מרק תפוחי אדמה וסלמון

מחר. מחר בשמונה וחצי בבוקר בערך יתאחדו יושבת הבית ויושב הבית בטקס מרגש ורב רושם בשדה התעופה שונפלד בברלין. יהיו להם יומיים ביחד לפני שיושב הבית יחזור לישראל ויושבת הבית, עיקשת ואידיוטית, תישאר בברלין, לחקור את צפונותיה. בכל אופן, הוא בא. והכי מתבקש עוגת אוכמניות. והכי אין סיכוי שאני מכינה לו כזו. כי התנור פה על גז, ועוד לא הבנתי ממש את ההקבלה. ויש רק תבניות ענק. שאני לא יודעת איך מכינים בהן דברים. והכל מתקלקל פה, אפילו עוגיות שוקולד צ'יפס. וכשאני אומרת פה, אני כמובן מתכוונת לדירה ולא לעיר. בכל אופן, גם שש מעלות או משהו. אז חשבתי שאולי אני אכין לו את המרק שאכלתי בבית הקפה שליד גלריית ברלין. שניהם היו כיפים: הגלריה והמרק. הגלריה כי יש בה שני גרמי מדרגות שמצטלבים באמצע המבנה הפתוח, וזה נראה כמו טעות ארכיטקטונית וזה ברור גם שזה הכי לא טעות. והמרק כי הוא היה חם וקרמי, ובכל זאת הצליח לא להפוך לדבר הזה שקורה לפעמים למרקים עם שמנת שאחריו הם נהיים שעמום מוחלט עם אקסטרא של בחילה. ואני יודעת שזה הכי לא קשור לטריליון מעלות בישראל, אבל לא אכפת לי. המתכון והתמונה של לא אחר מ"תפוח אדמה יומי".

תחזיקו לי אצבעות הפעם

רכיבים ל-3-4 מנות

  • 3 כרישות לא גדולות
  • 2 שיני שום
  • 400 גרם תפוחי אדמה
  • 2 כפות חמאה
  • 150 גרם גבינת שמנת
  • מלח
  • 250 מיליליטר חלב
  • 150 מיליליטר מים, בערך
  • 280 גרם פילה סלמון
  • 2 כפות שמיר, קצוץ
  • 2 כפות מיץ לימון
  • פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. קוצצים את החלקים הירוקים והלבנים של הכרישה וגם את השום. שוטפים את תפוחי האדמה וחותכים אותם לקוביות של סנטימטר, עם הקליפה
  2. ממיסים את החמאה בסיר על אש בינונית
  3. מוסיפים את השום והכרישה ומאדים על אש בינונית נמוכה עד שהם מתרככים, כ-5-7 דקות
  4. מוסיפים את תפוחי האדמה, גבינת השמנת והמלח ומערבבים עם הכרישה. כשהגבינה נמסה, מוסיפים את החלב ומספיק מים כדי לכסות את הירקות
  5. מגבירים את האש לבינונית, מביאים לרתיחה, מנמיכים שוב את האש ומבשלים 20 דקות או עד שתפוחי האדמה רכים למגע מזלג
  6. חותכים את הסלמון לקוביות בגודל סנטימטר
  7. כשתפוחי האדמה רכים, מוסיפים שמיר, מיץ לימון, סלמון ופלפל שחור. מערבבים ומבשלים על אש נמוכה עוד 5-7 דקות עד שהסלמון מבושל

תפוח אדמה סגול

ביום שישי בבוקר הלכתי לאכול שווארמה אצל ד"ר שקשוקה. אני אגיד את זה שוב: ביום שישי בבוקר הלכתי לאכול שווארמה אצל דוקטור שקשוקה. הפעם האחרונה שאכלתי שווארמה היתה לדעתי לפני משהו כמו 4 שנים. באופן כללי אני לא  מת על דברים שנדחפים לתוך פיתה, מטנפים לך את הצורה, עולים תמיד יותר מדי כסף ואז עוד מפילים אותך לשארית היום, כולך בריח של עמבה ופטרוזיליה. בפעם האחרונה שאכלתי אצל הדוקטור, בחיי שנשבעתי שלא אדרוך שם יותר.

אבל דודי ונעמה מהבייגלה

לא הפסיקו להפציץ בפוסטים, ובהודעות ובהזמנות, והפכו את ארוחת הבוקר שלהם לארוחת בוקר המונית. ואני, על אף שלא הכרתי אותם אישית, כבר קלטתי שאם יש משהו שהם טובים בו, זה בלדגמן נהנתנות. וזו תכונה שאני מעריך. אז הלכתי, ואמרתי שלום, והתיישבתי לשולחן, ואחרי כמה דקות קיבלתי שווארמה. עכשיו תראו, כפי שהבנתם, אם תלכו לפי מדד השווארמה של בנאדם שלא אכל בשר בשנים האחרונות, כנראה שרחוק לא תגיעו. מצד שני, באמת שהיה מדובר בפיתה משמחת.  יותר מכל, הסיבה שהיא היתה משמחת היתה הכבוד שהיא עשתה למה שנח בתוכה. לא סלטים, לא עמבה, לא חריף, שום כלום. רק פיתה מצויינת, בשר שניכר שטיפלו בו באהבה (לכו תקראו אצל דודי, אני לא הולך להתפייט על זה), קצת בצל, פטרוזיליה וכף של טחינה מעל. ואז אחרי שעה בערך כבר נהיה חם מדי, ואני, החום הזה הוא לא בשבילי. אז נסעתי הביתה. ובדרך חשבתי שעד שהיא תחזור, אני חייב להכין משהו שישמח אותה. זה הוביל אותי ישר אל שעריו של מתחם התחנה. בכל זאת, מה הסיכוי שבשוק האורגני במתחם הבורגני בעיר, לא אצליח למצוא תפוח אדמה סגול? אז זהו. שאין. למעשה, זה אחד השווקים הגרועים שהייתי בהם, אבל לא בא לי לדבר על זה עכשיו.

אם מישהו יודע איפה מוצאים, נא לשתף. בינתיים, קצת כבוד דרך smitten kitchen

רכיבים [4 מנות]

  • חצי קילוֿ תפוחי אדמה סגולים, שטופים
  • 4 בצלצלי שאלוט קטנים, קצוצים
  • 2 כפות טרי סחוט מיץ לימון
  • 6 כפות שמן זית
  • מלח ים אלטנטי, לפי הטעם
  • פלפל לבן, לפי הטעם
  • 2 כפות פטרוזיליה קצוצה

אופן ההכנה

  1. בסיר גדול, מרתחים מים והרבה הרבה מלח. מבשלים את תפוחי האדמה, עם הקליפה, עד שהם מתרככים, משהו כו 15 דקות.
  2. מוציאים את תפוחי האדמה מהסיר, מקררים מעט, ומקלפים אותם (כשהם עדיין חמים).
  3. מניחים את תפוחי האדמה הקלופים בקערה גדולה, ומרסקים אותם בעדינו עם מזלג, בעדינות ובנחישות.
  4. מערבבים פנימה את השאלוטס, מיץ הלימון, השמן, המלח והפלפל הלבן. מעטרים בפטרוזיליה קצוצה, מגישים חמ(ים).
לא מתאים לפיתה שווארמה

הרבה קרמל, הרבה פקאנים

כמו שאפשר היה לראות בשבועיים האחרונים, האהבה והקיטש בין יושבי הבית חוגגים. ככה זה כשאחת במערב, סופרת את הימים עד לביקור ואת הבירות עד המיטה, ואחד נמצא במזרח, סופר מעלות צלזיוס בחוץ ואת הימים עד הביקור במערב. אז החלטתי הבוקר ללכת עם זה עד הסוף. יותר קיטש מזה לא תוכלו למצוא פה, אני נשבעת. המתכון והתמונה של "חוק 5 השניות".

לא, באמת. כל אחד היה שמח

רכיבים

  • 1 כוס פקאנים
  • 1 כוס סוכר
  • שפריץ קטן מלימון
  • 1 כף פולי שוקולד (נו, לא חייבים להיות כאלו ארצי פרצי. אני מניחה ששוקולד מריר מאד מסוג כלשהו יעשה את אותה עבודה)
  • 2 קמצים נאים של מלח גס מאד

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. קולים את הפקאנים כעשר דקות, עד שהם כהים מעט יותר ומאד ריחניים. כדאי לערבב באמצע פעם או פעמיים. ברגע שהם מצטננים, מעבירים לצלחת, ומצפים את התבנית באלומיניום
  2. בסיר בינוני מבשלים את הסוכר והלימון על אש בינונית, תוך ערבוב בעזרת מרית מגומי. יש לערבב בעדינות, לאט מאד, בצורת הספרה שמונה, עד שהסוכר נמס. במהלך הדרך, הסוכר יתקשה ויידבק, וייראה די אומלל. צריך להמשיך לערבב והוא יפתור את הבעיות עם עצמו. אחרי עשר דקות בערך הסוכר אמור להימוס לגמרי ולהפוך לקרמל בהיר. בזהירות מטביעים פנימה את הפקאנים ואת פולי השוקולד, מערבבים ערבוב אחד ובמהירות מעבירים את התערובת לתבנית, ומורחים אותה לכדי מלבן. מפזרים מעל את המלח
  3. מצננים לחלוטין, לפחות 10 דקות, כדי שזה יהפוך לקשה לגמרי
  4. שוברים בצורת לב ומגישים לכל מי שרוצים

דרך אגב

  • בזמן שעושים קרמל, לא זזים מהכיריים, או שהקרמל יישרף. לא עונים לטלפון. לא בודקים מייל. כלום

רדיו רוסקו + לוציפר

פוסט אורח של אורה הכפולה. היא ואני. ארוחת ערב. יין. ג'ין טוניק. רשות הדיבור לגברת;

נדב ואני ניסינו למצוא מקום לאכול בו ארוחת ערב ביום שישי. יכולנו לערוך את ארוחת הערב המסורתית שלנו בבית שלו – אוכל טעים שהוא מבשל וג'ין וטוניק שאני מוזגת. אבל הערב התחשק לנו משהו אחר, מקום שבו נוכל לאכול אוכל טעים , לשתות כוס יין או שתיים ולדבר כמה שעות מבלי שיאיצו בנו. היו מגבלות, אני לא יכולה לאכול גלוטן ושנינו לא רצינו להוציא המון כסף ולמרות זאת נדב הצליח לקרוא את הלך הרוח שלי (והספר שלי שמתרחש באיטליה) כי בסוף הוא הציע שנלך לרדיו רוסקו. רדיו רוסקו היא אומנם מסעדה איטלקית (מנה שטרום על התפריט) שקצת עבר ההייפ שלה, אבל התפריט שלה מציע כמה מנות שלא נכנסות לקטגוריה של פיצה/פסטה שמאפשרות גם לאנשים כמוני (כלומר, בעייתים) להנות מערב של חברותא.

החלל של רדיו רוסקו, ששוכנת איפה שהיתה פעם שושנה ג'ונסון, מאוד נעים. יש חצר קטנה בחוץ מרוצפת במרצפות תל אביביות ישנות ויפות עם כמה שולחנות קטנים תחת העצים. אבל מכיון שהלחות בחוץ היתה לא הגיונית החלטנו לשבת בפנים, שם קידמו את פנינו חלונות גדולים מלאי עציצים וצמחים מטפסים שנשתלו בתוך קופסאות שימורים של עגבניות מאיטליה. הזמנו שתי מנות ראשונות: קרפצ'יו בקר וחציל ממולא בפרמז'ן ורוטב עגבניות. יחד עם זה הזמנו שתי כוסות של יין שאני אישית מאוד אוהבת, ואלפוליצלה. יין פירותי אך לא מעיק.

מיד קיבלנו לשולחן את הלחם שמלווה את מנת הקרפצ'יו. נדב טעם אותו ומיד עשה פרצוף. הלחם נראה ישן ולא כזה אטרקטיבי. הקרפצ'יו היה טעים, אבל לא מסעיר ודי קטן. מנת החציל לעומת זו היתה טובה. בין השיחה על מצב הזוגיות הטריה שלי והזוגיות הותיקה שלו, נחו שכבות של חציל וביניהם גבינת פרמזן מותכת ברוטב עגבניות פשוט מאוד אבל טעים. לא קל לעשות רוטב עגבניות פשוט שלא יזכיר בטעם שלו רסק של מלאווח ואכן ברדיו רוסקו יודעים לעשות לפחות את זה.

בשלב זה של הערב קרה דבר מוזר. כוס המים שלו הייתה סדוקה בקצה וגרמה לו לדמם ולמלצרית כמעט להתעלף. לא נעים בכלל, אבל מיד קיבלנו לשולחן שתי כוסות חדשות של יין. אולי יש ליין סגולות של עצירת דימומים שלא ידענו עליה. למנות העיקריות הזמנו פיצה עם ביקון ופטריות ומנה של מדליוני פילה עם תפו"א עגבניה ובצל צלויים על  הגריל.  הפיצה היתה דקה ודי גדולה יחסית למנה אישית. הוא הצליח לסיים את כולה, למרות שלא נראה שהוא עומד להתעלף ממנה, אולי מהדימום בשפה. כנראה שפיצה טובה עדיין עדיף לאכול באיטליה או בטוני וספה. הפילה שלי היה נחמד. שמתי לב שהמלצרית לא שאלה אותי לגבי דרגת הצליה אבל כנראה שזה לא חשוב כי ברדיו רוסקו יודעים שאני אוהבת את הפילה שלי מדיום רייר. הירקות הצלויים היו טעימים, אבל לא משהו לכתוב עליו הביתה.

יצאנו לעשן סיגריה וכשחזרנו המלצרית מיד ניגשה לשולחן שלנו עם עוגת שוקולד שנראתה מאוד טעימה. שאלתי אותה בבישנות אם יש קמח בעוגה כי אסור לי .  לא רק שהיא לא התעצבנה על השאלה אלא מיד התנצלה על כך שהיא הביאה לנו קינוח מתנה שאני לא יכולה לאכול. קיבלנו במקום מנה של פנקוטה עם דובדבנים שהושרו בליקר. אחרי ביס אחד שמנו לב שיש לכל העניין טעם מרומז של קפה. ללא ספק הקינוח פיצוי שלנו היה בעיני הדבר הכי טעים בערב.

מכיון שעדיין לא נגמר הערב, אבל רצינו לשנות אווירה קפצנו לבר שצמוד לרוסקו – הלוציפר. הבר הזה , כך אמר לי נדב, אמור להיות הדבר החם הבא בתל אביב. אולי לכל האנשים החמים בתל אביב היה חם מכדי לכתת רגליהם לאלנבי כי המקום נראה יותר כמו פאב גריאטרי. הלוציפר אמור היה להיות סליזי ואומנם בכניסה מקדמת את פניך תמונה ענקית המציגה גבר (שהזכיר לי ממש את  סלבדור דאלי) מנשנש את אחוריה של גברת שאת פניה אי אפשר לראות. אכן תמונה שיש בה הבטחה, אבל הפאב עצמו דווקא די סולידי. הדבר היחיד שהלהיב אותי ממש היו שלושה מסכי טלווזיה התלויים מעל לבר שהציגו תמונות בלייב של רחוב אלנבי. אם נשב שם מספיק זמן אולי נראה איזה עסקת סמים. קירות בצבע כחול עמוק עם צוהרים עגולים שצופים למסעדה הסמוכה וברמנית שלא לבשה אפילו חולצה עם מחשוף ראוי לשמו, מבטיחים לך חוויה מנומנמת של דרינק אחד והלכנו. אף אחד לא ירקוד פה על הבר בסוף הערב, עוד עלול להתפס לו הגב.

ועכשיו לאוכל מקסיקני לגמרי

אתמול היינו בקרויצברג, שזו שכונה שמדי יום יש לי פחות ופחות מה להגיד עליה. בהתחלה היה לי ברור שהיא השכונה הכי מגניבה בברלין בעיניי. אחר כך, כשביליתי בה יותר, גיליתי שהיא שכונה סופר מעוצבת והיפסטרית ובעצם לא שונה מהשכונה שאני גרה בה בתל אביב. ואחר כך אחר כך גיליתי שבעצם כל השכונה שלי בתל אביב גרה פה. אבל מצד שני, היא ענקית. יש בתוכה מגוון איזורים עם מגוון אוכלוסיות. ויש בה חנות לספרי מתח בלבד. אז היא בטח עוד תפתיע אותי. בכל אופן, באחד האמשים, כמו שאומרים, ישבנו שם באיזה בר מקסיקני שהגיש עוד ועוד מחבתות רוחשות של פהיטס, וזה עשה לי חשק לאוכל מקיסקני שאפשר לבשל גם בבית. המתכון והתמונה של מאכל שקוראים שקוראים לו מיגס, באדיבות "כאוס במטבח".

פלוס, אפשר להכין את זה במחבת היחידה בבית הזה

רכיבים ל-3 אנשים רעבים

  • 6 ביצים
  • 0.25 כוס חלב
  • 1 כף שמן
  • 2 כוסות טורטיות שבורות
  • כמה בצלים ירוקים, החלק הירוק פלוס הלבן, קצוצים
  • 2 פלפלים חלפיניו, קצוצים
  • 60 גרם גבינה שטובה להתכה, כמו צ'דר, מגוררת
  • 1 כוס סלסלה עגבניות
  • 1 כוס כוסברה, קצוצה
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. טורפים ביצים וחלב בעזרת מזלג בקערה
  2. מחממים שמן במחבת כבדה על אש בינונית
  3. מטגנים את הטורטיות עד שהן קריספיות ומתחילות להשחים. מוסיפים בצל וחלפיניו ומאדים עד שהם רכים. מתבלים במלח ובפלפל
  4. מוזגים את תערובת הביצים למחבת ומערבבים קלות עד שהן רכות. מוסיפים גבינה ומערבבים
  5. עושים גומה בתערובת הביצים ושופכים את הסלסה. נותנים לה להתחמם לדקה לפני שמערבבים עם הביצים
  6. טועמים, מתקנים תיבול, מסירים מהאש, ומוסיפים כוסברה

סרדינים בגריל עם לימון ועשבי תיבול

בטח כבר סיפרתי את הסיפור הזה, אבל לא איכפת לי. אספר שוב. אחד הערבים הכי משמחים שהיו לי עם האיש הזה שיושב בבית שלנו ומכין אוכל טעים התרחש עוד לפני שבכלל היה לנו בית. היינו ביחד בתאילנד, בצ'אנג מאי. אחר צהריים אחד הלכנו לשוק וראינו איש עושה דגים על גריל פתוח. יושב הבית מייד ידע שצריך לקנות ממנו שני דגים לארוחת ערב. אחר כך הוא הסתובב בשוק כמו מלכה בממלכה שלה. אסף מאחד רוטב. משני אורז לבן מבושל. מאחר עגבניות. משלישי פלפלים חריפים. לקחנו את כל הכבודה, ארוזה בשקיות תאילנדיות קטנות, לחדר שלנו בהוסטל. ושם, על מרפסת קטנה, שהשקיפה אל כלום אורבני תאילנדי, קילפנו ומצמצנו וחתכנו וליקקנו ונאנחנו מעונג. לא מיני, למרבה הצער. רק עונג של אוכל טעים, חופש מוחלט והצלחה תיירותית. מאז, נדמה לי שכל פעם שאני אוכלת איתו דג, אני משחזרת קצת מאחר הצהריים ההוא. המתכון והתמונה של Epicurious.

סליחה על התמונות הקשות

רכיבים ל-6 מנות

  • 18 סרדינים טריים, מנוקים מקושקשים ומיובשים או 2 קופסאות סרדיניםבשמן
  • 1 כפית מלח גס
  • 3 כפות פטרוזיליה, קצוצה
  • 3 כפות כוסברה, קצוצה
  • 2 כפיות גרידת לימון
  • 0.3 כוס זיתים ירוקים מגולענים, קצוצים גס
  • 3 כפות בצל אדום, קצוץ דק
  • שמן זית
  • פלחי לימון


אופן ההכנה לסרדינים טריים

  1. מניחים את הסרדינים בתבנית. מפזרים מלח מעל ומקררים 30 דקות
  2. מחממים את האש בגריל, אם יש. אם אין, מחממים מחבת גריל לאש בינונית גבוהה. מערבבים פטרוזיליה, כוסברה וגרידת לימון בקערה קטנה. בקערה אחרת מערבבים זיתים ובצל אדום. מברישים את הסרדינים במעט שמן. מפזרים חצי מתערובת העשבים על הסרדינים. הופכים אותם כדי שגם הצד השני יקבל עשבים. מעבירים את הסרדינים לגריל או למחבת לדקה או שתיים מכל צד, עד שהם שקופים במרכז
  3. מסדרים את הסרדינים על צלחת. מפזרים מעל את תערובת הזיתים, את העשבים הנותרים ופלפל שחור. מקשטים בפלחי לימון

אופן ההכנה לסרדינים מקופסה

  1. מערבבים סרדינים, בצל אדום, פטרוזיליה, כוסברה וקומץ מלח במעבד מזון עד שהם מתערבבים. מוסיפים שתי כפות מיץ לימון ושתי כפות שמן. מעבדים לתערובת חלקה
  2. מורחים על פרוסות בגט קלויות. מפזרים מעל גרידת לימון, כוסברה ושמן זית

פאי אוכמניות בצבע האהבה

אחד החוקים הכי חשובים של הבלוג הזה הוא שלא שמים מתכון עם חומרי גלם שאי אפשר להשיג בארץ. זה ממש מבאס לראות תמונה מגרה מאד, ואז לגלות שהמתכון מכיל דג שגדל בנהרות סקנדיביה ואוכלים אותו עד שש שעות מרגע יציאתו מהנהר. אבל עכשיו! אינספור אפשרויות חדשות נפתחות בפנינו, וחלק לא מבוטל מהן כרוך בפירות אדומים/סגולים מתוקים/חמצמצים שמעולם לא הבנתי למה אנשים כל כך מתלהבים מהם, בזמן שברור שיש להם מרקם של חלוקי נחל קטנים וטעם של ריבה שהחמיצה. אבל כבר כשהייתי קטנה, והייתי נוסעת עם ההורים שלי לאירופה הקלאסית, הייתי רואה את אימא שלי נכנסת לאקסטזה מהדברים האלו, ולמדתי שזה דבר שאנשים אוהבים.
או במלים אחרות, נדב הכי ביקש שאשים את המתכון הזה. אז הנה. שלא תגיד שמזניחים אותך מרחוק.
המתכון והתמונה של "sweet pea chef".

נראה שכיף לילדים של האישה הזו

רכיבים לתבנית 25 סנטימטרים
לבסיס

  • 1.25 כוסות קמח
  • 100 גרם חמאה
  • חצי כפית מלח
  • חצי כפית סוכר
  • 2-4 כפות מים קרים

למילוי

  • 3 כוסות אוכמניות
  • 1 כוס סוכר
  • חצי כפית גרידת לימון
  • קומץ מלח

לקרמבל

  • 1.5 כוסות קמח
  • חצי כוס סוכר חום בהיר
  • חצי כוס סוכר חום כהה
  • 150 גרם חמאה, חתוכה לקוביות

אופן ההכנה

  1. מכינים את הבסיס. במעבד מזון מערבבים קמח, מלח וחמאה קרה. מעבדים בפולסים עד שמגיעים למרקם של חול. מוסיפים מים תוך עיבוד עד שהתערובת מתחילה להיות. מוציאים מהמעבד על משטח מקומח. מעבדים את הבצק לפיתה בעובי סנטימטר וחצי ומקררים לפחות שעה
  2. מכינים את הקרמבל. מערבבים קמח ושני סוגי סוכר במעבד מזון. מוסיפים חמאה קרה ומעבדים עד שנוצרים פירורים. מקררים עד השימוש
  3. מכינים את המילוי. בקערה גדולה מערבבים את כל חומרי המילוי. בעזרת גב כף מוחצים כעשרים אחוזים מהאוכמניות כך שהמיץ שלהן יפגוש את העמילן ויסמיך את המילוי
  4. מרכיבים את הפאי. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומקמחים את התבנית. על משטח מקומח מרדדים את הבצק לצורת התבנית ומניחים אותו בה. יוצרים חורים בבצק בעזרת מזלג ומצננים 20 דקות. מכסים בנייר אפייה וממלאים בשעועית יבשה. אופים עד שהקצוות יציבים, כ-10-15 דקות. ממלאים את הבסיס במילוי האוכמניות ומפזרים מעל את הקרמבל. מניחים על נייר אפייה בתנור ואופים עד שהמילוי מתחיל לבעבע, כשעה עד שעה ועשרים

