4 שנים!

ארבע שנים!

בחודש מרץ 2009 התחלנו לאסוף מתכונים לתוך המקום הזה. ארבע שנים זה המון מתכונים, המון בישולים, המון למידה והמון אהבה.
אז החלטנו על חגיגה. תחילה: עיצוב חדש לבלוג, שמתאים יותר לשנת 2013. מה אתם חושבים עליו?
ואחר כך: זרם תודעה! יושב ויושבת הבית מספרים על הרגע שבו התחיל הבלוג.

יושב הבית במטבח הבית

יושב הבית:
לפני ארבע שנים הייתי במצב אחר לגמרי. אחרי כמה חודשים במזרח, החלטתי לחזור הביתה באמצע אוגוסט 2008. המשבר הכלכלי הגיע יחד איתי, ויחד עם חודשי הקיץ והחגים בישראל, ביליתי כמה חודשים בלי עבודה, מבולבל וחרד מהפער בין חוסר הדאגות של המזרח לבין המציאות שקיבלה את פניי. יושבת הבית, ביכולת שרק השתכללה מאז, אספה אותי מבין ההריסות שלי עצמי, ושיכנה אותי על הספה בסלון דירתה הקטנה בשינקין. בלילה האחרון שם, עברנו לישון ביחד.

בחודשים שבאו אחר כך, ניסינו ביחד ולחוד, למצוא פרויקטים מעניינים, שגם יכניסו לנו קצת כסף. באותם ימים היה מין באזז כזה באינטרנט הישראלי, שאפשר להרוויח כמה שקלים מאתר תוכן עם פרסומות. הכרתי אז כמה טמבלים שטענו שהם עושים חצי משכורת מגוגל, וביחד החלטנו שננסה גם. הרי אנחנו מבינים באינטרנט, למה שלא נעשה מזה גם קצת כסף. וככה, בזיכרון שלי, התחלנו לבשל בבית. בהתחלה רק תירגמנו מתכונים. כשראינו שכסף זה לא ממש עושה, התחלנו גם לבשל אותם. ולאט לאט, הקמנו לנו גם בית.

יושבת הבית, במטבח הבית

יושבת הבית:
איך התחיל הבלוג הזה? הבלוג הזה התחיל בשבילי משלושה רגעים, שלובים זה בזה כמו צמה.
הרגע הראשון הוא הרגע שבו הוא אמר לי, כמה חודשים אחרי שהתחלנו להיות זוג, והרבה לפני שהיה לו על מה לבסס את האמירה הזאת: את ממש טובה בלקרוא מתכונים, את יודעת? את ישר יודעת מה ייצא מהם בסוף. המחשבה הראשונה שלי הייתה להתנגד, ולומר לו: אבל אין לך על מה לבסס את האמירה הזאת, אתה סתם מאוהב בי באופן כללי. המחשבה השנייה, שמגיעה לעתים כל כך רחוקות והגיחה הפעם כנראה רק מפני שאני הייתי כל-כך מאוהבת בו, הייתה: אולי הוא צודק, אין לדעת.
הרגע השני היה הרגע שבו הוא בישל לי, בדירת השותפים שלו עם המטבח הפינתי, פסטה עם שום טרי ושמנת, וסיפר לי על הפעם ההיא בהודו, שבה הוא נקלע למטבח של אישה זקנה שגידלה שומים בחצר שלה, וביחד עם המטייל הנוסף שהיה איתו, הם בישלו ארוחת ערב לעצמם ולזקנה (או משהו כזה. לא מתחייבת על הפרטים), וקינח באמירה: כן, שום טרי הוא מתוק יותר. וידעתי שאני אולי אולי יודעת לקרוא מתכונים אבל הוא ללא ספק יודע על אוכל יותר ממה שאני אדע אי פעם.
הרגע השלישי היה הרגע שבו ישבנו בחדר שלו בדירת השותפים, שהיה חדר גדול גדול גדול ולבן לבן לבן, עם ארבעה חפצים משמעותיים: ארון, מיטה, שולחן ושורה ארוכה של מדפים עם ספרים, דיסקים ובקבוקי אלכוהול, ומתוך הזיות ההתחלה, אמרנו לעצמנו שפעם אחת אנחנו חייבים לבדוק אם באמת אפשר לעשות כסף מהאינטרנט.
צמה: משהו שאני טובה בו, משהו שהוא טוב בו, אתגר משותף. אחת הצמות, שתדעו לכם.

תבשיל דגים יפהפה

כל בוקר אדם הולך לעמל יומו. ישנם כאלה שהולכים לשם רק כדי לחזור במהרה למקום שהם אוהבים. יש כאלו, האופטימיים וההזויים יותר, שמנסים למצוא בעמל יומם את האהבה. שנים הייתי מאלו שבאים למקום העבודה, מתפרנסים, מזיזים דברים מימין לשמאל, ויוצאים בתרועה כדי לעשות דברים שהם באמת אוהבים.

כל בוקר אדם הולך לעמל יומו. ישנם כאלה שהולכים לשם רק כדי לחזור במהרה למקום שהם אוהבים. יש כאלו, האופטימיים וההזויים יותר, שמנסים למצוא בעמל יומם את האהבה. שנים הייתי מאלו שבאים למקום העבודה, מתפרנסים, מזיזים דברים מימין לשמאל, ויוצאים בתרועה כדי לעשות דברים שהם באמת אוהבים. ועכשיו, עכשיו עמל יומי כרוך בקשר בלתי נפרד לאהבה שלי. למעשה, זו האהבה שלי שהמציאה את עמל יומי. מי יכול היה לשער עד כמה זה מפחיד, לשים את הנפש שלך במקום אחד עם הכסף שלך. מזל שיש את ג'יימי אוליבר שמזכיר לי שתשוקה זה תמיד תבלין טוב (וכדי לספר שדייגים מכינים את התבשיל הזה ממי ים, שהם כבר מלוחים!)
המתכון והתמונה של ג'יימי אוליבר. הדגים של מוסי.

רכיבים לארבע מנות

  • שמן זית
  • 2 בצלים, קלופים וקצוצים גס
  • 4 מקלות סלרי, קצוצים גס
  • 5 שיני שום, קלופות וקצוצות גס
  • 3 עגבניות, קצוצות גס
  • 500 גרם תפוחי אדמה, קלופים וחתוכים לקוביות של 3-4 סנטימטרים
  • 3 עלי דפנה
  • 1 ליטר ציר ירקות
  • מלח ים
  • פלפל שחור
  • 700 גרם פילטים של דגים (איזה שרוצים: לברק, דניס, ברבוניות, הכל הולך)
  • מיץ מלימון אחד
  • צרור קטן של פטרוזיליה, קצוצה גס
  • צרור קטן של שמיר, קצוץ גס
  • שמן זית ולחם דייגים להגשה

אופן ההכנה

  1. מחממים כמות נאה של שמן זית במחבת גדולה על אש בינונית. מוסיפים את הבצלים והסלרי ומבשלים חמש דקות. מוסיפים את השום ומבשלים עוד חמש דקות, תוך ערבוב, עד שהבצלים מתרככים אבל לא משחימים
  2. מוסיפים את העגבניות, תפוחי האדמה ועלי הדפנה ומוזגים את הציר. מתבלים באהבה במלח ופלפל ומביאים לרתיחה. מנמיכים לאש נמוכה ומבשלים 15 דקות
  3. מוסיפים את הדגים ומביאים שוב לרתיחה. מנמיכים שוב את האש ומבשלים עוד 15 דקות, עד שתפוחי האדמה רכים והדגים מבושלים היטב ומתפרקים לחתיכות
  4. מערבבים פנימה מיץ לימון ועשבי תיבול, מזלפים מעל שמן זית וטועמים קצת כדי לוודא שמדובר באיזון הנכון של חומציות, טריות ותיבול. מגישים עם פרוסות של לחם כפרי

פיצה ביאנקה

הפיצה ברחוב אהרונסון, שזה הפיצה ג'וינט שמקימים לעתים יושבי הבית, כבר קנתה לעצמה מעריצים. אמנם לא רבים, שניים בדיוק (אם לא כוללים את יושבי הבית עצמם), ובכל זאת מעריצים. לפני שהגיעו המעריצים, התפתחה השיטה: את הבצק עושה יושבת הבית באופה לחם, כי אין מערבל מזון בבית. את הרוטב מכין יושב הבית, באמצעים סודיים שידועים רק לו. ואת התוספות מפזרת ביד מדוייקת יושבת הבית, שהכי אוהבת לעשות צורות מצחיקות עם התוספות שלה, ולא לפזר אותן כלאחר יד על פני העיגול. מגש פיצה מחורר, החום הכי גבוה שהתנור יכול להשיג, אבן אפייה, והפיצה יוצאת ממש מוצלחת (לא כמו של מסעדה. פיצות לא יוצאות כמו במסעדה, אין מה לעשות).
רק מה הבעיה? אופה הלחם עושה כמות שמספיקה לשתי פיצות, ויושבי הבית עצמם לעולם לא אוכלים שתי פיצות בבת אחת. וכך יש בפריזר שלנו כדורי בצק לרוב שהוכנו מתישהו לארוחת ערב לשנינו, ונשכחו מלב. לא מזמן עלה במוחה של יושבת הבית השם פיצה ביאנקה (לפעמים זה קורה לה, שהיא חושבת על אוכל לפי השם שלו): כלומר פיצה עם רוטב בשמל במקום רוטב עגבניות. מייד אחר כך חשבה: אוטוביאנקי, ונקרעה מצחוק (לפעמים זה קורה לה, להיקרע מצחוק בקול כשהיא לבד בבית). אבל צחוק בצד, יצא מעולה!
המתכון של הבצק מהחוברת שבאה עם אופה הלחם. המתכון של הרוטב מ"אוכל ויין". התמונה מהמטבח שלנו.


בצק לשני מגשי פיצה

  • 1 כוס מים
  • 1 כף חמאה מותכת
  • 2 כפות סוכר
  • 1 כפית מלח
  • 2.75 כוסות קמח רגיל
  • 1 כפית שמרים יבשים

לפיצה ביאנקה אחת

  • 2 כפות חמאה
  • 3 כפות קמח
  • 1.5 כוסות חלב
  • אגוז מוסקט
  • מלח ופלפל שחור
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 שן שום, מחוצה
  • 0.5 קילו פטריות מכל מיני סוגים (שמפיניון, יער, שיטאקי, פורצ'יני), פרוסות
  • כמה עלי טימין
  • 150 גרם גבינה קשה מגוררת

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. שמים את כל החומרים בקערה של האופה לחם ומכוונים לתכנית של בצק. אצלנו זה לוקח שעה וחצי. אפשר ללכת לקרוא ספר או משהו
  2. מכינים את התוספות. חותכים את הפטריות לפרוסות דקות, ומטגנים כמה דקות בשמן זית, יחד עם מלח, פלפל שחור וטימין, עד שהפטריות רכות
  3. מכינים את התנור. מחממים תנור ל-250 מעלות.
  4. מכינים את הרוטב. בסיר קטן ממיסים את החמאה על אש בינונית. מערבבים פנימה שלוש כפות של קמח עד שנוצרת משחה. מוזגים בהדרגה את החלב, ומערבבים לתערובת חלקה. מבשלים על אש בינונית תוך ערבוב מתמיד, עד שהרוטב מסמיך, כ-4 דקות. מנמיכים את האש וממשיכים לערבב מדי פעם כ-10 דקות, עד שלא נותר טעם קמחי. מסירים מהאש ומערבבים פנימה כמה כפות של גבינה קשה. מתבלים במלח, פלפל שחור ואגוז מוסקט
  5. מרכיבים. מותחים את הבצק על מגש פיצה. מורחים על הבצק את רוטב הבשמל. מפזרים את הפטריות (איך שבא לכם. לא חייבים בצורות מצחיקות). מעל מפזרים עוד כמה כפות גבינה קשה. מכניסים לתנור ל-10 דקות לערך, עד שמריחים ריח שאי אפשר לעמוד בפניו

ג'ין של גברים וג'ין של נשים

אחד מהיתרונות הגדולים של ברלין, אני חושבת, כמו כל עיר באמת גדולה אחרת, היא שאתה יכול למצוא עולמות מקבילים שלעולם לא ייפגשו. רוב הישראלים שאני מכירה שעוברים לגור בברלין לזמן קצר (כמוני) או ארוך בוחרים באופציה הזולה. משלמים שלוש מאות יורו על שכר דירה, שישה יורו על ארוחת צהריים בחוץ ושני יורו על חצי ליטר בירה מהחבית. בתמורה הם מקבלים את כל השקט הברלינאי, אירופה, חופשה מממחשבות על הכיבוש, הרבה טורקים וקצת טינופת מבורכת. הם לעולם לא יטריחו את עצמם להגיע לרובעים שבהם מתקיימת האופציה ההפוכה לחלוטין, שנגמרת ביוקרה: מלונות יוקרה, מותגי יוקרה, מכוניות יוקרה, ורק מסעדות יוקרה לא פגשתי שם.
אני כמובן בחרתי באופציה הזולה גם, כי מה אני, רוטשילד? אבל אני גם אוהבת הרפתקאות, ועל כן לילה אחד הזמנתי אותנו למלון בוטיק יוקרתי (עולה כמו צימר בארץ) שטובי מעצבי הפנים ומעצבי החוויה טרחו עליו, והוא נמצא בלב ליבו של הקו-דאם, רחוב המותגים המרכזי בעיר ושכונה אירופית מבוססת ותיקה. הקור בחוץ היה אחושרמוטה קור, המלון בפנים היה אחושרמוטה נעים, ואנחנו נכנסו למלון בשעה שתיים בצהריים ולא יצאנו ממנו עד הבוקר שלמחרת. מה עשינו? ובכן, בערב ירדנו לבר של המלון ושם, בחברת כמה ברוקרים מעודכנים ומשועממים ומבוגרים אדומי לחיים, אכלנו המבורגר ושתינו הרבה מאד טום קולינס – ג'ין עם לימון וסודה. כיסאות בר ייעודיים לבר הזה, מפיות שחורות, כוסות גבוהות, הרבה מאד סטייל. למחרת בבוקר גילינו שהלילה במלון עלה כמו החגיגה הנהדרת למטה.

הבר של מלון Q! בברלין

ומאז אנחנו מחפשים. אם בכל עיר גדולה יש עולמות מקבילים, הרי שברור שגם בתל-אביב צריך להיות הבר הנכון שבו אפשר לשתות את הקוקטיילים הנכונים בסטייל הנכון. אבל לא כאלו שייקחו מאיתנו חמישים שקל למשקה, אבל לא יידעו להתייחס בחזרה כמו שצריך. אם אנחנו משלמים, אנחנו רוצים תמורה. בשבוע שעבר נתנו לעיר הזאת הזדמנות נוספת בבר שנקרא, כמה הולם, אימפריאל קוקטייל בר. רחוב הירקון ליד השגרירות האמריקאית, מלון קטן, ובפנים בר קוקטיילים! הרבה אלכוהול מאחורי הבר, כיסאות גבוהים, אפילה מעוטרת בפסקול משנות הארבעים (היה פורים, אולי זה קשור למוזיקה), מלצרים קשובים ואווירת מה-שמתחיל-באמפריאל-נשאר-באמפריאל.

יושב הבית האהוב

מה שתינו? יושב הבית שתה ג'ין של גברים (Olive Tree Martini – היימנס ג'ין, נויילי פראט יבש, מיץ זיתים, רוזמרין) ויושבת הבית שתתה ג'ין של נשים (Clover Club – היימנס ג'ין, לימון טרי, סירופ תותים ביתי, אנגוסטורה ביטרס). שניהם היו מוצלחים מאד! וגם הג'ין האחר שביקשתי, אחרי שנמאס לי מהמתיקות של התותים, היה מעולה.
מה אכלנו? סביצ'ה סלמון – סלמון פרוס בוויניגרט ים תיכוני, צנוניות, עגבניות שרי וטמפורה קראנץ'. במראה, המנה הזכירה קצת סלט פפאיה, שזו פתיחה מצויינת בשבילנו. בטעם, הסלמון היה חמצמץ, והשתלב מעולה עם הצנוניות. במרקם, הטמפורה נתנה לכל העניין קצת קראנצ'יות של בוטני בר. מוצלח מאד.
כמה שילמנו? לא זוכרת.
האם נשוב? בהחלט! כל עיר צריכה בר קוקטיילים!
כתובת: טרומפלדור 7, תל אביב יפו