ועכשיו לקצת אומאמי: אטריות סובה, דג וצ'ילי

כתבה נחמדה בוול סטריט ג'ורנל מתארת את שיגעון הבייקון. מסתבר שמאז שכמה שפים חשובים גילו אותו, הוא יצא ממטבחם של הפועלים והפך לפריט חובה אצל כל מי שמבין באוכל, כולל בורבון עם בייקון, שוקולד עם בייקון, וחטיף בוטנים עם בייקון (עכשיו בדין אנד דלוקה). זה נחמד לדעת שיש דברים קיצוניים בארצות-הברית שאי אפשר להעתיק לישראל. לעזאזל, אפילו ספר בישול עם חזירים נמכר פה כמו סנסציה. בכל אופן, הקטע של בייקון, כך אומרים בכתבה, זה לא רק שהוא מלא בשמן וקריספי ועושה לך להרגיש טוב כמו כל דבר קריספי ומלא שמן, אלא גם כולל את הטעם אומאמי, שביפנית זה "טעם טוב", ובעצם זו סוג של "בשריות", שנחשבת לטעם נוסף בנוסף למתיקות, למליחות, לחמיצות ולמרירות. בקיצור, הכי נקודת הג'י של הקולינריה. כמו שהיום אי אפשר סתם אורגזמה רגילה וידידותית, אלא צריך את אם האורגזמות דרך נקודת הג'י, אז ככה חשוב בכל ארוחת גורמה לזרוק איזה אומאמי קטן, בשביל הקוסמופוליטיות המעודנת. יש כמה דרכים להכניס למאכל את האומאמי הנכסף, ומסתבר שלא חייבים בשר בשביל זה, אפשר בהחלט להסתפק בפורטבלו. אז כדי שלא תחשבו שמתכונים שנראים טעימים הוא בלוג פושט, הרי לפניכם מתכון אומאמי. המתכון והתמונה של "חוק חמש השניות

".

נראה טעים, עם או בלי אומאמי

רכיבים לארבע מנות

  • 200 גרם אטריות סובה ירוקות או רגילות או אפילו ספגטי
  • 6 כוסות ציר עוף
  • שלוש פרוסות ג'ינג'ר בעובי שישה מילימטרים
  • 0.5 כפית חמשת הטעמים (תערובת תבלינים סינית שמורכבת מקינמון, ציפורן, זרעי שומר, אניס כוכבי ופלפל סצ'ואני)
  • 3-4 פילטים של אמנון
  • 1 פורטבלו גדולה, קצוצה
  • מלח ופלפל
  • עלי כוסברה טריים ורוטב צ'ילי, להגשה

אופן ההכנה

  1. מרתיחים מים בסיר ומבשלים את הסובה בהתאם להוראות היצרן. מייבשים
  2. מחממים את הציר, ביחד עם הג'ינג'ר ותערובת חמשת הטעמים. לאחר שהוא מתחמם, מוסיפים את הפטריות ואת הדג, מתבלים במלח ובפלפל ומנמיכים את האש כמה שאפשר. מכסים את הסיר ושולקים את הדג שמונה דקות, או עד שהוא הופך אטום
  3. מחלקים את האטריות בין ארבע קערות. מעליהן שמים פיסת דג. מוציאים את הג'ינג'ר מהמרק ויוצקים אותו לקערות. מעטרים בכוסברה ואוכלים עם רוטב צ'ילי חריף חריף, להשלמת הטעמים

11 תגובות בנושא “ועכשיו לקצת אומאמי: אטריות סובה, דג וצ'ילי”

  1. כתבה גדולה מאוד על "שיגעון האוממי" פורסמה לפני כשלושה שבועות במוסף הארץ. מי שמתעסק עם זה הרבה במסעדות בארץ זה קונפורטי, שיש לו כמה מנות אומאמי מובהקות בצפרה.
    אגב, הדרך הכי פשוטה להוסיף אוממי לאוכל היא באמצעות פרמזן.
    גם בישול ממושך מאוד של בשר יוצר חומצה גלוטמית (שמונוסודיום גלוטומט הוא בעצם זיקוק שלה) בכמויות גדולות, ולכן תבשילים ארוכים הם תמיד טעימים ו"מנחמים".

    ושגעת הבייקון? מה תגידו על זה? פסל של קווין בייקון עשוי מבייקון?
    http://thefoodblog.co.il/?p=308

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *