מעשה במסעדה ושמה רה מיאן

יום ראשון אחרי הצהריים בווינה. זוג מטיילים ישראלים תמימים יוצא את חדר המלון שלו בניסיון למצוא משהו לאכול. המסעדה האיטלקית שהמליצו לו עליה – סגורה. המסעדה שסימן בטיול אחר בשכונה – סגורה גם היא. הפיצריה שנראית קצת עלובה אבל חייבים לאכול- סגורה. הדבר היחיד שפתוח הוא קוקטייל לאונג' שבו מוכרים לזוג המסכן טוסט "שופטים" (במיוחד הבחורה מסכנה. הבחור הוא הרבה יותר קול בנוגע לרעב שלו. הבחורה היא למעשה, אם מורידים את ההתייפיפות ואת התנהגותה הנאותה בשאר הזמן, תינוקת מגודלת כשמדובר ברעב).
הטוסט מרגיע את השניים לעוד זמן מה. הם מסתובבים באיזה מוזיאון. לא משהו. מחפשים את אולם הקונצרטים בו הזמינו קונצרט. לא מוצאים. עברו כבר שלוש שעות מאז הטוסט, ושום דבר מתכניותיהם לא צלח בידם. הם גוררים את רגליהם בחזרה למלון, מתלבטים אם לתת לעיר עוד הזדמנות או פשוט לשתות בירה וללכת לישון. בדרך הם חולפים על פני מסעדת אוכל אסיאתי שקוראים לה רה מיאן. אולם גדול ולבן שבסופו מטבח פתוח. הם אף פעם לא היו טובים בהתנגדות למרק אסיאתי.

הטבח הזה יעיל כמו חמישה אנשים לפחות

הם נכנסים. הריח טוב. הטבח החביב (פה בתמונה) מגרר אטריות ישירות למים הרותחים. הם מזמינים מרק דמפלינג צמחוני (בשבילה), מרק טום קא גאי (בשבילו) וסום טאם (מתים על סלט פפאיה, שניהם). הם מחכים, מעט עייפים מהיום, מעט עייפים מהאוכל שהעיר הזאת מציעה להם, ביוקר ובלי הצדקה, ובעיקר מאוכזבים. חמש דקות לאחר מכן מגיעות שתי צלחות מרק קטנות. הבחורה לוגמת את המרק בזהירות. והופה! עשרים אחוז שיפור במצב רוח. יש שם ירקות כמעט חיים. יש שם תיבול. יש  שם טעמים. אין שם בשר. ואין שם טיגון בשמן עמוק. המרק הזה לא הגיע מהצ'יפסר! בחשש מה היא מגישה את הצ'ופ סטיקס שלה לסלט הפפאיה, מפחדת להתאכזב. וגם הוא בדיוק כמו שהוא צריך להיות: חריף, רענן, עם מתיקות עגבניית השרי ופריכות הבוטנים. היא מרימה את מבטה של הבחור שלה, וגם הוא, לוגם מהמרק שלו ומחייך. מחייך. שמח. אני חושב, הוא אומר לה, שאם היו מחליפים את כל האוכל האירופי באוכל אסייאתי, לא הייתי מתנגד. הבחורה הייתה מביעה את הסכמתה, לו רק לא הייתה עסוקה במחשבה שהיא רוצה לגור בתוך הדמפלינג שלה.

הזמנו גם קארי צהוב. אבל הוא היה סתם קארי צהוב. לא שירה.

זה הזמן לפול ירוק! עם פסטה ופטה

זה הזמן של הפול הירוק בשוק. זול זול ונראה מזמין מאד. זה לא רק שזה טעים, גם ההתעסקות עם זה יכולה לרפא את הנפש! באחריות! (אבל רק אם באמת מכינים עם זה משהו, ולא כמו הארטישוקים שיושבים אצלנו במקרר, מחכים שמישהו ייזכר לזרוק אותם. כי בכל זאת, ארטישוק זה לא אוכל). על כל פנים, אתמול ממש הוצאתי, קילפתי, קילפתי שוב, והכנתי פסטה ממש טעימה וירקרקה. המתכון של "קבצנים בררנים". התמונה של יושב הבית.

רכיבים

  • 0.5 קילו פסטה אורצ'ייטה (נו, או דומות לה)
  • קילו פול (עם התרמילים)
  • 0.25 כוס שמן זית
  • 3 שיני שום גדולות
  • 1 לימון
  • 0.25 כפית שבבי צ'ילי
  • 3 בצלים ירוקים גדולים, קצוצים
  • 0.25 כוס שמיר, קצוץ
  • 250 גרם פטה
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מקלפים את הפולים פעם ראשונה. שוברים את הקצה ומושכים את החוט לאורך התרמיל. מוציאים את הפולים, שעטופים במעטפת שעוותית בהירה
  2. מקלפים את הפולים  פעם שנייה. שמים את הפולים בקערה עם מים רותחים. מחכים שתי דקות. אבל שתי דקות, לא חמש, כי אחרת הם מתבשלים מדי. מעבירים לקערה עם מי קרח, בלי לזרוק את המים בהם התבשלו הפולים. עכשיו צובטים את קצה הפול, ושולפים אותו מהמעטפת השעוותית. אם סבתא שלכם או של השכנה הייתה יכולה להתעסק עם זה ככה, גם אתם יכולים
  3. מכינים את הפסטה. משתמשים במים מהפולים ובמים נוספים ומרתיחים סיר גדול עם מים מומלחים היטב. מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן עד לדרגת אל-דנטה. או הדרגה האהובה עליכם. מסננים ושומרים רבע כוס ממי הבישול
  4. מכינים שמן ריחני. מחממים שמן זית ושום קצוץ דק מאד בסיר קטן על אש בינונית נמוכה. מבשלים בזהירות עד שהשום ריחני ומזהיב. מורידים מאש לפני שהוא משחים. מוסיפים שתי כפיות גרידת לימון ושבבי צ'ילי
  5. מערבבים. מעבירים את הפסטה המסוננת לקערה עם השמן החמים, השומי והארומטי. סוחטים לימון שלם פנימה. מוסיפים את הפולים, בצל ירוק ושמיר. מפוררים פנימה את הפטה. מתבלים במלח ובפלפל לפי הטעם

הקיץ הגיע: עוגת קרם יוגורט

הקיץ כבר כאן! הקיץ כבר כאן! אפשר להפסיק להתחבא מאחורי סוודרים בלילות, אפשר לאכול גלידה, אפשר להתעורר בבוקר כשהשיער שלך דבוק לצדעיים מזיעה, אפשר ללכת לים המלח כשערפילי הבוקר עוד מכסים חצי מביוב הבריאה הזה וריצודי כספית מופיעים בצד השני של פלא הבריאה הזה, אפשר לשכב על מיטה בחוף הים, ולהרגיש את השמש חורכת לך את הג'ינס שאתו באת, כי לא האמנת שכבר קיץ. הקיץ הגיע! ולכבוד הקיץ, עוגה קיצית. איך אני אוהבת קיץ. ויוגורט. ולאפות. המתכון והתמונה של "בישול כן"

קלאסיקה של בתי מלון

רכיבים לתבנית 20*30
לעוגה

  • 3 ביצים, מופרדות
  • 80 גרם סוכר
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 100 גרם קמח
  • 0.5 כפית אבקת אפייה
  • 40 גרם  חמאה, מומסת

לקרם יוגורט

  • 2 כוסות יוגורט
  • מיץ וגרידה מלימון אחד
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 0.75 (150 גרם) כוס סוכר
  • 2 כוסות שמנת לקצפת
  • 10 גרם אבקת ג'לטין

אופן ההכנה

  1. מכינים את עוגת הספוג. מערבבים חלמונים (צהובים) עם סוכר ותמצית וניל, עד שהם חיוורים ותפוחים. מנפים קמח עם אבקת אפייה ומוסיפים לתערובת החלמונים. מוסיפים חמאה מומסת. טורפים חלבונים (לבנים) עד שנוצרות גבעות נוקשות. מוסיפים לתערובת. מוזגים את התערובת לתבנית מרובעת שמרופדת בנייר אפייה, ואופים ב-180 מעלות עד שהעוגה מזהיבה (בודקים עם היא אפויה בעזרת קיסם)
  2. מכינים את המילוי. טורפים יוגורט עם תמצית וניל וסוכר. מוסיפים גרידת לימון ומיץ לימון. בקערה נפרדת מקציפים את השמנת. מערבבים אותה עם התערובת של היוגורט. ממיסים ג'לטין בהתאם להוראות על האריזה ומוסיפים לתערובת. מוזגים את התערובת על העוגה המצוננת ומעבירים למקרר ללילה
  3. חותכים לריבועים ומגישים

 

סברינה. או: שנות השישים

אז מד מן חזרה לעונה חמישית. אני מודה, הייתה התרגשות בבית. אפילו אצלי, למרות שאני תמיד חושבת שהסדרה הזאת מהוללת יותר ממה שמגיע לה. ארבע עונות של דון דרייפר, ועדיין אי אפשר באמת לדעת מה האיש הזה רוצה ומרגיש, מלבד הידיעה על הסוד הנורא מעברו. אז התכנסנו עם חברים כדי לצפות בפרק הראשון והשני. היינו צריכים הרבה סבלנות, כי בכל זאת מדובר בשעה וחצי של סדרה שההתמחות הכי גדולה שלה היא עיצוב חללים ותלבושות. על כל פנים, התכנסנו.
אני החלטתי להכין קינוח תקופתי, וחשבתי שזאת תהיה הזדמנות מעולה, שלא לומד חד פעמית, להכין סברינה. עשיתי מחקר קטן באינטרנט, שגילה שמדובר בסך הכל בעוגה עם הרבה מאד שמרים שספוגה ברום. שום דבר ממחוזות המרגרינה וההדלדלות שזכורים לכם מילדתכם. יצא מעולה. עד כדי כך ששרדנו את כל השעה וחצי. זו לא עוגה מהירה להכנה, אבל היא בהחלט פשוטה, על אף טריליון השלבים.
המתכון של "רשת האוכל" והתמונות שלי ושל יושב הבית.

לפני ואחרי הקצפת

רכיבים
לעוגה

  • 0.5 כוס חלב
  • 4 כפות שמרים יבשים (14 גרם)
  • 2 כוסות קמח לחם (אני השתמשתי ברמח חיטה לבן רגיל)
  • 3 ביצים
  • 2 כפיות סוכר
  • קמצוץ מלח
  • 1 כפית גרידת תפוז
  • 1 כפית גרידת לימון
  • 100 גרם חמאה, נמסה

לסירופ רום

  • 2 כוסות מים
  • 1.25 כוסות סוכר
  • 2 כפיות גרידת לימון
  • 2 כפיות גרידת תפוז
  • 0.5 מקל וניל, חצוי לאורכו
  • 5 כפות רום

להגשה

  • שמנת מתוקה לקצפת
  • פירות יער, אם רוצים

אופן ההכנה

  1. מחממים חלב בסיר קטן, לטמפרטורה של כחמישים מעלות (אני עשיתי את זה במיקרו, עד שיצא פושר)
  2. בקעה של מיסר (או בעזרת מיקסר ידני) מערבבים חלב, שמרים וחצי כוס קמח. מניחים לתערובת להכפיל את נפחה ולהסמיך, כעשרים דקות
  3. מכינים את הסירופ. מערבבים את כל חומרי הסירופ חוץ מהרום בסיר בינוני. מביאים לרתיחה ומערבבים כדי להמיס את הסוכר. מסירים מהאש ומניחים ל-30 דקות. מוסיפים את הרום. מסננים כדי להוציא את המוצקים. מכסים ומשאירים חמים
  4. מוסיפים ביצה ביצה, ואז כוס וחצי קמח, סוכר, מלח וגרידות לימון ותפוז. טורפים בעזרת המיקסר או המיקסר הידני עד לקבלת בצק רך. מוסיפים בעדינות את החמאה. מניחים לעוד עשרים דקות
  5. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים ומקמחים תבנית פלא (אפשר גם בתבנית קישוטית אחרת. או בתבנית מאפינס, אבל אז צריך לקצר את משך האפייה)
  6. מעבירים את הבצק לתבנית, מכסים בניילון נצמד, ומניחים לתפוח במקום חמים, עד שהבצק כמעט מגיע לקצה התבנית, כ-40 דקות
  7. אופים 30 דקות, או עד שהחלק העליון מזהיב והצדדים החלו להיפרד מהתבנית. מוציאים מהתנור ומעבירים לצינון על רשת עשר דקות. מחוררים את הסברינה בעזרת קיסם שיניים ומציפים ברום. מניחים לה לספוג את הרום חמש דקות
  8. הופכים את סברינה על רשת, שמתחתיה צלחת. מחוררים שוב ומוזגים את שארית הרום, בשתי מנות. נותנים לה לנזול חצי שעה
  9. מעבירים לצלחת. מגישים עם שמנת מתוקה מוקצפת ועם פירות יער (אם אוהבים. אני לא)