נודלס להנגאובר

אחד הדברים הכיפיים ביותר בלהיות בחופשה מהחיים הוא שאפשר להתחיל לשתות בכל שעה של היום שרוצים. אני אמנם עובדת כמה שעות ביום, אבל מייד אחרי אני הולכת לנסות קצת בירות. לטעום קצת יין. ובאופן כללי, לשכך את התודעה. לא שיש מה לשכך. הכל נעים. ובכל זאת, תמיד כיף לשתות קצת. מאז שיושב הבית פה, המצב החמיר, כי אני כבר לא עובדת, וקר, ויש מלא מקומות שהוא עוד לא היה בהם. כדי לעשות משהו עם כל האלכוהול בגוף, חייבים איזו תרופת סבתא. הנודלס האלו ידועים בתור נודלס לשיכורים. המתכון והתמונה של "אייכפר"

נראה מאד מרגיע בטנים

רכיבים לארבע מנות

  • 250 גרם אטריות ביצים
  • 2 כפות מיץ לימון
  • 3 כפות סוכר חום בהיר
  • 2 כפיות יין אורז או שרי
  • 3 כפות שמן קנולה
  • 1 בצל קטן, חתוך לקוביות של סנטימטר
  • 80 גרם אפונה סינית, קטומת קצוות וחצויה
  • 4 כפות רוטב דגים
  • 1 כפית עד 1 כף של צ'ילי
  • 2 כפיות עמילן תירס
  • 250 גרם (בערך כוס) חזה עוף, מנוקה, חתוך דק. אפשר גם טופו, ברור
  • 2 כפות שום קצוץ דק
  • 1 גזר בינוני, פרוס דק
  • 1 כוס בזיליקום (עדיף תאילנדי)

אופן ההכנה

  1. בסיר גדול של מים רותחים מבשלים את הנודלס כשתי דקות, עד שהן אל-דנטה. שופכים את המים, שוטפים במים קרים, ומניחים בצד להתייבש
  2. בקערה קטנה מערבבים רוטב דגים, מיץ לימון, צ'ילי וסוכר. מערבבים עד שהסוכר נמס
  3. בקערה אחרת מערבבים עמילן תירס ויין. מוסיפים את העוף או הטופו ומערבבים היטב
  4. מוזגים את השמן לווק ומחממים על אש בינונית גבוהה. מוסיפים את השום ומערבבים עד שהשמן חם והשום מלחשש. מוסיפים את הבצל ואת תערובת העוף או הטופו ומבשלים, תוך ערבוב, עד שהעוף חצי מבושל והבצל שקוף, כשתי דקות. מוסיפים פנימה את הגזר ומערבבים עוד דקה. מוסיפים את האפונה והבזיליקום ומערבבים עד שעלי הבזיליקום מתקמטים, כשלושים שניות
  5. מתיזים מעט מי ברז על הנודלס כדי להפריד אותן. מייבשים ומוסיפים לווק ואיתם את רוטב הדגים. מבשלים, תוך ערבוב, שלוש דקות, או עד שכל הרכיבים מעורבבים והנודלס התחממו. מגישים מייד

סלט דלעת ורימון

החמודות האלו מציצות מכל השווקים פה. קוראים להן ambercup squash (לא מצאתי בעברית) והן האחיות העגולות של הדלעת הרגילה שיש בארץ. כלומר, לגמרי אפשר להחליף אחת אחת. פחות יפה, אבל עובד אותו דבר. בשבוע שעבר הן התחננו אליי שאקח אותן הביתה. לא הייתה ברירה. אז לקחתי. והכנתי מרק דלעת. כעת, מרק דלעת זה לא טעים. כלומר, זה לא לא טעים. זה פשוט משמים תחת. זה הכל באותו מרקם. מין מתוק דייסתי כזה עם איזו התחכמות שאמורה לעשות אותו לא משמים תחת, שאף פעם לא עובדת. ככה יצא גם המרק שלי. אז אני לא נותנת פה את המתכון. במקום זה מצאתי מתכון שנראה הרבה יותר מעניין. המתכון והתמונה שלו של "מטבח מונבט"

קצת אייטיז, אבל בכל זאת נראה טעים

רכיבים ל-6 מנות
לסלט

  • 3 כוסות בייבי תרד
  • 3 כוסות חסה
  • 1 קילו דלעת, מקולפת וחתוכה לקוביות של סנטימטר וחצי
  • 0.5 כוס פיסטוקים קלויים
  • 1 כוס גרגירי רימון
  • 1 כף שמן זית
  • 1 כפית סירופ מייפל
  • פרמז'ן
  • מלח ופלפל

לרוטב סיידר

  • 0.75 כוס מיץ תפוחים
  • 2 כפות חומץ תפוחים
  • 2 כפיות שאלוטס קצוצים
  • 2 כפיות חרדל דיז'ון
  • 0.25 כוס שמן זית

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-220 מעלות
  2. מערבבים בתבנית את קוביות הדלעת עם שמן זית ועם מייפל. מפזרים מלמעלה מלח ופלפל. אופים 20 דקות. מצננים
  3. מרתיחים את מיץ התפוחים, החומץ והשאלוטס בסיר קטן. משאירים על האש שמונה דקות עד שהרוטב מצטמצם ומסירים. מערבבים פנימה חרדל, מלח ופלפל. מצננים
  4. בקערה גדולה מערבבים בייבי תרד, חסה וקצת מהרוטב. מניחים את הסלט על צלחת הגשה ומפזרים מעל גרגירי רימון, פיסטוקים ואת קוביות הדלעת. מוסיפים עוד מהרוטב ומגלחים תלתלי פרמז'ן לסיום סיומת

פטריות במעטפה

אני לא יודעת איך אצלכם, אבל פה כל השווקים מלאים בפטריות. שמפיניון קטנות, שנטרל צהבהבות, פורטבלו גדולות, יער אפרפרות. וכולן נמכרות בשווקים במין סלסלות עץ מלבבות. לעתים בתוספת ענף פרוזיליה שובב. זה עשה לי חשק לאיזה מאכל פטריות שאינו ריזוטו. ונראה לי שאם עושים את הירקות האלו באלומיניום, ואז אוכלים אותם עם אורז בחלב קוקוס, אז מאד מאד מאד יכולים ליהנות. המתכון והתמונה של הניו יורק טיימס.

אולי כזה אני אכין ליושב הבית כשהוא יבוא מחר

רכיבים לארבע מנות

  • 0.5 קילו פטריות (שמפיניון, פורטבלו, בר, או כל שילוב), נקיות, וחתוכות לקוביות של סנטימטר
  • 2 כפות טימין, נענע, מרווה, רוזמרין או מיורן קצוצים
  • 2-4 שיני שום, קצוצות
  • מלח ופלפל
  • 2 כפות שמן זית

אופן ההכנה

  1. חותכים שמונה ריבועים של 30 על 30 סנטימטרים מנייר אלומיניום
  2. בקערה גדולה מערבבים את הפטריות, עשבי התיבול, השום, המלח, הפלפל ושמן הזית. מערבבים היטב
  3. שמים ריבוע אלומיניום על ריבוע אלומיניום. מברישים את החלק הפנימי בשמן זית ושמים רבע מהפטריות במרכז. מקפלים וסוגרים את הקצוות היטב. עושים ככה ארבעה ריבועים. שמים בגריל או בתנור במאתיים מעלות ל-20-25 דקות. פותחים בזהירות. הפטריות אמורות להיות רכות ומלאות מיץ. מגישים עם אורז בחלב קוקוס, כאמור, או עם הרבה לחם

נומה נומה ילדתי

מרק ביטמן הוא אחד מכותבי האוכל האהובים עליי ביותר. יש לו טור בניו יורק בטיימס שנקרא the minimalist, שם הוא נותן מתכונים מעולים שהם גם הגיוניים להכנה וגם משתמשים בכל טוב הארץ. והוא בניו-יורק, כך שטוב הארץ לא קטן. יותר מהכל, הוא מזכיר את דורעם גונט. בכל אופן, לפני כמה זמן מצאתי את הבלוג שלו, והוא מספר שם על הנסיעה שלו לנומה. ביטמן היה אחד מהשופטים של סן פלגרינו בשנה שעברה, כאשר אל בוליו זכתה בפרס בפעם הרביעית ברציפות. השנה הוא סירב להשתתף בחבר השופטים בטענה שהמרדף אחר המסעדה הטובה ביותר הוא קצת מטופש. או במילותיו: "השאלה הנכונה היא 'מהן המסעדות שלהן אנחנו לא מקדישים מספיק תשומת לב'… פרס המסעדה הטובה במתכונתו הנוכחית הוא בעיקר תחרות פופולאריות… חלק מהמסעדות ברשימה אינן שוות ביקור, ובטח אינן מצדיקות את המחיר (שהוא בדרך כלל גבוה מדי) שאותו תשלמו מכסף שעבדתם עבורו קשה. (לא, אני לא מתכוון לתת שמות). אחרות הן כל כך ברורות מאליהן, שאפילו משרד המסחר והתעשייה יכול לשלוח אתכם אליהן".
כל זה הוביל אותי לשאול את עצמי מחדש האם אני רוצה ללכת לנומה. לא שיש אופציה כזו באופק. אבל בנאדם צריך לשאול את עצמו את השאלות העקרוניות האלו כדי שיידע מה לזמן לעצמו בחלומות.
אז ככה, מצד אחד יש את המשפט הזה: "בערך באמצע הארוחה הבנתי שלא אכלתי שמן זית, ולא פרמזן, ולא עגבניות, ולא בזיליקום ובאופן מדהים, גם לא לימון. שום דבר שלא גדל בצפון אירופה (כן, יש חריגות: קפה, למשל. והרבה מהיים הוא מצרפת)". שזה משפט מדהים. נגיד, במטבח התאילנדי לא משתמשים בשמן זית. אבל יש שם עגבניות. בדברים הגרמניים שאכלתי אין הרבה עגבניות, אבל לגמרי יש שמן זית. וככה. אז להיות במקום שלא משתמש בכל אלו, עושה הרפתקה לגמרי חדשה ונפלאה.
מצד שני, יש את התמונה הזאת. מדובר בקרום חלב. שמוגש במנה. אני יודעת, הרפתקה זה גם דברים כאלו. אבל אלוהים, לשלם כל כך הרבה כסף ולקבל קרום חלב. קרום חלב. איכככס. זה הרבה יותר מדי הרפתקה בשבילי.

Salsify and milk skin, truffle from Gotland, צילום paz.ca

בקיצור, לא בחלומות שלי. אולי באלו של יושב הבית. ואז אני אבוא, ברור.

תפוחים – הלביבה

פעם, בכל מקום שהזמנתי קינוח, הזמנתי עוגת תפוחים. לא השטרודל. זו עם הבצק הפריך. אני עדיין אוהבת עוגות תפוחים, אבל אני חושבת שהיום אני מזמינה בכל מקום עוגת גבינה. בכל אופן, עכשיו אני בגרמניה, ארץ התפוחים. אז כבר יומיים שאני אוכלת שטרודל תפוחים. זה לא השטרודל של ילדותי, שהוא בגובה של פיתה תפוחה. מדובר בשטרודל עתיר תפוחים ורב גובה, עם בצק דק דק דק. מיכל טוענת בתוקף שככה זה אמור להיות. ואני לגמרי מאמינה לה. אבל אני את התפוחים שלי אוהבת עם יותר נוכחות בצקית. המתכון והתמונה של "פודינג אפונה

".

אני יודעת שאתם חושבים על סבתא שלכם עכשיו

רכיבים לכ-14 לביבות

  • 2 תפוחים
  • 200 גרם קמח
  • 1 כף סוכר
  • 1 כף שמרים יבשים
  • 200 מיליליטר חלב חמים
  • 150 מיליליטר מים
  • תרסיס שמן
  • אבקת סוכר + קינמון לפיזור

אופן ההכנה

  1. מוזגים את הקמח לקערה ומוסיפים פנימה את הסוכר והשמרים. עושים בור במרכז הקערה
  2. מוזגים פנימה את החלב החמים והמים וטורפים עד שנוצרת תערובת סמיכה למדי. ייתכן שלא יהיה צורך בכל הנוזלים. מכסים את הקערה במגבת
  3. משאירים במקום חמים לשעה, עד שהתערובת מכפילה את נפחה
  4. כשהתערובת מוכנה, מקלפים את התפוחים, מוציאים את הליבה, וחותכים דק דק
  5. מחממים מחבת על אש בינונית ומרססים בשמן
  6. טובלים כל טבעת תפוחית בתערובת ושמים במחבת
  7. מטגנים כל צד עד שהוא מזהיב. שמים בתנור במאה מעלות כדי שיישארו חמות עד שמסיימים לטגן את כל הטבעות
  8. מפזרים מלמעלה אבקת סוכר וקינמון ומגישים עם מייפל או עם גלידה

מרק ירוק

הרבה זמן לא הייתי פה. אבל לא בשל העצלות. ניצלתי את הזמן היטב בבדיקה חוזרת ונשנית של המסעדות בברלין. ובכן יש לי כמה מסקנות. ראשית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא גרוע. אין כמעט שום מסעדה שיוצאים ממנה בהרגשה שרימו אותך, או שנתנו לך רעל או שלא התייחסו אליך או לאוכל שלך בכבוד. שנית, האוכל בברלין הוא כמעט אף פעם לא מעולה. אני לא יודעת אם זה עניין של חומרי גלם טריים או עניין של קולינריה לא מפותחת או עניין של תיירים לא מעודכנים, אבל עוד לא אכלתי בברלין במסעדה שהרשימה אותי עד כדי לכתוב עליה הביתה. שלישית, אם היו בודקים מיקום גיאוגרפי על פי האוכל שנמכר ברחוב, כנראה שברלין הייתה יוצאת איפשהו באסיה, כי כל מקום אוכל שני פה הוא תאילדי או ויטנאמי או הודי או קוריאני. זה נחמד. כי אני אוהבת את האוכל הזה. אבל גרמני אותנטי זה לא. בכל אופן, זה עשה לי חשק לקצת קארי ירוק. הייתי לוקחת בשתי ידיים את זה שיושב הבית עושה, שמותאם בדיוק לחריפות שהוא חושב שאני יכולה לשאת, שזה בערך פי אחת וחצי מהאמת. המתכון והתמונה של "101 ספרי בישול".

מה שנראה כמו אטריות בתמונה, זה בעצם קרום טופו. ויתרתי לכם על זה

רכיבים לארבע מנות

  • 1 כף זרעי כוסברה
  • 1 כפית זרעי כמון
  • 2 כפות שמן קוקוס או שמן זית
  • 4 שאלוטס, קצוצים דק
  • 4 שיני שום, קצוצות דק
  • 4 פלפלי צ'ילי סראנו, קצוצים דק
  • 3 גבעולי למון גראס, קצוצים
  • ג'ינג'ר, חתיכה של שני סטימטרים, קלופה ומגוררת
  • 8 בצלים ירוקים, פרוסים דק
  • שמינית כפית כמון
  • רבע כוס מיץ לימון (לטובת הקורא אבי)
  • 6-7 כוסות ציר ירקות
  • 350 גרם טופו, חתוך לקוביות
  • גרעינים משני קלחי תירס
  • 4 כפות ידיים קעורות מלאות בתרד, לאחר שהורידו את הבסיס מהעלים
  • קומץ קטן מכל אחד מהבאים: נענע, כוסברה, בזיליקום – קצוצים ובקערה

אופן ההכנה

  1. מועכים את זרעי הכוסברה והכמון במכתש ועלי
  2. מחממים שמן בסיר מרק או על אש בינונית-גבוהה. מוסיפים פנימה את התבלינים המחוצים, ומחממים עד שהשמן ריחני, כשלושים שנים. מוסיפים פנימה את השאלוטס, השום, הצ'ילי, הלמון גראס, הג'ינג'ר, הבצל הירוק והכמון. מערבבים היטב. מוסיפים את מיץ הלימון. מבשלים עד שהשאלוטס רכים ושקופים – פחות מחמש דקות. מוסיפים ציר ומביאים לרתיחה עדינה. מבשלים כמה דקות ומתקנים תיבול
  3. מוזגים את הנוזלים דרך מסננת לקערה. מחזירים את הציר המסונן לסיר. מביאים שוב לרתיחה ואז מכניסים פנימה את הטופו ואת התירס. מבשלים עד שהם מתחממים. ממש לפני שמסירים מהאש מוסיפים את התרד. מגישים כל צלוחית מרק עם קערת עשבי התיבול

הבטחה לשנה החדשה

עת שעברו לדירתם החדשה, לפני כשנה, החלו יושבי הבית במסורת של ארוחות ערב לחברים. בזוגות או בבודדים, כמעט כל סופשבוע היינו מארחים מישהו, מכינים לו משהו שאנחנו חושבים שיתאים או שרצינו לנסות, וככה כמה חודשים. ואז, אולי לקראת מאי או יוני, זה הפסיק. זוגות נפרדו, הלימודים לחצו, העבודה הטרידה, כאלה שלא החזירו אהבה להזמנה שלהם נופו. וגם המונדיאל, סמסטר קיץ, ברצלונה, ברלין, קיצר, תירוצים כמו חול וזה.

אם כך, ההבטחה שלי לשנה החדשה (לאחר חזרתה מברלין, נו מה) היא להחזיר קצת מזה, זה חסר לי. לחברים, ולחברים חדשים. המתכון הזה מזכיר לי מנה די טובה של קוד על שעועיית לבנה ועגבניות שאכלתי בברצלונה, ובמעורפל מאוד גם את מנת הקוד שאכלנו בלופה, שתיהן הדגימו שעם טיפול נכון גם דג שנחשב פושט, יכול להיות סופר טעים. מתכון דרך Bonapetit, התמונה של ליסה שמבשלת, שאני כבר די מחבב אותה. התמונה לפני המתכון כדי שלא תתייאשו, זו מנה מושקעת.

הרג אותי, המתכון הזה

קוד (בקלה) בזיגוג תמרינדי עם סלסה הבאנרו – תפוזים

חומרים (4 מנות)

לסלסה הבאנרו-תפוזים

  • 4 תפוזים גדולים
  • שליש כוס כוסברה קצוצה
  • רבע כוס בצל אדום קצוץ דק
  • 2 כפיות חומץ בן יין אדום
  • 2 כפיות שמן זית משובח
  • חצי פלפל הבאנרו, נקי מגרעינים, כתוש. לדעתי יכול לעבוד עם פלפל אדום חריף.

לדג

  • 3 פלפלים אדומים מיובשים (אנצ'ו צ'ילי)
  • חצי כוס מים חמים
  • חצי כוס מיץ תפוזים סחוט טרי
  • רבע כוס דבש
  • 2 שיני שום
  • 3 כפיות ממרח תמרינדי
  • 2 כפיות חומץ בן יין אדום
  • 2 כפיות שמן זית משובח
  • 2 כפיות חרדל
  • סלסה הבאנרו-תפוזים
  • 4 פילטים של קוד (בקלה), טרייים, עם או בלי העור

אופן ההכנה:

  1. מתחילים עם הסלסה. קולפים ומנקים את התפוזים מגרעינים, מפרידים את הבשר מהקרומים הלבנים, קוצצים גס. בקערה, מערבים היטב עם שאר החומרים. מוסיפים מלח ופלפל לפי הצורך. מניחים בצד.
  2. ממשיכים עם הכנת הזיגוג; קולים את הפלפלים על אש גלויה במשך דקה או שתיים, עד שהם מתררכים. מצננים, ומנקים אותם. קורעים לפיסות גדולות, כ 2.5 ס"מ ומניחים בקערה גדולה. מוסיפים לקערה את המים החמים ועוזבים ל 20 דקות בערך.
  3. מעבירים את תכולת הקערה לבלנדר (יחד עם מי ההשרייה), ומוסיפים את מיץ התפוזים, הדבש, השום, תמרינדי, החומץ, שמן הזית והחרדל וקוצצים למשחה חלקה.
  4. מסננים את המסה (כדי להיפטר ממוצקים שלא נטחנו) לתוך מחבת קטנה, ומצמצמים על אש בינונית נמוכה, כ 10 דקות.

    עד כאן (כולל הסלסה) אפשר להכין לפני ההגשה, לא צריך הכל ביחד.

  5. ממליחים ומפלפלים את פילה הדג. צורבים את הדגים על גריל פתוח או על מחבת פסים, כ-2 דקות מכל צד.
  6. על כל פילה, מורחים כף מהזיגוג ומשאירים על האש ל-2 דקות נוספות, עד שהזיגוג מבעבע.
  7. להגשה, מניחים את הדגים בצלחת, ומניחים מעל כל פילה מהסלסה. מגישים מייד.

המבורגר צמחוני, ועכשיו!

תכל'ס, זה מה שבא לי עכשיו. אין לי הרבה סיפורים לספר מעבר לזה. אבל בא לי כזה. לא המבורגר אמיתי. כזה מזוייף. עם גבינה חצי מתוקה נמסה. (אני רק חצי אוהבת ברי, אז פרוסה דקה בשבילי) וקצת קישוא ועגבניה. הייתי אוכלת כזה ברגע. המתכון והתמונה של "המטבח של אגי".

כל היום אני רעבה היום. אני מאשימה את הקור

רכיבים לשני המבורגרים

  • 2 פטריות פורטבלו גדולות
  • 1-2 קישואים, חתוכים דק לאורך
  • 1-2 קישוא צהוב, חתוך דק לאורך
  • 4-5 כפות חומץ בלסמי
  • 2 כפות שמן זית
  • מלח פלפל
  • 1-2 פלפלים אדומים קלויים, חתוכים דק
  • קומץ עלי בזיליקום טריים
  • 2 פרוסות דקות של גבינת ברי
  • 2 לחמניות המבורגר

אופן ההכנה

  1. מניחים את הפטריות נטולות הרגליים והירקות החתוכים בכלי. זורים חומץ בלסמי, שמן זית, מלח ופלפל ומניחים ל-15 דקות. מטגנים את הירקות על הגריל או במחבת גריל על אש בינונית כחמש דקות, עד שהם מתחילים להתרכך ויש סימני פסים. מניחים את הלחמניות על מגבת הגריל, עד שהן הופכות לטוסט
  2. מניחים פטריות על החלק התחתון של הלחמניה, ומעליהן קישוא, קישוא צהוב ופלפלים אדומים. 3,4 עלי בזיליקום, ברי, והחלק השני של הלחמניה

פסטה קישואים, ללא בישול

חשבתי על זה, והדבר היחיד שבעצם משותף למטבח שלי ושל יושב הבית בימים אלו הוא ששנינו לא רוצים לבשל. הוא כל היום חם לו ונוזל לו המוח, ואני בדירה של אישה שלא אוהבת לבשל, עם אורגנו מיובש ועשרות סוגי תה וקנקני תה בארונות. זכרתי שמאיה מבצק אלים נתנה פעם מתכון מעולה לפסטה עם עגבניות טריות, שאפילו עשיתי פעם ויצא ממש טעים. אבל חשבתי שבטוח איפשהו באינטרנט יש עוד כאלו. מתכונים עם ירקות קלים במיוחד. המתכון והתמונה של "מלים לחיות לפיהן".

מאד ירוק

רכיבים לשתי מנות

  • 3 קישואים קטנים, קלופים וחתוכים לז'וליאנים קטנים
  • 120 גרם פסטה ארוכה ודקה
  • 0.25 כוס עלי בזיליקום
  • 1 כף שמן זית
  • מיץ מחצי לימון
  • 0.25 כוס פרמז'ן מגוררת

אופן ההכנה

  1. בערך חצי שעה לפני שמתכננים לאכול, מז'לייאנים את הקישואים ושמים במסננת. מערבבים עם כפית מלח ומניחים לחצי שעה, עד שרוב הנוזלים יצאו
  2. מביאים לרתיחה סיר עם מים מומלחים ומבשלים בו את הפסטה
  3. מניחים מגבת מטבח על השיש. לוקחים ערימת זוקיני וסוחטים אותם מעל הכיור כדי להיפטר מכמה שיותר נוזלים. מניחים אותם על המגבת ומייבשים עוד. מעבירים לקערת הגשה
  4. לוקחים את עלי הבזיליקום, מגלגלים אותם ביחד כמו סיגר, וחותכים הכי דק שאפשר. מעבירים לקערה
  5. לפני שמייבשים את הפסטה, שומרים חצי כוס ממי הבישול. כאשר היא יבשה, מוסיפים את הפסטה לקערה. מוסיפים כף שמן זית, מיץ לימון ופרמז'ן ומערבבים היטב. מוסיפים התזות קטנות ממי הבישול אם הפסטה נראית יבשה מדי

פסטה עם פסטו ושמנת

ובכן, קצת חדשות. הגיחה הקצרה לברלין, על אף החששות שתהיה קצרה מדי ותשאיר לבבות שבורים, היתה מהממת. השיטוטים ברחובות היו נעימים, הבירות היו זולות, האוכל טעים (ויאטנמית אחת מעולה וזולה, בהמלצתה של עלמה), ומזג האוויר היה הפוגה נעימה וקרירה לחמסיני אוגוסט הארורים. בין לבין התמשכה לה שיחה אחת ארוכה, עם קפיצות קטנות בין הנושאים, מחשבות על החיים וצמא לעוד ועוד סיפורים שלא הספקנו להעביר בסקייפ.

גם החזרה הייתה בסדר, וכללה מפגש משפחתי מרגש בשדה התעופה עם משפחה מתרגשת שליוותה את בתה הקטנה לטיול במזרח, בקבוק בירה מהיר ונסיעה צפונה לקיסריה, למפגש האיכותי והמשמח של בייגלה (עוד, בקרוב).

פסטו בהתהוות

הפסטה שנאכל היום היא אלתור על אלתור אחר. הכוונה המקורית שלי היתה להכין פסטו של תרד ומרווה, ולבשל אותו עם קצת שמנת. הודות לחגים הקרבים, אין תרד במקררי העיר. לא ב AMPM, לא בטיב טעם, לא בכלל. אבל מחר יש ארוחה חגיגית במשרד, ואני צריך להביא משהו. אם כך, פסטו בזיליקום קלאסי, מעורבב בשמנת (15%, בכל זאת הרוב שם בנות), שעוטף פסטה קצרה.

חומרים

  • 1 חבילה בזיליקום,עלים בלבד
  • ~80 גרם גבינת פרמזן, חתוכה (לא מגוררת)
  • 2 כפות צנוברים או שקדים מולבנים פרוסים
  • 2 שיני שום
  • רבע כוס שמן זית
  • מלח ים אטלנטי
  • פלפל שחור גרוס
  • 1 מיכל שמנת מתוקה 15%
  • 1 חבילה פסטה (אני השתמשתי בפנה קצר)

אופן ההכנה

  1. במעבד מזון, טוחנים את הבזיליקום, השום והפרזמן. נותנים כמה פולסים, עד שהכל קצוץ טוב טוב, ומוסיפים את המלח והפלפל. באיטיות, מוסיפים את השמן עד שהכל מתחבר (אל תפריזו, תיכף באה השמנת). מוסיפים את הצנוברים או השקדים וטוחנים עוד קצת, משאירים את הפסטו במרקם גס.
  2. בסיר גדול, מביאים לרתיחה חזקה מים עם מלח ומעט שמן. מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן, מינוס דקה או שתיים.
  3. במחבת גדולה, מחממים את השמנת. שומרים שלא תרתח ומערבבים פנימה את הפסטו. מבשלים ביחד על אש נמוכה במקביל לפסטה.
  4. כשהפסטה בדרגת אל דנטה, מוציאים כוס אחת ממי הפסטה ושומרים בצד. מסננים את הפסטה ומערבבים עם הרוטב. אם הרוטב סמיך מדי, מוסיפים קצת ממי הפסטה, כל פעם קצת. אני השתמשתי בערך בשליש כוס, וזה בדיוק מה שהיה צריך כדי להביא את הרוטב לסמיכות הנכונה.
  5. מגישים חם, עם פרמזן מגוררת מעל, או ששומרים למחר למשרד

    גם ארוחת משרד קלאסית