מרק סגול חמוץ מתוק

שלוש מערכות מזג אוויר יתכנסו השבוע באזורנו, כך היה כתוב בעיתון. יושב הבית אמר שיש כינוס של מזג אוויר. ואני חשבתי על סבא ענן יושב לצד גברת סופה, מפטפטים על איזה קוקטייל  ביצים ומכריעים באיזה יום הם יכריחו אותי לקחת את הרכבת לעבודה במקום לנסוע בטוסטוס האהוב שלנו. היו שם קצת גמדי גינה ורעמים בפנים זועפים, בדמיון שלי. וחשבתי לי שחייבים להכין להם מרק לכל האישים המכובדים האלו. וזה צריך להיות מרק מיוחד, הם לא יסתפקו בסתם מינסטרונה. המתכון של בריאן טרנר. התמונה שלי.

רכיבים

  • 25 גרם חמאה
  • 1 כף שמן זית
  • 25 גרם בייקון, קצוץ דק (אנחנו ויתרנו)
  • 1 שן שום, קצוצה דק
  • 0.5 כפית זרעי כמון
  • 0.25 כרוב אדום, קצוץ
  • 0.5 תפוח, קלוף, ללא ליבה, ומגורר
  • 30 מיליליטר יין לבן
  • 250 מיליליטר ציר עוף/ירקות
  • מלח ופלפל שחור

אופן ההכנה

  1. ממיסים את החמאה עם השמן זית בסיר על אש בינונית. מוסיפים את הבייקון והשום ומטגנים 2-3 דקות, עד שמזהיב
  2. מוסיפים את זרעי הכמון ומטגנים דקה אחת
  3. מוסיפים את הכרוב ואת התפוח, ומערבבים היטב דקה אחת
  4. מוסיפים את היין הלבן ומבשלים שתי דקות
  5. מוסיפים את הציר, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים את האש ומבשלים עשר דקות עד שהכרוב מתרכך
  6. מרסקים בעזרת בלנדר מוט, ומתבלים במלח ובפלפל
  7. מגישים עם שמנת חמוצה

סדנת לחם פלוס הודעה מנהלתית

הכל התחיל במחמצת של בראלה. בראלה, אדם חובב אוכל שכמוה, מגדלת מחמצת. מחמצת צריך א. להאכיל. ב. לנצל. אם אתה לא מנצל, אתה נותן לחברים. החברים היו אנחנו. והשמחה הייתה רבה. אלא שכעת נוצר צורך חדש, המחמצת תבעה שישתמשו בה. אני פחדתי ממנה. יושב הבית האכיל אותה מדי פעם. אבל היא רק גדלה וגדלה. ועל כן הוחלט על סדנת לחם.

אם מסתכלים טוב, רואים אגוזי פקאן

וכך בצהרי יום רביעי הגיעה אלינו בראלה, מצויידת בסלסלות התפחה, בתבניות, במשקל, בקמח דורום, במד חום, ובעוד שלל דברים וחפצים חיוניים לאפיית לחם. זה התחיל קל וכיף. מדדנו חומרים בקפדנות פסיכוטית, ערבבנו, לשנו, לשנו, לשנו. והתפחנו.
והלכנו לרבוץ קצת בשמש. וחזרנו. ומתחנו. והתפחנו. ושוב לשנו. והתפחנו. כיסינו. גלגלנו.
בשעה 18:30 כשיושב הבית חזר העבודה הוא מצא בית מכוסה בענן של קמח דורום, ורק התחלנו את אפיית הנגלה הראשונה של הבאגטים. לפנינו הייתה עוד נגלה של באגטים ועוד שני לחמי שיפון אגוזים מופלאים.

כל כך ענוג למראה
כמה ענוג

מה אני אגיד לכם: אפיית לחם זה תענוג, בצק שמתנהג היטב זה מספק ביותר, ולהסתכל על בראלה בבגדי השף שלה מטיחה את הבצק הסרבן בשולחן זה תענוג גדול, אבל זה לא בשביל הקצב שלי. המתכון ללחם שיפון יגיע בקרוב. על הבאגטים הסופר חינניים תוכלו לקרוא אצל בראלה, או כך לפחות היא הבטיחה.

חתימת האופה שלי

הודעה מנהלתית

יש לנו דף חדש בפייסבוק! ייתכן שמרוב שמחה ניעלם לאיזה כמה ימים.

עוגיות שוקולד לבן ורימונים

אתמול על הבוקר הייתי בטיב טעם, כדי לקנות שלושים ושנים סוגי קמח, ולהתכונן לסדנת האפייה המופלאה שהייתה בבית שלי, שעד עכשיו לדעתי טובל בענן קטן של קמח דורום. אבל על סדנת האפייה בפעם אחרת. הפעם אני אספר על חבילת שוקולד צ'יפס לבנים שקרצה לי מהמדף. קרצה קרצה עד שבסוף לקחתי אותה הביתה. ועכשיו, צריך למצוא מה לעשות איתה. ועם רימונים, שבדרך כלל אני לא מתה עליהם, נשמע שייתכן זיווג מוצלח. המתכון והתמונה של שני אפונים והתרמיל שלהם.

אפשר גם לתחוב את הרימונים לכדורים עצמם. כדי שלא יוורידו את התערובת

רכיבים לכ-36 עוגיות

  • 100 גרם חמאה
  • 0.5 כוס סוכר חום בהיר
  • 0.5 כוס סוכר לבן
  • 1 ביצה
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 1.25 כוס קמח
  • 0.5 כפית אבקת אפייה
  • 0.5 כפית סודה לשתייה
  • 0.25 כפית מלח
  • 1 כוס שיבולת שועל
  • 1 כוס פתיתי שוקולד לבן
  • 1 כוס גרעיני רימון

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדנים תבנית בנייר אפייה
  2. טורפים חמאה ושני סוגי סוכר במיקסר או במיקסר ידני לתערובת חלקה. מוסיפים ביצה ותמצית וניל ומערבבים היטב
  3. בקערה אחרת מערבבים קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה ומלח. מוסיפים בהדרגה את תערובת הקמח לרכיבים הרטובים. מערבבים היטב
  4. מערבבים פנימה את שיבולת השועל ופתיתי השוקולד. מוסיפים גם את גרעיני הרימון.  מכינים כדורים מבערך כפית אחת של בצק לכל אחד. אופים 10-12 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות. מוציאים מתהנור ומניחים להצטנן בתבנית שתי דקות לפחות

שעועית ארוכה עם חזה עוף

אתמול אכלתי את אחת מארוחות הצהריים המבאסות שאכלתי בזמן האחרון. היה זה סלט עוף ב Olive בצומת של לינקולן וקרליבך.

עכשיו תראו, למדתי כבר שארוחות צהריים בין פגישות, במסעדות שבין צומת עלית ברמת גן לאלנבי תל אביב הן כמעט אף פעם לא מציאה גדולה, אלא אם כן אתה נוחת באבו אדהם (אי אפשר, דיאטה) או בקופי באר (לא באמת קורה), אבל הסלט הזה היה ממש מבאס.

אבל לא באתי לבאס, באתי לעשות תיקון. אז אני לוקח את העוף, שבסלט של אתמול היו איזה 30 גרם ממנו, שגם אותם פוררו לחתיכות ממש קטנות, ובמקום התיבול ה"מזרחי" והבצל המטוגן (מי אמר מעורב ירושלמי?) ומערבב אותו עם רוטב צדפות, קצת סויה ושעועית ארוכה, שהאיש באמצע השוק שמוכר ירקות אסיאתים ישמח למכור לכם. מתכון ותמונה, דרך Fuss Free Cooking

ועוד משהו, לבחור מכלל פיננסים. אחי, זאת שאתה אוכל איתה ומספר לה על הדייטים שלך? בעניין שלך הרבה יותר משהיא בעניין לסיפורים שלך.

נו הארד פילינגס, כן?

חומרים (2 מנות)

  • צרור של שעועית ירוקה, חתוכה לחתיכות באורך של כ-5 ס"מ
  • 2 פילטים של חזה עוף, חתוכים לקוביות
  • 1 פלפל צ'ילי, קצוץ דק
  • 3 שיני שום, קצוצות
  • 1 כפית רוטב סויה
  • 1 כפית רוטב סויה כהה (לכו למזרח מערב)
  • פלפל לבן
  • 2 טיפות שמן שומשום
  • 1 כף רוטב צדפות
  • 1 כף מים
  • מים רותחים

אופן ההכנה

  • מכינים מרינדה מ 2 סוגי הסויה, שמן השומשום והפלפל הלבן. מניחים בתוכה את העוף ומניחים בצד.
  • מבשלים את השעועית במים רותחים עם מלח, עד שהיא משנה את צבעה לירוק בהיר יותר. מוציאים לקערה עם מי קרח
  • משמנים מחבת עם כף שמן על אש בינונית, ומטגנים את השום והצ'ילי קלות. מוסיפים את העוף ומטגנים עד שהוא מבושל לגמרי.
  • מוסיפים את השעועית למחבת, ומטגנים יחד כשתיים שלוש דקות נוספות. מוסיפים את רוטב הצדפות, וכשהוא מתאדה – יודעים שאפשר להגיש.
  • מגישים חם על קערת אורז לבן, או לצד סלט עגבניות קטן.

עוגת גבינה סודית

כמו שאתם יודעים, כל שבוע יש בבית הזה איזה משהו מתוק. עוגיות, לרוב. אבל לפעמים גם עוגות. שאני עושה. או שאמא של יושב הבית עושה (תמיד מעולות באופן חינני כל כך). זה לא משפיע עליי כל כך. אוכלת יותר. אוכלת פחות. אבל העוגה לא הופכת למרכז הבית. עד שהגיעה עוגת הגבינה שהכנתי לפני כמה שבועות. פתאום מצאתי את עצמי שואלת את עצמי מתי אחזור כבר הביתה כדי שאוכל לאכול איזו פרוסה. ומיישרת. ונותנת לי שתי פרוסות כדי שאשתוק. ומונעת ממני פרוסה, כי כבר אכלתי אחת בבוקר. כל הטריקים הזולים, הבינוניים והמרושעים בספר. מסתבר שאני ממש אוהבת עוגות גבינה. והיום היומולדת שלי. אז הנה לי מתכון, ועוד סודי, של "כאוס במטבח", ביחד עם התמונה.

אם מישהו כותב סודי, מייד אני מאמינה לו שזה טוב

רכיבים לתבנית 22 סנטימטרים
לבצק

  • 1 כוס פירורי ביסקוויטים
  • 0.3 כוס סוכר חום דחוס
  • 0.25 כוס חמאה, מומסת

למילוי

  • 560 גרם גבינת שמנת
  • 1.75 כוס סוכר
  • 2 כפיות תמצית וניל
  • 3 ביצים
  • 3 כפיות עמילן תירס
  • 2 כוסות שמנת מתוקה
  • 0.5 כפית מלח
  • 2 כפיות מיץ לימון

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבצק. מערבבים את כל חומרי הבצק בקערה
  2. מועכים את התערובת לתחתית ולדפנות התבנית. מחממים תנור ל-160 מעלות
  3. מכינים את המילוי. טורפים גבינת שמנת, סוכר ותמצית וניל במיקסר או במיקסר ידני
  4. מוסיפים את הביצים, אחת אחת, ומוודאים שכל אחת נטמעת לגמרי בבלילה לפני שמוסיפים את הבאה
  5. מוסיפים עמילן תירס, שמנת מתוקה ומלח. טורפים במהירות הגבוהה ביותר כמה דקות, עד שהתערובת אוורירית ותפוחה
  6. מוסיפים מיץ לימון
  7. שופכים את המילוי לבצק ואופים שעה. מניחים נייר אפיה מתחת לתבנית, כי העוגה ענקית והיא עלולה לתפוח אל מעבר לקצות התבנית
  8. בתום השעה, בודקים אם קיסם שננעץ במרכז העוגה יוצא יבש. אם כן, מכבים את התנור ומשאירים את העוגה שם חצי שעה
  9. פותחים את דלת התנור ומניחים לעוגה להצטנן לטמפרטורת החדר. לאחר מכן מעבירים למקרר לצינון של לילה

לינגוויני עם פטריות יער צהובות ובייקון

לאחרונה גילינו פיצר חדשני ומהמם בבית שלנו, והוא – אפשר לסגור את החלונות! ולא רק זה, אלא שגם המזגן החדש מהניילונים, זה שהותקן לפני כמה חודשים, יכול גם לחמם את הבית. בקיצור, סטארט אפ, לא חייבים לגור באוהל. מה אתם יודעים.

וככה, עם המעבר שלנו מהאוהל לבית סמי בורגני ממוזג, עשיתי את ההשלמות לקניות שהיא עשתה בשוק, בשופרסל בבן יהודה. כמובן שחזרתי משם עם ערימה של דברים שלא באמת היו דרושים, ואילו את עלי הלזניה ללזניה השארתי בסופר. בין היתר, הגיע מגש קלקר כחול ובתוכו ערימה של פטריות צהובות. אלה פטריות יער אורגניות, לא שנטרל לפי הבנתי (בשביל זה תצטרכו לגור בדנמרק, או משהו), ואני לא זוכר שבישלתי כאלה בעבר. לפיכך, אני הולך לחבר אותן לקצת פסטה, למזוג לנו כוס יין ולנגן פרק של אימפריית הטיילת במחשב. חורף, וזה.

[מתכון, באדיבות foodista, והתמונה השנייה גם]

איך אפשר לסרב

חומרים (3 מנות סבבה)

  • 4 פרוסות בייקון מאיכות טובה, חתוכות בגודל 2 ס"מ
  • חצי קילו פנטריות שנטרל, פרוסות
  • חצי כוס יין לבן
  • 2 כפות שמנת
  • חבילה לינגוויני (450 גר' בערך)
  • כף פטרוזיליה, קצוצה
  • פרמזן
  • מלח

אופן ההכנה

  1. בסיר גדול מרתיחים מים עם מלח. מוסיפים את הפסטה ומבשלים על פי הוראות היצרן.
  2. במחבת, מטגנים את הבייקון עד שהוא משחים. מוסיפים את הפטריות ומבשלים עד שהן מתרככות.
  3. מוסיפים את היין ומבשלים עד שהאלכוהול מתאדה. מוסיפים את השמנת, ומתקנים תיבול.
  4. מסננים את הפסטה, ומעבירים למחבת עם הרוטב. מוסיפים את הפטרוזיליה הקצוצה.
  5. מגישים עם גרידת פרמזן נאה מלמעלה.

טארטלטים עם קרם לימון שמנתי

אני גאה להציג כאן, במבשלים בבית, מתכון של הכינותי מראש! אנחנו ובתיה עוזיאל ככה. אין ספק שזה מסוג המתכונים המטרידים ביותר. אם אתה לא נמצא עם הבנאדם שנותן את המתכון בדיוק באותו תהליך, הוא משתמש באיזה דבר, ככה בנונשלנט, שאתה צריך לטרוח עליו מהתחלה כמו כלב. למרבה המזל, מדובר בקרם לימון שאותו אפשר להכין בעשר דקות ולהצטרף אלינו, המתקדמים, יחסית בקלות. אחרי הכל, צריך לעשות משהו עם קרם הלימון שיש במקרר, לא? המתכון של Kitchen Wench. תמונת אלף לילה ולילה של יושב הבית.


רכיבים ל-12 טארטלטים בתבנית מיני מאפינס
בצק

  • 120 גרם חמאה
  • 50 גרם אבקת סוכר
  • קמצוץ מלח
  • כפית תמצית וניל
  • 1 כוס קמח

מילוי

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. שמים את כל רכיבי הבצק במעבד מזון ומעבדים עד שהבצק מוכן. אם עושים את זה בלי מעבד מזון, טורפים את הקמח, הסוכר והמלח ומניחים.  בקערה שנייה טורפים את החמאה ותמצית הווניל ואז מערבבים עם תערובת הקמח
  2. משמנים ומקמחים קלות את תבנית המיני מאפינס. מועכים את הבצק אל כל שקע בשכבה דקה ואחידה. אפשר כמובן סתם שכבה דקה ולא אחידה. אף אחד לא יצעק. מניחים בכל שקע משקולת אפייה / אורז / קטניות, ואופים אפייה עיוורת 30 דקות לערך, עד שהבצק מזהיב
  3. טורפים את קרם הלימון והשמנת עד שהתערובת משלשת את נפחה והופכת צהובה חיוורת. מאחסנים במקרר עד שהבצק מוכן
  4. מוציאים את הטארטלטים מהתנור. אפשר לשמור אותם ככה בלי מילוי במיכל סגור עד שבוע במקרר. ממלאים אותם במילוי הלימון ומקשטים בפיסטוקים אם רוצים

קעריות פילו ברוקולי

אני יש לי שיר אהבה קטן לשיר.

אני אוהבת ברוקולי מאודה בלי כלום
ואני אוהבת ברוקולי עם לימון ושום.
אני אוהבת ברוקולי בפשטידה
ואני אוהבת ברוקולי ליד השיש בעמידה.
אני אוהבת ברוקולי בצבע ירוק בהיר עז
אני אוהבת ברוקולי עם כל דבר שזז.
ולא איכפת לי שרק כוסיות אוהבות ברוקולי
אנשים שאומרים את זה הם על הזין שלי.

רכיבים ל-6 קעריות ברוקולי בתבנית מאפינס

  • 12 עלי פילו מופשרים
  • חמאה מומסת או שמן זית
  • ראש ברוקולי, מופרד לפרחים קטנים (תכלס צריך רק חצי אבל איזה מין מתכון זה עם חצי ברוקולי)
  • חצי מיכל שמנת מתוקה
  • מלח ופלפל
  • 150 גרם גבינת טוב טעם
  • 2 ביצים

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. מבשלים ברוקולי במים מורתחים לכמה דקות, עד שהוא מתרכך ונהיה בצבע ירוק עז. מוציאים מהמים ומסננים
  3. משמנים את תבנית המאפינס. פורסים שני עלי פילו, משמנים בחמאה מומסת או בשמן זית. מקפלים לחצי ומכווצ'צ'ים יפה בתוך שקע של מאפינס. חוזרים על הפעולה עד שממלאים את כל השקעים בתבנית
  4. אופים את הפילו כחמש דקות, עד שהוא מתחיל להזהיב. מוציאים ומשאירים את התנור על 180 מעלות
  5. מערבבים בקערה גבינת טוב טעם, שמנת, ביצים, מלח ופלפל
  6. מוציאים את הבצק האפוי. מסדרים כמה פרחי ברוקולי נאים בכל שקע. שופכים לכל שקע מעט מהתערובת
  7. אופים כ-25-30 דקות עד שהמלית יציבה

תבשיל גריסים במיץ תפוחים

בנאדם צריך למצוא לעצמו חידושים. אם כל יום הוא אותו דבר הרי אפשר למות. אז אפשר, נגיד, להיפגש עם חברה שלא פגשת הרבה זמן, ולספר לה כל מה שקרה לך בזמן האחרון, ולגלות שלעזאזל, החיים שלך טובים. אבל כמה חברות כאלו מפרגנות אדם כבר יכול למצוא לעצמו? אם זה לא קורה, הוא יכול למצוא לעצמו רכיבים חדשים למתכונים שלו. לא באותה רמה, אבל מרענן גם. והפעם: גריסי פנינה. הציצו אליי מהשק בשוק ולקחתי אותן אתי הביתה. והכנתי ליושב הבית דבר טעים טעים ופשוט פשוט. המתכון של הספר "המטבח הצמחוני". התמונה של יושב הבית

רכיבים

  • 1.5 כוסות גריסי פנינה
  • 1 ליטר מיץ תפוחים
  • 3 כפות סויה
  • 3 כף שמן זית
  • קופסה פטריות
  • מלח ופלפל שחור
  • בצל ירוק
  • שמנת חמוצה

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות. מערבבים גריסים עם מיץ תפוחים, סויה וקצת מלח בתבנית ואופים שעה
  2. אחרי שעה, מוציאים, מוודאים שהנוזלים כמעט נעלמו, מערבבים, ומכניסים לעוד עשר דקות
  3. בינתיים פורסים את הפטריות, וצולים אותן במחבת עם שתי כפות שמן זית, מלח ופלפל
  4. מוציאים את הגריסים מהתנור ומערבבים עם כף שמן זית
  5. מגישים עם בצל ירוק ו/או שמנת חמוצה

מחניודה מסעדה

לפני שלושה חודשים (בדיוק, מסתבר) כתבתי כאן על יודל'ה, הבאר של מחניודה. זה התחיל ככה:

יוד'לה, הבאר של מחניודה, הוא לא באמת באר. כן, זה הבאר של מחניודה, אבל הוא אינו באמת באר. מה הוא כן? יוד'לה, הבאר של מחניודה, הוא הרחבה של המסעדה. לצערי (?) לא הזדמן לי עדיין לאכול במחניודה, אבל הלוק הכללי והקונספט הם סוג של גרסה פשוטה למסעדה עצמה.

והנה, נביא גדול וחוזה עתידות שכמוני, הודיעה לי יושבת הבית לפני כחודשיים שהוזמנו מקומות, וביום שישי ה-7 בינואר 2010 אנו (היא, בת דודתה ואני) עתידים לסעוד במסעדה המדוברת, מוקד העלייה לרגל החדש אשר בירושלים. מה שהתפספס בתחזיות שלי, היתה העובדה כי ביום המדובר אהיה בסופו של שבוע עבודה מתיש ואינטנסיבי וכי על ראשי תרבוץ ערימת מאמרים מרתקים הדנים בסוגיות מוסריות נעלות של מיקור חוץ משפטי. כך או כך, בסופה של התלבטות מייגעת הוחלט כי המאמרים יחכו, הטוסטוס יחנה בצומת הנוסטלגית שבין רחוב מרמורק ויהודה הלוי, ואנחנו נעמיס את עצמנו על האלפא של הבת דודה בדרך לירושלים.

התחלנו בסיבוב בשוק מחנה יהודה. השוק הזה, סלחו על פרץ הנוסטלגיה, מזכיר לי את סיום התיכון ואת תקופת הצבא. שם נשתלו הזרעים לעיסוק שלנו, חבורת ילדים פוחזים, באוכל ובאלכוהול. מתענגים על בורקס טורקי מרמלה, מנסים איזה בקבוק וודקה או יין זול, ומצטיידים בשקיות ענק של סוכריות גומי. בשנים שעברו מאז, התפתחו קצת בלוטות הטעם שלנו והתפתח גם השוק, וכך התחיל המשחק המקדים שלנו עם מחניודה בסיבוב בשוק, שכלל הפעם ערימה של סוכריות גומי ואחרות (הבת דודה), גבינות וחרדל אגוזים מהמם אצל באשר, גרנולה מדוכן הפיצוחים של מזרחי, שתי כוסות אספרסו בלוק וינטג'י גמור שהשכיחו את העובדה שלא נקנו קפסולות כבר שבועיים, וארבעה חבושים ענקיים וצהובים שיהפכו עוד רגע לריבה. לקינוח, עצרנו בקובה בר של מסעדת אמא. חלקנו מנה טובה של  קובה מטפוניה, מרק כתום עם עלי תרד, שתי קוביות יפות של דלעת, עגבניות וארבע קובות טעימות. לצידה טעמנו קובה מטוגנת של אורז, עם טחינה בינונית וחמוצים משעממים. מסעדת אמא המקורית שוכנת לה בפאתי השוק כבר אלוהים יודע כמה שנים, והדוכן הקטן בשוק סובל מבעיה אחת בלבד, והיא פנפון יתר. היו צריכים להגיש כאן את הקובה במנות אישיות, בקערות חד פעמיות מתכלות ובעמידה, ולא בצלחות מבהיקות עם כפות ענק. יותר מהכל חשבתי שם על קערות עלי הבננה המיובשות שמגישים בהן תבשילים מסורתיים בפינות רחוב בהודו. בכל מקרה, הקובה בר של אמא הוא מקום ראוי. ביציאה ממנו, אגב, יש דוכן חדש שמתמחה בפיש&צ'יפס והוא נראה מבטיח.

בסדר, בסדר, מחניודה. בשעת צהריים של יום שישי, המסעדה הזאת היא האסקפיזם המושלם מהקור הירושלמי, מהגברות כפופות הגב ולמודות השנים ומהשלט הגדול של מרכז יהדות כורדיסטאן שנמצא ממש מולה. דלת שהמארת ממהרת לטרוק מכניסה אותך לחלל הרועש, עם המטבח הפתוח, עם דקלון וזוהר שמזכירים שאתה עדיין בירושלים, ועם הבטחה לאוכל הכי טוב בעיר. יש סוג כזה של מסעדות, כמו ננוצ'קה, הבסטה או הסלון של אייל שני, מסעדות שהכניסה אליהן מבטיחה כניסה לעולם של הדוניזם מושלם, של אוכל מלא בתשוקה, של צלחות שבורות ושל סמים בשירותים. וזה בעיני הדבר הכי שנוי במחלוקת שאפשר להגיד על מחניודה. מצד אחד, אין דבר משמח יותר מבקבוקי ויסקי שנפתחים כך באמצע היום, בקבוקים ריקים של קאווה מנופצים בקול וזוגות אוכלים מתוך קערת נירוסטה גדולה. מצד שני, אין דבר יותר מעצבן מחבורת חוגגים שיכורים שואגים שמתרוצצת ברחבי המסעדה עם מגדל צלחות.

למנה ראשונה חלקנו יושבת הבית ואני מנה של פולנטה ומנת חמשוקה. הפולנטה הצדיקה את מעמדה כמנת הדגל של המסעדה. בתוך צנצנת זכוכית נחה לה פולנטה רכה, כשבתוכה מסתתרים שלושה גבעולי אספרגוס, מעליה ראגו של פטריות טריות ומעל הכל פרמזן מצוינת בכמות נדיבה. בתוך הצנצנת הסגורה הזאת נמסים המרכיבים האלה אחד לתוך השני, וכל ביס מביא איתו רכות בטעם אחר. מנת החמשוקה היתה בעיני המנה השנייה המצטיינת של הארוחה. על מצע של טחינה ויוגורט בפאלו נח לו "קבב מפורק", קצוץ וטעים. יחד איתם במחבת התערבבו קצת עמבה, ממרח פלפלים חריף ושלוש עגבניות שרי צלויות. פיתה שליוותה את המנה היתה דקה מדי ויבשה.

חמשוקה במחניודה
שם דבילי, מנה מעולה. חמשוקה

בת הדודה ניגשה ישר לעניינים ובחרה בפילה בקר טעים מאוד שלנו עם פירה (או משהו דומה). שתי קוביות הבשר שקיבלה הגיעו יחד עם פירה וקצת אספרגוס, והיא דיווחה שטעים לה מאוד, אם כי הבשר היה קצת נא מדי לטעמה. יושבת הבית פרשה בשלב הזה, ואני העתקתי את ההזמנה מהזוג שישב לצידי, ובחרתי בקלאמרי צרובים. 5 גופים שמנמנים וטריים של קלאמרי הגיעו אחרי סיבוב קצר על הגריל, כשהם עטופים ברכז רימונים (ירושלמים קוראים לזה עו, עם ע' גרונית מאוד), ולצידם שוב עגבניות שרי צלויות, טחינה עם יוגורט וההברקה האמיתית של המנה – קרם חצילים שרופים. קרם אוורירי בצבע שחור, מלא בטעמים של אדמה ושל קליפת חציל שרופה, ולגמרי מרגיש כמו החיבור הנכון בין הים ליבשה. לטעמי המנה הזאת סבלה מעודף מרכיבים (היו שם גם קונפי שום ונבטי חמניה) ומחמיצות יתר, ובסך הכל היא פספוס מבחינתי. לזכותה של הברמנית ייאמר שהיא היתה מאוד קשובה לתלונה הזאת שלי, ורק שאלה מדוע לא אמרתי זאת קודם והיא היתה מחליפה את המנה.

בתמונה: הבטחה לא ממומשת

בכלל, למרות מה שאומרים על השירות המתנשא של המסעדה וההתעלמות מטלפונים, הברמנית ששירתה אותנו היתה סופר נחמדה ומפנקת, אך גם כזאת שלא מפחדת להגיד את דעתה על המנות ויודעת לשיר את התפריט היומי של המסעדה, וכאלה הן דבר שלא יצא לי לפגוש הרבה בירושלים.יחד עם 3 כוסות של גינס, 2 טובורג, מרטיני ולימונצ'לו, השאירה כאן בת הדודה, כ-450 ש"ח. השארנו עוד 70 שקלים טיפ וחזרנו הביתה, לשנ"צ מושלם.

נחזור לכאן? בטח.