לחמניות עם סלט לובסטר ושומר

לפעמים, אנשים צמחונים או כאלה שאוכלים דגים, סתם עובדים על עצמם שזה בריא. כי באמת, חוץ מאייל שני, שבשביל שרימפס בפיתה לוקח 50 שקל, אנחנו נשתמש בקראב סטיקס, כאלה שקונים בסופר בעשרה שקלים. אולי זה יזכיר לכם את הסנדביץ' שאכלתם בפראג, שחוץ מהקילו מיונז שהיה בסלט עצמו, מישהו עוד חשב לעטר אותו בפרח מיונז, אולי תחשבו על סלט רוסי אחר, ואולי לא.

[מתכון דרך lol*foodie]

חומרים לשתי מנות

  • 1 כוס של בשר סרטנים קצוץ (אמיתיים, או קראב סטיקס, כאמור)
  • 1 כף  מיונז
  • 1/2 כוס שומר, מגורר או קצוץ
  • 1 כף טרגון טרי, קצוץ
  • רבע כפית מלח
  • 1 כף מיץ מלימון טרי
  • 1/4 כף גרידת לימון
  • 1 כפית חומץ אורז
  • 1 כפית שמן זית
  • פלפל שחור, גרוס
  • 2 לחמניות

אופן ההכנה

  1. קוצצים (או מגררים) את השומר, קוצצים את הטרגון. קוצצים גם את הלובסטר (או הקראב סטיקס)
  2. בקערה קטנה, מערבבים הלובסטר, הטרגון, 1/8 כפית מלח והמיונז.
  3. בקערה קטנה אחרת, מערבבים את השומר ביחד עם 1/8 כפית המלח הנותרת, גרידת הלימון, מיץ הלימון, החומץ, שמן זית ופלפל שחור.
  4. פותחים את הלחמניות וקולים אותן קלות.
  5. מחלקים את סלט השומר בין הלחמניות, ומעליו את סלט הלובסטר שלכם. אוכלים עם מפית נייר קטנה, ושוט וודקה.

יופי, ואני אוכל פלאפל

קולסלאו זוקיני

אנחנו מקיפים את עצמנו באנשים שדומים לנו. אני לא מחדש לכם כלום באמרה הזאת, אני יודע. אבל היא גורמת לי לחשוב על מילואים. אף אחד מהחברים הקרובים שלי לא עושה מילואים. בלי לפתוח פה, בחמש השנים האחרונות גם אני לא נדרשתי לחוויה הזאת. וזה גורם לי לחשוב על נשים. מה הן עושות כשהגבר שלהן במילואים. וזה גורם לי גם לחשוב על זה שהנסיעה שלה, זה בעצם קצת מילואים. ואז מייד נראה לי כאילו התגובה הגברית למילואים של נשים, היא לעבוד יותר שעות, לעשות קצת כושר, ולשתות. בינתיים, יוצא שאני די מצטיין בכל אלה. [מתכון, שלוקח דקה וחצי, באדיבות Healthy Food  For Living. תמונה: שלי]

חומרים

  • 1 קישוא זוקיני גדול,  מגורר (בערך כוס וחצי)
  • 1 גזר גדול, מגורר (בערך 3/4 כוס)
  • רבע כוס יוגורט 2% שומן
  • 1 כף מיונז
  • 1 כפית חומץ בן יין לבן
  • מלח
  • פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. מגרדים את הקישוא בנפרד, ומניחים על נייר סופג או מגבת כדי לייבש אותו.
  2. מערבבים את הקישוא עם הגזר המגורר.
  3. בקערה קטנה, מערבבים את שאר החומרים עד ליצירת רוטב אחיד. מערבבים עם הקישוא והגזר.

קצת בריאות, מה יש

קרוסטיני פול ופטריות

לא נעים לי לפתוח ככה את השבוע: אבל יש בעיה. בברלין לא מאמינים בירקות. לא חשבתי שזה יפריע לי עד כדי כך, וכמובן אפשר למצוא ירקות אם מתאמצים, אבל אני שונאת להתאמץ, וזה כן מפריע לי. אז החלטתי שבחוץ אוכל מה שיש בלי להתאמץ ובפנים אקנה ירקות. באיזור הקרוב ממש יש שלושה סופרים. הראשון שהלכתי אליו, כי אני מאמינה בפרסום, נקרא BEST Supermerket, והוא סופר של טורקים ממש, עם ריח של כמון או כורכום ואווירה של מכולת שלידה יש חנות דרבוקות. אולי אני גזענית. אבל ברור שלא פה אמצא את הירקות הטריים והשמחים שקיוויתי למצוא. הסופר השני הוא NahKauf, שנמצא ממש ממש מתחת לבית, והוא נחמד. לא אגיד שלא. סופר שכונתי. עם קצת ירקות. הרבה גבינות ונקניקים. וכמות בלתי נתפסת של יינות שעולים עד חמישה יורו. אתמול קנינו בו. ירקות נחמדים, עם הרבה מרקם וקצת טעם. הסופר שעוד לא קניתי בו, אבל טיילתי בו, והוא נראה הכי מבטיח, הוא Rawe, שזה תאגיד ענקי, שיש לו גם את הסופר, גם מותג מזון, וגם, הפתעה הפתעה, את הסופר NahKauf. סיור מוקדם שם מעלה את כל מה שחולמים על סופרים בחו"ל: רדישיו, דומדמניות לכל סוגיהן, פטריות לכל סוגיהן, מלא סוגי תפוחי אדמה, עגבניות באירו וכל הפנטזיות. בין היתר, ראיתי שם פול ירוק. מייד התחשק לי. המתכון והתמונה של "מעדנים בריאים".

הטוסט שחובר לו יחדיו

רכיבים

  • 1 כוס פולים של פול ירוק, שהוצאו מהתרמיל
  • 0.5 קילו פטריות יער מסוגים שונים
  • שמן זית
  • שום
  • 0.5 כוס מים
  • 1 כפית מיץ לימון
  • 0.5 כוס יין לבן יבש
  • 24 עלי מרווה


אופן ההכנה

  1. מכינים את ממרח הפול. מרתיחים מים בסיר גדול, מוסיפים את הפול ומרתיחים עד שהחלק הפנימי ירוק בהיר ורך, כשתי דקות. מייבשים ומעבירים לאמבט קרח. מקלפים את העור החיצוני
  2. מחממים שתי כפות שמן זית במחבת על אש בינונית. מוסיפים שן שום קצוצה ומבשלים כשלושים שניות. מוסיפים את הפול וחצי כוס מים ומביאים לרתיחה
  3. מנמיכים את האש ומבשלים עשר דקות עם מכסה. מסירים את המכסה וממשיכים לבשל עד שרוב המים מתאדים והפול רך למדי אבל לא ממרחי
  4. מעבירים את הפול למעבד מזון וקוצצים עד שמגיעים למרקם של פירה. מוסיפים את מיץ הלימון ומתבלים במלח ופלפל
  5. מכינים את הפטריות. מנקים אותן וקוצצים גס
  6. מחממים  שמן זית במחבת בינונית, כך שיספיק לכסות גובה של עלי מרווה. מטגנים בטיגון עמוק את עלי המרווה, בסבבים, מבלי לצופף אותם מדי במחבת. מוציאים כל עלה ברגע שהוא הופך לקריספי, כ-30-45 שניות אחרי שהוכנס לשמן. מייבשים את העלים ומניחים בצד
  7. מוסיפים למחבת שן שום ופטריות קצוצות. מבשלים 10-12 דקות, עד שהפטריות מתרככות ומשחימות מעט. מוסיפים חצי כוס יין וממשיכים לבשל עד שהיין נעלם כמעט לחלוטין. מסירים מהאש ומתבלים במלח ופלפל
  8. מרכיבים. על טוסטים מלחם משובח מורחים שמן זית וקצת שום. מעליהם מורחים את ממרח הפול, עורמים פטריות, ומסיימים בשני עלי מרווה