עוגיות מרשמלו קורנפלקס

ערב שתייה גדולה מאחורינו. כאב הראש איתנו. יום עבודה שלם לפנינו. בתווך חייב להיות משהו טעים. אלגנטי. עם ניחוחות של לא מכאן. וכידוע, אין על מומופוקו, שהשמועה אומרת שמגיש עוגיות כאלו בדיוק במאפייה שלו בניו-יורק. המתכון והתמונה המהממת! של "הכרוניקה של ספר בישול".

מדהים שיש בלוג בישול שהצליח לא לצלם עוגיות מהז'אנר הזה בערימה

רכיבים ל-20 עוגיות

  • 200 גרם חמאה
  • 1.25 כוס דחוסה של סוכר חום כהה
  • 0.3 כוס סוכר
  • 2 ביצים
  • 2 כפיות תמצית וניל
  • 1.75 כוסות קמח
  • 1 כפית סודה לשתייה
  • כפית מלח
  • 0.75 כוסות שיבולת שועל
  • 1.5 כוסות קורנפלקס, מחוץ
  • 0.66 כוס מיני שוקולד צ'יפס
  • 0.75 כוס מיני מרשמלו

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. בקערה, טורפים חמאה, סוכר חום וסוכר לבן עד שהתערובת בהירה ותפוחה, כ-2-3 דקות במערבל חשמלי. מוסיפים את הביצים ואת תמצית הווניל ומערבבים היטב
  2. מוסיפים את הקמח, הסודה לשתייה והמלח ומערבבים רק עד שהרכיבים מתמזגים. בעזרת כף עץ מוסיפים פנימה את שיבולת השועל, הקורנפלקס והשוקולד צ'יפס
  3. אפשר לקרר שעתיים. אפשר גם לא
  4. בתבנית מכוסה בנייר אפייה יוצרים כדורים בגודל כדורי גולף, עם מרווחים נאים שיאפשרו להם להתפרש. מוחצים קלות ארבעה מיני מרשמלו לכל כדור. מפזרים מעט מלח מעל. אופים 9-10 דקות. העוגיות אמורות להיראות עדיין מעט רכות באמצע, כשמוציאים אותן מהתנור

פטוצ'יני עם תירס וצ'ילי

ב-11 באוגוסט אני נוסעת לחודשיים. ככה. אני. לבדי. בלי יושב הבית. רציתי מאד לנסוע. אני מתה על ברלין. אבל המחשבה על לקום בבוקר בלעדיו במשך שישים ימים גורמת לי לרצות לרוץ למשרד הנסיעות ולבטל הכל. אני לא אעשה זאת, כי אני לא אישה היסטרית ותלותית (עאלק), ובמקום זאת אני אלך למקומות מנחמים ברשת. מצ'יזמו פרסם עמוד שלם עם מאכלי קיץ, שכולם כולם נראים מעולה. אחד מהם נראה מתאים במיוחד, ומכיל גבינה שנקראת בוראטה. בוראטה היא מוצרלה שבתוכה קיפלו גבינת שמנת ועשבי תיבול. אני בחיים לא ראיתי כזו בארץ, אבל השמועות אומרות שיש כזו במעדניות נבחרות, באספקה לא סדירה. מה שאומר, שצריך למצוא תחליף. בהקשר הזה, נראה לי כדורי המוצרלה הקטנים שיש לנו במקרר יעשו עבודה טובה. במתכון המקורי יש גם פרושוטו, אבל כאן יוותרו עליו. המתכון והתמונה, כאמור, של מצ'יזמו.

מתה על תירס

רכיבים

  • 2 קלחי תירס
  • 120 גרם בוראטה (או מוצרלה)
  • 4 צ'ילי אדומים מיובשים, קצוצים
  • 0.5 כוס פירורי לחם
  • 0.5 כוס פרמז'ן
  • 250 גרם פטוצ'יני
  • שמן זית
  • מלח ים

אופן ההכנה

  1. מרתיחים מים בסיר
  2. מחזיקים את קלחי התירס ישרים בקערה ובעזרת סכין מורידים מהם את הגרגירים
  3. כשהמים רותחים, מוסיפים את הפטוצ'יני ומבשלים לדרגת אל-דנטה. שומרים חצי כוס ממי הבישול
  4. מחממים שתי כפות שמן במחבת גדולה. מוסיפים תירס וצ'ילי ומבשלים על אש בינונית 5-7 דקות, תוך ערבוב. מנמיכים את האש, ומוסיפים פרמז'ן, מערבבים דקה, ומכבים את האש. מוסיפים את פירורי הלחם ומלח
  5. מוסיפים את הפטוצ'יני ואת מי הבישול ומערבבים
  6. מסירים את העור של הבוראטה ומוסיפים חצי מהגבינה למחבת. מערבבים שוב
  7. מעבירים את הפסטה לצלחת ושמים מעל את יתרת הבוראטה. מקשטים בבזיליקום ובזרזיף שמן זית

סנדוויץ' בוקר ראוי

לפעמים בנאדם קם בבוקר רעב. לפעמים לאותו בנאדם יש בפריזר לחם מלפני שבועיים ובמקרר קוטג' וגבינה צהובה. לפעמים, הבנאדם מתבאס על זה. אז לפעמים הבנאדם חולם על סנדוויץ' בוקר מושקע. המתכון והתמונה של "עוגת עזרא פאונד".

היישר לבית הקפה העתידי שלנו

רכיבים

  • 1 כוס צנוניות, קצוצות ראש וזנב
  • 0.5 כוס גבינת שמנת דלת שומן
  • מיץ לימון
  • 1 כף פטרוזיליה, קצוצה
  • 1 כף בצל ירוק או עירית קצוצים
  • 1.5 כפות צלפים, שטופים
  • 5 זיתים שחורים, קצוצים
  • מלח ופלפל
  • לחם
  • ארוגולה

אופן ההכנה

  1. קוצצים את הצנוניות במעבד מזון
  2. בקערה קטנה מערבבים את הגבינה כדי לאוורר אותה. מוסיפים צנוניות, מיץ לימון (מספיק כדי להפוך את התערובת לממרח), פטרוזיליה ובצל ירוק. מוסיפים את הצלפים והזיתים ומתבלים במלח ובפלפל
  3. מורחים את תערובת הצנוניות על פרוסת לחם. מעליה מניחים ארוגולה ואת הפרוסה השנייה

גבעות עדשים ותרד

אתמול הכנתי לנו ארוחה אדומה לכבוד טו באב: סלט סלק, כיסני לבנה (ביוזמתי הוספתי להם סלק, ככה שהם יצאו ורודים) בעגבניות, לזניה חצילים ופלפלים ועוגת שזיפים. יצא מאד מאד טעים וקיטש מוחלט. במהלך הבישולים גיליתי דבר שדי הסעיר אותי: גם ספרי בישול אינם ערובה להצלחת המתכון. אנחנו בדרך כלל מבשלים מהאינטרנט, ושם לא תמיד אפשר לדעת אם עומד מולך מקור סמכות. יש כאלו שאתה סומך עליהם. יש כאלו שאתה יודע לא לסמוך עליהם. אבל יש הרבה כאלו שהם בין לבין, ואי אפשר לדעת אם אפשר לסמוך עליהם עד שמכינים את המתכון. הייתי בטוחה שברגע שאתה משקיע כסף בספרי בישול, זה אומר שהמתכון נכון בכמויות שלו ובהנחיות שלו. לא ממש כך. עוגת השזיפים כה עלתה על גדותיה, שלרגעים הבית שלנו נראה כמו הבית של המכשפה מהנזל וגרטל. ולשמן הזעתר כלל לא היה טעם של זעתר. אם כך, הבוקר אני חוזרת בגאווה לאינטרנט, בהכנה לארוחה הירוקה שלנו. המתכון והתמונה של "שיגעון תבנית המאפינס".

חולה על דברים לא בצורה שאמורה להיות להם

רכיבים ל-10-12 מאפינס גדולים

  • 0.5 כוס עדשים ירוקות או חומות
  • 0.5 קילו תרד, ללא הענפים
  • 0.5 כוס ריקוטה
  • 0.5 כוס פרמז'ן
  • 2 ביצים גדולות, טרופות
  • 0.25 כפית אגוז מוסקט
  • מלח ופלפל

אופן ההכנה

  1. מביאים את העדשים ושתי כוסות מים לרתיחה בסיר בינוני, ומבשלים עד שהעדשים רכות, כ-20 דקות. מחממים תנור ל-200 מעלות
  2. במעבד מזון קוצצים תרד. מוסיפים ריקוטה, פרמז'ן, ביצים, אגוז מוסקט, מלח ופלפל ומערבבים לתערובת אחידה. מוסיפים את העדשים הרכות והמסוננות
  3. מחלקים בצורה שווה בין 10-12 קעריות מאפינס. אופים כ-20-25 דקות

איטלקיה בפשפשים

בשבועות האחרונים התמלאו העיר והרשתות החברתיות בהייפ של מסעדות איטלקיות. שתיים מתוכן, על אף כל המאמצים, בחרו באותה תבנית של שם. אחת איטלקיה בתחנה, השנייה איטלקיה בפשפשים. ביניהן, משהו כמו 6 דקות נסיעה על הטוסטוס. זאת שבתחנה שייכת לאמיר מרקוביץ, אקס פורלין

(ביקורת עליה בוואלה! מזכירה באופן מחשיד את מה שכתבתי כאן לפני שנה), שהפך את עורו וממסעדן שאמור להתמחות במטבח  צרפתי עם דגש של דגים ופירות ים הפך פתאום למומחה לאוכל איטלקי. אני לא יכול לסבול כאלה מהפכים, שמייצגים בעיני את כל מה שדפוק במסעדות העיר.  הנה, יש מקום חדש, אז בוא נעבור אליו, נשנה את השם, נגיד שהיינו כמה שבועות באיטליה  ונגיד שהסרדינים בפסטו שהיו בפורלין מנת דגל צרפתית, הם עכשיו מנת דגל איטלקית. את השף של האיטלקיה בפשפשים, לא הכרתי קודם. מסתבר שקוראים לו פז רוטנברג, ושהוא עבד בפסטיס עליה השלום (שהיתה אחת האהובות עלי), בטוטו וברפאל. כמובן שגם הוא עבד באיטליה, אבל לו אני מאמין יותר.

הגענו לכאן בשעת צהריים רותחת, אחרי שלושה ימים של צינון קשה שבמהלכו זזתי בעיקר מהמיטה לספה, ומגליל טישיו אחד לשני. המצב התחיל להשתפר, והרגשתי שאני צריך קצת שמש וקצת בשר כדי לחזק את הגוף. על אף החום, שבאמת היה בלתי נסבל, והמיקום באמצע צומת בשוק הפשפשים, אצל האיטלקיה בפשפשים היה נעים. מטבח פתוח, שני מאווררים, ומפות (לא לגמרי נקיות) משובצות בירוק ולבן. מייד הזמנו בקבוק מים גדול (1 ליטר, 24 ש"ח) כדי להתאושש.

למה ראשונה בחרנו בסלט מלפדוניה (34 ש"ח), שהורכב מעלי חסה טריים, עגבניה אחת, פרוסות של צנון ופרוסות דקיקות של סלרי, שכוסו בקרפצ'יו של בורי שמנמן. יחד עם שתי פרוסות של לחם שאור חם וחמאה מתובלת, זו היתה מנת פתיחה נכונה ומרעננת, שהרגיעה את הרעב והכינה אותנו למנות העיקריות.
בעיקריות יש בעיקר פסטה, פיצות להרכבה עצמית ושני ספיישלים. החלטנו ללכת על פסטות, ועל אף שבתפריט כתוב שבמנות הפסטה יש בחירה בין 4 סוגים משתנים, כשאנחנו הגענו הבחירה צומצמה לפוזילי קצרים בלבד. לנו זה התאים, אבל בשעת צהריים דבר כזה מעיד על חוסר תכנון נכון. יושבת הבית בחרה ברוטב פוטהנסקה (36 ש"ח), שהורכב מצלפים, זיתים ירוקים ואנשובי על בסיס של רוטב עגניות סמיך. מנה קצת חמוצה, שתאמה בדיוק את החיבה שלה לטעמים חמוצים באוכל, אבל ממה שהתרשמתי היתה חמוצה ונדיבה בטעמים בדיוק במידה. מנת הבולוניה ראגו (48 ש"ח) שאני לקחתי הורכבה גם היא מאותם פוזילי קצרים ומסולסלים, שנעטפו ברוטב  שבושל שעתיים (כך בתפריט) והורכב מבשר טחון על בסיס העגבניות, פיסות דקות של גזר וסלרי. זו היתה מנה טובה וגדולה, שבתחילה נדרשתי להוסיף לה קצת מלח ופלפל כדי להעיר אותה, אבל סופה היה בניגוב שאריות הרוטב מהצלחת. למזלי, יכולתי לברוח הביתה לנוח.

לסיום קינחנו בשתי כוסות אספרסו על קרח (8 ש"ח). כאן האיטלקיה מקבלת אצלי עוד נקודה. העיר בקיץ האחרון מתחלקת למקומות ששמחים להגיש לך אספרסו ארוך עם כוס של קוביות קרח, ולכאלה שפותחים עליך זוג עינים תמהות. כאן ידעו מייד מה  אנחנו רוצים, ולא הטריחו אותנו בהסברים ושאלות מיותרות. על קינוח היה חם מכדי לדבר, והחלטנו שנבדוק את הגזרה בפעם אחרת.

לסיכום, איטלקיה בפשפשים היא מסעדת קאז'ואל מצויינת. ברור שהיא לא בסטנדרטים של קוצ'ינה תמר, אבל לזכותה יאמר שהיא גם לא מנסה ושהיא מתומחרת בהתאם (טוב, קצת נסחפתם עם המחיר של המים). כמה בעיות קטנות, כמו מגוון הפסטה בצהריים ושירות קצת עייף (שאני נמנע לשפוט בשל החום והלחות האכזריים) בוודאי ייפתרו בקרוב. אנחנו נחזור לשם, ובשמחה.

עוגת שזיפים הפוכה

אחת התכונות המהממות ביותר של יושב הבית, שהוא כולו מהמם, זה היכולת שלו לדמיין ארוחות שלמות. הוא יכול לשבת בסלון, או על הטוסטוס בדרך הביתה, ולחלום: בא לי חציל עם טחינה, עם סלט עגבניות חריף, ושקשוקה. או: אני רוצה קציצות דג ברוטב עגבניות עם אורז וקצת כרוב כבוש ליד. כשהוא אומר את זה, הוא מתרכז בטעם, ואם מקשיבים ללוח האלקטרוני ליד הראש שלו, אפשר ממש להריח את הארוחה המתקרבת. בימי חמישי בבוקר, כשאני מסיעה אותו לעבודה, בדרך ללשכת האבטלה, הוא נוהג לחלום על העוגות שאפרסם בהמשך היום בבלוג. היום הוא אמר: אפרסקים. או שזיפים. אבל לא בפאי. בעוגה בחושה. ידעתי בדיוק למה הוא מתכוון. עוגה לבנה מעוטרת במתיקות הפרי הספק מבושל ספק רקוב (היי, ענבי). מצאתי לו את המתכון המושלם. המתכון והתמונה של "חיים בטעם".

בטח יהיה קצת רום, בעוגה שלנו

רכיבים לתבנית עגולה בקוטר 23 סנטימטרים

  • 100 גרם חמאה, בטמפרטורת החדק
  • 1 כוס דחוסה סוכר חום דמררה
  • 1 כף דבש
  • 6 שזיפים גדולים, חצויים, ללא גלעין, חתוכים ל-6 פרוסות
  • 1.5 כוסות קמח
  • 2 כפיות אבקת אפייה
  • 0.5 כפית קינמון
  • 0.25 כפית מלח
  • 1 כוס סוכר
  • 2 ביצים גדולות
  • 0.5 כפית תמצית וניל
  • 0.5 כפית תמצית שקדים
  • 0.5 כוס חלב

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-160 מעלות. מערבבים 50 גרם חמאה, סוכר חום ודבש בסיר בינוני על אש נמוכה, עד שהחמאה נמסה והסוכר והדבש מתערבבים ויוצרים רוטב סמיך וחלק. מוזגים את הרוטב לתבנית עם שוליים גבוהים ומעליו מסדרים את השזיפים
  2. מערבבים קמח, אבקת אפייה, קינמון ומלח בקערה בינונית. בקערה אחרת טורפים חמישים גרם חמאה עד שהיא תפוחה. מוסיפים סוכר וטורפים שוב. טורפים פנימה ביצים, אחת אחת, ואז מוסיפים תמצית וניל ותמצית שקדים. מוסיפים את הרכיבים היבשים לסירוגין עם החלב. מוזגים את התערובת על השזיפים. אופים עד שהעוגה זהובה והיא עוברת את מבחן הקיסם, כשעה. מצננים כחצי שעה
  3. בעזרת סכין, משחררים את העוגה מהתבנית. מניחים צלחת על העוגה והופכים. מניחים לחמש דקות ומוציאים את התבנית. מגישים עם שמנת מתוקה עם קצת קינמון

קינואה עם עגבניות ושעועית שחורה

לאחרונה קראתי את הפוסט המהמם הזה, שכולל סקירה מדוקדקת של אוכל הרחוב במקסיקו. נשמע שהאנשים האלו גרים ברחוב, כמו שאני אוהבת ואוכלים כל שלוש שעות, כמו שאני אוהבת גם. למרבה הצער, מסתמן שלא אגיע בקרוב לטעום את המקור, כי מקסיקו אפילו לא נמצאת בעשירייה הפותחת של היעדים המבוקשים בבית זה. אז אני חייבת להסתפק בתחליפים. המתכון ותמונה של epicurious.

לא נעים לי להגיד את זה, אבל קצת זה מנחם שאפילו לאתר כה מכובד יוצאת לפעמים תמונה שמטשטשת מן הסדר הטוב

רכיבים ל-4 מנות

  • 2 כפות גרידת לימון
  • 2 כפות מיץ לימון
  • 2 כפות חמאה, מומסת ומצוננת
  • 1 כף שמן צמחי
  • 1 כפית סוכר
  • 1 כוס קינואה
  • 1 קופסת שעועית שחורה, שטופה ומיובשת
  • 2 עגבניות בינוניות, חתוכות לקוביות
  • 4 בצלים ירוקים, קצוצים
  • 0.5 כוס כוסברה טרייה, קצוצה

אופן ההכנה

  1. מערבבים גרידת לימון, מיץ לימון, חמאה, שמן, סוכר, חצי כפית מלח ורבע כפית פלפל בקערה
  2. שוטפים את הקינואה במים קרים שלוש פעמים
  3. מבשלים את הקינואה בסיר בינוני עם מים רותחים מומלחים, ללא מכסה, עד שהיא כמעט רכה, כעשר דקות. מייבשים במסננת ואז מניחים את המסננת בסיר עם סנטימטר וחצי של מים חמים, בלי שהמים נוגעים בתחתית המסננת. מכסים את הקינואה במגבת מטבח מקופלת ואז מכסים את הסיר במכסה. מאדים על אש בינונית עד שהקינואה רכה, תפוחה ויבשה, כעשר דקות. מסירים את הסיר מהאש, פותחים את המכסה ומניחים לעוד חמש דקות
  4. מוסיפים את הקינואה לרוטב ומערבבים היטב. מוסיפים את יתר הרכיבים ומלח ופלפל. אוכלים

ריזוטו דלעת

בשבת עשינו סשן בישולים שנמשך כמה שעות. סתם, בשביל הכיף. הכנו דגים ברוטב חריף, פשטידה של בורגול ופטריות, סלט חצילים קלוייים, סלט סלט, קראמבל תפוחים ועוד, ככה, כי לא היה לנו משהו יותר חשוב לעשות וכי רצינו להיות במטבח. חוץ מאלה, הכנו גם ריזוטו דלעת, כדי שיהיה גם מה לקחת לעבודה מכל האוכל הזה. המתכון מבוסס בצורה חופשית על מתכון הריזוטו הבסיסי (והמעולה) של ג'יימי אוליבר, שמאז שהכנתי אותו בפעם הראשונה, הפך למתכון הריזוטו המנצח.

רכיבים (6 מנות)

  • ליטר וקצת ציר (ירקות / עוף / דגים, מה שאתם אוהבים)
  • 75 גרם חמאה
  • בצל גדול, קצוץ דק
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 400 גרם אורז עגול לריזוטו
  • 200 גרם דלעת, חתוכה לקוביות
  • 2 כוסות יין לבן  או ורמוט יבש
  • 100 גרם גבינת פרמזן מגוררת
  • מלח
  • פלפל שחר גרוס

אופן ההכנה

  1. בסיר גדול, מחממים מעט חמאה (כ 25-30 גרם) ומטגנים את הבצל והשום. מוסיפים את קוביות הדלעת  ומטגנים ביחד כעשר דקות, עד שהדלעת רכה אבל לא רכה מדי. מוסיפים את האורז ומגבירים את האש.
  2. מטגנים את האורז בחמאה תוך כדי ערבוב במשך כדקה, עד שהוא נהיה קצת שקוף. מוסיפים את היין הלבן או הוורמוט וממשיכים לערבב (לנו לא היה, והתעצלנו ללכת לקנות).
  3. כשהיין נספג באורז, מוסיפים מצקת אחת של ציר ומלח.  מנמיכים את האש, וממשיכים לערבב. כשהמצקת הראשונה של הציר נספגה, מוסיפים את הבאה אחריה וממשיכים לערבב. ככה במשך כרבע שעה – עשרים דקות, עד שהריזוטו רך אבל עדיין ניתן לנגוס בו. בזהירות מוודאים שהתיבול לטעמכם, ומתקנים אם צריך. אם בשלב הזה כבר נגמר לכם הציר, מים רותחים.
  4. כשהריזוטו רך, מורידים מהאש  ומוסיפים את שארית  החמאה חתוכה לקוביות, ואת גבינת הפרזמן. מערבבים היטב. מכסים את הסיר ונותנים לו לנוח למשך 2 דקות. אוליבר טוען שזה החלק הכי חשוב בהכנה של הריזוטו, ומהניסיונות שלי, הוא צודק. אוכלים בסמוך להכנה.
ברקע: קערה חדשה

סלט פול ירוק, קישוא צרוב, וקרוטוני שום

בעניין הפול. יש את התהליך הרגיל המייגע. לוקחים את התרמילים, מוציאים מהם את הפולים ומבשלים עד שהם רכים, איזה חצי שעה. אחר כך מצננים את הפולים ומקלפים אותם מקליפתם. זה טעים נורא. אבל זה מתאים לקצב חיים מסויים, ובעיקר לנשים שיכולות להושיב את בעליהן עם קערת פולים ולהורות להם לקלף. נסיתי לעשות את זה עם יושב הבית, אבל זה נגמר בזה שהוא הכריז על תחרות קילוף, ממנה פרש אחרי רבע דקה בתואנה שאני גם ככה הרבה יותר מהירה ממנו. ככה זה, אני חיה עם תום סויר. בכל אופן, אפשר לחסוך את כל זה אם קונים פול ירוק קפוא. אפילו הטעם שלו סביר. המתכון והתמונה של "מאכלים רציניים".

מרקם מרקם, מלא מרקמים
מרקם, מרקם. מלא מרקמים

רכיבים לשתי מנות

  • 1.5 כוסות פול מוכן לאכילה, שהם כחצי קילו תרמילי פול
  • 5 כפות שמן זית
  • 2 שיני שום, מחוצות
  • 1 כף טימין מיובש
  • כמה פרוסות של בגט יבש, חתוכות לקוביות
  • 2 קישואים
  • 0.5 כוס עלי נענע
  • 0.5 כוס קילופי פרמז'ן
  • 2 כפות מיץ לימון

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות. טורפים 2 כפות שמן זית עם שן שום, טימין וכפית מלח. מוסיפים את הלחם ומוודאים שהוא מכוסה בשמן. אופים 10 דקות ומערבבים באמצע פעם אחת
  2. קוצצים את קצה הקישואים וחותכים אותם לפרוסות. מזלפים שמן זית וקצת מלח. מחממים מחבת לצלייה על אש גבוהה ומטגנים את הקישואים בערך שתי דקות מכל צד, עד שהם מבושלים אבל לא רכים. מצננים וחותכים לקוביות
  3. מערבבים קישואים, פול, נענע, שום, מיץ לימון וכף שמן זית. מתבלים במלח ובפלפל ומעבירים לקערות. מלמעלה מוסיפים קרוטונים וגילוחי פרמז'ן

צ'אטני עגבניות + צנצנות מעוקרות

אחד הדברים החביבים ביותר שהספרדים הביאו לעולם זה הלחם עם עגבניות. לחם הוא בעיה. אם מכינים אותו, הוא מתייבש תוך חצי שעה. אם קונים אותו, הוא מתייבש תוך יומיים. אם מקפיאים אותו, נהיית לו ארומת פריזר ואפשר לאכול אותו רק כטוסט. עגבניות, לעומת זאת, הן תמיד שמחות. אופטימיות. נזלוליות. אין שילוב טוב מזה. אבל לא תמיד יש כוח לפרוס את העגבניה, לחמם את הלחם, למרוח אותה על הלחם. או! בשביל המציאו את הצ'אטני עגבניות, שאפשר למרוח בקלות על הלחם. וגם להוסיף לאורז או לקינואה או לתפוחי אדמה או לרוטב של הפסטה. המתכון והתמונה של החלוצה הבריטית.

עוד שלב בדרך להפיכתנו למעדנייה

רכיבים ל-600 גרם צ'אטני

  • 150 מיליליטר חומץ בן יין
  • 150 גרם אבקת סוכר
  • 50 גרם ענבים ירוקים סולטנה
  • 500 גרם עגבניות בשלות, בקוביות
  • 1 שן שום, מחוצה
  • 2 תרמילי הל
  • 1 עלה דפנה
  • 0.5 כפית זרעי כוסברה
  • 1 בצל גדול, קצוץ
  • 1 כף ג'ינג'ר מגורר
  • 1 כפית טימין קצוץ
  • 3 כפות רסק עגבניות
  • מלח ופלפל
  • 1 כפית זרעי בצל שחור

אופן ההכנה

  1. מחטאים את הצנצנות. מחממים תנור ל-100 מעלות. רוחצים את הצנצנות במים וסבון. שמים אותן ואת המכסים בתבנית, בלי לגעת בחלק הפנימי. מכניסים לתנור ל-40 דקות. מצננים, כמובן, לפני ששמים שם משהו קר
  2. מכינים את הצ'אטני. בסיר גדול מחממים חומץ, סוכר, תרמילי הל, בצל, ג'ינג'ר, תבלינים, שום וזרעי כוסברה על אש נמוכה, עד שהסוכר נמס
  3. מביאים את התערובת לרתיחה מהירה עד שהיא הופכת לסירופ, כלומר הבועיות הופכות כבדות יותר
  4. מוסיפים את רסק העגבניות, עגבניות קצוצות, עלה דפנה וענבים, ומנמיכים את האש
  5. מבשלים עד שהצ'אטני מגיע לסמיכות הנכונה. כדי לבדוק זאת, שמים צלחת במקפיא, מניחים עליה כפית צ'אטני ומצננים חמש דקות. כך אפשר לדעת איזו סמיכות תהיה לו כשהוא יתקרר
  6. אם מרוצים מהבדיקה, מוסיפים את הטימין וזרעי הבצל ומצננים עשר דקות לפני ששמים בצנצנות המעוקרות