ארבעה דברים מרגיזים שקרו לנו אתמול במסעדת יונה

השקשוקה

ארוחות בוקר במסעדה הן תמיד קצת שקר, ותפריט ארוחות בוקר מרגיש לי כמו שקר כפול. אין שום סיבה הגיונית בעולם ששתי ביצים, חמאה, ריקוטה וסלט מחצי עגבניה וחצי מלפפון יעלו ששים או שבעים שקלים. ואם כל התפריט, או רובו המוחלט, מורכב מארוחות בוקר, אז אין אפילו לאן להימלט. אבל זהו שקר ידוע, ואנחנו בחרנו לצאת עם המשפחה לחגוג יום הולדת במסעדה, אז את המשוכה הזו צלחנו. בתמורה לצליחת המשוכה אני מצפה שהטרחה המועטה שאני מטריחה את המסעדה בארוחות הבוקר שהזמנתי תהיה שווה את זה.
אני לא יודעת להסביר לחייזר את ההבדל בין שקשוקה טובה לשקשוקה מחורבנת, אבל כל מי שאכל שקשוקה או שתיים בחייו יודע אותו: עד כמה הרוטב עז טעם, עד כמה המוצרים שאינם עגבניות או ביצים נותנים את טעמם, עד כמה שמנונית השקשוקה. בכל הפרמטרים האלו, השקשוקה של יונה נכשלה. מדובר היה בעגבניות ופלפלים בעיסה מתקתקה ומעליהן שתי ביצים שחלמונן איבד את נוזליותו. החלומי שהובטחה בתפריט נעלמה כנראה.
שני אנשים הזמינו את המנה, שני אנשים הסתכלו זו על זו בבלבול, שני אנשים החזירו את השקשוקה.

שקשוקה שנראית טעימה. לא במסעדת יונה

המלצרים
אין דבר שמרתיח אותי יותר ממלצרים שמתווכחים על נכונות התלונות של הסועדים.
אז כן, לא היה בשקשוקה חלומי, אבל אם תקחי את השקשוקה, תבחני אותה במיקרוסקופ, ותחזרי אליי עם דו"ח מעבדה אולי אשתכנע.
אז לא, אדוני המלצר, אם מישהו אומר שיש בחסה חול, התגובה הראויה היא לא לקחת את עלה החסה בידיים, לבחון אותו מול האור, לטפטף על כל סביבותיך רוטב, ולהגיד שזה לא חול.
לא ולא, אדוני המלצר, התגובה הנכונה היא לא לקחת את עלה החסה, ולשאול אחר כך אם היה עוד חול בסלט.
מה????
כן, אחרי שהמלצר הסכים איתנו שיש חול בחסה, הוא השאיר את הסלט. כשביקשנו שוב, הוא עדיין לא הבין למה רמת ההגיינה שלנו כה גבוהה שאנחנו לא ממשיכים לאכול את הסלט. ועדיין לא לקח את הסלט.
אפילו בסיני כבר היו מעבירים אותו לנהיגת גמלים.

הסלט
ראה לעיל

התזמון
שמונה אנשים מגיעים למסעדה. לבושים יפה ומוכנים לחגיגה. אין דבר מבאס יותר מחגיגה שמתנהלת בעצלתיים.
כמה קשה להוציא שמונה ארוחות בוקר ביחד? כמה קשה להביא מנה שהיא פיצוי על מנה שהוחזרה תוך פחות מחצי שעה? מדוע צריכים לחכות עשרים דקות לקפה?

מסקנה
מסעדה בקוד פתוח, מכנה את עצמה יונה, אולי הם למדו מגיקים של מחשבים שקוד פתוח הוא סימן בדוק לחוסר תשומת לב לאלגנטיות.
אנחנו, לעומת זאת, אוהבים את המסעדות שלנו טעימות, אלגנטיות ושמחות לארח.

חצילים חרוכים בעגבניות

אימא שלי היא אלופת החצילים והשניצלים. המאכל החגיגי ביותר והביתי ביותר בבית שלי הוא פיתה עבה ממאפיית המשפחה המקורית (אילתים, יש להם ריבים מצחיקים), חומוס, שניצל שעד היום לא הבנתי את סוד קסמו, אבל אני יודעת לשחזר את דרך ההכנה שלו במדוייק, והוא ממש טעים, וחצילים קלויים עם עגבניות ונענע. כשהייתי קטנה לא הבנתי את עניין החצילים, וכבר כמה שנים שאני צמחונית למדי, ועל כן היו לי רק פעמים מועטות להתענג על הקסם הזה בעצמי, אבל את אנחות התענוג של היושבים סביבי אני שומעת כבר שנים ארוכות.
אלופת החצילים מכינה שלושה סוגי חצילים שונים וטעימים, אבל כולם מתחילים בטקס הנורא מכל: קליית החצילים על אש פתוחה. לפני כל ארוחה משפחתית יש את הרגע הזה, שאימא שלי, כמו כוהנת הגז, מכינה את עצמה ואת סביבותיה לטרנספורמציה מלאת ההוד שעומדת להתרחש: חציל רגיל עומד להפוך לחציל קלוי על אש גלויה, והכיריים עומדות להפוך לאזור פיגוע. האירוע דורש הכנה נפשית מראש, ריכוז מלא במהלך הטקס וניקוי יסודי לאחריו, מלווה באנחות קלות על קשיי החיים והגורל.
לא פלא, אם כך, שהגעתי לגיל 35 המכובד מבלי שקליתי חצילים על הגז ולו פעם אחת. זה היה התפקיד של יושב הבית, ואני הבטתי בו באימה, מוכנה לרגע שבו הכל יתפקשש, החצילים יוחלפו באצבעות ידיו, אני אצטרך להציל אותו מהאש האוחזת בו, והוא יתאהב בי לשארית חייו.
אבל אתמול זה קרה! יושב הבית לא היה, המתכון קרא לי, ואני הוצאתי שני חצילים מהמקרר, הנחתי אותם על האש הפתוחה וחיכיתי לאסון. החצילים נקלו תחילה בשקט, ואחר כך ברחשים קלים. סובבתי אותם. סובבתי שוב. והנה, היו חצילים קלויים, מושחרים כראוי, הכיריים התלכלכלו קלות – שום דבר שהן לא רגילות לו – ואני הבטתי במעשה ידיי בגאווה כה גדולה, כאילו לפחות פיצחתי את סוד הגרעין החצילי.
משם, הדרך הייתה קצרה לתבשיל הקיצי הטעים הזה, שמתאים להוסיף אותו לאורז כשהוא חם, והבוקר קיבלתי אותו בסנדוויץ' במק"ח ([לחם] בייקרי, מלפפון, קוטג', חצילים) גאוני!. הגדולה שלו היא שאפשר להיפטר קצת מן הטחינה שלאחרונה רודפת כל חציל עד חורמה, ובכל זאת לא להטביע את החציל בתועפות שמן וגבינה.
המתכון ההודי למדי הוא של "לבשל בווסטצ'סטר", עם התאמות קלות למדינה שלנו, והתמונה מהפינה הירוקה בבית שלנו.

רכיבים

  • 2 חצילים בגודל בינוני
  • 3 כפות שמן
  • 0.5 כפית זרעי כמון שלמים
  • 1 בצל אדום קטן, קצוץ דק
  • 3 שיני שום, מרוסקות
  • 1 כפית ג'ינג'ר מרוסק
  • 2 עגבניות, מגוררות
  • 2 פלפלים חריפים, קצוצים
  • 2-3 כפות כוסברה, קצוצה

אופן ההכנה

  1. תחילה קולים את החצילים על אש גלויה, או על פינת הגריל אם יש לכם כזה, עד שקליפת החצילים חרוכה. מניחים בצד להתקרר
  2. מחממים שמן בסיר קטן לדקה. מוסיפים את זרעי הכמון ומטגנים עד שהם מתחילים לרחוש. מוסיפים את הבצל האדום ומאדים עד שהבצל מתרכך ומשחים קלות. מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את העגבניות והפלפלים החריפים ומתחילים לבשל כמה דקות, עד שהעגבניות הופכות לרוטב סמיך ויבש למדי
  3. בזמן שהעגבניות מתבשלות, מקלפים את החצילים ומועכים אותם לחתיכות נעימות לאכילה
  4. מוסיפים את תערובת העגבניות לחצילים ומערבבים היטב. מוסיפים כוסברה (לא הייתה לנו) ומערבבים

פרוזן יוגורט קרם לימון

אני לא יודעת מה קרה בקיץ הזה, אבל החשק שלי לגלידה הוא בלתי פוסק. הייתי אוכלת גלידה כל היום וכל הלילה, ומקנחת באיזה פיתה עם גבינה צהובה, לו רק המצפון שלי היה מאפשר לי. אני חושבת שבפעם הראשונה בחמש שנות הכרותנו גרמתי ליושב הבית לקנות שני פיינטים של בן אנד ג'ריס – הוא אוהב שוקולד והרבה, ואני מוכנה לספוג את כל הקלוריות האלו רק בשביל קרם עוגיות – ולשבת אחד מול השני ליד שולחן המטבח עם כפות ולהתענג. על כל פנים, אי אפשר להמשיך כך. לא היינו רוצים להיראות כמו פיינט גלידה. מישהו עוד עלול להתבלבל, לארוז אותנו בצבעים עליזים ולשים אותנו במקפיא.
על כן החלטתי לחפש באינטרנט הזה גלידות קצת יותר הגיוניות. הגלידה הזאת גם לא מצריכה קירור של לילה נוסף, וגם ממש ממש טעימה. מה שכן, היא מצריכה מכונת גלידה. מהניסיון שלי, אם מתחתנים, מקבלים אחת, ככה שזה יוצא די פשוט. כמו כן, המתכון מתאים לשלוש ארבע מנות. שזה טוב, כי רוב המתכונים לגלידה הם לשמונה מנות, ואז אנחנו תקועים במקפיא לכל הקיץ עם איזו גלידה רבע טעימה. מצד שני, שלוש ארבע מנות נגמרות ממש מהר, במצב הנוכחי.
מתכון של "ראשון פשוט". התמונה שלי.

רכיבים
לכוס קרם לימון

  • 3 חלמונים
  • 1 ביצה
  • 0.75 כוס סוכר
  • 0.5 כוס מיץ לימון (יצא לי שלושה לימונים)
  • גרידה משני לימונים
  • 1 כף חמאה

לגלידה

  • 2 גביעים (130 גרם) של יוגורט יווני 7%
  • 1 גביע דניאלה וניל (אפשר גם יוגורט וניל)
  • 0.75 כוס קרם לימון

אופן ההכנה

  1. מכינים קרם לימון. בסיר קטן מערבבים חלמונים וביצה לתערובת אחידה. ממשיכים לטרוף ומוסיפים פנימה סוכר, מיץ לימון וגרידת לימון, עד שהכל מעורבב היטב, כדקה.
  2. שמים את הסיר על אש בינונית ומערבבים ללא הרף, עד שהקרם מסמיך ואם מכניסים לתוכו כף עץ היא יוצאת מכוסה, כ-8-10 דקות. מסירים את האש ומערבבים פנימה חמאה
  3. מכינים את הגלידה. מערבבים בקערה יוגורט, דניאלה וקרם לימון. מעבירים למכונת גלידה שהוקפאה מבעוד מועד ומפעילים. לי לקח בערך 20 דקות עד שהפלא הגיע לדרגת סמיכות של פרוזן יוגורט