שעועית אפויה בסיידר

הפעם הראשונה שהיכתה בי ההבנה שאני ממש אוהבת שעועית הייתה ביום שבו עברנו לגור ביחד, לפני שלוש ומשהו שנים. אבא שלו בא, נתן חיבוק, הביא מקרר (או משהו כזה) וביד השנייה (כן, הוא מספיק גיבור כדי להחזיק מקרר ביד אחת ובישול עילי ביד השנייה) החזיק צנצנת של קפה טייסטרס צ'ויס מלאה במרק שעועית עם גזר, שהיה עטוף בחמישים שקיות, שאחת מהן טמנה בחובה גם אורז לבן עם אטריות דקות. משלוח מסבתא. רגע אחרי שהוא יצא מהדלת, עצרנו הכל, התיישבנו על הרצפה, חיטטנו בארגזים אחר מזלגות, הכנסנו את המיקרו לחשמל, והוא הגיע: רגע הקסם הראשון בדירה.
מאז, השעועית המבושלת ברוטב עגבניות ביחד עם אורז מככבת בחיינו כמעט כל יום שישי. אם יש לנו מזל, משלוח מירושלים. אם יש לנו פחות מזל, יושב הבית משחזר בהצלחה. אם יש לנו אפילו פחות מזל, רחל ממטעמי רחל מוכרת לנו כזה, שהוא הרבה פחות טעים, אבל עדיין ממש טעים.
לאחרונה הסתמן מפנה בעלילה! האשכנזים נכנסו לתמונה! ביומולדת משפחתי כלשהו, דודה שלי, בחורה רבת הדר בת שמונים וכמה שלחמה עוד בפלמ"ח (מיתוס משפחתי נטול אחיזה במציאות, לדעתי. מקסימום סידרה להם את האוהל או משהו), ציוותה עליי להכין מרק קרופניק: פטריות, שעועית לבנה, ירקות שורש, שבושלו יחדיו טריליון שנה. מ-ע-ו-ל-ה! וכך שבה האהבה לשעועית לבנה להכות במטבחנו.

והפעם, אפויה. המתכון והתמונה של "הקולינריה של לייט".

וואו, שש שעות אפייה!

רכיבים

  • 3 כוסות שעועית פינטו
  • 2 כוסות סיידר תפוחים
  • 2 בצלים קטנים, קלופים
  • 6 כפות מולסה
  • 1 כף אבקת חרדל
  • 2 כפיות מלח

אופן ההכנה

  1. בוררים את השעועית, וזורקים שעועיות מקומטות. שוטפים היטב, שמית בקערה עם מים קרים ומשרים 12 שעות
  2. מייבשים ומעבירים לסיר. מוסיפים את הסיידר ומביאים לרתיחה על אש בינונית. מבשלים, ללא מכסה, ברתיחה עדינה 30 דקות. מסירים מהאש ומייבשים (שומרים את הנוזלים)
  3. מחממים תנור ל-150 מעלות
  4. משמנים תחתית של תבנית עם מכסה ושופכים אליה את השעועית. טומנים את שני הבצלים השלמים בתוך השעועית
  5. בסיר קטן מערבבים את המולסה, אבקת חרדל ומלח על אש בינונית, עד שהחרדל והמלח נמסים. מוזגים את התערכת על השעועית ומוסיפים את הנוזלים שנותרו מהבישול. מוסיפים מים חמים לפיה צורך עד לכיסוי השעועית. מכסים את התבנית
  6. אופים 4 שעות, ואז פותחים את התבנית, ומוסיפים עוד מים אם השעועית נראה יבשה. מחזירים לתנור ואופים עוד שעה שעתיים, עד שהשעועית רכה. מגישים חם, ישירות מהתבנית

עוגת גבינה שטרויזל תפוחים

היום יש לי יום הולדת. אני בת 35. אני מסתכלת מסביב על מה קורה עם החיים שלי ולא מאמינה למזלי הטוב. כלומר, מאמינה. התעקשתי רבות כדי להגיע דווקא לחיים שלי ולא לנחות פתאום בטעות בחיים שאחרים חושבים שהם החיים שלי. אבל בכל זאת, אני פוחדת שתיכף יבוא מישהו מההפקה ויגיד לי: סליחה, את לא ראויה לכל זה, ויקרא לי לחדר אחורי, שבו יושבות בחורות כמוני ומתקתקות במרץ על המקלדת יומם וליל בלי שביב של שאר רוח, והכל אפור ומשעמם וחדגוני והן באות בבוקר והולכות בערב ומדברות על ימי הולדת לילדים, ויקצה לי את מחשב 357 ויגיד לי: קדימה, עכשיו תורך להיכנס לסדר הנכון.
אבל בינתיים זה לא קורה!
בגלל שזה לא קורה, אז מגיעה לי עוגת גבינה! השבוע ניסיתי להסביר ליושב הבית – ללא הצלחה יתרה, אני חוששת – שיש פעמים שמותר לבחורה לאכול כל מה שהיא רוצה. לא הפעמים של הניחומים, אלו מגיעים מאלכוהול, בשבילי. הפעמים שבהן הכל מסתדר, ובחורה יכולה לשכוח לרגע מהגוף שלה ומאיך שהיא נראית ומהבריאות שלה, ולהגיד: כוסעמק, אני כתבתי ספר, חודשיים אני יכולה לאכול בלי חשבון. או גד דם איט, יושב הבית אהוב לבי סידר לי פינת עבודה שלא ידעתי אפילו שאני צריכה לחלום עליה, מגיע לי שבוע שבו לא אחשוב האם לאכול ליד הסלט של הצהריים גם את הלחם. או לעזאזל, ערב 12 דקות הקרוב הולך להיות מעולה, כל ארוחות הערב של השבוע הקרוב הולכות להיות ג'אנק טהור.
ובנימה אופטימית זו: עוגת גבינה. עם תפוחים. ושטרויזל. וקרמל. הכל ביחד. בקרוב אצלי במטבח. המתכון והתמונה של "בישול בארון".

אולי הקרמל בכל זאת קצת מוגזם :)

רכיבים ל-9 ריבועים
לבסיס

  • 100 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר
  • 1 כוס קמח
  • 0.25 כוס סוכר חום
  • שמינית כפית מלח
  • 0.25 כפית קינמון

לעוגת גבינה

  • 250 גרם גבינת שמנת, בטמפרטורת החדר
  • 1 ביצה גדולה
  • 0.5 כפית תמצית וניל

לתפוחים

  • 2 תפוחים ירוקים, קלופים, ללא ליבה, חתוכים לקוביות בגודל ביס
  • 1 כף סוכר
  • 0.25 כפית קינמון
  • שמינית כפית אגוז מוסקט

לשטרויזל

  • 60 גרם חמאה, בטמפטורת החדר
  • 0.5 כוס קמח
  • 0.5 כוס שיבולת שועל
  • 0.5 כוס סוכר חום
  • 0.25 כפית קינמון

לקרמל

  • 1 כוס סוכר
  • 0.25 כוס מים
  • 0.5 כוס שמנת
  • 20 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 1 כפית מלח גס

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבסיס. חותים קוביות חמאה לתוך תערובת של קמח, סוכר, מלח וקינמון. מערבבים עד שהתעורבת הופכת פירורית. לוחצים את התערובת לתחתית של תבנית 20*20 שמרופדת בנייר אפייה. אופים ב-180 מעלות עד שהבצק מזהיב, 8-12 דקות. מצננים
  2. מכינים את עוגת הגבינה. טורפים סוכר וגבינת שמנת לתערובת חלקה. טורפים פנימה ביצה ואז תמצית וניל. שופכים את התערובת לתבנית עם הבסיס המצונן
  3. מכינים את שכבת התפוחים. מערבבים תפוחים, קינמון, סוכר ואגוז מוסקט. שופכים את התערובת על עוגת הגבינה שעל הבסיס
  4. מכינים את השטרויזל. מפוררים את החמאה אל קערה ובה קמח, סוכר, קינמון ושיבולת שועל. מפזרים את הפירורים על התפוחים שעל עוגת הגבינה שעל הבסיס האפוי. אופים ב-180 מעלות עד שעוגת הגבינה מתייצבת, כ-25-30 דקות. מצננים
  5. מכינים את קרם הקרמל. מחממים סוכר ומים בסיר קטן על אש בינונית עד שהם שצבעם הופך ענברי. מסירים מהאש ושופכים פנימה בזהירות שמנת מתוקה. מחיזרים לאש ומבשלים עד שהתערובת חלקה. מערבבים בכף עץ כל הזמן. טורפים פנימה את החמאה. מצננים כמה דקות ומוסיפים פנימה תמצית וניל ומלח. מצננים ושופכים מעל העוגה המוכנה

