סלט עגבניות ואנשובי ולחם

ליושבי הבית יש משבר מטבח. אין להם כוח לבשל יותר, אין להם כוח להתקטנן יותר, אין להם כוח לשמור על הדיאטה שלהם יותר, ואין להם כוח לשטוף כלים יותר. כל יום הם באים, מציצים במקרר המלא בכל טוב הארץ ירקות, ומחליטים שהגיע הזמן להזמין מהג'ירף או מהסושיה או ממרקש אקספרס (יופי יופי יופי של חציל זעלוק במרקש אקספרס). זה היה יכול לעבור ללא דיבורים, אלמלא יושבי הבית היו שניהם אנשים שכל היום חושבים על מדרונות חלקלקים. אתמול, גורסת דרך המחשבה של שניהם, אתמול היה לנו כוח לבשל, היום אין לנו כוח לבשל, מחר יהיה לנו פחות כוח לבשל, ומחרתיים יהיה לנו פחות פחות כוח לבשל ואנחנו צריכים לסגור את הבלוג. דברו איתם על התבוננות ממעוף הציפור, על להסתכל על דברים מזווית ראייה רחבה יותר, והם יסתכלו עליכם מוכי תימהון כאילו הצעתם להם להכין פולנטה מתירס חי. רק לפעמים מצליח מי משניהם, במקרה אני, להרים את הראש ולתת להסטוריה לעשות את שלה בנחת, מבלי שיחזו אותה. ועל כן, אני בהחלט מתכוננת לחתוך היום כמה עגבניות, להוסיף להם לחם ואנשובי, ולאכול את הסלט מלא מיצי המרץ הזה. ג'יימי אוליבר כמובן, מתכון ותמונה.

רכיבים

  • 200 גרם ג'בטה חצי עבשה
  • 600 גרם עגבניות טריות, קצוצות גס
  • מלח ים ופלפל גרוס טרי
  • קומץ צלפים, מיובשים
  • בצל אדום, קלוף, חצוי וקצוץ דק
  • פלפלים קלויים, קצוצים דק
  • 8 פילטים של אנשובי, מיובשים
  • חומץ יין באיכות טובה
  • שמן זית באיכות טובה
  • צרור עלי בזיליקום

אופן ההכנה

  1. קורעים את הג'בטה לחתיכות קטנות, ומניחים אותן קצת בתנור כדי לייבש אותן
  2. מניחים את העגבניות בקערה, מתבלים במלח ובפלפל. מוסיפים את הצלפים, הבצל, הפלפלים הקלויים, הלחם והאנשובי. מערבבים שוב עם הידיים כדי לתת לטעמים לרקוד
  3. מערבבים פנימה שתי כפות של חומץ יין וכף שמן זית. טועמים, ומתקנים תיבול אם צריך
  4. קורעים מעל את עלי הבזיליקום, מערבבים שוב ומגישים

4 תגובות בנושא “סלט עגבניות ואנשובי ולחם”

  1. גם לי יש משברים כאלה. זה עובר אחרי אי אלו אכזבות מאכילה בחוץ (מלוח מדי, שמן מדי, יקר מדי, סתם לא טעים ולא שווה את הכסף), כמה געגועים למכנסיים שלפתע מסרבים להיסגר והפנמה שהאוכל הכי טעים נמצא אצלכם בבית וגם אם צריך קצת לעבוד בשבילו זה שווה את זה.

  2. זה קטע, הדבר הזה, שאוכל בחוץ הוא משמין יותר. אני חושבת שזה די מדעי כבר. וזה מוזר, כי בכל זאת תל אביבים לא בדיוק ידועים בכך שלא איכפת להם מהגזרה שלהם.

  3. ברור שאוכל בחוץ משמין יותר. לטבח בבית קפה/מסעדה לא אכפת כמה שמן הוא שופך למחבת כדי לטגן לך את החביתה של ארוחת הבוקר. או כמה רוטב וינגרט הוא שם בסלט שלך, או כמה שמנת בפסטה. גם כמויות המלח והסוכר לא מעניינות אותו במיוחד.
    ותלאביבים, אם לשפוט על פי תפריטי בתי קפה ממוצעים, ידועים ביכולת השעיית אי-האמון שלהם בכל הקשור למנות שיש בהם כל מיני דברים ירוקים ודברים "טבעיים":)

  4. בהתחשב בכמה שהאנשים בעיר הזאת אובססיביים לאיך שהם נראים, ולכמה שנראה שהם אוכלים בחוץ, הסספנשן אוף דיסביליף הזאת די מדהימה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *