קונכיות פסטה ממולאות בסלק

על פי רוב, אתם כבר יודעים, אנחנו לא לוקחים חלק פעילויות שמיועדות ל"בלוגרים". אולי זה האופי של הבלוג, שלא ממש מעודד את זה, אולי זה אנחנו. אבל הנה, אנחנו עושים את זה. לפני כמה שבועות פנו אלינו החבר'ה של ג'ויה והודיעו שהם הולכים לעשות תחרות בפייסבוק. כל אחד מקבל חבילה, מרכיב ממנה מנה, מצלם, והחברים בפייסבוק בוחרים את הפייבוריט שלהם. בעניין? שאלו, בעניין, ענינו, נזכרים בשמחה בארוחות הצהריים שלנו בג'ויה בהרצליה פיתוח (סוף התואר השני שלה, וזה). ובכן, זאת המנה שלנו. קונכיות ענק של פסטה, ממולאות בקרם סלק סגול עז ועטופות ברוטב של תרד ושמנת. אלגנטי מאוד, איטליה פינת נורווגיה.

זה הלינק לתחרות, אתם כבר יודעים מה לעשות.

לא חייבים בשר וצנוברים

חומרים (4 מנות)

  • 400 גרם פסטה מסוג ריטוני, אנחנו השתמשנו בקונכיות האלה
  • 3 סלקים טריים, קלופים ומגוררים בפומפייה דקה
  • 3 שיני שום, קצוצות
  • 4 גבעולי בצל ירוק
  • 1 בצל קטן, קצוץ
  • 200 גרם תרד
  • כחצי כוס ציר ירקות
  • 150 מל' שמנת
  • מלח ופלפל
  • שמן זית

אופן ההכנה

  1. במחבת גדול, מאדים את הבצל הקצוץ ואת השום עם מעט שמן זית, עד שהם משחימים. מוסיפים את הסלקים המגוררים, מתבלים במעט מלח ופלפל ומבשלים ביחד במשך כמה דקות. מניחים להצטנן כמה דקות, ובעזרת מיקסר או בלנד מוט חזק, מערבבים את הכל היטב, למרקם קרמי גס. מכינים בצד שקית זילוף.
  2. חולטים את התרד כדקה בסיר עם מים רותחים. מוציאים ומעבירים מייד למי קרח.
  3. מאדים במחבת את גבעולי הבצל הירוק במשך כ-4 דקות, מוסיפים את התרד, ומוסיפים את הציר ואת השמנת. מתבלים ומניחים להצטצמצם כמה דקות.  מרסקים מעט את הרוטב בעזרת בלנדר מוט, ומסננים במסננת צפופה (אנחנו רוצים לשמור על הרוטב חלק).
  4. מבשלים את הפסטה במים רותחים מומלחים, לדרגת אל-דנטה. מסננים את הפסטה ומייבשים אותה מעט. ממלאים את שקית הזילוף בקרם הסלק, וממלאים את הקונכיות, אחת אחת.
  5. מסדרים את הקונכיות המלאות צלחת, ומעליהן מושחים פס ארוך של רוטב חם. מגרדים מעט פרמזן ומגישים מייד.

כיכר תמרים ואגוזים

לפני כמה חודשים קנו לי חברות גאונות שלי (תודה מיכל וטל ודנה) ספר מתכונים משנות ה-60 שנקרא "ספר הבישול הפולקלורי". הספר מסודר לפי חגי ישראל, ובכל חג מובאים בו המאכלים האופיינים לכל עדה. מה שהכה בי לא היה הגעזנות המזעזעת (כך כותבת בר-דוד על רוטב עגבניות מזרחי: "אוכלי אש מצויים לא רק בקרקסים. ראיתי את אנשי המערב בישראל, אוכלים פלפל חריף ורוטב עגבניות בוער של קיבה לא רגילה לפלפל ולא משורינת. הזעה נטפה מפניהם ואי אפשר היה לדעת אם אלה הן דמעות או דרך אשר מצא הטבע לכבוי האש הפנימית), ולא השובניזם הבולט (כל הספר כתוב בלשון נקבה, ובסופו מודעת פרסומת גאונית שלשונה: לא רק האשה עושה צרות…! את הצרות עם המנוע תפתור בעזרת דלקול 20-50 שמן המנוע רב הצמיגות של "דלק"). מה שהכה בי יותר מכל היה עד כמה החיים היו אז אחרים: רוב המתכונים מבוססים בעיקר על מצרכי יסוד, תהליך ההכנה הוא תמיד הקצר ביותר האפשרי, ואין שום מילה על תזונה נכונה. אני מניחה שזה לא צריך להדהים אותי, אבל הספר הזה מבוסס על המחשבה שעקרת הבית צריכה להנעים לבני ביתה את החיים בעזרת מאכלים רווי בשר ושומן, ועליה לעשות זאת מבלי לטרוח יותר מדי, כי גם ככה אוכל הוא רק אוכל.

חיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי מתכון שנראה סביר גם לצורת האכילה בבית הזה. החלפתי רק את המרגינה בחמאה, כי יש גבול. יצא טעים באופן מפתיע, עם ארומה כבדה של סבתות. התמונה של יושב הבית.

רכיבים

  • 3 כוסות קמח מנופה
  • 4 כפיות אבקת אפיה
  • 1 כפית מלח
  • 0.5 כוס סוכר
  • 1 כוס תמרים קצוצים
  • 0.25 כוס אגוזים קצוצים
  • 1 ביצה בחושה
  • 1.5 כוסות חלב
  • 2 כפות מרגרינה נמסה (כאמור, חמאה)

אופן ההכנה

  1. ערבבי את הקמח עם אבקת האפיה, סוכר ומלח. הוסיפי תמרים ואגוזים וערבבי היטב. בחשי יחד את הביצה עם החלב והמרגרינה הנמסה והוסיפי לתערובת של הקמח. לושי היטב והניחי בתוך תבנית משומנת ללחם. השהי את הבצ' למשך מחצית השעה ואחר אפי בתנור בחום של 170 מעלות למשך שעה וחצי בערך
  2. צנני על גבי אצטבה. הגישי קר בפרוסות מרוחות בחמאה

שעועית לבנה עם תרד וסומאק

בושה היא אחד מהרגשות האידיוטיים ביותר שקיימים. זה לא סתם שאין הביישן למד, הוא גם לא מדבר עם זרים, לא מדבר באוניברסיטה, לא מדבר בעבודה, לא מדבר בארוחות רבות משתתפים, ואפילו לא מדבר עם המוכרים בשוק. באלוהים שאין לי מושג למה התכונה הזו טובה, מלבד  להבטיח שכנראה לעולם לא אהיה בהמה בציבור. ולמה אני מספרת את כל זה? מצאתי לי מתכון ובו דיוויד לייבוביץ', הדיוויד לייבוביץ' של ספרי הקינוחים שאמורים להיות המעולים בעולם, מבשל מתכון עם חמציצים. כן, אותו עשב מצדי הדרכים שאמור לגדול ממש עכשיו! ככה, גבוה ונמוך בהנאה רבה. רק מה? הייתי אמורה ללכת לשוק ולבקש מהמוכר חמציצים, שזה מביך אותי מאד. התאמנתי בבית ובדרך לשוק. אבל לא הצלחתי לבקש. על כן, הכנתי את המנה הזו עם תרד. יצא טעים מאד, אבל עכשיו לעולם לא אדע האם החמציצים היו עושים את כל זה אחרת. המתכון הוא בעצם של יותם אוטולנגי, השף הירושלמי שמצליח מאד בלונדון, והוא מתפרסם גם בבלוג של דיוויד לייבוביץ'. התמונה של יושב הבית.

רכיבים לארבע מנות עיקריות

  • 450 גרם שעועית לבנה
  • קומץ סודה לשתייה
  • 8 בצל ירוק, חתוכים לפיסות באורך 7 סנטימטרים
  • 1 שן שום, קלופה ופרוסה
  • 200 גרם חמציצים או תרד טורקי, חתוכים לרצועות ברוחב שני סנטימטרים
  • 2 כפיות מלח
  • 1.5 כפות מיץ לימון טרי (או שלוש כפות אם משתמשים בתרד)
  • 150 גרם פטה
  • 2 כפיות סומאק
  • ערימת עשבי תיבול טריים כמו שרוויל, שמיר, נענע או פטרוזיליה

לטיגון השעועית

  • 0.25 כוס שמן זית
  • 4 כפות חמאה

אופן ההכנה

  1. שוטפים את השעועית ושמים אותה בקערה גדולה להשריה ללילה. אני השריתי אותה לשעתיים והיא היתה בסדר גמור, אז לא צריך להתחשב ברגשותיה כל כך
  2. מוסיפים קומץ סודה לשתייה ומבשלים את השעועית עד שהיא רכה. הזמן נע בין 30 דקות לשעה וחצי, תלוי בשעועית
  3. ברגע שהיא מבושלת, מייבשים היטב, ומערבבים עם מעט שמן זית, שמונע מהקליפה להתקלף, ומעט מלח
  4. מטגנים את השעועית בשכבה אחת. אם המחבת לא מספיק גדולה מטגנים בשני חלקים, ומשתמשים בחצי מהשמן והחמאה לחלק הראשון וחצי לחלק השני. מאדים את השעועית ומשתדלים לא לערבב יותר מדי, עד שהיא משחימה. מערבבים ומשחימים גם את הצד השני
  5. משחימים את יתר השעועית ובדקה האחרונה של הבישול, מוסיפים את הבצל הירוק, השום והחמציצים. מבשלים עד שהירקות הירוקים מתרככים, מה שאמור לקחת עוד דקה
  6. מסירים מהאש ומוסיפים את יתר השעועית וחצי כפית מלח. מצננים לטמפרטורת החדר
  7. מוסיפים את מיץ הלימון, הסומאק ועשבי התיבול שנקצצו גס. מפוררים מעל פטה ומגישים

עוף בחמאת בוטנים

את השוק של שישי בצהריים עשינו הפעם בירושלים. נסענו לבקר את ההורים, ועל הדרך זרקו אותנו לקנות מצרכים לארוחת הערב. איכשהו, החלטנו ביחד ששניצל לארוחת ערב יהיה רעיון טוב. אולי זה החומוס המצויין שאכלנו בבן-סירא שקצת ערפל את ראשינו, אבל הרעיון המצויין שלנו נתקל בקבלת פנים צוננת עד קפואה. כך שיצא שחזרנו אחר כבוד לתל אביב, ובידנו מגש קרטון חגיגי, ובו עוף שהפך לארוחת צהריים של חול.

המתכון, באווירה משפחתית דרך FamilyFreshCooking. התמונות שלי נשכחו במצלמה, ולכן גם התמונות משם. יצא טעים ביותר.

לא תמיד חייבים להתחכם

עוף בחמאת בוטנים (6 מנות)

חומרים

  • חצי כוס חלב קוקוס
  • חצי כוס חמאת בוטנים טבעית
  • 1 כף משחת קארי תאילנדי אדום
  • 1 כף מיץ לימון / ליים
  • 1 כף רוטב סויה או תמרינדי
  • 2 כפות רוטב דגים
  • 2 כפיות שמן שומשום קלוי
  • קורט פלפל שחור גרוס
  • קורט קינמון
  • מעט סוכר חום / דבש
  • 1 קג' חזה עוף, חתוך לקוביות בגודל 2 ס"מ בערך
  • חצי כוס בצל קצוץ
  • 3 שיני שום, כתושות
  • 1 כפית שמן קוקוס
  • 1 כוס גבעולי אספרגוס, חתיכות של כ-2 ס"מ

אופן ההכנה

מכינים את הרוטב:
בקערת ערבוב, מערבבים את חמאת הבוטנים יחד עם חלב קוקוס, משחת הקארי, מיץ לימון, רוטב סויה, רוטב דגים, שמן שומשום, סוכר/דבש. טורפים אותם עד שמקבלים רוטב אחיד. טועמים ומתקנים תיבול, מניחים בצד.

מטגנים את העוף:
מחממים שמן קוקוס במחבת גדול (אני השתמשתי בקנולה) ומטגנים על אש גבוהה-בינונית. מוסיפים את הבצל והשום, ומטגנים עד שמתרכך. מוסיפים את העוף ומטגנים כ-10 דקות נוספות, עד שהוא מזהיב. מוסיפים את הרוטב למחבת, מערבבים ומבשלים מכוסה כ-5 דקות נוספות, עד שהרוטב עוטף את קובוית העות. 2 דקות לסוף, מסיפים את גבעולי האספרגוס הקצוצים.

מגישים מייד על אורז לבן (או פתיתים, אם אתם לגמרי בקטע של חזרה לילדות). אם רוצים, מוסיפים כוסברה קצוצה, בוטנים או בצל ירוק.

עוגת גזר ללא גלוטן

הכל התחיל בזה שלהדס גילו צליאק. זה היה מאד חבל, כי הדס הייתה שותפה מעולה לארוחות אמצע וסוף שבוע וגם לערבי שתייה ארוכים ארוכים ורווי אלכוהול. ופתאום, לא יכולה את זה ולא יכולה את זה. ואז היא גם עברה דירה, והמעשה הנכון לעשות היה לאפות לה עוגה. ואיזו עוגה?  ללא גלוטן. אז חיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי עוגה ללא גלוטן שגם אנשים רגילים יכולים לאהוב. האמת? יצאה טעימה לאללה. המתכון של נייג'לה לוסון. התמונה של יושב הבית.

רכיבים

לעוגה

  • 2 גזרים בינוניים
  • 75 גרם צימוקים
  • 4 כפות רום
  • 150 גרם אבקת סוכר
  • 125 מיליליטר שמן זית (אני שמתי חצי כוס)
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 3 ביצים
  • 250 גרם שקדים טחונים
  • 3 כפות צנוברים (בערך 15 גרם)
  • חצי כפית אגוז מוסקט
  • מיץ וגרידה מחצי לימון

לקרם מסקרפונה – להגשה בלבד

  • 250 גרם מסקרפונה
  • 2 כפיות אבקת סוכר
  • 2 כפיות רום

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים שתי תבניות אינגליש קייק
  2. קולים את הצנוברים במחבת יבשה. מניחים בצד. מגררים את הגזרים ומניחים אותם על נייר מגבת כפול. מניחים מעליהם עוד שכבה של נייר מגבת ומניחים להם להתייבש קצת
  3. מביאים לרתיחה צימוקים עם רום בסיר קטן. מבשלים שלוש דקות
  4. מערבבים את הסוכר והשמן עד שהם קרמיים ואווריריים. מוסיפים פנימה את תמצית הווניל והביצים. כשהתערובת אחידה, מקפלים פנימה את השקדים הטחונים, אגוז המוסקט, הגזרים והצימוקים (בלי הרום) ואת גרידת ומיץ הלימון
  5. מעבירים את התערובת לתבנית. מפזרים מעל צנוברים ואופים 30-40 דקות, או עד שהעוגה תפחה קצת והזהיבה, וקיסם שננעץ בה יוצא דביק אבל פחות או יותר נקי
  6. לקרם מסקרפונה: מערבבים את כל חומרי הקרם
  7. להגשה: מניחים את העוגה על צלחת ואת הקרם בקערה, כדי שכל אחד יוכל לקחת כמה שהוא רוצה

פילה פורל בריזלינג

ליושבת הבית יש חברה טובה שהיא דנית. כלומר, חצי דנית. ובכל זאת, בדנמרק. החברה הזאת חווה עכשיו תקופה כזו, לא משהו סופר דרמטי אבל איזה רגע בחיים בו הדרך הישנה נגמרה והדרך החדשה טרם פרשה את שביליה. זה מבאס את יושבת הבית מאד, כי היא הייתה רוצה לחבק את החברה הזאת, ולהרגיע אותה, בכמה וכמה ערבי שתייה ואוכל טוב, שיהיה בסדר, שצריך סבלנות ולפקוח עיניים, כדי שהדרך החדשה תוכל להראות את עצמה. אבל היא לא יכולה, בשל המרחק. מה שהיא כן יכולה מפה לעשות זה להראות מה הייתה עושה לו היה מזדמן לה ערב שכזה. אז בשבילך, אהובתי. המתכון והתמונה של "אוכל ויין".

גלילת דג, ושלושת רבעי בקבוק יין לאדם. נחמד

רכיבים ל-4 מנות

  • 1 כוס ריזלינג יבש
  • 1 גזר גדול, מג'וליאן
  • 1 סלרי גדול, מג'וליאן
  • 0.5 בצל, קצוץ דק
  • 4 גרגירי פלפל שחור שלמים
  • 1 שן שום, מחוצה
  • 1 עלה דפנה
  • 1 ענף טימין
  • 1 ענף אורגנו
  • 1 כף שמן קנולה
  • ארבעה פילטים של פורל, ללא עור
  • מלח ופלפל שחור
  • 1 כף חמאה

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. בסיר בינוני מערבבים את הריזלינג עם גזר, סלרי, בצל, גרגירי פלפל, שום, עלה דפנה, טימין ואורגנו ומביאים לרתיחה
  2. משמנים תבנית בשמן הקנולה. מתבלים את הדג במלח ובפלפל. מניחים את הדג עם הצד של איפה שהיה העור למעלה, ומגלגלים אותו, החל מהזנב. מאבטחים את הגלילה בשני קיסמים. מעבירים לתבנית
  3. מוזגים את תערובת הריזלינג על הדג ואופים 15 דקות, או עד שהדג מתחיל להתפרק. מצננים לחמש דקות ואז מוציאים את הקיסמים בזהירות. מעבירים את הגלילות לקערות רדודות ומניחים את הירקות על הדגים. מוציאים את עלה הדפנה, את ענפי התבלינים ואת גרגירי הפלפל מהרוטב, טורפים פנימה כף חמאה ומוזגים על הדגים. מגישים מייד

לימונים כבושים לחיסכון

שוב אנחנו מוציאים יותר מדי כסף, אני אומר לה. לא, יא מצחיקה, אני לא מאשים אותך, אני את התואר שלי בבזבוזים עשיתי כשאת עוד למדת ספרות או משהו.
וברור, אף אחד מאיתנו לא עושה את זה לבד, הרי אנחנו מבזבזים הכי טוב כשאנחנו ביחד. זה פשוט, אני מנסה להסביר לה מה עובר לי בראש, זה כמו שעוברים דירה ואז יש חודש חודשיים שרק קונים, עד שממלאים את המזווה. ומאותה נקודה, רק עושים השלמות. אז בואי נפסיק לרגע למלא את המזווה, וכשנצטרך נעשה השלמות.

ואתם, לכו קנו לכם חצי קילו של לימונים קטנים.

אם כבר סנדוויצ'ים, לפחות שיהיו עם טונה

המרכיבים:

  • 0.5 ק"ג לימונים קטנים, שטופים
  • 0.5 כוס מלח גס (או רגיל, אם אין)
  • 1 כפית פפריקה חריפה טחונה
  • 2 כפות שמן זית

אופן ההכנה:

  1. חורצים שני חריצי אורך בקליפה של כל לימון.
  2. מכניסים לצנצנת ומוסיפים את המלח והפפריקה. ממלאים במים עד לכיסוי, סוגרים ומנערים.
  3. פותחים את הצנצנת, מוסיפים שמן זית וסוגרים. מניחים בחוץ לשבוע, שבמהלכו מנערים את הצנצנת (סגורה!) פעם ביום, כשאתם חוזרים הביתה מהעבודה.

עוגת תפוח מרנג

אתמול ביקרו יושבי הבית בפצ'ה קוצ'ה בפעם הראשונה בחייה של יושבת הבית. פצ'ה קוצ'ה הוא אירוע שבו שמונה אנשים מגיעים כדי לדבר על היצירה שלהם. לכל אחד מהם מוקדשות שש דקות וארבעים שניות, שבמהלכן מתחלפת שקופית במצגת כל עשרים שניות. הפורמט וההייפ סביבו כל כך מוצלחים ששלושת אלפים אנשים נהרו אתמול כדי לראות את האנשים האלו מציגים את יצירתם. קודם כל, סחטיין! אין מה לומר, להפוך ערב כזה לדבר שכל בנאדם שמכבד את עצמו צריך ללכת אליו, זה הישג. מלבד זאת, האירוע הזכיר ליושבת הבית שבעצם היא אוהבת ספרות ואמנות שמתבססים על מסורת. כאלו שאומרים: הנה טולסטוי, הנה הגרסה שלי, חדשה יותר, מבינה יותר, מתוחכמת יותר, בשילוב עם פלסטלינה יותר, לטולסטוי. ככה, ישן וחדש. זה הכי כיף לי. ובניו יורק טיימס עושים בדיוק את זה. בכל חודש הם לוקחים מתכון מוכר, שפורסם בטיימס בעבר, במקרה הזה מתכון לעוגת תפוחים מרנגית שמכונה Huguenot Torte ופורסמה ב-1965, ושולחים אותו לבחינה מחודשת

אצל שף/קונדיטור, כדי שייתן לו פרשנות מודרנית. אני בחרתי דווקא בגרסה הישנה, שתופחת כמו סופלה ואז שוקעת כמו החיים. המתכון והתמונה שלהם.

רכיבים לתבנית 22*22

  • 2 ביצים
  • 0.5 כפית מלח
  • 1.5 כוסות סוכר
  • 2 תפוחים קלופים, ללא ליבה, חתוכים לקוביות
  • 1 כוס אגוזי פקאן, קצוצים גס
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 4 כפות קמח
  • 2.5 כפיות אבקת אפייה
  • 1 כוס קצפת, אפשר בשילוב כפית תמצית שקדים – להגשה

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-160מעלות
  2. טורפים את הביצים והמלח בטורפן עד שהן אווריריות ותפוחות. מוסיפים בהדרגה את הסוכר
  3. מקפלים פנימה את התפוחים והפקאנים. מוסיפים את הווניל, הקמח ואבקת האפייה. מוזגים לתבנית שטוחה משומנת היטב. אופים 45 דקות, עד שהעוגה שוקעת ויש לה קרום. מגישים חמים או קריר, עם קצפת

היישר מהפיליפינים: שרימפס, קארי, דלעת

אחת מהזכויות הבסיסיות של אדם עובד ומתפקד בחברה היא הזכות לשנוא. לשנוא בני אדם אחרים זה סתם פארש, וגם מסבך אותך עם עצמך העתידי וככה. אבל עדיין נותרת בידך הזכות לשנוא מצבים ורעיונות מופשטים. אני למשל שונאת את החורף. מאד. שונאת לא לנסוע בטוסטוס. שונאת מזגנים. שונאת תנורים. שונאת סוודרים. ופוך זה רק לכאורה נעים, ובעצם זה רגע קפוא ורגע חם מדי. אני דורשת שהאביב יגיע מייד. ואם אפשר, אז שיביא עמו איזו חופשה בפיליפינים, על כל טריליון האיים ומיליוני טריליוני החופים שלה. המתכון והתמונה של "מזלגכפססכין".

אבל שיגישו לי על החוף

רכיבים

  • 1 קילו דלעת
  • 0.25 קילו שרימפס
  • 2 עגבניות, קצוצות דק
  • 2 בצלים בינוניים, קצוצים דק
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • ג'ינג'ר, בגודל של כאגודל
  • 2-3 צ'ילי אדום מיובש
  • 1.5 כפות משחת קארי אדום
  • 0.75 כוס חלב קוקוס
  • 2 כוסות מים
  • מקבץ של למון גראס
  • שמן

אופן ההכנה

  1. מחממים שמן במחבת וצולים את הצ'ילי. מוסיפים את הבצל, שום וג'ינג'ר ומאדים עד שקיפות. מוסיפים את משחת הקארי ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את העגבניות, הדלעת, חלב הקוקוס, הלמון גראס והמים, וממליחים לפי הטעם. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש נמוכה עד שהדלעת מבושלת. מוסיפים את השרימפסים ומבשלים כמה דקות עד שהם מוכנים
  2. מגישים עם אורז או עם נודלס עם בצל ירוק

פוקצ'ה עם רוקט ושרימפס

בפנטזיה על מקום האוכל הקטן שיהיה לי בגיל 40, כשיהיה לי כבר מספיק כסף פנוי ויימאס לי מעבודה, אני רואה את האייטם הזה מעכבר העיר או טיים אאוט או איך שיקראו לזה אז. ומספרים שם בהתרגשות קומוניקטים על האיש הזה שעזב את העבודה והלך להאכיל את האנשים. ומתארים את המנות, ואת זה שיש תפריט אלכוהול קטן אבל מדוייק, ושהכל מאוד לא פורמלי, ואפשר לבוא, לאכול פוקצ'ה אישית עם רוקט ושרימפס (ברוטב קיסר) ולשתות גוורצטרמינר קר, ושאיזה מגניב זה.

במתכון המקורי, מתשמשים בשרימפסים טריים ובפאניני חצי אפוי. בהתאמות למצרכים שבמקרר, השתמשתי בפוקצ'ה, ובייבי שרימפס. אז לא יצא מושלם, אבל עוד פעם או פעמיים ואני חותם לכם שגם יושבת הבית תתפתה לגנוב איזה ביס. בינתיים, אני אכתוב שצריך להשתמש בפוקצ'ה, ואתם תרגישו חופשי להחליף בכל לחם שיש לכם שאפשר לקלות אותו קצת, ואם ממש תתעצלו (או תחשבו על אייל שני) אז אפילו בחצי פיתה.

חשבתי על זה, הפוקצ'ה בר בירושלים היה מקום מושלם לגדול בו

פוקצ'ה עם רוקט ושרימפס ברוטב קיסר

  • פוקצ'ה אישית, חמה ופריכה.
  • 8-10 שרימפסים, קלופים ובלי ראש (או כוס של בייבי שרימפס)
  • כף מיץ לימון
  • חצי שן שום, כתושה
  • פילה אנשובי משומר, מעוך
  • כף מיונז
  • חצי כפית חרדל, רגיל או דיז'ון
  • חצי כוס רוקט, שטוף ומיובש
  • מעט פרמזן מגוררת
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מטגנים את השרימפסים בכפית שמן זית, עד שהם משנים את צבעם לוורוד, 2-3 דקות. מוציאים ומניחים להתקרר מעט.
  2. בקערה, מערבבים את האנשובי, המיונז, החרדל ומיץ הלימון לרוטב קיסר זריז.
  3. מערבבים את השרימפסים ברוטב.
  4. מפזרים על הפוקצ'ה את עלי הרוקט, ועליהם את השרימפסים. אוכלים מייד.