סרדינים ממולאים של קיץ

רוח המהפכה לוקחת את הבחורה שלי ומבלבלת אותה קלות. אני, שאיני מהפכן גדול, שמח לתמוך בה ושמח לתמוך במהפכה. בדרך אל התיקונים הפרטיים שלי, פתאום אני פוגש זוג מכרים. הם יושבים על שולחן ליד השוק, שמתחיל להעלות ריחות של סוף יום וארבעים מעלות. בכוס עם רגל קצרה שותים בירת בוטיק ישראלית, על השולחן מונחות שלוש צלוחיות קטנות. אני ניגש להגיד שלום, ולא יכול שלא להתפלא נוכח האלגנטיות של זוג, שיצא את הבית, מתעלם לגמרי מהחום, מתכנן תוכניות מעל צלוחיות קטנות של אחר צהריים. הם לא נראים טרודים בענייני מהפכות או חום, יש להם אחד את השני. [מתכון + תמונה Hunger and Sauce]

סרדינים ממולאים בלימון כבוש וצנוברים

חומרים

  • 6 סרדינים גדולים ומנוקים, שטופים ויבשים
  • 3 לימונים כבושים, קצוצים
  • חצי כוס פירורי לחם
  • 3 כפיות צנוברים קלויים
  • רבע כף פלפל שחור גרוס טרי
  • 2 כפות פטרוזיליה קצוצה

אופן ההכנה

  1. מערבבים ביחד את כל המרכיבים, פרט לסרדינים. בעדינות, ממלאים את חלל הבטן של הסרדינים בתערובת, ובעזרת שיפוד עץ או קיסם, סוגרים את הדגים, כך שהמילוי לא יברח והדגים ישארו שלמים במהלך הטיגון.
  2. צולים או מטגנים את הסרדינים מעל הגריל או על מחבת, כ-3 דקות מכל צד, עד שהדג עסיסי ועורו קצת תפס צבע.

טארט פטריות ופלפל ירוק

מחר, יום רביעי, 27 ביולי, יושבת הבית תעמוד מול אנשים ותדבר במשך 12 דקות שלמות, ככה כאילו כלום כאילו כל יום היא מדברת לפני אנשים, על הבחירות האידיאולוגיות שעומדות לפתחנו מדי יום, מחכות שנכריע איזו עוולה מוצאת חן בעינינו יותר. לא רק זאת, אלא אף מדובר בערב שהיא עצמה מארגנת, שבו יהיה שישה מרצים, שידברו על דברים נורא נורא מעניינים. אז קודם כל תבואו: מכללת מנשר, דוד חכמי 18 תל אביב, ב-19:00.  חוץ מזה, חייבים להכין לי משהו להרגעה לאחר כך. המתכון הזה משתמש בפלפל פובלנו, שהוא פלפל ירוק חריף עדין. אפשר לקנות אותו בארץ בחנויות מתמחות, אבל אם שואלים אותי אפשר גם להחליף אותו. אפשר להשתמש בפלפל ירוק רגיל, אם לא אוהבים חריפות, אבל כן אוהבים קצת מרקם של פלפל קלוי. אם כן אוהבים חריפות, אפשר להשתמש בפלפל ירוק חריף. זה ייצא יותר חריף ממה שהתכוונו במקור, אז אפשר להוריד קצת בכמויות. המתכון והתמונה של "מטבח מונבט"

איך אני אוהבת בצק פולנטה

רכיבים לתבנית מרובעת עשרים סנטימטרים

  • 1 כוס ציר רירקות
  • 1 כוס מים
  • 0.5 כפית מלח ים
  • 0.75 כוס פולנטה
  • 0.5 כוס פרמז'ן מגוררת
  • 1 ביצה
  • פלפל שחור טרי

למילוי

  • 1 כף שמן זית
  • 2 כוסות פטריות פרוסות דק
  • 1 פלפל פובלנו, בלי גרעינים, קצוץ דק
  • 5 ביצים
  • 0.75 כוס חלב
  • 0.5 כפית מלח ים
  • 0.25 כפית כמון
  • 0.5 כפית פלפל שחור
  • 2 בצלים ירוקים, פרוסים דק
  • 0.5 כוס פטה
  • כוסברה קצוצה, להגשה
  • רוטב חריף לפי בחירה, להגשה

אופן ההכנה

  1. מביאים ציר, מים ומלח לרתיחה בסיר. מוזגים באיטיות את הפולנטה פנימה וממשיכים לערבב. מנמיכים את האש לנמוכה, מכסים ומבשלים עשר דקות. מערבבים כל שתי דקות, כדי שהתחתית לא תישרף. מכבים את האש ומותירים את הסיר מכוסה חמש דקות. מערבבים פנימה פרמז'ן, ביצה והרבה פלפל שחור טרי. התערובת אמורה להיות סמיכה. מניחים לעוד עשר דקות
  2. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים תבנית וטמעבירים את הפולנטה לתבנית, ולוחצים אותה בעזרת אצבעות רטובות לתחתית באופן שווה. אם רוצים בסיס דק יותר, לא משתמשים בהכל. אופים 20 דקות
  3. מחממים שמן זית במחבת גדולה. מוסיפים פטריות ופלפלים ומאדים עשר דקות, עד ששניהם רכים והלחות התאדתה. מסירים מהאש
  4. בקערה גדולה מערבבים ביצים, חלב, כמון ופלפל שחור. מוסיפים בצל ירוק ואת הפלפלים והפטריות. מוסיפים את תערובת הביצים לבסיס, מפזרים פטה מלמעלה ואופים עוד עשרים דקות, עד שמרכז הטארט מתייצב
  5. מצננים עשר דקות לפני שמגישים. מעטרים בפטה מגוררת, כוסברה קצוצה ורוטב בצד

 

פול ירוק לימוני

רוח מהפכנית מנשבת על פני ציון. חמישים אלף איש בעצרת הכי צפופה שהייתי בה בכיכר המוזיאון. אוהלים בכל שדרות רוטשילד. כותרות בעיתונים. אנשים לא מתקלחים ברחובות. ובסוף כל זה צריך לאסוף את עצמך וללכת לעבודה, כמו בנאדם מבוגר. חתיכת דיסוננס. אז מצאתי לנו תבשיל מהפכני. משהו שנראה כמו אוכל של אקטיביסטים. המתכון והתמונה של Post Punk Kitchen.

רכיבים

  • 2 כפיות שמן זית
  • בצל אדום, חתוך לרצועות חצי ירח דקות
  • 3 שיני שום, כתושות
  • 1 כף טימין טרי, קצוץ
  • 200 גרם פטריות, חצויות
  • 2 כפות פירורי לחם
  • 2 כוסות ציר ירקות
  • 0.5 כפית מלח
  • מיץ וגרידה מחצי לימון
  • 3 כוסות פול ירוק מבושל (או קפוא)

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן זית במחבת גדולה על אש בינונית. מאדים בצל עם קמצוץ מלח 5-7 דקות, עד שהוא מתחיל להשחים. מוסיפים שום וטימין ומאדים דקה. מוסיפים פטריות ומבשלים עוד חמש דקות
  2. מוסיפים פירורי לחם, מערבבים כדי לכסות הכל ומטגנים 3-5 דקות. מוסיפים ציר ירקות, פלפל שחור, מלח, גרידת לימון, מיץ לימון ופול ירוק. מביאים לרתיחה. מצמצמים ומעבים את הנוזלים, בערך שבע דקות. טועמים ומתקנים תיבול. מגישים עם בצל ירוק

 

גלידת לימון שלא זקוקה למכונת גלידה

איזה לילה משונה היה פה בבית, אתם מתים. קודם כל חזרנו מהעבודה ישר לשנת צהריים, שממנה קמנו שעתיים לאחר מכן, מרוצים כמו חתולים שליקקנו הררי שמנת. יושב הבית התנדב להביא פלאפל מפלאפל גבאי, ויושבת הבית שיחקה באייפון. אחרי הפלאפל – לא מדהים, אבל פתוח בתשע בערב – ואחרי עוד כמה חיפושי אינטרנט, הלכנו לרוטשילד, לעיר האוהלים. כבר היינו שם בשבת, אבל הפעם היו עוד יותר אנשים ועוד יותר אוהלים ועוד יותר רוח פסטיבלית. יושב הבית הסתובב קצת והלך לעבוד. כן, באמצע הלילה, כמו שקורה לעתים לאנשים שעובדים באינטרנט. יושבת הבית נשארה באוהלים, והקשיבה לכל מיני אנשים – בעיקר גברים, חייבת לומר – שהיו להם כל מיני דברים להגיד לאומה או למעגל האנשים שסביבם. אי אפשר להסביר עד כמה זה משונה, שפתאום באמצע רוטשילד, באמצע רוטשילד!, אנשים יכולים לחלום על יצירת פוליטיקה חדשה ואף אחד מסביבם לא צוחק, רק מחבק. כל כך משונה, שאין לי דרך להתמודד עם זה, מלבד לחכות ליושב הבית שיחזור מעבודות הלילה עם קערית גלידה שהכנתי כבר בשבוע שעבר, והתקמצנתי עליה מאד מאז. המתכון של "בישול כן". התמונה של יושב הבית.

בתמונה, עם עוגיות אוראו להגברת המתיקות

רכיבים לקופסת פלסטיק בינונית

  • 0.3 כוס מיץ לימון (אפשר גם רבע, אם פחות אוהבים לימון)
  • 250 גרם אבקת סוכר
  • 300 מיליליטר שמנת להקצפה, כ-32% שומן (אני השתמשתי ב-38%)

אופן ההכנה

  1. מערבבים לימון ואבקת סוכר בקערה קטנה
  2. מקציפים את השמנת בקערה גדולה, עד שהיא מסמיכה ונוצרות גבעות קטנות. מערבבים פנימה את תערובת הלימון ומקציפים שוב עד שנוצרות שוב הגבעות הקטנות
  3. מעבירים לקופסה עמידת מקפיא ומקפיאים לפחות שש שעות, או עד שמגיעים מרקם גלידתי מהמם

קציצות עדשים אדומות וטופו

מכל מקום אני שומעת שיחות נדל"ן. זה כמובן לא רק שיחות נדל"ן, אלא יותר שיחות "לאן לעזאזל נוליך את החיים שלנו?" השיחות האלו מלוות בשיחות על מאהל המחאה, ועל האם באמת היה דחוף לעשות אותו ברוטשילד, ועל האם ההיפיות של האנשים שם, אהבה וקבלה, וחום והכלה, יכולה באמת לעמוד במבחן המציאות. במקביל, אני קוראת ספר על היפי מזדקן, שמחזיק בידו חומר נפץ, ותוהה האם עליו לנקוט באלימות כדי לשכנע את העולם בצדקת דרכו הקומוניסטית. כל זה מותיר אותי עם שאלות גדולות, שאין לי תשובות עליהן. כי מאיפה לי לדעת מי צודק? ומאיפה לי לדעת מה הדרך הנכונה לעשות דברים?  ואיכשהו, יותר מהכל, בא לי לברוח לחו"ל, איפה שאני לא אמורה להתעסק בבעיות העולם, עד שזה יקרה אני מאכילה את יושבי הבית. המתכון של "שוק האוכל המלא". יצירת המופת התמונתית היא של יושב הבית.

בתמונה עם שוט איולי חריף תוצרת בית

רכיבים לכ-14 קציצות

  • 1.5 כוסות עדשים אדומות
  • 5 כוסות מים, מומלחים
  • 1 בצל בינוני, קצוץ
  • 1 גזר גדול, קצוץ
  • 2 כפיות שום כתוש
  • שמן זית לשימון המחבת
  • 1 כף אורגנו טרי, קצוץ
  • מלח ופלפל שחור
  • 0.75 כוס פירורי לחם פנקו
  • 4.5 כפיות מיץ לימון
  • 300 גרם טופו, מרוסק בבלנדר

אופן ההכנה

  1. מבשלים את העדשים בסיר גדול עם חמש כוסות מים מומלחים, עד שהן רכות. מייבשים ומצננים
  2. במחבת גדולה מאדים בצל, גזר ושום בכפית שמן זית כשתי דקות. מוסיפים אורגנו, מלח ופלפל ומבשלים עוד כמה דקות, עד שהם רכים. מצננים
  3. בקערה גדולה מערבבים פירורי לחם, מיץ לימון, טופו מרוסק, שתי כפות שמן זית, עדשים מבושלות ואת תערובת הבצל. מצננים במקררים חצי שעה, ומעצבים לצורת קציצות
  4. מחממים שמן לטיגון במחבת גדולה, ומטגנים את הקציצות עד ששני הצדדים קריספיים וזהובים. במקרה הצורך, מסיימים את הבישול ב-180 מעלות בתנור, כדי לוודא שכל הקציצות חמות בהגשה

 

קוסקוס דלורית ומשמשים מיובשים

חם מאד. והימים ארוכים. ומלאים במשימות שהבטחנו לעצמנו. הוא לעצמו ואני לעצמי. ומשימות שמבטיחים לעצמנו, אלו המשימות הקשות ביותר; ללמד את עצמך לעשות דבר מה, להתגבר על דבר מה, לחצוב את האופי של עצמך בסלע. נכון, אלו גם המשימות המפתיעות ביותר בתוצאותיהן; כל פעם שמנסים דבר מה שלא היה קיים קודם, עולמות שלמים חדשים יכולים להתגלות, ועולמות שלמים חדשים יכולים להיסגר. כמו לרוץ לתוך הבור של עליסה בארץ הפלאות. מה הפלא שלפעמים צריכים למצוא את החור הנכון בתוך הבור, ולזחול למקום מוכר כמו המטבח, ממש ליד המקרר? שלוש שעות שלמות ביליתי שם אתמול, קוצצת ומטגנת, קוצצת ומטגנת. יצא טעים! המתכון של "ספר המתכונים" מאת יותם אוטלונגי וסמי תמימי. התמונה שלי.

רכיבים לארבע מנות

  • 1 בצל גדול, פרוס דק
  • 6 כפות שמן זית
  • 50 גרם משמשים מיובשים
  • 450 גרם דלורית, קלופה, חתוכה לקוביות של שני סנטימטרים (אני השתמשתי בדלעת)
  • 250 גרם קוסקוס
  • 400 מיליליטר ציר עוף או ירקת
  • קומץ חוטי זעפרן
  • 3 כפות טרגון, קצוץ גס
  • 3 כפות נענע, קצוצה גס
  • 3 כפות פטרוזיליה, קצוצה גס
  • 1.5 כפיות קינמון טחון
  • קליפה מגוררת מחצי לימון
  • מלח ים גס ופלפל שחור

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. מאדים את הבצל. שמים את הבצל במחבת גדולה עם 2 כפות שמן זית ומעט מלח. מאדים על להבה גבוהה תוך ערבוב במשך עשר דקות, עד שהבצלים מזהיבים. מניחים בצד
  3. אופים את הדלעת. מערבבים את הקוביות עם כף שמן זית ומעט מלח ופלפל. משטחים בתבנית אפייה ואופים 25 דקות, עד שהדלעת מקבלת מעט צבע והיא רכה למדי
  4. מכינים את המשמשים. מכסים את המשמשים במי ברז חמים. משרים חמש דקות, מסננים וחותכים לקוביות בגודל 5 מילימטרים
  5. מבשלים את הקוסקוס. מביאים ציר לרתיחה עם הזעפרן. שמים את הקוסקוס בקערה גדולה, ויוצקים את הציר הרותח, ושלוש כפות שמן זית. מכסים בניילון נצמד ומשאירים לעמוד עשר דקות
  6. מרכיבים. מתפיחים את הקסקוס במזלג או במטרפה. מוסיפים את הבצל, הדלורית, המשמשים, עשבי התיבול, הקינמון וקליפת הלימון. מערבבים היטב בידיים ומשתדלים לא למעוך את הדלורית. טועמים ומוסיפים מלח או פלפל לפי הצורך

 

ארטיק דובדבן וויסקי סאוור

יושבת הבית קמה באמצע הלילה. יותר לא יכלה לישון. לא מחשבות טרדו את מנוחתה כי אם התחושה שהיא ישנה את כל חייה. הלכה לסלון וקראה את הספר שהיא קוראת. בשל השעה המאוחרת, השקט העמוק והספר עצמו שקעה בהשוואות: היא לעומת הסופר של הספר. זהו ספרו השני, והוא בן גילה. הוא עושה פוסט-דוק בפילוסופיה והיא עוד לא נרשמה לדוקטורט שלה אפילו. הוא קיבל את פרס ראש הממשלה והיא עוד לא פרסמה את הספר שלה אפילו. ובכל זאת, הספר שלו, למרות שכתוב בבכישרון כתיבה לא מבוטל, לא מתחבר לכדי יישות קוהרנטית. אז האם היא עליונה או תחתונה? והרי ידוע לכל שאסור להשוות. אסור להשוות. שהלא כל אדם עולם ומלואו הוא, עם תנאי חייו, קצב ההתקדמות שלו, השאיפות שלו, ההקרבות שלו, ומידת הגיבוש של המחשבות שלו. וכל השוואה חותכת פיסה מהאדם הזה ושמה אותו על המיקרוסקופ לצד פיסה מיושבת הבית. ומה בכלל נותנת ההשוואה, אם לא תמונה חד מימדית וחלקית ביותר? ובכל זאת, ללא הרף, עליונה או תחתונה? הגיע הזמן להתקרר באיזה ארטיק עם אלכוהול, אולי זה יחזיר מעט בינה לראשה. המתכון והתמונה של "בישול אינסופי".

יו, זה נראה מה זה כיף

רכיבים לשמונה ארטיקים

  • 3 כוסות דובדבנים – בערך חצי קילו
  • 1 תפוח ירוק גדול – 170 גרם
  • 1 לימון – בערך 100 גרם
  • 1 כוס וויסקי
  • 0.5 כוס מים
  • 05 כוס סוכר
  • 1 כוס מיץ לימון

אופן ההכנה

  1. מכינים תערובת חמוץ מתוק. מערבבים חצי כוס מים עם חצי כוס סוכר בסיר עד שהסוכר נמס. מוסיפים את הלימון ומערבבים. מסירים מהאש ומצננים
  2. מכינים ארטיקים. מגלענים את הדובדבנים, ומניחים בצד. מקלפים את התפוח ואת הלימון וחותכים את הפירות לרבעים
  3. מכניסים דובדבנים, תפוח, לימון, ויסקי וחצי כוס תערובת חמוץ מתוק למעבד ומזון ומערבבים עד שהפירות הופכים למחית. התערובת תהיה סמיכה
  4. שופכים את התערובת לתבנית של ארטיקים ומקפיאים בערך שעתיים או עד שהתערובת מתחילה להיות יציבה מספיק כדי להחזיק את מקל הארטיק ישר. אם משתמשים בתבנית בלי מקלות, מוסיפים עכשיו את המקלות ומקפיאים כל הלילה. אם משתמשים בכזה כמו שלי, שיש בו מקלות מובנים, אז פשוט מקפיאים כל הלילה.
  5. כדי להוציא את הארטיקים, מזרימים מים חמים על התבנית מבחוץ לשתיים-שלוש שניות

קערת נודלס טופו

ביום שישי בעשר בבוקר כבר היינו בדרכנו לאיקיאה. ביום שישי בתשע ועשרים בבוקר, אמרתי ליושב הבית, אני לא זזה מהספה עד עשר, ואחר כך אני גם לא רוצה לזוז מהבית. אבל מודעה על מבצע התגלגלה למודעה על מבצע, ומצנו את עצמנו בדרך לאיקאה בעשר בבוקר. וזה עוד כלום. כי אחרי איקאה, מצאנו את עצמנו בחצי חינם. שזה באמת אחד הדברים הכי מיותרים שאדם יכול לעשות לעצמו ביום שישי בצהריים. אבל זה עוד כלום! כי אחר כך מצאנו את עצמנו במחסני תאורה! בסוף, אבל, הצלחנו גם לשים סוף לסאגת חדר העבודה שאיימה להפר את שלוות הבית וגם להכין ארוחת ערב. אבל מי שטורח וצורך ככה בערב שבת, חייב לנוח, הוא וקיבתו,  כל השבוע שלאחריו. זה אולי לא מתחרז, אבל זה נכון. המתכון והתמונה של "אוכל טוב".

מעניין איך מרגיש קיץ ביפן

רכיבים לארבע מנות

  • 2 כפות רוטב סויה כהה
  • 2 כפות חומץ אורז
  • 1 כף מירין או 2 כפיות אבקת סוכר
  • 200 גרם טופו, מיובש, וחתוך לשמונה קוביות
  • עמילן תירס לציפוי
  • שמן צמחי לטיגון
  • 1 חבילה אספרגוס, שהבסיס שלהם קטום והם חתוכים באלכסון לארבעה חלקים
  • 50 גרם פולי אדממה קפואים
  • 50 גרם שעועית ירוקה
  • פיסת ג'ינג'ר, מוגררת
  • 400 גרם אטריות אודון
  • עלי כוסברה, לקישוט
  • שמן צ'ילי, להגשה