שנת 2012 – מה את מזמרת?

עוד שנה עברה על יושבי הבית במטבח. לא כל יום שנינו מבשלים, אבל כל יום מישהו חותך עגבניה-מלפפון-פלפלאדום לסלט או מערבב איזו טחינה או מחמם קוסקוס עם משהו, או משרה משהו בשביל להכין מחר, או מתחיל להכין בצק, וכמובן מחמם אוכל שהוכן כבר, ואם זה לא קורה, אז זה קצת מרגיש כאילו היום לא קיבל את האישיות שלו והוא פשוט נצמד ליום שלפניו או פותח את היום שבא שאחריו. וכשהמטבח הופך למקום מרכזי כל כך, אין פלא שכל שנה מרגישים שיודעים קצת יותר על איך לבשל ואיך לאפות ואיך לבחור ירקות בשוק ואיך להעריך אוכל. זה מסע מטלטל חושים והבלוג הזה הוא חלק מרכזי ממנו. אז גם לבלוג הזה מגיע לחגוג עוד שנה שעברה, לא רק לנו. והפעם, מתכונים אהובים שנוסו שוב ושוב בחלוקה חודשית, עם הפוגת קיץ ביולי עד ספטמבר (ועם רמאות ממש קטנה במרץ. ממש קטנה!)

ינואר – בייגלס

הבייגלס הוא מתכון של אהוב הבלוג דורעם גונט. אפשר היה לחשוב שלא שווה להכין בייגלס בבית, כשאפשר לגשת לטל בייגלס ולקנות אותם. אבל יש משהו ברגע הזה, שבו אתה שולף את המרית ממקומה ושולה את הבייגלס ממי הדבש בהם השתכשכו, שגורם לך לאינטימיות עם הבייגלס שלך, שהיא אמנם לא האינטימיות עם יושב הבית, אבל בהחלט אינטימיות ברוכה.


פברואר – פיצה תרד, גבינה בולגרית וזיתי קלמטה

בכל תקופה אני מתאהבת בסוג אחר של דוכן בשוק. לפעמים אני אסירת תודה על הירוקים ולעתים עגבניות השרי הן מה שגורם לי חדווה בלתי מוסברת. לאחרונה, אני לגמרי בקטע של מעדניות בשוק. קופסה אחת של זיתי קלמטה בעשרה שקלים יכולה לגרום לי לקפץ משמחה לזמן רב. ואם כבר זיתי קלמטה, המתכון הזה בהחלט גורם לארוחת ערב שמחה במיוחד.

מרץ – פלאפל עדשים אדומות ברוטב צ'ילי תפוחים ועגבניות

הפלאפל עדשים אדומות הוא טעים. הוא ארוחת ערב נעימה בתוך פיתה, הוא ארוחת צהריים נעימה בעבודה ליד סלט קטן, אבל הוא שום דבר לעומת הרוטב הזה, שאני פשוט מתה עליו. הוא גם נעים להכנה, הוא גם נעים לליקוק, והוא גם רב טעמים. איפשהו במטבח שלנו יש תמיד קופסאות קטנות מוכנות של רסק תפוחים, במיוחד בשבילו. ותודה שוב ל-צמחוני.טעים.טעים.

אפריל – פול ירוק עם פסטה ופטה

אחד החומרים החדשים מתחת לסכין שלי השנה היה הפול הירוק. הראשונה והפשוטה מביניהן היא שהוא טעים. אני אוהבת מאכלים עם טעם של ירוק (לא, אבוקדו לא נחשב. לאבוקדו יש טעם של נוזליות מרירה) ויש לו טעם ירוק אמיתי. הסיבה השנייה והמשמעותית יותר בעיניי היא הרגע הזה שאתה צובט קליפה שמנונית בין אצבע לאגודל ובצד השני מגיח פול ירוק עז צבע. כל פול מחדש, זה קצת משמח אותי. וככה יוצא שאני עומדת עשרים דקות כדי לשלות אותם ממעמקי המקומות המוגנים שלהם, ושמחה על כל אחד שהוצאתי מהמחבוא ממש כאילו הייתי חייל גרמני.

מאי – עוגיות קומפוסט

עוגיות קומפוסט, מה יש לומר עליהן? ביום שבו אני אצטרך להסביר לעצמי מדוע בייגלה עם קורנפלקס עם שוקולד ביחד באותה קערה הם מקור לשמחה, הוא היום שבו אדע שעליי להיפרד לשלום מהעולם

יוני – מאפה צנוניות צלויות, ריקוטה ורוקט

אני אוהבת חרדל. הוא אוהב צנוניות. אני אוהבת פיצה. הוא אוהב רוקט. אני אוהבת את הרגע שבו הבצק מתאים בדיוק לתבנית הפיצה. הוא אוהב את הרגע שבו המאפה יוצא מהתנור ואפשר לחתוך אותו ולהגיש לי. אני אוהבת אוכל עם צבעים קצת מצחיקים. הוא אוהב אוכל עם ירקות טריים. אני אוהבת אותו. הוא אוהב אותי. היום אעשה לנו כזה.

אוקטובר – קציצות עדשים שחורות ברוטב פסטו לימוני

אוקטובר היה חודש לא קל בבית של יושבי הבית בשנת 2012. כמה שהטיול שלנו ליוון היה מוצלח, כך היה גודל חוסר ההבנה שלנו בנוגע למה אנחנו עושים כאן, כשחזרנו הביתה. אני חושבת שנדרשו כל יכולות האיפוק שלנו וכל יכולות היש-סיבה-אמיתית-להישארות כדי לא להתקשר לשתי העבודות שלנו, להגיד שלום, להתקשר לחברים ולמשפחה להגיד ביי ביי, ולצאת לדרך שוב, רק שנינו. אחד המאכלים המנחמים של התקופה היו קציצות העדשים האלו. ותודה למטבח מונבט

.

נובמבר – עוגת שמרים קינמון לתלישה מהירה

בשבילי, שמרים הם קו פרשת המים. אם אתה יודע להתעסק עם שמרים, כנראה שאתה לא קלולס באפייה. אם אתה לא יודע להתעסק עם שמרים, יכול להיות שאפית הרבה עוגות בחושות, אבל אתה לא ממש מבין גדול בעוגות. כל פעם שאני מכניסה כף שמרים לאיזו קערה, אני מרגישה כאילו אני קצת מנצחת את היעילות בעזרת ההנאה. הנה, גם אני יודעת לעשות עוגות שמרים למרות שאפשר לקנות אותן בעשירית מהזמן. הנה, גם אני לא זרה לתנור שלנו. והעוגה הזאת באמת מושלמת.

דצמבר – פסטיסיו

כל פעם שמכינים פסטה יש שתי בעיות. הראשונה היא שכמות הפסטה וכמות הרוטב לעולם אינן מתאימות זו לזו. ואז מתקבלת פסטה רטובה מדי או פסטה שיכולה לחנוק אפילו פילים. הבעיה השנייה היא שלעולם אין לדעת כמה פסטה צריך להכין בשביל שני אנשים. את שתי הבעיות אפשר לפתור אם מכינים קצת יותר מדי פסטה, ואז משאירים אותה במקרר בשביל הפסטיסיו.