא עם תרד או סלק. היא צודקת רק קצת 🙂 בכל אופן, כשראיתי בטלוויזיה באחד הימים שארז קומורובסקי עושה פיצה עם תרד, ידעתי מייד שעליי לשמור את המתכון. לא התעצלתי. הלכתי לאינטרנט, מצאתי את המתכון, ושמרתי במועדפים. כמה שבועות אחרי כן אמנם חזרתי אליו, ורק אז ראיתי שמדובר במתכון מרושל. קודם כל, אין אף בנאדם פרטי בעולם שעושה שמונה מגשי פיצה בבת אחת. שפים שלא יודעים להתאים את הבישול שלהם לכמויות ביתיות מרגיזים אותי ממש. שנית, המתכון לא מסביר כלל את תהליך העשייה על בוריו.  רק בגלל שראיתי את המתכון בטלוויזיה, הכל היה בהיר וידוע. ועל כן, בניגוד למנהגי, אני הולכת לכתוב פה מחדש מתכון בעברית. וגם, קומורובסקי התפייט ארוכות על תרד טוקי ותכונותיו הייחודיות לעומת תרד רגיל. לא הייתה לי סבלנות לדוכן של התרד הטורקי בשוק, ועל כן עשינו מתרד רגיל. היה מעולה. המתכון המקורי, לכל המתעניינים, נמצא כאן. התמונה של יושב הבית המאושר.

לפני האפייה

רכיבים ל-2 מגשי פיצה
לבצק:

  • 330 גרם קמח שטיבל 2 או קמח לחם
  • 230 גר' מים מינרלים
  • 1 כוס תרד טורקי קצוץ דק
  • שליש כף מלח
  • 4 גר' שמרים אינסטנט
  • 1 כף שמן זית

לציפוי:

  • 600 גרם תרד (טורקי)
  • 4 שיני שום קצוצים דק
  • פלפל לבן גרוס טרי
  • מלח ים גס
  • 200 גר' גבינה בולגרית כבשים אמיתית (או כל גבינה מלוחה שטעימה לכם. אני שונאת גבינות כבשים)
  • 50 גרם זיתי קלמטה
  • חופן עלי בזיליקום
  • שמן זית

אופן ההכנה

  1. טוחנים במעבד מזון תרד עם מים עד לקבלת נוזל אחיד למדי. מערבבים עם יתר חומרי הבצק עד לקבלת בצק אחיד ולא רך מדי
  2. מניחים בקערה מכוסה בניילון לחצי שעה, ובסיומה מחלקים לשני כדורים. שמים את הכדורים על צלחת מקומחת ועוטפים בניילון לא נצמד. מכניסים למקרר ל-24 שעות
  3. ביום האפייה, מחממים תנור ל-240 מעלות עם אבן אפייה. פותחים את כדורי הבצק לפיצות דקיקות
  4. מאדים את התרד בסיר בלי מים כמה דקות, עד שהוא מתרכך. קוצצים אותו גס ומערבבים עם מלח, פלפל לבן ושמן זית. מפזרים על הבצק. מעליו גבינה בולגרית וזיתי קלמטה חתוכים
  5. אופים ישירות על אבן האפיה למשך 10-15 דקות עד שהבצק משחים. מפזרים מעל בזיליקום

סרדינים ממולאים של קיץ

רוח המהפכה לוקחת את הבחורה שלי ומבלבלת אותה קלות. אני, שאיני מהפכן גדול, שמח לתמוך בה ושמח לתמוך במהפכה. בדרך אל התיקונים הפרטיים שלי, פתאום אני פוגש זוג מכרים. הם יושבים על שולחן ליד השוק, שמתחיל להעלות ריחות של סוף יום וארבעים מעלות. בכוס עם רגל קצרה שותים בירת בוטיק ישראלית, על השולחן מונחות שלוש צלוחיות קטנות. אני ניגש להגיד שלום, ולא יכול שלא להתפלא נוכח האלגנטיות של זוג, שיצא את הבית, מתעלם לגמרי מהחום, מתכנן תוכניות מעל צלוחיות קטנות של אחר צהריים. הם לא נראים טרודים בענייני מהפכות או חום, יש להם אחד את השני. [מתכון + תמונה Hunger and Sauce]

סרדינים ממולאים בלימון כבוש וצנוברים

חומרים

  • 6 סרדינים גדולים ומנוקים, שטופים ויבשים
  • 3 לימונים כבושים, קצוצים
  • חצי כוס פירורי לחם
  • 3 כפיות צנוברים קלויים
  • רבע כף פלפל שחור גרוס טרי
  • 2 כפות פטרוזיליה קצוצה

אופן ההכנה

  1. מערבבים ביחד את כל המרכיבים, פרט לסרדינים. בעדינות, ממלאים את חלל הבטן של הסרדינים בתערובת, ובעזרת שיפוד עץ או קיסם, סוגרים את הדגים, כך שהמילוי לא יברח והדגים ישארו שלמים במהלך הטיגון.
  2. צולים או מטגנים את הסרדינים מעל הגריל או על מחבת, כ-3 דקות מכל צד, עד שהדג עסיסי ועורו קצת תפס צבע.

קציצות תפוחי אדמה ותרד

היו תפוחי אדמה. קצת. והיה תרד. גם קצת. ואני יצאתי אל האינטרנט, האינטרנט הטוב והמושיע, כדי שיספר לי מה אני יכולה להכין לארוחת הערב, לבעלי השב מן העבודה, רגע לפני שהוא מוסר לי את הכובע ואת מעיל הגשם כדי שאתלה על הקולב. תחילה הגעתי לכל מיני אלו-משהו, מאכלים הודיים. אבל לא היה לי חשק כלל לקלות תבלינים. אחר כך נסחפתי אל חופי הגראטן, שגם הם לא נראו מבטיחים יתר על המידה. עד שבסופו של דבר הציע לי האינטרנט את יוון מכורתי. כאן כבר לא יכולתי לסרב. המתכון של suite101 והתמונה של יושב הבית.

רכיבים ל-15 קציצות בערך

  • כף שמן זית
  • 0.5 בצל אדום, קצוץ
  • 2 כוסות תרד, קצוץ גס
  • 1 ביצה
  • 100 גרם פטה, מפוררת
  • 2 כוסות תפוחי אדמה, קלופים, מבושלים ומעוכים
  • קמח, לפי הצורך
  • 2 ביצים, מעורבבות עם כף חלב
  • פירורי לחם או פנקו, לפי הצורך

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן זית במחבת גדולה ומוסיפים את הבצל. מבשלים עד שהבצל הופך שקוף ומוסיפים את התרד
  2. ממליחים ומבשלים את התרד עד שהוא מתרכך
  3. מייבשים את תערובת התרד-בצל, וסוחטים ממנה את כל הנוזלים
  4. מערבבים את תערובת התרד עם תפוחי האדמה המבושלים, פטה וביצה אחת. בודקים תיבול, כי הפטה נוטה להיות מלוחה
  5. מעצבים לצורת קציצות. טובלים בקמח, ביצה ופירורי לחם
  6. מטגנים בשמן צמחי או אופים בתבנית מכוסה בנייר אפייה משומן עד שהקציצות משחימות

פילו פטה

אחד הדברים הכי מגניבים בבישול הוא שככל שאתה מתנסה יותר, אתה מבין יותר. לא משנה כמה פעמים תקרא על עגבניות בשלות מדי, עד הרגע שבו מיצי העגבניה מאיימים להטביע את קרש החיתוך שלך, אתה לא באמת מבין מה הסכנות בעגבניה בשלה מדי. אם לא עשית אפפעם קרפצ'ו סלק במנדולינה, אתה לא באמת מבין את העונג והנוי הטמונים בפרוסות דקיקות מתקתקות-מלחלחות שהן כל כך פשוטות ובה בעת כה גאוניות. מצד שני, אם כבר ניסית משהו, אתה יודע אותו. גם לא תמיד הכל מצליח, את ההבנה של איך החומר הזה מתנהג, יש לך כבר איפשהו בינך לבין הסכין וקרש החיתוך שלך. כל כך לינארי ומשמח. והיום, תוספת חדשה למטבחנו: בצק פילו. אומרים עליו שהוא לא הכי קל לעבודה, ושהוא מתייבש במהירות ונשבר. אני בטוחה שפעם או פעמיים של עמידה תקיפה מולו יזכירו לו מי כאן האיש הלא-מיומן שבטנק. המתכון והתמונה של "לא דרבי פאי".

בפוסט המקורי יש גם תמונות שלבים. אפשר להציץ

רכיבים לתבנית קוגל

  • 700 גרם פטה, מפוררת
  • 2 כוסות קוטג'
  • 3 ביצים
  • 0.3 כוס שמיר, קצוץ
  • 0.25 כוס פרמז'ן, מגוררת
  • 1 כפית אגוז מוסקט, מגורר
  • 450 גרם פילו, מופשר ללילה שלם, אם אפשר
  • 100 גרם חמאה, מומסת
  • דבש, להגשה

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים פטה, קוטג', ביצים, שמיר, 2 כפות פרמז'ן, אגוז מוסקט ופלפל שחור במעבד מזון, ומערבבים לתערובת חלקה או עם גושים, לבחירתכם
  2. מפזרים 2 כפות פרמז'ן בתחתית תבנית קוגל. מניחים דף פילו בתבנית, עושים בו חור בעזרת האצבע במרכז ומרפדים את התבנית. עושים זאת שוב עם עוד דף, אבל מזיזים אותו קצת, כדי שלא יהיה בחפיפה מלאה לראשון. שני הדפים הראשונים לא יתנהגו יפה, אבל ממשיכים עם כל החבילה ובסוף הם יעמדו כמו חיילים וירפדו את התבנית, והקצה שלהם יתנופף אל מחוצה לה
  3. מעבירים את המילוי לתבנית, ומקפלים את קצות הפילו על המילוי. עושים כעשרים חורים בבצק בעזרת סכין ושופכים מלמעלה את החמאה המומסת
  4. מניחים את התבנית על נייר אפייה בתנור לשעה וחמש עשרה דקות, או עד שהמאפה מזהיב. מצננים לשעה שעתיים לפני שחותכים. מגישים חמים או בטמפרטורת החדר עם דבש או צ'אטני בצד