אופן ההכנה

  1. מערבבים רוטב סויה, חומץ אורז ומירין או אבקת סוכר בקערה קטנה עד שהסוכר נמס. מניחים את הטופו במרינדה ודואגים שכולו יהיה מכוסה בה. מניחים אותו שם לספוג טעמים כשלושים דקות או יותר
  2. מפזרים עמילן תירס בצלחת, מוציאים את הטופו מהמרינדה ומסובבים אותו בעמילן תירס כדי שיהיה מכוסה מכל הצדדים. מחממים מחבת רחבה על אש בינונית-גבוהה ושמים בה מספיק שמן צמחי כדי לכסות את התחתית. מטגנים את הטופו, והופכים אותו מצד לצד בעזרת מלקחיים, עד שכל הצדדים זהובים כהים ופריכים. מייבשים במגבת נייר ושמים בתנור על מאה מעלות, כדי לשמור על החום
  3. בסיר נוסף שמים ליטר מים ואת המרינדה ומביאים לרתיחה. מוסיפים אספרגוס, אדממה, שעועית ירוקה, ג'ינג'ר ונודלס ומביאים שוב לרתיחה. מבשלים עד שהירקות רכים, כ-3-4 דקות. מחלקים בין ארבע קערות ומניחים שתי קוביות טופו בכל מנה. מעליהן מניחים עלי כוסברה ומטפטפים מעט שמן צ'ילי

 

לחמניות בוקר מגולגלות

סוף השבוע שלנו במצפה רמון גרם לי לחשוב על מקומות שבהם יש מסעדה אחת פתוחה בלילה. אני יודעת שאני נשמעת תל אביבית להחריד, אבל זה משפיע על כך הרבה דברים בחיים. אם אין בסביבתך מסעדה, אפילו לא ברמת מסעדה אלא סתם פלאפליה, פיצריה, ווט אבר, אתה ממש צריך להיות הרבה יותר מתוכנן. אתה אוכל בבית או שאתה לא אוכל. וואו. זה כל כך אחרת מהחיים שלנו. הדבר היחיד שכן משתדלים להקפיד עליו אצלנו זה שבכל יום יהיה לחם לסנדוויץ של הבוקר. היום למשל זה לא עבד. המתכון והתמונה של "בישול כן".

מספיק גדול לסנדוויץ בוקר?

רכיבים

  • 1 קילו קמח
  • 14 גרם שמרים יבשים
  • 2 כפיות מלח
  • 2 כפיות סוכר
  • 3 ביצים
  • 0.4 כוס (מאה מיליליטר) שמן צמחי
  • 150 גרם מרגרינה (כן, מרגרינה)
  • 200 מיליליטר מים
  • שומשום פלוס ביצה לבחוץ של הלחמניות

אופן ההכנה

  1. מערבבים את הרכיבים ולשים עד שנוצר בצק חלק. מכסים במגבת מטבח נקייה ומשאירים 20 דקות
  2. מחלקים את הבצק לארבעה חלקים שווים, מברישים כל אחד מהם בשמן צמחי ומתפיחים עוד עשר דקות
  3. משטחים כל חלק לעיגול, על משטח מקומח קלות, וחותכים ל-16 משולשים שווים. מגלגלים כל משולש ללחחמניה ומניחים בתבנית מכוסה בנייר אפייה. מכסים במגבת מטבח ומתפיחים עוד שלושים דקות
  4. מחממים תנור ל-190 מעלות. מברישים את הלחמניות בביצה ומפזרים שומשום מעל, או מלח ים
  5. אופים 20 דקות ומגישים חמים

 

קח אוויר, חביבי

הנסיעה למצפה היתה בדיוק מה שהיינו צריכים. יומיים מחוץ לעיר, בלי העבודה, בלי הלימודים, בלי הרפתקנות אורבנית, בלי מועדונים, וכמעט כמעט גם בלי ארוחת ערב בשישי. ומעשה שהיה כך היה.

בעצלות שישי בבוקר, ראינו פרסומת למסעדת שף במצפה, Chez Eugene שמה. בעצלות שישי בצהריים, עת שהגענו בשיטוטים לרובע הבשמים המתחדש (כלומר 85% נטוש), ראינו את מסעדת השף. המקום נראה נעים והתפריט לא מצועצע מדי ולא יקר מדי, אז מייד נכנסו להזמין מקום. לא בלי בלבולים, אמרה לנו המארחת שנוכל להגיע למקום בתשע ורבע בערב, אבל שיש המון הזמנות, כך שאם יהיו שינויים היא תתקשר. פייר אינאף. לא התקשרה, הגענו. אבל לא היה מקום. או ככה לפחות היא אמרה. או חשבה. או התבלבלה. כדי לא להאריך, אספר רק שהגענו למסעדה פעמיים באותו ערב, הפעם השנייה לאחר שהמארחת התקשרה להתנצל שהיא איבדה את המקום שלנו ולכן חשבה שאין לנו מקום. בהיצע המסעדות של מצפה ביום שישי בערב, אדם חוזר על עקבותיו למסעדה.

מנות ראשונות: סלט שורשים בויניגרט הדרים ואגוזים (38 ש"ח), דניס כבוש על תפוח אדמה רט, צלפים ומיונז חרדל (38 ש"ח) ומאפה כרישה שמנת וטימין עם נגיעות כבד אווז (על חשבון הבית). סלט השורשים היה פשוט אבל נכון מאוד, עם חריפות עדינה שהכינה את הבטן להמשך. רצועות הדניס הוורדות הגיעו כשהן נחות על סלט תפוחי אדמה מצויין, אבל כשלעצמן היו קצת גדולות על יושבת הבית, שמעדיפה את הדגים שלה מאודים. לי הן היו טעימות, לא יותר. מאפה הכרישה היה המנה הכי חלשה בסבב הזה, שכן במקום לשמור  על קלילות של בצק פילו אפוי ושל כרישה, היה שמן, חרוך קצת בתחתיתו, ועם טעם עז של כבד אווז, שהפך את כל העסק למעין ריבת-כבד לא טעימה.

מנה עיקרית: פסטה שיכורה (58 ש"ח). פפרדלה טרייה (אבל תעשייתית) עם עגבניות שרי, שמנת ו-וודקה. אוקי.

קינוח: שני שוטים של אבסולוט, וקרמעוגת גבינה עם גרנולה ביתית וקולי פרי (שניהם על חשבון הבית). ללא ספק ההצלחה של הערב. עשיר, רציני ויפה.

ועכשיו, כל השאר. Chez Eugene היא מסעדה שמלאה בכוונות טובות. המשקיע, כך סיפרו לנו, חיפאי שרואה שליחות בהפרחת הנגב. השף הראשי, יאיר פיינברג, בא כמה פעמים בשבוע מתל אביב למצפה כדי לפקח על העניינים. ובכל זאת, Chez Eugene, היא מסעדה שמלאה בפספוסים קטנים ומטופשים. בראשם, אני חושב, ההתעקשות להגיש את ארוחת הערב שלהם בשני סבבים. העומס על המטבח היה כל כך גדול, שהזוג שלצדנו חיכה 45 דקות למנה העיקרית שלו. מלצרים רצו עם צלחות. קיצר, בלאגן. שנית, ההתנצלויות, הו ההתנצלויות. Chez Eugene היא מסעדה שהתנצלות בה היא ממש אינסטינקט. אני לא מסעדן גדול, אבל כמות המנות שיצאו על חשבון הבית או שזוכו בחשבון היתה לדעתי גבוהה במידה חריגה ממש. חברים, אם מישהו לא ניקה את הצלחת שלו, ייתכן שהמנה לא טעימה. אבל, לגמרי גם יכול להיות שהוא פשוט שבע. ואם הוא לא רוצה שתארזו, זה כנראה מפני שהוא חוזר למלון ולא הביתה. במחשבה מאוחרת, נדמה ש-Chez Eugene פשוט מנוהלת בידיים קצת צעירות מדי.

ולא שיש לי מילה רעה להגיד על הידיים הצעירות שמנהלות את המסעדה. השף התפעולי שחר דבח, ילד בן 25 עם רזומה שכולל שנתיים במסה, חודש בנומה, קייטרינג עצמאי ועוד כל מיני הרפתקאות, הוא התפוצצות של בטחון עצמי ואמביציה. הוא עזב את מסה כדי להתקדם מעמדת הסו-שף לעמדת השף, הוא בטוח בעצמו מאוד והוא טס קדימה. אבל הטיסה הזאת משפיעה לרעה על האורחים שלו. המארחת הלא מספיק מיומנת, השירות המבולגן, המנות שיוצאות כשאגלי הזיעה (המטפוריים) של הטבחים עוד עליהן. כל אלה לא מאפשרים לחוויה שהוא מופקד עליה להיות טובה כפי שראוי היה שתהיה.

על סיגריה בחוץ הוא מבקש שנרשום תאריך: 23.05.2016. זה היום, הוא מבטיח, שבו יפתח את המסעדה הכי לוהטת בתל אביב. בינתיים, הוא אומר, אני צריך עוד להשתפשף.