קוצ'ינה תמר

ביום חמישי בשבע וכמה דקות הסתיימה עונת המבחנים. לא הכי בטוב, תודה ששאלתם, אבל זהו. אחרי שבועיים של שעמום מתמשך (יהודי ארצות הברית), עצבים בכל הבית (שונא מבחנים!) וקהות חושים כללית, העניינים מתחילים לחזור לשגרה. בהתחלה מיטל תכננה על צפון אברקסס, אבל לא היה מקום וההחלטה נפלה על קוצ'ינה תמר (אקס וינס ותמר).

קוצ'ינה תמר, שתיקרא מעתה תמר, ממוקמת בתחת של יד חרוצים. זה אומר שמהבית שלנו צריך לנסוע לשם. מבחינתי זו כבר היתה התחלה טובה, כי היא לגמרי הזכירה לי את הסיבובים שעשינו במונית בדרך ללופה, אחת המסעדות של בטאלי בניו יורק, ואחת הארוחות המיתולוגיות שלנו. ככה שהיו לי כמה דקות להתרפק על האווירה אצל בטאלי, על אלגנטיות ניו יורקית ועל מנת הסלק ברוטב פיסטוקים, שגרמה לה להתחיל לאכול סלק. אף אחד מאלה לא הכין אותי למה שהלך על הבאר של תמר. זהו באר קטן, שמונה או עשרה מקומות. ישבנו על הפינה שלו שבדיוק היתה פנויה. מהר מאוד גילינו את גודל הטעות. צמודים אלינו, ישבו שני אנשי השקעות קולניים, בחור ובחורה, ככל הנראה מבית ההשקעות אקסלנס שהחליטו שהבאר של מסעדה פצפונת הוא הוא המקום לשטוח את חוויותים המיניות, דעתם המלומדת על כל עובד נשוי או רווק, ונושאים אישיים אחרים, כך שוב ושוב ובקול גדול. הם אולי היו רוצים שאשייך אותם לאיזו קבוצה של מצליחנים ניו יורקים, אבל חברים, אכלתם את הראש. זה לא אלגנטי ולא מרשים. לא החפתים שלכם ולא הבלאקברי. החלטנו לנסות להתעלם ולהתרכז באוכל.

תמר כהן-צדק היא מקצוענית. המטבח שלה מתוקתק ופתוח ומתמקד בצורה קיצונית בטעמים. תמר חזרה ככל הנראה מאיטליה ממש לא מזמן, עם אספקה די רצינית של חומץ בלסמי משובח, ויצרה תפריט שכל המנות בו עושות שימוש כזה או אחר בזהב השחור הזה. בחרנו מתוכו סלט סרדינים כבושים וארטישוק (42 ש"ח). בצלחת קטנה ועדינה הגיעו עלי רוקט, פיסות ארטישוק מעודנות, טימין, זיתים שחורים וסרדינים כבושים, עטופים ברוטב עדין עדין של בלסמי לבן. במילה אחת: עונג. טעמים עדינים עדינים של ים, וחמיצות, וערימת עלים שכל אחד מהם נבחר בקפידה. יחד איתה לקחנו  את מה שנחשב כמנת הדגל של המסעדה, רביולי טרטופו (52 ש"ח). כעשרה כיסוני פסטה טרייה, דקים ומשולשים, שמולאו בגבינת ריקוטה, בפרמזן וכמהין והוגשו ברוטב חמאת כמהין. התפוצצות אדירה של טעמים עזים בצלחת. חמאת הכמהין  עטפה את הרביולי ויצרה שילוב מדוייק מאוד של טעם ומראה. על אף שאינני חסיד השיטה בדרך כלל, הרוטב נוגב עד תומו בלחם.

הברמן החביב, על אף שרחוק מלהיות ברמן ראוי ומקצועי, הבחין במצוקת הרעש שעשו המשקיעים, והזמין אותנו לשני צ'ייסרים של וודקה, שיחד עם סיגריה ארוכה בחוץ עשו את העבודה והכינו אותנו לסבב מנות נוסף. כאן בחרנו בחצי מנה של טליאטלה בנדיירה (36 ש"ח, 69 למנה מלאה), פסטת סלק מוקפצת עם פטריות, אספרגוס ותרד, שהוגשה עם שלוש נגיעות ריקוטה. הפסטה המשיכה בקו ישר את העדינות של סלט הסרדינים, מנה שתוכלו למצוא אצל בטאלי בכיף. איתה לקחנו מנה נוספת מתפריט הבלסמי, טורטלונה (52 ש"ח) ריקוטה. טורטלונה הם כיסוני פסטה בגודל ביס, וגם הם, כמו הטורטליני מולאו בגבינת ריקוטה ובפרמזן, והונחו על רוטב סמיך של בלסמי מצומצם ובצלי שאלוט. וואו. הרוטב הכל כך לא שגרתי הזה, שהרגיש כמעט כמו רוטב של מנה בשרית, נתן כאן פרשנות לגמרי חדשה לפסטה ממולאת. כבד, מלא בטעמים ומצומצם, ויוצר שכבה קצת דביקה בתחתית הצלחת. איזה כיף.

לקינוח אכלנו שני כדורי גלידה, שוקולד ובננה (18 ש"ח), שהצטיינו גם הם במרקם מרתק, ושתינו כוס נדיבה של מרטיני יבש. בתוספת שתי כוסות יין שילמנו כאן קצת יותר מ 300 שקלים. זה לא מעט בהתחשב בגודל המנות שמגישים בקוצ'ינה תמר. מצד שני, מדובר באחת המסעדות הטובות שפועלות כרגע בעיר, והאוכל מצדיק את המחיר. רק בפעם הבאה, עשו טובה, זרקו את האנשים של אקסלנס החוצה. זה לא אלגנטי, והם הורסים את האווירה.

3 תגובות בנושא “קוצ'ינה תמר”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *